יְהוֹשֻׁעַ יז

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי־הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי־לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן׃

רַשִׁ״י למכיר בכור מנשה. לפיכך נטל תחלה בימי משה בעבר הירדן, ויהי לו הגלעד והבשן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה עַדְבָא לְשִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה אֲרֵי הוּא בּוּכְרָא דְיוֹסֵף לְמָכִיר בּוּכְרָא דִמְנַשֶׁה אֲבוּהִי דְגִלְעָד אֲרֵי הוּא הֲוָה גְבַר עָבֵיד קְרָבִין וַהֲוָה לֵיהּ אַרְעָא גִלְעָד וּמַתְנָן:

מְצוּדַת דָּוִד כי הוא בכור. רצה לומר, אף שהוא הבכור והיה אם כן מהראוי לקחת גורלו ראשון, מכל מקום נתאחר מלקחת גורלו עד שלקח אפרים תחלה, ואחר זה היה הגורל למטה מנשה, וזה היה בעבור ברכת יעקב שהקדימו בכל דבר: למכיר בכור מנשה. רצה לומר, אבל בבני מנשה שלא היתה סיבה מה להקדים הצעיר להבכור, לזה לקח הבכור תחלה: אבי הגלעד. על שם בנו גלעד היה נקרא, או רצה לומר, שר הגלעד, ואמר על שם סופו: איש מלחמה. ובחר לשבת בעבר הירדן על הספר במקום סכנה, להראות לגוים את גבורתו, ולזה היה לו הגלעד והבשן:

מַלְבִּי״ם כי הוא בכור יוסף. מבאר מדוע נתחלק מנשה לשני חצאין, כי מצד היותו בכור יוסף היה חשוב ושם לו בגבורים ומרובה באוכלסין, ע"כ מכיר בכרו (והוא אשר היה איש מלחמה) היו לו הגלעד והבשן. (וגם חז"ל קבלו שמה שנקרע מטה מנשה לשנים היה בסבת יוסף שגרם לשבטים לקרוע. ולמה לא נקרע שבט אפרים רק מנשה מבאר כי הוא בכור יוסף):

ב וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי־חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי־שֶׁכֶם וְלִבְנֵי־חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן־יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה לִבְנֵי מְנַשֶׁה דְאִשְׁתָּאֲרוּ לְזַרְעֲיַתְהוֹן וְלִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אִילֵן בְּנֵי מְנַשֶׁה בַּר יוֹסֵף דָכְרַיָא לְזַרְעֲיַתְהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד ויהי. רצה לומר, ואחר זה היה הגורל לבני מנשה הנותרים, לכל משפחה ומשפחה: הזכרים. לפי שנאמר בענין שאף נקבות מבני מנשה לקחו נחלה (פסוק ו) לזה אמר הזכרים שבמשפחותם:

מַלְבִּי״ם ויהי. א"כ הנחלה הנחשבת פה היה להנותרים, והיה בהם ששה בתי אבות זכרים, וז"ש הזכרים למשפחתם. ועוד נקבות יורשות כמו שמפרש ולצלפחד וכו':

ג וְלִצְלָפְחָד בֶּן־חֵפֶר בֶּן־גִּלְעָד בֶּן־מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה לֹא־הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם־בָּנוֹת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְלִצְלָפְחָד בַּר חֵפֶר בַּר גִלְעָד בַּר מָכִיר בַּר מְנַשֶׁה לָא הֲווֹ לֵיהּ בְּנִין אֱלָהֵן בְּנָן וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנָתֵיהּ מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:

ד וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר יְהוָה צִוָּה אֶת־מֹשֶׁה לָתֶת־לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל־פִּי יְהוָה נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָרִיבָא לָקֳדָם אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְלִקֳדָם יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְלִקֳדָם רַבְרְבַיָא לְמֵימַר יְיָ פַּקֵיד יַת מֹשֶׁה לְמִתַּן לָנָא אַחֲסָנָא בְּגוֹ אַחָנָא וִיהַב לְהוֹן עַל מֵימְרָא דַייָ אַחֲסָנָא בְּגוֹ אֲחֵי אֲבוּהֶן:

מְצוּדַת דָּוִד אחינו. רצה לומר, אחי אבינו: אל פי ה׳. על פי ה׳ במצותו:

מַלְבִּי״ם בתוך אחי אביהן. בארו חז"ל (ב"ב קיח ב) שחוץ ממה שלקחו נחלת צלפחד שהיה מיוצאי מצרים לקחו עם אחי צלפחד חלק בנחלת חפר, וז"ש בתוך אחי אביהן:

ה וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי־מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן׃

רַשִׁ״י ויפלו חבלי מנשה עשרה. ששה לששה בתי אבות המנויים למעלה, וארבע לבנות צלפחד, לא שתהא כל אחת בית אב לעצמה, אלא שנטלו ארבעה חלקים, חלק של אביהם שהיה מיוצאי מצרים, ולפי מנין היוצאים ממצרים נתחלקה הארץ, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר אביו שהיה גם הוא מיוצאי מצרים, ושהיה בכור ונטל שני חלקים, ועוד היה להם חלק אחי אביהם שמת במדבר בלא בנים, ונטלו נחלה בחלקו, כך אמרו רבותינו בבבא בתרא (קיח א), ולא הוזקק הכתוב להשמיענו מנין חלקי הבנות, אלא ללמד שנטלו חלק בכורה, ולהודיע שארץ ישראל חלק ירושה להם מוחזקת מאבותיהם, שאילולי כן אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְפָלוּ עַדְבֵי מְנַשֶׁה עַסְרָא בַּר מֵאֲרְעָא דְגִלְעָד וּמַתְנָן דְמֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא:

מְצוּדַת דָּוִד חבלי מנשה עשרה. בארץ ישראל עצמה לקחו עשרה מחוזות:

מְצוּדַת צִיּוֹן חבלי. המחוזות יקראו חבלים על שם: כי בחבל יחולק נחלה (עמוס ז יז: ואדמתך בחבל תחולק):

מַלְבִּי״ם עשרה. ששה לששה בתי אבות, ובנות צלפחד לקחו ד' חלקים כמש"פ חז"ל (שם א) ועל פי הפשט, א] מהמכמתת עד עין תפוח. ב] ארץ תפוח עד נחל קנה. ג] מנחל קנה צפונה לנחל עד הים. ד] בית שאן ובנותיה. ה] יבלעם ובנותיה. ו] דאר ובנותיה. ז] עין דור ובנותיה. ח] תענך ובנותיה. ט] מגידו ובנותיה. י] שלשת הנפת. הרי עשרה מחוזות שכ"א היה חבל ומדה מיוחדת:

ו כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד הָיְתָה לִבְנֵי־מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים׃

רַשִׁ״י וארץ הגלעד. שבעבר הירדן היתה לבני מנשה הנותרים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי בְּנַת מְנַשֶׁה אַחֲסִינוּ אַחֲסָנָא בְּגוֹ בְנוֹהִי וְאַרְעָא גִלְעָד הֲוַת לִבְנֵי מְנַשֶׁה דְאִשְׁתָּאֲרוּ:

מְצוּדַת דָּוִד כי בנות מנשה וכו׳. רצה לומר, לפי שבנות מנשה גם המה לקחו נחלה, ובני מנשה הנותרים לקחו ארץ הגלעד, לזה היה ראוי ונכון שיקחו בארץ ישראל עצמה אלו העשרה מחוזות, לא פחות ולא יותר, כי החשבון הזה היה ראוי להם:

מַלְבִּי״ם כי בנות. לפי' חז"ל מבאר שהיו עשרה עם חלקי בנות צלפחד, ולמה שפרשתי באר שהוצרכו חבלים רבים כי גם בנות ירשו בתוך הבנים: הנותרים. מוגדר אצלי כי הנותר הוא הטפל, ולמעלה (פסוק ב) קרא כל בני מנשה נותרים בבחינת שמכיר בגבורתו הקדים לקחת חלקו, ופה קרא בני מכיר נותרים בבחינת שהיו מועטים נגד ששה בתי אבות:

ז וַיְהִי גְבוּל־מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי שְׁכֶם וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל־הַיָּמִין אֶל־יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה תְּחוּם מְנַשֶׁה מֵאָשֵׁר לְמִכְמְתָת דִי עַל אַפֵּי שְׁכֶם וַאֲזַל תְּחוּמָא לִימִינָא לְיַתְבֵי עֵין תַּפּוּחַ:

מְצוּדַת דָּוִד ויהי גבול מנשה. הרוחב מצפון כלפי הדרום היה מגבול בני אשר, אשר נחלו מצפון מנשה עד מכמתת, שעמדה מול מקצוע דרומית מערבית של נחלת אפרים, לפני שכם שהיתה משל אפרים אשר עמדה במקצוע דרומית מערבית: והלך הגבול. מן המערב כלפי המזרח, בצד הצפון: אל הימין. פונה היה באלכסון אל הדרום, ובא אל יושבי עין תפוח:

מַלְבִּי״ם מאשר. כי אשר היה בצפונו של מנשה. והנה גבול אפרים שהקו הרוחב המגביל בינו לבין מנשה היה מעטרות אדר עד בית חורון, לבד אצל בית חורון יצא עוד רצועה למערב עד מכמתת והיתה לאפרים (כנ"ל טז, ה - ו). הנה ממכמתת בצפון הלך הקו מצפון לדרום עד עין תפוח, וכל הארץ ההיא שהיא מן עטרות אדר עד תפוח בדרום והנלכד בתוך שטח הקו שהלך ממכמתת לתפוח כולו היה של מנשה ובזה נפסק גבול אפרים מן הערים המבדלות:

ח לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ אֶל־גְּבוּל מְנַשֶּׁה לִבְנֵי אֶפְרָיִם׃

רַשִׁ״י ארץ תפוח. הכפרים והחצרים, ותפוח עצמה העיר היתה לבני אפרים: אל גבול מנשה. על מצר מנשה לסוף גבולו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לִמְנַשֶׁה הֲוַת אֲרַע תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ עַל תְּחוּם מְנַשֶׁה לִבְנֵי אֶפְרַיִם:

מְצוּדַת דָּוִד ארץ תפוח. המקומות אשר סביב תפוח, אבל העיר תפוח עצמה עם שעמדה בגבול מנשה, עם כל זה היתה לאפרים:

מַלְבִּי״ם למנשה. הנה הרוחב הצפוני מחלק מנשה שהוא ממכמתת עד הים, היה כולו למנשה. אבל ברוחב הדרומי שהוא מתפוח עד הים, נתחלק והיה חציו הצפוני למנשה והדרומי לאפרים (שם היו ערים המבדלות): ארץ תפוח. שהיא המדינה בצפון, היה למנשה: ותפוח. העיר עצמה שהיתה בצד דרום אל גבול מנשה, היתה לבני אפרים:

ט וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה׃

רַשִׁ״י ערים האלה. מתפוח עד נחל קנה, לאפרים היו בתוך ערי מנשה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְנָחִית תְּחוּמָא לְנַחֲלָא דְקָנָה לְדָרוֹמָא לְנַחֲלָא קִרְוַיָא הָאִלֵין לְאֶפְרַיִם בְּגוֹ קִרְוֵי מְנַשֶׁה וּתְחוּם מְנַשֶׁה מִצִפּוּנָא לְנַחֲלָא וַהֲוָן מַפְקָנוֹהִי לְיַמָא:

מְצוּדַת דָּוִד וירד הגבול. רצה לומר הגבול אשר ירד מתפוח לנחל קנה, מדרום לנחל האמור למעלה, הערים האלה אשר עמדו בהגבול ההוא המה היו לאפרים, עם שעמדו בתוך ערי מנשה, וכמו שכתוב למעלה: תוצאותיו. סוף גבול מנשה כלה אל הים:

מַלְבִּי״ם וירד. וכן ירד גבול הדרומי מחולק בין מנשה ואפרים עד נחל קנה. ששם, נגבה לנחל, ערים האלה, אשר שמה היו לאפרים בתוך ערי מנשה. ר"ל הם היו הערים המבדלות שהזכירם כבר (טז, ח), ומצפון לנחל היה למנשה עד הים הגדול:

י נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה וַיְהִי הַיָּם גְּבוּלוֹ וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח׃

רַשִׁ״י נגבה לאפרים. אפרים נטל חלקו מדרום לצד הארץ שבין בני יהודה לשאר השבטים: וצפונה למנשה. מנשה נטל לצד צפון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דָרוֹמָא לְאֶפְרַיִם וְצִפּוּנָא לִמְנַשֶׁה וַהֲוָה יַמָא תְּחוּמֵיהּ וּבְאָשֵׁר מְעַרְעִין מִצִפּוּנָא וּבְיִשָׂשכָר מִמַדִינְחָא:

מְצוּדַת דָּוִד נגבה לאפרים. בהרצועה שלקחו בני יוסף, לקח אפרים בדרומה, ומנשה בצפונה: גבולו. של מנשה: ובאשר. בגבול אשר: יפגעון. מנשה עם אשר בצפון מנשה: ממזרח. כי נחלת יששכר היתה אצל הירדן, למזרחה של מנשה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יפגעון. יפגשון:

מַלְבִּי״ם נגבה. ר"ל ועד הים היה הגבול מחולק, שנגבה היה לאפרים וצפונה היה למנשה, והים היה גבול שניהם מצד מערב: ובאשר. אחר שבאר מצר דרומו של מנשה שהיה תחלה בפני עצמו מעטרות אדר עד תפוח, ומתפוח עד הים היה משותף עם אפרים, ומצר הכללי המשותף לבני יוסף בצד דרומו כבר הורה בריש סימן ט"ז, ולא הודיענו עד עתה מצר צפוני של מנשה, אומר כי בצפונו פגע עם אשר שהיה בצפונו של מנשה (כמש"ל יט, יד). ובמזרחו, שהקו מן הצפון לדרום במזרח מנשה התחיל להמשך ממכמתת שהיה בולט מגבול אפרים לצפונו, וא"כ למעלה ממכמתת היה גבול יששכר שהיה שכן לאפרים בצד מזרח (כמש"ל שם, יז):

יא וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית־שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת־יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין־דֹּר וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת׃

רַשִׁ״י שלשת הנפת. תלתא פלכין, ושלשת הנפת הנזכרים כאן, של דאר ושל עין דור היו, כמו שאמור למעלה בספר זה (יב כג): מלך דור לנפת דור, ובפסוק אחר אומר (לעיל יא ב): לנפת דאר מים, וכאן כך הוא אומר: ואת יושבי דאר ובנותיה, שלשת הנפת שהיו לה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה לִמְנַשֶׁה בְּיִשָׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית שְׁאָן וְכַפְרָנָהָא וְיִבְלְעָם וְכַפְרָנָהָא וְיַת יַתְבֵי דֹאר וְכַפְרָנָהָא וְיַתְבֵי עֵין דֹר וְכַפְרָנָהָא וְיַתְבֵי תַעְנַךְ וְכַפְרָנָהָא וְיַתְבֵי מְגִדוֹ וְכַפְרָנָהָא תְּלָתָא פִּלְכִין:

מְצוּדַת דָּוִד ויהי למנשה וכו׳. ערים היו לו למנשה בתוך נחלת יששכר ואשר, שהיו סמוכים אליו: שלשת הנפת. בשלש מחוזות עמדו הערים האלה:

מַלְבִּי״ם ויהי. וחוץ מזה היו לו עוד חבלים ביששכר ובאשר שכניו: שלשת הנפת. פי' ושלשת הנפות מחוזות מחוברות כמחוז א' שנקראו על ידי כן שלשת הנפת:

יב וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃

רַשִׁ״י ויואל. ויאבה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְלָא יָכִילוּ בְּנֵי מְנַשֶׁה לְתָרָכָא יַת קִרְוַיָא הָאִלֵין וּשְׁרֵי כְנַעֲנָאָה לְמִתַּב בְּאַרְעָא הָדָא:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויואל. ענין רצון, כמו (יהושע ז ז) ולו הואלנו:

מַלְבִּי״ם ולא יכלו. הנה מה שהיה למנשה ביששכר ובאשר זה היה אחר כך שא"ל יהושע והיה לך תוצאותיו, כמו שיספר בכתובים הבאים, ובכ"ז לא יכלו בני מנשה להוריש וגו':

יג וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כַּד תַּקִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַנִיאוּ יַת כְּנַעֲנָאֵי לְמַסְקֵי מִסִין וְתָרָכָא לָא תָרְכִינוּן:

מְצוּדַת צִיּוֹן והורש. ענין גרושין:

יד וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת־יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם־רָב עַד אֲשֶׁר־עַד־כֹּה בֵּרְכַנִי יְהוָה׃

רַשִׁ״י וידברו בני יוסף. שבט מנשה: עד אשר עד כה ברכני ה'. עד אשר ראית שנתרבה מנינו ממנין ראשון למנין שני עשרים אלף וחמש מאות כמנין 'כה' בגימטריא, במנין ראשון אתה מוצא במנשה בספר במדבר (א לד): שנים ושלשים אלף ומאתים, ובפנחס (שם כו לד): שנים וחמשים אלף ושבע מאות. דבר אחר: עד אשר עד כה, ברכה נאמרה לאברהם (בראשית טו ה): כה יהיה זרעך, נתקיימה בי. ולפי פשוטו, עד אשר עד כה, עד אשר כך, כאשר אתה רואה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַלִילוּ בְּנֵי יוֹסֵף עִם יְהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר מָא דֵין יְהָבְתָּ לִי אַחֲסָנָא עַדְבָא חָד וְחוּלַק חָד וַאֲנָא עַם סַגִי עַד לִסְגֵי בָּרְכַנִי יְיָ:

רַלְבַּ״ג והנה זכר שנחל' בני יוסף באה יחד עד שכבר נכללה בגבולות אחרים כמו שנזכר פה, וזכר אחר זה שכבר נתרעמו מזה ליהושע ואמרו לו מדוע נתת לנו נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' ולכן יתכן שיתוסף זרעם מאד בזה האופן עד שלא תכילם הארץ שנפלה להם בנחלה והנה יתבאר אופו רבויים מהמספר הנזכרים בפרשת פינחס שכבר היו יותר ממטה ראובן ושמעון ובזה נתקיים מה שאמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כמו שביארנו במקומו, או ירצו בגורל אחד גורל מוגבל שלא יתכן להם להרחיבו במה שעתיד והשיב להם יהושע מה שראוי שיתפייסו בו והוא שבתוך נחלתם בעצמה יתכן להם להרחיב גבולם וזה שבהר ההוא היה יער גדול ואם יכרתו העצים אשר בו יתכן להם לשבת בו:

מְצוּדַת דָּוִד נתתה לי. לכל בני יוסף למנשה ולאפרים: נחלה גורל אחד. רצה לומר, נחלה מועטת, כאלו היא גורל אחד ומחוז אחד: עם רב. ואין די לי בהנחלה הזאת: עד כה. עד אשר נתרבה כמו שאתה רואה:

מְצוּדַת צִיּוֹן כה. רצונו לומר כמו שאתה רואה:

מַלְבִּי״ם מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד. כבר ביארתי, שהגם שהפילו לאפרים ומנשה שני גורלות, בכל זאת נפל להם חבל אחד ותחום אחד, רק שתחום זה נתחלק לשני חלקים, וכבר ביארנו (ריש סימן יד), כי הגורל לא הראה רק באיזה מקום יהיה תחומו של השבט, ואחר-כך היה ביד יהושע להרבות או למעט כפי מספר אנשי השבט. ובני יוסף היו מרובים כמספר אנשים משני שבטים (שבזה נתקיים (בראשית מ״ח:ח׳): ואני עם רב. ולפי מספר הגלגולת, היה צריך לכפול החבלים.

טו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם־עַם־רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי־אָץ לְךָ הַר־אֶפְרָיִם׃

רַשִׁ״י אם עם רב אתה. יש בך כח לכרות יערות ולפנותה כעין שקורין אישרטי"ר בלע"ז, ושם תבנה ערים: ובראת. לשון כריתה, כמו (יחזקאל כג מז): וברא אתהן בחרבותם, אישרטרא"ש בלע"ז: אץ. דחוק:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם סַגִי אַתּוּן סַקוּ לְכוֹן לְחוּרְשָׁא וּתְתַקֵן לָךְ תַמָן אֲתַר בְּאַרַע פְּרִזָאֵי וְגִבָּרַיָא אֲרֵי עָק לְכוֹן טוּרָא דְהַר אֶפְרָיִם:

רַלְבַּ״ג ועוד אמר להם שיפנו בארץ הפריזי והרפאים הסמוכים להם וילחמו עמהם ויירשו ארצם אם לא יספיק להם הר אפרים עם יערו וענו בני יוסף לא יספיק לנו ההר עם יערו ומה שאמרת לנו להלחם עם הפריזי והרפאים הנה לא נוכל כי רכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל:

מְצוּדַת דָּוִד עלה לך היערה. רצה לומר, אם כן שאתה עם רב, תוכל לעלות ביער של הפרזי והרפאים, לכרות האילנות להיות לך מקום לשבת, כי אלו היית מתי מספר, לא היית יכול לעצור כח לכרות כל כך אילני יער, אבל הואיל ועם רב אתה יכול תוכל: כי אץ לך. אם דחוק וצר לך הר אפרים עם רוב גדלו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ובראת. ענינו כריתה, כמו (יחזקאל כג מז) וברא אתהן בחרבותם: אץ. ענין מהירות, כמו (לעיל י יט) ולא אץ לבוא, ורצה לומר המקום צר וקטן ומהר יעברו מן הקצה אל הקצה:

מַלְבִּי״ם ויאמר, השיב להם: להוסיף וליתן לך חוץ מתחומך - אי אפשר, כי לא יכול יהושע לתת רק במקום התחום - לא בגבול אחר, רק אחר שאתה עם רב, הלא בקרדומות תבואו לקצץ את היער, ותחת מקום עצי יער יהיו שדי תבואה. וזהו שאמר: עלה לך היערה ובראת לך שם, רוצה לומר: שם תברא ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים, על-ידי שתכרות העצים ותשרשם משם, כי אץ לך הר אפרים, הוא ממהר לך (כמו (יהושע י): ולא אץ לבוא כיום תמים), מצפה אליך כי תבראנו להיות ארץ נושבת.

טז וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא־יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל־הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ־הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית־שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל׃

רַשִׁ״י לא ימצא לנו ההר. כי אץ הוא לנו כאשר אמרת: לא ימצא. לא יספיק: ורכב ברזל. ומה שאתה אומר לעלות היערה ולכבוש בארץ הפרזי והרפאים, עם חזק הוא אותו כנעני ורכב ברזל לו, ואל תתמה אם קראו לפרזי ורפאים, כנעני, כי כולם בני כנען היו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לָא יַסְפֵּק לָנָא טוּרָא וּרְתִיכִין דְפַרְזְלָא בְּכָל כְּנַעֲנָאֵי דְיַתְבִין בְּאֲרַע מֵישְׁרָא לְדִי בְּבֵית שְׁאָן וְכַפְרָנָהָא וּלְדִי בְּמֵישַׁר יִזְרְעֶאל:

מְצוּדַת דָּוִד לא ימצא לנו ההר. אמת הדבר שאין מספיק לנו הר אפרים: ורכב ברזל. רצה לומר, ואם תשיב לומר, הלא נחלתם גם העמק, ועמו הלא יספיק, על זה נשיב אמרים כי יושבי העמק חזקים ביותר, ואנשי הרכב המה כברזל ואי אפשר לכבשם: לאשר בבית שאן וכו׳. מפרש לומר שהם אשר בבית שאן וכו׳ הניתן לנחלת מנשה: בעמק יזרעאל. כי יזרעאל עצמה היתה מנחלת יששכר, ולבד העמק היתה מנחלתם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ימצא. ענין די הספוק, כמו (במדבר יא כב) ומצא להם:

מַלְבִּי״ם ויאמרו בני יוסף, השיבו לו, מה שאתה אומר שנברא את ההר, לעשות מן היער שבו עצי מושב, זה לא יועיל, כי לא יימצא לנו ההר, לא יספיק לצרכינו, כי אנו מרובים יותר. זאת שנית, ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בעמק, אחרי ההר ההוא, וטוב יהיה היער מחיצה בינינו ובינם, בל יעלו וישחיתו את הארץ בכלי משחיתם.

יז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם־רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא־יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶׁה לְמֵימַר עַם סַגִי אַתּוּן וְחֵיל סַגִי לְכוֹן לָא יְהֵי לְכוֹן עַדְבָא חָד:

רַלְבַּ״ג והשיב להם יהושע הנה באמת עם רב אתה וכח גדול לך מצד הרבוי אשר אתה מתרבה תמיד ולזה הוא מבואר שמה שנתתי לך איננו גורל אחד מוגבל שלא יתכן הרחבתו:

מְצוּדַת דָּוִד עם רב אתה. ולזה יש לך כח גדול להלחם ולהרחיב את גבולך, שלא יהיה לך נחלה מועטת כאלו הוא גורל אחד:

מַלְבִּי״ם ויאמר יהושע, אז ראה יהושע כי מוכרח להוסיף על גבול ארצם, והם הערים מאשר ומיששכר, שהוסיף למנשה את בית שאן וכו' (כנ"ל פסוק יא). אמר להם: אחר שיש לך שני מעלות, [א] עם רב אתה בכמות, [ב] כוח גדול לך באיכות ובחוזק, לכן לא יהיה לך גורל אחד, רוצה לומר, תוכל להוסיף על גורלך.

יח כִּי הַר יִהְיֶה־לָּךְ כִּי־יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי־תוֹרִישׁ אֶת־הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא׃

רַשִׁ״י כי הר יהיה לך. אותו שאמרתי לך עלה לך היערה: כי יער הוא ובראתו. כי יער הוא ואינו ראוי אלא לעם רב ויבראוהו ויפנוהו: ובראתו. אתה שאתה עם רב: והיה לך תוצאותיו כי תוריש את הכנעני. על ידי שאתה עם רב: כי רכב ברזל לו. ואין אחד משאר השבטים כדאי להלחם בו: כי חזק הוא. ואתה יש בך היכולת ותורישנו ורבותינו פירשו (בבא בתרא קיח א): עלה לך היערה, החביאו עצמכם ביערות שלא תשלוט בכם עין הרע:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי טוּרָא יְהֵי לָךְ אֲרֵי חוּרְשָׁא הוּא וְתַתְקְנִינֵיהּ וִיהֵי לָךְ מַפְקָנוֹהִי אֲרֵי תְתַרְכוּן יַת כְּנַעֲנָאֵי אֲרֵי רְתִיכִין דְפַרְזְלָא לֵיהּ אֲרֵי תַּקִיפִין אִינוּן:

רַלְבַּ״ג וזה כי הר יהיה לך תוכל להרחיב את גבולך בו כי יער הוא ובראתו וזה ממה שיתכן לך בקלות מצד היותך עם רב והיה לך עוד תוצאות ההר ההוא ותרחיב גבולך מהצד ההוא כי תוריש את הכנעני מצד כחך הגדול והמלחמה עמו לא יתכן לזולתך משאר השבטים לפי שרכב ברזל לו וחזק הוא אך אתה תנצחהו כי עם גדול אתה וכח גדול לך:

מְצוּדַת דָּוִד כי הר יהיה לך. רוצה לומר היער אשר אמרתי העומד בהר הנה זה יהיה לך מבלי טורח רב, כי יער הוא ולא ימצאו בה הרבה אנשים להלחם עמך: ובראתו. ואתה תכרות האילנות לשבת בה, ובזה יהיה לך תוצאותיו, רצה לומר, הגבול היוצא מההר ההוא ולהלאה: כי תוריש. כי במה שתשב בהר, תוכל בקלות לרשת את הכנעני היושב בעמק אשר בבית שאן וכו׳: כי רכב. אף שיש לו אנשי רכב כברזל ואף שהוא חזק, כי היושב למעלה בהר מאד יתחזק על היושב מתחת בעמק:

מַלְבִּי״ם כי הר, [א] ע"י שעם רב אתה, יהיה ההר לך, לצרכך, כי יער הוא ובראתו, ותבנה שם ערי מושב. [ב] ע"י שכוח גדול לך, והיו לך תוצאותיו, אני מוותר לך גם גבולי ההר אחריו, שהוא העמק, הערים אשר בחלק אשר ויששכר (שחשב למעלה יא). והם לא יקפידו על זה במה שאני מגרע מנחלתם, כי רכב ברזל לו, וגם חזק הוא מצד עצמו, ולא יוכלו הם להורישו, וישמחו על זה כי אתה תורישנו משם, וזה הודעה על מה שאמר למעלה (יהושע יז יא): ויהי למנשה באשר וביששכר, ושבכל-זאת גם הם לא הורישוהו.

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.