Shaar HaBitachon — Preface — שער הבטחון — הקדמה

א בבטחון על האלהים יתברך לבדו

ב אמר המחבר:

ג מפני שקדם מאמרנו בחיוב קבלת עבודת האלוהים, ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים יתברך, והוא: הבטחון עליו בכל דבריו - בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות בענין התורה ובענין העולם.

ד ותועלותיו בו בתורתו:

ה מהם מנוחת נפשו וביטחונו על אלוהיו יתברך: כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו, מפני שאם איננו בוטח באלוהים בוטח בזולתו. ומי שבוטח בזולת ה', מסיר האלוהים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.

ו ויהיה כמי שנאמר בו (ירמיהו ב, יג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בארות בארות נשברים וגו'. ואמר (תהלים קו, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. ואמר הכתוב (ירמיהו יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. ואמר (תהלים מ, ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב. ואמר (ירמיהו שם, ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו.

ז ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוח גופו והשתדלותו, יעזבהו ה' לנפשו, ייגע לריק וייחלש כוחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו.

ח כמו שאמר הכתוב (איוב ה, יג) לוכד חכמים בערמם. ואמר (קהלת ט, יא) שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה וגו'. ואמר (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב.

ט ואם יבטח ברוב עשרו, יוסר ממנו ויישאר לזולתו.

י כמו שאמר הכתוב (איוב כז, יט) עשיר ישכב ולא יאסף, עיניו פקח ואיננו. ואמר (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. ואמר (שם, ה) התעיף עיניך בו ואיננו וגו'. ואמר (ירמיהו יז, יא) בחצי ימיו יעזבנו וגו'.

יא או תמנע ממנו הנאתו בו -

יב כאשר אמר החכם (קהלת ו, ב) ולא ישליטנו האלוהים לאכול ממנו וגו'.

יג ויהיה אצלו פיקדון ששומר אותו מן הפגעים עד שישוב למי שהוא ראוי לו.

יד כמו שכתוב (שם ב, כו) ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוהים. ואמר (איוב כז, יז) יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק.

טו ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואבדן נפשו.

טז כמו שכתוב (קהלת ה, יב) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עשר שמור לבעליו לרעתו.

יז ומהם, שהבוטח באלוהים יביאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו, ושלא יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם, ולא יעבדם להתרצות אליהם, ולא יחניף להם, ולא יסכים עימהם בבלתי עבודת האלוהים, ולא יפחידהו עניינם, ולא יירא ממחלוקתם. אבל אלא יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם.

יח ואם יוכיח אותם, לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם, לא יבוש מהם, ולא ייפה להם השקר.

יט כמו שאמר הנביא (ישעיהו נ, ז) וה' אלוהים יעזר לי, על כן לא נכלמתי - על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש. ואמר (יחזקאל ב, ו) אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא. ואמר (שם) מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת. ואמר (ירמיהו א, ח) אל תירא מפניהם. ואמר (שם, יז) אל תחת מפניהם. ואמר (יחזקאל ג, ט) כשמיר חזק מצור נתתי מצחך וגו'.

כ ומהם, שהבוטח באלוהים יביאהו ביטחונו לפנות את לבו מענייני העולם, ולייחד לבבו לענייני העבודה, ויהיה דומה במנוחת נפשו ורוחב לבו ומעוט דאגתו לענייני עולמו - לבעל האלכימיה, והוא היודע להפוך הכסף לזהב, והנחושת והבדיל לכסף על ידי חכמה ומעשה.

כא ואם הוא חזק בבטחונו באלוהים יש לו עליו יתרון בעשרה דברים:

כב א תחילתם שבעל האלכימיה צריך לדברים מיוחדים למלאכה לא יגמר לו דבר זולתם, ולא ימצאם בכל עת ובכל מקום. והבוטח באלוהים טרפו מובטח לו מכל סיבה מסיבות העולם.

כג כמו שאמר הכתוב (דברים ח, ג) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'.

כד כי הסיבות אינן נבצרות ממנו בכל עת ובכל מקום,

כה כאשר ידעת מדבר אליהו עם העורבים ועם האישה האלמנה, ועוגת רצפים וצפחת המים, ודבר עובדיהו עם הנביאים, שאמר (מלכים א יח, יג) ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים. ואמר (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ואמר (שם, י) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו.

כו ב והשני כי בעל האלכימיה צריך למעשים ולמלאכות לא ישלם לו חפצו זולתם, ואפשר שימיתוהו ריחם ועשנם, עם התמדת העבודה ואורך היגיעה בהם לילה ויומם. והבוטח באל בבטחה מהפגעים, ולבו בטוח ממצוא הרעות, וכל אשר יבואנו מאת האלוהים יהיה לו לששון ולשמחה, וטרפו בא אליו במנוחה והשקט ושלוה.

כז כמו שכתוב (תהלים כג, ב) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.

כח ג והשלישי: כי בעל האלכימיה אינו מאמין על סודו זולתו מיראתו על נפשו. והבוטח באלוהים איננו ירא משום אדם בביטחונו, אבל הוא מתפאר בו.

כט כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים נו, יב) באלוהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי.

ל ד והרביעי: כי בעל האלכימיה אינו נמלט מהזמין מהזהב והכסף הרבה לעת צרכו, או שלא יזמין מהם כלום אלא כפי שיספיק לזמן מועט. ואם יזמין ממנו הרבה, יהיה כל ימיו מפחד על נפשו שלא יאבד ממנו במיני סיבות האבדה, ולא ישקוט לבו ולא תנוח נפשו מפחדו עליו מהמלך והעם. ואם לא יזמין מהם אלא למלאות מחסורו זמן מועט, אפשר שיבצר ממנו המעשה בעת הצורך הגדול אליו מפני המנע סיבות מסיבותיו ממנו. והבוטח באלוהים ביטחונו חזק באלוהיו שיטריף אותו כרצונו בעת שירצה ובמקום שירצה. כאשר יטריף העובר ברחם אמו, והאפרוח בתוך הביצה, אשר אין בה מקום מפולש להיכנס אליו ממנו דבר מחוצה, והעוף באוויר, והדגים במים, והנמלה והתולעת עם חלישותם. ויבצר הטרף מהארי עם תוקפו בקצת הימים.

לא כמו שכתוב (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו וגו'. ואמר (משלי י, ג) לא ירעיב ה' נפש צדיק וגו'. ואמר (תהלים לז, כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

לב ה והחמישי: שבעל האלכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן המלך ועד הקטן שבעם. והבוטח באלוהים ירצוהו המלכים ונכבדי בני אדם, אף החיות והאבנים מבקשים רצונו.

לג כמו שנאמר במזמור יושב בסתר עליון (תהלים) ...עד אחריתו. ואמר (איוב) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, ברעב פדך ממות... עד סוף העניין.

לד ו והשישי: שבעל האלכימיה אינו בטוח מהחוליים והמדווים שמערבבין עליו שמחתו בעושרו ואינם מניחים אותו ליהנות ממה שיש לו, ולא להתענג במה שהשיגה ידו. והבוטח בה' בטוח מן המדווים והחוליים אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה.

לה כמה שכתוב (ישעיהו) ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו. ואמר וקוי ה' יחליפו כוח וגו'.

לו ואמר (תהלים) כי זרועות רשעים תשברנה וגו'.

לז ז והשביעי: שבעל האלכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף, מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים.

לח כמה שכתוב (יחזקאל) כספם בחוצות ישליכו. ואמר (צפניה) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם.

לט והבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו.

מ כמו שכתוב (איוב) ברעב פדך ממות וגו'. ואמר (תהלים) ה' רועי לא אחסר וגו'.

מא ואמר (תהלים) לא יבשו בעת רעה, ובימי רעבון - ישבעו.

מב ח והשמיני: שבבעל האלכימיה איננו מתעכב בשום מקום, מיראתו שמא יתגלה סודו. והבוטח באלוהים בביטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו.

מג כמו שכתוב (שם) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. ואמר (שם) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.

מד ט והתשיעי: שבעל האלכימיה לא תלוונו האלכימיה שלו באחריתו, ולא ישיג בה בעולם הזה זולת מזונו והביטחון מן הריש והצורך לבני אדם. והבוטח בה' ילוונו גמול ביטחונו בעולם הזה ולעולם הבא.

מה כמו שכתוב (תהלים) והבטח בה' חסד יסובבנו. ואמר (תהלים, לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.

מו י והעשירי: שבעל האלכימיה, אם ייוודע עניינו, תהיה סיבת מותו, מפני שמה שהוא משתדל וטורח בו הפך הנהגת העולם, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו. והבוטח בה', כאשר יודע ביטחונו, יגדל בעיני הבריות ויכבדוהו בני אדם, ויתברכו בקרבתו ובראייתו, ויהיה גורם לתקנת עירו ולדחות הפגעים מעל אנשי מקומו.

מז כמו שכתוב (משלי) וצדיק יסוד עולם וכעניין לוט בצוער.

מח ומתועלת הביטחון בה' בעניין התורה: כי הבוטח בה', אם הוא בעל ממון, ימהר להוציא חובות האלוהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל ממון, יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו, מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלוהים ולבני אדם בעבורו, ומיעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו.

מט כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר: 'המקום יצילני מפזור הנפש'.

נ אמרו לו: מה הוא פזור הנפש? אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה.

נא והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: (מסכת אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה. ואמרו: איזהו עשיר השמח בחלקו.

נב ומהם, כי הבוטח בה' לא ימנעהו רוב הממון מבטוח בה', מפני שאינו סומך על הממון, והוא בעיניו כפיקדון צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב. ואם יתמיד קיימו אצלו

נג - לא יבעט בעבורו, - ולא יזכור טובתו למי שצווה לתת לו ממנו, - ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח.

נד אבל אלא הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמהו סיבה לטובתו.

נה ואם יאבד הממון ממנו, לא ידאג ולא יאבל לחסרונו, אך הוא מודה לאלוהיו בקחתו פיקדונו מאתו, כאשר הודה בנתינתו לו, וישמח בחלקו. ואיננו מבקש היזק זולתו ולא יחמוד אדם בממונו.

נו כמו שאמר החכם (משלי, יג) צדיק אוכל לשובע נפשו:

נז אך תועלת הבטחון בעולם:

נח מהם מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות והוא בהשקט ובבטחה ובשלווה בעולם הזה.

נט כמו שכתוב (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. ואמר (שם) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו וגו'

ס ומהם, מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים, אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים. כמו שכתוב (תהלים קב) עינה בדרך כחי קצר ימי. ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו. ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה. אמר לו הפרוש: כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים. אמר לו האמגושי: ומה אתה עובד? אמר ליה הפרוש: אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף אשר אין כמוהו. אמר לו האמגושי: פועלך סותר את דבריך. אמר ליה הפרוש: והיאך? אמר לו: אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת. ונפסקה טענת הפרוש, ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.

סא ומהם, מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המייגעות את הגופות, ועזוב עבודת המלכים וחוקיהם וחמס אנשיהם. והבוטח בה' הוא תובע מסיבות הטרף מה שיש בו יותר מנוחה לגופו, ושם טוב לו, ופנאי ללבו, ומה שהוא מפיק יותר לחובות תורתו עם יותר אמונתו. כי הסיבה לא הוסיף לו בחוקו ולא תחסרהו ממנו מאומה אלא בגזרת האלוהים ית'.

סב כמו שאמר (תהלים) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים. ואמר (תהלים כג) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.

סג ומהם, מיעוט צער נפשו במסחר אם יתעכב אצלו, או פרקמטיה, או אם לא יוכל לגבות חובו, או אם יפגעהו חולי בגופו - מפני שהוא יודע כי הבורא יתברך מתקן עניינו יותר ממנו, ובוחר לו טוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו.

סד כמו שאמר (שם סב) אך לאלוהים דומי נפשי כי ממנו תקותי.

סה ומהם, שמחתו בכל עניין שיעתיק אליו, ואם יהיה כנגד טבעו, מפני ביטחונו באלוהים שלא יעשה לו אלא הטוב לו בכל עניין, כאשר תעשה האם החומלת לבנה ברחיצתו וחיתולו וקשירתו והתרתו על כורחו.

סו כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים) אם לא שויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי.

סז וכיון שביארתי מתועלות הביטחון באלוהים והנאותיו בתורה ובעולם מה שנזדמן לי, אבאר עתה מעניין הביטחון שבעה דברים.

סח אחד מהם, מה הוא הביטחון.

סט והשני, בסיבות הביטחון על הברואים.

ע והשלישי, בביאור ההקדמות אשר בעבורם יתחייב הביטחון באלוהים וחיוב העסק בסיבות.

עא והרביעי, בביאור הדברים אשר בהם יהיה הביטחון וחיוב שבחו וגנותו בהם.

עב והחמישי, בהפרש שיש בין עסק הבוטח באלוהים בסבות הטרף, ובין עסק מי שאינו בוטח באלוהים בהם.

עג והשישי, בביאור אופני חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוות בעולם, ומייחלים נפשותם בקבלת עבודת האלוהים כשיגיעו לחפצם בו, והם בעלי המשכונות.

עד והשביעי, במפסידי הביטחון באלוהים, וכל מה שצריך לדבר בעניין הביטחון ולקצר בחלקיו.