א יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל כּוּתִית, דֶּרֶךְ אִשּׁוּת, אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְגוֹי (דֶּרֶךְ אִשּׁוּת), הֲרֵי אֵלּוּ לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דְּבָרִים ז, ג) וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה (טוּר). אֲבָל הַבָּא עַל הַכּוּתִית דֶּרֶךְ זְנוּת, בְּמִקְרֶה, חַיָּב עָלֶיהָ מִדְּרַבָּנָן מִשּׁוּם כּוּתִית וּמִשּׁוּם זוֹנָה וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם יִחֲדָה לוֹ בִּזְנוּת, חַיָּב עָלֶיהָ מִדְּרַבָּנָן מִשּׁוּם נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, זוֹנָה. וְאִם הָיָה כֹּהֵן, אֲפִלּוּ בָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ מִקְרֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִשּׁוּם זוֹנָה (וַיִּקְרָא כא, ז):
ב הַבָּא עַל הַכּוּתִית, אִם לֹא פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִים וְלֹא הִלְקוּהוּ בֵּית דִּין, הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַּבָּלָה שֶׁהוּא בְּכָרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה", וְלֹא יִהְיֶה לוֹ "עֵר וְעֹנֶה" (מַלְאָכִי ב, יב) אִם יִשְׂרָאֵל הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְלֹא עוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים. הַגָּה: וְעָוֹן זֶה יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד שֶׁאֵין בְּכָל הָעֲרָיוֹת, שֶׁבְּנוֹ הַבָּא מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה אֵינוֹ בְּנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). הַבָּא עַל הַכּוּתִית בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁדִּינוֹ שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן תכ"ה, הוּא בִּכְלַל עֲרָיוֹת, וְדִינוֹ לֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר כְּמוֹ בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת, (ב"י בְּשֵׁם א"ח בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן) וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קנ"ז:
ג שִׁפְחָה שֶׁהֻטְבְּלָה לְשֵׁם עַבְדּוּת, אֲסוּרָה לְבֶן חוֹרִין. אֶחָד שִׁפְחָתוֹ וְאֶחָד שִׁפְחַת חֲבֵרוֹ. וְהַבָּא עָלֶיהָ, מַכִּין אוֹתוֹ מַכּוֹת מַרְדּוּת:
ד הַנִּתְפַּשׂ עִם שִׁפְחָתוֹ, מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וּמוֹכְרִים אוֹתָהּ וּמְפַזְּרִים דָּמֶיהָ לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וּמַלְקִין אוֹתוֹ וּמְגַלְּחִין שְׂעָרוֹ וּמְנַדִּין אוֹתוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם:
ה נִתְעָרֵב וְלַד יִשְׂרְאֵלִית בִּוְלַד שִׁפְחָה, הֲרֵי שְׁנֵיהֶם סָפֵק. וְכָל אֶחָד מֵהֶם סְפֵק עֶבֶד. וְכוֹפִין בַּעַל הַשִּׁפְחָה וּמְשַׁחְרֵר אֶת שְׁנֵיהֶם. וְאִם הָיָה הַבֵּן הַהוּא בֶּן הָאָדוֹן שֶׁל עֶבֶד, כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ יְשַׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה וְיִהְיוּ מֻתָּרִים לָבֹא בַּקָּהָל:
ו הָיוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת בָּנוֹת, הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן סְפֵק שְׁפָחוֹת. וְהַבָּא עַל כָּל אַחַת מֵהֶן הֲרֵי הַוָּלָד סְפֵק עֶבֶד. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב וְלַד כּוּתִית בִּוְלַד יִשְׂרָאֵל, מַטְבִּילִין אֶת שְׁנֵיהֶם לְשֵׁם גֵּרוּת, וְכָל אֶחָד מֵהֶם סְפֵק גֵּר:
א סָעִיף א ויש חולקים בזה פי' דס"ל דמלקות מן התורה אינו אלא בז' אומות דעלייהו אמר הכתוב לא תתחתן בם אבל בשאר אומות אין מלקות מן התורה ואפילו בז' אומות אינו חייב משום חיתון ושידוך עד שיתגיירו אבל בגיותן לא שייך חיתון כ"כ הטור:
ב סָעִיף ב ועון זה יש בו הפסד ז"ל מהר"א שטיין יש מקשים אמאי לא הבי' ההי' דעושין פסין אברהם אבינו אינו מניח לשאר (עבירות שעבר) בגיהנם אלא הבא על הגויה דערלתו נמשכת וצ"ל מאחר שפי' התו' בפ' הזהב דאף הבא על הגויה עולה אחר י"ב חודש א"כ הוה כמו אשת איש שעולה נמי אחר י"ב חודש כדמוכח שם פ' הזהב וא"כ מאחר שכ' הסמ"ג שהיא קשה מכל עריות ממילא לא גרע מעריות דאשת איש שאינו עולה עד אחר י"ב חודש וא"צ להזכירו עכ"ל וכ' רש"ל ע"ז אבל מ"מ אין נראה בעיני לומר כן שיהיה גדול עונשו משאר עריות שהן בכרת ומיתה אלא ר"ל שהפסד גדול יש כאן דעי"ז סופו להדבק בע"ז ולחלל השם והא דלא מייתי כאן ההיא דאברהם משום דהתו' פי' לשם דהבא על הגויה אינו נענש לירד לגיהנם אא"כ יש לו שאר עבירות שיורד בשביל' לגיהנם דאז כשב' על הגויה אינו מעליהו אחר י"ב חודש מ"ה לא תני נמי הבא על הגויה באידך ג' שיורדים ואינם עולם מיד ומה"ט לא הזכירו הסמ"ג לפי שהוא רוצה להזכיר תיכף העון במי שבא על הגויה לחו' בלא צירוף שאר עבירות עכ"ל. ולענ"ד אין צורך לכל הנ"ל כי לא בא להזכיר כאן העונש של עבירה כי בודאי גדול עונו מנשוא אלא דקמ"ל רבותא דמצינו גריעותא בעבירה זו מה שלא מצינו בעריות דישראל וע"כ אמר כאן הפסד ולא קאמר עונש ובא לתרץ דלכאורה תקשי לך הא איתא בעלמא שבעבירה זו מוליד בן לע"ז והא דאמרי' כאן דאינו בגו לזה אמר שיש כאן הפסק אע"ג דהבא על ערוה או על הגויה אינו מבקש שיהיה לו בן מאותו בעילה מ"מ מצינו שעכ"פ יש מעלייתא שבזה קיים פ"ו כדאיתא בסי' א' דאפי' בממזר קיים פ"ו משא"כ בבא על הגויה אין שם רק עבירה לחוד דמוליד בן לע"ז לזה דוקא נקרא זרעו אבל לא לקיום פ"ו דהוה כאילו אינו בנו כלל ומסיר אותו להיות אחרי ע"ז כו' כלומר דלצד מעלייתא אינו בנו ולגריעותא נקרא בנו כנלע"ד נכון:
א סָעִיף א ויש חולקין בזה. עיין דרישה ב"ש:
ב סָעִיף א חייב עליה מדרבנן. ואם יש לה בעל איכ' איסור דאוריית' היינו עשה ודבק באשתו תוס' קידושין דף כ"א ע"ב ועיין תוס' דסנהדרין דף נ"ב ע"ב:
ג סָעִיף א ומשום זונה. וברמב"ם לא כתב משום זונה עיין דרישה:
ד סָעִיף א נשג"ז. תוס' בע"ז דף ל"ו ע"ב ד"ה משום נשג"ז כתבו דזונה קאי אכהן אבל דעת הרמב"ם אף לישראל גזר אם ייחדה. ולכהן מדאוריית' אסורה אפי' במקרה ודעת התוס' דאינה זונה מדאוריית' אלא אם זנתה בודאי ועיין ב"ש:
ה סָעִיף ב ולא הלקוהו ב"ד. אפילו בעל בצנעא מ"מ כיון דלא קיבל דינו אז עונשו מפורש בקבלה. דרישה ב"ח ב"ש דלא כח"מ:
ו סָעִיף ג מכת מרדות. אבל אינו חייב מלקות מדאוריית' דס"ל להרמב"ם דאזהרה לא תהי' קדשה קאי על הבא על פנויה בת ישראל בזנות מש"ה ס"ל הבא על קדשה בת ישראל לוקין מלקות אבל לא קאי על ביאת עבד ושפחה. אבל דעת ת"א ותוס' ורש"י ור"ן איכ' לאו דלא תהיה קדשה בשפחה ועבד עיין ב"ש:
ז סָעִיף ו ספק שפחות. ואין כופין לאדון לשחררה דאשה אינה מצווה על פו"ר. ואם שתיהן בנותיו כגון שבא על שפחתו וילדה ונתערב עם בתו יש לו בהן זכות מה שיש לאב בבתו. זרע שפחה וזרע עכו"ם אין נקראים זרעו ומותרת בקרוביו מה שאין כן ישראלית שילדה מן העכו"ם נקרא זרעה. בית שמואל:
ח סָעִיף ו ספק גר. נ"מ דאסור בממזרת ואם היא נקיבה אסורה לכהן. וכן בזכר בתו פסולה לכהן וכן נ"מ דפסול לחליצה דגר פסול לחליצה. בית שמואל:
א סָעִיף א מדרבנן עבה"ט מ"ש ואם יש לה בעל כו' ועי' בר"י שכ' ומיהו משמע קצת מדברי הרמב"ם פ"ח דמלכים דמדאורייתא אין אישות להם כלל וכן משמע בחידושי קדושין לחד מקמאי שם פ"ק וכ"כ הריב"ש בתשובה סימן ו' ומטי בה משם הרמב"ן עכ"ד. ועיין בס' שעה"מ פי"ב מהא"ב דין ב' מ"ש בזה:
ב סָעִיף ג מכות מרדות עבה"ט ועיין בזה בתשובת הרשד"ם חי"ד סימן קצ"ו ובתשובת פרח מטה אהרן ח"א סימן ל"ב ובס' שעה"מ פט"ו מהא"ב דין ד' ע"ש באורך:
ג סָעִיף ו ספק שפחות. עבה"ט ומ"ש זרע שפחה כו' ומותרת בקרוביו בס' בית מאיר שתמה על הב"ש בזה למה העמיק סתם נגד הגהת רמ"א בסימן ט"ו סעיף י' ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.