מצודת ציון על ישעיהו נב

עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא־בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא׃

עורי. מלשון הערה והקיצה:

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם התפתחו [הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן׃

התנערי. ענין תנועה חזקה להשליך ולהריק העפר הנדבק כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג): התפתחי. ענין התרת הקשר: מוסרי. קשורי רצועת העול: בת ציון. עדת ציון:

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מִצְרַיִם יָרַד־עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ׃

לגור. לדור: באפס. על חנם בלא דבר וכן אפס מעשיהם (לעיל מא): עשקו. מלשון עושק וגזל:

וְעַתָּה מי־לי־[מַה־] [לִּי־] פֹה נְאֻם־יְהוָה כִּי־לֻקַּח עַמִּי חִנָּם משלו [מֹשְׁלָיו] יְהֵילִילוּ נְאֻם־יְהוָה וְתָמִיד כָּל־הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ׃

פה. במקום הזה וכן היש פה איש (שופטים ד׳:כ׳): יהילילו. מלשון הלול והתפארות: מנאץ. ענין בזיון כמו נאצו האנשים (ש״א ב):

מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃

נאוו. מלשון נאה ויופי: מבשר. כן נקרא המשמיע חדשות:

קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן׃

צופיך. ענין הבטה וראיה:

פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי־נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם׃

פצחו. פתחו פה בהרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי (לקמן נד):

חָשַׂף יְהוָה אֶת־זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל־הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃

חשף. גלה כמו חשפי שובל (לעיל מו): אפסי. קצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה:

סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל־תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה׃

הברו. מלשון ברור ונקי:

כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃

כי. אלא: בחפזון. ענין מהירת הבהלה: ובמנוסה. מלשון ניסה ורדיפה: ומאסיפכם ההולך אחר המחנה נקרא מאסף וכן מאסף לכל המחנות (במדבר י׳:כ״ה) וזהו לפי שהוא מאסף כל הנכשלים הנשארים באחרונה:

הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד׃

ישכיל. הוא ענין הצלחה כי המצליח בדבר נראה כאלו עשה מעשהו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש״א יח):

כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם׃

שממו. ענין תמיהה כמו פנו אלי והשמו (איוב כ״א:ה׳): כן. ענינו כמו אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳): מראהו. הוא זיו קלסתר פנים בלובן ובהירות: ותארו הוא צורת הפרצוף:

כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ׃

יזה. מל׳ הזאה והטפה כמו ויז נצחם על בגדי (לקמן סג): יקפצו. ענין סגירה כמו ועולתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז): התבוננו. ענין הסתכלות יתירה כמו ואתבונן אליו בבוקר (מ״א ג):