יוֹנָה ב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת־יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת׃

רַשִׁ״י דג גדול. זכר היה והיה עומד בריוח ולא נתן לב להתפלל רמז הקב"ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברי' והיה שם בדוחק ויתפלל שם שנאמר ממעי הדגה: (וימן ה׳. אותן ט״ז יום שחסרו ישראל מן המן שלא אכלו מ׳ שנים שלימים המן זה לקח הקב״ה ופירנס את הדג שלא יעוכל יונה במעיו וגם יונה אכל בתוכו מזה המן לכן נאמר וימן אותיות י״ו מ״ן וכן וימ״ן קיקיון שהיה אוכל ד' עומרים לכן נאמר ד' פעמים וימן ובלשון יון נקרא מן קיקא ועל זה נאמר קי״ק יו״ן. סוד מישרים):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְזַמִין יְיָ נוּנָא רַבָּא לְמִבְלַע יַת יוֹנָה וַהֲוָה יוֹנָה בִּמְעַיָא דְנוּנָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילְוָן:

אִבְּן עֶזְרָא וימן - כמו זמון. ויהי יונה - אין כח באדם לחיות במעי הדגה כפי שעה, ואף כי זה המספר רק במעשה נס.

מְצוּדַת דָּוִד וימן. הזמין את הדג לבלוע אותו מיד שלא יטבע במי הים:

מְצוּדַת צִיּוֹן וימן. ענין הזמנה כמו וימן להם המלך (דניאל א׳:ה׳):

מַלְבִּי״ם וימן ה' דג גדול, ה' הזמין במקום הזה דג גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו, וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפי' שעה אחת, שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ, אולם באשר כבר נגזר עליו מיתה ונחשב כאילו נולד שנית שם לו ה' טבע העובר, הנוצר ומתקיים ט' חדשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח כמ"ש הרי"א והיה זה א' מפלאי הבורא כנס של חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש וכדומה:

ב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל־יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה׃

רַשִׁ״י (ה' אלהיו שיתף דין ורחמים זכות אברהם ויצחק: ממעי הדגה זה יעקב, סוד מישרים:)

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְצַלֵי יוֹנָה קֳדָם יְיָ אֱלָהֵיהּ מִמְעַיָא דְנוּנָא:

אִבְּן עֶזְרָא ויתפלל - המפרשים רצו לפרש חדוש והוציאו הכתוב מפשוטו, כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה, בעבור שמצאו ממעי ולא אמר במעי, והלא ראו שם כתוב מבטן שועתי וככה ממעמקים קראתיך ה'. ועוד: כי מלת שועתי, לאות כי התפלל ושוע אל השם טרם שיקיאנו הדג, וככה: ותבא אליך תפילתי. והנה למה לא היה כתוב ויתפלל יונה אחרי צאתו ממעי הדגה?! ועוד: כי אחר תפלתו כתוב: ויאמר ה' לדג והביאם בצרה הזאת, בעבור ותעל משחת ותבוא אליך תפלתי. ועתה שים לבך וראה כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה. ויעקב אמר: לקחתי מיד האמורי, כי דבר שנגזר להיות ידבר לשון עבר. וככה: ויט שכמו לסבול, דרך כוכב מיעקב, וישמן ישורון ויבעט, וירא ה' וינאץ, וישכן ישראל בטח בדד. ובתפילת דוד בברחו: ויענני מהר קדשו סלה כי הכתוב אמר: בברחו ולא אמר ברחו, ובתפילתו אך אוסיף להביט אל היכל קדשך - שהוא השמים וה' בהיכל קדשו ורבים ככה. ושם כתוב: ישועתה לה' שהיה מקוה, כמו ישועתה לה' לבקש. ויש מי שאומר: כי דגה בלעה הדג ואין צורך, כי דגה ודג שם המין, כמו: צדק וצדקה.

מְצוּדַת דָּוִד ממעי הדגה. ארז״ל בתחילה בלעו דג זכר ועמד שם בריוח ולא נתן דעתו להתפלל ורמז המקום להדג והקיאו אל פי הדגה ושם עמד בדוחק מפני העוברים והתפלל מתוך הדחק:

מַלְבִּי״ם ויתפלל ממעי הדגה, חז"ל אמרו שהיה תחלה במעי דג זכר ואח"כ פלטו ובלעתו דגה נקבה והיה צר לו שם מן הביצים אשר במעיה, ובאמת שם דג כולל זכר ונקבה, ושם דגה הוא שם הקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור מתה, וממה שכתב ממעי הדגה מורה שהיה במעיה קיבוץ דגים רבים, ומזה מבואר שהיה דג נקבה בעת ההשרצה שכבר ימצא בדג א' כמה רבבות ביצים שהם דגים רבים, ודבריהם אמת:

ג וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל־יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי׃

רַשִׁ״י מבטן שאול שועתי. מבטן הדג שהוא כשאול לי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר צַלֵיתִי מִדְעָקַת לִי קֳדָם יְיָ וְקַבֵּל צְלוֹתִי מֵאַרְעִית תְּהוֹמָא בָּעִיתִי עֲבַדְתָּא בָּעוּתִי:

אִבְּן עֶזְרָא ויאמר שאול - מקום עמוק, הפך שמים שהוא מרום.

מְצוּדַת דָּוִד קראתי. הנה קראתי אל ה׳ מפני הצרה אשר עלי וידעתי כי יענני הואיל ואני קיים כל הימים הללו: מבטן שאול. היא הדגה שהיא לו כעומק השאול: שמעת קולי. מובטח אני אשר שמעת קולי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מבטן שאול. ר״ל מעומק הקבר: שועתי. ענין צעקה כמו הקשיבה לקול שועי (תהלים ט):

מַלְבִּי״ם השאלות: (ג-יא) בתפלה הזאת באו דברים כפולים ומכופלים. שמה שכתוב בפסוק ד' ה' נשנה בפסוק ו' ז' והושלש בפסוק ח', ולמה בא כל התפלה בלשון עבר שכבר התקשה בו הראב"ע?: ויאמר קראתי, תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') יספר עת השליכוהו לים שאז התיאש מן החיים, אבל כשבלעו הדג חי במעיו ראה כי יתנוסס עמו נס ופלא ושחיה יחיה, (חלק ב') אחר שפלטו הדג שנשלך שנית בעמקי תהום רבה התיאש שנית, וכשבלעתו הדגה ראה שנית כי חיה יחיה, (חלק ג') עת הצר לו במעי הדגה שאז קבל ע"ע לשמוע בקול ה' וללכת לנינוה כדבר ה', ואמר תחלה דרך כלל קראתי מצרה אל ה' ויענני על שני הפעמים שהושלך לים וקרא אל ה' ויענהו ע"י שבלעו הדג והדגה, ועתה מבטן שאול שועתי, היינו בטן הדגה הנמשל כשאול המוכן להשחיתו ואבטח כי שמעת קולי, ותוציאני לרויה:

ד וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ׃

רַשִׁ״י כל משבריך וגליך. כל נחשולוהי דימא על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּרְמִיתַנִי בְּעוּמְקַיָא בְּלִבָּא דְיַמָא וּנְהַר סְחוֹר סְחוֹר לִי כָּל נַחְשׁוֹלוֹהִי דְיַמָא וְגַלוֹהִי עֲלַי עָדוּ:

אִבְּן עֶזְרָא ותשליכני, ימים - כמו: על יאוריהם. ויפת אמר: כי ים סוף מתערב עם ים יפו, וסוף כמו: ותשם בסוף, בעבור היותו קרוב.

מְצוּדַת דָּוִד ותשליכני. הנה השלכת אותי במצולה בחוזק הים: ונהר יסובבני. כי שם היה המקום שמתחברים מי הנהר ומי הים: עלי עברו. כי כשעברו על הדגה עברו גם עליו בהיותו במעיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מצולה. כן יקרא עומק המים וכן השלכת במצולות (נחמיה ט): בלבב. ר״ל בחוזק והוא ל׳ מושאל על כי הלב הוא החזוק מבע״ח: משבריך. כן יקראו גלי הים ע״ש שנראה כשוברים את הים וחוזרים ונשברים וכן משברי׳ יתחטאו (איוב מ״א:י״ז) וכפל המלה בשמות נרדפים ואמר וגליך וכן אדמת עפר (דניאל יב):

מַלְבִּי״ם ותשליכני (חלק א') מתחיל לפרש מ"ש קראתי מצרה אל ה', שתחלה השלכת אותי מצולה בלבב ימים שהוא מה שהשליכו אותו מן האניה אל הים, ונהר יסובבני, שם נהר בא אל המים המושכים, ומובדל מן הים שהמים שבו עומדים ונקוים, אבל אז שהסערה שהתחוללה בים היה מן התהום שמי הים עצמו התרגשו ונשאו דכים למטה, נקרא נהר, כי אז לא עמדו המים רק נמשכו בעיגול סביב עצמם, וסבבוהו סביב סביב, ואז, כל משבריך וגליך עלי עברי, שלא צף על הגלים כמעשה דר"ע רק נפל בעומק הים מקום שהמים שוטפים למטה והגלים עברו עליו מלמעלה:

ה וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ׃

רַשִׁ״י ואני אמרתי. כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך: אך. ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲנָא אֲמָרִית אִתְּרְכִית מִן קֳדָם מֵימְרָךְ בְּרַם אוֹסִיף לְאִסְתַּכְּלָא בְּהֵיכְלָא דְקוּדְשָׁךְ:

אִבְּן עֶזְרָא ואני, נגרשתי מנגד עיניך - הם השמים.

מְצוּדַת דָּוִד ואני אמרתי. כשהשליכו אותי הימה חשבתי הנה נגרשתי מנגד עיניך ר״ל העלמת עין ממני: אך אוסיף. אך עתה הואיל וקיימתני כל הימים הללו מובטח אני לצאת מזה ואוסיף עוד להביט אל היכל קדשך לבא שמה בקול תודה:

מְצוּדַת צִיּוֹן נגרשתי. מל׳ גרושין: להביט. לראות:

מַלְבִּי״ם ואני אמרתי, ר"ל אז חשבתי כי נגרשתי מנגד עיניך, אך במה שראיתי את הנס שבלע אותי הדג ונשארתי בחיים ראיתי כי עוד עיניך והשגחתך עלי, ובזה ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:

ו אֲפָפוּנִי מַיִם עַד־נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי׃

רַשִׁ״י סוף חבוש לראשי. ימא דסוף תלי לעיל מן רישי, שהראהו הקב"ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַקְפוּנִי מַיָא עַד מוֹתָא תְּהוֹמָא סְחוֹר סְחוֹר לִי יַמָא דְסוּף תָּלֵי עֵיל מֵרֵישִׁי:

אִבְּן עֶזְרָא אפפוני. עד נפש - עד הגיעה נפשי למות.

מְצוּדַת דָּוִד אפפוני מים. המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש: תהום יסובבני. כפל הדבר במ״ש: סוף חבוש לראשי. כי כשהדגה שטה עמו בים נקשר הסוף בראש הדגה וכאלו נקשר בראשו הואיל והיה במעיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן אפפוני. ענין הקפה וסבוב כמו אפפו עלי רעות (תהילים מ׳:י״ג): תהום. עומק הים: סוף. מין דשא הגדל במים וכן קנה וסוף קמלו (ישעיהו י״ט:ו׳): חבוש. ענין קשירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳):

מַלְבִּי״ם אפפוני, (חלק ב') אח"כ כשפלט הדג אותו שנית אל הים, אז אפפוני מים עד נפש, ולא המים שבשטח הים כבתחילה, רק תהום יסובבני כי הדג היה עמו בעומק תהום ולשם הקאו, וים סוף שהוא המים שלמעלה מן התהום שנקרא בשם סוף (כי הדג הוליכו דרך ים סוף שמשם הוליכו לנינוה) היה חבוש לראשי, כי היה הים למעלה מראשו אחר שהוא היה בתהום רבה:

ז לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְהוָה אֱלֹהָי׃

רַשִׁ״י לקצבי הרים ירדתי. לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי: אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי. כנגדי למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם, בעדי כמו (מלכים ב ד׳:ד׳) וסגרת הדלת בעדך וכן כל בעד שבמקרא עור בעד עור (איוב א) אבר כנגד אבר: לעולם. מוסב על מה שאמר למעלה ואני אמרתי נגרשתי ואני אמרתי הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם: ותעל משחת חיי. אבל כבר ראיתי כאן גיהנם ומשם העליתני והנני עתה כנגד תחת ההיכל שבירושלים כענין שנאמר אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ותבא אליך תפילתי אל היכל קדשך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לְעִקָרֵי טוּרַיָא נְחָתֵית אַרְעָא נֶגְדַת בְּתוּקְפָהָא עֵיל מִנִי עַלְמִין וְאַתְּ קָרִיב קֳדָמָךְ לְאַיָקָא מֵחַבְּלָא חַיֵי יְיָ אֱלָהִי:

אִבְּן עֶזְרָא לקצבי - מקומות שיכרתו שם ההרים מגזרת ויקצב עץ: והארץ - סגרה בריחיה בעדי - שלא אוכל לצאת להיות על הארץ. ותעל משחת חיי - דרך משל על נשמתו שהיא באמת חיתו.

מְצוּדַת דָּוִד לקצבי הרים. לאחרית ההרים התקועים בים והוא קרקעית הים: ירדתי. בהיותי במעי הדגה: הארץ בריחיה. רצה לומר חשבתי שהארץ הבריח׳ בריחיה כנגדי עד עולם כי לא אשוב אלי׳ כאילו סגרה את עצמה בבריחים: ותעל. אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו אקוה שתעל חיי משחת הקבר הוא בטן הדגה:

מְצוּדַת צִיּוֹן לקצבי. ענין אחרית וסוף והוא מל׳ ויקצב עץ (מ״ב ו) כי אחרית דבר החתוך הוא במקום שנחתך: בריחיה. מל׳ בריח והוא כעין מטה המושם לרוחב השער לסגרו: בעדי. כנגדי וכן וסגרת הדלת בעדך (שם ד): משחת. ענין בור וחפירה כמו בשחתם נתפש (יחזקאל יט):

מַלְבִּי״ם לקצבי הרים ירדתי, שהיה בעומק התהום שתחת ההרים, כי ההרים מכסים על התהום מלמעלה עד שהארץ המכסה את התהום שתחת הארץ שמה בריחיה בעדי לעולם, שלא היה אפשר שיצוף על פני המים אחר שעליו היתה הארץ שעל התהום סוגר כבריח ודלתים, ובכ"ז ותעל משחת חיי, שהוא ע"י שבלעתו הדגה שנית ונשאר שנית בחיים, וכ"ז מפרש מ"ש קראתי מצרה לי אל ה' ויענני:

ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ׃

רַשִׁ״י בהתעטף. באשתלהיות וכן בהתעטף נפשם וכן בעטף עולל (איכה ב):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּאִשְׁתַּלְהָיוּת עֲלַי נַפְשִׁי פּוּלְחָנָא דַייָ אִידַכְּרֵית וְעָלַת לִקְדָמָךְ צְלוֹתִי לְהֵיכָלָא דְקוּדְשָׁךְ:

אִבְּן עֶזְרָא בהתעטף - כמו: כי יעטף.

מְצוּדַת דָּוִד בהתעטף. כשהיה נפשי שעלי מעוטף ומעונה זכרתי את ה׳ להתפלל לפניו והנה בא אליך תפילתי אל היכל קדשך הוא השמי׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן בהתעטף. מל׳ עטיפה ולבישה כי כשהאדם הוא בצרה הוא מעונה וכפוף כאלו מעוטף קצתו בקצתו וכן העטופים ברעב (איכה ב):

מַלְבִּי״ם בהתעטף (חלק ג') יפרש מ"ש מבטן שאול שועתי, כי עתה בהתעטף עלי נפשי שהיה קרוב למות במעי הדגה ע"י דוחק הולדות שבמעיה, את ה' זכרתי עתה זכרתי להתפלל ולשוב בתשובה ולהבטיח כי אמלא דבר ה' ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך וחז"ל אמרו שהיה בתהום שתחת הר ציון שעליו עומד הבהמ"ק, שעל זה אמר לקצבי הרים ירדתי, ושמעת תפלתי מהיכל הקדש:

ט מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי־שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ׃

רַשִׁ״י משמרים הבלי שוא. אותן שעובדים לעכו"ם: חסדם יעזובו. יראת הקב"ה שכל חסדם וטובתם מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך כך תרגם יונתן ופרקי דר' אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעכו"ם ונתגיירו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לָא כְּעַמְמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא מֵאֲתַר דְאִתּוֹטַב לְהוֹן לֵית אִינוּן יָדְעוּן:

אִבְּן עֶזְרָא משמרים - פועל יוצא והטעם על אנשי הספינה שהיו קוראים אליו ויוכיח זה את זה. ומלת חסדם – שהיו חושבים כי חסד היו עושים, או פירושו כמו: חסד הוא.

מְצוּדַת דָּוִד משמרים הבלי שוא. הם אנשי הספינה המשמרים הבלי שוא הוא העבודת כוכבים ידעתי שהם יעזבו חסדם ולא יקיימו מה שנדרו בעת צרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הבלי. מל׳ הבל ודבר שאין בו ממש:

מַלְבִּי״ם משמרים, עתה שקבל ע"ע ללכת לנינוה ולהוכיחם כדבר ה', אמר אל עצמו דברי תנחומים, הלא אלה אנשי נינוה שהם משמרים הבלי שוא ומאמינים בע"ז, הכי אפשר שחסדם יעזבו שיעזבו את הע"ז שלהם (מלשון חסד וחרפה) הלא בודאי לא ישובו מחטא ע"ז שבידם, או ר"ל הגם שישובו לפי שעה הלא אח"כ יעזבו חסדם ויתחייבו כליה שנית:

י וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה־לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיהוָה׃

רַשִׁ״י ישועתה לה'. נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לה', ישועתה כמו לישועתה וכן קומה עזרתה לנו (תהילים מ״ד:כ״ז) לעזרה שלנו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲנָא בְּתוּשְׁבְּחַת אוֹדָאָה קוּרְבָּנִי אַקְרִיב קֳדָמָךְ דִנְדָרִית אֲשַׁלֵם פּוּרְקַן נַפְשִׁי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ:

אִבְּן עֶזְרָא ואני, אשר נדרתי - במעי הדג.

מְצוּדַת דָּוִד ואני. אבל אני אזבחה לך זבחים בקול תודה והודאה על הנס ואשר נדרתי אשלמה בעבור הישועה של ה׳:

מַלְבִּי״ם ואני, ולכן אזבח לך בקול תודה, כי ארבעה צריכים להודות יורדי הים וכו' ר"ל אביא זבח תודה ואודה לך חסדך, וגם אשר נדרתי אשלמה ללכת אל נינוה, ומה שיראתי שע"י מלך אשור יגיעו רעות לישראל שלכן מנע א"ע מלכת כנ"ל, ישועתה לה' אקוה שה' יושיע את ישראל מכל צרותם:

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת־יוֹנָה אֶל־הַיַּבָּשָׁה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְיָ לְנוּנָא וּפְלֵט יַת יוֹנָה לְיַבֶּשְׁתָּא:

אִבְּן עֶזְרָא ויאמר - דרך משל שהכריחוהו לעשות חפץ השם.

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר. ר״ל העיר לבו להקיאו: לדג. יתכן שאחר התפלה חזרה הדגה להקיאו אל פי הדג לעמוד בריוח: ויקא. ר״ל כמו שהעיר לבו כן עשה והקיאו אל היבשה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויקא. ענין הוצאה דרך הפה כמו פן תשבענו והקאתו (משלי כ״ה:ט״ז):

מַלְבִּי״ם ויאמר ה' לדג, העיר את רוח הדג שילך עמו אל שפת הים ויקיאנו אל היבשה. וחז"ל אמרו בפרקי דרבי אליעזר שהדג הלך עמו תשע מאות וששים וחמשה פרסאות. וזכר לדבריהם לה' ויאמר ה' לדג ויקא את יונה בגי' הכי הוה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.