א אָסוּר לִישֵׁב בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מִתְפַּלֵּל; בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִן הַצְּדָדִין בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, (תוס' וּמָרְדְּכַי וַאֲשֵׁרִי פ' אֵין עוֹמְדִין) וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת; וְאִם עוֹסֵק בִּדְבָרִים שֶׁהֵם מִתִּקּוּנֵי הַתְּפִלּוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק; וְיֵשׁ מַתִּיר בְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתִּקּוּנֵי הַתְּפִלּוֹת; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָנֵי מִלֵּי מִן הַצַּד, אֲבָל כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו אָסוּר, אֲפִלּוּ עוֹסֵק בִּקְרִיאַת שְׁמַע.
ב יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הַיּוֹשֵׁב בְּצַד הַמִּתְפַּלֵּל חָלוּשׁ, מֻתָּר.
ג אִם הַיּוֹשֵׁב יָשַׁב כְּבַר, וְעָמַד זֶה בְּצִדּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לָקוּם, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא בִּגְבוּלוֹ. מִכָּל מָקוֹם מִדַּת חֲסִידוּת הוּא לָקוּם אֲפִלּוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מהרי"א).
ד אָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְּלִים בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת, וְדַוְקָא לִפְנֵיהֶם, אֲבָל בְּצִדֵּיהֶם מֻתָּר לַעֲבֹר וְלַעֲמֹד.
ה אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְהָיָה אָדָם אֶחָד מִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, אָסוּר לִפְסֹעַ ג' פְּסִיעוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר מִי שֶׁאַחֲרָיו אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֶה הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל; וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בָּזֶה, אֲפִלּוּ אִם הָאַחֲרוֹן הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל.
א סָעִיף א (א) אסור לישב - וגם סמיכה אסור אך סמיכה במקצת שאם ינטל יוכל לעמוד יש להקל במקום הדחק:
ב סָעִיף א (ב) בתוך ד"א - ואפילו כשהוא יושב באלכסון די בד"א ולא בעינן הד"א עם האלכסון מ"א ועיין בפמ"ג. כתב הח"א אם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה י' ורחב ד' מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כ"כ שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור וכן פסק בהלק"ט וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה שיש להחמיר לעבור באלמעמרע נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד"א [בסימן זה סק"ב במשב"ז]:
ג סָעִיף א (ג) של מתפלל - ואפילו אם המתפלל עומד בתחנונים שלאחר התפלה כ"ז שלא פסע וה"ה לענין שלא לעבור נגד המתפלל:
ד סָעִיף א (ד) ובין מלאחריו - וכן הסכימו האחרונים:
ה סָעִיף א (ה) בפרק איזהו מקומן - וה"ה אם עוסק בפרקים במנחה בשבת ג"כ מותר לישב בצד המתפלל:
ו סָעִיף א (ו) ויש מתיר וכו' - דס"ל דלא אסרו חכמים לישב בצד המתפלל אלא כשיושב ודומם דנראה כאלו אינו רוצה לקבל עליו עומ"ש אבל כשהוא יושב ועוסק בתורה הרי הוא כמקבל עליו עומ"ש. ועיין באחרונים דטוב להחמיר לעמוד כדעה הראשונה אם לא במקום הדחק ובלאחריו נ"ל שאין להחמיר בזה:
ז סָעִיף א (ז) בעוסק בתורה - דוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל מהרהר בלבו אינו מועיל ואפילו בעניני תיקוני התפילות דאתו למיחשדיה שאינו מקבל עליו עומ"ש:
ח סָעִיף א (ח) אבל כנגדו וכו' - מפני שנראה כמשתחוה לו ולפ"ז דוקא לישב אסור אבל לעמוד מותר ואפילו בתוך ד"א ואולי אף לעמוד ס"ל דאסור דעי"ז מתבטל כונתו:
ט סָעִיף א (ט) אפילו עוסק וכו' - פי' היושב נגד המתפלל עוסק בק"ש. ועיין בפר"ח שפסק כדעה קמייתא דאין חילוק בין מלפניו ובין מן הצדדין ושארי אחרונים כתבו שטוב להחמיר כהיש מי שאומר. ונ"ל שבעמידה חוץ לד"א בודאי אין להחמיר ואולי אף בתוך ד"א וכנ"ל בסק"ח:
י סָעִיף ב (י) חלוש - ר"ל שידוע שהוא חלוש וא"א לו לעמוד ולכך מותר לו לישב דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב. ודוקא לישב בצד המתפלל הא לפניו יש מחמירין אף בחלוש:
יא סָעִיף ב (יא) מותר - ויש לסמוך על דבריו אם א"א לו בקל להרחיק ד"א ולישב שם:
יב סָעִיף ג (יב) לקום - אלא המתפלל צריך להרחיק ד"א ממנו כשרוצה לעמוד ולהתפלל:
יג סָעִיף ג (יג) בא בגבולו - ודוקא בביתו אבל במנין קבוע וכ"ש בבהכ"נ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל בני אדם ואפילו אם המקומות קבועים לכל אחד שקנאום בדמים נמי יש להחמיר אך בעוסק בתורה לא יחמיר בזה וכ"ש רב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה המתפללים א"צ לעמוד ואפי' מדת חסידות ליכא:
יד סָעִיף ג (יד) מדת חסידות - כדי להרים מכשול מחבירו שעשה שלא כשורה שעמד להתפלל בתוך ד"א של היושב כבר בהיתר וישיבתו היא גנאי למקום קדוש של התפילה:
טו סָעִיף ד (טו) אסור לעבור - מפני שמבטל כונתו עי"ז ולכן אסור אפילו עוסק אז בק"ש וח"א כתב הטעם מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה:
טז סָעִיף ד (טז) לפניהם - וצדדים שלפניהם להמ"א בסק"ו כלפניהם דמי ולהאליהו רבא שרי:
יז סָעִיף ד (יז) אבל בצידיהם - והזוהר פ' חיי שרה אוסר אפילו בצידיהם תוך ד"א:
יח סָעִיף ד (יח) לעבור ולעמוד - ר"ל שיעבור ויעמוד שם ולא ילך להלאה כדי שלא יהיה כנגד פניהם שכל שיוכל לראותו אף שהוא צדדין שלפניו כלפניו דמי ואסור מפני שמבטל כונתו עי"ז ולפ"ז כ"ש דאסור לילך ולעמוד נגד פניו בתוך ד"א כן הוא לדעת המ"א והא"ר סובר דלא אסרו רק לעבור בתוך ד"א נגד פניו אבל לילך בתוך ד"א ולעמוד מותר אפילו לפניו ואפשר דיש להקל במקום הדחק:
יט סָעִיף ה (יט) מתפלל אחריו - ואם אינו אחריו ממש רק מרוחק לצדדין נראה דשרי להא"ר הנ"ל:
כ סָעִיף ה (כ) ג' פסיעות - ומיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א ע"י ג' פסיעות שיפסע לאחוריו:
כא סָעִיף ה (כא) שכבר התחיל - ולא נקרא בא בגבולו ואפילו אם האחרון מאריך בתפילתו דאדרבה זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו:
א סָעִיף א בתוך ד"א. ולפי' התו' א"ש דגם מלאחריו צריך דכתיב עמכה כלומר עמך ה' שעלי היה יושב בתוך אמה חמישית ולפי' הרא"ש דיליף דז"ה בגי' י"ב קשה דהוי ט"ז אמות ד' לכל רוח וי"ל דחנה מסתמא היתה מתפללת אצל הכותל וא"צ לפניה הרחקה אבל באמת אם מתפלל באמצע גם לפניו אסור לישב [ב"ח] ול"נ דברים כפשוטן דצריך להתרחק ד"א לכל רוח בעיגולה וידוע דעיגול של ד"א הוא מחזיק יב"א כדאי' פ"ק דסוכה ע"ש ואף על פי דהכא הוי ד' לכל רוח והוה ח' על ח' מ"מ לא מיירי רק בקו השוה ולהי"א לק"מ דלא איירי כלל בלפניו:
ב סָעִיף א בעוסק בתורה. אבל הרהור לא מהני [ב"י]:
ג סָעִיף א ואפי' עוסק בק"ש. פי' היושב:
ד סָעִיף ג בגבולו. ודוקא בביתו אבל בבה"כ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל [ב"ח]:
ה סָעִיף ד אבל בצדיהם. ובזוהר חיי שרה ע' שי"ג איתא דלכל צד אסור:
ו סָעִיף ד לעמוד. כתב הרב"י זה נלמד ממ"ש לעיל דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד ע"כ וצ"ע דא"כ למה כתב בצדיהם מותר לעמוד הלא אפי' לפניו מותר ול"נ דה"ק הטור בצדיהם מותר לעבור ולעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ ה"ל כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו כנ"ל ברור:
ז סָעִיף ה אסו' לפסוע. ולפי פירש"י משמע דמות' לפסוע לאחריו רק שאסו' לעבור לפני המתפלל שוב למקומו ע"ש, ואפשר דרש"י ס"ל דר"י הי' עומד קצתו רחוק מרב שהיה יכול לפסוע ג"פ וא"כ אין ראיה משם. ומ"מ מהירושלמי יש ראיה. עב"י:
א סָעִיף א אסור לישב כו'. בטור יליף לה מקרא דחנה אני האשה הנצבת עמכה דמשמע שהיה עומד כמותה כיון שהיה בתוך ד"א שלה. וקשה הא עלי חשבה לשכורה ולא מתפללת אלא מחמת שגעון השכרות היא מנענעת בשפתיה וכן פי' רש"י בשמואל ויחשבה עלי לשכורה שלא היו רגילים להתפלל בלחש וי"ל דחשב עלי שהיא מתפללת בלחש מחמ' שהיא שכורה ועוד נראה דאע"פ שעלי לא ידע מתפלתה מ"מ היא לא עמדה שם להתפלל בתוך ד"א שלו אלא כיון שראתה אותו עומד כמותה וה"ק אני האשה שהתפללתי בתוך ד"א שלך הוא מחמת שהייתי נצבת עמך ואתה עמדת כמותי והתוס' מפרשים שיליף לה מה"א של עמכה להורות שאני הייתי באמה ה' ממך ע"כ נצבתי להתפלל אע"פ שאתה יושב ולפ"ז היה עלי יושב באמת:
ב סָעִיף א בין מן הצדדין. כ"כ גם הטור ולא זכר מלאחריו כלום ונתן סי' דבזה בגי' י"ב דהיינו י"ב אמות לג' רוחות מלפניו וב' צדדין אבל לאחריו ס"ל דמותר לישב אפי' תוך ד"א ויש לתת טעם מדילפינן מעלי וגבי עלי כתיב ועלי שומר את פיה ואין שייך לומר לשון זה אלא מלפניה או מצדדיה אבל לא לאחריה ובאשר"י כתב כלשון זה בין מלפניו בין מלאחריו צריך להרחיק ד"א עמכה בזה זה בגי' י"ב דהיינו ד"א לכל רוחות ע"כ צ"ל דשני הצדדין חשיב לרוח א' (ד"מ) ותימא על הטור שלא הביא דעת אביו כיון שחולק עליו וגם בתוס' ובמרדכי כתוב שגם לאחריו צריך ד"א וכ"פ רמ"א:
ג סָעִיף א ואפי' בפרק איזהו מקומן. כיון שנהגו לאומרו קודם תפלה מעניני תפלה הוא חשוב אבל שאר ד"ת שאינו שייך לתפלה צריך לעמוד הוא דעת הטור שכתב שהטעם שאסור לישב בתוך ד"א של תפלה מפני שנראה כאלו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל וכשהוא עוסק בק"ש וברכותיה אזיל ליה האי טעמא. אבל אם הוא עוסק בתורה אכתי איתא האי טעמא עכ"ל. וקשה לי במ"ש שהטעם מפני שנראה שאינו מקבל עול מלכות שמים בק"ש נמי נימא הכי ונימא שאסור לישב בתוך ד"א של הקורא ק"ש ושותק דהא עיקר קבלת מ"ש הוא בק"ש ותפלה לאו קבלת מ"ש היא רק רחמי וצלותא היא ותו לפי טעם זה קשה מאי אהני הרחקת ד"א לבטל חששא זו ותו מנ"ל לרבינו לומר טעם זה והלא מקרא דחנה ילפינן לה. ואפשר לומר ט"א דהמקום שהמתפלל עומד אדמת קודש הוא כ"ז שהוא מתפלל וע"כ צריך לאותו שהוא באותו מקום דהיינו תוך ד"א לנהוג בו כבוד וכל שיושב ואינו עוסק ג"כ בדבר קדוש הוי כאלו לאו קדושה שם והוה כשאר מקומות שבבית ע"כ צריך שיעמוד להראות שיש כאן קדוש' אבל אם עוסק בתפלה או בד"ת אפילו יושב הוי עליו ג"כ קדושה. זה נ"ל טעם נכון לאותם שסוברים גם ד"ת מהני כמ"ש אח"כ ומ"מ כתב ב"י לחלק דדוקא כשמוציא בשפתיו ד"ת אז סגי שקדושה יתירה היא משא"כ בהרהור בד"ת בלב דלא סגי וחילוק נכון הוא:
ד סָעִיף ב בצד המתפלל כו'. הוראה זו הביאה ב"י שכתבה בא"ח בשם בעל התמיד וכתב א"ח ע"ז ודבריו דברי תימה וצ"ע עכ"ל. וכתב ב"י ול"נ דאין כאן תימה דחולשתו מוכיח עליו שמפני כך ישב עכ"ל ולענ"ד יש תימה למה אין כאן תימה דמאי אהני חולשתו שישב דוקא תוך ד"א ולא יזוז עוד לאמה א' ותו דנ"ל להוכיח דלא מהני חולשה לזה דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום כדאיתא בסימן קי"ג ס"ה לענין מודים וכן לענין עקירה מהשלחן והניחו שם זקן או חולם כדאי' בפ' ע"פ וא"כ ע"כ עלי דזקן מופלנ היה באותו פרק כמשמעות הפסוקים וכמו דאיתא פ"ק דחולין דף כ"א גבי עלי דאמר שם זקנה שאני ולמה היה צריך לעמוד תוך ד"א של חנה ע"כ נלע"ד דצ"ע להקל בהוראה זאת:
ה סָעִיף ג בצדו כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש והקשה עליו דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחלה דכתיב ועלי יושב ואפ"ה הוצרך לקום וכב"י בשם מהרר"יא זאת הקושיא היא לפי' הראשון דריש הסי' שעלי היה עומד אבל לפי' התוס' דעלי היה יושב והראייה היא מה"א יתירה אין כאן קושיא עכ"ל ולכאורה תמוהים דבריו דהרי גם לפי' התוס' מקשה שפיר דלפי פירושם ילפינן מדאמרה חנה אני מתפללת חוץ לד"א שלך ע"כ אתה יושב משא"כ אם הייתי תוך ד' אמות שלך ש"מ שיש איסור אפילו בזה שעלי היה יושב כבר אם הי' תוך ד' אמות וכי דייקת שפיר קאמר מהררי"א דודאי אם אחד ישב כבר ובא אחד תוך ד"א שלו אין על הראשון חיוב להרחיק כיון שזה בא לגבולו אבל השני עושה איסור שהוא מתחיל להתפלל במקום שהוא ד"א של היושב כבר בהיתר וע"כ אמרה חנה שפיר אני הנצב' להתפלל בהיתר כיון שאני חוץ לד"א אבל אם הייתי תוך ד"א הי' עלי איסור שאני מתחיל להתפלל בתוך ד"א שלך אבל עליך אין שום איסור כיון שאתה יושב כבר ונמצא אין כאן קושיא ומו"ח ז"ל כתב על מהררי"א שרי ליה מאריה ולא דק בזה כי דבריו נכונים:
א סָעִיף א הצדדים. עמ"א וט"ז ובהלק"ט ח"ב סי' רכ"ו. ובח"א סי' כ"ד. ובתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל א' סי' ל"ט. ובספר פרח שושן חא"ח כלל א' סי' י"א:
ב סָעִיף א התפלות. ודוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל אם מהרהר לבד אסור לישב וכ"מ מההיא דעלי הי' עומד אע"פ שבודאי היה מהרהר בד"ת ועיין ב"י:
ג סָעִיף א בק"ש. פי' היושב:
ד סָעִיף ב חלוש מותר. צ"ע דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום וא"כ עלי זקן היה ולמה היה צריך לעמוד. ע"כ צ"ע להקל בהוראה זאת. ט"ז:
ה סָעִיף ג בגבולו. דוקא בבית אבל בבית הכנסת צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל ב"א. ולפיכך גם עלי אע"פ שכבר ישב תחלה כיון שהמקום קבוע להתפלל היה צריך עלי לקום ויתורץ בזה קושית הטור על הרא"ש:
ו סָעִיף ד המתפללים. אם מותר לעבור נגד מתפלל כשיש מקום גבוה י"ט ורוחב ד' לפניו. פסק בהלק"ט ח"א סי' פ"ד דאסור. אבל אם המתפלל הוא במקום כזה אפשר דמותר לעבור לפניו ע"ש ועיין בפרח שושן חא"ח סי' י"א:
ז סָעִיף ד מותר. ובזוהר חיי שרה איתא דלכל צד אסור:
ח סָעִיף ד ולעמוד. ר"ל דיעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ הוה ליה כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו. מ"א: (ועיין בספר אליהו רבה מה שמיישב בפירוש הטור על קושיות ע"ת דלא כמ"א):
ט סָעִיף ה ג' פסיעות. עמ"א. ופשוט דמיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א על ידי ג' פסיעות שיפסע לאחוריו. ע"ת:
א סָעִיף א (ס"ק א) בתוך ד"א. ולפי התוס' ר"ל הא דהוסיף רמ"א בין מלאחר הוא דעת התוס' והרא"ש כפי שנרשם בש"ע ולזה הקשה דלהתוס' ניחא אבל ל הרא"ש קשיא דהאי דינא יליף הש"ס מחנה דאמרה לעלי אני האשה הנצבה עמכה בזה וס"ל להתוס' מדהמ"ל עמך בלא ה"א וכתיב עמכה בה"א בסוף דרשי' שעלי היה יושב ואמר' אני האשה הנצב' אבל אתה היית יושב ולמה עמכה בה שהייתי רחוק ממך ה' אמות משמע שתוך ד"א אסור לישב א"כ אין חילוק ובכל הצדדים בעינן ד"א אפי' מאחריו אבל הרא"ש ס"ל דילפינן מדכתיב בזה ותיבת זה גי' י"ב והיינו שאמרה לעלי הנצבת עמכה שגם אתה היית עומד כמוני ולמה בז"ה שהיה תוך י"ב אמה שצריך להרחיק בצירוף כל הצדדים וא"כ ע"כ צ"ל דלאחריו לא בעי הרחקה דאל"כ ה"ל ט"ז אמה: ול"נ דדברים כו' מחזיק יב"א דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג' טפחים: ח' על ח' וא"כ הקיפו כד"א: לא מיירי רק בקו השוה ר"ל במקום עמידת חנה כזה? ר"ל שממקום עמידתה לפנים דהיינו חצי העיגול עד קו השוה שהוא באמצע הוא י"ב אמה וכן חנה העומד מאחריה יש לפניו חצי עיגול של אחריה ג"כ צריך להרחיק אותו חצי העיגול שמחזיק יב"א וכן העומד בא' מן הצדדים צריך להרחיק עד קו השוה לאורך דהיינו יב"א. וכמ"ש התוס' לפירוש' דלא כתיב רק שיעור ד"א ור"ל מצד א' וה"ה להרא"ש דמרמז יב"א היינו חצי העיגול ממקום עמידתו עד מקום עמידת חנה ואותו קו שציירתי באמצע העיגול נקרא קו השו': ולי"א לק"מ ר"ל יש מ"ש שכ' סוף סעיף זה דלפניו מלא עיניו אסור:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) בעוסק בתורה אבל הרהור לא מהני הכי דייק הרב"י מדעלי הוצרך לעמוד תוך ד"א אע"ג דודאי היה מהרהר בד"ת דהא מה"ט אמרי' דאסור לת"ח לעמוד במקום מטונף דא"א לו עכ"פ בלי הרהור תורה:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) אפי' כו' היושב וחבירו עומד ומתפלל י"ח:
ד סָעִיף ג (ס"ק ד) בגבולו כו' בבה"כ צריך כו' ב"ח כ"כ ליישב קושיית הטור דהא עלי ישב תחלה וחנה באת בגבולו. ומה"ט כ' רמ"א שמ"מ מדת חסידות לקום אפי' כה"ג דניהו דהיושב לא עביד איסורא כה"ג מ"מ המתפלל עשה שלא כהוגן שהעמיד את עצמו תוך ד"א של היושב ולכן עמד עלי מצד מדת חסידות וע' בט"ז. וב"ח תי' דשאני התם בחנ' דהיה בשילה שהיה מיוחד לכל אדם והוי כמו בה"כ דצריך לעמוד כה"ג מצד הדין ולפ"ז אין הכרח בביתו דאיכא מדת חסידות לקום דלפ"ד הב"ת בלא"ה נתיישב קושיית הטור דמיני' רצה להוכיח דין מדת חסידות:
ה סָעִיף ד (ס"ק ו) ולעמוד. כ' הרב"י זה נלמד כו' דהרב"י הבין דהטור אמר ב' קולות א' דמצדיהן מותר לעבור נגד המתפלל ולהלא' קולא ב' ולעמוד מותר רצה לומר שמותר לעמוד בצד המתפלל וע"ז כתב הרב"י הא דמותר לעמוד מן הצד ילפינן מדכ' לעיל דאסור לישב תוך ד"א מן הצד משמע דלעמוד מותר מן הצד וכיון דהעמיד' שהיא קבע שרי מן הצד כ"ש העבר' מן הצד דשרי. אפי' בפניו מותר דהא גם לפניו לא אסר כ"א ליישב: ול"נ דה"ק כו' מותר לעבור ולעמוד. ר"ל דהטור לא קאמר כ"א דין א' דהיינו קולא א' דמצדיהן שרי לעבור והתנה הטור ודוקא לעמוד שעובר מצדו ועומד שם ולא יעבור להלאה נגד פני המתפלל אף שהוא מן הצד:
ו סָעִיף ה (ס"ק ז) אסור לפסוע ולפירש"י כו' דבר"פ תפלת השחר רב אקלע לבי גניבא וצלי של שבת בע"ש והוי מצלי ר' ירמיה בר אבא אחורי' דרב וסיים רב ולא פסקי' לצלותיה דר' ירמיה (פירש"י כלומר לא הפסיק בין ר' ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולילך לישב במקומו אלא עמד על עמדו): ש"מ תלת כו' וש"מ אסור לעבור נגד המתפללים ומדכ' רש"י ולילך ולשוב למקומו היינו החזר' משמע אבל לפסוע לאחריו אחר סיום ח"י ברכות שרי דלא כמ"ש בש"ע: היה עומד קצת רחוק מרב כו' בס' חמד משה הבין שר"ל שר"י היה משוך קצת אחרי רב לצדדים ולא היה עומד אחרי רב ממש דהיינו פני ר"י נגד אחורי רב ולכך כתב מ"א שיכול לפסוע ג"פ מן הצדדים מותר וכיון דהוי ר"י משוך לצדדים לא עבר רב לפניו אלא דמקום ישיבת רב היה מן הצד לא במקום שהתפלל ואם היה רוצה לשוב למקומו היה צריך לעבור נגד פני ר"י וזה אסור ולכן עמד על עמדו ולכן הרבה להקשות על מ"א חדא דהא כה"ג כ' מ"א ס"ק ו' דגם מצדיהן אסור גם מ"ש ומ"מ מירושלמי יש ראיה לפ"ז ע"כ צ"ל אע"ג דמרש"י אין ראיה דשרי לפסוע לאחריו אבל מירושלמי יש ראיה ובאמת גם מירושלמי אין ראיה וז"ל הירושלמי שהביא הרב"י ר"ח בר בא הוי קאים מצלי עאל רב כהנא קם ליה ומצלי מן אחוריו מן דחסיל ר"ח בר בא מצלותי' יתיב ליה דלא מיעבד קומיה. רב כהנא מאריך בצלותיה מן דחסיל רב כהנא א"ל הכי אתון נהיגי' גביכון מצערין רברבניכון כו' עכ"ל. ולענ"ד בלא"ה א"א לומר דר"י היה משוך לצדדי רב דהא פריך הש"ס והיכי עביד הכי והא אסור לתלמיד להתפלל אחורי רבו וכדלעיל סי' צ' סכ"ד ומשני שאני ר"י דתלמיד חבר דרב הוי ומאי קושיא הא כה"ג כשמשוך התלמוד לצדדי הרב ודאי שרי גם מי דחקו לרש"י לזה שהיה משוך לצדדים לכן לענ"ד כוונת מ"א כפשוטו אם שהלשון מגומגם קצת דמ"ש הר"י היה עומד קצת רחוק מרב ר"ל דודאי היה עומד אחורי רב ממש אלא לא היה עומד כ"כ סמוך לרב תוך שיעור ג"פ אלא היה רחוק מרב שיעור שהיה יכול רב לפסוע לאחריו ג"פ ובאמת פסע רב לאחריו ג' פסיעות וגם חזר למקום שהתפלל וכדלקמן סי' קכ"ג אלא לישב שם היה אסור כיון שהיה לפני ר"י וגם תוך ד"א ומה שדייק הש"ס דאסור לעבור נגד המתפללים היינו מדעמד שם ולא עבר לפניו לישב במקומו שהיה מן הצד אלא משום שהיה צריך לעבור לפני ר"י שהיה מתפלל ולא הותר כ"א לפסוע שהוא לצורך תפלה. ולזה סיים מ"א וא"כ אין ראיה משם ור"ל לכל הדין שמבואר בש"ע אם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע כו' דודאי מותר בין לפסוע ובין לשוב למקום התפל' כיון דצורך תפלה אפשר דמותר ומעובדא דרב ור"י ליכא ראיה ועיקר מה שדחקו למ"א לפי' זה שהי' נראה לו דוחק לחלק בין לפסוע לאחריו דשרי ולחזור למקומו דאסור כיון דשניהם צורך תפלה וע"ז סיים שפיר ומ"מ מהירושלמי יש ראיה. ר"ל לגוף הדין שכ' בש"ע דאם אחד מתפלל לאחריו אסור לפסוע לאחריו עד שיסיים השני:
א סָעִיף ב ס"ב בין מלפניו כו'. עמ"א וט"ז ס"ק ב': ואם עוסק כו'. כל בו בשם הירושלמי ע"ש: ויש מתיר כו'. עט"ז: ויש מי כו'. וזה שכתוב בז"ה גי' י"ב ד"מ ובבה"ג מייתי ברייתא ע"ש ד"א: ס"ב יש מי כו'. עט"ז ודבריו תמוהים דהא מ' שנה קודם לכן הוה:
ב סָעִיף ג ס"ג אם היושב כו'. עמ"א ובזה תירץ קושיית הטור דהא עלי ישב מקודם כמ"ש ועלי יושב ועט"ז:
ג סָעִיף ד ס"ד ודוקא כו'. לשון הטור וכ"כ תר"י ועיין זוהר ח"א קל"ב א': ולעמוד. עמ"א:
ד סָעִיף ה ה אם השלים כו'. ירושלמי פ"ב דר"ה ר' חייא בר בא כו' וע' יפ"מ שם וכ"מ בגמ' דברכות כ"ז א': וצריך כו'. מהרי"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.