א אוֹמְרִים הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת, וְאִם טָעָה וְלֹא הִבְדִּיל מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וְאִם טָעַם קֹדֶם שֶׁהִבְדִּיל עַל הַכּוֹס צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַבְדִּיל בַּתְּפִלָּה.
ב טָעָה וְלֹא הִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה, וְאֵין לוֹ כּוֹס בַּלַּיְלָה וְסָבוּר שֶׁאַף לְמָחָר לֹא יִהְיֶה לוֹ, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל.
ג תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, טָעָה וְלֹא הִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, כֵּיוָן שֶׁמַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס בְּמוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב.
ד בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל, מִיָּד כְּשֶׁסִיֵּם הַבְּרָכָה אֵין לוֹ לַחֲזֹר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּתַח בַּבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ.
ה בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר, אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לַחֲזֹר אִם סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי. אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחֲזֹר.
א סָעִיף א (א) אומרים הבדלה וכו' - ואפילו אם נזדמן שהבדיל על הכוס מקודם מ"מ צריך להבדיל בתפלה ג"כ. ואי עיקר מצות הבדלה היא דאורייתא או דרבנן עיין במה שנכתוב לקמן ריש סימן רצ"ו:
ב סָעִיף א (ב) בחונן הדעת - וקבעוה בברכה זו מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה. מנהג פשוט לומר אתה חונן וכו' עד לאנוש בינה ואח"כ אתה חוננתנו וכו' וחננו מאתך וכו' [אחרונים] ואם התחיל מאתה חוננתנו ואילך יצא. אם שכח להתפלל מתפלל שחרית שתים ואינו מזכיר אתה חוננתנו לא בראשונה ולא בשניה בד"א כשכבר הבדיל מאתמול על הכוס אבל אם לא הבדיל כלל דיש עליו עדיין חיוב מצות הבדלה יזכיר אתה חוננתנו בשחרית בתפלה שניה שהיא להשלמה ואח"כ צריך להבדיל ג"כ על הכוס כדלקמן סימן רצ"ט ס"ו:
ג סָעִיף א (ג) ואינו חוזר מפני וכו' - היינו דלכתחלה מצוה להבדיל בין בתפלה ובין בכוס והכא בדיעבד סומך עצמו על מה שיבדיל אח"כ על הכוס ומ"מ אסור לע"ע במלאכה עד שיבדיל בכוס או שיאמר עכ"פ המבדיל בין קודש לחול וכמ"ש סוף סימן רצ"ט:
ד סָעִיף א (ד) ואם טעם וכו' - ואע"ג דקי"ל בסימן רצ"ט ס"ה דאם טעה ואכל קודם הבדלה יכול להבדיל אח"כ מ"מ כאן דטעה גם בתפלה קנסינן ליה וצריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה:
ה סָעִיף ב (ה) וסובר שאף למחר וכו' - דאם מצפה שיהיה לו למחר יוכל לסמוך ע"ז שיבדיל למחר על הכוס וכדלקמן ברצ"ט ס"ו וא"צ להחזיר התפלה:
ו סָעִיף ב (ו) צריך לחזור ולהתפלל - היינו כשעקר רגליו [או כשסיים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו דדינו ג"כ כעקר רגליו וכדלעיל בסימן קי"ז ס"ה ע"ש] חוזר לראש ואם לא סיים עדיין תפלתו חוזר לברכת אתה חונן מיהו אם נזכר קודם שומע תפלה לא יחזור אלא יאמר אתה חוננתנו בשומע תפלה דכשמבדילין בתפלה אומרים אבינו מלכנו החל עלינו וכו' דהוא בקשה והוי מעין שומע תפלה דהוא כולל כל הבקשות מיהו אם יש לו כוס יסמוך על הכוס ולא יאמרנה בש"ת כיון דעיקרה הוא שבח ולא שייך כ"כ לשומע תפלה [מ"א וש"א]:
ז סָעִיף ד (ז) כשסיים הברכה - היינו שהזכיר השם של סיום הברכה דבזה מקרי כאלו כבר סיים [אחרונים]:
ח סָעִיף ה (ח) רשאי - בתורת נדבה ועיין לעיל בסוף סימן ק"ז דאין להתפלל נדבה אלא מי שמכיר עצמו זריז וזהיר ושיכוין:
ט סָעִיף ה (ט) אינו רשאי - כיון דאינו צריך לחזור הוי הפסק [טור]:
א סָעִיף א בחונן הדעת. מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה [ירושלמי רשב"א סי' תשל"ט] מנהג פשוט לומר אתה חונן וכו' עד לאנוש בינה ואח"כ אתה חוננתנו ועיין בלבוש וב"ח שהאריכו בזה: ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו [רדב"ז ח"ב שס"א] וצ"ע דמתחלה שהיו מבדילין בתפלה דודאי הי' צריך להבדיל ביום א' ועכשיו ג"כ צריך וכ"מ בגמ' דאם הבדיל על הכוס קודם שהתפלל אף על פי כן צריך להבדיל בתפילה דעיקר תקנת' הוא להבדיל בתפילה עבי"ד סימן שמ"א עססי' רצ"ט ואין בידי גוף התשוב' לעיין בה:
ב סָעִיף א ואינו חוזר. ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש ססי' רצ"ט:
ג סָעִיף ב צריך לחזור. ונ"ל דאם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת דבזה יש לסמוך על הטור והגמ"נ בשם מהרי"ל אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת כמ"ש הרב"י:
ד סָעִיף ה רשאי. בתורת נדבה ועססי' ק"ח:
א סָעִיף א אומרים הבדלה וכו'. כתב ב"י בשם א"ח אין מתחילין באתה חוננתנו לפי שמשנה מטבע שטבעו חכמים אלא מתחיל באתה חונן עד וחננו מאתך ומתחיל אתה הבדלת בין קודש לחול וכ"כ הרמב"ם וסדר רע"מ עכ"ל והעולם נוהגין לומר אתה חוננתנו שאין זה נקרא שינוי מטבע שהכל ענין א' הוא עכ"ל ב"י. וכ"כ רש"ל בשם רבינו מנחם ומהר"ר יעקב פאלק דטועים האומרים אתה חוננתנו ואתה חונן אלא אתה חוננתנו כו' עכ"ל ובלבוש כת' שי"ל תרווייהו והאריך מאוד לפרש צורך הכפל גם מו"ח ז"ל הסכים לומ' תרווייהו אך תי' תירוץ אחר על הכפל ולעד"נ ברור בראיי' לומר תרווייהו דהיינו כיון שכת' הטור סי' קי"ז לענין הזכרת טל ומטר וז"ל ובאשכנז אין משנין בה כלל אלא ששואלין בה מטר א"כ ה"נ כאן דאמרי' בגמ' שמזכירין הבדלה בחונן הדעת הוה ג"כ המשמעות כן שאין משנין הברכ' אלא מזכירין בה אתה חוננתנו שהוא הבדלה והכפל נ"ל דל"ק כלל דתחילה אומר על חכמה ובינה שנתן הש"י דרך כלל בכל עניני התורה ועכשיו במ"ש מוסיף בה מעין המאורע דהיינו חכמת ההבדלה כמ"ש הטור בהדיא סי' קט"ו וז"ל ומבדילין בה במ"ש וי"ט משום שהיא חכמה שמה שהאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה הוא לו לכך קבעוהו בברכת חכמה עכ"ל הרי מבואר כדברי שמזכירין חכמת ההבדלה בתוך שאר החכמות שבברכה ותו לא מידי כנלע"ד ובמ"ש בלבוש שצ"ל ב"פ וחננו מאתך כו' אין להשגיח בזה כל עיקר אלא יאמר וחננו מאתך אחר גמר אתה חוננתנו כו':
ב סָעִיף א צריך לחזור ולהבדיל בתפלה. פי' יחזור ויתפלל ויבדיל אע"ג דקי"ל טעם מבדיל פי' שיכול להבדיל על כוס אחר שאכל מ"מ כיון שאכל באיסור קרינן ביה טעה:
ג סָעִיף ד אין לו לחזור אע"פ כו'. ז"ל הטור בשם הרא"ש ואפשר שר"ת הי' מפרש אין מחזירין אותו [פי' אם עוקר רגליו] אינו חייב להחזיר אבל אם ירצה לחזור חוזר ומיהו גם זה יתכן שאם סיים תפלתו שיכול לחזור לראש דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע תפלה כיון שאינו חוזר לראש נ"ל דהוי הפסק אם חוזר עכ"ל וכ"פ בסעיף שאח"ז ומזה ראיי' למ"ש בסי' ק"ח דאם זכר בתפלה איזה דבר שלא מעין המאורע דהוה הפסק דהא כאן הוה הפסק אפי' מה שמזכיר בתפלה זו כיון שהוא שלא לצורך ע"ש:
א סָעִיף א ואינו חוזר. ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש סוף סי' רל"ט. ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו רדב"ז כנה"ג. ומ"א הניח בצ"ע ע"ש:
ב סָעִיף א ואם טעם. כצ"ל:
ג סָעִיף א בתפלה. פי' יחזור ויתפלל ויבדיל בתפלה אע"ג דקי"ל טעם מבדיל עיין ט"ז ובהרא"ש:
ד סָעִיף ב ולהתפלל. ונ"ל דאם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת עיין ב"י. מ"א:
ה סָעִיף ה רשאי. בתורת נדבה ועי' סוף סי' ק"ז:
א סָעִיף א (ס"ק א) בחונן כו' מנהג פשוט כו' לאפוקי מדעת י"א דא"ל אתה חונן כו' ואתה חוננתנו וכו' דהוי כפלות דברים אלא סגי בא' מהן וגם בזה יש מחלוקת אם לומר אתה חונן כו' לאנוש בינה להבדלה בין קדש כו' שלא לשנות מנוסח מטבע שטבעו חכמים. וי"א דטוב יותר להתחיל אתה חוננתנו כו' לבד ולא להתחיל אתה חונן כו' והלבוש כתב לו' אתה חונן כו' וגם אתה חוננתנו אלא שכ' לומר ב' פעמים וחננו מאתך כו' דהיינו אתה חונן כו' לאנוש בינה כו' וחננו מאתך כו' אתה חוננתנו כו' עד ומדובקים ביראתך וחננו מאתך כו' והב"ח הביא דבריו וחולק עליו. לכן הביא מ"א נוסחת הב"ח לו' אתה חונן כו' וגם אתה חוננתנו ולא לומר חננו מאתך כו' כ"א פעם א' לבסוף ופי' הב"ח שאין זה כפלות דברים דתחל' אנו נותנים שבח אתה חונן לאדם דעת דהיינו על כל מין אנושי חננת דעת הבין חכמת עוה"ז ובזה אנו משתוים עם או"ה אח"ז משבחים ע"ז אתה חוננתנו אותנו אומת ישראל יתר מאו"ה למדע תורתך כו' כי לא עשה כן לכל גוי ואח"ז אנו מחלים פניו ית' וחננו מאתך כו' על שני מיני חכמות הנ"ל הן חכמת עוה"ז הן חכמת התור' וע"ש: ואם שכח כו' וצ"ע דמתחלה כו' דאי' בברכות דף ל"ג ע"א כשעלו בימי עזרא מן הגולה היו עניים ותקנו הבדל' בתפל' אח"כ העשירו ותקנהו על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפל' צריך שיבדיל על הכוס עכ"ל הגמ': וא"כ בתחלת עלייתם שקבעוהו רק בתפל' ולא על הכוס. אם שכח ולא התפלל ולא הבדיל הי' צריך להתפלל שחרית ולהבדיל בתפל'. דהא עדיין לא הבדיל כמו לדידן שמבדיל על הכוס עד סוף יום ג' כדלקמן סי' רצ"ט: וכ"מ בגמ' כו' דאמרי' שם איבעי' להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפלה אר"נ ב"י ק"ו מתפלה מה תפלה דעיקר תקנתא הוא. אמרו המבדיל בתפל' צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא לא כ"ש עכ"ל הגמ': עבי"ד סי' שמ"א לענין אונן במ"ש דאינו מתפלל ואינו מבדיל במ"ש. מ"מ ביום א' אחר הקבורה ניהו דפטור להתפלל לתשלומי ערבית. מ"מ צריך להבדיל על הכוס. ובסי' רצ"ט מבואר זמן הבדלה עד סוף יום ג':
ב סָעִיף ב (ס"ק ג) צריך לחזור מצויין בטעות אלא קאי על מ"ש בסעיף ב' טעה ולא הבדיל כו': דבזה י"ל על הטור. שכ' בשם הרמב"ם שאם שכח יאמרו בש"ת דלא כהתוס' דס"ל דאין להזכיר בש"ת כ"א מה שהוא בקשת צרכיו לזה יש שייכות בברכ' ש"ת משא"כ הבדלה אין לה שייכות בש"ת והרב"י יישב דברי הרמב"ם לפי נוסחת הטור כיון שאומרים סוף אתה חוננתנו כו' א"מ החל עלינו הימים כו' דהוי שאלת צרכים אע"ג דעיקרו הבדלה מ"מ יש לו שייכות לאומר' בש"ת. לא יאמרו בש"ת כמ"ש הרב"י דעיקר הנוסחא גם ברמב"ם כדעת התוס' שלא לאמרו בש"ת:
ג סָעִיף ה (ס"ק ד) רשאי כו' וע' ס"ס ק"ח. ר"ל שם סעיף י"א דכה"ג א"צ לחדש דבר בתפלת נדבה אע"ג דבסי' ק"ז מבואר דהמתפלל תפלת נדב' צריך לחדש בה דבר אבל בכה"ג אינו צריך והט"ז הקשה מכאן שכ' ואם עדיין לא סיים תפלתו אינו רשאי לחזור והטעם משום דהוי הפסק על מ"ש לעיל סס"ק ח' דאם אירע שאמר תוך התפל' מאורע שאר הימים דלא הוי הפסק ואולי יש לחלק בין תחלה לדיעבד. שם מיירי בדיעבד לא הוי הפסק וכאן מיירי לכתחלה אינו רשאי לחזור ולפ"ז אם עדיין לא סיים תפלתו וטעה וחזר בדיעבד עלתה לו התפלה ולא הוי הפסק:
א סָעִיף א ס"א בחונן הדעת. עט"ז וב"ח שהאריכו ליתן טעם על מנהגינו והלבוש נתקשה מאד בזה וכ' לומר ב"פ וחננו ע"ש וכ"ז ליתא וא"צ לכל הדחוקים שנדחקו בזה אלא נראה לי שיסוד מנהגינו הוא ע"פ פלוגתא דר"י ורבנן בברכות ל"ג א' ר"י אמר לפי שהיא חכמה כו' ורבנן אמרי מתוך שהוא חול כו' וסברת פלוגתתם נראה שהוא כמ"ש בירו' פ"ה דברכות וז"ל ר' יודן אומר מטבע ברכות ואח"כ מבדיל ואתיא כרבי דרבי אמר תמיהני היאך בטלו חונן הדעת בשבת אם אין דעה תפלה מנין וכא' אם אין דעה הבדלה מנין א"ר יצחק בר"א מבדיל ואח"כ אומר מטבע ברכ' ר"א בן אנטיגנוס בי ר' ינאי בשם ר"א זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ודכוותה אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל וכצ"ל שם ור"ל דלכך צריך לומר תחלה הבדלה קודם ברכה דחול ובהני תנאי תליא פלוגתא הנ"ל דגמ' דילן דר"י ס"ל כר' יודן דתמן אם אין דעה הבדלה כו' וז"ש לפי שהיא חכמה כו' ורבנן ס"ל כר"י ב"א דתמן דס"ל אסור לתבוע צרכיו כו' וז"ש מתוך שהיא חול ר"ל שעל ידה מותרין במלאכה קבעוה כו' ולפ"ז מנהגינו אליבא דכ"ע שאנו אומרים תחילה אתה חונן כו' כסברא ראשונה הנ"ל אם אין דעה כו' ואח"כ הבדלה קודם הבקשה לצאת ג"כ סברא שניה הנ"ל דס"ל אסור לתבוע צרכיו כו': ואם טעה כו'. שם כ"ו ב' כ"ט א': ואם טעם. ל"ג א':
ב סָעִיף ב ס"ב טעה ולא כו'. שם מפני שיכול כו':
ג סָעִיף ג ס"ג ת"ב. כמש"ל סי' רצ"ט ס"ו ועמש"ש:
ד סָעִיף ד ס"ד במקום. שם כט ב' בעבודה חוזר לעבודה אלמא מיד כשסיים מקרי חוזר א"כ במקום שאמרו אינו חוזר אפי' בכה"ג:
ה סָעִיף ה ס"ה במקום. עמ"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.