א מַתִּירִים נְדָרִים בְּשַׁבָּת אִם הֵם לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לוֹ פְּנַאי לְהַתִּירָם קֹדֶם הַשַּׁבָּת; אֲבָל הַבַּעַל יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲפִלּוּ שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאִם לֹא יָפֵר לָהּ הַיּוֹם לֹא יוּכַל עוֹד לַהֲפִירָם.
ב מִי שֶׁנִּשְׁבַּע לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה פְּלוֹנִית עַד זְמַן פְּלוֹנִי, וְלֹא נִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ עַד יוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן וְאוֹתוֹ יוֹם בָּא בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ לוֹ פְּתָחִים לְהַתִּיר נִדְרוֹ, נִשְׁאָלִין אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
ג נָהֲגוּ לְהַתִּיר חֶרְמֵי הַקָּהָל בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן ש"ו.
א סָעִיף א (א) אם הם לצורך השבת - אבל שלא לצורך שבת אפילו לא היה לו פנאי להתיר קודם אין מתירין משום דהלא יכול להתיר אחר שבת ולמה לן לאטרוחי בשבת בכדי. וה"ה אם הוא לצורך מצוה ג"כ מתירין אע"פ שאינו לצורך שבת:
ב סָעִיף א (ב) שלא לאכול - פי' היום ולאו דוקא אם נדר לגמרי מאכילה ושתיה דה"ה אם נדר מאכילת בשר ושתית יין ג"כ מתירין דדבר זה הוא מצוה בשבת וה"ה אם נדר שלא ללבוש מלבוש הצריך היום ג"כ שרי ועיין ביו"ד דמשמע דה"ה אם נדר שלא לישן בשבת ג"כ הכי דמתירין לו דזהו ג"כ מתענוגי שבת הוא אם רגיל בכך:
ג סָעִיף א (ג) נדרי אשתו - וה"ה אב לבתו נערה. איתא ביו"ד סימן רל"ד סכ"ד דכשמפר בשבת לא יאמר לה מופר ליכי כמו שאומר בחול אלא מפר ומבטל הנדר בלבו ואומר לה טלי ואכלי טלי ושתי. ופשוט דאם הבעל אינו יודע עדיין מנדרי אשתו והוא שלא לצורך שבת יותר טוב שלא להודיע לו בשבת עד אחר השבת כדי שלא יצטרך להפר בשבת ביום השמיעה וה"ה אם נדרה לזמן והזמן כלה בשבת אין רשאי להפר היכא שהדבר אינו לצורך שבת כיון דלמחר שריא למה יעשה דבר שלא לצורך היום ודמיא לשאלת נדרים שאסור להתיר היכא שהדבר אינו לצורך שבת:
ד סָעִיף א (ד) עוד להפירם - שאין יכול להפר אלא ביום שמעו דוקא וכדכתיב ביום שמעו ואפילו שמע בשבת סמוך לחשיכה קודם יציאת השבת מותר להפר דזמן הפרתה לא הוי מעת לעת אלא אותו היום בלבד דהיינו אם שמע בלילה יש לו זמן להפר לה כל הלילה וכל היום בשבת ואם שמע ביום אפילו סמוך לחשיכה אין לו היתר להפר לה אלא קודם הלילה:
ה סָעִיף ב (ה) בא בשבת - ואותה המלאכה הוא דבר שאסור לעשות ביום השבת:
ו סָעִיף ב (ו) ויש לו פתחים - וה"ה דאפילו אם אין לו פתח אלא חרטה מעיקרו לחוד ג"כ מתירין לו כדי שלא יעבור על נדרו [פמ"ג] אך באמת הלא יכול לעשות מחרטה גופא פתח דשואלין לו אלו היה יודע שיתחרט לבסוף על נדרו או שבועתו האם היה מקבל על עצמו לכתחלה דבר הזה בנדר ושבועה וכשמשיב לאו מתירין לו וכמבואר ביו"ד סימן רכ"ח ס"ז בהג"ה:
ז סָעִיף ב (ז) אפילו בשבת - שאם לא יתירו לו היום את שבועתו יעבור על לא יחל דברו:
ח סָעִיף ג (ח) שאינם לצורך השבת - לפי שאין דרך להיות כנופיא אלא בשבת ואם לא יתירוהו לו לא יתאספו ביום אחר ונמצא שלא יהיה לו היתר לעולם והוי כנדרי אשתו דשרי [ב"י] ועיין לעיל בסימן ש"ו במ"ב סקנ"א:
א סָעִיף א (סק"א) שלא לאכול וה"ה א"נ שלא לשתות יין כו' דתנן ר"פ בכל מערבין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אע"ג דבעי' בעירוב סעודה הראויה ויין לנזיר ותרומה לישראל לא חזי להו דס"ל לת"ק כיון דחזי לשום אדם אע"ג דל"ח למערב מיקרי סעודה הראוי וסומכוס אומר לישראל דוקא בחולין דס"ל דבעינן סעודה הראוי למערב ושקלינן וטרינן ואלו נזיר ביין לא פליג ומודה דמערבים לו ביין משום דחזיא למערב דאי בעי מתשל על נזירותיה תרומה נמי אי בעי מתשל על הפרשת תרומה והדר' לטבלה והדר מפריש מיניה וביה א"כ הנשאר אחר הפרשת תרומה הוי חולין וחזי ליה ומשני דס"ל כרבנן דרבי דגזרו על שבות בין השמשות ובעי' דתהי' חזיא לי' בין השמשות והא ב"ה א"א להפריש מיניה וביה דאין מעשרים ב"ה משום מתקן כדלעיל סי' של"ט והקשו התוס' א"כ גם לנזיר ביין הא לא חזי ליה דהא א"א למתשל ב"ה דהא אין נשאלין לנדרים בשבת כ"א מה שהוא לצורך שבת ותי' דכה"ג נשאלים דזה מיקרי צורך שבת שיהי' מותר לשתות יין בשבת ומיניה יליף מ"א דה"ה שלא לאכול בשר דכשם שמצוה לשתות יין בשבת יש מצוה לאכול בשר בשבת ודע דמ"ש בש"ע אבל בעל יוכל להפר כו' מ"מ צריך לשנות בלשונו כי בשבת לא יאמר לה מופר לך כ"א מבטל בלבו וא"ל טלי ואכלי טלי ושתי כמ"ש בי"ד סי' רל"ד סעיף כ"ד ומ"ש בש"ע בסעיף ב' מי שנשבע כו' ואותו יום בא בשבת כו' מ"מ א"א לו לעשות' מע"ש צריך לעשותה מע"ש כדי שלא יצטרך להתיר לו בשבת כמו שכ' בח"מ סי' ע"ג סעיף ז' בנשבע לפרוע ביום פלוני ואירע אותו יום בשבת חייב לפרוע קודם שבת כ"ש כאן שלא קבע יום ידוע:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.