א יְכוֹלָה אִשָּׁה לִמְכֹּר כְּתֻבָּתָהּ אוֹ לִתְּנָהּ לַאֲחֵרִים, בֵּין כֻּלָּהּ בֵּין מִקְצָתָהּ, וְהַלּוֹקֵחַ וְהַמְקַבֵּל עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁאִם תִּתְאַלְמֵן אוֹ תִּתְגָּרֵשׁ יִקְּחוּ הֵם כְּתֻבָּתָהּ, וְאִם תָּמוּת בְּחַיֵּי הַבַּעַל אֵין לָהֶם כְּלוּם. וְאִם מָכְרָה לְבַעֲלָהּ, הַמֶּכֶר מֶכֶר וְאָסוּר לְהַשְׁהוֹתָהּ אֶלָּא אִם כֵּן יִכְתֹּב לָהּ אַחֶרֶת בְּעִקַּר הַכְּתֻבָּה:
ב הַמּוֹכֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ לַאֲחֵרִים וּמֵת הַבַּעַל בְּחַיֶּיהָ, אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁנִּשְׁבְּעָה עַל כְּתֻבָּתָהּ אֵין לַלּוֹקֵחַ וְלַמְקַבֵּל כְּלוּם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁנִּתְאַלְמְנָה וּמֵתָה, שֶׁהִיא לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִפָּרַע מִן הַיְתוֹמִים אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. אֲבָל אִם נִתְגָּרְשָׁה וּמֵתָה, לָקוֹחוֹת נִשְׁבָּעִים שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְּקָדַתְנוּ, וְנוֹטְלִים. וְדַוְקָא שֶׁמֵּתָה, אֲבָל אִם הִיא בַּחַיִּים צְרִיכָה לִשָּׁבַע שֶׁלֹּא נִפְרְעָה, וְאִם אֵינָהּ רוֹצָה לִשָּׁבַע יַפְסִידוּ הַלָּקוֹחוֹת. וְאִם אָמְרָה שֶׁנִּפְרְעָה אַחַר שֶׁמָּכְרָה, נֶאֱמֶנֶת, בְּמִגּוֹ שֶׁאִם הָיְתָה רוֹצָה לִמְחֹל. אֲבָל אִם אָמְרָה שֶׁנִּפְרְעָה קֹדֶם הַמֶּכֶר, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת:
ג מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וְאַלְמָנָה, וּמֵתָה הָאַלְמָנָה קֹדֶם שֶׁנִּשְׁבְּעָה עַל הַכְּתֻבָּה, הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם:
ד הַמּוֹכֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ, בֵּין לְבַעֲלָהּ בֵּין לַאֲחֵרִים, לֹא הִפְסִידָה שׁוּם דָּבָר מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּתָה. אֲבָל הַמּוֹחֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ לְבַעֲלָהּ, אִבְּדָה כָּל תְּנָאֵי כְּתֻבָּה. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ נְדוּנְיָתָהּ הִפְסִידָה, אִם אֵינָהּ בְּעַיִן (רִיבָ"שׁ סִימָן קמ"ט בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא הִפְסִידָה נְדוּנְיָתָהּ אֶלָּא אִם כֵּן אָמְרָה: כָּל מַה שֶּׁבַּשְּׁטָר מָחוּל לְךְ (מהרי"ו סִימָן י"ט):
ה הַמּוֹחֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ אֵינָהּ צְרִיכָה לֹא קִנְיָן וְלֹא עֵדִים, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים שֶׁהַדַּעַת סוֹמֶכֶת עֲלֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ דִּבְרֵי שְׂחוֹק וְהִתּוּל אוֹ דִּבְרֵי תֵּימָה, אֶלָּא בְּדַעַת נְכוֹנָה. הַגָּה: אֲנָסָהּ לִמְחֹל, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מִתְקוֹטֵט עִמָּהּ תָּמִיד וּמָחֲלָה לוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב עִמּוֹ בְּשַׁלְוָה, מְחִילָתָהּ בְּטֵלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָסְרָה מוֹדָעָה (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סִימָן תתפ"ג):
ו הַמּוֹכֵר שְׁטָר חוֹב לַחֲבֵרוֹ, וְחָזַר וּמְחָלוֹ לוֹ, מָחוּל. וַאֲפִלּוּ יוֹרֵשׁ מוֹחֵל. לְפִיכָךְ, מָכְרָה כְּתֻבָּתָהּ וּמֵת הַבַּעַל וְאַחַר כָּךְ מֵתָה, בְּנָהּ יָכוֹל לִמְחֹל וְהַמֶּכֶר בָּטֵל. וַאֲפִלּוּ אֵין לָהּ יוֹרֵשׁ אַחֵר אֶלָּא זֶה הַבֵּן וְנִמְצָא פִּרְעוֹן הַכְּתֻבָּה עָלָיו, יָכוֹל לִמְחֹל לְעַצְמוֹ כְּדֵי לְבַטֵּל הַמִּקָּח, וְיוֹרֵשׁ הַכְּתֻבָּה:
ז מִי שֶׁמָּכַר בְּחַיֵּי אָבִיו כְּתֻבַּת אִמּוֹ שֶׁאִם יָמוּת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ תָּמוּת אִמּוֹ וְיִירַשׁ הוּא אֶת כְּתֻבָּתָהּ שֶׁיִּהְיֶה הַלּוֹקֵחַ עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ לִגְבּוֹתָהּ, וְהִתְנָה שֶׁאִם תְּעַרְעֵר אִמּוֹ עַל הַמֶּכֶר שֶׁלֹּא יְסַלְּקֶנּוּ מֵעִרְעוּר, וּמֵתָה וְלֹא עִרְעֲרָהּ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: אֲנִי בִּמְקוֹם אִמִּי וּכְמוֹ שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְעַרְעֵר עַל הַמְּקָּח גַּם אֲנִי מְעַרְעֵר וַאֲבַטְּלֶנּוּ, שֶׁעִרְעוּר שֶׁל עַצְמוֹ קִבֵּל עָלָיו וַדַּאי:
א סָעִיף א אין להם כלום בטור סיים ע"ז ולפיכך אין הלוקח קונה אותה אלא בדבר מועט ולכאורה תמוה הוא לאיזה צורך כ' כן ונראה שכתב דבר זה דרך פירש על מה שנזכר בגמרא בהרבה דוכתי שאשה מוכרת כתובת בטובת הנאה דהכוונה למכירה שזכר הטור באיזה אופן היא ואין דרך לקנותה אלא בדבר מועט ע"כ קראו חכמים למכירה זו טובת הנאה:
ב סָעִיף ב אבל אם היא בחייה צריכה לישבע לעיל סימן צ"ח ס"ק ג' מבואר אפלו אם כתב לה פטור על השבועה לא מהני נגד הלקוחות וכאן לא הוצרך לכותבו רק דרך כלל דסמך על מ"ש שם כנלע"ד:
ג סָעִיף ב צריכ' לישבע שלא נפרע כבר זכרנו בסי' צ"ו וצ"ט דגרושה כשהבעל אומר שתשבע ואלמנה מן היתומים שוים וכן נמי כאן:
ד סָעִיף ב קודם המכר אינה נאמנת א"ל להימנ' במגו שאם היתה רוצה למחול דאי היתה מוחלת צריכה לשלם ללוקח כל הדמים הנזכרים בכתובה אבל אם נפרעת קודם אינה משלמת (רק הדמים שקבלה מן המוכר דהוה מקח טעות אשר"י ואפי' לדברי המפרשים דכל מוחל לשטר חוב אינו חייב לשלם אלא דמי מכר מ"מ כ"ע לאו דינא גמירי והיה יראה למחול דסברא שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאמרה שנפרע' קודם המכר דבר ידוע הוא כיון שמקח טעות היה הדמים חוזרין אשר"י:
ה סָעִיף ד לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה פי' אפי' לאחר מיתת בעלה אבל אין בכלל זה מזונות שאחר מיתת בעלה ודאי הפסידה כמ"ש בפי' צ"ג סעיף ח' ע"ש וטעמא דמוכרת גרע ממוחלת הוא משום דגבי מוכר' אמרינן דזוזי היא דאנסוה למכור הלכך לא פקע זכותה:
ו סָעִיף ה א"צ לא קנין כולי בטור העתיק בלשון זה כשאר מוחלין וכ' ש"ל ע"ז והא דכ' בשם הרא"ש לעיל דמחילה טמירתא לא הוה (מחילה) היינו משום שכבר הכריזו עליה בב"ד וא"כ היה לפרסם הדבר והיינו מרמה עכל עמ"ש בסי' ק"ג סעיף ב':
ז סָעִיף ו ויורש הכתובה בטור כ' מכח אביו וכ' רש"ל ומ"מ צריך לשלם מה שנתן הלוקח כמ"ש בח"מ סימן ס"ו ואני כתבתי בפ' הכותב סימן ט"ו שאין היורש יכול למחול בכה"ג עכ"ל:
א סָעִיף א מכר. ואם מת או גירשה קודם שכתב לה כתובה אחרת אין לה עליו כלום ח"מ ב"ש:
ב סָעִיף ב ומתה וכו'. ב"ש כתב דאיירי אפילו מת בעלה בחייה ואח"כ מתה. מ"מ נשבעים הלוקחים וגובים. והח"מ כתב דאיירי במתה היא ואח"כ הבעל ע"ש ועיין בח"מ סי' ס"ו סט"ו:
ג סָעִיף ב בחייה. ובעלה מת צריכה לשבע היא והלוקח כמבואר בח"מ סי' ס"ו ע"ש. ואם הבעל עדיין חי וטוען ברי שפרע לאשה או ללוקח ישבע זה שאומר הבעל שפרע לו ע"ש בש"ך ובסמ"ע וע"ע סי' צ"ח:
ד סָעִיף ב נאמנת. ש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק נ"ו חולק ע"ז וכתב שם שהוא נגד הסברא ונגד כל הפוסקים להלכה דנאמנת ע"ש:
ה סָעִיף ג שנים. אף מן הסך המגיע לכתובת אמו דלא מיקרי נכסי האם. וכתב הח"מ שגוף התשובה משמע אף שכבר נשבעה האלמנה אם מתה קודם גביה עדיין נכסי האב מיקרי ע"ש. והב"ש כתב דדוק' הוא קודם שנשבעה על הכתובה ע"ש ועיין בח"מ סי' רע"ח:
ו סָעִיף ד כתובה. אבל מזונות אין לה מיורשים כמ"ש סי' צ"ג:
ז סָעִיף ד בעין. עיין ח"מ ב"ש. ואם מחלה הנדוני' לבד י"ל דיכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי ב"ש:
ח סָעִיף ה כתובתה אינה צריכה לא קנין. משמע אף שלא החזירה לו הכתובה מהני מחילה ח"מ ב"ש. והסמ"ע סי' י"ב ס"ק כ"א לא כ"כ ע"ש ובש"ך ועיין ב"ח סי' ס"ו:
ט סָעִיף ה בטילה. היינו באונס ידוע. אבל אם אין האונס ידוע צריכה למסור מודעא וע"ל סי' קי"ח:
י סָעִיף ו לעצמו. עיין ח"מ סי' ס"ו ששם הביא דעת בעה"ת שיש חולק וס"ל דא"י למחול ע"ש בסמ"ע ובש"ך ס"ק פ"ב:
א סָעִיף ב קודם המכר אינה נאמנת. עי' בדגמ"ר שכ' ונ"מ היכא שכ' לה נדר ושבוע' אין לי עליך אבל אם לא כ' לה כך מה נ"מ אם אינה נאמנת הלא אין הלוקח יוכל להפרע מן הבעל עד שתשבע וכיון שהיא אומרת שנפרעת איך יגבה. כנה"ג בשם מהר"א ששון:
ב סָעִיף ג הבכור נוטל. עי' בתשו' פרח שושן כלל ד' סי' א':
ג סָעִיף ד אבל המוחלת כו'. עי' בס' יד המלך פי"ז מה"א הלכה י"ט שכ' וז"ל הנה במוחלת כתובת' לבעלה דאיבדה כל תנאי כתובה וממילא דבטל גם התנאי של ירושת כתובת בנין דכרין ואף דהזכות של תנאי הלז לא שייך לה רק לבניה הזכרים שילדה לו ואיך יש בידה למחול צ"ל כיון דמדינא אין שום חלות כלל על גוף המתנה שנתן לבניה אחריה כיון דבשעת המתנה בניה עדיין אינם בעולם ועיקר כתובת בנין דכרין הוא רק מכח תנאי ב"ד הם אמרו והם התקינו שאם מחלה גוף כתובתה בטלה ג"כ תנאי כתוב' זו. ולפ"ז בהתנה עמו בפירוש שאחר מות' יירש איש אחר אשר בעת התנאי כבר הי' בעולם דאז זכה בו מטעם מתנה גמורה אפשר דאף אי מחלה הכתיב' לבעלה אין בידה להפסיד אותו האיש הזכות שלו וע' במהרי"ט ח"א סי' ל"ח וצ"ע לדינא עכ"ל:
ד סָעִיף ה המוחלת כתובת'. עבה"ט. והנה לפמ"ש בתשו' נו"ב תניינא חח"מ סי' ל"ב ליישב דברי הב"ח שמביא הש"ך בח"מ סי' י"ב ס"ק י"ז מ"ש בפירוש דברי הר"ר ישעיה בטור שם ומחלק שם בין אית ללוה נכסי בשעת המחילה דאז הוי כגבוי ולא מהני ל' מחילה ובין לית ליה ללוה נכסי בשעת המחיל' דלא שייך לומר כגבוי דמי אלא שעכ"פ גופו משועבד לשלם כשיהי' לו ולזה מועיל לשון מחילה ע"ש. לפ"ז נדחה קצת הוכחת הח"מ והב"ש לסתור דברי הסמ"ע שפסק כהרב ר' ישעיה. וע' עוד בנו"ב שם ויובא בפ"ת לח"מ סי' י"ב ס"ח בד"ה מחילה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.