ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל. הנה רז"ל אמרו עץ שאכל אדם הראשון חטה היה עוד אמרו גפן היה עוד אמרו תאנה היה ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים דכלהו איתנהו כי עץ הדעת היה בו פרי טעם חטה ופרי טעם תאנה ופרי טעם גפן ואל תתמה על הדבר הלא במן מצינו דארז"ל שהיה מתהפך לכל טעמים שבעולם ונראה דהיה בעץ הדעת פירות משלשה מינים אלו שהם ר"ת חג"ת מכוונים לשלשה קווין שהם חסד גבורה תפארת אשר ג"כ ר"ת שלהם חג"ת והאדם שנקרא עץ השדה הנה גם בו יש שלשה קווין שהם חג"ת ולכן זכר הכתוב שלשה חלוקות טוב העץ למאכל כנגד פירות שהיה בהם טעם חטה ונרמזה החטה במלת טוב במלואם טי"ת וא"ו בי"ת אותיות אמצעיות עם הכולל עולים מספר חטה שהוא כ"ב וכי תאוה הוא לעינים כנגד פירות שהיה בהם טעם תאנה ונרמזה התאנה בתיבת תאוה כי הוא"ו יתחלף בנו"ן ונמצא תאוה הם אותיות תאנה וכיצד יתחלף הנה הוא"ו באותיות א"ט ב"ח ג"ז ד"ו יתחלף בדל"ת ואות דל"ת באותיות דטלנ"ת יתחלף בנו"ק וסדר חלוף כזה נמצא בסוד ארבעעה נהרות ועוד מצינו לרבינו האר"י ז"ל שנתשתמש בחילוף כיוצא בזה ונחמד העץ להשכיל כנגד ירות שהיה בהם טעם גן כי הגפן יוצא ממנו יין שהוא מפקח כמו שאמרו רז"ל חמרא וריחני פקחין ונרמזו הענבים בתיבת העץ להשכיל כי אותיות עץ עם כולל ב' אותיות עולים מספר מענ"ב ר"ל שיש בעץ טעם מענב.
ולכן בעת שאנחנו נכנסין לשבת נעשה קדושת השבת בשלשה דברים לתקן קלקול עץ הדעת שנעשה סמוך לכניסת שבת שהיה בסוף יום ששי שכבר התחילה תוספת שבת להכנס והיינו שנעשה קדוש של שבת בכניסתו ביין ולחם ונר והיינו לחם תיקון של ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ונר תיקון של וכי תאוה הוא לעינים כי הנאת הנר הוא למראה
עינים וצריך ג"כ להסתכל בנרות והיין של הקידוש תקון של ונחמד העץ להשכיל כי חמרא וריחני פקחין ולכן נביא ג"כ הדס להריח. ובמ"א כתבתי בס"ד כמו שחטא אדם הראשון וחוה היא ע"י אכילה כן עיקר התיקון שצריכין אנחנו לתקן יהי הע"י אכילה כמו שמצינו בהכשר כלים של איסור דקי"ל כבולעו כך פולטו וכן הדבר הזה כמו שבלעו הנשמות זוהמא ע"י אכילה כן יפלטו הזוהמה ע"י תיקון האכילה וכן היצה"ר שהוא השטן והוא הנחש מאחר שרואה שההתגבורת שהיה לו על האדם הוא ע"י אכילה לכך הוא יתגרה וילחם בענייני האכילה יותר ולכך צריך האדם לקדש עצמו בענייני האכילה ביותר הן מצד הברכות שיהיו בכונה שלימה והן מצד גוף המאכל שיהיה נקי מכל תערובת איסור של תולעים ושל דם ושל תערובת איסור בבעלי חיים ונבלות וטריפות וכל דברים אסורים וגם שיהיה נקי מגזל וכיצא ושיזהר בלימוד תורה על השלחן ויתרחק מכל דבר אסור על השלחן ומכל מיני כעס והקפדה כי בעניני האכילה יהיה יסוד לכל תיקוני עבודת הקודש שיעבוד האדם את בוראו. ולכן ארז"ל אין קידוש אלא במקום סעודה רמזו לפי דרכם שלא יתקדש האדם בקדושה יתירה לפלוט הסיגים הבלועים בו אלא במקום סעודה כלומר כאשר יהיה נזהר באכילתו בכל הפרטים הנז"ל ועוד רמזו חז"ל לפי דרכם ע"ד שאמרו סעודה שהנאתך מרובה בה משוך ידך ממנה כי ע"י מיעוט אכילה מקנה האדם קדושת יתירה לנפשו ונחה עליו רוח ה' ולכן הסימן של צדיק עובד אלהי הוא ניכר ע"י אכילתו כומו אותה המעשה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בשמחת הרגל דף יו"ד ע"ב ברמזי קדש ורחץ וכו' מעשה שהיה בזמן הרה"ג מהר"י קובו ז"ל יע"ש. ואחשוב בזה ע"ד המוסר דלכן נתן הקב"ה מלאכת אוכל נפש הקדושה שהם התורה שנקראת לחם ויין ומים שבה הנפש מתקדשת ונזונת במקום אכילה של הגוף שנתן הלשון שבו עסק התורה בתוך הפה שבו אכילה ומזון של הגוף כדי שהאדם יקח מוסר לעצמו להשוות לפחות מלאכת הקודש שהיא במקום הזה כמו מלאכת החול דכמו שהוא עושה במקום זה מלאכת הגוף ברצון לב ובשמחה וזריזות וחשק נמרץ מצד כל איבריו וגידיו כן יעשה מלאכת הקדושה היא עסק התורה אשר היא ג"כ בפה וכמו שאמרו רז"ל כי חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה ואם לא ישוה שתי המלאכות אלה אין לו פה להשיב בעמדו בדין במשפט האלהים ואמשול משל לזה למלמד אחד ת"ח שיה לו תלמידים בחורים שלומד עמהם בכל יום גמרא ויהי היום והנה הוא יום י"ז בתמוז שהוא יום תענית ציבור והתלמידים בע"כ באו לפניו למוד גמרא כשאר הימים אך ראה פניהם זועפים והרגיש כי מחמת מוראו באו ורוצים ללמוד בהתרשלות ועצבות ועצלות באומרים דתש כוחם מחמת התענית מה עשה המלמד אחר שישבו לפניו קודם שהתחיל בלימוד א"ל אני
היום תש כח ואיני יכול ללמוד ורוצה אני לשחק במין שחוק שקורין בערבי קאמ"ר היש בכם מי שיודע לשחק בזה השחוק ויענו כלם בשמחת לב ויאמרו יש ויש הנה כולנו חכמים כולנו נבונים בזה והביא להם הניירות של השחוק והתחילו לשחק בהם משך רבע שעה בחשק נמרץ וכח גדול ובזעקות גדולות כמנהגם ואחר שעבר רבע שעה אמר להם בני אני חשבתי מחת כי יום זה הוא תענית אין בכם כח למוד ולדבר ועתה אני רואה שיש לכם כח גדול גם ביום זה א"כ תביאו הגמרות ונלמוד והם נצודו בדבר זה שהוכרחו ללמוד אותו היום בכח וחשק כי לא נשאר להם התנצלות לומר יום תענית הוא שכבר הראו כוחם חזק במלאכה של חול וכן בנמשל עשה הקב"ה מלאכה של מזון הנפש וקדושתה בה ששם הוא מקום מלאכה של מזון הגוף וחיזוקו כדי שלא יוכל האדם לעשות התנצלות של יצה"ר בהתרשלותו בעסק התורה והנה הוא נתפס מיניה וביה לכן האדם יקדש עצמו בעסק התורה לעשוו בפה בהתלהבות וחשק ושמחה מכח עסק הגשמי המצוי שם דלפחות תהיה כהנת כפונדקית ולכן ארז"ל אין קידוש שהאדם יקדש עצמו בעסק התורה כראוי אלא במקום סעודה הוא הפה שמשם יקח מוסר השכל לדבר זה.
א הקידוש בין ביום בין בלילה אינו אלא במקום סעודה ממש שנאמר וקראת לשב ענג ודרשו רז"ל במקם ענג סעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש ועל כן לא מבעיא שאם קידש ולא סעד אחריו שלא יצא י"ח קידוש אלא גם אם קידש בבית זה ואכל בבית אחר בין שהיה דעתו תחלה לאכול בבית האחר בין שהיה דעתו לאכול בבית שקידש בו ואח"כ נמלך לאכול בבית האחר לא יצא י"ח וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל בבית האחר וי"א שאם בשעת אכילתו בבית האחר יכול לראות משם מקום שקידש בו אפילו דרך חלון ואילו מקצתו בלבד חשיבי שתי מקוות אלו כמקום אחד לענין קידוש ואין צריך לחזור ולקדש ואין לסמוך לכתחילה על סברה זו לכן יזהר שלא יביא עצמו לידי כך ובשעת הדחק שהוצרך לכך בההכרח ואינו יכול לקדש בבית האחר יש לסמוך על סברת המקילים ברואה את מקומו אילו מבית לבית.
ב שני חדרים בבית אחד וקדש בחדר זה ואוכל בחדר השני או שקידש בארעא ואוכל באגרא אם לא היה דעתו לכך ואינו רואה את מקומו לא יצא י"ח קידוש ואם היה דעתו לכך אע"פ שאינו רואה את מקומו אין צריך לחור ולקדש כיון שהם בבית אחד מיהו עכ" לכתחילה לא יעשה כן ואם מוכרח לאכול במקום ההשני יזהר לאכול במקום שקידש בו כזית ואח"כ יאכל במקום השני ופה עירנו בגדאד שכיח זה אצל הנשים שאין דרכם לאכול על השלחן עם האנשים אע"פ שאין שם אורחין זרים אלא דרכם לשמוע קדוש בחדר השלחן מן בעה"ב ואח"כ הולכין לחדר אחר ואוכלין ואם היו רואין בחדר את מקום הקידוש ואילו מקצתו החרשנו אך דא עקא שאינו נראה מקום הראשון כלל וזה יצא על הרוב בבתים הגדולים של העשירים על כן יזהרו לאכול כזית במקום הקידוש וילכו לחדר אחר לאכול שם .
ג אפילו בחדר אחר אם קידש בזוית זו ע"ד לאכול שם ונמלך לאכול בזוית שניה לא יעשה כן לכתחילה אף על פי דמר"ן ז"ל פסק כהרמב"ם והרא"ש ז"ל דשרי עכ"ז הרי"ף ז"ל ודעמיה חולקין וכתבו האחרונים ז"ל דגם מר"ן ז"ל ידה דלכתחילה לא אריך למעבד הכי לכן גם בזה יעשה כך לאכול כזית תחילה בזוית שקידש בה ואח"כ יפנה לזוית אחרת.
ד צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר ואם לא אכל עד לאח"ז לא יצא י"ח אבל אם בדעתו היה לאכול מיד ורק אירע לו אונס ונתעכב לאח"ז ה"ז יצא י"ח מיהו יש חולקים על זה וס"ל אפילו אם היה בדעתו תחילה לאכול אח"ז אפילו אחר שעה ושתים ואפילו אחר שיעור עיכול נמי יצא בדיעבד וכיון דקי"ל סב"ל לכן בכל גוונא לא יחזור ויקדש מיהו אם אירע זה בקידוש הלילה אז קודם שיברך המוציא יהרהר ברכת הקידוש או יאמר אותה בפיו בלא שם ומלכות ואם הוא ביום יכוין בברכת המוציא למצות קידוש כאדם שמקדש על הפת ויאמר פסוקים של קידוש היום קודם נט"י.
ה יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם ואין בזה חשש משום קידוש שלא במקום סעודה כיון דלהשומעים היוצאים י"ח הוא מקום סעודה ומיהו כל היכא שהמקדש אינו אוכל דהוא עצמו אינו יוצא י"ח קידש או שכבר קידש לעצמו במקום סעודתו ואינו מקדש פה אלא לצורך אחרים דוקא ה"ז לא יקדש לאחרים לכתחילה אא"כ הם אינם יודעים לקדש בעצמם. ואם אלו האחרים שמקדש להם אינם יודיעם לברך ברכת הקידוש אך ברכת בפה"ג יודיעם לברך נסתפק הרב חס"ל ז"ל אם יכול לברך להם גם בפה"ג וכתב דמסתברא אחד אומר כל הקידוש לכן יותר טוב שישתה שם רביעית יע"ש וכתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל אם כבר קידש בביתו ואכל ובא לקדש לאלו די לו שיטעום מן היין ואם לא קידש עדיין אסור לו לטעום מה היין כיון שאינו אוכל שם וכאשר נכתוב לקמן אם ישתה רביעית כמו שכתוב הרב חס"ל ה"ז שנוי במחלוקת כאשר נכתוב לקמן מיהו לקמן נבאר שיש לסמוך על סברת המתירין לשתות רביעית לעת הצורך ולפ"ז בנ"ד נמי חשיב צורך ושפיר הורה הרב ז"ל לברך בפה"ג ג"ככ ולשתות רביעית וכל זה הוא אם כשהולך לביתו לקדש ולאכול שם נמצאים בניו ובני ביתו שהוא מוציא אותם י"ח קידוש עמו אך אם בביתו לא יש אדם אחר שיוציאו י"ח קידוש אלא שם מקדש לעצמו בלבד הנה בזה חוזר ונתקל בסלע המחלוקת כיון דיש סוברים אם קידש במקום אחר ושתה רביעית יין יצא י"ח קידוש במקום סעודה ועל כן אדם כזה שהוא מקדש אח"כ בביתו לעצמו בלבד לא יכניס עצמו בדבר זה לקדש לאחרים תחלה על סמך שישתה רביעית רביעית שם וכל זה הוא בקידוש הלילה דאיכא ברכת קידוש אבל ביום דליכא ברכת קידוש לית לן בה ויוכל לקדש לאחרים תחלה ויברך בפה"ג וישתה רביעית ואח"כ ילך לביתו ויקדש אפילו לעצמו בלבד כיון דאינו מברך אלא רק בפה"ג.
ו אם מקדש לאחרים ואינו אוכל עמהם והוא עדיין לא קידש בביתו הרי זה לא יטעום כלום מן הכוס כי אסור לטעום קודם קידוש שהוא אינו יוצא י"ח בקידוש זה דאין קידוש אלא במקום סעודה.
ז אע"פ שאמרנו אין קידוש אלא במקום סעודה מכל מקום אם אכל כזית פת או כזית מיני מזונות או שתה רביעית יין מלבד כוס הקדוש יצא י"ח קידוש כאן ויכול לאכול אח"כ במקום אחר בלא קידוש מיהו שאר פירות ומשקין לא מהני ואף על פי די"א דסגי בשתיית כוס הקידוש עצמו אם ישתה ממנו רביעית מכל מקום אין לסמוך על סברה זו אלא לעת הצורך כגון כוס של מילה ואין שם קטן להשקותו ופה עירנו בגדא"ד יעע"א המנהג פשוט שהמוהל מברך על כוס המילה ושותה ממנו רביעית ואע"פ שעומדים שם כמה קטנים ואין נותנים לקטן לשתות על כן צריך שהמוהל יתכוין לצאת בזה י"ח קידוש וישתה רביעית שלימה.
ח אם שמע קידוש משכנו יצא י"ח כיון דהשומע הוא שומע במקום סעודתו ורק צריך שיתכוין במקדש להוציאו י"ח.
ט י"א דאין מקדשין אלא במקום נר וי"א שאין הקידוש תלוי בנר וצריך להזהר כסברה הראשונה לקדש במקום נר כי כאן ראוי להיות ע"פ הסוד ורק בשביל צורך והכרח גדול יש לסמוך על סברה השניה.
י מצות עשה מן התורה לקדש בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו זכירות שבת וקידוש וצריך לזכרו בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה וי"א שהבדלה מד"ס ואין צריך מן התורה אלא בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה וי"א שהבדלה מד"ס ואין צריך מן התורה אלא בכניסתו ולכן מן התורה יוצא אדם י"ח בתפלת ערבית ש"ש ורק חז"ל תקנו לקדש על היין מיהו י"א כל שיש לו יין אינו יוצא מן התורה י"ח קידוש בתפילה גם י"א כל שאינו מכוין בתפילה לצאת י"ח קידוש אינו יוצא מן התורה.
יא הקידוש ביו"ט מד"ס ואעפ"כ יש לו דין קידוש שבת לכל דבר וגם הנשים חייבין בקידוש שבת מן התורה וקידוש יו"ט מד"ס דכתיב זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה.
יב קטן אפילו הוא בן י"ג שנה ויום אחד כל שיש להסתפק בו שמא לא הביא שתי שערות אינו מוציא לא את האיש ולא את האשה ואף על פי דהתפללו האיש או האשה תפלת ערבית אינו מוציאם י"ח וכמו שכתוב בס"ד בסה"ק מקבצילא ועיין תוספת שבת סי' רע"א סק"ג ואשל אברהם ריש סי' רע"א ומש"ז שם ואליה רבא סי' רע"ג ס"ק י"ב ע"ש.
יג אף על פי דקי"ל קידוש שבת דאורייתא מותר לכתחילה להתפלל ולקדש מבע"י דסמכינן להלכה כמ"ד תוספת שבת דאורייתא ואף על פי דאיכא הרמב"ם ודעמיה דפליגי כבר הביא מג"א ז"ל סי' רס"ז סק"ג בשם המרדכי ז"ל דגם למאן דאמר תוספת שבת דרבנן יוצא בקידוש זה כיון דבשעה דמקדש יבא אח"כ לידי חיוב דאורייתא ע"ש ואף על פי דהמג"א ז"ל הצריך עיון בזה ועוד דהגאון רע"א ז"ל כתב דמדברי מר"ן כסף משנה ז"ל מבואר דלא כהמרדכי ז"ל ע"ש ועיין עוד מה שאמרו בס"ד בסה"ק רב ברכות דף ל"ד ועוד מה שאמרו בס"ד שם במערכת הפ"ה בדין הפדיון יע"ש מכל מקום הא איכא בזה ס"ס והוא מתהפך ג"כ ועל כן נהגו העולם בזה בכמה מקומות לקדש מבע"י והמחמיר לקדש בודאי לילה תע"ב אך המחמיר לקדש בודאי לילה לא יתפלל מבע"י וימתין הרבה עד לילה ודאי לקדש ,דלכתחילה צריך לקדש מיד אחר התפלה וכנז"ל אלא יעשה כמנהג רבינו האר"י ז"ל לקבל שבת כשחמה בראש אילנות דאז עד שיתפלל ערבית ויבא מבית הכנסת ויאמר הפסוקים והפיוט והזוהר שנוהגים לומר קודם יהיה זמן חשיכה ויקדש.
יד קטן שהגדיל ונעשה בן י"ג שנה ויום אחד בליל שבת קודש העליתי בס"ד בסה"ק רב ברכות דף ל"ד דימתין בקידוש עד לילה ודאי יע"ש וכן ראוי להורות בד"ז לכתחילה דאין בזה לא טרחא ולא הפסד ומה יפסיד אם ימתין עד הלילה הנה ודאי דסמכינן אחזקה לחומרא לומר שהביא שתי שערות ,ודוקא להקל לא סמכינן אחזקה במידי דאורייתא.
טו צריך שבני הבית השומעין קידוש מן בעה"ב ישימו לבם היטב לשמוע ברכת הקידוש וא"א להם לקדש בפ"ע מכמה סיבות הכרחיות העליתי בסה"ק מקבציאל שזה האדם שאינו יכול לשמוע הברכה מן בעה"ב יתן עיניו בכוס שביד בעה"ב שמקדש עליו ויאמר בלחש ברכת הקידוש כולה בשעה שבעה"ב מקדש ושם הבאתי דברי הגאון רע"א ז"ל בתשובה סי' ז' שעשה תיקון לומר ברכת הקידוש בלי פתיחה וחתימה ופקפקתי בזה יע"ש וסמכתי בדבר זה שכתבתי ,על מה שאמרו הרב ברכ"י ז"ל סי' רצ"ה אות ד' בשם מהר"י זיי"ן ז"ל ובג"ד חשיב דיעבד כיון דא"א לו לקדש על הכוס בפ"ע ולאחזו בידו.
טז סומא יוכל לקדש ולהוציא אשתו וב"ב י"ח קידוש דכל הפוסקים חלקו על רבינו ירוחם בדין הסומא מיהו אם יש פקחים עומדים על השלחן והסומא בעה"ב לא אנינא דעתיה אם יקדש אחר מבני ביתו טוב שיקדש זה הפקח לצאת י"ח לכ"ע כיון דאפשר בהכי.
יז אסור לטעום אפילו מים קודם קידוש משהגיע זמן הקידוש דהיינו בין השמשות אפילו שלא התפללו ערבית עדיין מיהו אם הוא בתענית מותר להדיח פיו קודם קידוש והעלתי בסה"ק מקבציאל כל שלא נראה עדיין שמש אפילו על כותל גבוה נחשב לספק ואסור לטעום אפילו מים ופה עירנו בגדא"א יע"א מתחיל בין השמשות שבעה דקים קודם קריאת המגר"ב שקורא בסוף שעת י"ב ולכן פה עירנו כיון דנשאר שבעה דקין לקריאת המגר"ב לא ישתה אפילו מים דחל עליו חובת קידוש וכמו שכתוב בסה"ק רב פעלים בתשובה בס"ד.
יח קידוש הלילה אינו תלוי בתפלת ערבית שאם ירצה לקבל שבת מבע"י ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי ורק צריך שיתחיל לאכול חצי שעה קודם זמן ק"ש אבל קידוש היום תלוי בתפלה דכל זמן שלא התפלל שחרית לא חל עליו חובת קידוש ולכן ביום שבת בבוקר יוכל לשתות מים קודם תפלה מפני שכיון שלא התפלל לא חל עליו חובת קידוש וכל זה הוא באנשים דחל עליהם חיוב תפלה בבוקר אחר עמוד השחר אבל הנשים משעלה עמוד השחר חל עליהם חובת קידוש ואסורין לשתות מים קודם קידוש מפני די"א הנשים קיימי אדינא דאורייתא שאין להם נוסח רבוע ולא זמן קבוע לתפלה ובפעם אחד ביום שיאמרו נוסח תפלה יצאו י"ח וא"כ לדידהו אין הקידוש תלוי בתפלה ולפיכך משעלה עמוד השחר אסורין לטעום מים קודם קידוש וכמו שכתוב הרב חסד לאברהם בתשובה בא"ח סי' וא"ו יע"ש.
יט אם שכח ואכל קודם קידוש אפילו אכל סעודה גמורה צריך לקדש מיד בעת שנזכר ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש ואם נאנס או הזיד ולא קידש בלילה יש לו תשלוין למחד כל היום ויאמר כל ברכת הקידוש של לילה חוץ מפרשת ויכלו שאינו אומרה ביום ואם גם ביום שכח או נאנס ולא קידש ונזכר בין השמשות של היום שהוא ספק קודש ספק חול הנה אם התפלל תפלה של שבת הן בלילה הן ביום נמצא יצא י"ח קידוש מן התורה ורק נשאר עליו חיוב קידוש מדרבנן וכיון דהוא בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה העליתי בסה"ק מקבציאל שיקדש ויאמר ברכת קידוש של לילה בלי שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו וכתבתי שם דאין לומר לא נתחייב אותו לקדש כלל כיון דהוא ספיקא דרבנן וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא זה אינו דהא איכא דס"ל כל שיש לו יין אינו יוצא י"ח קידוש מן התורה בתפלה ועוד הנה הרב תוספת שבת כתב כל שלא כיון לצאת י"ח קידוש בתפלה אינו יוצא י"ח מן התור הולכן צריך לקדש על היין ויברך ברכת הקידוש בלא שם ומלכות ואם לא התפלל שום תפלה בשבת נמצא הוא חייב בקידוש מן התורה לכ"ע ועתה בבין השמשות צריך לקדש על היין ויברך ברכת הקידוש בשם ומלכות כדין בהמ"ז שהיא מן התורה דאם נסתפק בה דחוזר ומברך ועיין להרב משבצות זהב ז"ל סי' רע"א סע"ק י"א יע"ש.
כ צריך שיהיה על השלחן מפה תחת הפת ומפה למעלה משני טעמים הא' זכר למן והב' דתיתי סעודתא דשבתא ביקרא ועוד יש טעם שלישי במפה העליונה משום בושת הפת.
כא כוס הקידוש אפילו אם הוא נקי צריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומלא על כל גדותיו ולא יהיה פגום שאם שתה ממנו פגמו ויהיה שלם בשפתו ובבסיס שלו וסדק אפילו בלא חסרון פוסל וצריך שיתן אותו אדם אחר בשתי ידיו וזה המקדש יקבלנו ממנו בשתי ידיו ויביאנו בשתי ידיו בצד שמאלו כנגד החזה ואח"כ יאחז בו ביד ימין בלבד ויגביהנו מעל השלחן טפח לפחות ויתן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו.
כב אם אין לו אלא כוס יין אחד מקדש בו בלילה ושופך ממנו לכוס אחר ושותה שאם ישתה מן הכוס עצמו ה"ז נעשה פגום ואינו יכול לקדש על הנשאר למחר לכך שופך ממנו לכוס שני ושותה מכוס השני והנשאר בכוס ראשון יוסיף עליו מים למחר ויקדש עליו ואם לא נשאר אלא מעט שאם יוסיף עליו מים להשלימו לרביעית לא ישאר בו טעם יין שלא יוכל לברך עליו בפה"ג הרי זה שותהו כולו בלילה בד"א אם יש לו כוס אחר להבדלה אבל אם אין לו כוס אחר להבדלה הרי זה מניח כוס זה להבדלה ויקדש בלילה וביום על הפת מפני דקידוש אפשר לקדש על הפת אבל הבדלה לא אפשר ועיין אליה רבא סע"ק כ"ג ותוספת שבת סע"ק כ"ג ותוספת שבת סע"ק כ"ט ושאר אחרונים.
כג לכתחילה צריך שיטעום המקדש מלא לוגמיו ומצוה מן המובחר לשתות רביעית ובדיעבד אם לא טעם המקדש וטעם אחד מן המסובין מלא לוגמיו יצאו כולם י"ח ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם ובזה"ז אין נמנעים לשתות מכוס ששתה ממנו חבירו מחשש חולי מאחר דברור להם כי בעה"ב שקידש ושתה מן הכוס הוא נקי ואין בו חולי.
כד קידוש וקודם שטעם נשפך הכוס יביאו לו כוס אחר ויברך בפה"ג אך לא יברך ברכת הקדוש שכבר בירך אותה וכן הוא הדין אם הפסיק בדיבור שלא מצרכי הסעודה וגם המסובין יזהרו שלא יפסיקו בדיבור קודם שיטעום המקדש.
כה אין מקדשים על יין שריחו רע מחמת שנתנוהו בכלי מאוס אע"פ דריחו וטעמו יין שמברכים עליו בפה"ג משום הקריבוהו לפחתיך וכו' וכן נמי אין מקדשים על יין שנתגלה ולכתחלה יזהר אפילו על גילוי שעה מועטת ורק בדיעבד אין להקפיד אבל אם עבר לילה אחת בגילוי נפסל לקידוש אע"פ שלא גמר ריחו וטעמו.
כו יין שטעמו חומץ אפילו ריחו יין אין מקדשיין עליו ואין מברכין עליו בפה"ג אבל אם טעמו יין אפילו ריחו חומץ מקדשין עליו דטעמא עיקר.
כז יין שעושין מצימוקין שהם ענבים יבשים אם היה יוצא מהם לחלוחית על ידי דריכה קודם ששראום במים מותר לשרותן במים להוציא מהם יין ולקדש עליו ואם לאו אסור לקדש על זה וגם בפה"ג אין לברך עליו.
כח אם אין לו יין כלל יקדש על הפת ובלילה כך יעשה יטול ידיו בשביל ברכת המוציא וישב במקומו ויאמר וכילו בעוד הפת מכוסה ואח"כ יגלנו ויברך המוציא ואינו בוצע ויאמר אז ברכת הקידוש בעוד שתי ידיו על הפת ובוצע ואוכל והטעם שצריך להניח ידיו על הפת בברכת הקידוש הוא כי כמו שצריך לאחוז כוס הקידוש בידו כן עתה שהוא מקדש על הפת צריך לאחוז הפת בידו והיה די מטעם זה להניח יד אחת בלבד אך כיון דצריך לברך המוציא ולהניח בה שתי ידיו על הפת אין נכון לסלק ידו אחת אחר ברכת המוציא בשעת ברכת הקידוש אלא ישארו שתי ידיו עד שגומר ברכת קידוש ובוצע וכנז' באחורנים ז"ל וכל זה הוא בלילה דיש היכר גדול לקידוש ע"י ברכת הקידוש אך ביום דאין בו ברכה של קידוש לא יש היכר לקידוש בברכת המוציא על כן אם יש לו חמר מדינה כגון שכר חמרים או שכר שעורים וכיוצא יטול ידיו ויקח כוס רביעית מחמר מדינא ויברך שהכל וישתה מלא לוגמיו ואח"כ יברך המוציא שאם יקדים ברכת המוציא אינו ניכר שמקדש ואם אין לו חמר מדינה או שיש חמר מדינה ואינו יכול לשתות כי יזיק לו וא"א לשתותו כלל מחמת קושי חריפותו שזה אינו מלומד לשתות מזה כלל יברך המוציא בלבד ויבצע ויאכל אך יאמר קודם ברכת המוציא הפסוקים והפיוט שנוהגים לומר בקידוש היום.
כט זהו סדר הקידוש המיוסד ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל אחר תפילת ערבית יכנס לביתו וכשיכנס למקום השלחן יאמר בקול רם ובשמחה יתירה שבת שלום וינשק ידי אביו וידי אמו (אם הם בחיים אח"כ יסתכל באור הנר אשר ברכו עליו ויסתכל בשתי נרות ויכוין שהם א' כנגד זכור וא' כנגד שמור גם יכוין שהם א' בה"א א' וא' בה"א אחרונה שבשם הוי"ה ואע"פ שהדליקו ז' נרות לכבוד שבת עכ"ז הוא לא יסתכל אלא רק בשתים וכיון בהסתכלותו שיאירו נרות העליונים ואח"כ יעמוד במקום שיושב בו אצל השלחן ויאמר בקו"ר דא היא סעודתא דחקל תפוין ואח"כ יקיף את השלחן דרך ימין ויחזור ויעמוד במקום שעמד בו קודם הקפה ואז בעמדו שם יקח בידו ב' אגודות הדס שהם א' כנגד זכור וא' כנגד שמור ויאחזם ויחברם יחד כדרך גדילתן בין שתי ידיו ויברך עליהם עצי בשמים ויריח בהם ואחר שיריח אז תיכף ומיד בעודם מחוברים יחד בין שתי ידיו יאמר בפיו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו וגם יאמר ג"כ פסוק זה ריח ניחוח אשה לה' כי בתיבות אלו רמוזים כל הכונות של ברכת הריח ואח"כ יחזור להקיף השלחן פעם שנית בשתיקה בעוד ההדס בידו אך אין מעכב שיהיה בין שתי ידיו גם בעת שמקיף אלא די לאחוז ביד ימין בלבד ואם ישאר אחוז בשתי ידיו הנה מה טוב ומה נעים דנכון לעשות כן ואחר שעשה ההקפה השנית בהדס וחזר לעמוד במקומו הראשון ישאר ההדס ביד ימינו לחבוב מצוה ויאמר שלום עליכם מה"ש וכו' ויאמר מלך מלכי המלכים ולא יאמר ממלך וכו' וכנז' בסידור רב יעבץ ז"ל ועיין כף החים ואח"כ יאמר כי מלאכיו יצוה לך וכו' ויכוין בשם יוה"ך שההוא בס"ת פסוק זה ובשם כל"ך שהוא רמוז באות כף של תיבת כי ובאותיות לך מתיבת מלאכי"ו ואח"כ ה' ישמור צאתך ובואך וכו' ואח"כ בלי הפסק יאמר תכף פסוקים אשת חיל וכו' ויכוין שהם כ"ב פסוקים כנגד כ"ב צינורות של מעלה שבעת הזאת הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה העליונה מראש כל הכתרים ואח"כ יאמר אתקינו סעודתא וכו' אהללה שם ה' בשיר וכו' ה' עוזי וכו' ואח"כ פזמון אזמר בשבחין וכו' ואח"כ יהא רעוא וכו' ואח"כ זוהר ויקהל יומא דא מתעטרא וכו' ודע דאף על פי דרבינו האר"י יסד פזמון אזמר וכו' ההנז' לאומרו בתוך הסעודה עכ"ז פשוט המנהג בכל המקומות לאמרו קודם קידוש וכ"כ רב יעב"ץ ז"ל ועיין להגאון חיד"א ז"ל סי' קס"ו אות ג' ומנהגינו לפעמים כשיש סיבה למהר הקידוש כגון בימי העומר וכיוצא נאמר פזמון הנז' בתוך הסעודה. אח"כ יתחיל בסדר הקידוש שהוא הכנת המעשה והכנת הדיבור וקודם סידור הקידוש יאמר נוסח זה ליקבה"ו וכו' הנה אנחנו באים לקיים מצות עשה דאורייתא לקדש את השבת ולקיים מצות עשה דרבנן לקדש על היין כמו שפירשו רז"ל פ' זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בדברים הנאמרים על היין לתקן שורש מצוה זו במקום עליון והרי אנחנו מוכנים להמשיך אורות עליונים לחקל תפוחין קדישין על ידי הכנה בסוד המעשה והכנה בסוד הדיבור ויהר"מ ה' או"א שיעלה לפניך כאלו כוננו בכל הכונות הראויות לכוין בסוד המעשה ובסוד הדיבור אשר יסדו לנו עבדיך חכמי ישראל בסדר הקידוש של שבת ויעלה לפניך קידוש זה עם קידושי בניך היודעים ומכוונים כהוגן וימשך שפע וברכה רבה בכל העולמות הקדושים ומשם ימשך שפע רב לנפשינו רוחנו ונשמתינו לעבדך באמת ולשמור את כל שבתות קדשיך כל ימי חיינו במחשבה ודיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה רבה והרי אנחנו מכנים לקבל עלינו מצות עשה של התשובה כמו שכתוב ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'. ויהר"מ ה' או"א שיהא עתה עת רצון לפניך וימשך לנו ולנפשותינו ולבנינו ובנותינו ולכל ישראל שפע שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים על ידי שנים ועשרים צינורות עליונים אשר הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מבריכה העליונה מראש כל הכתרים ויהר"מ ה' או"א שבזכות מצות מזיגת כוס היין של הקידוש במים מ"לא י"דנו מ"ברכותך ו"מעושר מ"תנות י"דיך ובזכות יעקב תמימך אשר מיתק הגבורות בחסדים ככתוב ויבא לו יין וישת דארמי ליה מייא ביינא כן ברחיך וחסדיך יתמתקו כל הגבורות והדינין וגמלנו חסדים טובים. ויהר"מ ה' או"א שבזכות מצות הברכה של קידוש שבת על כוס יין מלא יתמלאו אותיות כוס שהם כ"ף וא"ו סמ"ך שעולים מספר הברכ"ה ויהיו צינורות לקבל לנו שפע הברכה מן הבריכה העליונה ממקור הברכות ויתקים בנו מקרא שכתוב יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכלל משלח ידיך ועתה אדני ה' הואל וברך את בית עבדיך ומברכתך יבורך בית עבדיך לעולם יהיו לרצון וכו'. אח"כ תתחיל בהכנת המעשה והוא כי בעודך עומד במקומך תקבל הכוס בשתי ידיך מאדם אחד אשר גם הוא יאחזנו בשתי ידיו וימסרהו לך ואתה תעמיד הכוס בשתי ידיך כנגד החזה שלך ואח"ז תסיר מיד שמאלך ותאחזנו ביד ימינך בלבד כדי לכלול השמאל בימים ובסדר במעשה הזאת יש כונות עמוקות ורזין עלאין ולכן לא תחסר אילו פרט קטן מסדר זה ותכוין בכל שיש סוד בדבר ואחר שיאחזנו בימין בלבד אז תמזוג למתקו במים וטוב שאותו אדם שמסר לך הכוס בשתי ידיו הוא יעשה המזיגה ביד ימינו והמזיגה יעשנה ג"פ דהיינו בשלש הפסקות בזא"ז ולא יתן כל מי המזיגה בפעם אחת וד"ז של המזיגה שתהיה בג"פ לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל רק נמצא מפורש בספר מעבר יבק הוא ביאר טעמו של דבר ובסה"ק מקבציאל ביארתי בס"ד הטעם כי מבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל ימזוג היין למתקו במים שהוא שלשה שמות י"ה דההי"ן שעולין מספר תשעה יודי"ן דע"ב ס"ג מ"ה וכ"כ בסידור רבינו הרש"ש ז"ל נמצא סוד המים שמוזג בו היין הוא שלש פעמים יו"ד הוא הדין שעולים מספר מי"ם ולכן יעשה המזיגה ג"פ זא"ז לכוין בשלשה יו"ד הוא הדין הנז' נמצא לפ"ז גברא רבא אמר מלתא דמסתבר טעמא ובודאי כך היתה קבלה בידו ממקובלים נאמנים לכך כל אדם יזהר בזה ועלי תבא ברכת טוב ואחר המזיגה תן עיניך בכוס היין ותסתכל בו ויש סוד עמוק וכונה גדולה בהסתכלות זו וכל אדם פשוט די לו לכוין בהסתכלות עיין יין בחמשה הויו"ת שעולים מספר עין ובהסתכלות עין שמאל ג"כ בחמשה הוי"ות שעולים מספר עיי"ן כזה ימין יהו"ה יהו"ה שמאל יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה ומנהגינו לראות את המצח ביין ולכוין מצח מספר הצלח"ה והנה בזה נשלמה הכנת המעשה ונעשה התיקון והמשכת האור להיות למלכות חקל תפוחין קדישין שהוא סוד ה"א אחרונה שבשם הוי"ה ע"י הכנה זו של המעשה. ונשאר עתה הכנה השנית שהיא הכנת הדיבור כי המשכת האורות והתיקון הנעשה בסוד הקידוש אל בחינת ה"א אחרונה הנקראת חקל תפוחין קדישין הוא נעשה בשתי הכנות שהם האחת בסוד המעשה והב' בסוד הדיבור דרק ע"י שתי הכנות אלו דוקא ישולם המשכת האורות והתקון שצריכין אנחנו להמשיך עתה בליל שבת בקידוש של סעודה זו הנקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין. וזהו ענין הכנה השנית של הדיבור שיהיה על ידי אמירת ויכלו וברכת הקידוש שוא בחינת הדיבור ותחלת הכל תאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' כולו ואח"כ תאמר יום הששי ויכולו השמים ויש כמה טעמים ע"פ הסוד מה שמוסיפים ב' תיבות יום הששי עם ויכולו ואח"כ תאמר סברי מרנן ואע"פ שאתה מקדש לבדך ואין אחר עומד עמך ג"כ צריך אתה לומר סברי מרנן שיש בזה סוד וכונה ואח"כ תאמר ברכת בפה"ג ואח"כ נוסח ברכת הקידוש שיש בה ל"ה תיבות דוקא ואח"כ תשב ותשתה כוס היין מיושב ודע כי בלילה כל סדר הקידוש והברכות צריך להיות מעומד ע"פ הסוד אך מה שאמרו על שתיית היין שתהיה מיושב אע"פ שכן העיד רבינו מהרח"ו ז"ל על מנהג רבינו האר"י ז"ל שיה יושב ושותהו וכנ"ז בס' רי עץ חיים אין קפידה בזה ע"פ הסוד אלא זהו מהלכות דרך ארץ של הסעודה ועיין אליה רבא סי' ק"ע סע"ק כ"ג מה שאמרו בשם הרוקח ע"ש ועיין בגמרא דגיטין דף ע' שלשה דברים מזיקין גופו של אדם וחד מנייהו שתה מעומד אך הרמב"ם ז"ל בה' דעות פ"ד לא זכר זה ואפשר דס"ל עד דעביד לכלהו בבת אחת ואפשר דהעולם שאין מקפידין על שתיה מעומד הוא מטעם זה ועכ"ז מאחר שראינו עדותו של רבינו מהרח"ו ז"ל על מנהג רבינו האר"י ז"ל בכך צריכין אנחנו להיזהר בזה.
ל בנוסח אתקינו בסעודה של הלילה לא יסיים ועתיקא קדישא וז"א אתיין לסעדא בהדיה וכן הוא הדין בשל שחרית ומנחה נמי לא יאמר הסיום הזה ואף על פי דכתוב כן בכל הסידורים וכ"כ בספר הכונות שסידר מהרש"ו ז"ל עכ"ז בסדור רבינו הרש"ש ז"ל וסדור רב יעב"ץ לא נזכר הסיום הנז' וכתב לי הרה"ג מהר"א מני נר"ו דאולי ס"ל מה שנזכר בס' הכוונות הוא מן המעתיק ולכן הוא אינו אומר הסיום הנז' עכ"ל וגם אנא עבדא כך נוהג וכך מורה לרבים יען דכלל גדול יש בכ"מ שב ואל תעשה עדיף. גם בענין הקפות של השלחן כתב לי הרב הנז' נר"ו דמנהגו הוא אע"פ שלא נמצא לו הדס יעשה שני הקפות בלא הדס והודיתי לו בה כי הקפה השנית בלא הדס אם לא תועיל לא תזיק מאחר דמקיף בשתיקה. לא אם חל יו"ט בשבת לא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל איך יעשה בסדר הקידוש והשלחן ורק בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בפסח שחל בשבת כתב שיכין על השלחן י"ב לחמים ושאר דברים לא נזכרו בפירוש ואנחנו מנהגינו בביתנו כשחל יו"ט בשבת להקיף ב"פ ולהריח כשאר שבתות ואומרים שלום עליכם ואשת חיל ויהא רעוא ומסדרים י"ב לחמים כשאר שבתות גם נאמר אתקינו סעודתא ואזמר בשבחין יען כי מצינו שיש חיוב כפי הסוד בשלש סעודות וגם בס"ת במנחה ואני תפלתי וכו' ורק אם חל ראשון של פסח בשבת אין מנהגינו לומר פזמן אזמר בשבחין אבל נעשה הקפות והדס ואין לי טעם מספיק בדבר זה לשנות בין ליל פסח לשאר לילות יו"ט בענין הפזמון הנז' וכן אם חל יו"ט של ראש השנה בשבת אין מנהגינו לומר פזמון אזמר בשבחין אבל נעשה הקפות והדס והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.