תְּהִלִּים סג

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׃

רַשִׁ״י במדבר יהודה. בורח מפני שאול:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור לדוד בהיותו במדבר - טעם זה המזמור שהיה נכסף ללכת אל קרית יערים מקום הארון, בעבור הסתתרו מפני שאול.

מְצוּדַת דָּוִד במדבר יהודה. להסתר מפני שאול:

ב אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲ‍שַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם׃

רַשִׁ״י אשחרך. אבקש ואדרוש לך כמו ושחרתני ואינני (איוב ז'), אם אתה תשחר אל אל (שם ח'): צמאה לך נפשי. צמא ותאב אני לבוא אליך בבית תפלתך: כמה לך בשרי. לשון תאוה ואין לו דמיון: בארץ ציה. במדבר:

אִבְּן עֶזְרָא אלהים, אשחרך - כמו שוחר טוב, או מגזרת שחר כמו ולבקר בהיכלו מגזרת בקר. צמאה לך - והנה נפשי כצמא אל מים ובשרי יבש כי אין למלת כמה חבר במקרא. בארץ - כאילו הייתי בארץ ציה שאין שם מים וארץ עיף, כי נמצא ארץ לשון זכר, נעתם ארץ ורבים כמוהו.

מְצוּדַת דָּוִד אלי אתה. מעולם אתה אלי לכן אדרשך: צמאה. מתאוה אני לך כצמא אל המים בארץ ציה. כמו ההולך בארץ ציה ועיף מקום שאין שם מים כי אז מאוד יתאוה להם:

מְצוּדַת צִיּוֹן אשחרך. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י״א): כמה. ענין חשק ותאוה ואין לו דומה: ציה. שממה: ועיף. ר״ל יבשה וכאלו תתאוה למים כאדם היעף:

ג כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ׃

רַשִׁ״י כן בקדש חזיתך וגו'. כמו כאשר צמאתי לראות עוזך וכבודך כדרך שחזיתיך במקדש משכן שילה תשבע נפשי במראות עזך וכבודך:

אִבְּן עֶזְרָא כן - הנה אחשב בלבי ואראך, והטעם כאילו הייתי בקדש ואני רואה עוזך שהוא הארון, כמו: ויתן לשבי עזו. וכבודך - השכינה.

מְצוּדַת דָּוִד כן בקודש. כמו הצמא כן אתאוה לחזות אותך במקום הקודש ולראות עוזך שהוא הארון עם הכבוד אשר ישכון עליו:

מְצוּדַת צִיּוֹן חזיתיך. ראיתיך: עוזך. על הארון יאמר וכמ״ש וארון עוזך (לקמן קלב) על שהראה בפלשתים עוז כח המקום כמ״ש בש״א:

ד כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי טוב - הוא בעיני לראות חסדך שאתה שוכן בקרב ישראל מחיים, על כן שפתי ישבחונך.

מְצוּדַת דָּוִד כי טוב חסדך מחיים. ר״‎ל כי כל טובת חסדך מנתינת החיים הוא למען ישבחונך שפתי בעודי כי לולא זאת למה לי חיים ולזה אתאוה להיות במקום המקודש למען אשבחך שם:

ה כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי׃

רַשִׁ״י כן אברכך בחיי. כמו אז כי אז מתרגמינן ובכן, כלומר אז כשאבא לפניך אברכך כל ימי חיי: בשמך אשא כפי. להתפלל ולהלל:

אִבְּן עֶזְרָא כן - ככה אברכך בעודי ובברכת שמך אשא כפי, וכמוהו רבים.

מְצוּדַת דָּוִד כן אברכך בחיי. ר״‎ל וכאשר אשב במקום המקודש אעשה כן ואברכך כל ימי חיי ואשא כפי בהזכרת שמך להתפלל אליך:

ו כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל־פִּי׃

רַשִׁ״י ושפתי רננות. לשונות של רננות כמו (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת דמתרגמינן לישנא חד:

אִבְּן עֶזְרָא כמו חלב - כמו: את חלב הארץ, ובא חסר בי"ת שבעתי אילים. וטעם ושפתי רננות – שארנן לך בכל שפה שאדענה, או פי שיהללך יהיה סבה שתרנן לך כל שפה, וזה קשור עם הבא אחריו.

מְצוּדַת דָּוִד כמו חלב ודשן. כמו שתשבע הנפש ממאכלי חלב ודשן כן תשבע נפשי אם יהלל פי את ה׳‎ בהרבה לשונות של רננות:

מְצוּדַת צִיּוֹן חלב. מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח): ודשן. ושמן: ושפתי. ענין אמירה כמו שפה אחת (שם יא):

ז אִם־זְכַרְתִּיךָ עַל־יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה־בָּךְ׃

רַשִׁ״י על יצועי. כשאני שוכב על משכבי אני זוכר אהבתך: באשמורות. הלילה: אהגה בך. אחשב בך:

אִבְּן עֶזְרָא אם - כאשר אזכרך תתענג אז נפשי. באשמורות - הם שלש, כי אני חייב להודות לך כי אתה עזרתני ובהיותו בצל כנפיך ארנן, כעוף המנגן.

מְצוּדַת דָּוִד אם זכרתיך. באמת זכרתיך בהיותי על יצועי ובאשמורות הלילה כשאני מקיץ מהשינה מחשב אני בך:

מְצוּדַת צִיּוֹן אם. ר״ל באמת כמו כי אם תם הכסף (שם מ״ז): יצועי. מל׳ מצעות המטה: באשמורת. הם שלש חלקי הלילה ודרך האדם להקיץ אז משינתו:

ח כִּי־הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן׃

מְצוּדַת דָּוִד כי היית. על כי היית לי לעזרה ובעבור חסיון צל כנפך ארנן לך:

ט דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃

רַשִׁ״י בי תמכה ימינך. שלא אפול:

אִבְּן עֶזְרָא דבקה - אין אהבה לנפשי רק אחריך, גם אתה עזרתני להדבק בך, וזה טעם: בי תמכה ימינך.

מְצוּדַת דָּוִד דבקה. על כי דבקה נפשי ללכת אחריך לזה תמכה בי ימינך לבל אמוט:

י וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י והמה. אויבי: לשואה יבקשו נפשי. באים עלי במארב ביום אפילה שלא ארגיש בהם: יבאו בתחתיות הארץ. במקום שפל שאול ושוחה יבאו ויפלו:

אִבְּן עֶזְרָא והמה - והנה לא הזכיר שם המלשינים והמגלים סודו לשאול, רק רמז במלת והמה לשואה כמו: תבואהו שואה. יבואו - המה בתחתיות ארץ, כמו שואה ושפלה ממנה.

מְצוּדַת דָּוִד והמה. ושאול ואנשיו מבקשים להשמיד את נפשי ולהמיתה כאלו הייתי רשע וחוטא: יבאו. לזה יבאו בתחתיות הארץ מושפלים עד עפר:

מְצוּדַת צִיּוֹן לשואה. ענין שממה:

יא יַגִּירֻהוּ עַל־יְדֵי־חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ׃

רַשִׁ״י יגירוהו על ידי חרב. יבואו על רודפי אויבים ויגירוהו כל אחד מהם ע"י חרב שימיתו אותו ומקרא קצר הוא זה שלא פי' מי יגירוהו, יגירוהו לשון גרירה כמו מוגרים במורד (מיכה א') פרץ נחל מעם גר (איוב כ"ח): (מצאתי, מנת שועלים. ישובם חרב שועלים ילכו בו):

אִבְּן עֶזְרָא יגירוהו - יגירו המגירים כמו: ויאמר ליוסף כל אחד מהם.

מְצוּדַת דָּוִד יגירוהו. המגירי׳‎ יגירו וישפכו דמם ע״‎י חרב ויהיו למנה לשועלים ולחיות השדה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יגירוהו. ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים (ש״ב יד): מנת. מלשון מנה ומתן:

יב וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל־הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי־שָׁקֶר׃

רַשִׁ״י והמלך ישמח. על עצמו היה אומר שהרי כבר היה נמשח: יתהלל כל הנשבע בו. כשיראו שתושיעני יתהללו ויתפארו כל הדבקי' בך ונשבעים בשמך: כי יסכר. יסתם כמו ויסכרו כל מעינות תהום רבה (בראשית ח׳:ב׳):

אִבְּן עֶזְרָא והמלך - יש אומרים: כי הוא שאול. והנכון בעיני: כי הוא דוד. וטעם כל הנשבע בו באמת, כמו תשבע כל לשון והעד פי דוברי שקר. יש אומרים: כי טעם הנשבע בו - בעבור שבועת שאול.

מְצוּדַת דָּוִד והמלך. על עצמו אמר שהוא ישמח בתשועת ה׳‎ וגם כל הנשבע בה׳‎ יתהלל בישועתו כי הנשבע בה׳‎ הוא מאמין בו ויתהלל א״‎כ בהתשועה הבאה לו ממנו כי ישתבח עצמו על שהשכיל לדעת שה׳‎ הוא האלהים: כי יסכר. כאשר יסגר פי המדבר עלי שקר בפני שאול בראותו שלא יוכל לי ולאנשי ואז אשמח אני ואנשי הנשבעים בה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן יסכר. הוא כמו יסגר וכן ויסכרו מעינות (בראשית ח):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.