הוֹשֵׁעַ ו

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל־יְהוָה כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ׃

רַשִׁ״י לכו ונשובה. יאמרו לכו ונשובה וגו': יך ויחבשנו. יך ל' הווה הוא, הוא מכה אותנו והוא יחבשנו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יֵימְרוּן אֱתוּ וּנְתוּב לְפוּלְחָנָא דַייָ אֲרֵי הוּא דִי מְחָנָא וְיַסִנָנָא וּדְאַיְתֵי עֲלָנָא תְּבַר יְנִיחַ לָנָא:

אִבְּן עֶזְרָא יך - מכה. ויחבשנו - כמו: ולא חבשו, כי המכה צריכה לזור ולחבש ולרכך באחרונה בשמן. ובאת מלת טרף - פועל עבר עם יך שהוא עתיד, על דרך הזמן העומד כאשר פירשתי בספרי.

מְצוּדַת דָּוִד לכו ונשובה. מוסב למעלה לומר הנה בעת יצר יאמרו כה זה לזה לכו ונשובה אל ה׳: כי הוא טרף. ולא בכח ידו גבר האויב: וירפאנו. והוא ירפא אותנו כי הכל ממנו ובידו: יך. הוא הכה אותנו והוא יניח תחבושת על המכה וכפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן לכו. הוא ענין לשון זרוז: יך. מלשון הכאה: ויחבשנו. ענין קשירת המטלית על המכה והשבירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל לד):

מַלְבִּי״ם לכו ונשובה באמרו כי בצר להם יבקשו את פני ה', יביע אומר מה יאמרו אז בבקשם את ה' ומה ישיב ה' אליהם מענה, הם יאמרו זה לזה לכו ונשובה עד ה', כי הוא טרף המכות שלנו לא היו טבעיים רק באו ממנו וא"כ רק הוא יוכל לרפאות אותנו, ונגד החולי הפנימית שצריך רפואה יאמרו שהוא היה הטורף והוא ירפאנו, ונגד המכה החיצונית שצריך חבוש על השבר, יאמרו כי הוא יך ויחבשנו, כי התשועה תלוי בו לבדו, כמ"ש והוא לא יוכל לרפא לכם וכו':

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת טרף, יך. הטריפה הוא הארס שמטיל הדורס בבע"ח הנדרס ששורף אותו בפנים וצריך רפואה, והחבישה היא על המכה והשבר שמבחוץ (כמ"ש ישעיה א' ו' ובכ"מ) :

ב יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו׃

רַשִׁ״י יחיינו מיומים. יחזקנו משתי פורענות שעברו עלינו משתי מקדשות שחרבו: ביום השלישי. בבנין בית השלישי יקימנו: מיומים. משתי עתים שעברו עלינו: ביום השלישי. בעת השלישי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יְחַיִנָנָא לְיוֹמֵי נֶחֶמָתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי בְּיוֹם אַחָיוּת מֵיתַיָא יְקִימִינָנָא וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי:

אִבְּן עֶזְרָא יחיינו - ירפאנו כמו וימרחו על השחין ויחי, עד חיותם. וטעם יומים - זמן קרוב. שלישי - הפך כל נשבר כי אז יכאב.

מְצוּדַת דָּוִד יחיינו מיומים. הנה שלח לנו רפואה משני העתים שעברו עלינו הוא גלות מצרים וגלות בבל: ביום השלישי. בעת השלישי בגאולה העתידה יקימינו מן הנפילה ונחיה לפניו עד עולם כי לא נבוא עוד לגולה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחיינו. ענין רפואה כמו עד חיותם (יהושע ה): מיומים. ר״ל מהעתים:

מַלְבִּי״ם יחיינו מיומים כי עשרת השבטים גלו על ידי סנחריב ג' פעמים כמ"ש כעת הראשון הקל וכו' והאחרון הכביד (ישעיהו ח׳:כ״ג) , וכן שבט יהודה גלו ג' פעמים ע"י נ"נ, כמבואר במ"ב ובירמיה, ע"כ יבקשו כי יחיה אותם מן השני ימים שהיו ימי הפקודה, וביום השלישי שהוא הגלות השלישי שאז נפלו לגמרי, יקימנו מנפילתנו ונחיה לפניו ונעבוד את ה':

ג וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת־יְהוָה כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ׃

רַשִׁ״י לדעת את ה'. באמת ובתמים נכונים כשחר זה אשר נכון מוצאו: ויבא כגשם לנו. כגשם הבא להיות חיים לעולם שאז יבא להורות חיים שיבאו לנו: יורה ארץ. ירוה ארץ:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְנֵילַף נִרְדוֹף לְמֵידַע יַת דְחַלְתָּא דַייָ כִּנְהוֹר צַפְרָא דִמְקַשִׁיט בְּמִפְקֵיהּ וְיַתְיָן בִּרְכָל לָנָא כִּמְטַר מַגְבַּר כִּלְקִישָׁא דִמְרַוֵי אַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא ונדעה - שנרדפה לדעת את ה',כי זה סוד כל החכמות ובעבור זה לבדו נברא האדם, רק לא יוכל לדעת את השם עד שילמד חכמות הרבה, שהם כמו סולם לעלות אל זאת המעלה העליונה. וטעם כשחר - כי בתחילה ידע המשכיל הש"י במעשיו כמו השחר בצאתו ורגע אחר רגע יגדל האור, עד שיראה האמת. ויבא כגשם - הטעם שהשם יעירנו ויורנו האמת על דרך: יערוף כמטר לקחי. ואחרים אמרו: כי יבא לנו מרפא מהשם, כגשם אשר לא יקוה לאיש. והטעם: כי אין מרפא כי אם מאתו. כמלקוש יורה ארץ - חסר וי"ו כדרך אדם שת גם יחסר אות בי"ת, כדרך כי ששת ימים וככה הוא כמלקוש ויורה ארץ:

מְצוּדַת דָּוִד ונדעה. אז נדעו איך נרדפה לדעת את ה׳: כשחר נכון מוצאו. ר״ל כמו הבוקר כשרואה האדם תחלת אורו הוא בטוח שיצא השמש על הארץ ויראוה כן יהיה הרודף לדעת את ה׳ נכון ובטוח שימצאהו: ויבוא. רב טוב יבוא לנו כמרבית מי הגשם וכמלקוש המרוה את הארץ ומשביעה:

מְצוּדַת צִיּוֹן נרדפה. אמר בלשון שאלה על מרבית ההשתדלות: כשחר. היא אור הבוקר: נכון. ברור ומובטח: מוצאו. מל׳ יציאה: כמלקוש. הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות כמו כעב מלקוש (משלי טז): יורה. ענין שביעה כת״י והוא הפוך כמו ירוה שהוא ענין שביעה כמו כגן רוה (ישעיה נח):

מַלְבִּי״ם ונדעה. ואז נדעה לרדף לדעת ה' ר"ל שנשתדל להשיג האמתיות בהשגחת ה' להשיג דרכי השגחתו וטובו וחסדיו עד שתהיה השגתו ברורה אצלנו כשחר אשר נכון מוצאו וגם ר"ל שכל עוד שנשתדל לדעתו כן תתגלה לנו ידיעתו ביותר, כמ"ש וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, וע"ז מדמהו לשחר שאורו מתגלה לאט לאט עד יזרח שמש, כן תופיע עלינו אור ידיעתו וישועתו, ויבא כגשם לנו, כמו שהגשם בא ע"י הכנת האדמה שהאדים הלחים העולים מן הארץ לרקיע הנשימה אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו כן ע"י מעשינו באתערותא דלתתא ישוב להוריד עלינו גשם נדבות גשמי השכלה ותשועה, וגם אם לא יבא תיכף כגשם הבא בעתו יבא עכ"פ באחרית הימים כמלקוש אשר יורה ארץ והולידה והצמיחה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ונדעה נרדפה לדעת. ידיעת ה' עד תכליתו הוא בלתי אפשר, ותכלית הידיעה שלא נדע ושיבקש דרך ההשגה וכל שידע יותר ירדוף יותר לדעת:

ד מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן־בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃

רַשִׁ״י מה אעשה לך. מפני מדת הדין איך אוציא משפטיך לאור: וחסדכם כענן בוקר. כל טובתכם וצדקתכם אינה כלום:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מִן קֳדָם דִין דִקְשׁוֹט מָא אַעְבֵּיד לְכוֹן דְבֵית יְהוּדָה וְטַבְוָתְכוֹן כַּעֲנַן צַפְרָא וּכְטַלָא דְמוֹהִי פָּסֵיק:

אִבְּן עֶזְרָא מה - הטעם הזה שהחסד שאמרתם, שתשובו לדעת השם. כענן בוקר - שלא יעמוד. ומלת משכים - איננו פועל, כמו: משכים היו, כאילו הוא שם לשחר. ולפי דעתי: שמשכים היו כל אחד, אם כן יהיה גם זה כן.

מְצוּדַת דָּוִד מה אעשה לך. ר״ל אבל אתה הואיל ואינך שב אלי מהו הטובה והתרופה שאעשה לך הלא אין לכם זכות כי חסדכם היא כענן בוקר שאין מביא הגשם כי כן אתם מראים חסד ואין כל מאומה: וכטל. כמו הטל היורד בהשכמה שבחום השמש יפסק וא״כ משכים בבוקר והולך מיד כן אתם אף אם תעשו מה מן הישר לא תאחזו בה זמן מרובה:

מַלְבִּי״ם מה אעשה (תשובת ה') אתה אפרים. וכן אתה יהודה, מה אעשה לך, וחסדכם כענן בקר, הלא העקר אשר ה' דורש ממך הוא עשות משפט ואהבת חסד, שעקר הוא שיעשה חסד עם הבריות (וגם בחסד נכללו המצות שעושה בין אדם למקום מצד החסידות שנקראים תורת חסד כמ"ש במק"א) אבל חסדכם הוא דומה כענן בקר שבזרוח השמש יעלה הענן ויתפזר ומרוה לא יורה את האדמה, ואיך תבקשו שיבא כגשם לכם ואין גשם בלא ענן ומענן בקר לא יתהוה גשם, וגם בעת תדמו כטל שיתהוה בלילה מן הרסיסים העולים מן הצמחים ויתמיד כל הלילה, הלא משכים הולך וכזרוח השמש אין טל ואין מטר עליכם, כן בעת תשכימו ללכת לחפצכם ודרכיכם יופסק חוט החסד ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת וחסדכם. החסד כשבא בהרחבה כולל כל מה שיעשה אדם יותר על החיוב ויפלו גם במצות שבין אדם למקום, כמ"ש בס' משלי:

ה עַל־כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי־פִי וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא׃

רַשִׁ״י על כן חצבתי בנביאים. על אשר חצבתי עליהם דברי על ידי הנביאים והם לא נזהרו בהם לפיכך הרגתים באמרי פי בשביל אמרי פי כך תירגם יונתן: על כן. כמו על אשר וכן כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל״ג:י׳) כי על כן לא נתתיה לשלה בני (שם לח): ומשפטיך אור יצא. בתמיה ואיך אוכל לשאת לכם פנים מפני מדת הדין ומוסב על מה אעשה לך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן עַל כֵּן דְאַזְהַרְתִּינוּן בִּשְׁלִיחוּת נְבִיֵי וְלָא תָבוּ אַיְתֵיתִי עֲלֵיכוֹן קָטוֹלִין עַל דַעֲבָרוּ עַל מֵימַר רְעוּתִי וְדִינִי כִּנְהוֹר נָפַק:

אִבְּן עֶזְרָא על, חצבתי - כמו חוצב בהר והטעם שהרג קצת הנביאים שלהם, שהיו מתעים אותם שלא ישובו. הרגתים - בעבור שהם אמרו שקר לאמר אמרי פיהם, על כן הרגתי גם אני באמרי פי, אולי תשובו ישראל. ומשפטיך אור יצא - כמו: והוציא כאור צדקך ועוד: בעבור שאמר כשחר - נכון מוצאו.

מְצוּדַת דָּוִד על כן. הואיל וכן דרכיכם לכן חצבתי לכם דברי ע״י הנביאים להיישיר אתכם לדרך הנכוחה אבל לא הועלתי כי הרגתי את הנביאים ע״י אמרי פי ר״ל הנבואה היתה סבה להיות נהרגים על ידכם כי כן הרגו את זכריה ואת אוריה על שנבאו בדבר ה׳: ומשפטיך. ואיך א״כ יצא משפטיך לאור להצטדק בדין:

מְצוּדַת צִיּוֹן חצבתי. ענין כריתת אבנים כמו חוצב בהר (מ״א ו) ואמר בל׳ שאלה על גזרת הדברים וחתוך האמרים: אור. דרך המקרא לכנות הטובה בשם אור וכמו שמכנה הרעה בשם חושך:

מַלְבִּי״ם (ה-ו) על כן שיעור הכתובים על כן חצבתי בנביאים (אשר) הרגתים באמרי פי כי חסד חפצתי ולא זבח, (ומ"ש ומשפטיך אור יצא הוא מאמר מוסגר) מצייר במליצתו נשגבות, ה' שלח את נביאיו להוכיח את העם אשר חשבו שברוב הזבחים והעולות שהם מתמידים להקריב יתנו לה' שוחד ומתן ויכפרו פניו עד שהותר להם לעשות כל רע, כמ"ש הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ובאתם ועמדתם לפני בבית אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו, והנביאים הגידו להם אמרי פיו של ה' שה' יאמר חסד חפצתי ולא זבח, שאינו חפץ בזבחים ועולות רק שיעשו חסד ושידעו דעת אלהים, והעם קמו על הנביאים והרגו אותם בעבור נבואה זאת שנבאו, ובזה יצייר כי ה' הרג את הנביאים באמרי פיו, שע"י אמרי פיו שנבאו בשליחותו נהרגו וה' היה הסבה להריגתם וכאילו הוא הרגם, אולם במה שנהרגו הנביאים ע"י דבור זה והם מסרו נפשם למות עבור הדבור הזה שדברו לאמר כי חסד חפצתי ולא זבח, נשאר הדבור הזה קיים ומתמיד בלב הדורות הבאים כדבר החקוק בעט ברזל על מצבות צור ואבן לזכרון עולם, ובזה יצייר המליץ שגויות הנביאים הנהרגים נעשו כמצבות צורים ולוחות אבנים שעליהם חצב ה' את אלה הדברים חסד חפצתי ולא זבח, וז"ש על כן ר"ל על אשר חסדכם דומה כענן בקר ואינכם עושים חסד ולא יודעים אלהים, ע"כ חצבתי בנביאים ר"ל בגופות הנביאים אשר הרגתים באמרי פי, חצבתי וכתבתי עליהם בעט ברזל לאמר כי חסד חפצתי ולא זבח, שהזבחים והשלמים שאתם מביאים שראשית ענינם היה שיאכיל בשרם לעניים בקדש, עקר חפצי הוא החסד לא הזבח. ודעת אלהים חפצתי מעולות. העולה שהיא כליל לגבוה עקרה הוא שידע את ה' ושראוי שיקריב א"ע כליל על מזבחו לרצון ועקר חפץ ה' הוא דעת אלהים לא העולה כן נשאר חרות וחצוב בגויות הנביאים הנהרגים, ומ"ש ומשפטיך אור יצא הוא מאמר מוסגר כאומר אם כן אם אכלה חרבכם נביאכם כאריה משחית איך יצא משפטך לאור ואיך תצדק בדינך?:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת חצבתי. לא נמצא לשון חציבה על הריגה בשום מקום, כי גדרו שחוצב וחוקק בדבר קשה, ומצאנוהו על חריתת מכתב באבנים וצור החלמיש, בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון (איוב י״ט:כ״ד) :

ו כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת׃

רַשִׁ״י ודעת אלהים. חפצתי מעולות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי בְּעָבְדֵי חִיסְדָא רַעֲוָא קֳדָמַי מִמַדְבַּח וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא דַייָ מִמַסְקֵי עֲלַוָן:

אִבְּן עֶזְרָא כי חסד חפצתי - חסד נכון לא חסד כענן.

מְצוּדַת דָּוִד ולא זבח. ולא תצדקו א״כ בעבור הבאת הזבחים: מעולות. ר״ל חפצתי יותר מעולות:

ז וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית שָׁם בָּגְדוּ בִי׃

רַשִׁ״י כאדם. כאדם הראשון: שם בגדו בו. בארץ טובה שהושבתים בה שם בגדו בי כאדם שהכנסתיו לגן עדן ועבר על מצותי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאִינוּן כְּדָרַיָא קַדְמָאֵי עָבְרוּ עַל קְיָמַי וּבְאַרְעָא טָבָא דְיַהֲבֵית לְהוֹן לְמֶעְבַּד רְעוּתִי תַּמָן שַׁקָרוּ בְמֵימְרִי:

אִבְּן עֶזְרָא והמה - על נביאי שקר.

מְצוּדַת דָּוִד כאדם. כמו אדם הראשון שהמקום הכניסו לג״ע ועבר על מצות ה׳ ואכל מעץ הדעת כן המה עברו בריתי ובגדו בי ובהארץ אשר נתתי להם וכאומר לכן כמו שגרשתי את אדם מג״ע כן אגרשם מארצם:

מַלְבִּי״ם (ז-ח) והמה עתה יספר החוזה באיזה אופן נהרגו הנביאים בימים ההמה, ויצייר אותו במליצה נשאה ונשגבה מאד, נביאי ה' נהרגו ע"י מלכי ישראל שני פעמים, א] מצאנו במלכים שנהרגו כל נביאי ה' בימי אחאב ע"י איזבל אשתו, וכל הנביאים בעת ההיא היו תלמידי אליהו כמבואר בכתוב ואליהו היה מתושבי גלעד (כמ"ש במ"א סי' י"ז) (ולכן דעת חז"ל במדרש שהיה אליהו מבני בנימין כי בני בנימין לקחו את נשי יבש גלעד (כמ"ש בשופטים כ״א:ט׳-י׳) והתישבו שם, והיה אליהו מבני בניהם ונשאר תושב ביבש גלעד) ומזה ידענו כי בני הנביאים מישיבת אליהו שנהרגו היתה הריגתם בגלעד. ב] זאת שנית נהרגו בשכם בימי ירבעם, כי בעת מלך ירבעם ובחר את עיר שכם (שהיתה עיר מקלט הלוים) לעיר מלכותו, בודאי נמצאו שמה נביאים שנבאו והוכיחו על העגלים אשר עשה והרג אותם והשמידם, עפ"ז ירכיב החוזה בדמיונו את הרצח שנעשה בגלעד ובשכם לנביאי ה' אל ההריגה שנעשה בשני מקומות אלה בימי קדם בעבור קנאת ה' שקנאו על הזנות, שבגלעד הרגו בני ישראל בימי הגבעה את אנשי יבש גלעד על אשר עברו את ברית השבועה והחרם שהחרימו ישראל אז את מי שלא יעלה בקהל ה' להנקם על הזנות שנעשה בגבעה, ובשכם הרגו בני יעקב את אנשי שכם ג"כ בעבור הזנות והנבלה שעשה לבת יעקב, ועם הרעיון הזה המשוטט עתה בדמיון החוזה מימי קדם שהרגו בגלעד ובשכם בקנאתם לה' על הזימה, ידבר מרורות על הרצח שנעשה באלה המקומות לנביאי ה', ונדמה להרוצחים שמקנאים ג"כ קנאת העגלים והבעל שבזו הנביאים אותם, כאילו יקנאו בם קנאת הזנות והעברת הברית והאלה כבימי קדם, וז"ש והמה הנביאים נדמו להם כאדם אשר עברו ברית שכרתו בני ישראל בימי הגבעה לעלות לצבא, והם (בני יבש גלעד) עברו ברית ושם בגדו בי, ומפרש גלעד קרית פועלי און, הם היו בני אדם אשר עברו ברית ושבועה ובגדו בה' ולא עלו למצפה למלחמה על הגבעה, ועי"ז היתה עקובה מדם שנהרגו כולם ונשפך דמם ועתה נהרגו שם הנביאים בגלעד כאילו גם המה עברו ברית ובגדו בה':

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת והמה מוסב על הנביאים שהזכיר בפ' הא'. כאדם, כבני אדם. ומלת שם מוסב על גלעד:

ח גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם׃

רַשִׁ״י עקובה מדם. מליאה אורבי רציחה כמו ואת עקבו (יהושע ח) ויעקבני (ברא' כז):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן גִלְעָד קִרְיַת אֲנוּסִין בְּנַכְלִין אַשְׁדִין דַם זַכָּאי:

אִבְּן עֶזְרָא גלעד, עקובה - כמו: עקוב הלב, עשה בעקבה, עקובה מדם שנשפך.

מְצוּדַת דָּוִד קרית. עיר מלאה אנשים פועלי און: עקובה מדם. מלאה אורבים לשפוך דם נקי:

מְצוּדַת צִיּוֹן עקובה. ענין מארב ואורב כמו ואת עקבו מים (יהושע ח׳:י״ג):

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת עקובה. היא המסובב בערמה ומארב סביב:

ט וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ־שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ׃

רַשִׁ״י וכחכי איש גדודים. וכאסיפת איש ציד דגים האוספם בחכה יחד כן חכי גדודיהם חבורות כהניהם המתחברי' ללכת בדרך ירצחו שם כולם שכם אחד: כי זמה עשו. כי עצה היא אשר נתיעצו לפני אסיפת' לאיז' מקום ילכו לרצח ולשלול שלל, וכחכי אימדור"ש בלעז ואף בל' משנה חכי ל' חיבור הוא (ב"ק קי"ט, יע"ש) ולא יטיל בו יותר משלשה חכין הם תפירות שהסורק מחבר בהן שני ראשין מן הבגד יחד כשחובטו במקלות ולשון זה משלי והגון בעיני וכן פירושו וכשיש בהם חבור אדם הנאספים יחד חבר כהנים הוא לרצח והראשון מדברי ר"מ שליח צבור זצ"ל: שכמה. לשון כת אחת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּכְמָא מְסַבַּר אֱנַשׁ לְמַשִׁרְיָן אִתְחַבָּרוּ אִינוּן וְכַהֲנֵיהוֹן בְּאוֹרְחָא חֲדָא קַטְלִין נַפְשָׁן כְּתַף חַד אֲרֵי עֵיצַת חֶטְאִין עֲבָדוּ:

אִבְּן עֶזְרָא וכחכי - היו"ד תחת ה"א, על דרך: לכלא הפשע גם הוא באל"ף תחת ה"א, ואלה השתים מלות זרות הן, כי משפט בעלי הה"א בסמוך לכלות לחכות. והטעם: כאשר יחכו גדודים - איש שיבא ויפשטוהו, ככה הם חבר כהנים. והנה הזכיר נביאי השקר גם הכהנים. שכמה - כמו לעבדו שכם. והנה גדודים - ישרת בעבור אחר כגדודים בדרך ירצחו כולם. הטעם: שהכהנים יקחו מתנות כהונה בחזקה.

מְצוּדַת דָּוִד וכחכי וגו׳. כמו שגדודי הלסטים מחכים איש עובר דרך לשלול אותו כן הוא חבורה של כהנים ירצחו בדרך כולם שכם א׳ ובדעה אחת: כי זמה עשו. כאומר לא רציחה ממש בידים כי הם ירצחו במעשיהם התעובים והמגונים ובהם מסבבים אבדן נפשות:

מְצוּדַת צִיּוֹן וכחכי. ענין תקוה כמו וחכיתי לה׳ (ישעיה ח): גדודים. מרבית אנשים יחד קרוי גדוד: חבר. מל׳ חבורה וסיעה: שכמה. ר״ל צד אחד ודעה אחת כמו לעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳): זמה. מעשה תעוב ומגונה:

מַלְבִּי״ם וכחכי איש, וכן היה הרצח שנעשה לנביאים בשכם, נדמה ג"כ כאילו הנביאים עשו זימה וזנות שבענין זה נהרגו בני שכם בימי קדם, וז"ש וכמו שיחכה איש ויקוה, אם יראה גדודים של חבר כהנים שהולכים דרך ירצחו שכמה, שהולכים לדרך שכם לרצוח שמה נפשות, בודאי כל איש יחכה שהכהנים האלה ההולכים לרצוח נפשות בשכם הוא מפני שאנשי שכם זמה עשו, והכהנים יקנאו על הזנות כמו שקנאו בני יעקב על הזימה שנעשה בשכם בימי קדם, וכן היה נראה בעיניהם הליכת כהני העגלים להרוג נביאי ה' כאילו עשו זימה ונבלה בישראל, אבל לא הנביאים עשו זימה, כי בהפך.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת וכחכי. מענין תקוה, ובא היו"ד תחת ה' כחכה. בצורת הריבוי: דרך ירצחו שכמה. כמו דרך שכמה ירצחו, ובא לשון דרך לומר שהיא דרך לרציחה מכבר, וכבר בארתי (ישעיה א') שמרצח בפועל מורה על גדוד מרצחים ופקיד עליהם המצוה לרצוח:

י בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שעריריה [שַׁעֲרוּרִיָּה] שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י שערוריה. י"ת ל' שינוי ששינו את דרכם וכן שמה ושערוריה (ירמיה ה):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּבֵית יִשְׂרָאֵל חֲזֵיתִי שְׁנוּ אַשְׁנִיאוּ קְיָמָא דִגְזִיר עִמְהוֹן קְיָמָא דִגְזִיר עִמְהוֹן דְלָא לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא תָּבוּ אִינוּן לְמִטְעֵי בְּתַר עֶגְלַיָא בְּבֵית אַל תַּמָן טָעוּ בֵּית אֶפְרַיִם אִסְתַּאֲבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:

אִבְּן עֶזְרָא בבית, שערוריה - הטעם: דבר מגועל כתאינים השוערים. שם זנות לאפרים - רמז לעגלים בבית אל, שהוא לאפרים.

מְצוּדַת דָּוִד שערוריה. דבר מגונה ומאוס: שם זנות לאפרים. ר״ל כי שם ראיתי זנות לאפרים אשר יזנה אחר עגלי הזהב ושם נטמא ישראל כי כולם נגררו אחר העגלים:

מְצוּדַת צִיּוֹן שערוריה. ענין דבר מגונה ומאוס כמו שמה ושערוריה (ירמיה ח):

מַלְבִּי״ם בבית ישראל ראיתי שערוריה, כי שם זנות לאפרים, אפרים עשו זנות שזנו לע"ז ועל ידם נטמא ישראל, שע"י שזנו אפרים שהוא שבט המולך נטמאו יתר השבטים, הם נמצא בם זנות לא בנביאים הנרצחים:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת שערוריה. מלשון כתאנים השוערים וכפול למ"ד הפעול כמו סגריר עבטיט מורה על חוזק השערורית, ויו"ד ה"א כמו מאפליה:

יא גַּם־יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי׃

רַשִׁ״י גם יהודה. אף הוא הואיל וקלקל: שת. המשית זמן פורענות לה: קציר. עת סילוקה וגלותה כמו עוד מעט ובאה עת הקציר לה (שם נא) בפורענות בבל בספר ירמיה: בשובי שבות עמי. בהוכיח אותם לשובב משובותם: שבות עמי. לשון משובה נערו' ויולדות אינווייזור"א בלע"ז וכן בנים שובבים (שם ג) הבת השובבה (שם לא):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַף דְבֵית יְהוּדָה שְׁרִיאוּ לְאַסְנָאָה חוֹבֵיהוֹן אַף לְהוֹן יִמְטֵי חוֹבִין בַּאֲתָבוּתִי גַלְוַת עַמִי:

אִבְּן עֶזְרָא גם יהודה - אחר שהזכיר אפרים ושת קציר כמו ועשה קציר כמו נטע. והטעם: ששת קציר לך ועזרך לעבוד הבעל בבית אל, כאשר היה בלבי להשיב שבות עמי, שיאמרו: לכו ונשובה אל ה' ובעבור יהודה שהניח ביתי ועזרך, לא אשיב שבותך.

מְצוּדַת דָּוִד גם יהודה. ר״ל לא די שחטאת אתה ישראל אלא שגם יהודה עשה לך קציר וסעיף להוסיף על העברות ר״ל גם הוא אחז בדרכך כשהיה בלבי להשיב מהגולה בני השבי של עמי וכאומר עם כי היה בלבי לרחמם הנה לא ארחמם כי בני יהודה הבעירו חמתי במה שאחזו בדרכי ישראל לעבוד עבודת כוכבים כמותם והם היו סיבה לזה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שת. ענין שימה: קציר. ענף וסעיף כמו ועשה קציר (איוב יד): שבות. מל׳ שבי הגולה:

מַלְבִּי״ם גם יהודה, מוסב ע"מ שאמר למעלה מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר שדבר גם אל יהודה, ופירש תחלה חטאת אפרים שהרגו את הנביאים, ועתה שב אל יהודה, אמר גם יהודה חסדכם כענן בקר, שב לאמר שת קציר לך בשובי שבות עמי לך ישית החסד קציר כענין זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי החסד, אתה תקצר פרי החסד בעת שאשיב שבות עמי, היינו בימי חזקיה ששב ה' את שבותם ונושעו בה', אז עשה החסד קציר, כמ"ש ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה (ישעיהו ל״ז:ל״א) :

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בשובי שבות. כבר בארתי (ירמיה כ"ט י"ד, ל' ג') ששב בקל (והוא פעל יוצא) מורה על השבת המדרגה, וששם שבות שאחריו משתתף עם שוב מנע"ו ופירושו ענין השבה בכ"מ עיי"ש:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.