א מִי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי בְּפָנָיו וְנָטַל כֵּלִים, וְאֵין יָדוּעַ כַּמָּה נָטַל, נִתְבָּאֲרוּ מִשְׁפָּטָיו בְּסִימָן צ'.
ב רָאוּהוּ עֵדִים שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ בֵּית חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא בִפְנֵי בַעַל הַבַּיִת, וְנָטַל מִשָּׁם כֵּלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאָם מְגֻלִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, אִם טָעַן וְאָמַר: דֶּרֶךְ גָּזֵל לְקָחָם, וַהֲלָה אוֹמֵר: בִּרְשׁוּתְךָ בָּאתִי וְאַתָּה מְכַרְתָּם לִי אוֹ נְתַתָּם לִי, אוֹ: בְּחוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ תְּפַסְתִּים, אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁכָּל הַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְנָטַל כֵּלִים מִשָּׁם, וְהוֹצִיאָם בִּפְנֵי עֵדִים הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת גַּזְלָן; לְפִיכָךְ, מַחֲזִיר הַכֵּלִים לְבַעַל הַבַּיִת וְאֵין כָּאן שְׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי הָעֵדִים רָאוּ מַה גָּזַל; וְאַחַר שֶׁיַּחֲזִיר חוֹזֵר וְתוֹבֵעַ אֶת בַּעַל הַבַּיִת בְּכָל מַה שֶּׁיִּטְעֹן, וְהַדִּין בֵּינֵיהֶם.
ג וְכֵן אִם הָיָה שָׁם עֵד אֶחָד בִּלְבַד, וּבַעַל הַבַּיִת טוֹעֵן שֶׁגָּזוּל הוּא כְּלִי זֶה בְּיָדוֹ, וַהֲלָה אוֹמֵר: לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי, אוֹ: בְּחוֹב גְּבִיתִיו, אוֹ: שֶׁלִּי הָיָה וּפִקָּדוֹן הוּא אֶצְלְךָ, הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַחֲזִיר הַכְּלִי לִבְעָלָיו בְּלֹא שְׁבוּעָה, שֶׁאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא עֵד אֶחָד חַיָּב שְׁבוּעָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַכְחִישׁ אֶת הָעֵד, וְכָל הַמְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, מְשַׁלֵּם. לְפִיכָךְ, אִם כָּפַר וְאָמַר: לֹא נִכְנַסְתִּי לְבֵיתוֹ וְלֹא נָטַלְתִּי כְלוּם, הוֹאִיל וְאֵין שָׁם אֶלָּא עֵד אֶחָד וְהוּא מַכְחִישׁוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לָקַח מִבֵּיתוֹ כְּלוּם, וְנִפְטָר. (ע"ל סִימָן צ' ס"ג).
ד חָטַף לְשׁוֹן כֶּסֶף מִיַּד חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי עֵד אֶחָד, וְאָמַר: חָטַפְתִּי וְדִידִי חָטַפְתִּי, חַיָּב לְהַחֲזִיר.
ה חָטַף מִמֶּנּוּ זְהוּבִים בִּפְנֵי עֵד אֶחָד, וְהוּא אוֹמֵר: שֶׁלִּי חָטַפְתִּי וְעֶשְׂרִים הָיוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָעֵד יוֹדֵעַ כַּמָּה חָטַף, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם הָעֶשְׂרִים, שֶׁהֲרֵי יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁזְּהוּבִים חָטַף, וְנִמְצָא שֶׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם:
ו אָמַר הַחוֹטֵף: עֶשְׂרִים חָטַפְתִּי וְשֶׁלִּי הֵם, וְהַנִּגְזָל אוֹמֵר: מֵאָה חָטַף, מְשַׁלֵּם הָעֶשְׂרִים שֶׁהוֹדָה בָהֶם, וְעַל הַשְּׁאָר נִשְׁבָּע הֶסֵת.
ז נִכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְנָטַל מִשָּׁם כֵּלִים בִּפְנֵי עֵד אֶחָד, וְאֵין הָעֵד יוֹדֵעַ כַּמָּה נָטַל, בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר: עֶשְׂרִים כֵּלִים הָיוּ בְבֵיתִי, וְגַזְלָן אוֹמֵר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא עֲשָׂרָה וְהֵם שֶׁלִּי, חַיָּב לְהַחֲזִיר הָעֲשָׂרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע עַל הַשְׁאָר אֲפִלּוּ שְׁבוּעַת הֶסֵת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן עַל הַגַּזְלָן טַעֲנַת וַדַּאי.
ח (כָּפוּל לְעֵיל סִימָן ע"ה ס"ח) הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: גְּזַלְתַּנִי מֵאָה, אִם אָמַר: לֹא גָּזַלְתִּי, נִשְׁבָּע הֶסֵת; וְאִם הוֹדָה שֶׁגְּזָלוֹ חֲמִשִּׁים, מְשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים, וְנִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה עַל הַשְּׁאָר, כִּשְׁאָר הַנִּשְׁבָּעִים, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזַק גַּזְלָן בְּעֵדִים.
ט וְכֵן הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ וּגְזָלוֹ כֵּלִים, וְהוּא אוֹמֵר: דֶּרֶךְ מַשְׁכּוֹן לְקַחְתִּים בְּחוֹבִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ, וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר: אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, הוֹאִיל וְאֵין שָׁם (עֵדִים) מְעִידִים שֶׁגָּזַל, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְגוֹבֶה חוֹבוֹ מֵהַמַּשְׁכּוֹן:
א סָעִיף א נתבארו משפטיו בסי' צ' ע"ש בטור בריש הסי' ובס"ך ושם בס"ך אהא דכתב שם ז"ל לפיכך כל אלו החלוקים שייכים ג"כ בנגזל שנכנס לבית למשכנו כו' כתבתי דיש חילוק בין אם שמעו ממנו שנכנס למשכנו שלא ברשות שיש עליו תורת גזלן ואח"כ טוען את שלי לקחתי או לא נטלתי אלא אלו דבזה הנגזל נשבע ונוטל בכל ענין ובין אם זה שחשוד לגזלן נכנס והוציא כלים טוען ואומר לקחתיהו מידו דב"ה דבזה נשתנה דינו במקצת ע"ש בפר"ד וסמ"ע מ"ש וכל זה דוקא שראוהו עדים שנכנס (בפני) הב"ה ונוטל כלים מביתו אבל אם ראוהו עדים שנכנס לבית חבירו שלא בפניו יש לו דין אחר כתבו הט"ו כאן בסעיף שאח"ז וגם שם בסי' צ' כתבו בסעיף כ"א ע"ש אלא משום דכאן מקור דדיני גזילה חזר וכתבו אצל שאר דיני גזילה:
ב סָעִיף ג חייב שבועה ואינו יכול לישבע כו' כבר נתבאר זה בכמה מקומות דכמו שהאמינה התורה שני עדים להתחייב למי שמעידין עליו לקיים כפי עדותן כן האמינה התורה לעד א' להביא למי שהעיד עליו להשבע שאינו כדברי העד וכל שאינו רוצ' להשבע שאינו כדברי העד צריך לשלם כאלו העידו עליו שנים וכיון שהעד מעיד שראוהו נכנס שלא בפניו ונטל משם כלי וזה הודה שנכנס ונטל והרי אינו יכול לישבע שהעד משקר שהרי מודה לו תו לא מהמנינן ליה ששלו נטל או שבחובו גבהו אלא דינו כאלו ראוהו שנים שנכנס הי' צריך להחזירו לו עכ"פ כנ"ל ואין לומר שיהא נאמן ששלו נטל במיגו שהי' נשבע כנגדו שלא נטל כלום או במיגו דהחזרתי לך זהו מחשב כמגו במקום חזקה כיון דמודה שנטלו בפניו וחזקה הוא שכל כה"ג משל ב"ה הוא נוטל וגם הוה מגו דהעזה נגד העד ועפ"ר וד"מ:
ג סָעִיף ג חייב שבועה ואינו יכול כו' עד משלם הא דכ' הט"ו לעיל בסי' צ' ס"ג ז"ל הי' עד א' מעידו כו' "עד ה"ז נשבע שלא גזלו ופטור שאני התם דהעד לא ראה מה שהוציא ואפי' שנים בכה"ג דלא ראו מה שהוציא אין הב"ה הנגזל נוטל כ"א בשבועה כמ"ש שם ובכה"ג לא אמרי' כל ששנים מחייבים אותו ממון א' מחייבו שבועה ומתוך שאיל"מ כיון דהשנים לא מחייבים אותו ממון כ"א בשבועה משא"כ כאן דמיירי דהעד ראה מה שהוציא דבכה"ג בשני עדים מחייבים אותו ממון בנכנס שלא בפניו או שנכנס למשכנו מ"ה אמרי' כאן מתוך שאינו יכול לישבע נגד העד משלם וק"ל ועמ"ש עוד מזה בסמוך סעיף ז':
ד סָעִיף ד ודידי חטפתי חייב להחזיר. הוא ג"כ מטעם הנ"ל דה"ל מחויב שבועה נגד העד שלא חטף ואינו יכול לישבע שהרי מודה שחטף וכ"כ בטור בהדיא:
ה סָעִיף ה והוא אומר שלי חטפתי ועשרים היו כו' פי' וגם התובע מודה לו שלא היו אלא עשרים אלא שטוען שחטפו מידו בזרוע ולא הי' של החוטף מעולם:
ו סָעִיף ו ועל השאר נשבע היסת. הרמב"ם מסיים בטעמו ז"ל ואינו נשבע שבועה דאוריתא כמודה מקצת דהרי לא הודה בכלום שהרי אומר דידי חטפתי עכ"ל והטור הביאו ע"ש ול"ד זה להא דר' חייא דאמר הכופר בכל ועדים מעידים במקצת שה"ל כמודה מקצת דלא גרע העדאת עדים מהודאות פיו וחייב שבועה דאורייתא על המותר במלוה ובפקדון הוחזק כפרן וצריך לשלם הכל וכמ"ש הט"ו בר"ס ע"ה דשאני התם דאיכא עכ"פ העדאת עדים במקצת משא"כ כאן דאין העדים יודעים כמה חטף וגם ליכא העדאת פיו שהרי אומר דידי חטפתי וכנ"ל די לנו במה שנתחייבו לשלם במה שהודה ולא להוסיף עליו חובה ע"י כן במה שלא הודה:
ז סָעִיף ז מפני שהוא מחויב שבועה כו' הטעם שהרי עכ"פ ראה העד שהוציא כלים אף שאינו יודע כמה הוא הלא הוא בעצמו מודה שהוציא עשרה ואף שהפה שאסר הוא הפה שהתיר לומר שלי הוא מיגו כזה הוא במקום חזק' שכל מה שבבית האדם הוא בחזקת שלו וכנ"ל אבל הראב"ד השיג ע"ז והטור הביאו וכתב כיון שהב"ה לא היה בביתו כשנטלם ואינו יכול לטעון עליו טענת ודאי שנטלם וגם העד אינו יודע כמה נטל ואם שלו נטל אינו מקרי מחויב שבועה ע"ש ול"ד למ"ש הראב"ד וכתבו הטור בשמו בס"ס ע"ה והמחבר שם בסכ"ג דאדם יכול לתבוע לחבירו ע"פ ע"א ולהביאו לש"ד אע"פ שאין ידוע להתובע בעצמו דשאני התם דעכ"פ הוא ידוע לעד שחייב לו משא"כ כאן דאין העד מעיד אלא שראוהו נכנס ונטל אבל אינו יודע אם שלו נטל או לא וכמה נטל והרמב"ם אפשר דס"ל דאין לחלק בין הא לדין ההוא דעכ"פ העד מעיד שנכנס ונטל שלא בפניו וחזק' הוא דכל שלא בפניו נטל דבר שאינו שלו:
ח סָעִיף ח שהרי לא הוחזק גזלן בעדים ואין אדם משים עצמו רשע וע"ל סי' צ"ב ס"ח מדין זה וגם בס"ס ל"ד:
ט סָעִיף ט שמשכנו שלא ברשות פי' וכל הממשכן שלא ברשות דינו כגזלן וכמ"ש הט"ו ר"ס צ' ובסי' שנ"ט ע"ש:
י סָעִיף ט הואיל ואין שם עדים הרמב"ם מסיים בזה וטור הביאו ז"ל שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ונשבע בנק"ח כיון שנשבע ונוטל עכ"ל וע"ל סי' ע"ב די"א דבטוען משכון הוא בידי בכך וכך אינו נשבע אלא היסת כיון שהוא מוחזק ע"ש בטור סי"א אבל המחבר פסק שם סי"ז דנשבע בנק"ח:
א סָעִיף ו ועל השא' נשבע היסת. וראוי לספק בגוזל את חבירו בעדים וטוען החזרתי דנאמן כמ"ש בש"ך סי' שס"א אם משביעין אותו שבועת היסת שכדבריו כן הוא שהחזיר או נימא כיון דגזל חבירו בעדים וה"ל חשוד ופסול לעדות ולשבועה דאע"ג דגוזל חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים א"נ אלא ממון שבו ולומר החזרתיו אבל א"נ להכשיר א"ע עד שיבאו עדים ויעידו שהחזיק בעצמו וכמו שכת' הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ק"י הובא בסי' ש"ן סק"ה ע"ש וכיון דמוחזק לחשוד אין מוסרין אותו לשבועה וצ"ע:
א סָעִיף ג משלם. והא דכת' הט"ו בסי' צ' ס"ג היה עד אחד מעידו כו' נשבע שלא גזלו התם העד לא ראה מה שהוציא ואפילו שנים בכה"ג אין הנגזל נוטל כ"א בשבועה ובכה"ג לא אמרינן כל ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ומתוך שאיל"מ כיון דהשנים לא מחייבין אותו ממון כי אם בשבועה משא"כ כאן דמיירי דהעד ראה מה שהוציא דבכה"ג בשני עדים מחייבין אותו ממון בנכנס שלא בפניו או שנכנס למשכנו מש"ה אמרינן כאן משאי"ל נגד העד משלם. סמ"ע:
ב סָעִיף ה ועשרים. פי' וגם התובע מודה לו שלא היו אלא כ' רק שטוען שחטפן מידו בזרוע ולא היו של החוטף מעולם. שם:
ג סָעִיף ו היסת. ע"ל סי' פ"ז ס"ה ובמ"ש שם ס"ק ד':
ד סָעִיף ז שבועה. שהרי עכ"פ ראה העד שהוציא כלים אף שאינו יודע כמה הלא הוא עצמו מודה שהוציא י' ואף שהפה שאסר הוא הפה שהתיר לומר שלי הוא מיגו כזה הוי במקום חזקה שכל מה שבבית האדם הוא בחזקת שלו. סמ"ע:
ה סָעִיף ח בעדים. ואין אדם משים עצמו רשע וע"ל סי' צ"ב ס"ח מדין זה ובסי' ל"ד סכ"ה. שם:
ו סָעִיף ט שמשכנו. פירוש וכל הממשכן שלא ברשות דינו כגזלן וכמו שכתבתי בר"ס צ' ובסי' שנ"ט ס"ו. שם:
א סָעִיף ב ראוהו כו' שכל כו'. דאל"כ אמאי אמרי' בפ"ג דב"ב הגודרות כו' השתא מידי דודאי תפסיה נאמן כ"ש בספק די"ל חזקה וכן עיזי דאכלי חושלא ואמרי' האי מאן דנקיט מגלא כו' דוקא משום דלא חציף כו' ובזה מתורץ קושית תוס' שם בד"ה ואי טעין. וא"ת מאי אריא כו' וכן מצאתי בהג"מ בפ"ט מה' טוען ס"ה בשם ריצב"א:
ב סָעִיף ב אע"פ כו' ואע"פ כו'. ר"ל אע"ג דבפניו נאמן בכה"ג כמ"ש בפ' הנשבעין ולעיל סי' צ':
ג סָעִיף ב ואתה כו'. כנ"ל בגודרות והאי כו':
ד סָעִיף ב או בחוב כו'. כנ"ל עיזי כו':
ה סָעִיף ב ואין כאן כו' ואחר כו'. כמ"ש בספ"ט דב"מ בההוא דחבל כו' וה"ה כאן:
ו סָעִיף ג לפיכך כו'. ערשב"ם בב"ב ל"ד א' ד"ה היכי כו':
ז סָעִיף ה ה"ז משלם העשרים כו'. צ"ע דאפי' בב' עדים יהא נאמן לומר שלי במגו דלא חטפתי אלא אחד ובפרישה תי' י"ל דאין זה מגו טוב כו' והלך לשיטתו שכ"כ בכמה מקומות והשיגו הש"ך כמה פעמים ועוד תי' דה"ל מגו במקום חזקה וכ"כ בד"מ ודבריהם תמוהים שהרי הר"ן הקשה אנסכא דר"א ליהימן במגו דהחזרתי ותי' דמיירי בעדי ראיה והמ"מ הכריח מדלא כ' הרמב"ם בעידי ראיה ש"מ דאי"ל החזרתי כמ"ש בבה"ג סק"ד וכמש"ל ס"ס שס"א והביאו בפרישה שם ג"כ וכ"כ רשב"ם בב"ב שם בד"ה הנ"ל וא"כ לא היה כו' וכן קשה בס"ז נכנס כו' וע"ל סי' ע"ה סי"ג בהג"ה אבל במקום כו' ונראה שדעת הרמב"ם דוקא בלא עדים כלל נאמן אבל כיון שיש עדים או ע"א שחטף ואינו מכחישו דה"ל כב' עדים אינו נאמן עוד במגו כנ"ל דה"ל מגו במקום חזקה ודלא כמ"מ שלמד מהרמב"ם שצריך להחזירו בעדים דא"כ תקשה כאן וגם דלא כהר"ן שתי' בעידי ראיה שלכן סתם הרמב"ם ולמד ממנו המ"מ דצריך כו' כנ"ל:
ח סָעִיף ו משלם כו'. כנ"ל:
ט סָעִיף ו ועל כו'. כמש"ל בסי' פז סה:
י סָעִיף ז מפני כו'. כמש"ל בכמה מקומות ועבה"ג ועסי' ע"ה סך"ג:
יא סָעִיף ח האומר כו'. עברשב"ם הנ"ל ונת' בסי' ע"ה ס"ח:
יב סָעִיף ט וכן כו'. כמ"ש בספ"ט דב"מ בההוא כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.