יְהוֹשֻׁעַ טז

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף מִיַּרְדֵּן יְרִיחוֹ לְמֵי יְרִיחוֹ מִזְרָחָה הַמִּדְבָּר עֹלֶה מִירִיחוֹ בָּהָר בֵּית־אֵל׃

רַשִׁ״י ויצא הגורל לבני יוסף. במצר צפוני של גמר כיבושו של יהושע נפל להם הגורל, כמו שכתוב למטה: ובני יוסף יעמדו על גבולם מצפון, והרבה מן הארץ היה בין בני יהודה ובין בני יוסף, שנטלו שאר השבטים אחריהם (רצה לומר: ביניהם) כמו שמצינו בשבט בנימין (לקמן יח יא): ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף: מירדן יריחו למי יריחו מזרחה. התחיל הגבול למזרח: המדבר עולה מיריחו. אל המדבר עולה הגבול מיריחו, ובא לו לצד מערב לבית אל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְפַק עַדְבָא לִבְנֵי יוֹסֵף מִיַרְדְנָא דִירִיחוֹ לְמַיָא יְרִיחוֹ מַדִינְחָא לְמַדְבְּרָא דְסָלִיק מִירִיחוֹ בְּטוּרָא לְבֵית אֵל:

מְצוּדַת דָּוִד לבני יוסף. הם מנשה ואפרים ונטלו סמוכים זה לזה אבל כל אחד נטל חלק לבד, וגם נחלתם מלאו כל האורך של ארץ ישראל ממזרח למערב, וכמו נחלת יהודה: מירדן יריחו. מן הירדן שממול יריחו התחיל למשוך הגבול ובא אל מזרח מי יריחו, והוא גבול הדרומי מן המזרח כלפי המערב: המדבר עולה מיריחו. רצה לומר, ממי יריחו עלה אל המדבר ובא בהר בית אל. ולא זהו בית אל הקרויה לוז:

ב וְיָצָא מִבֵּית־אֵל לוּזָה וְעָבַר אֶל־גְּבוּל הָאַרְכִּי עֲטָרוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְנָפֵק מִבֵּית אֵל לְלוּז וַעֲבַר לִתְּחוּם אַרְכִּי לַעֲטָרוֹת:

מְצוּדַת דָּוִד לוזה. רצה לומר, מנגב לוז כמו שכתוב בגבול בנימן:

מַלְבִּי״ם ויצא. לוז לא עמד כנגד הר בית אל, רק נכנס לצד דרום, שכן אמר (יח, יב) והיו תוצאותיו מדברה בית און (מבואר ששם כלה חוט הרוחב), ועבר משם הגבול לוזה, א"כ היה כנוס לפנים לצד דרום, לכן אמר ויצא מבית אל לוזה. ולוז היה ליוסף: ועבר. ביושר: אל גבול הארכי. ר"ל על גבול האורך הוא עצמו הגבול שהיה לבנימין בצפונו, עטרות אדר (שם יג). ואמר גבול הארכי, כי היה עוד עטרות בגבול הרוחב שהיא במזרחו של נחלת יוסף כמ"ש בפסוק ז' וירד מינוחה עטרות:

ג וְיָרַד־יָמָּה אֶל־גְּבוּל הַיַּפְלֵטִי עַד גְּבוּל בֵּית־חוֹרֹן תַּחְתּוֹן וְעַד־גָּזֶר וְהָיוּ תצאתו [תֹצְאֹתָיו] יָמָּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְנָחִית לְיַמָא לִתְחוּם יַפְלֵיט עַד תְּחוּם בֵּית חוֹרוֹן אַרְעָאָה וְעַד גָזֶר וַהֲווֹן מַפְקָנוֹהִי לְיַמָא:

מְצוּדַת דָּוִד ימה. לצד המערב: עד גבול וכו׳. רצה לומר מנגב לבית חורון תחתון: תוצאותיו. סוף הגבול כלה אל הים הגדול:

מַלְבִּי״ם וירד ימה. משם ירד הגבול למערב עד הים הגדול:

ד וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי־יוֹסֵף מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַחֲסִינוּ בְנֵי יוֹסֵף מְנַשֶׁה וְאֶפְרָיִם:

מְצוּדַת דָּוִד וינחלו. בהרצועה ההיא נחלו מנשה ואפרים:

מַלְבִּי״ם וינחלו. והנה היה לבני אפרים גורל מיוחד ולחצי מנשה גורל מיוחד, רק ע"י שיצאו סמוכים בתחום אחד קראם גורל א'. ופה מפרש כי נחלו מנשה ואפרים, כ"א עפ"י גורל מיוחד:

ה וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי־אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם מִזְרָחָה עַטְרוֹת אַדָּר עַד־בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן׃

רַשִׁ״י מזרחה עטרות אדר. למזרח מתחיל מעטרות אדר, ומשם רוחב תחומו עד בית חורון הרי רחבו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה תְחוּם בְּנֵי אֶפְרַיִם לְזַרְעֲיַתְהוֹן וַהֲוָה תְחוּם אַחְסַנְתְּהוֹן מַדִינְחָא עַטְרוֹת אֲדָר עַד בֵּית חוֹרוֹן עִילָאָה:

מְצוּדַת דָּוִד למשפחותם. להנחלה הנחלקת לכל משפחותם: מזרחה. גבול הרוחב הפונה למזרח היה מעטרות אדר, שעמדה בצפונו של בנימן, עד בית חורון עליון שעמדה בנחלת אפרים ולפי שמבית חורון עליון נתארך עוד הגבול כלפי מערב כמו שכתוב בענין, אם כן גם שם היה גבול ברוחב, לזה אמר מזרחה, רצה לומר, גבול הרוחב הפונה למזרח, ולא הגבול הפונה למערב:

מַלְבִּי״ם ויהי. הנה מן התחום הכללי הזה שמלא כל אורך א"י מן המזרח למערב, לקחו בני אפרים חצי אורך שבצד מזרח, ומנשה לקח חצי האורך שבצד מערב, רק מן חצי האורך של מנשה היו עוד ערים המבדלות לבני אפרים כמו שחשב פה: "ויהי גבול" בני אפרים כו' ויהי גבול. יען שחשב פה שני מיני גבולים, אמר תחלה ויהי גבול בני אפרים, ר"ל כל מה ששייך להם, ונכלל בזה גם הערים המבדלות. ועתה התחיל לפרש גבול נחלתם העקרי שהיה בצד מזרח מה שהי' רק לאפרים, ובפסוק ח' יבאר הערים המבדלות: גבול נחלתם מזרחה. ר"ל גבולם היו בחצי הארך המזרחי, כי החצי המערבי היה למנשה: עטרות אדר עד בית חרון. זה היה רוחב נחלתם מן הדרום לצפון, ובית חורון התחתון והעליון שניהם היו לאפרים כנזכר בדברי הימים א' (ז, כד):

ו וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה׃

רַשִׁ״י ויצא הגבול הימה. ארכו היתה לצד המערב אל המכמתת, מצפון של המכמתת הולך החוט: ונסב הגבול. מתפשט רוחב התחום לצד צפון, והחוט יוצא בבליטתו במזרחה של תאנת שילה: ועבר אותו. ועבר הגבול את תאנת שילה, ועבר החוט ממזרח של ינוח, כל זה בליטת הרוחב, עד ויצא הירדן, ושם עיר ושמה תפוח, ומשם יסוב החוט למדת אורך הגבול ימה לנחל קנה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְפַק תְּחוּמָא לְיַמָא לְמִכְמְתָת מִצִפּוּנָא וּמִסְתְּחַר תְּחוּמָא מִמַדִינְחָא לְתַאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר לֵיהּ מִמַדְנַח לְיָנוֹחַ:

מְצוּדַת דָּוִד ויצא הגבול הימה. מבית חורון עליון יצא הגבול להתארך עוד כלפי המערב מצפון למכמתת שהיתה מנחלת מנשה: ונסב הגבול. להרוחב כלפי הצפון למזרחה של תאנת שלה, ועבר את כל אורך תאנת שלה, ולא עבר סמוך לה כי אם ממזרח של ינוחה אשר עמדה למזרחה של תאנת שלה, ולא היה מנחלת אפרים לא תאנה שלה ולא ינוחה, ומנחלת מנשה היו:

מַלְבִּי״ם ויצא. בצד צפון של המצר, ר"ל במקצוע צפונית שהיא מבית חורון עליון יצא הגבול ונתרחב והלך למערב עד המכמתת: ונסב הגבול. עתה מציין קו הצפוני מבית חורון עד סוף כל המזרח. הגבול סבב מזרחה, ר"ל אל צד המזרח (כי פה חושב ממערב למזרח) והיה מהלך הקו בסיבוב שתי רוחות (שזה גדר ונסב, שהלך כמין ד). ומפרש איך היה, כי הלך באלכסון מבית חורון, עד תאנת שלה, (שהיה מגבול נגד בית אל מצפונה כמ"ש שופטים כא, יט) וקו זה היה ממערב למזרח, ומשם עבר אותו ובא למזרח ינוחה, הלך הקו מצפון לדרום עד שעבר בפאת ינוחה במזרחו. ובזה תבין משחז"ל (זבחים קיח ב) בשלשה מקומות שרתה שכינה וכולם בחלקו של בנימין, ואיך יצויר שילה בחלק בנימין, והלא שילה מצפונה לבית אל, נמצא היה חלק יוסף מפסיק בינתים. אך למ"ש למעלה מתאנת שילה ומיריחו לצד המזרח לא היה שייך ליוסף, ומשם יצא רצועה על פני כל מזרחה של נחלת יוסף עד שילה שהיה לבנימין, וברצועה זו נבנה המשכן. ובזה תבין מ"ש (שופטים כא, יט) הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרח השמש למסלה העולה מבית אל שכמה, כי החג הזה עשו במזרח שילה במסלה זו שהיה לבנימין, ולכן היה להם רשות לחטוף שם מן המחוללות אחר שנכנסו לגבול נחלתם:

ז וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְנָחֵית מִיָנוֹחַ לַעֲטָרוֹת וּלְנַעֲרָתָה וּמְעָרַע בִּירִיחוֹ וְנָפַק לְיַרְדְנָא:

מְצוּדַת דָּוִד וירד. כי שם כלה הרוחב וירד משם כלפי המזרח אל עטרות: ופגע ביריחו. הגבול פגע ביריחו, רצה לומר, במי יריחו, ועבר דרך בה וכלה הגבול אל הירדן:

מַלְבִּי״ם וירד וכו'. ובזה הלך הכל באלכסון, שפגש קו הצפוני את הדרומי שיצא ממי יריחו. וז"ש ופגע ביריחו, כי שם פגע את הקו הראשון ושם היה לו רק רצועה קצרה עד הירדן. והנה בזה ידענו גבול אפרים מארבע רוחותיה, מעטרות אדר עד הירדן בדרום ומבית חורון עד הירדן בצפון, ובצד מערב מדרום לצפון היה מעטרות אדר עד בית חורון, ובצד מזרח פגשו שני המצרים זה את זה באלכסון והיה לו רק רצועה קטנה, חוץ ממה שהיה לו עוד מבית חורון עד מכמתת לצפון:

ח מִתַּפּוּחַ יֵלֵךְ הַגְּבוּל יָמָּה נַחַל קָנָה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מִתַּפּוּחַ אָזִיל תְּחוּמָא לְיַמָא לְנַחֲלָא דְקָנָה וַהֲווֹן מִפְקָנוֹהִי לְיַמָא דָא אַחֲסָנַת שִׁבְטָא דִבְנֵי אֶפְרַיִם לְזַרְעֲיַתְהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד מתפוח. היא עמדה אצל הירדן בגבול מנשה, אבל היתה לאפרים, כמו שכתוב בענין, וממנה היה נמשך גבול כלפי המערב ובא אל נחל קנה מנגב וסופו כלה אל הים, ובמקרא שלאחריו מפרש מה ענין הגבול הזה: זאת. רצה לומר, הגבול האמור במקראות שלפניו, סביב נחלת מטה בני אפרים הנחלק לכל משפחה ומשפחה:

מַלְבִּי״ם מתפוח. עתה חושב הערים המבדלות לבני אפרים תוך גבול מנשה בצד דרום. כי מעטרות אדר ולמטה למערב היה למנשה, ונפסק גבול אפרים, שכל חצי אורך מבית חורון (זולת הרצועה עד מכמתת) ולמערב ומעטרות אדר ולמערב עד הים היה למנשה, רק בתפוח שהיה בצד דרומי של מנשה התחילו ערים המבדלות לבני אפרים (וקראם מבדלות, מפני שכבר נפסק גבול אפרים, ומן עטרות עד תפוח היה למנשה). והנה ארץ תפוח ר"ל המדינה בצד צפון של תפוח היה למנשה כמש"ל (יז), רק תפוח עצמה היה לאפרים: ומשם הלך גבול של ערים המבדלות, לצד הים אל נחל קנה (ר"ל מדרום לנחל, כי צפונה של הנחל היה למנשה כמש"ל (לקמן יז, י) והשתרע עד הים, שכל צד הדרומי שמה היה לאפרים ולכן גם גזר היה לאפרים:

ט וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי־מְנַשֶּׁה כָּל־הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן׃

רַשִׁ״י והערים המבדלות. וגם זה עוד מנחלת אפרים, ערים היו להם מובדלות מתחומו ומובלעות בתוך נחלת בני מנשה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקִרְוַיָא דְמַפְרְשָׁן לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּנוֹ אַחְסָנַת בְּנֵי מְנַשֶׁה כָּל קִרְוַיָא וּפַצְחֵיהֶן:

מְצוּדַת דָּוִד והערים המבדלות. רצה לומר, הערים של בני אפרים אשר היו מובדלות ומופרשות מגבול נחלתו, המה עמדו בתוך נחלת בני מנשה, בהגבול האמור במקרא שלפניו: כל הערים. אשר עמדו באורך הגבול ההיא המה וחצריהן היו של בני אפרים:

מַלְבִּי״ם והערים. שיעור הכתוב זאת נחלת מטה בני אפרים כו' והערים המבדלות, ר"ל פה באר בין נחלת מטה אפרים שהיה מדובק בחלק מזרחי של נחלת יוסף, שחשב גבולם (פסוק ה' ו' ז') בין הערים המבדלות שהפסיק נחלת מנשה ביניהם, והם היו בחלק מערבי של נחלת יוסף בדרום: כל הערים. שבחלק הזה והחצרות השייכים להם. ומלת מבדלות כמו מובדלות בשורק:

י וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס־עֹבֵד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְלָא תָרִיכוּ יַת כְּנַעֲנָאֵי דְיָתֵיב בְּגָזֶר וִיתִיבוּ כְּנַעֲנָאֵי בְּגוֹ בֵּית אֶפְרַיִם עַד יוֹמָא הָדֵין וַהֲווֹ לְמַסְקֵי מִסִין פַּלְחִין:

מְצוּדַת דָּוִד ולא הורישו. חוזר על בני אפרים, כי גזר היה מנחלתם מן הערים אשר עמדו בהגבול ההולך מתפוח אל הים: למס עובד. רצה לומר, לא מס ממון, כי אם מס עבודה בגוף:

מַלְבִּי״ם ולא הורישו. כי גזר היה מחלק אפרים תוך הערים המבדלות:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.