Even HaEzer 176 שולחן ערוך, אבן העזר קעו

גודל הטקסט

א מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, אֲפִלּוּ לֹא הֻכְּרוּ מֵעוֹלָם, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְבִיאָה, הֲווֹ קִדּוּשִׁין וְצָרִיךְ גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת. מֵת, וְלוֹ אָח, חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה. קָדְמוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְכָנְסוּ אֶת שְׁתֵּיהֶן, אֵין מוֹצִיאִים אוֹתָן מִיָּדָם. וְאִם נִמְלְכוּ בְּבֵית דִּין וְאָמְרוּ לָהֶם שֶׁיַּחֲלֹץ הָאֶחָד וִיְיַבֵּם הַשֵּׁנִי, וְהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם וְיִבְּמוּ, יוֹצִיאוּ:

ב מִי שֶׁעָבַר וְיִבֵּם וַדַּאי אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, יוֹצִיא:

ג שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, וּמֵתוּ, לְזֶה אָח וּלְזֶה אָח, כָּל אֶחָד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן; וְאֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְיַבֵּם. לְזֶה אֶחָד וּלְזֶה שְׁנַיִם; הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן; וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ לְאַחַת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְיַבֵּם הַשֵּׁנִי לַשְּׁנִיָּה. וְאִם קָדְמוּ הַשְּׁנַיִם וְכָנְסוּ אַחַר שֶׁחָלַץ הַיָּחִיד, אֵין מוֹצִיאִים מִיָּדָם, אֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים. הָיוּ לְזֶה שְׁנֵי אַחִים וּלְזֶה שְׁנֵי אַחִים, אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאַחַר כָּךְ הָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה, וָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה. אִם קָדְמוּ שְׁנֵי הָאַחִים שֶׁל הָאֶחָד וְחָלְצוּ לִשְׁתֵּיהֶן, לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנֵי אַחִים הָאֲחֵרִים שֶׁל הַשֵּׁנִי לִשְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה. קָדְמוּ הַשְּׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים וְכָנְסוּ אַחַר שֶׁחָלְצוּ הַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:

ד מִי שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמְעוּ שֶׁמֵּת, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם, לְזֶה אָח וּלְזֶה אָח, אָחִיו שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים. וְדִין צָרָתָהּ, עַיֵּן לְעֵיל סִי' קע"ג סָעִיף י"א:

PT

ה הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ לָהּ בָּנִים וּלְכַלָּתָהּ בָּנִים, וְיָלְדוּ הִיא וְכַלָּתָהּ שְׁנֵי זְכָרִים בְּמַחֲבוֹא, וְנִתְעָרְבוּ הַבָּנִים, וְגָדְלוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ; בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין לִשְׁתֵּיהֶן תְּחִלָּה, וְלֹא מְיַבְּמִין; וּבְנֵי הַזְּקֵנָה, אַחַר חֲלִיצַת בְּנֵי הַכַּלָּה, חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין:

ו מֵתוּ הַבָּנִים הַוַּדָּאִים שֶׁל הַזְּקֵנָה וְהַכַּלָּה, וְהַסְפֵקוֹת קַיָּמִים; הַסְפֵקוֹת לִנְשֵׁי בְּנֵי הַזְּקֵנָה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין; וְלִנְשֵׁי בְּנֵי הַכַּלָּה, אֶחָד מֵהַסְפֵקוֹת חוֹלֵץ לָהּ תְּחִלָּה, וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם:

ז מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ ג' חֳדָשִׁים, וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם הוּא בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, וְהָיוּ לָהּ בָּנִים מֵהָרִאשׁוֹן וּמֵהַשֵּׁנִי, וְגָדַל הַסָפֵק וְנָשָׂא אִשָּׁה וָמֵת; בָּנֶיהָ מֵהָרִאשׁוֹן וּמֵהַשֵּׁנִי חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים; וְכֵן הַסָפֵק, לִנְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. הָיוּ לָרִאשׁוֹן וְלַשֵּׁנִי, לְכָל אֶחָד, בֵּן מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵתוּ, זֶה הַסָפֵק חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם לִנְשׁוֹתֵיהֶם. מֵת הַסָפֵק, אֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּנִים הַוַּדָּאִים חוֹלֵץ לָהּ תְּחִלָּה, וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם:

ח חָמֵשּׁ נָשִׁים שֶׁהָיָה לְכָל אַחַת בֵּן יָדוּעַ, וְיָלְדוּ כֻּלָּן בְּמַחֲבוֹא, כָּל אַחַת זָכָר, נִתְעָרְבוּ חֲמִשָּׁה הַוְּלָדוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ, וְנָפְלוּ נְשׁוֹתֵיהֶם לִפְנֵי חֲמִשָּׁה הַבָּנִים הַוַּדָּאִים, אַרְבָּעָה מֵהַוַּדָּאִים יַחְלְצוּ לְאַחַת, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂאֶנָּה הַחֲמִישִׁי. וְכֵן עוֹשִׂים לְכָל אַחַת וְאַחַת. וְאִם מֵת אֶחָד מֵהַבָּנִים הַוַּדָּאִים, אַרְבָּעָה הַסְפֵקוֹת יַחְלְצוּ לָהּ, וְאֶחָד יְיַבֵּם. הָיוּ קְצָת הַוַּדָּאִים כֹּהֲנִים, הַכֹּהֲנִים חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים, וְשֶׁאֵינָם כֹּהֲנִים מְיַבְּמִים. הָיוּ לִקְצָת הַוַּדָּאִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּאֵלּוּ הַסְפֵקוֹת אַחִים מֵהָאֵם שֶׁלֹּא מֵהָאָב, וְגַם יֵשׁ לוֹ בָּהֶם אַחִים מֵהָאָב, (אַחִים מִן הָאֵם חוֹלְצִין, אַחִים מִן הָאָב מְיַבְּמִין מִקְצָתָן כֹּהֲנִים וּמִקְצָתָן אַחִים מִן הָאֵם, אֵלּוּ וָאֵלּוּ) חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים:

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים Commentaries
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva

סָעִיף ד

א סָעִיף ד אחיו של זה ושל זה חולצים. עיין בס' ב"מ שכתב דחליצת אחיו של הראשון אין פוטרת צרתה כי היא ח"פ כן מבואר בהה"מ (פ"ח מהל' יבום דין ט') וגם צריכה חיזור. וחליצת אחיו של שני אינה צריכה חיזור ע"ש ועמ"ש לעיל סי' קנ"ז סקי"ג:

ב סָעִיף ד ולא מייבמים. ע' בגליון המשניות פ"י דיבמות בתו' רע"ק שם שכתב אינו מובן לי כראוי טעמא דמלתא דאחיו של ב' אינו רשאי לייבם כו' עד ולא מצאתי מפורש טעם לשבח בזה ע"ש ועיין במל"מ פ"ו מהל' יבום סוף דין י"ט דנראה מדבריו הטעם משום דגזרו אטו אחיו של בועל ע"ש ועיין בב"מ:

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top