כניסה

שולחן ערוך, אורח חיים קצח

גודל הטקסט

א שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ וְהֵם מְבָרְכִין, וְנִכְנַס אֶחָד שֶׁלֹּא אָכַל, אִם נִכְנַס כְּשֶׁאוֹמֵר הַמְבָרֵךְ נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו: בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד; וְאִם נִכְנַס כְּשֶׁאֲחֵרִים עוֹנִים בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם אָמֵן. הַגָּה: וְכֵן בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ, חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם בה"ג וּסְמַ"ג) וְאִם הֵם עֲשָׂרָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד; וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה שָׁם כְּשֶׁגָּמְרוּ מִלֶּאֱכֹל וְלֹא אָכַל עִמָּהֶם, כָּךְ הוּא עוֹנֶה אַחַר הַמְבָרֵךְ וְאַחַר הָעוֹנִים.

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים וּמְפָרְשִׁים
לוח עניינים: מ"ב מִשְׁנָה בְּרוּרָה מ"א מָגֵן אַבְרָהָם א"א אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם מחה"ש מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל ט"ז ט״ז מש"ז מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז באה"ט בְּאֵר הֵיטֵב גר"א בִּיאוּר הַגְרָ״א
מִשְׁנָה בְּרוּרָה

סָעִיף א

א (א) שלא אכל - ואם שתה אפילו לא נצטרף עמהם כלל יכול לומר ברוך שאכלנו וכו' דשתיה בכלל אכילה ומיהו בעשרה לענין הזכרת השם שיאמר ברוך אלהינו שאכלנו משלו וכו' נשאר הפמ"ג בספק ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) עונה אחריו ברוך וכו' - דאין מן הראוי שיהיה אדם אצל חבורה שמזמינין עצמן ליתן שבח והודיה לו ית' והוא ימנע מזה: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) כשאחרים עונים - ר"ל דאז לא יוכל לענות ברוך וכו' כיון שלא שמע מפי המזמן שבקשו לברך: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) עונה אחריהם אמן - ככל הברכות שאדם שומע מפי ישראל שצריך לענות אמן אחריו ואם שמע אח"כ מפי המזמן כשחזר ואמר ברוך שאכלנו משלו וכו' צריך לענות עוד הפעם אמן ככל הברכות שאדם שומע מפי אחד וחזר ושמע אותה הברכה מפי השני כתב הט"ז אם נכנס אחר שכבר התחיל המברך לומר ברוך שאכלנו אין צריך לענות אמן אבל כמה אחרונים חולקין ע"ז: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) בכל הברכות - בין ברכת המצות בין ברכת הנהנין: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) אומר ברוך אלהינו - היינו כששמע להמברך שאמר נברך לאלהינו ואם שמע רק להעונים אומר רק אמן בלבד כנ"ל. וברכת נשואין עונה ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד שהשמחה במעונו [אחרונים]: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) ואחר העונים - ר"ל אף שאמר מתחלה עם המסובין ברוך ומבורך וכו' צריך לענות לבסוף אמן ג"כ אחר העונים: ש"ע סָעִיף א

מָגֵן אַבְרָהָם

סָעִיף א

א שלא אכל. ואם שתה אומר ברוך שאכלנו משלו דשתייה בכלל אכילה (מ"ע סימן קי"ב) ועסי' קצ"ז ס"ב: ש"ע סָעִיף א

אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם

סָעִיף א

א שלא אכל עמ״א דאפי׳ שתה ולא מצטרף עמהם כלל יכול לענות ברוך כו׳ וליכא ברכה לבטלה ולא הזכרת השם אבל בי׳ אני מסופק. עמ״ש בקצ״ז במ״א אות א׳ מזה. ומיהו ממ״ש המחבר בי׳ כו׳ אין ראיה די״ל שמשבח לה׳ אבל שיאמר ברוך ה׳ שאכלנו דמשמע דרך חיוב אפשר דלא יאמר כן וצ״ע. ודין עניית אמן עמ״ש בט״ז אות א׳ אי״ה מזה: ש"ע סָעִיף א

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל

סָעִיף א

א (סק"א) שלא אכל ואם שתה כו' ועסי' קצ"ז ס"ב. ר"ל שכ' דאם שנים אכלו פת והשלישי שתה כוס יין (ובמים פליגי) יכולים לזמן די"ל שאכלנו מה"ט ששתיה בכלל אכיל' כ"ש הכא. ודע דאם נכנס אחר שכבר ענה המברך ברוך שאכלנו משמע מדברי מ"א ר"ס קצ"ב דהמסובין יענו אמן כל שכן הנכנס אז שיענה אמן. ודעת הלבוש אע"ג דסבירא ליה דהמסובים לא יענו אמן אבל מודה דהנכנס כשעונה המברך ברוך שאכלנו כו' שיענה אמן אבל הט"ז כאן כ' דאף הנכנס אז לא יענה אמן: ש"ע סָעִיף א

ט״ז

סָעִיף א

א וה"ה אם היה שם כשגמרו כו'. נראה דכ"כ לרבותא דל"ת כיון דגמ' הזכירה נכנס א' כו' סד"א דזה היה שם בשע' גמרה לאכול ולא חשק לאכול עמהם ולברך עמהם א"כ אין האכילה חביבה בעיניו וסילק עצמו מברכת של הזן ולא חייב להחזיק טובה להש"י על אותה האכילה שאכלו האחרים קמ"ל דלא אמרינן הכי ונ"ל הטעם שהצריכו לזה הבא שם לענות או ברוך הוא או אמן דאין מן הראוי שיהיה שום אדם אצל חבורה שנותנין שבח והודיה לו ית' והוא שותק ע"כ כשבא בשע' שאומר המברך נברך יעלה הוא עם העונים ברוך הוא וכשבא בשעה שעונים יענה אמן כי אין שייך אז לומר ברוך הוא ומבורך שמו דזה הוא לשומע אומר נברך ומ"ה נראה פשוט אם בא אחר סיום העונים וכבר התחיל המברך לומר ברוך שאכלנו לא יענה זה כלום כי אין שם שייכות לומר שום דבר כיון שאחרים שאכלו הם שותקים אין עליו שום חיוב כלל. ובלבוש כ' שגם בזה יענה אמן ואין נכון לפענ"ד: ש"ע סָעִיף א

מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז

סָעִיף א

א וה״ה עט״ז. תיקן קושיית הב״ח דפשיטא הוא ועין נ״ץ דקמ״ל דאע״פ שהיה מתחלה ועד סוף עונה תרתי על נברך אומר ברוך הוא ומבורך שמו לעולם ועד ועל העונים אמן דל״ת דוקא כשבא בא׳ מהם יע״ש. ומ״ש ברוך הוא בש״ע ליתא ובלבוש העתיק הוא עא״ר א׳. ועי׳ פרישה טעם כפל ברוך ומבורך שלא יאמר לבע״ה מברך. ולענין אמן הנה המתבאר מדברי הלבוש דהמברך אומר נברך והם עונין ברוך והמברך אין עונה אחריהם אמן דכיון דיאמר אח״כ ברוך למה יאמר אמן עתה שמאמין בה והא מיד יכלול עמהם בברכה זו ולאחר שאומר המברך ברוך אין עונים אחריו אמן כדי ליתן לב ולצרף ברכת הזן יע״ש והבא לשם כשהמברך אומר ברוך יענה ג״כ אמן. ולפ״ז בברכו שבישתבח וברכת התורה דהמברך אומר ברכו ועונים ברוך וחוזר ואומר כו׳ א״כ המברך לא יאמר אמן בתר העונים אבל העוני׳ יענו אמן בתר המברך כשחוזר ואני מסופק די״ל הואיל והם ענו ברוך ה׳ המל״ו תו לא יענה עוד אמן דכבר מאמין ובירך כך. ודעת הט״ז שאף כשבא לאחר שאמר המברך ברוך אין עונה אמן וכ״ש שאין הקהל עונים אמן אחר הש״ץ המברך ועמ״ש בסי׳ נ״ז וכתב א״ר דנוהגין כלבוש ועי׳ נ״ץ יע״ש: ש"ע סָעִיף א

בְּאֵר הֵיטֵב

סָעִיף א

א אכל. ואם שתה אומר ברוך שאכלנו משלו דשתיה בכלל אכילה. מ"ע מ"א: ש"ע סָעִיף א

ב אמן. אם בא כשהמברך חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו וכו' פסק הט"ז דא"צ לענות אז אמן ע"ש הטעם ושל"ה ולבוש פסקו דצריך לענות אמן עיין סי' קצ"ב ס"ק ב' מש"ש: ש"ע סָעִיף א

ג אלהינו. ונראה דבברכת נשואין עונה ג"כ ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד שהשמחה במעונו. עטרת זקנים משם גדול אחד: ש"ע סָעִיף א

בִּיאוּר הַגְרָ״א

סָעִיף א

א ס"א וכן כו'. מתני' ספ"ח עונין אמן כו' ובגמ' נ"ג ב' כשלא אכל כו' ושם אחר הכל עונין כו' ועסי' רט"ו ס"ב ואם כו'. תוס' הנ"ל: ש"ע סָעִיף א

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה