א הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּמְכָרָהּ אוֹ נְתָנָהּ לְאַחֵר, שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו כְּלוּם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אִם אַחַר כָּךְ קְנָאָהּ הַגַּזְלָן מֵהַנִּגְזָל, נִתְקַיְּמָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ מֵהַגַּזְלָן אוֹ בְּיַד הַמְקַבֵּל הַמַּתָּנָה מִמֶּנּוּ, שֶׁמִּפְּנֵי זֶה טָרַח הַגַּזְלָן לִקְנוֹתָהּ, כְּדֵי לַעֲמֹד בְּנֶאֱמָנוּתוֹ. לְפִיכָךְ, אִם לֹא קְנָאָהּ עַד שֶׁתָּבַע הַלּוֹקֵחַ אֶת הַגַּזְלָן, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר לוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ וְנִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם וְהִתְחִיל בֵּית דִּין לְהַכְרִיז עַל נִכְסֵי הַגַּזְלָן כְּדֵי לְהַגְבּוֹת מֵהֶם לַלּוֹקֵחַ, וְאַחַר כָּךְ קְנָאָהּ הַגַּזְלָן מֵהַנִּגְזָל, לֹא נִתְקַיְּמָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ וְיָכוֹל הַגַּזְלָן עַצְמוֹ אוֹ יוֹרְשָׁיו לָתֵת לוֹ מָעוֹתָיו וּלְהוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ.
ב לְקָחָהּ הַגַּזְלָן מֵהַנִּגְזָל אַחַר שֶׁמְּכָרָהּ כְּשֶׁהִיא גְזוּלָה, וְחָזַר וּמְכָרָהּ לְאַחֵר אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה אוֹ הוֹרִישָׁהּ, הֲרֵי זֶה גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַעֲמִידָהּ בְּיַד זֶה שֶׁלְּקָחָהּ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהָיְתָה גְּזוּלָה. וְכֵן אִם נָפְלָה לַגַּזְלָן בִּירֻשָּׁה, לֹא נִתְקַיְּמָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּאִם מְכָרָהּ אוֹ נְתָנָהּ לְאַחַר שֶׁקְּנָאָהּ, הַלּוֹקֵחַ רִאשׁוֹן קָנָה. אֲבָל אִם מְכָרָהּ אוֹ נְתָנָהּ קֹדֶם שֶׁקְּנָאָהּ, לֹא קָנָה לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן (טוּר ס"ב וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י). וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּשֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא גְּזוּלָה, וּקְנָאָהּ. אֲבָל אִם הִכִּיר בָּהּ וּקְנָאָהּ, לֹא קָנָה לוֹקֵחַ (הַמַּגִּיד פ"ט דִּגְזֵלָה וְרַ"ן וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק קַמָּא דְּבָבָא מְצִיעָא).
ג גְּבָאָהּ הַגַּזְלָן בְּחוֹבוֹ, אִם יֵשׁ לַנִּגְזָל קַרְקַע אַחֶרֶת וְאָמַר לֵהּ הַגַּזְלָן: זוֹ אֲנִי גוֹבֶה בְּחוֹבִי, הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לְהַעֲמִידָהּ בְּיַד הַלּוֹקֵחַ. וְאִם אֵין לַנִּגְזָל קַרְקַע אֶלָּא זוֹ, לִגְבּוֹת חוֹבוֹ הוּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן.
ד נְתָנוּהָ הַבְּעָלִים לַגַּזְלָן, מַתָּנָה, קְנָאָהּ הַלּוֹקֵחַ, שֶׁאִלּוּ לֹא טָרַח לַבְּעָלִים לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ בְּמַתָּנָה, וּמִפְּנֵי זֶה טָרַח, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בָּהּ בַּדִּין וְיַעֲמֹד בְּנֶאֱמָנוּתוֹ וְתִתְקַיֵּם בְּיַד הַלּוֹקֵחַ. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּעַל הַלּוֹקֵחַ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁכִּוֵּן לְהַעֲמִידָהּ בְּיָדוֹ, וְאֵין מוֹצִיא מִיַּד הַגַּזְלָן. וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר (טוּר ס"ד בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ, וְנ"י פ"ק דִּמְצִיעָא וְהַמַּגִּיד פ"ח דִּגְזֵילָה).
ה דִּין גַּזְלָן שֶׁמֵּבִיא עֵדִים שֶׁלָּקַח שָׂדֶה מֵהַנִּגְזָל, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ" א.
ו גּוֹי שֶׁאָנַס שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל וּמְכָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ו.
א סָעִיף א שאין מעשיו כו' פי' שהנגזל יכול להוציאה מידו בלא דמים כמו שנתבאר בסי' שע"א ובסימנים שאחריו:
ב סָעִיף א נתקיימה ביד הלוקח כו' ז"ל הטור ולא אמרי' שקנה הגזלן כחו של נגזל וכמו שהנגזל יכול להוציאה מיד הלוקח כך יוציאנו גם הגזלן מידו ויתן לו מעותיו אלא אמרינן שמפני זה טרח כו' וכמ"ש המחבר:
ג סָעִיף א לפיכך אם לא קנאה כו' דבכה"ג הרי ראינו דלא בעי למיקם בהימנותיה מדלא טרח לזביני או לשלם קודם שתבעו:
ד סָעִיף ב הרי גילה דעתו שאינו כו' דאי קנאו כדי למיקם בהימנותיה ולהעמידה ביד לוקח ראשון לא הי' מוכר' אח"כ להאחר והחולקין ס"ל דמיד שקנאה מהנגזל זכה בה הראשון ושוב לא מצי לבטל זכותיה במה שחזר ומכרה לאחר משא"כ אם חזר הגזלן ומכרה לאחר קודם שקנאה מהנגזל דכ"ע מודים דמהני גילוי דעת במה שמכרה להשני דלא זכה בה הראשון בשעה שקנאה אחר כך מהנגזל וכדמסיק מור"ם והוא מהגמרא:
ה סָעִיף ג וא"ל הגזלן זו כו' ז"ל הטור ולא רצה לגבות חובו אלא מזאת כו' ובפרישה כתבתי דלאו דוקא קאמר הטור אלא אפי' גבאו משדה זו סתמא ג"כ אמרינן דעתו היה להעמיד ביד הלוקח ומ"ה דקדק המחבר והשמיט הני תיבות "דלא "רצה "אלא "זאת דהרי בסיפא דוקא באין לנגזל קרקע אחרת אלא זו אמרי' דלא מהני וק"ל ולא כע"ש שהניח ל' הש"ע ותפס ל' הטור וכתב "ולא "רצה "אלא "זאת:
ו סָעִיף ד כדי שיזכה בה בדין פי' שעד הנה היתה בידו בגזלנות' והיה נקרא גזלן על מכירתו משא"כ לאחר שיקבלהו במתנה שיהיה בידו בדין ולא בתורת גזלנות':
א סָעִיף ב אבל אם הכיר בה. עיין בתשובת רע"ק איגר זצ"ל סימן קל"ד שתמה שלא הביאו דבריה ר"ש פ"ז דתרומות משנה ג' דמבואר מדבריו דס"ל דאף בהכיר בה מיירי ע"ש:
ב סָעִיף ד שאילו לא טרח כו'. עיין בתשובת בית יעקב סי' מ"ב ובתשובת שבו"י ח"ג סי' קע"ב:
ג סָעִיף ד ויש חולקין. עיין בש"ע א"ח סי' קנ"ג סעיף י"א ובספר טורי אבן למסכת מגילה דף כ"ו ע"ב ובהגהות חדשות בח"מ דפוס ק"ב בסי' זה אות ג' וע' בסמ"ע לעיל סימן ש"נ סק"א ובספר קרבן נתנאל סוכה פרק א' אות קכ"ח גבי לבוד ואמצע ע"ש:
א סָעִיף א הגוזל כו'. כרב דטרחו שם אמוראי אליביה ר"ה וחייא ב"ר ור"פ וע"ז ור"א וסוגיא דשם ע"ב ב' דלא כר"ה גאון שפ' דלא כוותיה ואמר דרב אזיל לשיטתו שם ט"ז ב' דרב כר"מ ועתוס' שם בד"ה מה שאירש כו' וכ' הרי"ף ורא"ש שחזר בו רה"ג ומ"ש תוס' שם ד"ה בההיא כו' ר"ל דבכה"ג קני בדשב"ל כמש"ש הכא כו':
ב סָעִיף א או ביד כו'. כר"א דסוגיא שם כוותיה להכי טרח וארצי כו' ועד אימת כו' ובלא"ה קי"ל בכ"מ כר"א וערא"ש:
ג סָעִיף ב וי"ח כו'. רש"י שם ד"ה זבנה כו' וכ"ד ש"פ: (ליקוט) וי"ח וס"ל כו'. אבל ממש"ש דמית גזלן כו' מ' כדברי הרמב"ם וש"ע אבל תוס' שם בד"ה דמית כו' דחקו בזה ע"ש (ע"כ):
ד סָעִיף ב וכ"ז כו'. תוס' שם ד"ה חזר כו' וכ"כ ש"פ דהא לא שייך הני טעמי דמר זוטרא ורב אשי דהא ידע שגזולה: (ליקוט) וכ"ז כו'. דבהכיר בה לא שייך למימר ניחא ליה דליקום ולא ניחא ליה דלא לקרייה כו'. נ"י שם וש"פ (ע"כ): (ליקוט) וכ"ז כו'. עמ"ש בסי' שעג ס"א שהרמב"ם ובה"ת חולקין ע"ז (ע"כ):
ה סָעִיף ד נתנוה כו'. דקי"ל כדברי המיקל כמ"ש בפסחים וחולין ובדיני ממונות אזלינן בתר קולא דמוחזק:
ו סָעִיף ד וי"ח כו'. דס"ל דאין לוקח מוחזק דהוי כאלו לא מכרו לו כלל עדיין כמש"ש דלא קני אלא בלקיחתו מנגזל כמש"ש וזה שאמרו שם ירושה ממילא כו' ואי לא זוזי כו' ותלינן בסתמא בחזקת הגזלן:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.