א אַרְבַּע רָשֻׁיּוֹת לְשַׁבָּת; רְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכַּרְמְלִית (פי' רַךְ מָל לֹא לַח וְלֹא יָבֵשׁ אֶלָּא בֵּינוֹנִי הֲכָא נָמֵי לֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְפִי שֶׁאֵין לוֹ מְחִצוֹת, וְלֹא רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְדִגְלֵי מִדְבָּר דְּלָאו לְהִלּוּכָא דְּרַבִּים עֲבֵדָא, רַשִׁ"י) וּמְקוֹם פְּטוּר.
ב אֵיזֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד, מָקוֹם הַמֻּקָּף מְחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים וְיֵשׁ בּוֹ ד' טְפָחִים עַל ד' טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר, וְכֵן חָרִיץ עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְכֵן תֵּל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן בְּאֵלּוּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סי' שמ"ט (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ק דְּשַׁבָּת וְתוס' עֵירוּבִין דַּף נ"א).
ג כְּתָלִים הַמַּקִּיפִים רְשׁוּת הַיָּחִיד, עַל גַּבֵּיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ אֵינָם רְחָבִים ד'.
ד חוֹרִים שֶׁבְּכָתְלֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁכְּלַפֵּי רְשׁוּת הַיָּחִיד, הֵם רְשׁוּת הַיָּחִיד. הַגָּה: וְאִם הֵם כְּלַפֵּי חוּץ וְאֵינָם עוֹבְרִים כְּלַפֵּי פְּנִים, נִדּוֹנִים לְפִי גָּבְהָן וְרָחְבָּן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סי' זֶה סָעִיף י"ג (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א וְהַמַּגִּיד).
ה אֲוִיר רְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד עַד לָרָקִיעַ.
ו אֲפִלּוּ כְּלִי כְּגוֹן תֵּבָה אוֹ מִגְדָּל אוֹ כַּוֶּרֶת, אִם יֵשׁ בּוֹ לְרַבֵּעַ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, הָוֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד.
ז אֵיזֶה רְשׁוּת הָרַבִּים, רְחוֹבוֹת וּשְׁוָקִים הָרְחָבִים ט"ז אַמָּה וְאֵינָם מְקֹרִים וְאֵין לָהֶם חוֹמָה, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָהֶם חוֹמָה אִם הֵם מְפֻלָּשִׁים מִשַּׁעַר לְשַׁעַר וְאֵין דַּלְתוֹתָיו נְעוּלוֹת בַּלַּיְלָה (טוּר) הָוֵי רְשׁוּת הָרַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁאֵין שִׁשִּׁים רִבּוֹא עוֹבְרִים בּוֹ בְּכָל יוֹם אֵינוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים.
ח מְבוֹאוֹת הָרְחָבִים ט"ז אַמָּה וּמִתְקַצְּרִים בִּקְצָתָן וְאֵין בָּהֶם ט"ז אַמָּה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אָרְכָּן לְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הֵם רְשׁוּת הָרַבִּים.
ט מְבוֹאוֹת הָרְחָבִים י"ג אַמּוֹת וּשְׁלִישׁ וּשְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם מְפֻלָּשִׁים לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא רָחָב ט"ז, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים.
י כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִם אֵינוֹ גָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אֲפִלּוּ הֵם קוֹצִים אוֹ צוֹאָה שֶׁאֵין רַבִּים דּוֹרְסִין עֲלֵיהֶם, חֲשׁוּבִים כְּקַרְקַע וְהָוֵי רְשׁוּת הָרַבִּים; וְאִם הוּא גָּבוֹהַּ שָׁלֹשׁ, וּמִשָּׁלֹשׁ עַד תִּשְׁעָה וְלֹא תִּשְׁעָה בַּכְּלָל אִם הוּא רָחָב אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, הָוֵי כַּרְמְלִית; וְאִם אֵינוֹ רָחָב אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, הָוֵי מְקוֹם פְּטוּר; וְאִם הוּא גָּבוֹהַּ ט' טְפָחִים מְצֻמְצָמִים וְרַבִּים מְכַתְּפִים עָלָיו, הָוֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב אַרְבָּעָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהוּא הַדִּין לְגָבוֹהַּ מִתִּשְׁעָה וְעַד עֲשָׂרָה וְרַבִּים מְכַתְּפִים עָלָיו, הָוֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב אַרְבָּעָה; וּמֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, אִם הוּא רָחָב אַרְבָּעָה הָוֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד; וְאִם לָאו, הָוֵי מְקוֹם פְּטוּר אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בּוֹ מָקוֹם כְּדֵי לָחֹק לְהַשְׁלִימוֹ לְאַרְבָּעָה.
יא גּוּמָא בִּרִשׁוּת הָרַבִּים אִם אֵינָהּ עֲמֻקָּה שָׁלֹשׁ הָוֵי רְשׁוּת הָרַבִּים. מִשָּׁלֹשׁ עַד עֲשָׂרָה, אִם רְחָבָה אַרְבָּעָה הָוֵי כַּרְמְלִית; וְאִם לָאו, הָוֵי מְקוֹם פְּטוּר; וְאִם הִיא עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה, הָוֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד וְהוּא שֶׁתְּהֵא רְחָבָה אַרְבָּעָה.
יב רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה, אֲבָל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הָוֵי מְקוֹם פְּטוּר.
יג חוֹרִים שֶׁבַּכְּתָלִים כְּלַפֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, אִם הֵם גְּבוֹהִים לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה, אֵינָם כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא נִדּוֹנִים לְפִי מִדּוֹתֵיהֶם.
יד אֵיזוֹ הִיא כַּרְמְלִית, מָקוֹם שֶׁאֵין הִלּוּךְ לָרַבִּים כְּגוֹן יָם וּבִקְעָה וְאִצְטְוָנִית וְאִצְטַבָּא (פֵּרוּשׁ אִצְטְוָנִית מָקוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַחֲנוּיוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם הַסוֹחֲרִים, וְאִצְטַבָּא הוּא מָקוֹם שֶׁמַּנִּיחִין עָלָיו פְּרַקְמַטְיָא) שֶׁלִּפְנֵי הָעַמּוּדִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִיא רְחָבָה אַרְבָּעָה וְגָבוֹהַּ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה, וְקֶרֶן זָוִית הַסְמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּגוֹן מְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְאֵין לָהֶם לֶחִי אוֹ קוֹרָה בָּרְבִיעִית (טוּר), וּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהִיא מְקֹרָה, וְתֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע וְאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְאֵינוֹ עָמֹק עֲשָׂרָה.
טו בַּיִת שֶׁאֵין תּוֹכוֹ עֲשָׂרָה, וְקֵרוּיוֹ מַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, יֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, תּוֹכוֹ כַּרְמְלִית וְעַל גַּבּוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם חוֹקֵק בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע רָחוֹק מִן הַכְּתָלִים, נַעֲשָׂה כֻּלּוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד.
טז גַּג הַבּוֹלֵט עַל מְחִצּוֹת הַבַּיִת בְּעִנְיָן שֶׁאֵין מְחִצּוֹת הַבַּיִת נִכָּרוֹת לְעוֹמֵד עַל הַגַּג, הָוֵי כַּרְמְלִית וַאֲפִלּוּ הוּא גָּבוֹהַּ וְרָחָב הַרְבֵּה; וְאִם חַלּוֹן פָּתוּחַ לוֹ מִן הַבַּיִת הָוֵי כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן זִיזִין הַבּוֹלְטִים מִן הַכֹּתֶל וְיֵשׁ בָּהֶם ד' עַל ד', הָוֵי כַּרְמְלִית אֶלָּא אִם כֵּן חַלּוֹן הַבַּיִת פָּתוּחַ לָהֶם.
יז חֹרֵי כַּרְמְלִית אֵינָם כְּכַרְמְלִית, אֶלָּא הֵם נִדּוֹנִים לְפִי גָּבְהָם וְרָחְבָּם.
יח גָּדֵר כַּרְמְלִית שֶׁלֹּא יְהֵא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְאֵינָהּ תּוֹפֶסֶת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה, וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הָוֵי מְקוֹם פְּטוּר, וְיַמִּים וּנְחָלִים מִמַּיָּא מַשְׁחִינָן הִלְכָּךְ הַנּוֹטֵל מֵהֶם מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם עַד עֲשָׂרָה בָּאֲוִיר, הָוֵי כַּרְמְלִית; לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בָּאֲוִיר, הָוֵי מְקוֹם פְּטוּר. הַגָּה: בּוֹר הָעוֹמֵד בְּכַרְמְלִית אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה הָוֵי כַּרְמְלִית, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא רָחָב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, דְּאֵין מְקוֹם פְּטוּר בְּכַרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.
יט מִקוֹם פְּטוּר הוּא מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ ד' עַל ד', וְגָבוֹהַּ מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ; אוֹ חָרִיץ שֶׁאֵין בּוֹ ד' עַל ד' וְעָמֹק יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה. וְכֵן הַמְּחִצּוֹת הַגְּבוֹהוֹת מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעְלָה וְאֵין בֵּינֵיהֶם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. הַגָּה: וְכָל זֶה דַּוְקָא בְּעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל בְּכַרְמְלִית אַמְרִינָן: מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר, וְדִינוֹ כְּכַרְמְלִית (ר"ן פֶּרֶק כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פֶּרֶק ט"ו דְּשַׁבָּת וְטוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַמְבַּ"ם). וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים דְּאֵין חִלּוּק בֵּין רְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית (רַשִׁ"י ומ"מ פי"ד בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א), אֲבָל אִם עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכֻלֵּי עָלְמָא דִּינוֹ כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד (בֵּית יוֹסֵף).
א סָעִיף א (א) ארבע רשויות וכו' - אקדים לזה הקדמה קצרה. והוא הנה הוצאה מרשות לרשות הוי מכלל שאר מלאכות שאסרה התורה לעשות ביום השבת והוא ככל גופי תורה שנמסרו למשה מסיני והביאו חכמינו ע"ז ראיה ג"כ מקרא דכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא אלמא דהבאה לכל אחד מרשותו שהוא רה"י לרשותו של משה שהיה ר"ה מפני שהיו רבים מצויין שם הוא בכלל מלאכה [רמב"ם ריש פי"ב] וה"ה דאסור להכניס מר"ה לרה"י ויש עוד רשות שלישי ששמו כרמלית שהוא אינו בכלל ר"ה וגם איננו רה"י שאין לו מחיצות כדין רשות היחיד וכמבואר בסי"ד ומן התורה מותר להכניס ולהוציא ממנו לרה"י ולר"ה אבל חכמים אסרוהו כדי שלא יבוא להתיר עי"ז מרה"י לר"ה שאין הכל בקיאים בדיני מחיצות ויש עוד רשות רביעי שנקרא מקום פטור וכדלקמן בסוף הסימן ומותר להכניס ולהוציא ממנו לכתחלה לרה"י ולר"ה וכמבואר הכל בסימן שמ"ו. רך מל - פי' כרמל הכתוב בתורה היינו שנמלל ביד ואינו לח ולא יבש לגמרי אלא כשמוללין אותו ביד הוא מתרכך לגמרי [ק"ע בשם הערוך בביאור הירושלמי]:
ב סָעִיף ב (ב) המוקף מחיצות - בסימן שס"ג יתבאר כמה מחיצות צריך שיהא שם ועוד כמה פרטים בענין זה:
ג סָעִיף ב (ג) ויש בו ד"ט וכו' - הנה מסי"ט מוכח דבעינן שיהא בין המחיצות חלל ד' על ד' כי עובי המחיצות אין מצטרפות לזה וזהו דעת רוב הפוסקים. ויש מן הראשונים שכתבו דגם עובי המחיצות מצטרף לשיעור הזה ובא"ר הביא בשם הרשב"א [וכה"ג איתא ג"כ במלחמות] לחלק בענין זה דמחיצות עבות שראוי להניח מלמעלה דף על גביהם ולהשתמש שם מצטרף העובי עם החלל לשיעור זה כיון שראוי להשתמש שם ואם לאו אין מצטרף ועיין באחרונים שהסכימו דכ"ז לענין שיהא נקרא שם רה"י על עובי המחיצה מלמעלה אבל לענין חלל שבתוך המחיצות לכו"ע לא נקרא רה"י כ"ז שאין בחללו ד' על ד':
ד סָעִיף ב (ד) וכן חריץ וכו' וכן תל וכו' - וה"ה עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ד' על ד' וכל זה אפילו הם עומדים בר"ה וכדלקמיה בסעיף י':
ה סָעִיף ב (ה) גבוה עשרה וכו' - אבל אם התל או המחיצות הם פחותים מעשרה טפחים אף שהם רחבים הרבה לאו רה"י הוא וא"צ שיהיה התל זקוף בגובה אלא אפילו הוא משופע אם מתלקט עשרה טפחים בגובה מתוך שיפוע ד' אמות הוי כאלו זקוף כולו והרי הוא רה"י במקום גבהו [גמרא דף ק']:
ו סָעִיף ב (ו) הן ואלכסונן וכמו שיתבאר וכו' - ר"ל כמו שם לענין מעביר ד' אמות בר"ה אין חייב לכו"ע עד שיעביר שיעור ד' אמות עם אלכסון שעולה ביחד ה' אמות וג' חומשי אמה כן בעניננו לענין רה"י אין נקרא רה"י עד שיהיה שיעור רוחב ד' טפחים עם אלכסונן ועולה יחד ה' טפחים וג' חומשי טפח. והנה הלבוש השמיט היש אומרים זה מחיבורו ועיין בא"ר שכתב שיפה עשה שהשמיטו כי היא רק דעת יחידאה וכל הראשונים חולקים ע"ז וס"ל דאם הוא רק ד' על ד' מרובע חשוב רה"י ולא דמי לדלקמן סימן שמ"ט לענין העברת ד' אמות בר"ה ע"ש וכן הגר"א דחה הי"א הזה מהלכה וכתב ג"כ דלא דמי לדלקמן סימן שמ"ט ע"ש:
ז סָעִיף ג (ז) כתלים המקיפים רה"י - ר"ל שע"י הכתלים נעשה החלל שבפנים רה"י:
ח סָעִיף ג (ח) אפי' אינם רחבים ד' - ר"ל שעובי הכתלים אין רוחב עובין ד' טפחים כשיעור רה"י אפ"ה יש שם רה"י גם על עובין מלמעלה והטעם דכיון שהם עושין על ידי היקף שלהם את החלל שבתוכן רה"י ק"ו שהם עצמן יהיו רה"י:
ט סָעִיף ד (ט) שכלפי רה"י - ר"ל אפילו אם פונים גם לר"ה כיון שהחור הוא מעבר לעבר ונכנס גם כלפי רה"י דינם כרה"י וע"כ אסור להוציא איזה דבר שמונח על החור לר"ה או לכרמלית הסמוך לו ואם מכניס מר"ה לתוכו חייב. והנה דעת התוספות דלית חיובא אא"כ היה החור ד' על ד' טפחים אבל דעת הרשב"א והמאירי דבחורי רה"י א"צ שיהי' רחב ד' דיש להם דין רה"י עצמה בכל גוונא:
י סָעִיף ד (י) הם רה"י - מסתימת המחבר משמע דאפילו אם החורים הם למטה מעשרה טפחים כיון שמפולשים כלפי פנים דינם כרה"י וכן משמע מלשון רמ"א שכ' דאם אינם עוברים כלפי פנים נידונין לפי גבהן ורחבן משמע דאם החורין עוברין כלפי פנים אין אנו מסתכלין על גבהן ורחבן ולעולם כרה"י חשיבי וכ"כ המ"א ותו"ש ובא"ר כתב דדבר זה פלוגתא היא בין הראשונים דיש מן הראשונים דס"ל דכיון שהוא למטה מעשרה אין בני רה"י משתמשין בם מפני שכיון שהוא נמוך בני ר"ה משתמשין שם וע"כ דינם כחורי ר"ה המבואר לקמן בסי"ב וכן הוא ג"כ דעת הגר"א בביאורו בסימן זה ובסימן שנ"ג ע"ש:
יא סָעִיף ד (יא) לפי גבהן ורחבן - היינו אם הם גבוהים יו"ד טפחים ורחב ד' הוי רה"י ואם אינם גבוהים י"ט אז אם הם רחב ד' הוי כרמלית וא"ל הוי מקום פטור [ואף דמבואר דינא דרמ"א בהדיא בסי"ג נקטיה הכא כדי לבאר דאפילו חורי ר"ה כשמפולשין לרה"י דינם כחורי רה"י]:
יב סָעִיף ה (יב) עד לרקיע - ואפילו נעץ קנה ברה"י שגבוה ק' אמות אף שאין בו רחב ד' אם זרק מר"ה ונח על גביו חייב:
יג סָעִיף ו (יג) אפילו כלי וכו' - היינו אפילו היא עומדת בר"ה:
יד סָעִיף ו (יד) תיבה וכו' או כוורת - נקט שני מיני כלים מרובעים או עגולים:
טו סָעִיף ו (טו) אם יש בו לרבע - וע"כ בכוורת שהיא עגולה לא הוי רה"י עד שתהיה חללה מחזקת ה' טפחים וג' חומשי טפח דאז יש בחללה לרבע ד' על ד':
טז סָעִיף ו (טז) הוי רה"י - בין תוך חללה ובין גב הכלי מלמעלה וכנ"ל בס"ג וכלי שאין גבוה עשרה העומד בר"ה אין לו דין כרמלית דאין כרמלית בכלים אלא הוי כמו ר"ה דבטל לגבי רשות שהוא עומד בו [מ"א] ולפ"ז אם עומד הכלי בכרמלית דין כרמלית עליו מצד רשות שהוא עומד בו וכן מוכח לקמן בסימן שנ"ה (תו"ש וכ"כ בבית מאיר לדעת המ"א) וכלי המחובר לקרקע מקרי כרמלית אפיל ו הוא בר"ה:
יז סָעִיף ז (יז) רחובות - ודרכים שעוברין מעיר לעיר הוי ג"כ ר"ה משום דשכיחי בם רבים:
יח סָעִיף ז (יח) הרחבים ט"ז אמה - דילפינן מדגלי מדבר שמקום הילוך העגלות היה מחזיק ט"ז אמה וע"כ אם היה פחות מזה השיעור אינו ר"ה מן התורה אלא כרמלית:
יט סָעִיף ז (יט) ואינם מקורים - דדגלי מדבר לא היו מקורים:
כ סָעִיף ז (כ) מפולשים משער לשער - פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין ר"ה (מ"א) ועיין בבה"ל:
כא סָעִיף ז (כא) ואין דלתותיו וכו' - ואם דלת אחת ננעלת בלילה עיין לקמן בסימן שס"ד במ"ב סק"ה:
כב סָעִיף ז (כב) נעולות - מלשון זה משמע דאם לא היו נעולות ממש אע"פ שראויות לנעול לא נתבטל עי"ז שם ר"ה והוא כדעה ראשונה המובא לקמן בסי' שס"ד ס"ב ע"ש:
כג סָעִיף ז (כג) וי"א שכל שאין ששים רבוא וכו' - סבירא להו דגם לזה בעינן דומיא דדגלי מדבר שהיו ששים רבוא ואף שהיה שם עוד ערב רב ונשים וטף לא חשבינן אלא מה שנמצא בכתוב בפירוש. ולענין הלכה מדעת המחבר דכתב דעה זו רק בשם י"א משמע דלהלכה לא ס"ל כן ומ"מ אין בנו כח למחות ביד הסומכין על דעה זו דדעה זו ג"כ לא דעת יחידאה היא כמו שכתבתי בביאור הלכה וכן צדדו כמה אחרונים וכל בעל נפש יחמיר לעצמו ועיין בסימן שס"ד במשנה ברורה סק"ז ובביאור הלכה כאן ושם:
כד סָעִיף ז (כד) בכל יום - חפשתי בכל הראשונים העומדים בשיטה זו ולא נזכר בדבריהם תנאי זה רק שיהיו מצויין שם ששים רבוא. ועיין מה שכתבנו בבה"ל בשם הרמב"ן והריטב"א:
כה סָעִיף ח (כה) בקצתן וכו' - ט"ס וצ"ל בקצתן או שאין בהן ט"ז אמה וארכן לאורך ר"ה י"א שהם ר"ה וביאור הדברים הוא דמתחלה כתב לענין מבוי שמתקצר במקצתו ואח"כ הוסיף עוד דאפילו אם אין בכל משך המבוי ט"ז אמה מ"מ כיון שאורכו לאורך ר"ה ומפולש לו ורבים בוקעים בו הרי הוא כחלק ממנו ועיין בבה"ל ומדלא פירש המחבר שיעורא משמע דאפילו אם המבוי קצר הרבה ואין מחזיק אפילו י"ג אמה ג"כ הוי ר"ה לדעה זו:
כו סָעִיף ט (כו) י"ג אמות ושליש - ס"ל דבשיעור זה ג"כ ניחא תשמישתא לרבים קצת ומהני כששני ראשיה מפולשין לר"ה שיתחשב גם מקום זה לר"ה ועיין בה"ל:
כז סָעִיף ט (כז) י"א שהוא ר"ה - דכיון דר"ה גמורה יש בשני ראשיה ובוקעין בה רבים ומהלכין מר"ה לר"ה דרך המבוי נמצא דהוי תשמיש דרבים גם בזו המבוי וחשוב כר"ה עצמה והא דמבואר לקמן בסימן שס"ד דמבוי המפולש בשני ראשיה לר"ה אין דינו כר"ה מיירי כשאין רחב י"ג אמה או דמיירי כשהמבוי מפולש משני צדדין לרוחב ר"ה דאין רבים בוקעין בו דמי שרוצה לכנוס מר"ה למבוי הוא צריך לעקם דרכו וכאן מיירי כשהמבוי הולך לאורך ר"ה והולכין דרך מבוי זו להדיא לר"ה האחר שכנגדו ולכן יש שם ר"ה גם על המבוי:
כח סָעִיף י (כח) אפילו הם קוצים וכו' - דכל פחות משלשה קי"ל דאינה חולקת רשות לעצמה ובטל לגבי ר"ה:
כט סָעִיף י (כט) ואם הוא גבוה שלשה וכו' - דאז אין רבים יכולין לדרוס עליו מצד גובהו נפקא מכלל ר"ה ולכלל רה"י לא בא עד גובה עשרה טפחים ונתנו עליה חכמים שם כרמלית שהוא רשות לעצמו ואסור להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:
ל סָעִיף י (ל) ואם אינו רחב ארבע על ארבע - ואפילו אם ארכה יותר מד' טפחים לא מצרפינן זה לרחבה דלא נחשבת רשות לעצמו אא"כ יש בו ד' טפחים באורך וד' ברוחב:
לא סָעִיף י (לא) ט' טפחים - דבשיעור זה דרך בני אדם בר"ה לכתף עלי' דאינו לא גבוה ולא נמוך אבל בפחות מט' שאינו ראוי לכתף עליו לא מהני לשוייה ר"ה אפילו אם רבים מכתפין עליו [רשב"א]:
לב סָעִיף י (לב) מצומצמים - אבל יותר מט' לא הוי ר"ה אפילו רחב ד' על ד':
לג סָעִיף י (לג) ורבים מכתפים עליו - אבל כשאין מכתפין עליו אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי ר"ה ואפילו רחב ארבעה:
לד סָעִיף י (לד) אפילו אינו רחב ארבעה - דאע"ג דבעלמא לא הוי מקום חשוב בפחות מארבעה כאן דדרך רבים לכתף עליו אף בפחות מד' משוי ליה ר"ה:
לה סָעִיף י (לה) דה"ה לגבוה מט' וכו' - הוא דעת הטור דס"ל דהא דאמרינן בגמרא עמוד ט' הוא בא רק לאפוקי פחות מט' לא הוי ר"ה אבל יותר מט' אין ה"נ דהויא ר"ה כשרבים מכתפין עליו:
לו סָעִיף י (לו) הוי ר"ה - ולדינא נקטינן כסברא ראשונה דהרבה פוסקים חולקין ע"ז:
לז סָעִיף י (לז) אם הוא רחב ארבעה - היינו ארבעה על ארבעה:
לח סָעִיף י (לח) כדי לחוק - היינו כגון שהיה העמוד סמוך לכותל ממש אפ"ה לא אמרינן חוקקין להשלים וממילא הוי מקום פטור ומותר להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:
לט סָעִיף יא (לט) אינה עמוקה שלש - אע"ג דרחבה כמה טפחים:
מ סָעִיף יא (מ) עד עשרה - ואפילו היו רבים משתמשין בו בגומא ההיא תשמיש ע"י הדחק הוא ולא שמיה תשמיש [גמרא]:
מא סָעִיף יא (מא) עמוקה עשרה - ואפילו מלאה מים או שאר דברים שאדם מסתכל בהם ורואה מה שבתוך המחיצות אבל אם מלאה פירות לא הוי רה"י כיון דאין המחיצות נכרות ואפילו דעתו לפנותן ופטור הזורק לתוכו מר"ה [ומ"מ איסורא יש בזה כיון דהפירות הוא דבר שיכול ליטלו משם בשבת לא נתבטל לגמרי הבור משמו] ולרשב"א דוקא פירות טבלים או שאר דבר שאסור לטלטל מבטל המחיצות:
מב סָעִיף יא (מב) שתהא רחבה ד' - ואם לאו הוי מקום פטור ואפילו עמוקה כ' אמה [א"ר]:
מג סָעִיף יב (מג) אלא עד עשרה - וע"כ הזורק בר"ה דבילה שמינה ונדבק בכותל למטה מעשרה חייב למעלה מעשרה פטור:
מד סָעִיף יב (מד) הוי מקום פטור - ר"ל דאפילו שם כרמלית אין חל על האויר שלמעלה מעשרה אמנם אם נעץ קנה בר"ה ובראשו כלי שגבוה יו"ד טפחים ורחב ד' אע"ג שתחתיה ר"ה מ"מ הכלי הוא רה"י:
מה סָעִיף יג (מה) כלפי ר"ה - ר"ל דאינם עוברים כלפי פנים דאם עוברים כלפי פנים דינם כחורי רה"י וכמ"ש בס"ד:
מו סָעִיף יג (מו) למעלה משלשה - דלמטה משלשה אפילו הם רחבים ד' על ד' נחשבים כקרקע ר"ה וכנ"ל בריש ס"י:
מז סָעִיף יג (מז) לפי מדותיהם - ביארתי לעיל בסקי"א ע"ש:
מח סָעִיף יד (מח) כגון ים - וה"ה נהר ואע"ג דמיא לא מבטלי מחיצתא כמו שכתבנו בסי"א י"ל דכל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י"ט מתוך ד"א לא הוי רה"י ומצוי הוא שאצל שפתו אינו עמוק כ"כ תיכף [כ"כ המ"א] ובמאירי נזכר הטעם משום דהמחיצות רחוקות זו מזו מאוד אינן מצטרפות לעשות מה שביניהן רה"י ולפ"ז אפילו אם אצל שפתו הוא עמוק ג"כ אינו רה"י מן התורה מטעם זה [ונהר אע"ג דשתי מחיצות אינם רחוקות זו מזו כיון דאידך השנים הם רחוקות זו מזו כמה פרסאות אינם מצטרפות לאלו השנים] ואפילו לפי דברי המ"א מדרבנן כרמלית הוי בכל ענין כמו שמוכח ממנו בסוף דבריו ואם היה רקק מים בר"ה ור"ה מהלכת בו אם אינה עמוקה עשרה טפחים אע"פ שאינה רחבה ד' טפחים ועי"ז רוב מדלגין עליה ואין מהלכין בתוכה אעפ"כ הוי ר"ה [וה"ה אם היה דף מונח על הרקק ובני אדם עוברים עליה הוי ר"ה] וברש"י דף ק' משמע קצת דלא הוי ר"ה אלא א"כ הרבה בני אדם עוברים בתוכה. ואם הרקק עמוקה י' ורחבה ד"ט הוי כרמלית כמו ים [רמב"ם פרק י"ד] ועיין בפמ"ג דמסתפק לומר דרק לחומרא הוי ככרמלית שלא להוציא מתוכה לרה"י אבל מן התורה רה"י הוא:
מט סָעִיף יד (מט) ובקעה - מקום שדות שאין מוקף מחיצות:
נ סָעִיף יד (נ) שלפני העמודים - עמודים הם העומדים בר"ה ותולין בהם התגרים פרקמטיא ואצלם היו האצטבאות. והנה מדברי המחבר שלא זכר דין דבין העמודים משמע דס"ל דבין העמודים עצמן נידון כרשות הרבים כדעת הרמב"ם אבל רוב הפוסקים פסקו דגם בין העמודים אע"ג דזימנין דדרסי רבים כיון שאין ההילוך נוח כ"כ שהיו העמודים הרבה בארך ורוחב זה שלא כנגד זה ככרמלית דמיא:
נא סָעִיף יד (נא) והיא רחבה וכו' - וה"ה לענין אצטוונית:
נב סָעִיף יד (נב) ארבעה וגבוה וכו' - דבאינה רחבה ארבעה היא מקום פטור ואם אינה גבוה שלשה היא ר"ה ואם גבוה עשרה היא רה"י וכנ"ל בס"י:
נג סָעִיף יד (נג) ועד עשרה - ומיירי בשאין רבים מכתפין עליה דאל"ה בתשעה וכן מתשעה עד עשרה לדעת הי"א הנ"ל בס"י הוי ר"ה:
נד סָעִיף יד (נד) כגון וכו' - ויש עוד פירוש ברש"י כגון שהכניס הבית לתוכו והניח מקרקעו לר"ה א"נ בית שפניו עומד באלכסון שזוית אחד סמוכה לר"ה והשנית משוכה מר"ה לפנים וזוית הבולטת מעכבת את הרבים מלכנס להדיא בתוך כניסה של זוית אחרת:
נה סָעִיף יד (נה) ואין להם לחי וכו' - דאי היה לחי היה רה"י גמור מן התורה לענין זריקה שהזורק מר"ה לתוכה חייב וגם שהיה מותר לטלטל בתוכה ככל רה"י דקי"ל לחי משום מחיצה ואפילו אי הוי שם רק קורה דהוי רק משום הכירא עכ"פ לכו"ע רה"י הוא לענין טלטול לטלטל בתוכה כמו בשאר רה"י וכ"ז הוא רק לדעת הרמב"ם אבל לשארי פוסקים ע"י ג' מחיצות נעשה רה"י גמור מן התורה והזורק מר"ה לתוכה חייב אלא לענין טלטול אסור מדרבנן ככרמלית:
נו סָעִיף יד (נו) שהיא מקורה - דאינו דומה לדגלי מדבר שלא היה מקורה מלמעלה:
נז סָעִיף יד (נז) שיש בו ארבע על ארבע - דאל"ה הוי מקום פטור כדלקמיה בסי"ט:
נח סָעִיף יד (נח) ואינו גבוה עשרה - ואם היה בצמצום ט' עיין לעיל בס"י:
נט סָעִיף טו (נט) יש בו ארבע על ארבע - היינו בחללו דאי אין בחללו ד' על ד' תו אין על תוכו שם כרמלית:
ס סָעִיף טו (ס) תוכו כרמלית - כיון דמבפנים אין המחיצות גבוהות יו"ד:
סא סָעִיף טו (סא) וע"ג רה"י - כיון דגבוה שם עשרה:
סב סָעִיף טו (סב) ואם חוקק בו - בקרקע הבית בעומק להשלים שיהא גובה עשרה:
סג סָעִיף טו (סג) אפילו באמצע רחוק וכו' - ר"ל אפילו רחוק יותר משלשה טפחים דליכא למימר דהוא כלבוד אפ"ה סגי והטעם דגבי שבת עיקר הקפידא שיהא הרשות שבתוכה משתמרת ע"י המחיצות המקיפים אותה וכיון שהכתלים מבחוץ גבוהים עשרה טפחים ובתוך הגומא נמי יש גובה יו"ד טפחים עד הקורה מקרי הגומא רה"י גמורה ושאר צדדי החקק שסביב הגומא מקרי חורי רה"י דכרה"י דמו כדלעיל בס"ד [רא"ש] ומדבריו משמע דאם לא היו הכתלים גבוהים יו"ד טפחים מבחוץ אז לא הוי רה"י אא"כ הגומא סמוכה תוך ג' טפחים לכותל דאמרינן לבוד והרי היא כגובה יו"ד טפחים [מ"א] ובא"ר מסתפק בזה:
סד סָעִיף טז (סד) גג וכו' - כעין גג שלנו:
סה סָעִיף טז (סה) הבולט וכו' - הטעם דמה שנעשה הגג רה"י היינו משום דאמרינן גוד אסיק מחיצות התחתונות למעלה ונמצא הבית מוקף למעלה מארבעה צדדין וזה לא שייך אלא היכא שהמחיצות נכרות לעומד על הגג משא"כ כשהגג מכסה על המחיצות לא שייך גוד אסיק וממילא כיון דאין לו מחיצות אינו רה"י ואסור לטלטל עליו כ"א בתוך ד"א כשאר כרמלית:
סו סָעִיף טז (סו) ואפילו הוא גבוה וכו' - והא דאיתא לקמן בסי"ח דאין כרמלית תופס רק עד עשרה ולמעלה מזה הוי מקום פטור היינו דוקא היכא שהכרמלית מתחלת ממקום הנמוך מן הקרקע אז אמרינן שאינו תופס אוירה רק עד עשרה טפחים אבל כאן דשם כרמלית עלה מחמת שאין לה מחיצות כשאר רה"י חל עלה שם כרמלית אף שגבוה יותר מיו"ד מן הארץ [מיהו זה פשיטא דעל הגג גופא אינו תופס שם כרמלית על אוירו רק עד עשרה טפחים כדין בקעה] ועיין בא"ר שמפקפק על פסק השו"ע וכן הגר"א בביאורו הביא מכמה ראשונים דפליגי על דין זה וסברי דבכל גווני אין שייך שם כרמלית למעלה מעשרה וכן לענין זיזין המבואר לקמיה ג"כ דעתם דבכל גווני אין עליהם שם כרמלית כיון שהוא למעלה מיו"ד והסכים לדינא עמהם:
סז סָעִיף טז (סז) חלון פתוח לו - לגג דאפשר להשתמש על הגג דרך שם לכן נחשב כל הגג כחורי רה"י:
סח סָעִיף טז (סח) וכן זיזין וכו' - ר"ל אף שהם גבוהים למעלה מיו"ד כיון שאין עליהם מחיצות סביבם דין כרמלית עליהם ואסור להניח מר"ה וכן מרה"י עליהם:
סט סָעִיף טז (סט) פתוח להם - דאז נחשבים הזיזים כחורי רשות היחיד:
ע סָעִיף יז (ע) חורי כרמלית - היינו חורים שכלפי כרמלית כגון בית הסמוך לבקעה ויש בכותלה חורין הפתוחים לבקעה ומיירי שאינם עוברים מעבר לעבר דאל"ה הוי חורי רה"י וכדלעיל בסק"ט ע"ש במ"ב:
עא סָעִיף יז (עא) לפי גבהם ורחבם - היינו דאם רחבים ד' על ד' וגבהן משלשה טפחים ועד עשרה הוי כרמלית ואם לא הוי מקום פטור ואפילו הן גבוהין מן הארץ למעלה מעשרה וכ"ז כשגבהן שלשה אבל בפחות משלשה אף שאין בו ד' על ד' יש להם דין כרמלית דחשובין כקרקע הסמוך להן וכדלעיל בסי"ג לגבי חורי ר"ה:
עב סָעִיף יח (עב) גדר כרמלית וכו' - ר"ל כלל דין כרמלית:
עג סָעִיף יח (עג) שלא יהא וכו' ואינה תופסת וכו' - דאקילו בה מקולי ר"ה ומקולי רה"י מקולי ר"ה דאינה תופסת אלא עד עשרה טפחים וכדלעיל בסי"ב [ולא הוי כרה"י דעולם עד לרקיע כדלעיל בס"ה] ומקולי רה"י דלא יהא פחות מד' טפחים על ד' טפחים וכדלעיל בס"ב דאם העמוד מחזיק פחות מזה הוי מקום פטור וכדלקמיה בסי"ט:
עד סָעִיף יח (עד) ולמעלה מעשרה וכו' - ר"ל שאם העמוד היה רחב ד' על ד' ופחות מעשרה בגובה שיש עליו דין כרמלית וקלט מן האויר שעליו למעלה מעשרה מותר להוציא לר"ה או לרה"י דהרי קלט ממקום פטור וכן אם נעץ קנה בראש העמוד ועי"ז נעשה גבוה למעלה מעשרה הוי נמי מקום פטור ומותר ליקח מר"ה ומרה"י ולהניח עליו:
עה סָעִיף יח (עה) ממיא משחינן - ר"ל שאין מודדין העשרה טפחים מקרקעית הים אלא משפת המים ולמעלה:
עו סָעִיף יח (עו) הוי כרמלית - ואסור לטלטלן שם ד' אמות וכן להוציאן משם לרה"י ולר"ה:
עז סָעִיף יח (עז) למעלה מיו"ד וכו' - ר"ל שאם רוצה לטלטל המים שנטל מעל פני המים ולהוליכו ד"א באויר למעלה מיו"ד מותר דהרי הוא מוליך במקום פטור:
עח סָעִיף יח (עח) העומד בכרמלית - דאלו היה עומד בר"ה היה נחשב מקום פטור כשאין בו ד' על ד' וכלקמיה בסי"ט:
עט סָעִיף יח (עט) אפילו עמוק מאה אמה - ר"ל וגם רחב פחות מד' על ד' והטעם משום דהוא בטל לגבי הכרמלית שהוא עומד בו וכדלקמיה בהג"ה בדעה הראשונה והא דקי"ל דגדר כרמלית שלא יהא פחות מד' על ד' ע"כ איירי לדעת הג"ה זו היכא דהעמוד עומד בר"ה דאלו היה עומד בכרמלית אפילו הוא פחות מד' על ד' ג"כ שם כרמלית עליה דמצא מין את מינו ובטל לגביה:
פ סָעִיף יח (פ) אלא א"כ הוא רחב ד' על ד' - דאז הוי רה"י:
פא סָעִיף יט (פא) שאין בו ארבעה - טפחים רוחב אפילו הוא ארוך אלף אמה דמרובע ד' טפחים על ד' טפחים בעינן:
פב סָעִיף יט (פב) וגבוה משלשה ומעלה - דפחות משלשה בטל לגבי קרקע וכדלעיל בס"י:
פג סָעִיף יט (פג) ועמוק יותר משלשה - ט"ס צ"ל ועמוק שלשה ויותר:
פד סָעִיף יט (פד) ואין ביניהם ארבעה וכו' - מלשון זה משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד' וע"ל בסק"ג מה שכתבנו שם:
פה סָעִיף יט (פה) וכל זה וכו' - פי' כל הציורים המבוארים בסעיף זה דבאין בו ד' על ד' הוי מקום פטור דוקא בעומד בר"ה אבל בעומד בכרמלית אע"ג דלא הוי ד' הוי ככרמלית דמצא מין את מינו היינו המקום פטור מצא את הכרמלית שהיא מינו שהוא ג"כ מקום פטור מן התורה וניער ונתחזק ע"י מינו להצטרף עמו ולהיות כמוהו:
פו סָעִיף יט (פו) ודינו ככרמלית - ובעמוד או במחיצות הנ"ל לא הוי ככרמלית אלא עד יו"ד טפחים אבל בחריץ אפילו עמוק ק' אמה וכנ"ל בהג"ה בסי"ח:
פז סָעִיף יט (פז) לכולי עלמא דינו כרשות היחיד - שכל דבר שהוא בתוך רה"י הוא רה"י בין גבוה בין נמוך בין רחב בין קצר [ב"י] ועיין באחרונים שמצדדין להורות כדעה הראשונה ועיין בבה"ל:
א סָעִיף יט מחיצות. עסי"ט דכתב שצריך שיהיה בין המחיצות ד' דלא כע"ש: משמע בדברי הפוסקים דכשיש שני מחיצות ולחי הוי רה"י דאורייתא כדאיתא בעירובין דף י"ב דלחי משום מחיצה וכ"כ הרא"ש פ"ק דסוכה ועסי' שס"ג סי"א ודעת הרמב"ם דג' מחיצות הוי כרמלית ע"ש ועסי"ד בהג"ה וססי' שמ"ו ואם עושה ד' דיומדין בד' זויות כמו פסי ביראות הוי רה"י דאורייתא כדאיתא בעירובין דף כ' עסי' תר"ל ס"ז וערסי' שס"ג, תל שהוא משופע והוא מתלקט גבוה י' מתוך הילוך ד"א הוי רה"י ואם מתלקט גבוה י' מתוך הילוך ה' אמות ניחא תשמישתי' והוי רה"ר אם עומד שם עסי' שצ"ט ס"ד מ"ש, נעץ קנה גבוה י' בר"ה ובראשו טרסקל רחב ד' לא אמרי' גוד אחית מחיצתא דה"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בה אבל הטרסקל עצמו גבוה י' ורחב ד' גם מה שתחתיו הוי רה"י (תוס'), עמוד גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' אפי' ליכא בקיעת גדיים לא הוי תחתיו רה"י אלא על גביו (תו' שבת דף צ"ט) עמ"ש סי' רס"ו:
ב סָעִיף ד חורים. ואפי' הם למטה מי' ומ"ש התוס' דלמטה מי' שייך לר"ה היינו לפי הס"ד כנ"ל דלא כע"ש:
ג סָעִיף ה עד לרקיע. ואם נעץ קנה ברה"י ע"ג הוי רה"י:
ד סָעִיף ו אפי' כלי. וכלי שאין גבוה י' עומד בר"ה אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו ר"ה דאין כרמלית בכלים (רש"י בשבת ד' ח' עסי' שנ"ה ס"א מ"ש) אבל בכלי המחובר לקרקע הוי כרמלית (תו' דף יא):
ה סָעִיף ז רחובות. דרכים שעוברי' מעיר לעיר הוי ר"ה:
ו סָעִיף ז מפולשים משער. פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכווין משער לשער כל דין ר"ה ויש לעיין אם יש חילוק בזה בין עיר של יחיד לשל רבים (ריב"ל ח"ג סי' ע"ד) ועסי' שס"ב:
ז סָעִיף ז ויש אומרים כו'. ומ"ב סי' צ"ב ורש"ל בביצה סימן פ' פסקו לחומרא אך דעת רוב הפוסקים להקל וכ"פ בש"ע סי' ש"ג סי"ח ובכמה דוכתי וכ"כ מהרא"י בפסקים סי' נ"ה:
ח סָעִיף י ורבים מכתפים. אבל כשאין מכתפים עליו אף על פי דראוי לכתף עליו לא הוי רשות הרבים (ב"י ראב"ד):
ט סָעִיף י לחוק להשלימו. כגון חור שבכותל כלפי ר"ה אינו רחב ד' וכלפי רה"י הוא רחב ד' והוי כרה"י מכל מקום הזורק לתוכו פטור דלא הוי שיעור מקום (תוס' שבת דף ז'):
י סָעִיף יא הוי רה"י. ואפי' היא מלאה מים וה"ה דברים שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראין המחיצו' אבל מליאה פירות אינן רה"י דאין המחיצו' ניכרות אפי' דעתו לפנותן ורשב"א כתב דוקא במלאות טבל שאין יכול לטלטלן (מ"מ) עסי' שע"ב סי"ו וע' ססי' שנ"ו דדוקא בור הוי רה"י אבל ים הוי כרמלית כמ"ש סי"ד ועססי' שס"ג סכ"ט:
יא סָעִיף יד כגון ים. רקק מים בר"ה ורבים מהלכים בו אם אינה עמוקה י' אף על פי שאינה רחבה ד' טפחים שרוב מדלגין עלי' הוי ר"ה וה"ה דף המונח עליו ואם עמוק' י' ורחב' ד' הוי כרמלית כמו ים (פי"ד) וברש"י ד' ק' משמע דלא הוי ר"ה אא"כ עוברים בתוכה ועססי' שנ"ה:
יב סָעִיף יד שלפני העמודי'. אבל בין העמודי' נדון כר"ה אפי' אין רחבים י"ג ושליש כיון שרבים בוקעי' בהן הם טפלי' לר"ה משא"כ במבוי שכתב ס"ט כנ"ל דלא כע"ש:
יג סָעִיף טו רחוק מן הכתלים. ול"ד לסוכה דבעי' שיהא סמוך (פחות מג') טפחים כמ"ש סי' תרל"ג דגבי סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך אבל גבי שבת לא בעי' רק שהרשות משתמר ע"י המחיצות אפי' רחוקים ממנו הרבה קרוי רשות היחיד הלכך ע"י מחיצות החיצונות שגבוהות י' נקרא רשות היחיד אבל לא ע"י הפנימיות שאין שפת החקק מצטרף עמהם כיון שרחוקים ממנו ג"ט עכ"ל הרא"ש משמע דאם אין גבוהים י' עם הקירוי בעינן שיהי' החקק סמוך לכותל פחות מג"ט:
יד סָעִיף יא ממיא משחינן. וא"ת הא מיא לא מבטלי מחיצתא כמ"ש סי"א וא"ל מפני שהספינו' שטות ע"פ המים מבטלי מחיצתא דא"כ ליהוי ר"ה וי"ל דכל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י' מתוך ד"א לא הוי רה"י כמ"ש סי"א ור"ה נמי לא הוי שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים ואם יש גומא בים עמוקה י' ורחבה ד' הזורק לתוכו חייב כדאי' בגמ' דף ק' (ע"א בשם רא"ם) ונ"ל דאפילו שעמוקה י' הוי כרמלית דרבנן כמו קרקע ותל בסי' שע"ב ועסי' שע"ג ס"ג:
טו סָעִיף יט שאין בו ד"ט. רוחב אפי' הוא אורך אלף אמה (מ"מ נ"י):
טז סָעִיף יט ואין ביניהם. משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד' (ב"ח):
א סָעִיף ב מקום המוקף מחיצות. בסי' שס"ג יתבאר כמה מחיצות צריך שיהו שם:
ב סָעִיף ב ויש בו ד' טפחים כו'. משמע דעובי המחיצות הם נמדדים עם החלל לד"ט וכ"כ הרא"ש להדיא פרק קמא דשבת גבי כוורת שהדפנות מצטרפות עם החלל הכוורת לרוחב ד' כו' וכ"כ התו' בפ"ק דף ח' דלא כפי' ר"מ שפי' שיהו ד' בתוך הכוורת אלא גם העובי מצטרף כמו בחולית הבור דמצטרף לחלל הבור כיון דחזי למינח עליה מידי כו' וסיימי כדפרש"י ומ"ש רש"י הביאו ב"י וז"ל וכן גדר דאמרי' מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' עכ"ל אין לטעות בזה דדוקא בחלל צריך שיהיה ד"ט בלא המחיצות דלהכי כתב רש"י פני המחיצות להורות שחודו החיצון עולה ואסיק מחיצות נמצא שעובי המחיצות הם בכלל החלל בין חודו של זה החיצון לחוד שכנגדו וזה מוכח דאם תרצה לפרש דברי רש"י על חלל ממש יהיה פירושו מוסכם עם ר"ח והתו' סיימו שפירש"י מסכי' לפי' שלהם והרמב"ם כ' בפי"ד מוקף ד' מחיצות גבוהי' וביניהם ד"ט כוונתו ג"כ עם עובי הכתלים ומ"ש ביניהם פירושו בין הכל כנ"ל אלא דק"ל ממ"ש בפ' הזורק (שבת דף צ"ט) בעי ר"י כותל בר"ה גבוה י' ואינו רחב ד' ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י וזרק ונח ע"ג מהו מי אמרינן כיון דאינו רחב ד' מקום פטו' הוא א"ד כיון שעשאו רה"י כמאן דמלי' דמי פירש"י והוה אצלו ראשו כארעא סמיכתא כל החלל אמר עולא ק"ו לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש פירש"י ראש הכותל הרי לפנינו דכיון שעשאו רה"י אז אמרינן דהו' כמאן דמלא דרה"י עול' עד לרקיע משא"כ כאן דבלא העובי לא הוי רשות היחיד א"כ אינו עולה עד לרקיע ולא הוי כארעא סמיכתא וכן במה דסיי' לאחרי' עוש' רה"י כו' וזה אינו מבורר כאן וצ"ע:
ג סָעִיף ג ע"ג רה"י. פי' ואע"ג דאין רחבין ד' הוויין רה"י דכיון שהם עושין היקף שלהם את הקרקע המוקפת רה"י שהיה כרמלית קוד' לזה ק"ו שהן עצמן יהיו רה"י ועמ"ש לפני זה מה שקשה מזה:
ד סָעִיף ו אפי' כלי. עמ"ש סי' שנ"ו לענין רקק מים בר"ה או ברה"י:
ה סָעִיף ז ואין דלתותיו נעולות. נראה דאם דלת א' נעול מבטל ג"כ ר"ה כיון דלא הוה מפולש:
ו סָעִיף ז וי"א שכל שאין ס' רבוא כו'. כתב ב"י הדיעה האחרונה היא דעת רש"י והתו' והרא"ש והטור וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת (והמרדכי פ' כל כתבי) והרוקח והאחרון מהרי"ו בתשו' ודיעה ראשונה הוא דעת הרמב"ם ורמב"ן ורשב"ם והמ"מ והר"ן והריב"ש ותמהתי דכאן כתב ב"י בשם המ"מ ורמב"ם ורשב"א דא"צ ס' רבוא בוקעים ולעיל סי' של"ד כתב הטור להקשות על סה"ת מהך סברא דאין כאן איסור דאוריי' לדידן שאין לנו ר"ה כו' וכתב ב"י שזו הקושי' הקשה המ"מ בשם הרשב"א א"כ משמע דס"ל שלא הוה ר"ה עד שיש ס' רבוא ג"כ דאל"כ גם לדידן יש ר"ה וכתב רש"ל בפ' א"צ סי"ח וכ"כ מהר"ר בנימן בתשו' סי' צ"ב דיש להחמיר כדיעה ראשונה ורמ"א כ' בסי' שמ"ו שכל רשויות שלנו כרמלית הם משמע כדיעה אחרונה ובפי העולם מורגל עכשיו שאין לנו ר"ה הוא כדעת הי"א והם רבים ובפרט שבדעת המ"מ ורשב"א מצינו ג"כ להיפך כמ"ש וע"כ המחמיר יחמיר לעצמו ואין בידו למחות למה שנוהגין עכשיו כאותן הרבים שמקילין כנ"ל:
ז סָעִיף ט י"ג אמות ושליש. אף ע"ג דרוחב ר"ה הוא י"ו אמות כמו שהי' בין העגלות במדבר מ"מ כאן ששני ראשיה הם לר"ה הוה זה ג"כ ר"ה וטעם לשיעור זה הוא כמו שמצינו בפסי ביראות שהי' בין כל פס לפס שיעור זה דהיינו כשיעור שיוכלו לעבו' שם שני רבקות של ארבע' בקר כשפוגעות זו בזו א' נכנסת וא' יוצאת דאז ניחא תשמישתיה שם כמו בר"ה וכל בקר הוא אמה וב' שלישי' כדאי' פ' עושין פסין:
ח סָעִיף י הוה כרמלית. דל"ד לגבוה י' דכאן הוה תשמיש ע"י הדחק ולאו שמיה תשמיש:
ט סָעִיף יד ואין להם לחי כו'. דאלו הי' שם לחי הוי רה"י גמור דלחי משום מחיצה ואלו הי' שם קורה דלא הוה מחיצה להרמב"ם אלא משום היכרא מ"מ הוה רה"י לטלטל בתוכו ועכשיו שאין שם לא זה ולא זה שוי' ככרמלית:
י סָעִיף טז גג הבולט כו'. טעם לפי שנעש' הגג רה"י מחמ' גוד אסיק לא אמרי' כן (אלא) היכא שהמחיצות ניכרות:
יא סָעִיף יט וכל זה דוקא כו'. פי' בר"ה אמרינן באין בו ד' דלא הוי כרמלית אלא מקום פטור אבל בעומד בכרמלית אע"ג דלא הוה ד' הוה ככרמלית דמצא מין כו' ויש חולקים ס"ל דאף בכרמלית הוה זה מקום פטור:
א סָעִיף יט ארבעה. צ"ע אי עובי המחיצות נמדדים עם החלל לד"ט ט"ז ע"ש. ועיין סי"ט מש"ש בשם הב"ח והיד אהרן כתב בפשיטות דעובי המחיצות מצטרפות לשיעור ד' על ד' ע"ש (ובספר אבן העוזר העלה דחלל שבין שני המחיצות צריך להיות ד' טפחים והשיג על הב"ח וט"ז ע"ש):
ב סָעִיף ד חורים. אפי' הם למטה מיו"ד. מ"א ע"ש:
ג סָעִיף ה לרקיע. ואם נעץ קנה ברה"י ע"ג הוי רה"י. מ"א:
ד סָעִיף ו אפילו כלי. וכלי שאין גבוה י' העומד בר"ה אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו ר"ה דאין כרמלית בכלים רש"י בשבת דף ח' ועי' סי' שנ"ה ס"ב. אבל בכלי המחובר לקרקע הוי כרמלית. תוספות דף י"א:
ה סָעִיף ז רחובות. דרכים שעוברים מעיר לעיר הוי ר"ה. מ"א:
ו סָעִיף ז מפולשים. פירוש שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכוין משער לשער כל דין ר"ה ויש לעיין אם יש חילוק בזה בין עיר של יחיד לשל רבים. מהריב"ל מ"א עיין סימן שצ"ב:
ז סָעִיף ז נעולות. נראה דאם דלת אחד נעול מבטל גם כן ר"ה כיון דלא הוה מפולש ט"ז. כתב בתשובת חכם צבי סי' ל"ז וז"ל מצאתי להרשב"א בספר עבודת הקודש חידוש גדול דפלטיא אפי' דלתות המדינה ננעלת בלילה תורת ר"ה עליה נראה דעתו דדוקא במבואות המפולשין שהם מיוחדות לאנשי המבוי ההוא ואין יד כל אדם שוה בו הוא דמהני ננעלת בלילה ולא בפלטיא שיד כל אדם שוה בו דאפי' נעילת דלת לא מהני ותמה אני שלא ראיתי לאחד מן הפוסקים שהביא דבר זה עכ"ל ע"ש ועיין יד אהרן:
ח סָעִיף ז ששים. מ"ב סימן צ"ב ורש"ל בביצה סי' ח' פסקו לחומרא אך דעת רוב פוסקים להקל וכ"פ בש"ע סימן ש"ג סי"ח וכ"כ רמ"א בסי' שמ"ו ס"ג שכל רשויות שלנו כרמלית הם משמע כדיעה אחרונה ובפי העולם מורגל עכשיו שאין לנו ר"ה והוא כדעת הי"א והם רבים וע"כ המחמיר יחמיר לעצמו ואין בידו למחות למה שנוהגין עכשיו כאותן הרבים שמקילין. ט"ז מ"א:
ט סָעִיף ט י"ג. כמו שמצינו בפסי ביראות עיין ט"ז:
י סָעִיף י ורבים. אבל כשאין מכתפים עליו אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי ר"ה. ב"י:
יא סָעִיף יא רה"י. ואפי' היא מליאה מים וה"ה דברים שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראין המחיצות אבל מליאה פירות אינן רה"י דאין המחיצות ניכרות ואפי' דעתו לפנותן ורשב"א כתב דוקא במליאות טבל שאין יכול לטלטלן מ"מ ועי' סי' שע"ב סי"ו ועי' ססי' שנ"ו דדוקא בור הוי רה"י אבל ים הוי כרמלית כמ"ש סי"ד.
יב סָעִיף יד שלפני. אבל בין העמודים אפי' אין רחבים י"ג ושליש כיון שרבים בוקעים בהן הם טפלים לר"ה משא"כ במבוי שכתב בס"ט. מ"א ע"ש:
יג סָעִיף טו רחוק. עיין מ"א שהעלה דאם אין גבוה יו"ד עם הקירוי בעינן שיהא החקק סמוך לכותל פחות מג' טפחים ע"ש:
יד סָעִיף יט ארבע רוחב. אפי' הוא ארוך אלף אמה. ב"י:
טו סָעִיף יט ואין ביניהם. משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד' ב"ח. ועיין ס"ק א' מש"ש:
א סָעִיף יט (ס"ק א) מחיצות עסי"ט כו' דלא כע"ש דהע"ש דייק מדשינה הרב"י לשון הרמב"ם שכתב ויש ביניהם ד"ט על ד"ט דמלשון זה משמע דהחלל צריך להיות ד"ט על ד"ט והרב"י כתב בשלחן ערוך לשון הטור ויש בו ד"ט על ד"ט משמע דס"ל להרב"י עיקר כהפוסקים החולקים בזה על הרמב"ם וס"ל דגם עובי המחיצות מצטרפים לרוחב ואורך ד"ט אף שאין החלל לבד ד"ט ולזה כ' מ"א דע"כ זה ליתא דהא המחבר גופיה כ' בסי"ט שמקום פטור נקרא מחיצות הגבוהות כו' ואין ביניהם ארבעה משמע דאינו נקרא רה"י עד שיש ביניהם ארבעה והיינו לדעת הע"ש שיהי' החלל לבד ארבעה ואף שהט"ז כ' דמלשון אין ביניהם אין הכרע די"ל מ"ש ביניהם ר"ל בצירוף המחיצות מ"מ לדעת הע"ש דדייק מל' ביניהם שכ' הרמב"ם דס"ל להרמב"ם דאין המחיצות מצטרפים שפיר דחה מ"א מסעי' י"ט: משמע מדברי כו' דס"ל ג' מחיצות סגי מן התורה דרה"י דאורייתא: והזורק לתוכו מר"ה חייב אבל מ"מ אסור לטלטל בו מדרבנן. כ"כ הרא"ש פ"ק דסוכה סי' ט' אמר רבה סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מצד א' הסוכה כשרה דמיגו דמהני האי מחיצה לענין שבת מהני גם לענין סכה דהוי סכה כשרה וכ' הרא"ש דע"כ מיירי במבוי מפולש דהיינו שיש לה שתי מחיצות זה כנגד זה ובשתי צדדיה זה כנגד זה מפולשת אלא שבצד אחד יש לחי דאי מבוי סתום מג' רוחות וברוח רביעי יש לחי מאי צריך לטעם מיגו דהוי דופן לענין שבת כו' הלא בסכה די כשיש לה שתי מחיצות כמין גאם ושלישית אפי' טפח א"ו דמיירי במבוי מפולש וס"ל לחי משום מחיצה וס"ל דמדאורייתא הזורק לתוכו מרשות הרבים חייב לכן מהני גם לענין סכה וכ' ואע"ג דבשבת דעלמא אסור לטלטל במבוי מ"מ משום מצות סכה התירו לטלטל כמו שהתירו משום פסי ביראות עכת"ד הרא"ש והרא"ש פסק כן וכדלקמן סי' תר"ל הרי דפסק מבוי מפולש שיש בה לחי הוי מדאורייתא רה"י: וע' סי' שס"ג סי"א. ר"ל אע"ג דבגמ' איכא פלוגתא אי לחי משום מחיצה או משום היכרא ולא הוי מחיצה אולם לקמן סי' שס"ג מבואר דקי"ל כמ"ד לחי משום מחיצה (ע"ש במ"א ס"ק ח'): ודעת הרמב"ם דג"מ הוי כרמלית ר"ל מדאורי' הוי כרמלית ולא רה"י דמדרבנן גם הפוסקים מודים דיש לו דין כרמלית ואסור לטלטל בתוכו אולם לשון כרמלית שכ' הוא לאו דוקא דמדאורייתא ליכא כרמלית אלא ג' רשיות או ר"ה או רה"י או מקום פטור אלא ר"ל דמדאורייתא לא הוי רה"י מ"מ גם ר"ה לא מיקרי מדאורייתא: ועסי"ד בהג"ה שכ' רמ"א וז"ל כרמלית כגון מבואות שי"ל ג' מחיצות ואין להם לחי או קורה ברביעית עכ"ל אבל מל' זה אינו מבורר כמאן ס"ל דבין להפוסקים ובין לרמב"ם בג' מחיצות אסור לטלטל בתוכו עד שיעשה תיקון ברוח רביעית ע"י לחי או קורה והיינו מדרבנן ומחלקותם אינו כ"א לענין דין תורה אי הוי רה"י ביש לו ג' מחיצות אי לא אבל מדרבנן ודאי יש לו דין כרמלית: כמו פסי ביראות דהיינו ארבעה דיומדין בארבע זויות *כזה וכל דיומד מושך לכל צד אורך אמה ובין דיומד לחבירו צריך שלא יהיה אויר יותר מי"ג אמה ושליש דהתירא דפסי ביראות הוא משום עולי רגלים כדי שיהיה אפשר להשקות בהמתם מן הבאר שהוא רשות היחיד ולמעלה חוץ לבאר שהוא ר"ה ואי אפשר להם לעשות בכל באר מחיצה והתירו ע"י פסין כנ"ל ונתנו שיעור הריוח בין פס לחבירו י"ג אמות ושליש כדי שיוכל לכנוס שני רבקות של ארבע' בקר דכל רבקה הוא שני בקר ושני רבקות יוצאים ופוגעים זה בזה דהיינו שמנה בקר ושיערו חז"ל עובי כל בקר הוא אמה ושני שלישים א"כ שמנה בקר הוא ח' אמות וט"ז שלישים וה"ל י"ג אמות ושליש (ובט"ז ס"ק ז' יש ט"ס) ואמרו בערובין דף כ' ע"ב דע"כ כה"ג הוי מדאורייתא רה"י דאל"כ האיך התירו חכמים משום עולי רגלים אע"כ דאין בו רק איסור דרבנן ולכן כ' מ"א דפסי ביראות הוי רה"י דאורייתא אפי' במקום דליכא באר. ע' סי' תר"ל דמה"ט אם סיכך ע"ג פסי ביראות הסכה כשרה ע"ש: תל שהיא מתלקט הוא גמרא שבת דף ק ע"א. הוי רה"י דלא ניחא תשמישתיה כי מתוך שהוא זקוף הרבה קשה לילך ממטה למעלה ולכן אם למעלה הוא רחב ד"ט על ד"ט הוי למעלה רה"י כמ"ש בש"ע דתל שהוא גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י אפי' לטלטל שם דאמרי' גוד אסיק מחיצות: נעץ קנה כו' שהגדיים בוקעים בו דהוא פלוגתא דר' יוסי בר"י ורבנן דלר"י בר"י גם בכה"ג אמרי' גוד אחית מחיצות ולרבנן כיון דהגדיים בוקעים בו לא אמרי' גוד אחית וק"ל כרבנן ע' בשבת דף ק"א ע"א. אבל טרסקל (הוא סל) כו' גם מה שתחתיו רה"י ע"כ ט"ס יש כאן דז"ל התוס' בשבת דף צ"ט ע"א ד"ה שתי גזוזטראות כו' וכן עגלות (של משכן) הוי רה"י אע"פ שתחתיהן ר"ה לפי שיש מן העגלות עד למעלה מן הקרשים יותר מי"ט עכ"ל הרי אף שהעגלות היו למעלה גבוהים י' אעפ"כ תחתיהן ר"ה וכ"ה בגמ' שם ואף שכתבו תוס' דף ק"א ע"א ד"ה וזרק ונח כו' על מאי דאמרי' שם וס"ד דגם רבנן מודו לר"י בר"י בהאי דטרסקל דהוי למעלה רה"י ואייתי ראיה ממה שאמרו בעמוק גבוה כו' ואין בעיקרו ד' דהוי רה"י וכמ"ש מ"א מיד אח"ז ודחי שאני עמוד דליכא בקיעת גדיים אבל בטרסקל דאיכא בקיעת גדיים ס"ל לרבנן דל"א גוד אחית וה"ה בקיעת דגים במים לא מיקרי בקיעה ולא מבטלי מחיצה והקשו התוס' למאי דס"ד דגם רבנן מודו לר"י בר"י א"כ תיקשי לי' מתניתין דעירובין דף פ"ז ע"ב גזוזטר' (והוא דף הבולט) שהיא למעלה מן המים אין ממלאים ממנה בשבת אא"כ עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים (ודינו מבואר לקמן רסי' שנ"ה) בלא מחיצה י' סגי כמו בטרסקל ותי' לחד תירוצ' דוקא ע"ג הוי לר"י בר"י רה"י אבל למטה תחת הטרסקל לא הוי רה"י אא"כ יש לטרסקל מחיצה י' לכן בעינן שם מחיצה י' עכ"ד התוס' והוא לכאורה כדברי מ"א אך זה ליתא דע"כ התוס' לא כתבו כן אלא לר"י בר"י ולס"ד דרבנן מודו ולא חיישי' לבקיעת גדיים אבל למסקנא לרבנן דקי"ל כוותייהו דהיכא דאיכא בקיעת גדיים מבטלי מחיצה אפי' טרסקל גבוה י' מ"מ למטה לא הוי רה"י ושאני מים דליכא בקיעת גדיים דבקיעת גדיים לא מבטלי כנ"ל וכמ"ש התוס' דף צ"ט בעגלות של משכן כנ"ל אע"כ ט"ס הוא וכצ"ל אבל הטרסקל עצמו גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י הגם שמה שתחתיו הוא רה"ר והן דברי התוס' שבדף צ"ט שאע"ג שתחתיו הוא רה"ר מ"מ למעלה הוי רה"י כמו בעגלות כנ"ל: כן הגהתי בימי חורפי ועתה מצאתי כן בספר ת"ש: עמוד כו' הוא גמרא דף ק"א ע"א אלא שם מבואר עוד. ויש בקצר שלו שלשה. ופרש"י דלרבות' נקטיה הא דקתני ויש בקצר שלו שלשה וז"ל אותו קצר של עיקרו שאינו רחב ד' יש בו גבוה ג' והיינו רבותא דל"ל לבוד ממקום שכלה רחב ד' לקרקע אפ"ה הוי רה"י עכ"ל ואח"ז כ' בעמוד ליכא בקיעת גדיים שאין דרך להתחכך בו ולעבור תחת שיפועו שאינו אלא מעט עכ"ל ולפ"ז א"ש מה שהשמיט מ"א הא ביש בקצר שלו ג' דהא השתא אין זה תנאי וכ"ש אם אינו גבוה ג' דא"ל לבוד והוא הדין אם גבוה יותר מג' דמה שנא גבוה ג' או ד' כיון דיצא מתורת לבוד וכן שיעור הרוחב של מקום הקצר לא הוזכר משמע אפי' דק הרבה אולם התוס' השיגו על פרש"י וז"ל לפירש"י קשה דאם הוא דק הרבה כמו קנה דהוי כמו טרסקל ומבטלים בקיעת גדיים וגוד אחית ונראה לר"י דהאי בקצר שלו ג' היינו שיש בעובי הקצר ג' דכיון שיש בעובי הקצר ג' ולמעלה רחב ד' שייך ביה גוד אחית עכ"ל א"כ לפי התוס' האי ובקצר שלו ג' הוא תנאי דבעינן דוקא שלמטה עכ"פ יהיה רחב שלשה וה"ל למ"א להעתיקו: תוס' שבת ד' ל"ט ע"ב ד"ה זרק דף כו' ודע דדין עמוד עם דין טרסקל שגבוה י' שהביא לפני זה אינן שוים ולכל אחד יש מעלה מה שאין בחבירו האי דטרסקל למעלה יש מחיצות י' ורחב ד' ובעמו' אין כל הי"ט רחב ארבע נגד זה יש מעלה בעמוד דליכ' בקיעת גדיים בין לרש"י ובין להתוס' ובטרסקל איכא למטה בקיעת גדיים אבל דיניהם שוה שלמעלה הוי רה"י ולמטה לא הוי רה"י:
ב סָעִיף ד (ס"ק ב) חורים ואפי' כו'. מיירי כאן בחורים ספונים ופתוחים לצד ר"ה אבל הם מעבר לעבר ועוברים גם לפנים לתוך רה"י וביאר הדברים דבשבת דף ז' ע"ב פליגי אביי ורבא וכ"ע ס"ל חורי רה"י כרה"י ובחורי ר"ה ס"ל לאביי דכר"ה דמי ורבא ס"ל דלאו כר"ה ופריך הש"ס לאביי מדתנן הזורק ארבע אמות בר"ה ונח על הכותל דהיינו בצדדי הכותל למעל' מי' כזרק באויר דהוי מקום פטור כדלקמן סי"ב ולכך פטור למטה מיו"ד טפחים כזורק בארץ וחייב והוינן אמאי כזורק בארץ הא לא נח ופרש"י וכי חזר' נפלה תוך ד"א דע"כ נסמכה בכותל קופצת לאחרי' עכ"ל ואר"י בדבלה שמנה שנו שנשארת דבוקה בצד הכותל ואי חורי ר"ה כר"ה לוקמי בצרור או חפץ ודנח בחור ומשני מתני' בכותל דלית ביה חור מדקתני ריש' למעלה כזורק באויר ואי אית ביה חור הא נח בחור ואי דלית ביה ד"ט על ד' טפחים והאר"י אר"ח זרק למעלה מיו"ד ונחה בחור כל שהוא מחלוקת ר"מ ורבנן לר"מ דא"ל לענין מזוזה אם אין הפתח רחבה ארבע ויש כותל מן הצד שאפשר לחוק בו ויהיה הפתח רחב ד' אמרי' חוקקים להשלים וכאלו נחקק דמי וחייב במזוזה וה"ה הכא חוקקים והוי הנחה ע"ג מקום ארבע ולרבנן דל"ל במזוזה חוקקים ה"ה דל"ל הכא גבי שבת חוקקים ולא נח ע"ג מקום ד' ופטור וסתם משנה ר"מ (כך פירש"י) א"כ למעלה מיו"ד יהיה חייב דהא מונח ע"ג מקום ד' וגבוה יו"ד והוי רה"י והוי זורק מרשות הרבים לרה"י א"ו דמיירי דליכא חור והקשו התוס' הא אמרי' התם במזוזה דר"מ ל"ל חוקקים אא"כ יש ברגלים ג' טפחים גובה שרחב ד' טפחים אלא שהז' טפחים האחרים שבגובה הפתח (ששיעור הפתח לענין מזוזה צ"ל גבוה יו"ד ורחב ד') אין רחבים ד' אז אמרי' חוקקים אבל בלא"ה לא אמרי' חוקקים והא הכא בחור ליכא בשום מקום רחב ד'. ואור"י דמיירי בחורים שדרכן לעשות בשעת בנין שמפולשים מעבר לעבר: ובצד רה"י הם רחבים ארבע אבל לא בצד ר"ה ולכ"ע הוי רה"י דהא חורי רה"י הם ולא פליגי אלא א"א חוקקים וה"ל מקום ד' או לא וכ' ועוד דוקא החורים שלמעלה מיו"ד הוי חורי רה"י אבל שלמטה מיו"ד אין בני רה"י משתמשים שם מפני שבני ר"ה משתמשים שם ולא הוי חורי רה"י ומזה כ' הע"ש דהחורים שלמטה מיו"ד אם הם פתוחים מעבר לעבר אין להם דין חורי רה"י אבל מ"א חולק עליו דלא מצינו בשום פוסק שכ' לחלק בחורי רה"י בזה וגם התוס' מנ"ל להמצי' דין חדש כזה מסברא בלי הכרח אע"כ שגם התוס' לא כתבו כן אלא לס"ד דמקשן דאז הדבר מוכרח אבל למסקנ' מודים דאפי' למטה מיו"ד יש להם דין חורי רה"י והא דקשי' להתוס' דלמאי דבעי להוכיח דמיירי דלית ביה חור הא דלא מוקי בחור כ"ש ממש שאין רחב ד' בשום מקום וכה"ג גם לר"מ לא אמרי' חוקקים ותירץ דסתם חורים כך הם (וגם לתי' השני שכתבו הדבר מוכרח) וא"כ תיקשי ל"ל להוכיח דסיפ' מיירי בלית ביה חור דאל"כ תיקשי רישא ה"ל להוכיח מסיפ' גופה א"א דאית ביה חור והיינו שמפולשים מעבר לעבר. א"כ ה"ל חורי רה"י ודין רשות היחיד יש לו לכ"ע א"כ למה קתני הזורק ארבע אמות חייב הא אפי' פחות מארבע אמות ג"כ חייב דהא ה"ל זורק מר"ה לרה"י אע"כ דלמטה מיו"ד לא מקרי חורי רה"י כיון דבני ר"ה משתמשים שם ולכך הוצרך לו' דוקא שזרק ארבע אמות וליכא לדיוקי מסיפא והוצרך לדייק מרישא וי"ל דאין הדין ברור בעיניו דלמטה לא מיקרי חורי רה"י אלא דניחא ליה טפי לדייק מרישא דמסיפא היה מקום לבעל דין לדחות ולומר דלמטה מיו"ד לא הוי חורי רה"י ולכך עדיף לדייק מרישא דאין מקום לדחות אבל לעולם לפי האמת אפי' למטה מיו"ד הוי חורי רה"י דלא מצינו בשום מקום בש"ס או בפוסקים דכתב לחלק בין למעלה או למטה מיו"ד:
ג סָעִיף ה (ס"ק ג) עד כו' ואם נעץ כולי הוי רה"י וחייב אע"ג דלא נח ע"ג מקום ד' אמרי' רשות היחיד כמאן דמלא דמו וכאלו נח על גבי מקום ד' כך כתבו התוס' שבת דף ח' ע"א ד"ה אמר אביי כו' וכן פסק הרמב"ם פי"ד דין י"ז וכ' שם ה"ה וז"ל ומדברי רש"י וקצת גאונים נראה דברה"י אע"ג דבעינן עקיר' מעל גבי מקום ארבע הנחה ע"ג כל שהוא הוי הנחה עכ"ל:
ד סָעִיף ו (ס"ק ד') אפי' כ' רש"י בשבת ד' ח' ע"א ד"ה פחות מכן כו'. תוס' די"א עמוד ב' ד"ה אלא לאו כו':
ה סָעִיף ז (ס"ק ו) מפולשים כו' לשל רבים. ועיין סי' שצ"ב שם מבואר דין עיר של יחיד ושל רבים:
ו סָעִיף ז (ס"ק ז') וי"א כו' וכ"פ בש"ע סי' ש"ג סעיף י"ח ר"ל וודאי הרב"י סבירא ליה עיקר כדעה א' להחמיר ככלל המסור בידינו שכ"מ שכ' בש"ע דעה א' סתם והשניה בלשון י"א דעה ראשונה היא עוקר בעיני הרב"י אבל בסי' ש"ג מבואר בהרב"י גופיה דמנהג העולם כדעת י"א דהא כ' על מנהגנו דהנשים יוצאות בשבת בתכשיטי' שאסרו חכמינו זכרונם לברכה ואין מוחה הטעם דמוטב שיהיו שוגגים כו' ויש לומדים עליהם זכות דסבירא להו כמ"ד דלא אסרו לצאת אלא לרשות הרבים אבל לחצר שאינה מעורבת מותר וכיון דרשות הרבים שלנו דין כרמלית יש לו ודינו כחצר שאינה מעורבת ומותר הרי כ' תחל' מטעם מוטב שיהיו שוגגים כו' ועוד כ' טעם היתר הנ"ל משמע דלטעם זה עושים כדין וע"כ צ"ל דהמנהג כי"א שבכאן דלית לן ר"ה דבעי' ס"ר בוקעים בו אף דלהרב"י נראה עיקר דעה א' המנהג אינו כן וכן המנהג להשוות דין כרמלית לחצר שאינה מעורבת כהפוסקים דס"ל כן ועב"י סי' של"ד בזה:
ז סָעִיף י (סק"ט) לחוק להשלימו כגון חור כו' ט"ס הוא וצ"ל וכן חור דודאי בש"ע מיירי שחורי ר"ה אין עוברים לפנים לצד רה"י ובכה"ג כ' בש"ע דהוי מקום פטור אבל בנדון שכ' מ"א אינו מקום פטור אלא הוי חורי רה"י ואסור להכניס לתוכו מר"ה אלא בדיעבד אינו חייב כיון דליכא הנח' ע"ג מקום ארבע אע"כ שט"ס הוא וצ"ל וכן חור כו' ר"ל כמו שבנדון שכ' בש"ע דהוי חורי ר"ה שאין עוברים עד לפנים לרה"י ובחוץ לית בהו ארבע לא אמרי' חוקקים והוי מקום פטור אליב' דכ"ע כנ"ל בס"ק ב' ה"ה חור שבכותל כלפי כו' הוא רחב ד' אע"ג דבמקום א' הוא רחב ד' ולר"מ כה"ג אמרי' חוקקים כדלעיל ס"ק ב' מ"מ לדידן דקיי"ל כרבנן גם כה"ג לא אמרי' חוקקים וניהו דהוי רה"י מ"מ דיעבד פטור דלא הוי שיעור מקום ולא נח ע"ג מקום ד' (ואע"ג דברה"י לא בעינן הנח' ע"ג מקום ד' מ"מ בחורין שבכותל בעינן מקום ד' כ"כ התוספות דף ח' ע"א ד"ה אמר אביי כו') ומה שהקש' בספר תוס' שבת על הרב"י שכתב על דין זה שכתבו הטור והביא עליו מחלוקת ר"מ ורבנן אי חוקקים להשלים וכ' הרב"י וידוע דהלכ' כרבנן דרבים נינהו וכ"פ הרמב"ם עכ"ל הקש' בספר תוספות שבת הא הטור מיירי ממקום פטור וע"כ אין החור מפולש לרה"י כנ"ל א"כ אינו ענין למחלוקת רבי מאיר ורבנן דכה"ג גם ר' מאיר מודה דלא אמרינן חוקקים כיון דאינו רחב ד' בשום מקום ע"ש י"ל דהרב ב"י ס"ל מסבר' ניהו דהתוספות כתבו דבאינו רחב ד' בשום מקום מודה ר' מאיר דלא אערי' חוקקי היינו מדאורייתא לענין חיוב חטאת דמיירי התם וגם במזוזה פטור אבל לענין שבת כיון דסתם חורין הם מפולשים מעבר לעבר ובצד רשות היחיד הם רחבים ארבע כמ"ש התוספות שם וכדלעיל ס"ק ב' א"כ אפי' אין עוברים מעבר לעבר ואין רחבים ד' משום מקום מ"מ ראוי לאסור הטלטול מדרבנן בראוי לגזור אטו חורין העוברים לרה"י והם רחבים ד' בצד רה"י כיון דסתם חורין כך הם ובכה"ג לר"מ חייב מה"ת דחוקקי' לכן כ' דלא קי"ל כר"מ ואפי' עוברים מעבר לעבר ורחבים בצד רה"י ד"ט ואפ"ה לא אמרינן חוקקים:
ח סָעִיף יא (סק"י) הוי רה"י ואפי' הוא מלאה מים כו' דין זה הוא מימרא דאביי בשבת דף ק' ע"א דמחלק בין מלאה מים הזורק לתוכה מר"ה חייב ומלאה פירות פטור ונתן ה"ה טעם לחלק בין מים לפירות כמ"ש מ"א בשמו: ע' סי' שע"ב סעיף ט"ז ר"ל דשם מבואר חריץ שבין ב' חצרות עמוק י' ורחב ד' אין יכולים לערב יחד דהוי מחיצה מפסקת ביניהם אם לא שמלאה עפר מן הסתם בטלה ואז בטלה מחיצה ומערבים כא' ומבואר שם בגמרא בעירובין דף פ' דאפי' מלאה פירות לא נתבטל המחיצה ואין יכולים לערב יחד אם לא שמלאן פירות טבל ותקשי מזה על דעת ה"ה דמוכח כרשב"א ואפי' לפמ"ש רמ"א בסי' שע"ב דאם מלאה פירות אפי' אין טבל בטלו המחיצות ומערבים יחד מלבד שגם על רמ"א תמה מג"א שם בסי' שע"ב דהוא נגד דברי הש"ס גם לא יספיק ליישב דעת ה"ה דהא כ' רמ"א שם הטעם דסתמא בטלין דדרכו לעשות שם אוצר עכ"ל וה"ה כ' אפי' דעתו לפנותן לכן צריך לו' דה"ה ס"ל כמ"ש התוס' בשבת דף ק' ד"ה פירות כו' שהקשו כן על אביי מדין חריץ שבין ב' חצירות מלאה פירות וכתבו ואפי' תאמר דאביי מיירי בפירות טבל אכתי תיקשי הא מוקצ' דרבנן ומה"ת מותר לטלטל טבל אם כן איך יפטור על ידו מחטאת דהא מדאורייתא כיון דניטל בשבת לא מבטלי מחיצה ותירץ דמן התורה אפי' דבר הניטל מבטל המחיצה ולכן מלאה פירות אפי' הניטלין מ"מ פטור מחטאת רק מדרבנן בעינן דוקא דבר שאינו ניטל בשבת ולכן בחריץ מדרבנן בעינן פירות טבל וע"ש שפקפקו על תירץ זה:
ט סָעִיף יד (ס"ק יא) כגון ים. רקק מים כו' ז"ל הרמב"ם ס"פ י"ד מהלכות שבת רקק שהוא עובר ברשות הרבים ורבים מהלכים בו אם אין בעומקו י' טפחים הרי הוא כרשות הרבים בין שהוא רחב אפי' ארבע אמות בין שלא היה ברחבו ד' טפחים שהרי רוב העם מדלגים עליו ואין מהלכים בתוכו הואיל ואין בעומקו י' הרי הוא רשות הרבים עכ"ל והיא מדברי הש"ס בשבת דף ק' ע"ב דקתני מתני' תרי זימני רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכו חייב ופריך תרתי למה לי ומשני אביי אצטריך סלקא דעתך אמינא ה"מ היכי דלא הוי ד"א רחב ופירש"י דנוח לעבור בו מלהקיף ולילך לראשו שהוא כלה שם אבל היכי דרחב ד"א אקופי מקפי ליה ואין עוברים בתוכו ולא הוי רשות הרבים קמ"ל ר"א אמר איצטריך סלקא דעתך ה"מ היכי דהוי ארבע אבל היכי דלא הוי ארבע מפסע פסעי ליה קמ"ל. וכ' ה"ה שהרמב"ם פסק כב' האקימתות וסבירא ליה דלא פליגי וע"כ צ"ל דהרמב"ם היה מפרש מאי דא' ר' אליעזר סלקא דעתך הני מילי היכי דהוי ארבע ר"ל ד"ט וא' דקמ"ל אפי' ליכא ד"ט דפסעי לה דהיינו שמדלגים אעפ"כ הוי רשות הרבים אבל רש"י פי' אהא דר' אליעזר וז"ל הני מילי דהוי רשות הרבים היכי דהוי רחבו ד"א דלאו אורחיה למפסיה אלא עברי בגוויה עכ"ל משמע דהכל מיירי ברוחב ד"א וסלק' דעתך באין רחב ד"א מפסעי פסעי קמ"ל דאפי' אין רחב ד"א לא מפסעי לה אבל בפחות מד' טפחים דודאי מפסעי לה באמת לא הוי רשות הרבים:
י סָעִיף יד (ס"ק יב) שלפני כו' אפי' אין רחבים י"ג ושליש כו' דבשבת דף ז' ע"א כתבו התוס' ד"ה אבל בין העמודים רשות הרבים אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמה הוי רשות הרבים כיון שבני רשות הרבים בוקעים בו וחוץ לעמודים רחב ט"ז אמה עכ"ל ומזה שפט הע"ש מדכתבו התוס' שאין ביניהם ט"ז אמה וסיימו בטעמו שחוץ לעמודים רחב טז"א שכוונת' שי"ל דין מבוי המפולש לר"ה כיון שחוץ לבין העמודים הוא ר"ה שרחב טז"א וא"כ כמו שמבוי המפולש לר"ה אין לו דין ר"ה אלא ברחב י"ג אמה ושליש כמבואר סעיף ט' ה"ה הכא גבי בין העמודים אבל מ"א חולק וס"ל דאינו דומה למבוי מפולש לר"ה וכ"מ בחדושי רשב"א שכ' וז"ל אבל לפני העמודים כר"ה דמי ואף על פי שאין בין עמוד לעמור רוחב טז"א כו' דהכא לא מסתברא שיהי' העמוד ממעט בשיעור הרשות שא"כ אפי' נעץ קנה בר"ה ימעטנו עכ"ל הרי דכ' הטעם מפכי שהוא דבר מועט אינו ממעט משיעור טז"א א"כ אינו ענין למבוי המפולש לר"ה דהכי הם גופן ר"ה רחבים טז"א כיון דהעמודים אין ממעטים משיעור טז"א משא"כ במבוי:
יא סָעִיף טו (סקי"ג) רחוק כו' ול"ד לסכה דבעינן שתהיה גבוה י"ט ואם אינו גבוה י"ט וחקק בה להשלימה לי' כשרה ובלבד שלא יהיה החקק רחוק מן הדפנות ג"ט דאמרינן לבוד: ע"י תחיצה החיצונות שגבוהים י' ר"ל עם הקירוי בחוץ הם גבוהים י' אלא שמבפנים כיון דאין החלל י' לא הוי רה"י וכיון דחקק עד שהשלימו לחלל להיותו י' מיקרי רה"י ע"י המחיצות החיצונות:
יב סָעִיף יח (סקי"ד) ממיא כו' וא"ת הא מיא לא מבטלי מחיצה והא דופני הים ודאי גבוהים י': גבוה י' מתוך ד"א לא הוי רה"י דלא מיקרי מחיצה דניחא תשמישתיה וקל לעלות על גבי התל ודופן לולי המים והשתא ע"י שמלא מים לא ניחא תשמישתיה וכיון דהדופן מצד עצמו ניחא תשמישתיה רק דבר אחר דהיינו המים גורמים דלא ניחא תשמישתיה לכן אינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא ממוצע דהיינו כרמלית: ואם יש גומא. ר"ל דהגומא יש לה דפנות שמתלקטים גבוה עשרה מתוך ד"א כ"ש כשיש להם מחיצות ישרות אותן הגומות יש להן דין רה"י גמור דמיא לא מבטלי מחיצה: ונ"ל דאע"פ כו' דרבנן. ר"ל בהני גומות שבתוך הים שכ' שי"ל דין רה"י מ"מ סתם אותן גומות הם גדולות והם יותר מבית סאתים וא"כ ניהו דמדאורייתא הוי רה"י והזורק לתוך הגומ' מר"ה חייב מ"מ מדרבנן אסור לטלטל לתוכן מרה"י וכן בהם גופן יותר מד"א כדין קרפוף ותל שלא הוקף לדירה והם יותר מבית סאתים:
יג סָעִיף יט (סקט"ו) שאין בו ד' טפחים רחב כצ"ל. אפי' הוא ארך אלף אמה לא מהני אלא בעינן מרובע ד' טפחים על ד' טפחים עכ"פ הן באורך צ"ל ד' טפחים וכן הרחב צריך להיות ד' טפחים או יותר:
א סָעִיף א ס"א ארבע כו'. עמ"א ס"ק א' ומ"ש נעץ קנה כו'. דקי"ל כרבנן. ומ"ש אבל בטרסקל כו' עמוד גבוה כו' ט"ס בדבריו וצ"ל להיפך ברישא בטרסקל אין תחתיו רה"י כמ"ש עגלות תחתיהן כו' ועיין תוס' שם ובסוף דף מ"ט אבל בעמוד אף תחתיו רה"י כי ליכא ב"ג והיינו שעיקרו רחב ג' כמ"ש בתוס' ק"א א': מקום. פשוט בכמה מקומות ועיקרה בברייתא שם גדר דלא כפרש"י שם וע' בה"ג: וכן חריץ. שם: וכן תל. מתניתין צ"ט א': י"א דבעינן כו'. כוונתו לפי' ר"ת בעירובין נ"א א' וז"ש וכמו שיתבאר כו' ששם קיימא לן כפי' ר"ת אבל אין ראיה משם דהא הרמב"ם ס"ל שם כוותיה וכאן לא ס"ל כוותיה ועס"ו אם יש בו כו' וכן הרא"ש דחה שם דבריו וכן הטור לא הזכיר דבריו רק בסי' שמ"ט ולא הזכיר כאן ולא בתחומין ועסי' ת"ח ס"א בהג"ה כ"מ שהניח כו' אלא דקי"ל כרש"י שם ד"ה הן כו' ולפי מש"ש הוא כדעת ר"ת ומ"מ אבל אין הלכה כן:
ב סָעִיף ד ס"ד ואם הם. למד זה מדברי המ"מ בשם הרשב"א פי"ד הלכה י' וזה לשון הרשב"א בס' עה"ק י' ב' ומהו חורי רה"י חור שבכתלים כו' היו בהן חורין פתוחין כלפי חוץ ואין עוברין כלפי כו' והביאו ב"י. אבל הרשב"א לא מיירי אלא למעלה מי' ואין החור רחב ד' דאפ"ה הוי רה"י משום חורי רה"י ואפי' לרבנן דקי"ל כרב חסדא דברה"י א"צ הנחת מקום ד' אבל למטה מי' הוי חורי ר"ה כמ"ש תוס' ז' ב' ד"ה והלכה כו' ומה שכתב מ"א כאן קשה להולמו ועוד ראיה דאמרינן בעירובין צ"ח ב' ומשתמש בכל כו' ועתוס' שם ד"ה ומשתמש בכל כו' ועתוס' הנ"ל ד"ה והלכה. והא דלא מוקמי מתניתין כו' דסתם חורין כך הם ועמ"ש בססי' שנ"ג:
ג סָעִיף ו ס"ו אפילו תיבה כו'. י"ח א' קופתו כו': או מגדל. עירובין ל"ד א': או כוורת אם. שבת ח' א':
ד סָעִיף ז ס"ז איזהו ר"ה כו'. ו' א' וסימן לד' רשויות דשם א' ב' ג' ד': הרחבים. צ"ט א': ואינם. צ"ח א': ואין להם. זהו סרטיא: ואפי' יש. זהו פלטיא וכמ"ש בעירובין ו' ב' ירושלים אלמלא כו': אם הם. שם נ"ט ב' וע"ש רש"י ד"ה ואין לה כו': ואין. שם ו' ב' כנ"ל: וי"א שכל כו'. עתוס' דשבת ו' ב' ד"ה כאן בזמן כו':
ה סָעִיף ח ס"ח מבואות כו'. ט"ס כאן וצ"ל בקצתן או שאין בהן י"ו אמה וארכן לאורך ר"ה י"א שהם ר"ה וכ"ה במ"מ ע"ש ודין הראשון מוכח שם ז' א' וע"ש בתוס' ד"ה אבל כו' ודין השני מוכח מעירובין ו' א' ב' וע"ש תוס' ד"ה וכי תימא. וע"ל כו' וסובר די"ג אמה ל"ד וכ"מ שם דמדמי לבין העמודים ומוכח נמי מעירובין צ"ט ב' במאי עסקינן כו' דעד ד"ט הוי ר"ה:
ו סָעִיף ט ס"ט מבואות הרחבים. שם נ"ט א' וע"ש תוס' ד"ה עיר. ומיהו בגמרא כו' וסובר הרא"ש דדוקא י"ג וזהו דלא כרש"י בשבת ו' א' שכ' רחבים י"ו אמה וכ"כ התוס' בעירובין ו' ב' ול"ד למבואות המפולשין כו' וצ"ל דכאן מיירי שבני ר"ה בוקעין דרך המבוי מזו לזו כו' וכ"כ תוס' נ"ט ושם שאין בוקעין וכמ"ש בתוס' שם:
ז סָעִיף י ס"י כ"ד שהוא. ח' א': אפי' הם כו'. ז' א': ואם. שם: ומשלש. ח' א': ואם אינו. ז' א' ב': מצומצמין. כפשטא דלישנא דגמ': ורבים. דוקא וע' עירובין ל"ג א' וכ"כ מ"מ בשם ראב"ד דלא כהרמב"ם: אפי' אינו כו'. דרחב ד' לא איתמר אלא לרה"י וגם לכרמלית מקולי רה"י אבל בר"ה לא מדקאמר ואקילו בה מקולי רה"י כו' והא דאמרינן דבעי' עקירה והנחה ע"ג מקום ד' בין ברה"י בין בר"ה כבר הקשו הראשונים ממ"ש ר"ח נעץ קנה כו' וגם ברה"ר קשה דלמטה מג' א"צ כמש"ש ה' א' אלא אמר ר"א כגון ששלשל ידו ובפ' הזורק אמר רבא למטה מג' צריך הנחה ע"ג משהו ולמעלה מג' א"א אא"כ כרמלית או מקום פטור ולמעלה מי' רה"י ותי' דמיירי בבעלי חיים ואדם דאינן חולקין רשות לעצמן אבל בש"ד ודאי א"צ מקום ד' וכ"כ הראב"ד ורשב"א ור"נ ורש"י ומ"מ ואף שדחאו הראב"ד וכ' ועי"ל בעמוד תשעה כשיטתו דדוקא מקום ד' ליתא לדחוקי נפשין כה"ג דהא ע"כ ברה"י צריך לומר בבע"ח: ויש מי. כ"מ שם וע' תוס' ד"ה א"ל וכן מ' דכל פחות כו' ודעת הרמב"ם כרש"י שם ד"ה מאי כו': ואם לאו. ז' ב': אפילו יש. שם וק' א' וכרבנן:
ח סָעִיף יא ס"יא גומא שם וכן בגומא ול"פ רב יוסף ורבא אלא בדין דמכתפין כמ"ש רבא דתשמיש ע"י כו' אבל בשאר כל דין תל יש לו:
ט סָעִיף יד ס"יד ואצטבא ז' א': והיא כו'. כנ"ל ס"י: ועד. ובשאין רבים מכתפין כנ"ל דאל"ה הל"ל עד תשעה לדעת הרא"ש הנ"ל: כגון מבואות. צ"ד א' ושם י"ב ב' מבוי שאין ראוי לשיתוף כו' מפרש שרוח הרביעי פרוץ שאז אין ראוי לשיתוף עד שיכשירו בלחי וקורה ושם י"א ב' למימרא גריס כגי' ר"ח משלש הוא דאסור כו' משתים הוא דאסור ול"ג דמחייב וע' מ"מ פי"ז הלכה ט' וע' תוס' דסוכה מ"ז ב' ד"ה סיכך כו' וי"ל כו' ולא קי"ל כמ"ש כל הפוסקים בסתמא דאפילו בלחי משהו מהני וע"ש ברא"ש אבל לפסק הרמב"ם כאן ניחא וא"צ לכל זה וע' מ"א ס"ק י"א ומ"ש וברש"י כו' פליגי הרמב"ם ורש"י בפי' דשם מפסע פסעי כ' שרש"י מפרש דמ"מ איכא שעובר בתוכה: ואין. דביש לחי הוי רה"י ובקורה הוי מקום פטור כנ"ל שם י"ב ב' ועמ"מ שם בראש הפרק שביאר שם דכל כרמלית מדין התורה מקום פטור וחכמים גזרו על מקצתו ועשאוהו כרמלית ומקצתו הניחו על דין תורה מקום פטור וכן במבואות שאינם מפולשין בלא קורה כרמלית ובקורה מקום פטור: ור"ה. צ"ח א': ותל. ח' א' צ"ט א': וכן חריץ. שם ושם ודוקא ארבעה על ארבעה ז' א' כנ"ל וח' ב' כגון דלית כו': אפי' באמצע רחוק. תוס' ד"ה ואם: גג. עירובין צ"ב א' וערש"י שם ד"ה אף גג כו': וכן זיזין. נלמד מגג כנ"ל כיון דל"ל מחיצות: אא"כ חלון. שם צ"ח ב' וזה מדוקדק במתני' שלפני החלון. ומש"ש פ"ז ב' גזוזטרא כו' הא ע"ג מותר לטלטל מיירי נמי בכה"ג. הרא"ש פ"ט וע' תוס' שם פ"ט א' ד"ה במחיצות דלא מסיק הכי ומביא ראיה מירושלמי ע"ש וכן רש"י עצמו כ' צ"ח ב' ד"ה עד עשרה כו' ובמופלג לא אמרינן חורין כמש"ש פ"ז וכן תוס' שם ד"ה ומשתמש כו' הסכים עמו לדינא וכן הרמב"ם ורשב"א ועמ"ש בסוף סי' שנ"ג גם מדין המזחילה ע"ש:
י סָעִיף יח ס"יח הלכך הנוטל. ק"א א' וע"ש בתו' ד"ה ר"י כו': בור. רמב"ם פי"ד:
יא סָעִיף יט ס"יט מקום שאין. ז' ב' מקולי רה"י כו' ח' ב' עירובין ע"ז א' ק"א ב': גבוה משלשה. ח' א' עירובין ט' א': עד לרקיע. דעד יו"ד אין כרמלית כו' ולמעלה מי' אין רה"י כנ"ל: או חריץ. ח' א' וכן בגומא וכמ"ש רש"י ד"ה פחות מכן או בגובה או כו' ואע"ג דאמר שם וכן קאי ארישא משום תשעה אבל בלא"ה קאי אסיפא ושם צ"ט פחות מכאן כו' וא"א דהוי כרמלית דאין כרמלית פחותה מד': וכן המחיצות. עירובין ט' א': וכ"ז כו' אבל. שם התם דפתוח כו': ויש חולקין. דס"ל דלא אמרו כן אלא בין לחיים: אבל. שבת ז' ב' אר"ח נעץ קנה כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.