Shulchan Aruch, Orach Chayim 21 — שולחן ערוך, אורח חיים כא
א חוּטֵי הַצִּיצִיּוֹת שֶׁנִּפְסְקוּ יָכוֹל לְזָרְקָן לָאַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵם קְבוּעִים בַּטַּלִּית אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כְּגוֹן לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ אֵין לִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן לְזָרְקָן בְּמָקוֹם מְגֻנֶּה אֶלָּא שֶׁאֵינָן צְרִיכִין גְּנִיזָה (כָּל בּוֹ הִלְכוֹת שַׁבָּת) וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין לְגָנְזָן וְהַמַּחְמִיר וּמְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (מַהֲרִי"ל הִלְכוֹת צִיצִית) וְע"ל סי' תרס"ד סָעִיף ח' ט'.
ב טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ, אָדָם בּוֹדֵל עַצְמוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְקַנֵּחַ עַצְמוֹ בָּהֶם, וְלֹא לְיַחֵד אוֹתָם לְתַשְׁמִישׁ הַמְגֻנֶּה, אֶלָּא זוֹרְקָן, וְהֵם כָּלִים.
ג מֻתָּר לִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַכִּסֵא: הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁכַּב בָּהֶן דְּשָׁרֵי וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִיצִית, גַּם שֶׁלֹּא לִתְּנוֹ לְכוֹבֵס גּוֹיָה לְכַבֵּס וְהַכֹּל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו אַךְ נוֹהֲגִין לְהָקֵל לִשְׁכַּב בָּהֶם (כָּל בּוֹ).
ד יֵשׁ לִזָּהֵר כְּשֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁלֹּא יִגְרֹר צִיצִיּוֹתָיו:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Respect for tzitzit and the tallit: torn strings, a worn-out tallit, wearing tzitzit into the bathroom or to sleep, and letting the strings drag.
seif 1 The Mechaber writes that tzitzit strings that have torn off may be thrown into the trash. The reason is that tzitzit are a mitzvah with no kedushah (holiness) in the object itself. While the strings are still attached to the tallit, he forbids using them for anything else (for example, to tie something with them), because that is bizui mitzvah (treating a mitzvah with disrespect). He follows the Gemara in the second chapter of Shabbat, as the Gra notes. The Taz cites the Tur, who brings the She'iltot. The She'iltot learns this rule from covering the blood, which is not done with the feet, so that mitzvot are not treated with contempt. The Taz argues at length that the Tur was right to doubt this comparison. At the moment one uses the strings he is not doing the mitzvah, so the Taz holds that using them while attached is fully permitted. He writes that the Tur, out of humility, set his own view aside and wrote only that it is good to be strict. The Mishnah Berurah writes that the same holds for other items used for a mitzvah, such as a sukkah, a lulav and a shofar. Once they are no longer kept for their mitzvah they may be thrown away, but they may not be used while they are still kept for it (for example, an old lulav kept for next year).
The Rema adds a view that even torn strings should not be treated with disrespect by being thrown into a filthy place, though they do not need genizah (being put away in a respectful place). He adds that some are careful to put them away, and that one who is strict and careful with mitzvot will receive a bracha. The Magen Avraham, the Taz and the Mishnah Berurah cite the practice of putting the torn strings in a sefer as a bookmark, since a mitzvah was already done with them, so another should be done with them. The Aruch HaShulchan explains from the Gemara in Megillah that tashmishei mitzvah (items used for a mitzvah, such as tzitzit) may be thrown away, while items that serve a holy object (such as the case of a Sefer Torah) go to genizah. He reads the Rema's first view as the basic law, which no one disputes. "Thrown away" never meant real disgrace, only that no respectful genizah is needed. Putting the strings away, he writes, is to satisfy a lone view, since most poskim do not read the Gemara that way.
seif 2 The Mechaber writes that a person holds back from using a tallit made for the mitzvah that has worn out. He may not wipe himself with it or set it aside for a degrading use. He throws it away and lets it decay (following the Ra'avad's explanation of a passage in Shabbat, as the Gra notes). The Mishnah Berurah, citing the Pri Megadim, writes that such a tallit, even a tallit katan, should not be made into trousers, since that is a degrading use. A use that is not degrading is permitted.
seif 3 The Mechaber permits entering the bathroom wearing tzitzit (following the Gemara in Menachot, as the Gra notes). The Taz limits this to a four-cornered garment worn as ordinary clothing, such as the tallit katan worn under the clothes. A tallit used only for prayer, he writes, should not be worn into the bathroom. The Mishnah Berurah agrees, and adds that one may urinate while wearing a prayer tallit. The Aruch HaShulchan also agrees with the Taz, since a large tallit takes no effort to remove. He writes that it is proper to take it off even to urinate, and that this is the custom.
The Rema adds that sleeping in tzitzit is surely permitted. He records that some wrote the custom not to sleep in a garment with tzitzit, nor to give it to a non-Jewish laundress, so that mitzvot are not treated with disrespect. He concludes that the custom is to be lenient about sleeping in them. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah note that the Arizal's writings, based on sod (the hidden teachings of Kabbalah), say to sleep at night in a tallit katan. The Mishnah Berurah writes that the custom is also lenient about giving the tallit to a non-Jewish launderer. Those who are strict untie the tzitzit first.
seif 4 The Mechaber writes that when a person wears a tallit, he should take care not to let its tzitzit drag. The Magen Avraham suggests that it is a disgrace only when the strings drag while one is putting the tallit on, since it looks as if he is sweeping the house with them. The Mishnah Berurah reports two reasons given for the rule. Dragging is a disrespect to the mitzvah, and the strings may easily become pasul (invalid). And so, he writes, one lifts them and tucks them into his belt. The Aruch HaShulchan also limits the concern to the time of putting on the tallit, when the bracha is said. He writes that he did not see great Torah scholars tuck in the corners, and that there is no concern if the strings happen to drag on the ground.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/21 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) חוטי ציצית וכו' - וה"ה לכל תשמישי מצוה כגון סוכה ולולב ושופר וכל כה"ג לאחר שנתבטלו ואינם עומדין עוד למצותן: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שנפסקו - או שהתירן מהטלית וה"ה מקודם שעשאן בבגד דהזמנה לאו מילתא היא: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) לאשפה - אבל אסור לעשות בהם תשמיש מגונה דלא גרע ציצית מטלית לקמן בס"ב: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) קבועים בטלית - אפילו אם אין לבוש עתה בהטלית ואפילו בלילה כיון שהוא עומד ללבישה ולצאת בהציצית ידי מצות ציצית וכן שופר נמי אפילו לאחר ר"ה וכן לולב ישן אם עומדין עדיין למצוה לשנה הבאה אסור להשתמש בהן משום ביזוי מצוה ועיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) להשתמש בהן - ובציצית לא מהני תנאי באומר איני בודל מהן כמו בתרל"ח ס"ב משום דביזוי מצוה הוא דציצית ע"כ בהכרח לשם מצוה עושה דמברך עליהן להתעטף: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) אין לנהוג בהן - וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצותן אין לזורקן לאשפה וכל כה"ג דבר שאינו כבוד למצוה שעברה וכתב הפמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפילו בדפנות הסוכה: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) לזורקן - ר"ל בידים אסור לזורקן לאשפה אך אם מתוך שלא גנזן נזרקו ממילא אין לחוש לזה: ש"ע סָעִיף א
ח (ח) לגונזן - כתב מהרי"ל דיניח הציצית בתוך הספר לסימן או לעשות בהן שום מצוה דהואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא יתעביד בהו אחריתא: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ט (ט) שבלו - עיין בפמ"ג שכתב דטלית של מצוה שנפסקו ציציותיו לא יעשה ממנו מכנסים דהוא בכלל תשמיש מגונה ואפילו מטלית קטן אסור: ש"ע סָעִיף ב
י (י) ואינו מותר וכו' - כצ"ל. [ארה"ח וכן משמע מהגר"א]: ש"ע סָעִיף ב
יא (יא) לקנח וכו' - ר"ל אפילו לקנח הטיט מעל רגלו [כן מוכח מר"ן בפי"ג דשבת]: ש"ע סָעִיף ב
יב (יב) המגונה - אבל לשאינו מגונה שרי ובעוד הציצית עליו אם רשאי להשתמש בהטלית תשמיש שאינו מגונה דעת הע"ת דשרי דדוקא בציצית אוסר המחבר בס"א ולהט"ז אסור וכן הסכים הפמ"ג וכתב דטלית של תפלה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו הציצית אבל ט"ק פשיטא דשרי לכל תשמיש שאינו מגונה אפילו בעוד הציצית עליו דהא לבוש הדיוט הוא ורשאי לשכב בו בלילה וכבסמוך: ש"ע סָעִיף ב
יג (יג) זורקן - ר"ל לאשפה ואפילו הי"א הנ"ל דאוסר בציצית גופא משמע דמודה בזה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
יד (יד) לבית הכסא - ודוקא בד' כנפות הקטן שלובשו כל היום אבל אלו טליתות של מצוה שמיוחדין רק להתפלל בהן אין נכון שיכנס בהן לבהכ"ס אך להשתין בהן מותר גם ההולכים ביוה"כ לפנות ומלובשים בקיט"ל צריך שיפשוט הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל: ש"ע סָעִיף ג
טו (טו) שלא לשכב - ובכתבי האר"י ז"ל כתוב ע"פ הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן: ש"ע סָעִיף ג
טז (טז) לכובס אינו יהודי לכבס - הטלית עם הציצית אלא מתיר הציצית ואח"כ כובסן: ש"ע סָעִיף ג
יז (יז) לשכב בהם - וכן ליתן לכובס א"י מיהו יש מחמירין בזה שיעשה כנ"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יח (יח) שלא יגרור - יש מפרשים הטעם משום ביזוי מצוה ועוד כי קרוב שיפסלו ולכן יגבהם ויתחבם בחגורו: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א לזורקן. כ' מהרי"ו ה' לולב דיניח הציצית בספר לסימן הואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא יעשה בהו אחריתי: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב שלא לשכב. והרב"י כת' אנו לא שמענו מי שהקפיד ע"ז מעולם, וכתבי האר"י כתוב על פי הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן ומביא מהאי דאמרי' פ"ד דמנחות כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות וק' למה לא אמר כן בליל' שהיה ג"כ ערום אלא ע"כ שהיה שוכב בטלית קטן ע"כ ודבריו דברי קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה די"ל דבלילה עכ"פ היה לו מזוזה בפתחו משא"כ במרחץ וכ"מ בגמ' דאמרינן בגמרא ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות תפילין וציצי' ומזוזה ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך ובשעה שנכנס דוד לבה"מ וראה עצמו ערום וכו' משמע שהיה ערום מכולם אף ממזוזה כנ"ל ועסי' י"ח ס"א: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג שלא יגרור. ועליו נאמר וטאטיתים במטאטי השמד [אגור] וק' דבסי' כ"ג כ' דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע בעלמא אין איסור בגריר' ועוד דמשמע לכאורה מדאמרי' בן ציצית הכסת שהיו ציציותיו נגררים ע"ג כרים וכסתו' משמע לכאורה דאנשים אחרים היו ציציותיה' נגררין על הארץ וכ"מ ממ"ש סוף סי' י' ע"ש ונ"ל דהקברים היו גבוהים מן הארץ והיו הציצית של ר' יונתן נגררים עליהם ואסרו משום לועג לרש אבל משום בזוי מצו' ליכא כיון שאין נגררין אלא במקום גבוה וגבי בן ציצית הכסת יש לדחות דשל אחרי' לא היו נגררים כלל על הארץ א"נ י"ל דדוק' כשגוררים בשעת לבישה הוי ביזוי דנרא' כאלו מכבד בהם הבית אבל אם נגררים דרך הילוכן אין קפידא כ"כ: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א זורקן עמ״א. וכ״כ הט״ז אות ג׳. ודע בציצית לא מהני תנאי באומר איני בודל מהם דביזוי מצוה הוא ול״ד לנוי סוכה תרל״ח ס״ב דהתם לא נחשבו כמותם ולא חל שם מצוה עליהם משא״כ ציצית דבהכרח לשם מצוה עושה ומברך להתעטף עיין לבוש שם וא״ר א׳ ומ״א ז״ח ועיין סי׳ מ״ב במ״א אות ו׳ ואי״ה שם יבואר. והנה אף מצות דרבנן שייך בהו ביזוי שהרי נר חנוכה דרבנן ואמרו אסור משום ביזוי מצוה ה״ה טלית משי להמחבר בסימן ט׳ דרבנן אסור, ובטלית אי רשאי לעשות ביה תשמיש הדיוט כתב א״ר בשם ע״ת דשרי אי אין תשמיש מגונה והט״ז באות ג׳ כתב דטלית להמחבר חמיר מציצית ולי ההדיוט י״ל טלית של תפלה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו ציצית (וא״ש בסי׳ ט״ו בא״ר יע״ש) אבל טלית קטן לבוש פשיטא דשרי לכל תשמיש באין מגונה דהא לבוש הדיוט הוא ואפי׳ לשכב בלילה רשאי ויבואר בסעיף ב׳ מזה. והוא כמו תנאי כזה מועיל. טליתות לעשות ממלבושי כומרי עכו״ם מותר אבל מה שמשתמשין ומלבישין עצמן כשהולכין לעכום אין לעשות טלית מצוה מהם עי״ד קל״ט סי״ג יע״ש וטלית שנפסקו ציצותיו אי רשאי לעשות מכנסיים יראה דלא אריך למיעבד כן דתשמיש מגונה אסור ואפילו מטלית קטן. והוי יודע דציצית אסור למיסור מידעם אפי׳ בלילה אפי׳ להר״מ בסי׳ י״ח מ״מ דמי לשופר ולולב שעומד לשנה הבאה דאסור לתשמיש הדיוט כמ״ש הב״ח כ״ש זה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב שלא עמ״א הקשה להאר״י ז״ל א״כ להר״מ ז״ל דמיוחד ליום פטור בלילה וקשה מדוד בלילה (כמבואר סי׳ י״ח) אלא דהיה לו מזוזה והנה בטלית לבית הכסא הוכיחו מרב יהודה מנחות מ״ג א׳ דאמאי לא מברך כשהסיר ביום עב״י וי״ל דרבי דאמר כ״ז שמניחין מברך בהסיח דעתו או בית הכסא שלהם רחוק בשדה עמ״א סי׳ כ״ה אות כ״ב ולעיל סי ח׳ במ״א אות י״ח ויש ראיה מדוד דאמר מנחות מ״ג ב׳ כשנכנס למרחץ ולא בנכנס לבית הכסא ג״כ לא מזוזה ולא טלית ש״מ שמותר לילך שם בטלית: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג שלא עמ״א ובסימן י׳ אות י״ג מדמשני שם שיפסקו בכל עת ולא משום דאסור שיהיה ציצית נגררים ומש״ה פטרו אותן בגדים ש״מ דרך הילוכו אין איסור: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א ס"ק א לזורקן כו' הואיל ואתעביד כו' וכ' הט"ז דה"ה בסכך סוכה לא יעשה בו אחר החג דבר שהוא בזיון וה"ה בכל תשמישי מצוה כגון לולב וכדומה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב (ס"ק ב) שלא כו' ובכתבי כו' והט"ז כתב הא דמותר ליכנס בבהכ"ס בציצית היינו דוקא בטלית קטן אבל טלית גדול שתחל' עשייתו לשם מצוה אסור וה"ה בקיטיל ע"ש. ה"ל מזוזה כו' וכ"מ בגמרא כו' ר"ל דלא תימא דוקא מצוה שהיא בגופו הקפיד דוד משא"כ מזוזה שאינו בגופו. ועז"כ דמשמע בגמרא דאפילו אי ה"ל מזוזה היה מספיק לדוד: שבע ביום כו' ר"ל ז' מצות דהיינו תפילין של יד ושל ראש ב' מצות. וד' ציצית ארבע מצות ומזוזה מצוה שביעית: משמע שהי' ערום מכולם אף ממזוזה כיון שהביא הש"ס הא דבשעה שנכנס לבהמ"ר כו' אהא דשבע ביום כו' דמזוזה מכללם: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג (ס"ק ג) שלא כו' וכ"מ ממ"ש ס"ס י' ר"ל מ"ש מ"א שם ס"ק י"ג בשם הרב"י שנתן טעם שנהגו להקל שלא לעשות ציצית בבגדים ארוכים שלנו דא"כ היו נפסקים בכל עת והיו צריך לתקנן כל עת י"ל דלא חייבה תורה בכך ע"ש. ות"ל שהיו הציצית נגררים על הארץ והי' עושה איסור: ול"נ דהקברים כו' והיו ציצית של ר"י כו' ר"ל האי דסי' כ"ג הוא מדברי הש"ס דר' יוחנן ור' יונתן הוו קאזלי בבית הקברות והיו ציצית של ר' יונתן נגררים על הקברים וא"ל ר"י דאסור משום לועג לרש וגבי בן ציצית כו' אבל עדיין אינו מיושב מ"ש מההיא דס"ס יו"ד: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז Taz
סָעִיף א
א חוטי ציצית שנפסקו. רבינו הטור מביא בשם שאלתות דבעוד הציצית במצותן אסור להשתמש בהן וכן באתרוג לאכול אותו והושענא להריח בה דילפינן מדם שנאמר ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגליו שלא יהיו מצות בזויות עליו. וכ' עליו ואפשר לחלק דשאני דם כשמכסה ברגל עושה המצות דרך בזיון משא"כ כאן וטוב להחמיר עכ"ל. ותמה ב"י מ"ש חוטי ציצית דמותר מאתרוג דאסור למיכליה. ועוד הקשה מפרק ב"מ דאמרינן בנר חנוכה דאסור לרצות מעות כנגדו וילפי' מדם שלא יהיו מצות בזויות עליו וכן נוי סוכה הרי מפורש שהנאה מדבר מצוה עד שלא עברה מצותו חשוב ביזוי מצוה. ומו"ח ז"ל תי' דהטור לא בא להתיר בעודו לבוש בהן אלא במונחים בקופס' קאמר דאע"פ שעומדים ללבישה מ"מ כיון שאין חיוב אלא בטלית שרוצה ללבוש מותר וכו' וזה תמוה דבהא ודאי גם השאלתות מודים דמותר ומנ"ל דהשאלתות אוסר בזה. ונלע"ד דברי רבינו הטור ברורים והם ע"פ דברי התוס' פ' ב"מ דף כ"ב שכתבו בנוי סוכה יש תרי טעמי לאיסור חדא משום מוקצ' וחדא משום ביזיון וצריכי תרווייהו דאי משום מוקצה לא היה אסור רק בי"ט ולא בח"ה ואי משום בזיון היה מותר בנפלו אבל השתא דאיכא תרתי אסור בנפלו אפילו בח"ה הא לך דמשום צירוף י"ט אסור גם בח"ה א"כ הטור שפיר קאמר להתיר להשתמש בציצית אפי' בעודו עליו דמשום מוקצ' אין שייך כאן דדוקא בשבת וי"ט שייך זה דהיינו מה שהקצה בב"ה שלהם ומשום בזיון מצוה אין כאן דבאותה שעה שמשתמש אין מבקש אז בעת ההיא להיות עליו שם מצוה וא"כ ל"ד לכל האסורים דלנר חנוכה ל"ד דשם מיירי שרוצה להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק וא"א לומר שאינו מבקש לעשות המצוה בעת ההיא דא"כ יצטרך אח"כ לכבות ולהדליק מחדש דהא הדלקה עושה מצוה אלא ודאי שבאותה שעה רוצה לעסוק גם כן במצוה וא"כ עושה המצוה עצמו בבזיון דומי' דדם וג"כ ל"ד לאכילת אתרוג ולהריח בהושענא דאלו אין אסורים מחמת בזיון מצוה דג"כ הוה כמו ציצית שאינו רוצה לעשות אז המצוה אלא דהם דומי' לנוי סוכה דיש איסור מחמת מוקצה בי"ט וזהו גורם איסור אפי' בח"ה כמ"ש התו' הכלל העולה דנר חנוכה ונוי סוכה שרוצה להשתמש בשעת עשיית המצוה הוין דומי' דדם ואפי' בנוי סוכה שנפלו יש איסור אע"ג דלא הוה דומי' דדם דהא אין שם בזיון מ"מ אסור אפי' בח"ה מטעם מוקצה כיון שכבר נאסר בי"ט וכמ"ש התוספות שזכרתי והוה בזה כמו אתרוג שרוצה לאכלו והושענא להריח דאז אין עושה המצוה מ"מ אסור מטעם מוקצ' ונמצא ששפיר אמר הטור שלא כדברי השאלתות דס"ל דילפי' אתרוג והושענא מדם וא"כ היה לנו ג"כ לאסור תשמיש של ציצית אבל באמת לא ילפי' אתרוג והושענא מדם דשם עושה המצוה בבזיון וא"כ יש להתיר בציצית דיש תרתי לטיבות' כמ"ש ע"כ יש היתר גמור אפי' בעודן עליו לעשות מהם תשמיש ואח"כ יחזרו למצותן זהו ברור ונכון מאד בס"ד אלא שרבינו הטור לענותנותו ביטל דעתו וכ' שטוב להחמיר כנלע"ד: ש"ע סָעִיף א
ב במקום מגונה. מסיים בשם מהרי"ל שנהג לגונזם ולהניחם תוך ספר א' או לעשות בהם שום מצוה עכ"ל. ולפ"ז נראה דה"ה בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג מותר ליכנס כו'. נראה היינו דוקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות נתחייב בציצית אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם אין נכון שיכנס לב"ה דוגמא לדבר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דרשינן ד"א בגדים שבישל בהן קדיר' לרבו אל ימזוג בהם את הכוס וק"ו להאי מילת' שמיוחד לדבר קדושה דוקא והלא גם בסעיף שקודם לזה נתן חומרא לטלית של מצוה שבלה טפי מציצית שנתקלקלו לפ"ד הש"ע ס"א ומש"ה כתב הטור סי' ח' בטלית שפשט כדי ליכנס בו לב"ה ואע"פ שכתב ב"י שם דלאו משום איסור נקט רבינו כן אלא מיירי שא"א לעשות בו צרכיו אם לא בהפשטת טלית נלע"ד יותר נכון דרך שכתבתי ואף שאין ראיה לאיסור מ"מ לא גרע מההוא דרך ארץ שזכרנו אבל מ"מ הטלית קטן שלובשין תחת הבגד שאנו נוהגים בו בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו כיון שהוא מכוסה. ועוד נ"ל דג"כ ההולכים מבה"כ ביה"כ לפנות והם מלובשים קיט"ל צריך שיפשיטו הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו כנ"ל: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א חוטי הציצית עט״ז. עיין תוס׳ שבת כ״ב א׳ ד״ה סוכה ומהרש״א ז״ל שם פירש לצדדין קתני הא נפלו בח״ה שרי וכ״כ הג״א שם נפלו בי״ט אסורים הא בחה״מ נפלו שרי ושם בחדושינו הקשינו מסוכה מ״ו ב׳ אתרוג כל שמונה אסור וי״ל משוי ביזוי אסור בחה״מ ובשמיני מוקצה אבל הט״ז סובר דנפלו בחה״מ אשור וכ״ה בתרל״ח בטור בהדיא בשם בעל הלכות נפלו בחה״מ אסור באכילה ומותר בטלטול ובש״ע תרס״ה אפילו נפסל אסור כל שבעה יע״ש. וסובר הט״ז הטעם דחול המועד ג״כ קצת י״ט ובצירוף הטעמים ביזוי ומוקצה אסור אף נפלו נויי הסוכה ואתרוג שנפסל אפילו בחה״מ וציצית ואתרוג (ואפשר סוכה נמי ונפלו לאו דוקא ה״ה ביוצא לטיול ואין עושה המצוה כעת ליכא ביזוי כמו נפלו) לאחר שנטל האתרוג הוי כמו נפלו שאין רוצה עתה במצוה וכן ציצית דלאו חובת גברא הוא שילך דוקא בטלית עם ציצית לא שייך ביה ביזוי מצוה ול״ד לנר חנוכה כו׳ ושאני אתרוג ונויי סוכה דהואיל ואתקצי בי״ט אתקצי קצת לחה״מ ובצירוף ביזוי מצוה אסור אף נפסל ונפלו משא״כ בציצית דלית מוקצה בחול גמור ואין רוצה עתה במצוה ל״ש ביזוי מצוה וצירוף ליכא ומש״ה מתיר הטור ומ״מ כתב שיש להחמיר. ומשמע קצת בשבת וי״ט מדינא אסור להשתמש בציצית דאסח דעתיה מינייהו. ובאין עליו רק מונח בקופסא שרי אף להשאלתות ואין כן דעת אחרונים אלא אסורים כ״ז שהם בבגד: ש"ע סָעִיף א
ב במקום עט״ז דה״ה בעצי סוכה אין לעשות תשמיש מגונה ודפנות הסוכה יש לעיין ביה ומ״מ נכון שלא לעשות תשמיש מגונה מהם ועמ״א תרל״ח ב׳ סוכה בנויה משנה לשנה ועמ״ש כאן במ״א מזה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג מותר עט״ז כתב דטלית המיוחד לתפלה כעין שלנו אסור לכנוס לביה״כ רק טלית קטן תחת בגדיו שרי משמע למעלה מבגדיו לא ואין נוהגין כן. ומ״ש להמחבר בס״א לא הבינותי דמשמע מדבריו להמחבר בציצית אפילו תשמיש מגונה רשאי וטלית אסור מגונה והנה הלבוש השמיט הגה״ה בסעיף א׳ והביא הא דטליתות כו׳ וכפי הנראה דהרב בהגה״ה החמיר אפי׳ לזורקן באשפה אסור אלא שא״צ גניזה ובד״מ בשם הכל בו משמע לאנהוגי בזה בזיון אסור יע״ש: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א שנפסקו. ה"ה מקודם שעשאם בבגד דהזמנה לאו מילתא היא: ש"ע סָעִיף א
ב לאשפה. ומהרי"ל נהג להניחם תוך הספר לסימן או לעשות בהם שום מצוה. וכ' ט"ז וה"ה סכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה. (ומותר להשתמש בטלית כשהתיר הציצית ובלבד שלא יהיה תשמיש מגונה ופשוט הוא. כ' בתשו' רמ"א סימן ט' אסור לעשות טלית של מצוה מתכשיטי כומרי עכו"ם. או לקנות מהם קרשים ואבנים לבנין ב"ה. אבל מותר ללבוש מלבוש שמקשטין בהם עכו"ם): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג לבית הכסא. כ' הט"ז דוקא בד' כנפות שלבש תחת הבגדים אבל בטליתות של מצוה אין נכון שיכנס לבית הכסא. גם ההולכים בי"כ לפנות ומלובשים בקיטל צריך שיפשוט הקיטל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ד שלא לשכב. ובכתבי האר"י ז"ל ע"פ סוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן. ועיין בס' אליהו רבה מה שמתרץ על קושית מ"א על ראיות האר"י ז"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה ציציותיו. ועליו נאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. ובספר מצת שמורים האריך דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה אלא הטעם שלא ידרוס עליהן ויפסקו. והקשה המ"א דבסי' כ"ג כתב דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע דבעלמא מותר. וכן ההיא דציצית הכסת ע"ש והמחבר יד אהרן מיישבו ע"פ החילוק של הט"ז שכתבתי בס"ק ג' לענין בית הכסא. ה"נ כאן לענין שלא יהא נגרר הציציות יש חילוק בין טלית גדול או קטן דבטלית גדול שמיוחד רק להתפלל אינו ראוי והגון שיהיה ציצותיו נגררין בארץ. וההיא דבית הקברות ודציצית הכסת מיירי בציצית שבבגדיהם ע"ש ועיין בשכנה"ג: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א שנפסקו כו'. ר"ל דבכה"ג מיירי שם וכמש"ו וכמו נ"ח וסוכה ודם בפ"ב דשבת ושאר מצות כגון אתרוג וכיוצא ועוד אמרינן בשלהי ר"ה אבל מי רגלים אסור כו' ובברייתא חשיב שם סוכה לולב שופר: אבל כ"ז כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת אבוהון דכולהו דם וע' בס' תה"א ל"ב ב': וי"א כו'. דה"ק נזרקין ממילא היפוכא דתשמישי קדושה נגנזין אבל במס' ציצית אמרינן עושה אותן תכריך למת ומרדעת לחמור: ויש כו'. מדאמרינן הואיל ואתעביד חדא מצוה כו' אלמא דיש לנהוג כבוד בהם וז"ש וע"ל סי' כו' ועמ"א וט"ז: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב טליתות כו'. כן פי' הראב"ד מ"ש בשבת קכ"ה א' שירי פרוזמיות כו' בטליתות של מצוה דאסור לקנח כו' וע"ל סי' ש"ח סי"ג: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג מותר כו'. ממ"ש במנחות מ"ג א' אינש צניעא כו': וכ"ש לשכב כו'. כמש"ש כי משני מכסות כו' אבל על כסות לילה לא מברך וע"ל סי' ח' ס"ב: שלא יהיו כו'. גמרא הנ"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ס"ד יש ליזהר כו'. מטעם הנ"ל שלא כו' ועמ"א: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)