א גַּזְלָן מְפֻרְסָם שֶׁעֲסָקָיו בְּכָךְ וּתְשׁוּבָתוֹ קָשָׁה הַבָּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵעַצְמוֹ, אִם אֵין הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה; וְאִם רָצָה לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם וְהֶחֱזִיר, אֵין מוֹחִין בְּיַד הַנִּגְזָל מִלְּקַבְּלוֹ. הַגָּה: וְכֵן אִם לֹא בָּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵעַצְמוֹ, רַק שֶׁהַנִּגְזָל צָרִיךְ לְתָבְעוֹ, מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְהַחֲזִיר (טוּר ס"א).
ב הָרוֹעִים וְהַגַּבָּאִים וְהַמּוֹכְסִים, תְּשׁוּבָתָן קָשָׁה מִפְּנֵי שֶׁגָּזְלוּ אֶת הָרַבִּים וְאֵין יוֹדְעִים לְמִי יַחְזְרוּ, לְפִיכָךְ יַעֲשׂוּ בּוֹ צָרְכֵי רַבִּים, כְּגוֹן בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הַגָּה: גַּזְלָן שֶׁהֶחֱזִיר, אִם צָרִיךְ דַּעַת בְּעָלִים, דִּינוֹ כְּמוֹ בְּגַנָּב (טוּר ס"ג). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שנ"ה:
ג הָיָה כְּלִי בְּיַד בְּנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ, וּלְקָחוֹ אֶחָד מֵהֶם וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הֲרֵי זֶה שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת, וְנַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ, וְנִתְחַיֵב בָּאֳנָסִין עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ לַבְּעָלִים. לְפִיכָךְ, אִם הֶחֱזִירוֹ לַקָּטָן שֶׁהָיָה בְיָדוֹ, וְאָבַד מִמֶּנּוּ אוֹ נִשְׁבַּר, חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ד הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ בַּיִּשּׁוּב, וּבָא לְהַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר, לֹא יָצָא; וְאִם יִרְצֶה הַנִּגְזָל לֹא יִקָּחֶנּוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיִשּׁוּב; אֲבָל אִם מַחֲזִירוֹ בַּיִּשּׁוּב, אֲפִלּוּ אֵינוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁגְּזָלוֹ, יָצָא:
א סָעִיף א ותשובתו קשה דגזלן כי האי כל אשר לו לא יספיק ל' כשיחזיר לכל א' מה שגזלו ואף אם הגזלן הוא עשיר מ"מ כיון דיצטרך לבזבז ולהוציא מידי ממון הרבה לא יחזיר בתשובה גם אינו יודע למי ישיב כיון שעסקיו בכך וגזל הרבה:
ב סָעִיף א אם אין הגזילה קיימת אפי' אם היא קיימת אם בנה עליה בנין אין צריך להחזיר וכדברי הלל דאמר אם גנב קורה וקבעה בבנין א"צ לקעקע ולעקור כל הבנין בשביל חזרת הקורה אלא משלם אות' לבעליו מיהו דוקא בכה"ג שגנב דבר המטלטל אבל אם הסיג גבול רעהו בקרקע ובנה כותל בשל חבירו אפי' בנה עליה בנינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע כ"כ רי"ו בשם הגאונים והביאו מור"ם בד"מ בסי' זה ובהגה' מור"ם ר"ס ש"ס והם כתבוהו לענין גזלן שאינו מפורסם לענין חזרה ונראה דה"ה וכ"ש הוא לענין גזלן מפורסם:
ג סָעִיף א אין מקבלין ממנו פי' חז"ל תקנו שלא יקבלו ממנו כדי לפתוח לו פתח לדרכי התשובה והמקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו כן היא לשון הגמרא והטור ופי' אין רוח חכמה וחסידות בקרבו:
ד סָעִיף א ואם רצה לצי"ש כו' פי' דאומר הגזלן אע"פ שאינך רוצה לקבלו ממני ומחלת לי אני רוצה להחזיר לך כדי לצי"ש אזי אין מוחין כו' ודומה לזה איתא בגמרא וכתבו הטור והמחבר בסימן ע"ז גבי שמיטה דצריך המלוה לומר ללוה הבא לפרעו אחר שביעית משמט אני ואם אמר לו הלוה אעפ"כ יכול לקבלו:
ה סָעִיף ב צרכי רבים דאז גם הנגזל יהנה מן הדברים הנעשי' מדמי הגזילה:
ו סָעִיף ב גזלן שהחזיר אם צריך דעת בעלים דינו כמו בגנב כו' שם בסי' שנ"ה נתבאר דאם לא ידעו הבעלים מגניבה א"צ ג"כ לידע מהחזר' ודין זה אין שייך בגזלן שסתם גזיל' הוא שגוזל מיד הנגזל ונמצא דהנגזל ידע מהגזיל' ולא הי' למור"ם לכתוב אלא גזלן שהחזיר צריך להחזיר' מדעת בעלים וע"ד שנתבאר בסי' שנ"ה בגנב וכ"כ בטור ס"ג ע"ש:
ז סָעִיף ג ולקטו אחד מהם ונשתמש כו' מדלא כתב חטף מיד א' כל' הטור וגם לא כתב שלקחו מיד בנו הקטן משמע דס"ל דאפי' לקחו מיד בנו הגדול של בע"ה ברשותו דבנו אפ"ה מיקרי שואל שלא מדעת ונתחייב באונסין כיון שאינו של בנו אלא של אביו:
ח סָעִיף ג לפיכך אם החזירו לקטן שהיה בידו כו' כן הוא ל' הרמב"ם שם בספ"ג דגזילה ור"ל אפי' היה כבר בידו דקטן מדעת אביו והוא לקחו מידו ונשתמש בו והחזירו לידו וכן איתא בגמרא בשלח אחד ביד בנו קטן צלוחית לקנות שמן כו' וכתבו הטור והמחבר לעיל בסי' קפ"א ע"ש. ושם ברמב"ם כתב עוד דגם בהחזירו לעבד דינו הכי שחייב באחריותו וכתב המ"מ שם ע"ז ז"ל דעבד כקטן כל זמן שלא החזירו ליד בעלים וזה ברור עכ"ל וכ"כ הטור והמחבר בסי' רצ"א סכ"א דעבד אפי' גדול דינו כקטן ודוקא בהחזירו לקטן הוא דחייב באונסין הא אם לקחו מיד בנו הגדול והחזירו לידו פטור מאונסין כמ"ש מור"ם לעיל ר"ס רצ"ב בהג"ה וז"ל אם החזירו למקום שנטלו משם חזר להיות דינו כשומר הואיל ולא הוה מתחל' רק שואל בעלמא כו' ע"ש והוא מהמרדכי דפ' הגוזל ושם ג"כ אשואל שלא מדעת קאי:
ט סָעִיף ד ואם ירצה הנגזל כו' כלומר ברצון הנגזל תליא ול"ת אף אם ירצה הנגזל לקחתו אינו יוצא הגזלן עד שיחזירנ' לו במקום שנגזל וכ"כ ב"י ועמ"ש עוד מזה בפריש':
א סָעִיף א קשה. דגזלן כי האי כל אשר לו לא יספיק לו כשיחזיר לכל אחד מה שגזלו ואף אם הוא עשיר מ"מ כיון שיצטרך לבזבז ולהוציא מידו ממון הרבה לא יחזיר בתשובה גם אינו יודע למי ישיב כיון שעסקיו בכך וגזל להרבה בני אדם. סמ"ע:
ב סָעִיף א קיימת. ואפילו אם היא קיימת אם בנה עליה בנין א"צ להחזיר וכדברי הלל דאמר אם גנב קורה וקבעה בבנין א"צ לקעקע ולעקור כל הבנין בשביל חזרת הקורה אלא משלם אותה לבעליו מיהו דוקא בכה"ג שגנב דבר המיטלטל אבל אם הסיג גבול רעהו בקרקע ובנה כותל בשל חבירו אפי' בנה עליה בנינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע כ"כ רי"ו בשם הגאונים והביאו בד"מ בסי' זה והרמ"א בהג"ה ר"ס ש"ס והם כתבוהו בגזלן שאינו מפורסם לענין חזרה ונראה דה"ה וכ"ש הוא לענין גזלן מפורסם. שם:
ג סָעִיף א ממנו. וכת' בספר חסידים סי' תתרפ"ז דוקא כשהנגזל אינו חייב לאחרים אבל אם הנגזל חייב לאחרים ואין לו מה לפרוע יש לקבל כדי שיפרע לבע"ח שלו. ש"ך:
ד סָעִיף א שמים. פי' שאומר הגזלן אע"פ שאינך רוצה לקבל ממני ומחלת לי אני רוצה להחזיר לך כדי לצי"ש אזי אין מוחין כו' ודומה לזה איתא בסי' ס"ז סל"ו גבי שמיטה. סמ"ע:
ה סָעִיף ב רבים. דאז גם הנגזל יהנה מהדברים הנעשין מדמי הגזילה. שם:
ו סָעִיף ב בגנב. מיהו אם לא ידעו הבעלים כו' לא שייך בגזלן וק"ל. שם:
ז סָעִיף ג לבעלים. ומשמע מזה דאפילו לקחו מיד בנו הגדול ברשותו דבנו אפילו הכא מקרי שואל שלא מדעת ונתחייב באונסין כיון שאינו של בנו אלא של אביו. שם:
ח סָעִיף ג בידו. ע"ל סי' קפ"ח ס"ב וסי' רצ"א סכ"א ואם לקחו מיד בנו הגדול והחזירו לידו פטור מאונסין עיין לעיל סי' רצ"ב ס"א בהג"ה. שם:
א סָעִיף א ותשובתו קשה. עבה"ט עד גם אינו יודע למי ישיב כו' וכוונתו לדברי התוס' במסכת ב"ב דף פ"ח ע"ב בד"ה התם שכתבו וז"ל והיכא דגזל לרבים ואינו יודע למי ישיב דאע"ג דאמרינן בב"ק צ"ד יעשה בהן צרכי רבים מ"מ לאו תשובה מעלייתא היא עכ"ל וכ"כ הסמ"ע לעיל סי' רל"א ס"ק ל"ד ע"ש ובשו"ת שיבת ציון ס"ס קי"ב כתב ע"ד הסמ"ע הנ"ל שדבריו אינם מדוקדקים ע"ש ואשתמיטתיה דברי התוס' והסמ"ע דסי' רל"א הנ"ל כבר תמה עליו בזה בשו"ת מים חיים ס"ס כ"ו:
ב סָעִיף ב ולפיכך יעשו בו צרכי רבים. עי' בהרא"ש פ"ט דב"ק סי' ב' שכתב ובגזלה קיימת איירי וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש שם וביש"ש שם סי' ג' ע"ש ובב"ח תמה על הטור (והמחבר) שסתם ולא הזכיר זה ותירץ שסמך עצמו על מ"ש תחלה גבי גזלן מפורסם ע"ש ועיין בתשובת שיבת ציון סימן קי"ב שכתב דתירוץ הב"ח הוא דחוק אך נראה דס"ל להטור והמחבר דהאי תקנה דאין מקבלין מהם הוא רק אם יודע למי גזל ורוצה להחזיר להנגזל עצמו אבל אם אינו יודע למי גזל ומדינא צריך לעשות צרכי רבים בזה לא שייך האי תקנה שלא לקבל מהם וטעם הדבר הוא עפמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קס"א ס"ק י"ג בשם הריב"ש דגזלן חייב להחזיר הגזלה רק על הנגזל גזרו שלא יקבל ממנו וימחול לו א"כ באינו יודע למי גזל שאין הנגזל לפנינו מי ימחול לו וכל זמן שאין הנגזל מוחל לו עדיין מחוייב הוא להחזיר כו' ע"ש וצ"ע:
א סָעִיף א גזלן כו' שעסקיו כו'. הכל לשון הטור ועתוס' ד"ה בימי כו' ור"י אומר כו':
ב סָעִיף א הבא כו'. כן תי' הרא"ש בתי' השני אע"פ שדחאו תוס' בד"ה הנ"ל וכ' ב"ח שהרא"ש ס"ל דתרתי בעינן ול"ק קושית תוס' וכ"ה דברי טוש"ע: (ליקוט) שעסקיו כו' הבא כו'. שני תי' ברא"ש וכ' נ"י דר"ל דוקא דשני התי' יחד דאל"כ ק' לתי' האחרון בכ"א יחזור הגזילה כדי שלא יקבלו ממנו (ע"כ): (ליקוט) הבא כו'. הרמב"ם כ' דבר זה לבד הבא כו' ולא כ' גזלן מפורסם כו' (ע"כ):
ג סָעִיף ב גזלן כו'. קי"ח ב' לימא מנין כו':
ד סָעִיף ג או ביד כו'. עבה"ג ועסי' רצא סכ"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.