והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. נ"ל בס"ד הנה נודע שראוי לאדם לכוין באכילתו לש"ש לברר נ"ק המעורבים במאכל ההוא וכמו שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו והיינו בירור נ"ק הוא שובע נפשו ולא תהיה כונתו לתענוג גופו ואם האדם יזכה לפשוט מעליו כונה של תענוג הגוף וישים כל כונתו בעבור שובע נפשו שהוא הבירור של נ"ק בזה יהיה לו כח גדול לברר בירור גדול מן המאכל על חד עשר מאם תהיה כונתו מעורבת בשתיהם בשובע נפשו ושובע חומרו וכל מה שתהיה האכילה וחשובה יותר אז תגדל תפארת הצדיק בה אם יהיה כובש חומר לדחות מעליו
כונה של תאות גופו כי אם רק ישים בלבו כונת שובע נפשו והנה נודע כי לחם א"י הוא ערב לגוף עד מאד עד שהיו אוכלים אותו בלא לפתן וכמו שכתוב רבינ מהר"ם אלשי"ך ז"ל ע"פ ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ולכן צריך להם תגבורת גדולה באכלם לחם ארץ ישראל הערב מאד שיהי משימים כל תאותם בשביל בירור נ"ק וז"ש והיה באכלכם מלחם הארץ שהוא ערב מאד לגוף לא תהיה כונתכם לתאות הגוף אלא בשביל בירור נ"ק ולזה אמר תרימו תרומה לה' כלומר כל כונתכם תהיה כדי לברר נצוצי קדושה מן האכילה לרומם אותם ולהעלותם עד ה' מקור הקדושה. והנה נודע כי מלאכת הבירור של נ"ק המוטלת על האדם היא מלאכה גדולה אך הבירור מן הצומח ומן החי הוא מוטל על האדם יותר מן הבירור שצריך לברר מן הדומם כי הבירור מן הדומם עיקרו היא ביד השי"ת שיהיה ע"י המטר וכמו שכתוב רבינ האר"י ז"ל על מאמר גדול יום הגשמים כתחיית המתים דלכך קבעו הזכרת הגשם בברכת מחיה המתים כי על ידי הגשמים יחיו המתים הם ניצוצי הקדושה אשר בדומם שיעלו ממנו וזהו תחייתם במדרגה הראשונה וכן אחז"ל גדול יום הגשמים כקיבוץ גליות שבו נקבצים נ"ק אך בירור שצריך להיות מן הצומח והחי מוטל על האדם יותר שצריך לבררו ע"י אכילה כיון שהוא דבר הנאכל ולכן ציוה הקב"ה שתי מצות שהם בסוג חק אחת בצומח שהוא הכלאים ואחת בבשר החי שהוא בשר בחלב כי שתי מצות אלו הם חק שאין להם טעם יען כי זה מותר לבדו וזה מותר לבדו ולמה אסורים בתערובתם וידוע כל מצוה בסוד חק אשר יקיים אותה האדם יהיה לו ממנה פאר גדול בקיומה כי שטן ואוה"ע מנין את ישראל ומלעיגין במצה חוקית לומר מה מצוה היא זו ומה טעם יש בה ולכן יהיה לו ממנה עזר וסיוע להתגבר על הקליפה ולשבר כחה ולכן חק גימטריא גיהנם כי בכח קיום החק מוציא האדם ניצוץ הטוב מן אש גיהנם שהוא הרע האחוז בו וגבר ישראל ולכן צריך האדם להזהר בחק זה של איסר בשר בחלב לבלתי יבשל בו ח"ו אפילו בדבר קטן שיש בו כדי שעי"כ יהיה לו תגבורת גדולה בבירור שצריך לברר מן המאכל.
א כחל שהוא הדד של בהמה בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור מדברי סופרים לבשלו בין בפ"ע בין עם בשר ואם קרעו והוציא החלב שבו מותר לצלותו ולאכלו אבל לבשלו לא די לו בקריע כי אע"פ שהוציא החלב שבו מכל מקום נשאר עדיין חלב בגומות לכך אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר מן הדין בשלו אפילו עם בשר ואם קרעו וחתכו כמה עמים שתי וערב על פני כולו זה עדיף טפי מטיחה בכותל וכל זה הוא מדינא אבל נהגו ברוב תפוצות ישראל שלא לבשלו עם בשר כלל אפילו ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל אלא מבשלים אותו לבדו בלא בשר או מבשלים אותו עם ירקות ושאר דברים שאין בהם בשר וכן מטגנים אותו לבדו במחבת בלא בשר וכן המנהג פה עירנו בגדאד יע"א ואף על פי דנהגו שלא לבשלו עם בשר אם בשלו עם בשר מותר בדיעבד כיון דעשה לו קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ואף על פי די"א דיאן להתיר בדיעבד בזה אלא רק בהפסד מרובה נראה עיקר לדינא כמהתירין גם בלא הפסד מרובה ועיין פר"ח ופרי תואר.
ב עבר ובשלו בלא קריעה אם אם בשלו בלא בשר אע"פ שבשלו עם ירקות ושאר דברים מותר לאכלו וכ"ש בצלאו בלא קריעה דמותר בדיעבד אבל אם בשלו עם בשר צריך כנגד כל הכחל נ"ט פעמים כי הכחל עצמו מצטרף ולכך לא בעינן ששים ממש אלא סגי בתשעה וחמשים שיש בבשר ומשאר דברים שבקדרה כנגד הכחל אבל הכחל עצמו אסור דילמא אתי למשרי חתיכת נבילה וגם משום החלב שבגומות דידיה שיש באותו חלב טעם מן הבשר שנתבשל עמו דאף על פי דבגמר בישולו יצא כל החלב ממנו חיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו וכנז' בש"ך ז"ל ואם לא יש ששים אז גם הבשר והתבשיל כולו אסורים באכילה אבל מותרים בהנאה למכרם או ליתנם לגוי כיון דאיסורם הוא מדרבנן והקדרה צריכה הגעלה.
ג כחל שקרעו כדינו וצלאו אע"פ שמצא אח"כ גומת מלאות חלב אין לחוש מיהו אותו החלב שבגומת צריך לשפכו ולא יאכלנו משום מראית העין וכן אם רואה עליו חלב בעין ירחצנו תחלה קודם אכילה משום מראית העין כן העלתי בסה"ק מקבציאל ועין בסי' ע"ג סעיף א' בהגהה בדין הכבד שנצלה ורוצה לבשלו ועין הטעם בפר"ח שם ס"ק וא"ו וכן הוא הטעם בצלי וכנז' שם ועוד בסי' ע"ו ס"ק ט"ז.
ד כחל חי אע"פ שהיא מלאה חלב מותר לחתוך בסכין של בשר כיון שהוא צונן ואין למלוח הכחל עם הבשר איו קרעו ש"ו וט"ב ובדיעבד אפילו מלחו בלא קריעה ואפיו מלחו על הבשר מותר ועיין ערך השלחן אות ז' ושאר אחרונים.
ה הכחל אע"פ שקרעו ש"ו וט"ב אסור לצלותו לכתחילה על הבשר אלא תחת הבשר ואפילו נתנו בשפוד על הבשר צריך להסירו ולהניחו תחת הבשר ועיין כנה"ג הגה"ט אות י"ד ובדיעבד אם כבר נצלה אינו נאסר ובשפודים שדרכן להתהך מה שלמעלה למטה אסר לצלותו אפילו תחת הבשר ובדיעבד מותר ועיין ש"כ ס"ק כ"ה.
ו אף על פי דאם צלה הכחל בלא קריעה ש"ו וט"ב מתר בדיעבד היינ בצלאו לבדו אבל אם צלאו עם בשר אסור שאם נתן הכחל על הבשר הבשר אסור משום שבלע חלב ואם נתן הכחל תחת הבשר אז הכחל אסור כיון דהבשר עליון ובשפודים שדרכן להתהפך מה שלמעלה למטה שניהם אסורים.
ז עור הקיבה לאחר שהוסר חלבו והודח יש לו דין בשר ממש ומותר למלחו עם שאר בשר והוא הדין דמותר לבשלו ואין לו דין כחל כלל ועיין ש"ך ואחרונים.
ח אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ששה שעות אחר אכילתו ואע"פ שבחורף המאכל מתעכל במהירות יותר מימות הקיץ ג"כ צריך להמתין שש שעות ואם יש בשר בין השיניים צריך להסירו ואם לא הסירו תכף אחר אכילה אלא עד אחר שנים ושלש שעות אין צריך לחשוב הששה שעות אלא מעת שגמר אכילתו ומכל מקום צריך לקנח פיו בפת דהיינו שילעוס פת ויבלענו ואח"כ ידיח פיו וכנז' בב"י א"ח סי' קע"ג ועיין באחרונים ואף על פי דכתבו האחרונים דוקא אם מצא בשר בין השינים צריך להסירו אבל בסתמא אינו חייב לבדוק ועיין כנה"ג הגה"ט אות יו"ד מכל מקום מי שיש לו נקבים בשיניו זה דאי חייב לבדוק כי חזקה שיש בהם בשר והוא הדין אם אכל גבינה תחלה ואח"כ רוצה לאכול בשר דכ"כ צריך לחטט ואדם כזה טוב שירגיל עצמו לחטט אחר כל אכילה כדי שלא יבוא לידי מכשול ועיין שיורי ברכה סוף אות כ"ג.
ט אפילו לא אכל בשר בעין כי אם תבשיל של בשר ואפילו של עוף ג"כ צריך להמתין ששה שעות כדי לאכול חלב ואפילו שתהה מרק צלול ג"כ צריך ששה שעות ועיין בית יוסף סי' קע"ג ושאר אחרונים ושיו"ב כאן ביו"ד אות למאן דאמר והלועס לתינוק נמי צריך להמתין שש שעות ואפילו לעס תבשיל שיש בו שומן דלא פלוג אבל אם טעם בלשונו ופלט מיד אין צריך להמתין והוא הדין אם לקח חתיכת בשר לתוך פיו ותכף החזירו שלם אין צריך להמתין וכ"ש אם טעם שומן ופלט דאין צריך להמתין ועיין מהרש"ק בהגהותיו על פרי מגדים בדפוס חדש של ספר אשלי רברבי.
י אף על פי דאמרינן דאחר ששה שעות מותר לאכול חלב מכל מקום בעינן במי שיסלק השלחן שאכל עליו הבשר וגם שיברך ברכת המזון של אותה סעודה דתלתא בעינן שש שעות וסילוק שלחן וברכה ועיין כנה"ג הגה"ט אות ג' וכמה אחרונים ואם אכל בשר בלא פת ושלחן צריך לברך ברכה אחרונה וישהה שש שעות.
יא לצורך חולה אע"פ שאין בו סכנה יש להקל להקל להמתין שעה אחת אך צריך סילוק שלחן ובהמ"ז ועיין חכ"א כלל מ' סוף אות י"ג.
יב תבשיל שאין בו בשר ורק בשלוהו בקדרה של בשר אפילו היא בת יומא הרי זה מותר לאכול אחריו חלב מיד ואילו רחיצת ידים וקנוח פה אין צריך ואפילו אם הקדרה של הבשר לא הודחה יפה מן תבשיל של הבשר ג"כ מתר לאכול החלב מיד מיהו אם לא הודחה יפה ראוי להצריך רחיצת ידים וקנוח והדחת פה ואז יאכל החלב מיד ועיין שיו"ב אות ל"ג ול"ד והיינו דוקא אם יש ששים בתבשיל ההוא כנגד לכלוך הקדרה בבשר אבל אם אין ששים כנגד לכלוך הבשר לא סגי ליה רחיצה וקנוח והדחת פה בלבד אלא צריך לשהות שעה אחת לפחות והמחמיר גם בזה שש שעות תע"ב ועיין בית לחם יאודה סע"ק ט"ז ופתחי תשובה ושאר אחרונים .
יג אכל ביצים שנותנים בקדרה שיש בה בשר חמין של שבת וסודרים אותם על הכסוי של הקדרה מסביב ומתבשלים מחום הקדרה שהיא על האש שיש בה בשר חמין אין צריך להמתין ששה שעות ואין צריך הדחה וקנוח והמחמיר לעשות הדחה וקנוח בזה תבא עליו ברכה .
יד אכל חלב מותר לאכול אחריו בשר מיד אך צריך לקנח פיו יפה בפת שילעסנו ויבלענו ואח"כ ידיחנו במים יפה ואח"כ ירחוץ ידיו יפה במים ואז יאכל הבשר מיד ואפילו אם אכל במזלג צריך שירחץ ידיו ונטילת ידים זו שהיא בין אכילת חלב לאכילת בשר צריך שתהיה לתוך כלי כדי מים אחרונים כמו שכתוב מר"ן ז"ל בא"ח ועיין שיו"ב אות י"ט ואם אין לו מים מותר לרחוץ בשאר משקים בשעת הדחק וכמו שכתוב שיו"ב אות ט"ז ואפילו אם רוצה לאכול בשר עוף אחר החלב צריך קנוח והדחת פה ונט"י וכנז' בב"י א"ח ואם אין לו פת לקנח בו פיו יכל לקנח בשאר פירות חוץ מקמחא ותמרי וירקא וצרי לקנח תחלה בפת ואח"כ ידיח במים ובדיעבד אם הדיח ואח"כ קנח אין לחוש ואיין שיו"ב אות כ' וכן אם לעס ופלט ולא בלע מהני בדיעבד אבל לכתחילה ודאי צריך לבלוע ובלא"ה איכא איסורא בפליטה משום הפסד אוכלין וכמו שכתוב בפתחי תשובה סק"ה.
טו כל זה שכתבנו באוכל חלב קודם הבשר אבל באוכל גבינה אף על פי דמן שורת הדין סגי בקינוח והדחה ונט"י כדי לאכול הבשר מיד מכל מקום כבר נהגו לשהות זמן ביניהם ויש נוהגים לשהות שעה אחת וגם שיהיה בסעודה אחרת ויש שוהין שלש שעות והרבה גדולי ישראל נהגו להחמיר שש שעות וכמו שכתוב הגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב אות י"ג ופה עירנו בגדאד אנחנו מורין כך אם היא גבינה קשה שעבר עליה ששה חדשים או יותר שוהין שש שעות ואם לא עברו עליה ששה חדשים ממתין שעה אחת לכל חודש אחר שאם עבר חודש ממתין שעה ואם שני חדשים ממתין שתי שעות וכעזה"ד והרה"ג מהר"א מני נר"ו העיד דאין מנהגם בעה"ק ירושלם ת"ו להמתין אחר גבינה כלום בין חדשה בין ישנה ודע דהנוהגים להמתין בגבינה הוא אפילו שלוקה או צלויה ומנהג רבינו האר"י ז"ל היה מחמיר ביותר דכל אותו יום שאוכל גבינה אינו אוכל בשר אשריו ואשרי חלקו.
טז האוכל כחל צריך להמתין שש שעות כדי לאכול חלב והוא הדין אם אוכל כחל אחר חלב נמי דינו כאוכל בשר אחר חלב.
יז אין לשון עיסה בחלב אא"כ שינה צורת הפת ואם עבר ואפה בלא שנוי אם אינו דבר מועט כדי אכילה בבת אחת הכל אסור ולא יועיל שינוי אחר אפיה ולא יועיל חלקו לבני אדם הרבה לאכלו בו ביום במהרה יען שכבר נאסר מגזרת חז,ל ופה עירנו עושין סמבוס"ך שממלאים אותו בגבינה ואין עושין בו שנוי מן סמבוס"ך הממולא בלוזים וסוכ"ר ועיין בתפארת אדם שקיים המנהג הה אבל עיסה שלשין אותה בחמאה או או בחלב ועושין אותה מיני מזונות נוהגים פה עירנו לשנות צורת הפת אפילו אם עושים מעט כדי אכילה אחת ומנהג יפה הוא ועוד פה עירנו יע"א יש עושים פת בחלב כדי למכור דבר יום ביומו ועושים הרבה וגם אלו עושין צורתו משונה שהוא נודע ניכר לכל שהוא של חלב אך דע עקא כי מהרי"ט ז"ל אוסר בעושין למכור אפילו על ידי שנוי דחישינן לאורחין ועיין פר"ח ופר"ת וחו"ד שהסכימו כן ונ"ל דיש להמתיץ בעדם משום דזה הפת שעושין בחמאה נרגש מן הריח שלו ויש כאן כמה ספיקות וי"ל דמהרי"ט לא אסר בכה"ג דניכר מן הירח ועיין להרב מזמור לדוד ז"ל שכתב בעיר מולדתו שהיא עיר גדולה של חכמים וסופרים נהגו היתר למכור בחנות וכתב טעם ההיתר משום דניכרים בריח וטעם ע"ש ועיין פרי תואר סי' צ"ז ס"ק ג' מה שאמרו בהיתר המכר משום ס"ס יע"ש.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.