א כְּסוּתָהּ כֵּיצַד, חַיָּב לִתֵּן לָהּ בְּגָדִים הָרְאוּיִים לָהּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וּבִימוֹת הַחַמָּה, בְּפָחוֹת שֶׁלּוֹבֶשֶׁת כָּל אִשָּׁה בַּעֲלַת בַּיִת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה. וְאִם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת אִשָּׁה לַשּׁוּק עַד שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיהָ רְדִיד הַחוֹפֶה אֶת כָּל גּוּפָהּ, נוֹתֵן לָהּ רְדִיד הַפָּחוּת שֶׁבְּכָל הָרְדִידִין. וְאִשָּׁה לֹא תַּרְגִּיל עַצְמָהּ לָצֵאת הַרְבֵּה, שֶׁאֵין יֹפִי לָאִשָּׁה אֶלָּא לֵישֵׁב בְּזָוִיּוֹת בֵּיתָהּ (טוּר). וּבִכְלַל הַכְּסוּת שֶׁהוּא חַיָּב לִתֵּן לָהּ, כְּלֵי בַיִת, וּמָדוֹר שֶׁיוֹשֶׁבֶת בּוֹ. וּמַה הֵם כְּלֵי בַיִת, מִטָּה מֻצַּעַת וּמַפָּץ (פֵּרוּשׁ, כְּעֵין מַחְצֶלֶת) אוֹ מַחְצֶלֶת לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּגוֹן קְדֵרָה וּקְעָרָה וְחָבִית וּפַךְ וְנֵר וְכוֹס וּבַקְבּוּק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
ב הַמָּדוֹר שֶׁשּׂוֹכֵר לָהּ, בַּיִת שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְתִהְיֶה רְחָבָה חוּצָה לוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ בֵּית הַכִּסֵא חוּץ מִמֶּנּוּ:
ג וּמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן לָהּ תַּכְשִׁיטִים, כְּגוֹן בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים לְהַקִּיף עַל רֹאשָׁהּ וּפַדַּחְתָּהּ, וּפוּךְ (פֵּרוּשׁ, כַּחַל שָׁחֹר) וְשָׂרָק (פֵּרוּשׁ, צֶמֶר גְּפָנִים שֶׁצוֹבְעִים אוֹתוֹ בְּחָרִיעַ וּמַעֲבִירִין אוֹתוֹ עַל פְּנֵי כַּלּוֹת שֶׁתִּתְרָאֶנָּה אֲדֻמּוֹת, עָרוּךְ), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
ד בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּעָשִׁיר, כָּל דְּבָרִים הַלָּלוּ נוֹתֵן לָהּ לְפִי עָשְׁרוֹ:
ה אִם קָצְרָה יָדוֹ לִתֵּן לָהּ, אֲפִלּוּ כְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, וְתִהְיֶה הַכְּתֻבָּה חוֹב עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר. [טוּר] וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ע' סָעִיף ג':
ו בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עַד בְּנֵי שֵׁשׁ, חַיָּב לִתֵּן לָהֶם כְּסוּת וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ וּמָדוֹר, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם כְּפִי עָשְׁרוֹ, אֶלָּא כְּפִי צָרְכָּן בִּלְבַד:
ז כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו מְזוֹנוֹת, בֵּין בְּחַיָּיו בֵּין אַחַר מוֹתוֹ, יֵשׁ לוֹ כְּסוּת וּכְלֵי בַּיִת וּמָדוֹר; וְכָל שֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִים לִמְזוֹנוֹת, מוֹכְרִים לִכְסוּת וּכְלֵי בֵּיתוֹ וּמְדוֹרוֹ:
ח דִּין הַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ בְּטַעֲנַת הַכְּסוּת וְהַכֵּלִים וּשְׂכַר הַמָּדוֹר, כְּדִינָם בְּטַעֲנַת הַמְּזוֹנוֹת; אִם אָמַר הוּא: נָתַתִּי, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא נָתַן:
ט מִי שֶׁמִּשְׁכֵּן כְּסוּת אִשְׁתּוֹ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ בְּלֹא כְּלוּם. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ':
א סָעִיף א החמה. כלומר נותן לה חדשים בימות הגשמים והשחקים הם שלה להתכסות בהם בימי נדותה ש"ס:
ב סָעִיף ה עסי' ע'. דשם הביא דעת ר"ת דס"ל דאין כופין להוצי' כשאין לו מזון לזון אותה. ה"נ אין כופין אותו להוצי' בשביל כסות ח"מ ב"ש:
ג סָעִיף ו שש. וה"ה אף אחר שש מפצירים בו. ואם הוא אמוד כופין אותו כמו גבי מזונות ח"מ ב"ש:
ד סָעִיף ו בלבד. ולא לפי כבודו כי דוק' באשתו נותנים לפי כבודו אבל לא לבניו:
ה סָעִיף ז לכסות. כי היכא דאמר לה צאי מ"י במזונותיך מהני. אף אם אמר לה צאי מ"י בכסותך מהני הרדב"ז ח"א סי' ק"ו:
א סָעִיף ט מי שמשכן. עב"ש כאן ולקמן סי' צ' ס"ק מ"ט ונ"ב ועיין בס' ב"מ שהאריך בזה ומסיק וז"ל היוצא לנו מזה לע"ד בבגדים שהכניסה וכן בבגדי חול שנעשה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם יש לומר גבי בעלה אחזוקי אינשי בגנבי כו' ואז אפשר דשייך נמי תקנות השוק אבל לפעמים הוא אדם שהמסתמ' להיפך וגם ממש דומה לגנב מפורסם דל"ש גביה ת"ה. וכ"ז אם מכר או השכין לצורך פרנסה אבל אם עשה כדי להוציא בקוביא לע"ד כ"ע מודו בזה אפי' בבגדי שבת שע"ד כן גמר והקנה לה שלא יהא לו רשות בזה וטעם אחזוקי בגנבי נמי ל"ש באדם כזה וטעם ת"ה הוא לפי ראות עיני הדיין ואם יראה לדיין שידע המלוה שנעשה בלי ודיעתה יוכל להוציאם בלא כלום עכ"ל עש"ה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.