א שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ וְהֵם מְבָרְכִין, וְנִכְנַס אֶחָד שֶׁלֹּא אָכַל, אִם נִכְנַס כְּשֶׁאוֹמֵר הַמְבָרֵךְ נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו: בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד; וְאִם נִכְנַס כְּשֶׁאֲחֵרִים עוֹנִים בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם אָמֵן. הַגָּה: וְכֵן בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ, חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם בה"ג וּסְמַ"ג) וְאִם הֵם עֲשָׂרָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד; וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה שָׁם כְּשֶׁגָּמְרוּ מִלֶּאֱכֹל וְלֹא אָכַל עִמָּהֶם, כָּךְ הוּא עוֹנֶה אַחַר הַמְבָרֵךְ וְאַחַר הָעוֹנִים.
א סָעִיף א (א) שלא אכל - ואם שתה אפילו לא נצטרף עמהם כלל יכול לומר ברוך שאכלנו וכו' דשתיה בכלל אכילה ומיהו בעשרה לענין הזכרת השם שיאמר ברוך אלהינו שאכלנו משלו וכו' נשאר הפמ"ג בספק ע"ש:
ב סָעִיף א (ב) עונה אחריו ברוך וכו' - דאין מן הראוי שיהיה אדם אצל חבורה שמזמינין עצמן ליתן שבח והודיה לו ית' והוא ימנע מזה:
ג סָעִיף א (ג) כשאחרים עונים - ר"ל דאז לא יוכל לענות ברוך וכו' כיון שלא שמע מפי המזמן שבקשו לברך:
ד סָעִיף א (ד) עונה אחריהם אמן - ככל הברכות שאדם שומע מפי ישראל שצריך לענות אמן אחריו ואם שמע אח"כ מפי המזמן כשחזר ואמר ברוך שאכלנו משלו וכו' צריך לענות עוד הפעם אמן ככל הברכות שאדם שומע מפי אחד וחזר ושמע אותה הברכה מפי השני כתב הט"ז אם נכנס אחר שכבר התחיל המברך לומר ברוך שאכלנו אין צריך לענות אמן אבל כמה אחרונים חולקין ע"ז:
ה סָעִיף א (ה) בכל הברכות - בין ברכת המצות בין ברכת הנהנין:
ו סָעִיף א (ו) אומר ברוך אלהינו - היינו כששמע להמברך שאמר נברך לאלהינו ואם שמע רק להעונים אומר רק אמן בלבד כנ"ל. וברכת נשואין עונה ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד שהשמחה במעונו [אחרונים]:
ז סָעִיף א (ז) ואחר העונים - ר"ל אף שאמר מתחלה עם המסובין ברוך ומבורך וכו' צריך לענות לבסוף אמן ג"כ אחר העונים:
א סָעִיף א וה"ה אם היה שם כשגמרו כו'. נראה דכ"כ לרבותא דל"ת כיון דגמ' הזכירה נכנס א' כו' סד"א דזה היה שם בשע' גמרה לאכול ולא חשק לאכול עמהם ולברך עמהם א"כ אין האכילה חביבה בעיניו וסילק עצמו מברכת של הזן ולא חייב להחזיק טובה להש"י על אותה האכילה שאכלו האחרים קמ"ל דלא אמרינן הכי ונ"ל הטעם שהצריכו לזה הבא שם לענות או ברוך הוא או אמן דאין מן הראוי שיהיה שום אדם אצל חבורה שנותנין שבח והודיה לו ית' והוא שותק ע"כ כשבא בשע' שאומר המברך נברך יעלה הוא עם העונים ברוך הוא וכשבא בשעה שעונים יענה אמן כי אין שייך אז לומר ברוך הוא ומבורך שמו דזה הוא לשומע אומר נברך ומ"ה נראה פשוט אם בא אחר סיום העונים וכבר התחיל המברך לומר ברוך שאכלנו לא יענה זה כלום כי אין שם שייכות לומר שום דבר כיון שאחרים שאכלו הם שותקים אין עליו שום חיוב כלל. ובלבוש כ' שגם בזה יענה אמן ואין נכון לפענ"ד:
א סָעִיף א אכל. ואם שתה אומר ברוך שאכלנו משלו דשתיה בכלל אכילה. מ"ע מ"א:
ב סָעִיף א אמן. אם בא כשהמברך חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו וכו' פסק הט"ז דא"צ לענות אז אמן ע"ש הטעם ושל"ה ולבוש פסקו דצריך לענות אמן עיין סי' קצ"ב ס"ק ב' מש"ש:
ג סָעִיף א אלהינו. ונראה דבברכת נשואין עונה ג"כ ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד שהשמחה במעונו. עטרת זקנים משם גדול אחד:
א סָעִיף א (סק"א) שלא אכל ואם שתה כו' ועסי' קצ"ז ס"ב. ר"ל שכ' דאם שנים אכלו פת והשלישי שתה כוס יין (ובמים פליגי) יכולים לזמן די"ל שאכלנו מה"ט ששתיה בכלל אכיל' כ"ש הכא. ודע דאם נכנס אחר שכבר ענה המברך ברוך שאכלנו משמע מדברי מ"א ר"ס קצ"ב דהמסובין יענו אמן כל שכן הנכנס אז שיענה אמן. ודעת הלבוש אע"ג דסבירא ליה דהמסובים לא יענו אמן אבל מודה דהנכנס כשעונה המברך ברוך שאכלנו כו' שיענה אמן אבל הט"ז כאן כ' דאף הנכנס אז לא יענה אמן:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.