א
הֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃
אִבְּן עֶזְרָא
הודו לה' - יאמרו גאולי ה' - אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.
ב
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָר׃
רַשִׁ״י
יאמרו גאולי ה'. כשיפדם מיד צר:
אִבְּן עֶזְרָא
יאמרו גאולי ה' - אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.
ג
וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם׃
אִבְּן עֶזְרָא
ומארצות - הזכיר מזרח ומערב כי כן היישוב מן הקצה אל הקצה. והזכיר מצפון – כי שם כל היישוב ולא הזכיר דרום בעבור חום השמש אין שם יישוב בראיות גמורות. וטעם ומים - יורדי הים, כי היורד כתוב מהארבעה הנזכרים וכן הוא מזכיר יורדי הים ואחר כן כתוב: יודו לה' חסדו. ויש אומרים: פעול. יאמרו גאולי ה' - הוא אשר גאלם מיד צר. והודו לה' – דברי המשורר לארבעה הנזכרים.
מְצוּדַת דָּוִד
ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו׳ לשוב למקומם: ומים. מאיי הים:
ד
תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ׃
רַשִׁ״י
תעו במדבר וגו'. והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים:
אִבְּן עֶזְרָא
תעו דרך - דבק עם תעו והם גאולי השם יספר אשר קרה להם. ישימון - פירשתיו.
ה
רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף׃
אִבְּן עֶזְרָא
רעבים - בכלות צדה עשו, כאשר קרה הגר, ותלך ותתע ויכלו המים. תתעטף - כמו: העטופים ברעב.
מְצוּדַת דָּוִד
רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים: תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו:
ו
וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם׃
מְצוּדַת דָּוִד
בצר להם. בעת הים צר להם: ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא:
ז
וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מוֹשָׁב׃
רַשִׁ״י
וידריכם. וינהגם לפיכך יודו לה' חסדו:
אִבְּן עֶזְרָא
וידריכם - הפך תעו. אל עיר מושב - כנגד העליון הכתוב למעלה, עיר מושב לא מצאו.
ח
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃
מְצוּדַת דָּוִד
יודו. האנשים ההם יודו לה׳ חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס:
ט
כִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב׃
אִבְּן עֶזְרָא
כי השביע - על המים ארץ לא שבעה מים וזה הוא חסד השם, ועתה שב להזכיר השבויים.
מְצוּדַת דָּוִד
כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה: מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב:
י
יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל׃
רַשִׁ״י
יושבי חשך וצלמות. אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם:
אִבְּן עֶזְרָא
יושבי - כי רובם בבית הבור וברזל, כמו: ענו בכבל רגלו ברזל.
מְצוּדַת דָּוִד
יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל:
יא
כִּי־הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ׃
רַשִׁ״י
כי המרו אמרי אל. אין פורענות באה על האדם אלא בעונו:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - הנה הראה כי רובי השבויים לייסרם בעבור עונותיהם. ומלת המרו – או מרו קרובה בטעם. וככה נאצו – מהקל או נאץ ניאץ הכבד ואמרי - אליהם פיקודי הלב, שהשם נטעם בלב כל מדבר.
יב
וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר׃
יג
וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם׃
אִבְּן עֶזְרָא
ויצעקו - הזכיר יושיעם, בעבור היותם ביד שונאיהם כמו: ויושע ה'.
יד
יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק׃
אִבְּן עֶזְרָא
יוציאם מחשך - הכתוב למעלה. ינתק - כנגד אסירי עני וברזל.
מְצוּדַת דָּוִד
ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר״ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ומוסרותיהם. ענין קשור הרצועות: ינתק. ענין העתק כמו נתקתי מוסרותיך (ירמיה ב):
טו
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃
טז
כִּי־שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ׃
רַשִׁ״י
כי שבר דלתות נחשת. שהיו נעולים בפניהם:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - תכן עלילות שברחו ממדינה דלתיה נחושת כאילו נשברו, ועתה יזכיר החולים.
מְצוּדַת דָּוִד
כי שבר. על כי שבר וכו׳ ר״ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ובריחי. כעין מטה לרוחב הדלתות לסגרם: גדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט):
יז
אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ׃
רַשִׁ״י
אוילים מדרך פשעם. אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, יש סמניות בפ' זו (כלומר כתיבות שש נוני"ן הפוכין) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין:
אִבְּן עֶזְרָא
אוילים - גם הזכיר כי החולי בעבור פשע ותוכחות על עון, וכן בדברי אליהוא. וטעם אוילים – אפילו הם חכמים הם נחשבו אוילים בעבור פשעם. ומלת מדרך - מושכת עצמה ואחרת עמה וככה הוא ומדרך עונותיהם יתענו.
מְצוּדַת דָּוִד
אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב:
יח
כָּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי מָוֶת׃
יט
וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם׃
אִבְּן עֶזְרָא
ויזעקו - הזכיר זה המשורר, כי אשר תעו במדבר לא יועילם יודעי הדרכים ולא המנחשים, רק בצעקת השם הוא לבדו יכול להצילם. וכן האסורים לא יוכלו כל אנשי העולם עד עת שגזר השם. וככה החולים לא יוכלו כל הרופאים להועילם, רק השם לבדו. וכן המלחים וחובלי הים וכל חכמתם תתבלע.
כ
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם׃
אִבְּן עֶזְרָא
ישלח דברו - שיגזור ומיד יתרפא לא על ידי משקה ומעשה בן אדם, וימלט אותם משחיתותם, מגזרת השחתה, או מן כרה שחת, כנגד שערי שאול.
מְצוּדַת דָּוִד
ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ״א מרפא במאמרו: משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם:
כא
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃
כב
וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה׃
אִבְּן עֶזְרָא
ויזבחו - וחייבים לזבוח כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו והחולה קרוב ממת, ועתה יזכיר הכת הרביעית.
כג
יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים׃
מְצוּדַת דָּוִד
יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים): עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה:
כד
הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה׃
כה
וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו׃
כו
יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג׃
מְצוּדַת דָּוִד
יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח״ז מורידים אותה למטה עם אנשיה: ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם:
כז
יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע׃
רַשִׁ״י
יחוגו. לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד) וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו י״ט:י״ז):
אִבְּן עֶזְרָא
יחוגו - כי מזעף הים אין בהם כח לעמוד בספינה או לשבת. תתבלע - תתכסה לא תראה, כאילו לא היתה להם חכמה במלאכת המים.
מְצוּדַת דָּוִד
יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא״א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור: וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יחוגו. ענין רקוד ותנועה חזקה כמו המון חוגג (לעיל מב): תתבלע. ענין השחתה כמו בלע ה׳ ולא חמל (איכה ב׳:ב׳):
כח
וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם׃
אִבְּן עֶזְרָא
ויצעק - אמר: יוציאם, כי הם בים וזאת כל שאלתם. אמר רבי יהודה בן בלעם: היה ראוי להיות תחת יקם ישב. והנכון בעיני: כי בתחלה אמר ויעמד רוח סערה ועתה יקם סערה בלא רוח, אז תהיה לדממה. ויחשו גליהם - גלי הים הפך תרומם גליו ובעבור כי הגלים ישאו קול, על כן דרך משל לדממה ויחשו.
כט
יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם׃
מְצוּדַת דָּוִד
יקם סערה לדממה. ר״ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לדממה. ענין שתיקה כמו קול דממה (מ״א יט): ויחשו. ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג׳):
ל
וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם׃
רַשִׁ״י
וישמחו כי ישתקו. הגלים: וינחם. וינהגם: מחוז. לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (שם כ"ח) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים (מלכים א ז') בתנחומא, מצאתי:
אִבְּן עֶזְרָא
וישמחו - יורדי הים. כי ישתוקו - הגלים. אל מחוז - כמו גבול וכמוהו: לא חזו ימיו, פירושו: לא גבלו ימיו. והטעם: לא ישיגו לדעת סוף ימיו.
מְצוּדַת דָּוִד
וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים: וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו:
לא
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃
לב
וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ׃
רַשִׁ״י
וירוממוהו בקהל עם. צריך לאודויי באפי בי עשרה: ובמושב זקנים. ותרין מנייהו צורבא מרבנן:
אִבְּן עֶזְרָא
וירוממוהו - הוסיף להזכיר בעבור שרוב בני אדם לא ראו הים.
לג
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן׃
רַשִׁ״י
ישם נהרות למדבר. כלומר נותן יישובי האומות לחרבן:
אִבְּן עֶזְרָא
ישם - שב המשורר להזכיר גבורת השם כאילו עושה דבר והפך הדבר כפי חכמתו, והשלים להזכיר הים ושב להזכיר הנהרות ההולכים אליו. וטעם למדבר – ארץ ציה. ומוצאי מים - הם המעיינים.
מְצוּדַת דָּוִד
ישם נהרות. ר״ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר: ומוצאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
לד
אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ׃
רַשִׁ״י
למלחה. להיות כארץ מלחה מעשות פרי:
אִבְּן עֶזְרָא
ארץ - שהיתה סמוכה אל הנהר ואל המעיינות שבה. למלחה – שלא תזרע ולא תצמיח. הזכיר הסבה שיעשה השם כי לא לחנם הוא עוש, כי מרעת יושבי בה.
מְצוּדַת דָּוִד
ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי: מרעת. ר״ל לא על חנם יעשה זאת כ״א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם:
לה
יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם׃
רַשִׁ״י
ישם מדבר לאגם מים. נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו:
מְצוּדַת דָּוִד
ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים: וארץ ציה. כפל הדבר במ״ש:
לו
וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב׃
מְצוּדַת דָּוִד
ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם: ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה:
לז
וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה׃
מְצוּדַת דָּוִד
ויעשו. השדות והכרמים: פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה:
לח
וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט׃
לט
וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן׃
רַשִׁ״י
וימעטו וישוחו. והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון:
אִבְּן עֶזְרָא
וימעטו - עד עתה הזכיר שיחרים מדינות ויושיב שממות ועתה יספר כי הוא מוריש ומעשיר, ומצאנו בלשון הקדש שיזכירו הפעלים ולא יזכירו העצם, כי אם באחרונה כמו אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, ומי הוא זה? זה כוכב שדרך מיעקב ויותר מבואר: הביטו אליו ונהרו ופסוק אחר פירש סמיכת וי"ו אליו והוא זה עני קרא וככה זה וימעטו ומי הם הם הנדיבים הנזכרים אחר כן בפסוק השני, והנה הפך ויברכם וימעטו. מעוצר - רחם, כדרך כי עצר עצר ה' הפך וירבו ורעה הפך ויברכם, והנה רעה תחלואים בגוף ויגון בלב, גם וי"ו ויגון מושך אחרונית, כמו אודם פטדה וברקת, מעוצר ומרעה ומיגון.
מְצוּדַת דָּוִד
וימעטו. ר״ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי׳ עליהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וישוחו. ענין שפלות כפיפות כמו תחתיו שחחו עוזרי רהב (איוב ט): מעוצר. ענין העכבה כמו נעצרה נא אותך (שופטים יג):
מ
שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ׃
אִבְּן עֶזְרָא
שופך, נדיבים - הם הנכבדים, כמו: להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד, על כן בוז הפך כבודם. ויתעם - שיסכל דעתם.
מְצוּדַת דָּוִד
שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים: ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״ל שוגים בדעתם:
מא
וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת׃
רַשִׁ״י
וישם כצאן משפחות. וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים:
אִבְּן עֶזְרָא
וישגב - הנה האביון במשגב. וישם כצאן - הפועל הוא האביון, כמו ישימו בנים.
מְצוּדַת דָּוִד
וישגב. ר״ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן:
מב
יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ׃
רַשִׁ״י
קפצה. סתמה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳):
אִבְּן עֶזְרָא
יראו - בעבור כי רובי האדם ידינם השם כמעשיהם בעולם הזה, על כן ישמחו הישרים כי בעבור היותם ישרים הם בשמחה ולא ידאגו או יפחדו שתבא עליהם צרה כזאת שבאה על הנדיבים ויקוו טובה שתבא אליהם כשאר האביונים. וטעם כל עולה – כל אנשי עולה יקפצו פיהם כי אין להם תשובה בראותם זה.
מְצוּדַת דָּוִד
יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון: וישמחו. בראותם מהשגחת המקום: וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה:
מג
מִי־חָכָם וְיִשְׁמָר־אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְהוָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
מי, וישמר אלה - שישים בלבו אלה הדברים כדרך: שמר תם וראה ישר. ויתבוננו - הנבונים חסדי ה', כמו: והתבונן נפלאות אל. ור' משה אמר: כי חסדי השם יהיו מתבוננים.
מְצוּדַת דָּוִד
מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה׳ ר״ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה׳ ויבן אותם:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.