מצודת ציון על זכריה ז

וַיִּשְׁלַח בֵּית־אֵל שַׂר־אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה׃

שראצר. שם איש וכן רגם מלך: לחלות. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות ל״ב):

לֵאמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת וְאֶל־הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים׃

לבית ה׳. בבית ה׳ באה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט׳): הנזר. ענין הפרשה כמו ימי נזרו (במדבר ז׳): כמה. ענינו הרבה:

הֲלוֹא אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא יְהוָה בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב׃

והנגב. ערי הנגב: ושפלה. העמק:

וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ׃

וימאנו. לא רצו: להקשיב. ענין שמיעה: סוררת. מל׳ הסרה:

וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת־הַתּוֹרָה וְאֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת׃

שמיר. הוא הברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור (יחזקאל ג׳:ט׳): ברוחו. במלאכו וכן ה׳ אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ״ח:ט״ז):

וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ־חֶמְדָּה לְשַׁמָּה׃

ואסערם. מל׳ סערה והוא הרוח החזק: נשמה. מל׳ שממון: וישימו. ועשו: