ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. נ"ל בס"ד דידוע שיש לאדם ד' כחות קדושה שהם נר"ן ונשמה לנשמה שהיא הנקראת חיה ,ואע"פ שיש עוד בחי' חמישית הנקראת יחידה ,הנה מחמת ההעלם שלה לפעמים אין מזכירים אותה בחשבון וכמו שכתוב רבינו ז"ל בשער הכונות דרוש ק"ש דף ל"ג וז"ל ודע כי יש לאדם התחתון ד' בחינות ,והם נשמה לנשמה מצד חכמה ,ונשמה מצד בינה, ורוח מצד תפארת ,ונפש מצד מלכות ע"ש ,וידוע כי ד' בחינות ההנז' רמוזי בארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה ,והיינו נשמה לנשמה ביו"ד ,ונשמה בהה"א ראשונה ורוח בוא"ו ,ונפש בה"א אחרונה ,ולכן הצדיק ממשיך ע"י מעשיו הטובים חיות והארה לד' בחינות הנז' מן ד' אותיות שם הוי"ה ,והרשע להפך פוסק חיותם מאותיות השם ,ולזה אמר ואתם הדבקים בה' אלוהיכם ,דבקים ב' דייקא ר"ל באותיות השם ,ובזה חיים כולכם דייקא ההיום שימשך חיות לכל ד' בחינות שבכם ,שכל בחי' יונקת חיות מאות אחד ונקרא חי עי"כ ,וכמו שאמרו רז"ל חי דבק בחי וא"כ נמצא ד' בחי' הנז' שכל א' חי מאות אחד ,הרי ד"פ חי שהוא מספר חסד ,ו"ש ויהי ה' את יוסף שדבק בו ארבע אותיות שם ,ובזה ויט אליו חסד ,שנמשך לו ד"פ חי לארבע בחינות שבו שהוא מספר חסד.
והנה ידוע דאין כל אדם זוכה לארבע בחינות הנז' שההם נר"ן ונשמה לנשמה דיש אינו זוכה אלא לנפש ויש רק לרוח ,ועל הזוכין לנשמה דנשמה אתמר ראיתי בני עליה והם מועטים ,ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דאע"פ שאין כל אדם זוכה לנשמה וכ"ש לנשמה דנשמה ,עכ"ז כל אדם יש לו חלק באדם הראשון שהיה כולל כל נשמות הנבראים ,ולכן אם עושה האדם עבודת הבורא כראוי שזוכה לקשר נפשו עם שרשה העליון ,ה"ז נחשב לו כאלו זכה לכל התחינות הנ' כולם ,ואמרתי דמיון לה לחבל גדול תלוי בלב השמים שהוא כמה אלפים ורבבות אמות ,ויש לאדם חבל קטן ואם קשרו בסוף החבל ההוא
ההיורד לארץ ותופס הוא בחבל ההקטן ה"ז נחשב כאלו תופס בראש ההחבל הגדול אשר ראשו מגיע השמימה מאחר שזה קטן קשור הוא בחבל הגדול ,ובה פרשתי מאמר התנא באבות איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ,ר"ל שלימה במעשה ודבור וכונה ומחשבה שהם כנגד נר"ן ונשמה לנשמה שזהו תפארת לעושיה ,ואז ותפארת לו מן האדם הוא אדם הראשון דנחשב שכל בחינות שהשיגם אדם הראשון ישנם בו ג"כ. ולכן אנחנו מודים להשי"ת בכל יום על ארבע בחינות קדושה הנז' בברכת השחר באומרינו אלהי נשמה שנתת בי ,אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי כמו שכתוב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף ב' עע"ד וז"ל אע"פ שלא ככל אדם זוכה לחלק הנקרא נשמה עכ"ז יש לו חלק בנשמת אדם הראשון שהיה כולל כל הנבראים אע"פ שהאדם הזה עדיין לא זכה אליה הוא בעצמו ,ואומרו טהורה היא כנגד עולם האצילות אשר משם נשמה לנשמה ,אתה בראתה כנגד חלק הנש' הבאה מן הבריאה אתה יצרתה הוא סוד הרוח הבא מן היצירה ,אתה נפחתה בי הוא נפש שבעשיה ונמצא כי באומרו נשמה שנתת בי כולל כל הד' חלקים הנז' וקראם כולם בשם נשמה עכ"ל ע"ש ,ומה שאמרו ואתה משמרה בקרבי הכונה כי מלך ב"ו שנותן מרגלית יקרה במתנה לעבדו אינו נעשה עליה שומר אפילו שעה אחת ,אך אנחנו נתן לנו חלקים יקרים של קדושה אלו במתנה והוא השומר אותם בקרבינו בתוך חומר עכור.
א מה שאומרים ואתה עתיד ליטלה וכו' הכונה הוא כמו שכתוב רבינו ז"ל בספר פרי עץ חיים דף ט' כי מדת המלכות נוטלת נשמות ישראל בלילה בעעת השינה ומחרת אותם בבוקר בסוד חודשים לבקרים ודבר זה הוא טובה גדולה לנשמה כנודע ולכן כאשר מקיץ האדם מודה ומשבח על הטובה הזאת אשר ישיג בלילה הבאה ,והוא מודה על העתיד ואומר ואתה עתיד ליטלה ממני בלילה דהיינו שעלהה הנשמה בסוד מ"ן אל מלכות ,ולהחזירה בי בבוקר בסוד חדישם לבקרים ,וכמו שכתוב בס' הכונות עוד בדבר זה בדרושי הלילה דף ע"ז ע"ד ,בסוד הפסוק הזה של חדשים לבקרים דנשמות התחתונים עולים בכל לילה להיכל ולהתעבר בתוך המלכות ואח"כ בבוקר יוצאות משם מחודשות ע"ש ,וכן מפורש ג"כ בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור אד"ז דף נ"א שכתב שם וז"ל בכל לילה ולילה עולין נשמות התחתונים בסוד בידך אפקיד רוחי בעת השכיבה ומתעברת מהם המלכות העליונה בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך ,ותועלת עליה ההיא עניינה הוא כדי לחדש את הנשמות ההם ולתת כח בהם ולהאיר בהם וכענין החידוש הזה הוא מה שמחדש ומתקן המוחין של האדם שהוא בחי' הנשמה של היושבת במוח כנודע עכ"ל הרי נתבאר לך ענין זה היטב. ודע דאע"פ שכתב רבינו זלה"ה הדין שם דנשמות התחתונים אין יכולין לעלות בסוד מ"ן בלילה כנז"ל אלא עד שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד אבל בפחות מכך אין שום נשמה יכולה לעלות בסוד מ"ן כלל וא"כ לפ"ז י"ל איך הקטנים מן י"ג שנה אומרים הודאה זו דברכת השחר הנז' דלא שייכה בהם ,הנה על זה י"ל דקטנים כיון דנכללים בגדולים יכולים לברך ברכה זו ,וקרוב לזה איתא בדברי ר"ל שיוכל אדם לברך ברכת השחר אע"פ שלא נתחייב בהם ,דעל מנהגו של עולם נתקנו ,ואף על פי דבברכה זו הוא מודה על עצמו ואינו אומר בלשון נסתר ,הא איכא ברכות דמברך על עצמו ואף על פי דלא הוה ביה כגון ברכות המעביר אף על פי דלא ישן כלל ,וכן ברכת שעשה לי כל צרכי באבל ,והוא הדין גבי ברכה של הקטנים. ונחזור לענין ראשון לבאר עוד מה שאומרי הודאה ובלשון עתיד ואין אומרים בלשון עבר, דמן הראוי שיתן האדם הודאה על העבר מה עשה הקב"ה חסד עעמו בלילה הזו של אותו היום שעומד בו עתה בעומדו משינתו שהחזיר אליו נשמתו וחידש אותה במוח שלו ,הנה באמת נתקנה הודאה זו בלשון עתיד כדי לכלול בה עוד כונה אחרת והוא כי לעתיד לבא ג"כ יהיה ככזאת שתקח המלכות את נשמות הצדיקים בסוד מ"ן ויחזרו להתחדש בשלימות המעולה מאד שאין כמוהו ,ולכן נוסף בההודאה זו מילות אלו של לעתיד לבא דהיה די לומר ליטלה ממני ולהחזירה בי ,אך הוסיף מילות לעתיד לבא כדי לכלול בה הכונה השנית הנ' שאנחנו מכוונים בהודאתינו זו להודות להשי"ת גם על הטובה הנשגבה אשר יעשה לנו לעת"ל היא דוגמת הטובה הזאת שעושה אתנו בזה"ז בכל לילה ויום ,ועיין בספר פרי עץ חיים שכתב בביאור ברכה זו וז"ל וגם לעתיד יהיה כן ע"ש ,וכן בסידור רבינו הרש"ש ז"ל כתוב כך עתיד ליטלה ממני למ"ן ולהחיזרה בי בכל בוקר וגם לעת"ל ע"כ ע"ש.
ב יסמוך ברכה זו של אלהי וכו' לברכת אשר יצר ,כי ברכה זו צריכה להיות סמוכה לחברתה ויש סוד בדבר נז' בשער ההכונות ,וצריך להפסיק מעט בין תיבת אלהי לתיבת נשמה כדי שלא יובן שהנשמה היא אלהיו ח"ו ,ואין לומר טהורה היא אלא יאמר טהורה ,אתה בראתה וכנז' כל זה באחרונים ,ומה שחותם לפגרים מתים כך נקראים הגופים הבטלים ממלאכתם ושובתין מתנועתם ,דפגר לשון ביטול הוא כמו אשר פגרו מעבור ,וכן בלשון חז"ל דפגרי רבנן ,ומה שאמרו מתים דהשינה אחד מששים ממיתה וההוא סימן לתחיית המתים לעתיד וכנז' בסידור רב יעבץ ז"ל .ודע כי בברכה זו יש שבעה וארבעים תיבות כמנין הוי"ה אהי"ה כמו שכתוב רבינו הרש"ש ז"ל ,ולכן לא יאמר שתי תיבות שאתה הוא קודם רבון כל המעשים ,ככתוב בסידורים אלא יאמר ואלהי אבותי רבון כל המעשים.
ג יזהר לכוין בברכה בהזכרת שם הוי"ה שמזכירו בשם אדני שיצייר בחשבתו אותיות שם הוי"ה ובתוך אות ה"א אחרונה יצייר שם אדני ,וגם יצייר בשם השילוב של הוי"ה אדנ"י, ומה טוב ומה נעים להזהר בזה בכל פעם שמזכיר השם הן בפסוקים הן בתפלה ,וגם צריך להזהר כשיזכיר שם הוי"ה יצייר במחשבתו אותיות השם בנקודות ,ובסידורים וחומשים נהגו לנקדו בנקוד לעולם ,וכל המתפלל ולומד מקראות מתוך הספר אז יהיה זה אצלו בנקל בלא טורח ,ויזהר שלא יתחיל לומר ברוך עד שיחשבו בלבו וידע על מה מברך וכנז' באחרונים ז"ל.
ד ברכת הנותן לשכוי בינה לפי פשוטה שכוי הוא התרנגול היודע בינה זו להבחין בין יום ובין לילה ,ר"ל בין אמצע היום לאמצע הלילה דאל"כ מאי אולמיה על שאר בע"ח וכנז' בש"ץ, אך כפי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שכוי הוא סוד הגבורה שנקרא שכוי ובחצי הלילה נמשכ הארת הבינה על הגבורה ואז היא מתמתקת וידוע כי ליל נקרא קודם חצות ולילה אחר חצות ,על כן מברכין ברכה זו אחר חצות לילה ואילך ע"ש ,ובכונות רבינו הרש"ש ז"ל סיים להבחין בין מדת יום שהוא סוד הדכורא הנקרא מדת יום ,שעתה מתחיל זמן תקונם שהוא מחצות הלילה עד חצי היום ,ובין מדת לילה שהיא הנוקבא הנקראת מדת לילה שכבר נשלם תיקונם שהוא מחצות היום עד חצי הלילה ע"כ ע"ש .והדבר ברור דגם החרש שאינו שומע כלל מברך ברכה זו ועיין מנחת אהרן כלל ה' אות י"ב.
ה ברכת פוקח עורים הודאה לחסדו יתברך דעיני האדם היו סגורות וסתומות בשינה וכשניעור נפקחו עיניו ,והנה בסומא איכא פלוגתא בפוסקים אם יברך ברכה זו או לאו, והגאון חיד"א בשיו"ב הסכים דנקטינן לברך ,וכ"כ הרב המגיה בש"ץ ע"ש ,ובאמת אף על פי דקי"ל ספק ברכות להקל ,בהא נקטינן לברך ,משום דלפ"ד רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דכל ברכות אלו על מנהגו של עולם נתקנו ואע"פ שלא נתחייב בהם האדם צריך לברך ,א"כ הוא הדין בסומא דצריך לברך ,וכנגד סברת רבינו האר"י ז"ל אין לומר ספק ברכות להקל ,ועיין מה שאמרו לקמן בברכת שעשה לי כל צרכי.
ו אם בירך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים לא יברך מתיר אסורים ,משום דכפות קשה מאסור ,וכיון דבירך זוקף הרי בכלל מאתים מנה ,מיהו טוב לברך מתיר אסורים בלי שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבבו כדי שלא יחסר לו מספר האורות הרומזים ברכות אלו עליהם ,ועוד הא איכא רש"ל וב"ח דפסקו לברך ,לכן לצאת י"ח כ"ע יברך בלא שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות בתוך הברכה ,ואפילו אדם כפות בלא"ה מחמת חולי שאינו יכול לזוז ממטתו ,ג"כ מברך ברכה זו דעל מנהגו של עולם נתקנו ברכות אלו ועיין מנחת אהרן כלל ה' אות י"ד.
ז אם בשעה שאמר בא"י היתה כונתו לברך זוקף כפופים יסיים זוקף כפופים ,אף על פי דאז לא יוכל לברך מתיר אסורים כ"כ הרב חיי אדם כלל ח' אות ה' יע"ש ,ובסה"ק מקבציאל העלתי דאין לסמוך עליו בזה לאבד הברכה השנית ורק לכתחילה ודאי צריך להזהר שלא יאמר בא"י אלא על סיום הברכה העקרית שצריך לברך אותה בדעתו בהזכרת השם.
ח אחר מלביש ערומים יברך הנותן ליעף כח ושתי ברכות אלו נתקנו על מלבושי הנפש שיש אדם מאבד לבוש נפשו לגמרי והקב"ה בחסדו נותן לו לבוש חדש כי ערומה היא ויש אינו חוטא כ"כ לאבד הלבוש לגמרי אלא רק מחלישו והקב"ה בחסדו נותן לו כח לחזקו בכל יום כאשר מחזיר לו נשמתו בבקר.
ט ברכת שעשה לי כל צרכי תקנוה על נעילת מנעלים דהיחף אינו יכול לעשות צרכיו וצרכי ביתו וכיון דלבש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו דאז הוא מוכן ללכת לכל אשר ירצה וכנז' בש"ץ וכתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף ב' ע"ד כל הח"י ברכות שיש מן ענט"י עד סוף ברכת התורה חייב אדם לסדרם ולברכם בכל יום אע"פ שלא נתחייב הוא בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים על אורות עליונים ואין לבטלם אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה צריך לברכן בכל יום כולן אע"פ שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט"ב וביוה"כ שאז כל העולם יחפים וגם חוץ מברכת ענט"י ואשר יצר דשתים אלו אם לא נתחייב בהן אין לברך עליהם עכ"ל מוכח להדיא מדבריו דהאבל יברך שעשה לי כל צרכי מאחר דכל העולם לובשים מנעלים ורק בט"ב ויוה"כ אע"פ דחולה וחיה לובשים בטלי במעוטייהו ואין כל העולם יכולים למשוך אורות בברכה זו בעבור דאלו המעוטים לובשים מנעלים וכן בש"ץ הכריח מדברי רבינו ז"ל דאבל מברך יע"ש אמנם הרב החסיד מהר"א שרעב"י ז"ל בספר דברי שלום דף ס"ד פירש כונות רבינו ז"ל דבעי שיהיה אותו אדם נהנה עכ"פ באותו דבר שהוא מברך עליו ולכן פסיק ותני דאבל לא יברך כיון דאינו נהנה ובסה"ק מקבציאל הבאתי דבריו וישבתי דקדוק דברי רבינו ז"ל על נכון ופקפקתי בדברי הרב ד"ש הנז' וטענתי עליו דגם לפי הבנתו הנה האבל ג"כ נהנה מזה דאחרים לובשין מנעלים ועושין לו צרכיו משא"כ אם יהיו יחפים וכן הסומא מברך פוקח עורים מפני שנהנה מפתיחת עינים של אחרים והעלתי עיקר דהאבל מברך וכן עמא דבר.
י אף על פי דהעלו האחרונים אם בירך שלא עשני אשה לא יברך על גוי ועבד ,וכן אם בירך על עבד לא יברך על גוי עכ"ז יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בתוך הברכה, והנשים יברכו שעשני כרצונו בלי שם ומלכות דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל וטוב להרהר שם ומלכות בתוך הברכה.
יא ברכת המעביר מסתיימת בברוך גומל חסדים טובים וכו' ולכן אין עונין אמן אחר ותנומה מעפעפי וצ"ל ויהי רצון בוא"ו גם יאמר המעביר וכו' בלשון יחיד שאומר מעיני ומעפעפי וכן תרגילני תדביקני וכן השאר בנוסח ויהי רצון וכו' דכן הוא נוסחת רז"ל בש"ס וכן הוא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל ועיין דברי שלום דף ס"ה מה שאמרו בזה יע"ש.
יב אע"פ דצ"ל והערב בוא"ו עכ"ז שתי ברכות הן ועונים אמן אחר ברכה הא' וקודם והערב לא ילמוד לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ בלתי ברכת התורה ולפסוק דין בלא טעם שרי אבל אם יאמר טעם אסור וכן לכתוב ד"ת או לשמוע נמי אסור בלא ברכת התורה אבל הרהור מותר וי"א הא דהרהור מותר היינו אם יהרהר בלבו בלבד בלתי עיון בספר .ונשים נמי מברכים ברכת התורה ואם ישן ביום על מטתו שינת קבע איכא פלוגתא אי חשיבה הפסק וצריך לברך או לאו ומשום דספק ברכות להקל יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו ומי שחטפתו שינה בתוך ברכות השחר אז כל ברכה שהוא מסופק בה אם בירך או לאו לא יברך מספק ,ואפילו אם הוא מסופק בברכת התורה ועכ"פ יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בתוך הברכה ,ואם שכח ולא בירך ברכות השחר קודם תפלה יברך אחר התפלה חוץ מברכת המחזיר נשמות דנפטר בברכת מחיה המתים ,וחוץ מברכת התורה שנפטר באהבת עולם.
יג מי שישן בלילה על מטתו שינת קבע וניעור קודם חצות לא יברך ברכות השחר ,כן נראה מסתימות דברי המקובלים וכן נראה מדברי זוהר הקדוש בראשית דף יו"ד ע"ב ועיין מקדש מלך שם .אך ברכת התורה יוכל לברך קודם חצות מאחר שכבר ישן שינת קבע וכנראה מזוהר הקדוש שם ועיין אחרונים ז"ל ,מיהו אם הוא ניעור קרוב לחצות נכון להמתין עד אחר חצות כדי לברך ברכות השחר עם ברכות התורה כסדר התקון בכל יום ויהיו קשר אחד ,ואם ירצה בזמן מועט זה דביני וביני יאמר פסוקים של שירות ותשבחות, ושאלתי לידידנו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב ,והשיב וז"ל בין הפשטנים בין המקובלים כ"ע מודו שאם ישן שינת קבע חייב לברך ויכול לברך וכנראה מלשון זוהר הקדוש ח"א דף יו"ד ע"ב ועיין מק"מ ,אמנם יש ב' כונות בברכת התורה אחת פרטית והיא הנז' בנהר שלם דף צ"ב ע"א וזו שייכה גם קודם חצות ,ואחת כללית בכלל הי"ח ברכות והיא הנז' בשער הכונות דפוס ירושלים דף א' ע"ג .ועיין נהר שלום דף ט"ל ע"ב ודף פ"ז ע"ב ביאורם ,ובודאי המברך קודם חצות לא יתקן זה התיקון, כיון שהעליונים לא נתקנו היאך יתוקנו התחתונים ,ומכל מקום המנהג בבית אל יכב"ץ בזמן שהוא קרוב לחצות יש מברכין ברכת התורה ולומדים ,ובחצות יברכו שאר הברכות, ויש חסידים שאעפ"כ ממתינים עד חצות בעבור תיקון סדר הי"ח ברכות עכ"ל נר"ו.
יד חייב האדם לברך מאה ברכות בכל יום ,ובשבת ויו"ט יחסרון מחמת ברכות העמידה ואז ישים אותם במיני פירות וריח טוב ,והנה מפורש בדברי רבינו ז"ל בשער רוח הקודש דף ד' ע"א ו"ל דע כי כ"ב אותיות אלפ"א בית"א הם תלויות במאה ברכות שהאדם מברך בכל יום ,וכאשר אין האדם מברך כלל איזו ברכה מהם תחסר ממנו אותה האות שאותה ברכה תלויה בה ,ואם בירך אות אלא שטעה בה אז תהיה האות ההיא מצויה אמנם תהיה חסירה בעצמה ,ואם בירך אותה כתקונה אלא שלא נתכוון בה אז תהיה האות ההיא חשוכה ובלתי מאירה עכ"ל ,ומזהה תבין כמה צריך האדם להשתדל במאה ברכות.
טו מצאתי כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום ג' פסוקים אלו כתובים בד"ה א' סי' כ"ט ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ,ויאמר דוד ברוך אתה ה' וכו' ,לך ה' הגדולה והגבורה וכו' והעושר והכבוד מלפניך וכו' וכאשר תיקנום חז"ל במירות בכל יום ,והאדם יאמר ואתם בפ"ע בכל יום יו"ד או ז' פעמים ,ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק ברוך אתה ה' למדני חוקיך ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק עכ"מ ,ונ"ל שהוא מנהג יפה ונכון ועיין פתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ח סק"א מה שאמרו בשם הרב פרי תבואה מה שקיבל מרבותיו יע"ש עוד מצאתי כתוב בכ"מ כ"י מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק ברוך ה' לעולם אמן ואמן חמשה וארבעים פעמים ,ובאומרו אמן ואמן יכוין בשם השלוב של הוי"ה אדנ"י ,וזה הפסוק יועיל לו במקום תשעים אמנים שחייב אדם לומר בכל יום בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות כגון שהוא יושב בבית לבדו ואין הולך לבית הכנסת מחמת אונס ע"כ .ונ"ל דמנהג יפה הוא זה ,וכן אני נהגתי לומר פסוק זה כמספר הנז' בכל יום אחר פרשה של ברכת כהנים שאנחנו אומרים אחר ברכת השחר בכל יום ,ועשיתי כן כדי שלא תשכח אמירתם ממני מאחר שעשיתי לה זמן קבוע ,ואחר פסוק זה אני אומר טו"ב פעמים פסוק אור זרוע לצדיק כמו שכתוב הרה"ג הרח"ף ז"ל דנכון לאורו טו"ב פעמים בכל יום.
אמר המחבר יצ"ו אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזה"י בפרשת וישב. ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים, נ"ל בס"ד גפן אלו ישראל שנמשלו לגפן ,שהוא עץ חלש ורך אך פירותיו טובים מאד שיש בהם אכילה ושתיה ,כן ישראל אע"פ שהם רכים וחלשים עושים פירות טובים בתורה ומצות ,גם הגפן אינה מקבלת נטיעה אחרת שלא תתערב בשאר אילנות ,כן ישראל כתוב בהם הן עם לבדד ישכן וא"א שיטמע איש ישראל בסטרא אחרא ויתערב בה לגמרי ,אלא סופו לצאת ממנה ויתוקן ע"י כמה גלגולים כי השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ,ואמר שלשה שריגים כנגד נר"ן שנמצאים בישראל דוקא דאוה"ע אין להם אלא נפש מן קליפה דעשיה ותיקון של ישראל הוא שלשה מדרגות ,ותחלה היא כפורחת בתשובה שבהרהור הלב ,ואח"כ עלתה נצה תשובה במעשה ,אך היא מיראה ואח"כ הבשילו אשכלותיה ענבים תשובה מאהבה שהזדונות יתהפכו לזכיות ,ואפקה בלשון בישול לרמוז על הצניעות של התשובה כמו שכתוב והצנע לכת עם אלהיך שאם יעשה תשובה בצניעות יצליח בה יותר ,וידוע שכל דבר ההמתבשל בקדרה אם יכסו הקדרה יתבשל בטוב וגם במהרה ,או יובן אומרו שלשה שריגים כנגד מחשבה ודבור ומעשה ,שרציך שיהיו התורה והמצות בשלשתם וישראל לא יהיו שלמים אלא בשלשה אלו ביחד. נמצא שלימות התורה והמצות הוא רק בשלשה אלו ,לכן התורה נקראת אור והמצוה נר דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ,והיינו כי הנר כולל שלשה דברים ביחד הוא עצמו והפתילה
והשמן שבתוך הנר ,ואם יחסר אחד מהם לא יעשה הנר פעולתו ,וכן נמי האור יש בו שלשה גוונים כנגד שלשה הנז' ,ולכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה שהיא משולשת בכללי ושמן ופתילה ,וגם האור שלה משולש בשלש גוונים לרמוז שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלימה במחשבה ודיבור ומעשה ,ולכן גם יוסף הע"ה מפני שעבד את השי"ת עבודה תמה בשלשה הנז' ,נעשה לו נס בדיבת אשת פוטיפר מחמת האש שרמוז בו שלשה הנז' ,דידוע מה שאמרו בתרגום יונתן בן עוזיאל שהיא הביאה חלבון ביצה והניחה על המטה לחזק הדיבה ,וכמו שכתוב יונתן בפסוק ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו ,ראו דייקא ואח"כ נבדק זה ע"י האור ונתבררו שקרים שלה ולא נהרג ,וז"ש אור זרוע לצדיק זרו"ע עוז"ר לצדיק הוא יוסף שנקרא צדיק בסתם ,ולכן נקראת חנו כ"ה היא תיבת אור ,שהיא תיבה של חמש ועשרים שבתורה ,כי מן בראשית עד יהי אור תמצא תיבת אור היא תיבה של כ"ה ,ולכן הנס התחיל בכ"ה לחודש ,לז"א יהי אור ויהי אור ,יהי עולה כ"ה יהי בו נס של אור ,ולכן בזכות שלימות העבודה בשלשה הנז' ניצולו מן שלשה גזירות שגזרו היונים לבטל שבת וחדש ומילה ,וגם זכות התורה שהיא חמש ספרים הגין לבטל שלשה גזירות דר"ת שלהם חמש שהוא ר"ת חדש מילה שבת, גם הנס היה בשמן שתרגומו מש"ח ר"ת הנז' ,ולכן הנס נעשה בסוף החדש ונמשך שמונה ימים ,כדי שיזדמן באלו הימין שבת וגם ר"ח ,ולכן בלילה הראשונה נתקן שלשה ברכות.
א בליל ראשון מברכים שלשה ברכות להדליק ושעשה נסים ושהחיינו ,ונתנו הפוסקים ז"ל סימן עשה לך שרף ושים אותו על נס וראה אותו וחי ,גם נרמזו באותיות מספרם שהוא אותיות שלשה שגם בם סימנם שלש"ה ר"ת שעשה להדליק שהחיינו הנרות הללו וכו', ואחר שהדליק נר א' יאמר הנרות הללו וכו' ,בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות כמנין הנרות של כל שמונת הימים ,ויעמדו אשתו ובניו בשעת הברכה ובשעת הדלקת כל הנרות .
ב אף על פי דבנרות שבת נוסח הברכה הוא להדליק נר של שבת ,בנרות של חנוכה מברכין להדליק נר חנוכה ואי אומרים של כדי שיכוין המברך בר"ת נח"ל שוא שם קדוש הרמוז בר"ת נוצר חסד לאלפים ובר"ת פסוק נפשינו חכתה לה' ,שגם הם ניצולו בשביל שבטחו בהשי"ת וציפו לישועתו ,ואמרתי בס"ד דלכן היה הנס בחודש כסליו דהראש וסופו כ"ו מספר שם הוי"ה ,ואותיות הנשארים באמצע הם ר"ת לפורקנך סברית יהו"ה ,שהוא תרגום של פסוק לישועתך קויתי ה'.
ג אם לא בירך שהחיינו בליל ראשון יברך בליל שני ,וגם האבל יברך שהחיינו ,אבל אונן ידליק בלא ברכה ואם אפשר בשליח נכון ועדיף יותר.
ד מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח אפילו בזה"ז שמדליקין בפנים ,ואם אין מזוזה בימין יניחה בימין ,ואם יש מזוזה יניחנה בשמאל הנכנס ,והרי שלשה מצוות ביחד כי האדם הנכנס ולובש ציצית שהוא טלית קטן שעליו ור"ת שלהם צמ"ח ציצית מזוזה חנוכה, ובזכות זה יבא משיח צדקינו צמ"ח שמו ,ויתקיים פתחו שערים ויבא גוי צדיק כי ימין ושמאל תפרוצי ,וכשיניח החנוכה על מזוזת הפתח בשמאל יניח בלילה הראשונה את הנר בקצה השני של מנורת החנוכה שהוא הרחוק מן הפתח ,ובליל שני יניח נר השני בצידו שיהיה קרוב לפתח יותר מן הראשון ,ובן מתחיל להדליק עד שנמצא בליל שמיני אותו נר הנוסף יהיה סמוך לפתח ממש ,ובו מתחיל להדליק כדי שיפנה לצד ימין בהדלקה בכל לילה ,אבל אם אין מזוזה בימין דאז מניח החנוכה בימין יעשה להפך דמניח בליל ראשון הנר קרוב לפתח ,ובליל שני מניחו בצידו וכעזה"ד כדי שיהיה בכל לילה פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדליק נר הנוסף.
ה מניחה למעלה משלשה טפחים ,ומצוה להניחה למטה מעשרה טפחים ,ובדיעבד אם הניחה למעלה מעשרה יצא ,וע"פ הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה ,ואם הניחה למעלה מעשרים אמה לא יצא י"ח.
ו צריך להדליקה במקום ההנחתה ,ואפילו אם בעה"ב חולה ושוכב על מטתו אין מביאין לו נרו חנוכה להדליקה אצל מטתו ויניחו אותה אח"כ במקומה ,כי צריך להדליקה במקום הנחתה ,ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה יעשה שלי להדליקה במקום הנחתה ,ויכול החולה לברך והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו תכף ומיד וכאשר העלתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים.
ז זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים ,וכשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק ,ואם התחיל לאכול או ללמוד פוסק ומדליק אם לא הדליק בצאת הכוכבים ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים ,אבל אם ישנים ידליק בלא ברכה ,מיהו די בשנים נעורים.
ח צריך שיתן בה שמן שידליק לפחות חצי שעה ,ואם לא היה בה שמן שיעור הדלקה חצי שעה בשעה שהדליקה ,אפילו אם הוסיף בה שמן אחר ההדלקה לא יצא י"ח ,ואם בירך והדליק ואח"כ הרגיש שלא היה בה שמן יכבנה ויוסיף בה שמן ויחזור וידליקנה אך לא יברך פעם שנית ,על כן כל אדם יתן עיניו קודם ברכה לראות אם יש בה שמן כשיעור ,כי יזדמן שאשה הניחה שמן כשיעור ונשפך מן הנר ע"י איזה מקרה לכך יראה תחלה ואח"כ יברך וידליק.
ט אם הדליקה וכיבתה הרוח אם הניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו לא יצא י"ח ,וצריך שיניחנה במקום הראוי וידליקנה בלא ברכה ,אבל אם הניחה במקום שאינו שולט הרוח וקרה לה מקרה וכבתה אינו זקוק מן הדין להדליקה ,ואם החמיר להדליקה ברוך יהיה.
י הדליק נ"ח ושכח ולא בירך אם עדיין לא גמר הנרות יברך ברכת להדליק וידליק הנשארים ,אע"פ דאלו הנשארים הן מן ההידור אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואח"כ נזכר אפילו שנזכר תוך כדי דיבור לא יברך ברכת להדליק ,משום דאיכא פלוגתא בזה וסב"ל ,אבל ברכת שעשה נסים וכן ברכת שהחיינו יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם כן העליתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים. ואם הדליק נר אחד וקודם שהדליק השאר נשפכו ,או אם טעו ואל הזמינו נרות הצריכים לאותה לילה ששכחו מהם נר א' ולא הרגיש בזה אלא עד שבירך ,לא ישיח אלא ימתין עד שיביאו לו האחד המשלים המנין וידליקנו ,ואם שח לא יברך.
יא מדליקין בבית הכנסת ומברכים ,אך צריך זה המדליק להדליק בביתו ג"כ ,אם הוא אכסנאי אינו מברך בביתו שהחיינו מפני שכבר בירך בבית הכנסת דקי"ל סב"ל ,וכן אם חל ליל א' של חנוכה בליל שבת סמברכין בו שהחיינו וכבר הדליק בביתו ובירך שהחיינו ,ובא להדליק בבית הכנסת וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כדי להתפלל ערבית כבר הדליקו בביתם ובירכו שהחיינו בביתם ,לא יברך שהחיינו בהדלקת בית הכנסת מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו שהחיינו בביתם ,דמספקא לן בדבר זה בסה"ק מקבציאל ולא איפשיט לן וסב"ל ועיין להרב זרע אמת סי' צ"ו והביאו הרב מחב"ר ז"ל.
יב שמן זית מצוה מן המובחר ,ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת ,משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה ,וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה ,משום הקריבוהו נא לפחתיך ,אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי.
יג אין להדליק קצת נרות משמן וקצת משעוה ,כדי שלא יאמרו שני אנשים הדליקו ועוד אין בזה הידור מצוה ,ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שוין בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה ,וטוב שזה נר הנוזף שקורין שמש יעשהו משונה מנרות חנוכה ,כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נ"ח וכן אני נוהג.
יד אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול ,אבל לנר הנוסף מותר ויש מחמירין גם בנר הנוסף ,וכפי הסוד אם נהנה מאורה עושה פגם גדול שיתאחזו החיצונים באור העליון וכנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל ,וכל זה הוא רק בזמן שיעור המצוה. סומא אשתו מדלקת ,ואם אין לו אשה ישתתף בפריטי ,ואם יש לו בית בפ"ע ידליק ע"י סיוע של אדם אחר אך לא יברך.
טז המנהג פה עירינו יע"א הבן אע"פ שהוא גדול ,לא ידליק בעודו בחור אלא יסמוך על אביו, ואם נשא אשה ידליק בחדר שלו שהוא ידן שם ,אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו ואח"כ הולך ומדליק בחדרו.
יז ב' או ג' בעלי בתים שאוכלין כל א' בפ"ע ודרים יחד ישתתפו בפריטי כדין אכסנאי ,וידליקו כל אחד לילה אחת בידיו.
יח טוב ליתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף כדי לחנכם במצות ,שגם בזה הנר הנוסף יש קצת מצוה ,וכן אני נוהג וראוי לעשות כך ,אבל לא יתן להם להדליק מנרות של חיוב ודלא כמאן דהתיר בזה.
יט קטן שהגיע לחינוך לא ידליק בשביל אחרים ,ואין מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה על ידי אמצעי .
כ נר חנוכה מדליק קודם נר שבת ,ואע"פ שהאיש הוא המדליק נר חנוכה והאשה מדלקת נר שבת ,תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שידליק הבעל נר חנוכה ,ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד כנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל שאם ידליקו נר שבת קודם ,עושה פגם ח"ו ,מיהו אם השבת הוא בליל ז' או ח' שיש נרות הרבה והאשה רוצה למהר מחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח ,אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד ולא תמתין עד שידליק הכל ,וצריכין להזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואח"כ מדליקין ,ולא יעשה מנהג בורים שמדליקין נ"ח ואח"כ מתפללים דהוי תרתי דסתרי.
כא במוצאי שבת בבית הכנסת מדליקין נ"ח ואח"כ מבדילין ,אבל בבית מבדיל ואח"כ מדליק נ"ח וזו הדרך הנכונה יותר.
כב בחנוכה אין הולכים לבית הקברות ביום יארציי"ט כנהוג ,ומי שיש לו יארציי"ט בתוך ימי חנוכה ילך קודם חנוכה ,אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א ,וכן המנהג פה עירינו שהולכין על מצבת אדונינו יהושע כה"ג בתוך ימי חנוכה בער"ח.
כג ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סי' ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר ,ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבעה פעמים ויהי נועם וכו' ,ומזמור יושב בסתר וכנז' בספר מל"ח יע"ש.
כד אוכלין מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב שהיה ממלכי יון והמעשה הובא בספר חמדת ימים ,ונס זה נעשה קודם נס העקרי של חנוכה בכמה שנים ,אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יון וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת לכך עושין לנס זה ג"כ זכר בימי חנוכה ,ע"ד שאמרו לאכול זרעונים בפורים זכר לנס של דניאל ע"ה וחביריו ע"ה ,ונ"ל בס"ד לרמוז טעם בחלב לשלשה מצות שגזרו לבטלם שהם חודש שבית מילה ומסרו ישראל עצמן עליהם ,דאות ח' דחלב הוא אות ראשונה של חודש ,ואות ב' דחלב הוא אות שנית של שבת ,ואות ל' דחלב הוא אות שלישי של מילה.
כה במזמור ארומממך ה' כי דליתני שאומרים קודם ה' מלך בשחרית אין צריך להתחיל לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ככתוב בסידורים ,ובנוסח על הנסים יאמר חשמונאי בחיר"ק כמו שכתוב הפר"ח ז"ל ,גם יאמר לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ,גם יאמר וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו.
כו בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בית יעקב ומזמור היום ,ואחריו מזמור שיר חנוכת הבית, וקודם מזמור היום יאמר היום יום פ' בשבת ,ולא יסיים לומר שיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן כדרכו בשאר ימים ,ופה עירינו בגדאד יע"א היה מנהגם שלא לומר בחנוכה בית יעקב ולא מזמור של היום אלא אומרים מזמור חנוכה דוקא ,ומזה כמה שנים תהילות לאל עשיתי המנהג לומר בית יעקב ומזמור היום ג"כ כנז"ל ונתיישב זה המנהג בעזה"י.
כז צריכין הנשים להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנרות של חנוכה דולקות כי כן קבלו עליהם מזמן קדמון ומפרוש בבית יוסף ובלבוש טעמים על מנהג זה ,ואנא עבדא אמרתי טעם ע"פ הסוד כי מצינו מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכינור שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה כמו ענין ר"ח ,דבחנוכה מקבלת הארותיה מן ההוד ע"י עצמה שלא ע"י בחי' התפארת ,שאינה טפילה אל בחי' התפארת כמו בימי החול ,ולכן מאחר שהנשים מושרשים הם במלכות שיש לה תוספת בחנוכה ,על כן עשו תוספת לעצמן באיסור עשיית מלאכה להתקדש בכך בשעת הדלקת הנרות דוקא והוא טעם נכון בעזה"י. וכתב בשו"ג ראוי שיזהרו הנשים שלא לעשות כבוד ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכ"ש בר"ח יעו"ש ,ועיין מל"ח סי' ז"ך אות ס"ה יע"ש וכך אני דורש בציבור שטוב להזהר בזה ,ורק לאותם הנשים שפרנסתם ע"י מלאכה אין להחמיר בזה ,ושאלתי להרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג עה"ק תוב"ב בדבר זה וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכלל מימי חנוכה ,אמנם יש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה תדור נדר לא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל ,ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו אך הנשים הבאים מחו"ל כל אשה אינה משנה מנהג שהיה לה בחו"ל עכ"ד נר"ו.
כח ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות ,וכ"ש אם חל בו ר"ח ג"כ ,וכן ירבה בר"ח טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס ,ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ר"ח טבת ,ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים ,על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.