שולחן ערוך, יורה דעה עח

סָעִיף א

א הטופל כו'. כלומר בשעת צלייה וק"ל והאי טפילה לאו היינו פשטיד"א שכתב הרב דפשטיד"א מדינא דש"ס מיתסר דהא חזינן דלא פלטי שמקום מושבם יבש בתנור אלא הוא מה שהיו רגילין לטוח בעיסה שבלילתה רכה והיו רגילין לעשות סביב קורקבנים ובני מעיים שמשימים אותם בשפוד וטחים סביבותם בעיסה רכה כן כתבו התוספות והאגודה ר"פ כ"צ והמרדכי פרק כ"ה והסמ"ג ושאר פוסקים ואם כן לדידן דלא בקיאינן במלתא אפילו בטפילת עיס' שבלילתה רכה יש לה כל דין בישול לקדרה בין לקולא בין לחומרא וכן כתוב בעט"ז: ש"ע סָעִיף א

ב ופשטיד"א כו'. לשון הת"ח כלל כ"ח ד"ב ופשטיד"א יש לה דין בישול ומשערי' בששים בין לקולא בין לחומרא דאם יש ששים הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ואי ליכא ששים הכל אסור ע"כ: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א הטופל. עש"ך עשה כלומר וכפי הנראה דבמליחה כה"ג אם טפלו בבצק אסור הבשר דהוה כמולח בכשא"מ ודווקא צלייה מותר מדינא דש"ס ברכה ולדידן בכל גווני אסור. אלא שראיתי להכה"ג בהגהות הב"י אות ז' כתב בשם דמש"א דהא דגמרא דהוה טפלי לבר אווזא במליחה איירי יע"ש ומ"מ לדידן ודאי אין נ"מ דאי בצליה אסור הכל כ"ש במליחה דהוה מולח בכשא"מ ✍. ודע טופל היינו בלילתו רכה ופשטיד"א בלילתו עבה וזה כפי' התוס' דטפלי בלילתו רכה ואנו א"א בקיאין ואף בלילתו רכה אסור הכל וכל דין בישול יש להם. ואף מדברי הטור יש להוכיח קצת דבשר שרי אינו אלא הכל אסור. ומ"ש הר"ב דפשטיד"א יש לה כל דין בישול בקדירה לא ידענא אמאי לא כתב רבותא טפי אפילו טופל ברכה א"א בקיאין ויש להם דין בישול בקדירה וכ"ת דהר"ב אפילו לקולא קאמר דפשטיד"א יש לה דין בישול שאין הלשון משמע כן: ש"ע סָעִיף א

ב ופשטיד"א. עש"ך ועפר"ח וכפי הנראה דגם הר"ב יודה דאוסר עכ"פ כ"נ כמו במליחה דבעינן ס' וקליפה ה"ה כאן ס' ונטילח ומיהו הכל שרי ולאו דוקא דם דרבנן ח"ה איסור תורה ביש ס': מה שנסתפקנו בסי' ע"ו בשר ששהה במלחו שיעור מליחה ונצלה ולא הודח באחרונה ובשלו כך מהו עכשיו ראיתי הדין מפורש ביש"ש פ"ק דחולין סי' כ"ח דאין לאסרו דיעבד אף אם נתבשל בלי הדחה אחרונה אף שדבריו שם צריכין ביאור בתה"ד סי' קס"ט מ"מ הדין מבואר שם דשרי והטעם כבר כתבנו בסי' ע"ו די"א דיש ס' בחתיכה נגד דם ומלח והאש שורף ומייבשו יש ששים וכאמור: עיין ברשד"ם לענין בצלים עם חתיכת בשר שלא נמלחו אי שרי לצלות כך או לא הבאתיו בסימן ע"ז ומ"מ הא ודאי אף שהבצלים אסורים אין הבשר נאסר דנורא מישב שייב ולא בלע או ככ"פ לענין הבשר שיש לו דם וציר ש"ע וחנ"נ ל"ש דאין הנאסר יותר מהאוסר ופשוט: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א או בציר בשר שלא נמלח. פירוש בציר מותר למשוח בשר שלא נמלח והך ציר הוא ציר בשר ובאו"ה כתב ביצים מתובלות ולא הוזכר שם בציר: ש"ע סָעִיף א

ב בין לקולא בין לחומרא. פי' משערינן בששים וזורק אותה חתיכה והשאר מותר ולא אמרי' דחיישי' שמא מתחלה נאסרו ב' או ג' חתיכו' ע"י שומן שמטפטף שם מתחלה ויצטרך ששים נגד אותן ב' או ג' חתיכות לא אמרינן הכי: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א או. עט"ז ור"ל דה"ק או מותר למשוח בציר בשר שנמלח את בשר שלא נמלח דאין מעכב הפליטה וה"ה שומן אווז אין מעכב הפליטה ובש"ע כתב שמן וכפי הנראה דצ"ל שומן שכ"כ בת"ח כלל כ"ח ד"ג שומן אווז ויראה ה"ה שומן בהמה דנמס אצל האש. ומ"ש בציר באו"ה כלל ט' ד"ב כתב ביצים מתובלות ועמ"י כלל כ"ח אות י"ז דאפשר ביצים נקרשים ומעכבין הפליטה ואפשר טיחה דקה שרי והניח בצ"ע וכן הא"מ אות א' הרגיש בזה. ובת"ח כתב דיעבד שרי משמע הא לכתחלה אסור וכ"ה באו"ה כלל ט' ד"ה אם משחו בשומן דיעבד שרי ולא לכתחילה ורמ"א כתב אף לכתחלה ול"ד לדלעיל סי' ע"ז דאם החיצון לא נמלח או בשר שנמלח ע"ג בשר שלא נמלח דיעבד שרי ולא לכתחלה הכא כיון דמשהו הוא אין מעכב כלל הפליטה ולא ככ"פ שייך כאן. ודין מולייתא נתבאר לעיל סימן ע"ז דלכתחלה אין לעשות מולייתא עד שימלחו שניהם מליחה גמורה לקדירה והודחו כ"א בפ"ע. ומה שהגיה לעיל הר"ב לכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח היינו אפילו לא הודח אח"כ אפ"ה לכתחלה אסור ודיעבד שרי אפילו הודח כה"ג דהבליעה ופליטה באין כא' וכ"ש בשפוד מישרק שריק ואפילו לא הודח הבשר הא' מראשונה דלגבי צליה מיחשב דם פליטה לגבי דידיה כ"ש לגבי אחרת: ש"ע סָעִיף א

ב בין. עט"ז ופשטידא הוא שנותנין בשר תוך עיסה שבלילתה עבה ואופין בתנור גרוף או על המחבת קאמר הר"ב דיש לה כל דין בישול כיון דעב הוא לא נורא מישב שייב ולא פולט וגם לקולא אם יש ס' אין לחוש והכל שרי מלבד אותה חתיכה כדין חתיכה שנתבשלה בדמה המבואר סימן ס"ט ויראה אפילו לכבוד אורחים אסורה אותה החתיכה ול"ד לבישול שכל מה שפי' הרוטב מוציא לחוץ יע"ש. ועפר"ח אות א' כתב דבפשטיד"א צריך נטילת מקום יע"ש וכפי הנראה אפשר דהר"ב יודה לזה דנהי דלא חיישינן לאסור ב' או ג' חתיכות מ"מ דינו כמליחה לשער בס' ולהצריך נטילת מקום כמו התם קליפה עס"י ק"ה. ומ"ש הפר"ח בפשטיד"א אסור הבצק אבל בעוף מותר והביא ראיה מר"מ ז"ל פ"ו ממ"א הטופל עוף בבצק אי לא זיג אסור הבצק אלמא העוף שרי לא ידענא מה ראיה דהתם טופל היינו בלילתו רכה כמ"ש התוס' בפ' כ"צ כמו בנות עשירים טופלות כו' ומש"ה העוף שרי דפולט ואינו בולע והקמח אין מעכב דרך הוא והקמח אסור משא"כ פשטיד"א דבלילתו עבה מעכב הדם מלצאת ואוסר העוף ג"כ וכ"ה באו"ה כלל ט"ו ובת"ח כלל כ"ח וצ"ע. ודע דעוף לאו דוקא ה"ה בשר בהמה וכ"כ הכר"ו ופשוט הוא: מה שכתב המחבר אם נמלח והודח מותר בכל גווני הוא לאפוקי מסברת הר"מ ז"ל שסובר שאין כל הדם יוצא והלכך מצריך לחלוט ברותחין ואנן לא קיי"ל כן הלכך אפילו בפשטיד"א כה"ג שרי כל שנמלח והודח כמו לקדירה. ולבוש ס"א כתב דלא אמרינן דנשאר מעט דם ואין כאן רוטב שיבטלנו כמו בקדרה יע"ש וקשה דלהר"ם אין הטעם דרוטב מבטל אלא חליטה ברותחין בעינן ושוב אין יוצא הדם עיין בר"מ הל' מ"א ועיין ב"ה להרא"ה ז"ל וי"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א גוונא. כ' הש"ך אפילו בטפילת עיסה שבלילתה רכה יש לה כל דין בישול לקדרה בין לקולא בין לחומרא: ש"ע סָעִיף א

ב בציר. פי' בציר מותר למשוח בשר שלא נמלח והך ציר הוא ציר בשר ובאו"ה כ' ביצים מתובלו' ולא הוזכר שם ציר: ש"ע סָעִיף א

ג ופשטיד"א. פי' אם צלו פשטיד"א על גחלים או במחבת ונמצא בו לב או כבד דינו כמו בבישול אם יש ס' הכל מותר מלבד הלב או הכבד או החתיכה שהאיסור דבוק ואי ליכא ס' הכל אסור (ועיין פר"ח): ש"ע סָעִיף א

ד לקולא. פי' דאם יש בו ס' הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ואי ליכא ס' הכל אסור וכ' הט"ז ולא אמרינן דחיישינן שמא מתחלה נאסרו ב' או ג' חתיכות ע"י שומן שמטפטף שם תחילה ויצטרך ס' נגד אותן ב' או ג' חתיכות לא אמרינן הכי עכ"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אבל אם כו'. כשיטת כל המפרשים דכל הסוגיא בלא נמלח דלא כהרמב"ם וע"ל סי' ס"ט סי"ט: ש"ע סָעִיף א

ב אבל מותר כו'. כמ"ש שם ע"ה ב' סכו בשמן כו': ש"ע סָעִיף א

ג ופשטיד"א כו'. תוס' שם ע"ד ב' ד"ה טפל ועוד כו': ש"ע סָעִיף א

ד בין כו'. או"ה דלא כר' ברוך ועד"מ: ש"ע סָעִיף א