Tetzaveh — תְּצַוֶּה

א יש מקומות נוהגים דהכהנים מתחילין תיבת יברכך מעצמן ,ואין החן מקרא אותם אלא מתיבת ה' וישמרך ואילך ,וזו הסברה שכתב מרן ז"ל בשה"ט ,אך י"א שצריך החזן להקרות אותם גם תיבת יברכך משום דכתיב אמור להם ויש קפידה בדבר ,אבל החולקים ס"ל דאין קפידה אם לא אמר להם תיבת יברכך ,וע"פ הסוד יש קפידה בזה לומר להם גם תיבת יברכך ,וכמו שכתוב רבינו בחיי ז"ל בפרשת נשא טעמו של דבר שצריך להקרות גם יברכך יע"ש ,וכן נוהגים החסידים בבית אל יכב"ץ בירושלם ת"ו ,והנה פה עירנו בגדאד יע"א היה המנהג מזמן קדמון כמו שכתוב מרן ז"ל דאין החזן מקרא תיבת יברכך ,אך קודם כמה שנים תהלות לאל יתברך שעזרני לעשות המנהג בכל בתי כנסיות שבעירנו שיהיה החזן מקרא תיבת יברכך ג"כ וכן ראוי להורות בכל אתר ואתר ,ואהני לן טובא מנהג זה שעי"כ לא יאבדו הציבור אמן שאחר ברכת ישראל באהבה כי מתחלה היה דרכם של כהנים למהר לומר יברכך תכף ומיד אחר תיבת באהבה במשך אחד ,ועי"כ לא היה אפשר לענות אמן.

ב אם אין כהנים לעשות נשיאות כפים והזמן ראוי לנ"כ ,אז הש"ץ אומר ברכנו בברכה וכו' כנז' בסדורים ,ואין הציבור עונים אמן אחר הפסוקים ,אלא אומרים כן יהיה רצון ,אחר כל פסוק ,וכתב בחס"ל מנהג ותיקין לומר אחר פסוק א' כי"ר בזכות אברהם ,ואחר פסוק ב' כי"ר בזכות יצחק ,ואחר פסוק ג' כי"ר בזכות יעקב ובזכות משה ואהרן ויוסף ודוד.

ג כשאומר הש"ץ יברכך יהיה לצד ההיכל ,וישמרך לצד ימין ,יאר ה' פניו כלפי ההיכל ,אליך ויחונך לצד שמאל כ"כ בחס"ל ,אך הרב בנו שם כתב בשם אפי זוטרי שהביא מאגרות הרמ"ז ז"ל יברכך לצד ימין שלו ,יאר לצד שמאל ,ישא לצד פניו וכתב שם שכן המנהג פשוט בעה"ק ירושלים ת"ו וכן נוהגים בקהל חסידים בבית אל יכב"ץ יע"א ,ושאלתי מאת ידידנו הרה"ג מהר"א מני נר"ו שיודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בדבר זה ,וכתב לי וז"ל מודע לבינה דמה שאמרו אפי זוטרי בשם אגרות הרמ"ז ז"ל אין ראיה ,ואני נוהג כלשו הזוהר וכמו שכתוב חס"ל ,ולא כמו שהגיה הרב בנו ,ומנהג בית אל יכב"ץ כמו שאני עושה ,ועיין תפלת כל פה דף פ' ע"ג ועיין כף החיים סי' ט"ו אות ע"ז שתיבת יברכך וכו' לצד ההיכל ,וישמרך לצד יין ,יאר לצד ההיכל ,אליך ויחנך לצד שמאל ,ישא לנגד ההיכל, וקו האמצעי שהוא גופו עכ"ל נר"ו.

ד כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים ,אם אינו עולה לדוכן ביטל מצות עשה ,וחשוב כעובר בשלשה עשה אם ההיה בבית הכנסת בשעה שקרא החזן כהנים ,או אם אמרו לו בפירוש לעלות או ליטול ידיו ,וכל כהן המברך מתברך מפי עליון ,ותהילות לאל פה עירנו בגדא"ד יע"א נזהרים לעשות נשיאות כפים בכל יום ,וכן ראוי לנהוג בכל הקהילות דע"י ברכת כהנים ימשך שפע לעליונים ולתחתונים ,ויש בה רזי דרזין אשרי עין ראתה.

ה מקום עמידת הכהנים לברך הוא על האצטבה שאצל כותל המערב המתפללים כנגדו ,כי משמעות דוכן ר"ל אצטבא ,והמתרשל בזה שלא לעלות על הדוכן לעמוד שם ,אלא עומד בקרקע ההיכל ,הרי זה משנה מדברי חז"ל ,כי לא על חנם אמרו חז"ל לעלות הכהנים על הדוכן ,ופה עירנו יע"א היה מנהגם לעמוד הכהנים בקרקע ההיכל ולברך ב"כ ואינם עומדים על האצטבא שבסוף ההיכל ,ותהילות לאל עשיתי המנהג שיעלו ויעמדו על האצטבא שבסוף ההיכל ושם יברכו ,וכן ראוי לדקדק בזה בכל אתר ואתר.

ו לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים ואפילו הם של בגד כגון אלו שלובשים ביוה"כ ,ויש מחמירים בבתי שוקים אם הם של עור.

ז אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית ,חוזרים ונוטלים קודם ב"כ ,נטילה גמורה עד הפרק שהוא חיבור היד והזרוע ,והלוי יוצק מים על ידיהם ,וקודם לכן יטול הלוי את ידיו ,ואם אין שם לוי יוצק להם הבכור מאם שהוא פטר רחם ,ואם אין שם בכור יטלו בעצמם ולא ע"י ישראל ,וי"א שאם הלוי הוא ת"ח אינו רשאי לצוק מים ע"י הכהנים אפילו אם מקצתם ת"ח ומקצתם עמי הארץ ,וכ"ש אם כולם עמי הארץ וחייב מיתה בידי שמים אם הציק מים על יד כהן עם הארץ ,ואף שיש מתירין בזה למיחש בעי ושב ואל תעשה עדיף ,ואפילו אם אין שם לוי אלא הוא.

ח כל כהן יר"ש ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקומות המכוסים בגופו ,שאם נגע יש ספק שצריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לב"כ ,וי"א דבעינן מים טהורים שלא נשתנו מברייתן ,ובעינן נמי כח גברא כדין נט"י ,ודע שצריך שיהיה תכף לנטילה ברכה ,על כן יזהר היכא דאפשר לו שלא ישהה כדי הילוך כ"ב אמה בין נטילה לברכת כהנים.

ט כשיתחיל ש"ץ" ,רצה" כל כהן שבבית הכנסת יעקור ממקומו לעלות לדוכן ,ואפילו כהן שהוא בלא"ה עומד בהיכל שנושא בו כפיו עכ"ז צריך לעקור רגליו ברצה ,ואם לא עקר רגליו קודם שסיים ש"ץ רצה לא יעלה לדוכן ,ואם עקר רגליו אחר שסיים ש"ץ רצה ,אפילו אם עלה ירד ,ועקירה מביתו כדי לבא לבית הכנסת לא חשיבה עקירה לענין ב"כ ,ולכן אם הגיע לבית הכנסת אחר שסיים ש"ץ רצה לא יעלה לדוכן ,רק אם היתה העקירה מביתו אדעתא דהכי לעלות לדוכן ,אז יוכל לעלות אפילו אם הגיע לבית הכנסת אחר שסיים ש"ץ רצה ,וכתבתי בתשובה בסה"ק רב פעלים דסיום רצה הוא כשאמר המחזיר שכינתו לציון, כי עד כאן נקראת ברכת עבודה ,אבל מן מודים וכו' זו היא ברכת הודאה.

י ציבור שהיו מתפללין והיה בהם שמונה ישראלים ושלשה כהנים ,ויש שנים מאלו השלשה כהנים אין רוצים לעשות נשיאות כפים מפני סיבה ,ורוצים לצאת חוץ לבית הכנסת ואם יצאו השנים לא ישאר בבה"כ אלא תשעה שהם שמונה ישראלים ואחד כהן כיצד יעשו, העליתי בתשובה בסה"ק רב פעלים בס"ד צריך שיצאו קודם שיתחיל ש"ץ רצה ,וישארו בחוץ עד שיחתום ש"ץ המחזיר שכינתו לציון ,וכשיתחיל בברכת מודים יכנסו לבית הכנסת כדי להשלים המנין ,ויעשה הכהן הנשאר בבית הכנסת שעקר רגליו ברצה שניאות כפים לבדו ,והשנים אין נושאין כפיהם כיון שנכנסו אחר ברכת מודים ולא עקרו רגליהם ברצה, ומה שאמרו מהרא"י ז"ל והובאו דבריו בש"ע סי קכ"ח דכהנים היוצאים נהגו סלסול שלא ליכנס אלא עד שיגמרו הכהנים שבבית הכנסת את ברכת כהנים ,כדי שלא יאמרו עליהם שהם פגומים ,זה איירי בהיכא דהציבור אשר בבית הכנסת אין צריכים להם להשלים המנין ,לכך ע"צ היותר טוב נהגו בסלסול זה ,אבל בכהאי גוונא דצריכים להם להשלים המנין שאם לא יכנסו קודם הברכה תתבטל מצות נשיאות כפים ,אין מבטלין נ"כ מן הציבור בשביל סלסול זה שנהגו הכהנים ,מיהו בכהאי גוונא ודאי אין הש"ץ קורא כהנים.

יא אם התחיל ש"ץ תפלת החזרה בעשרה ,ויצאו מהם קודם ברכת כהנים שלא נשאר עשרה ,יאמר הש"ץ או"א ברכינו בברכה המשולשת דברכה זו שייכה לתפלה וכיון דהתחיל בעשרה גומר ברכה זו ג"כ ,וכמו שכתוב ועלת תמיד ושיירי כנה"ג וא"ר וכן העליתי בס"ד בסה"ק רב פעלים.

יב כשעוקר הכהן רגליו לישא כפיו יאמר ליקבה"ר וכו' הנה אנכי מוכן ומזומן לקיים מצות עשה לברך את ישראל ברכת כהנים בנשיאות כפים ,לעשות נ"ר ליוצרינו ולהמשיך שפע וברכה לכל העולמות וכו' ,וכשעומדים הכהנים על הדוכן לאחר שענו מודים דרבנן, אומרים יהרמ"י או"א שתהיה ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהיה בה מכשול ועון מעתה וע"ע ,ומאריכן בתפילה זו עד שיסיים הש"ץ ולך נאה להודות, כדי שתהיה עניית אמן של הקהל על זה ועל זה.

יג לא בעינן לנשיאות כפים מקום שיש בו ס"ת ,אלא בכל מקו שמתפללים יש ג"כ ,וכשעולים לדוכן עודים פניהם כלפי ההיכל ,ואם הם שנים גדולים או יותר קורא להם החזן כהנים, ואם כהן אחד בלבד אינו קורא לו אלא הוא לבדו מתחיל בברכה.

יד יגביהו ידיהם למעלה מכתפיהם שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש וכמו שכתוב בשער הכונות ,ועיין תורת חכם דף קנ"ג ע"ב וקנ"ד ע"א בענין זה ומגביהין יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית ,כדי להגביר מדת רחמים על מדה"ד ,ופושטין ידיהם ,וחולקין אצבעותיהם לעשות חמשה אוירים ,בין ב' אצבעות לשני אצבעות אורי א' ,ובין אצבע לגודל ,ובין גודל לגודל ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ,ואחורי ידיהם כנגד השמים וכ"ז כפי מה שאמרו מרן ז"ל בשה"ט ,אבל בזוהר הקדוש פ' נשא דף קמ"ו כתוב דלא יתחברון אצבען דא בדא ,בדין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוהי ,וכתב מקדש מלך דזה הפך הש"ע ,דכאן קאמר שכל האצבעות יהיו מפורדות זו מזו ,וכן כתב אספקלריא המאירה על זוהר הקדוש ,ושאלתי להרה"ק החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בירושלים ת"ו ,וכתב לי בדבר הזה אין ברירה יש עושים כמו שכתוב בזוהר הקדוש ,ויש עושים כמו שכתוב ממרן ז"ל ,ובדברי רבינו האר"י ז"ל לא נמצא גלוי לדבר זה ,ופה עירנו יע"א נוהגים לעשות חמשה אוירים ,ויש קצת נוהגים לעשות כפי זוהר הקדוש ,ועוד שאלתיו להודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ אם הכהנים אצבעותיהם זקופים כמו נט"י ,והשיב שגם בזה לא יש היכר ,יש עושין כך ויש עוישן כך.

טו כמשזכירין השם בברכת כהנים יענו הצבור ברוך הוא וברוך שמו וכנזכר בפוסקים ,ואף על פי דאיכא דלא ס"ל הכי ,המנהג פשוטלענות וכן המנהג פשוט בעה"ג תוב"ב ואין לשנות, ואחר גמר כל פסוק עונים הציבור אמן ,ואין עונים אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, אבל הש"ץ אינו עונה אמן אחר ברכה של כהנים ,ואפילו אחר ברכת לברך את עמו ישראל באהבה לא יענה הש"ץ אמן .ואפילו דמובטח לו שלא יתבלבל.

טז כשעולים לדוכן יהיה פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם ,ובעוד אחוריהם כלפי העם מתחילים לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל ,מחזירים פניהם כלפי העם ומסיימים באהבה ,כדי שיהיה סיום הברכה כלפי העם ,וכשמתחיל ש"ץ שים שלום אז מחזירין פניהם כלפי ההיכל ,ולא יחזירו פניהם קודם ,ואז אומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואין מסיימין הפסוק הזה ,וכן המנהג בעה"ק תוב"ב שאומרים עד כאן ואין מסיימין הפסוק ויאריכו בתפלה זו עד שיסיים הש"ץ שים שלום כדי שיענו הציבור אמן על שניהם ,ובר"ה ויוה"כ שמאריכין לא יתחילו לומר רבון עד לבסוף כדי שיסיימו עם הקהל ביחד ,ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם עד שיתחיל ש"ץ שים שלום, ואין רשאין לכוף אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם ואין רשאין לעקור משם עד שיענו הציבור אמן אחר ברכת שים שלום ,וכשמחזירין פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזרו אלא דרך ימין.

יז אין קורא הש"ץ כהנים אלא עד שיכלה אמן של ברכת נאה להודות מפי הציבור ,ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכת אשר קדשנו עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא, ואין רשאין להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הציבור אחר באהבה ,ואין רשאין להתחיל בשום תיבה מן ב"כ עד שתכלה התיבה מפי המקרא ,ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים.

יח נכון להשתדל שלא יהיה כהן ש"ץ בשחרית ומוסף ,ואם היה הש"ץ כהן אם יש כהנים אחרים שם לא ישאר כפיו ,ואם אין שם כהן אלא הוא ומובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף הדעת הרי זה נושא כפיו ,כדי שלא תתבטל נשיאות כפים מאותה תפלה ,כיצד יעשה יעקור רגליו בעבוד ,ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ב"כ ,ואם הציבור כולם לפניו יברך אותם במקומו ויקרא לו אחר את ב"כ ,ואח"כ יסיים שים שלום ,וכל היכא דאיכא כהנים אחרים דאמרינן שהש"ץ לא ישא כפיו צריך שיהיה עומד במקומו ושותק, ואדם אחר יעמוד אצלו ויקרא את הכהנים ,והש"ץ שותק עד התחלת שים שלום.

יט בשעה שהכהנים מברכים את העם יהיו פני העם כנגד הכהנים ולא יביטו בכהנים ולא בשום דבר אחר ,ויהיו עיניהם סגורות ולא יסיחו דעתם בד"א ,ויהיו כמו שעומדים בתפלה, ויתכונו לברכה ,ועם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה ,וכן העודים בצדדים כל שאין עודים באויר אשר מפניהם ואילך אינם בכלל הברכה ,אבל אותם העומדים בצדדים של האויר שלפניהם הרי אלו בכלל הברכה ,דלא בעינן לפניהם ממש כי אם על צד היותר טוב היכא דאפשר וכנז' בחס"ל ,ואם אחד נכנס לבית הכנסת לבקש איזה דבר ,או עובר אורח ממקום למקום ומצא הכהנים מברכין ב"כ ,יעמוד וישמע ב"כ ולא יצא עד שיסימו ב"כ ,ואם הוא כהן וכבר נשא כפיו באוו היום ,ובא לבית הכנסת זו ומצא ציבור שלא הגיעו לב"כ, יכול לישא כפיו פעם אחרת.

כ כהן שלא התפפלל עדיין ומצא ציבור מתפללין אם אין השעה עוברת נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו ,ואם אמרו לו עלה צריך לעלות אפילו השעה עוברת לו ,דנשיאות כפים דאורייתא ותפלה דרבנן.

כא כהן הקורא ק"ש והרגיש דהש"ץ מוכן להגיע לב"כ ,ימהר לסיין הק"ש שיקרא בה גם בדרך הלוכו לעלות כדי שיסים אותה קודם שיתחיל לברך ,ואם הרגיש בזה בעודו בברכות ק"ש, ימתין שם בבין הפרקים ולא יתחיל בק"ש עד שיברך ברכת כהנים ואם לא הרגיש אלא עד שהתחיל ש" הרצה והוא כבר התחיל בק"ש ,והוא כבד פה שא"א למהר לסיים הק"ש קודם שיברך ,הנה זה יעקור רגליו בעבודה ,ויסיים הפרשה שהוא עומד בה ויברך ב"כ בין הפרקים של ק"ש ,ואחר ב"כ יסיים הק"ש ,אבל אם לא הרגיש בעבודה ,ולא עקר רגליו קודם שסיים ש"ץ ברכת עבודה אינו עולה לדוכן לברך ,וכמו שכתוב לעיל דכל שלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה לדוכן ,וכאשר העליתי כל זה בסה"ק רב עלים בס"ד. ואם הכהן עומד בתפלה ,כתבתי שם בסה"ק רב עלים דאפילו לדברת המג"א ודעמיה דס"ל פוסק ,זה אינו אלא א"כ אמרו לו לעלות ,וצריך שיאמרו לו כשאומר הש"ץ רצה ,אך באמת יש חולקים על המג"א וס"ל דאינו פוסק אם עומד התפלה ,כדין קדיש וקדושה, ואפילו לסברת הסוברים דאם הכהן המתפלל סיים ולך נאה להודות הנה זה נושא כפיו שם ,עכ"ז כיון דלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה ,ובודאי דלא עקר רגליו כיון דהיה עסוק בתפלתו ,ובודאי דלא יאמרו לו לעלות כיון דרואין אותו עוסק בתפלה ,וכין דלא א"ל לעלות אז גם לסברת הרב מהר"ם מינץ ז"ל סי' י"ב לא ישא כפיו.

כב כהן אבל יוצא מבית הכנסת בשעה שקורא כהנים ,ואחר שבעת ימי אבלות ישא כפיו ,וי"א דאפילו בתוך שבעה ישא כפיו ועליו תבא ברכת טוב ,ובעה"ק ירושלם תוב"ב נהגו לעשות נשיאות כפים בבית האבל ,וכן נהגו מחדש פה עירנו בגדא"ד יע"א ,ורק הכהנים שהם אבלים לא נהגו לישא כפים ,וצריך להזהירם שלא יעמדו שם ,אלא יכנסו קודם רצה תוך חדר אחר שבבית ,ועיין בשלמי ציבור ועיין מה שאמרו הרב המגיה בחס"ל בשם הרב מהר"ח פינסו ז"ל יע"ש ,ובקהל חסידים בית אל יכב"ץ נוהגים לעשות נשיאות כפים בט"ב בשחרית ,ופה עירנו יע"א לא נהגו בט"ב כן ,אלא רק מנחה דוקא עושין ג"כ ,ולא שניתי מנהגם בזה בט"ב ,משטעם הכמוס אתי

כג אין עושין נשיאות כפים במנחה אלא רק בתענית ציבור שדרכם להתאחר להתפלל כמו זמן תפלת נעילה של יוה"כ ,ובתשובתי בסה"ק רב פעלים העליתי להורות להם לכתחלה לעשות נשיאות כפים בתענית ציבור ארבעים דקים קודם קריאת המגר"ב שהוא חצי שעה קודם שקיעת החמה ,כי פה עירנו החמה שוקעת עשרה דקים קודם קריאת המגר"ב, מיהו אותם שעושים קודם שיעור הנז' אין למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכו.

א הכל חייבין במקרא מגילה אנשים ונשים אך הנשים אע"פ שיודעין לקרות ישמעו מן האנשים וכן המנהג בעה"ק תוב"ב שמעולם לא נשמע שהאשה קראה מגילה ולכן כל אדם אע"פ שקרא המגילה בבית הכנסת יקראנה בביתו בשביל אשתו שלא שמעה בבית הכנסת ובשביל הבתולות ושאר נשים ומשרתים שבבית ואם קראה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים לא יברך בשבילם וגם הם לא יברכו.

ב אם היה הקורא חרש או שוטה או קטן השומע ממנו לא יצא י"ח וצריך לחזור ולקרותה בברכה מיהו אם שמעה מחרש יחזור ויקראנה בלא ברכה משום דאיכא דס"ל שומע מחרש יצא ואם שמעה מקטן שהגיע לחינוך יחור ויקראנה בלא ברכה דאיכא רבים דס"ל קטן שהגיע לחנוך מוציא את הגדול י"ח וכן נמי אם שמעה מהאשה יחזור ויקראנה בלא ברכה .

ג קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא אבל השומע אם מתנמנם לא יצא וצריך להזהר בד"ז שהוא מצוי תמיד דאלו השועים יתנמנמו ,ולכתחילה אם ראו את הקורא שקרא איזה פסוקים מתנמנם מכריחין אותו שיחזור ויקראנה ,דלא אמרינן קראה מתנמנם יצא אלא בדיעבד היכא דסיים קריאת המגילה כולה.

ד הקורא את המגילה צריך לברך הברכות מעומד בין בתחלה בין בסוף אפילו הוא קוראה יחיד בביתו ,אבל קריאתה אינה צריכה מעומד ,ורק הש"ץ קוראה מעומד מפני כבוד הציבור ,וצריך להיות פושט אותה כולה ואח"כ מברך הברכות מעומד ,מיהו מאחר דפושט ומברך בעודו עומד ,צריך שיהיה לפניו בימה או כסא שתנוח עליו המגילה ולא תהיה נגררת בארץ.

ה מי ששכח ולא בירך שהחיינו ,אם נזכר אחר שהתחיל יברך במקום שנזכר ,ובסה"ק מקבציאל העליתי דאם לא נזכר עד אחר שכבר קרא גם פסוק עשרת בני המן ,אע"פ שעדיין לא גמר המגילה לא יברך שהחינו שם במקום שנזכר.

ו אם השמיט הקורא מלות בקריאתו אפילו שהם תיבות שאין מפסידין ענין הקריאה לא יצא י"ח ,ומי שיש בידו מגילה שאינה כשרה ישמע משליח ציבור וישתוק.

ז נוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקו"ר ,והם איש יהודי וכו' ,בלילה ההוא וכו' ,ומרדכי יצא וכו' ,ליהודים היתה אורה וכו' ,וכשאומר פסוק בלילה ההוא בקול רם וניגון יסיים תיבת המלך בקו"ר וניגון ביותר ,ויש נוהגים לומר ג"כ פסוק כי מרדכי היהודי וכו' ופה עירנו לא נהגו בפסוק זה.

ח צריך לומר מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא וכו' עשרת בנשימה אחת ,ויאריך בוא"ו של ויזתא ,והמנהג להכות ברגליו על הקרקע כשאורים שמות עשרת בני המן ,ויש נוהגים להכות בידם על הקרקע ואין זה מנהג יפה ,אלא ראוי להכות בסנדלים שברגליהם.

ט צריך להזהר לקרות תיבת "ואת" הנזכרים בעשרת בני המן מתוך המגילה ,כי יש טועים מחמת המהירות שלל נשימה אחת לקרות כל תיבות של ואת הנז' בע"פ ,לכך צריך להשים לב על זאת להזהר ,וכשאומר "ויקר" ישים ידיו על התפילין וינשק ,וכשאומר את אגרת הפורים ינענע המגילה בתיבת אגרת.

י כתב הגאון יעב"ץ ז"ל על אביו הגאון ז"ל שהיה מכה ברגלו וטופח בסנדלו כשמזכיר שם המן בקריאת המגילה ע"ש ,ואני רגיל להכות ברגלים בשם המן הראשון הכתוב בפסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי ,וגם עוד שם המן האחרון בפסוק כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב וכו'.

יא אסור לאכול קודם קריאת המגילה ,ואם יש לאדם מגילה כשרה שקורא בה לעצמו בבית הכנסת בעת שהש"ץ קורא שם בשביל הציבור ,וזה אינו רוצה לצאת בברכה של ש"ץ אלא ירצה לברך לעצמו רשאי ,אך יברך בלחש וכאשר העליתי בסה"ק רב פעלים בס"ד.

יב טוב שיעמדו שני אנשים אצל הש"ץ מימין ומשמאל ,ויאמר הש"ץ קודם הברכה ברשות מורי ורבותי ויברך ויקרא ,ומנהג עירנו שיעמדו הקהל בעת הברכה בתחלה ובסוף ,וכל אדם צריך שיגלול ואח"כ יברך ברכה אחרונה ,ויזהר שלא יברך בעת שהוא גולל המגילה.

יג הקורא יחיד יברך גם ברכה אחרונה של המגילה וכנז' בברכי יוסף ועיין מל"ח סי' ל"א אות ק"ח יע"ש ,וכן המנהג פה עירנו וכן ראוי לנהוג בכ"מ ,ולא יאבד היחיד ברכה יקרה זו.

יד אומרים על הנסים בתפלה ובהמ"ז ביום י"ד דוקא ,אבל לא ביום ט"ו ,ואפילו מקום שקורין המגילה בט"ו משום ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושוע עכ"ז לא יאמרו על הנסים בתפלה ובהמ"ז מפני חשש הפסק ,וכן ,מפורש בשער הכונות ,ופה עירנו בגדאד יע"א מנהגם לקרות המגילה בי"ד בברכה אבל בט"ו קורין אותה בלא ברכה כלל ,וברכה אחרונה אומרים אותה בלי שם ומלכות ,ומנהגם לקרות בט"ו בס"ת בפרשת ויבא עמלק, והטעם דעיר בגדאד יש בה ספק אם היתה מוקפת חוה מימות יהושוע או לאו ,ולכן קורין בט"ו את המגילה בלא ברכה ,ומקדמת דנא היה המנהג פה עירנו לומר על הנסים ביום ט"ו בתפלה ובבהמ"ז ,אך הרה"ג טלית קטן מור זקני רבינו משה חיים זלה"ה ביטל המנהג של אמירת על הנסים משום חשש פסק ,אבל קריאת ס"ת לא רצה לבטל דאין כאן חשש ברכה לבטלה ,ולכן עתה אין אומרים על הנסים פה עירינו בגדאד אלא רק ביום י"ד בלבד ,ואם שכח ולא אמר אין מחזירים אותו ,אלא דבתפלה אומר אחר אלהי נצור נודה לך ה' או"א על הנסים וכו' ,ובבהמ"ז יאמר אחר סיום הברכות הרחמן הוא יעשה לנו נסים כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזה"ז ובימי מרדכי וכו'.

טו חייב כל אדם ליתן שתי מתנות לשני עניים לפחות ,וכל המרבה ברוך יהיה ,והשיעור הוא אם נותן אוכל צריך שיהיה בו ג' ביצים שהם ארבעה וחמשה דרה"ם ,ואם מעות שיעור שיקנה שלשה ביצים מפת ,ואפילו עני המתפרנס מצדקה חייב במתנות לאביונים והפר"ח פוטרו ,וכתוב בספר תורה לשמה שיוכל אביון אחד ליתן לאביון חבירו וזה ג"כ חוזר ונותן לחבירו.

טז חייב לשלוח כל אדם לחבירו שני מנות דהיינו שני מיני אוכלים וכתוב בספר תורה לשמה שצריך להניח כלמין בכלי אחד בפ"ע ולא יניח שניהם בכלי אחד ומשלוח מנות צריך לשלוח לגדול אבל מתנות לאביונים אפילו נתן לקטן יצא י"ח.

יז האשה חייבת ג"כ במשלוח מנות ומתנות לאביונים ,ופה עירינו בגדא"ד שקורין המגילה גם בט"ו בלא ברכה משום ספק מוקפת חומה ,צריך לקיים ביום ט"ו סעודה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אחד אנשים ואחד נשים ,ורק אין מרבין בהם כמו יום י"ד.

יח אבל תוך י"ב חודש של אב או של אם יקיים משלוח מנות אך לא ישלח להרבה בני אדם אלא יקיים המצוה הזאת באדם אחד דוקא ,ולו לא ישלחו אחרים כלל.

יט מצוה להרבות בסעודת פורים ,ועיקר הסעודה ביום ,ואם עשאה בלילה לא יצא י"ח ,ומנהג יפה לאכול זרעונים בפורים זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחבריו ועשה להם הקב"ה נס בזה ,ולכן פה עירינו מנהגם לטגן מולייתא בקטניות ובשר ביחד שקורין זה בערבי סמבוס"ך.

כ מנהג יפה לכתוב עמלק ושם המן ולמחותם ,וקודם שימחם ידרוס ויכה עליהם בסנדלו, ולא ימחם ברוק שבפיו אלא במים מזוהמים ,ואם יש שכר לפניו ימחם בשכר וסימן תנו שכר לאובד.

כא אין לעשות מלאכה בפורים בין בי"ד בין בט"ו ,ואין לנשים לעשות כבוס וכדומה אפילו ביום ט"ו ,ואין מגלחין הישראלים אפילו אם חל יום י"ד בערב שבת.

כב ילבשו בפורים בגדי שבת או בגדים אחרים שהם חשובים ,ולא ילבשו בגדי חול ,זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.