א כָּל הֶקֵּף שֶׁלֹּא הֻקַּף לַדִּירָה, כְּגוֹן גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּבֻרְגָּנִים שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִם אֶלָּא לִשְׁמֹר בְּתוֹכָן, אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל בְּתוֹכָהּ יוֹתֵר מִד' אַמּוֹת אִם הוּא יוֹתֵר מִסְאָתַיִם; אֲבָל אִם הִיא סְאָתַיִם, שֶׁהוּא שִׁעוּר ע' אַמָּה וְד' טְפָחִים עַל ע' אַמָּה וְד' טְפָחִים, מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ בֵּין שֶׁהוּא מְרֻבָּע בֵּין שֶׁהוּא עָגֹל אוֹ אָרִיךְ וְקָטִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אָרְכּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁנַיִם בְּרָחְבּוֹ אַמָּה אַחַת; וְאִם הֻקַּף לַדִּירָה, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין, מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' ת"א דִּין סְתָם עֲיָרוֹת אִי מֻקָּפוֹת לַדִּירָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּסְתָם קַרְפִּיפוֹת שֶׁלָּנוּ מִקְרֵי מֻקָּפוֹת לְדִירָה, דִּרְגִילִים לִפְתֹּחַ פֶּתַח תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְהַקִּיף (מָרְדְּכַי פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִין). וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד דְּכָל קַרְפָּף שֶׁהוּא סָמוּךְ לְבֵיתוֹ מִקְרֵי הֻקַּף לַדִּירָה, כִּי דַּעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ב דְּעֵרוּבִין), וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת).
ב וּמַה נִּקְרָא מֻקָּף לַדִּירָה, זֶה שֶׁבָּנָה בּוֹ בֵּית דִּירָה אוֹ שֶׁפָּתַח לוֹ פֶּתַח מִבֵּיתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפוֹ. וְאִם הָיָה מֻקָּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה וְרוֹצֶה לְהַקִּיפוֹ לְדִירָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרֹץ כֻּלּוֹ, אֶלָּא יִפְרֹץ בּוֹ פִּרְצָה בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר וְנִמְצָא בַּיִת פָּתוּחַ בּוֹ בְּלֹא הֶקֵּף, וְיַחֲזֹר וְיִגְדֹּר הַפִּרְצָה כֻּלּוֹ אוֹ אַמָּה הַיְתֵרָה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְהָעֶשֶׂר אַמּוֹת פֶּתַח הֵן, וַהֲרֵי הוּא פָּתוּחַ וּלְבַסוֹף הֻקַּף. וְאִם פָּרַץ אַמָּה, וּגְדָרָהּ, וְחָזַר וּפָרַץ אַמָּה אֵצֶל מַה שֶּׁגָּדַר, וְחָזַר וְעָשָׂה כֵן עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ לַעֲשָׂרָה, מֻתָּר. (עַיֵּן ת"ש). הַגָּה: וְאִם קָשֶׁה עָלָיו לִפְרֹץ הַכֹּתֶל, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָכוֹל לְהַנִּיחַ עָפָר אֵצֶל הַכֹּתֶל מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַכֹּתֶל מִגֹּבַהּ עֶשֶׂר וְרֹחַב הֶעָפָר רָחָב מֵאַרְבַּע בְּאֹרֶךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת בְּאֹרֶךְ הַכֹּתֶל, וְאִם אֵין בְּגֹבַהּ הֶעָפָר עֶשֶׂר אִם כֵּן הָוֵי כְּאִלּוּ פָּרַץ שָׁם הַכֹּתֶל שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שָׁם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה לְמַעְלָה מִן הֶעָפָר דְּהָוֵי כְּקַרְקָעִית הַקַרְפָּף, וְאַף אִם חוֹזֵר וְלוֹקֵחַ מִשָּׁם אַחַר כָּךְ הֶעָפָר, הוֹאִיל וּבִטְּלוּ שָׁם שַׁבָּת אַחַת. וְיֵשׁ חוֹלְקִים דְּעָפָר לֹא הָוֵי בִּטּוּל אֶלָּא אִם כֵּן אֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ לְעוֹלָם. (ת"ה סי' ע"ה הָרֹא"שׁ פ"ק דְּסֻכָּה).
ג תֵּל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה דִּינוֹ כְּקַרְפָּף.
ד קַרְפָּף יוֹתֵר מִסְאָתַיִם שֶׁנָּטַע בּוֹ אִילָנוֹת לְמַעֵט אֲוִירוֹ, לֹא הָוֵי מִעוּט. אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה. (הַמַּגִּיד פי"ו). וְהוּא הַדִּין לְחוֹפֵר בּוֹ בּוֹר.
ה בָּנָה בּוֹ עַמּוּד וְנִתְמַעֵט בְּכָךְ, אִם הוּא רָחָב ג' טְפָחִים הָוֵי מִעוּט.
ו בָּנָה מְחִצָּה בְּאֹרֶךְ עֶשֶׂר לִפְנֵי מְחִצָּה הָרִאשׁוֹנָה לְבַטְּלָהּ שֶׁתִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאֵינָהּ וְיִהְיֶה מֻקָּף לַדִּירָה עַל יְדֵי הַשְּׁנִיָּה, אִם הִרְחִיקָהּ מֵהָרִאשׁוֹנָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מֻתָּר.
ז טָח טִיט עַל מְחִצּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְמַעֵט אֲוִירוֹ וְנִתְמַעֵט, אִם הַטִּיט עָבֶה שֶׁאִם תִּנָּטֵל מְחִצָּה הָרִאשׁוֹנָה רְאוּיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הָוֵי מִעוּט; וְאִם לָאו, לֹא הָוֵי מִעוּט.
ח בָּנָה מְחִצּוֹת עַל הָרִאשׁוֹנָה לְהַקִּיפוֹ עַל יָדָם לַדִּירָה, אֵינוֹ מוֹעִיל. וְאִם נִבְלְעוּ הַתַּחְתּוֹנוֹת וְנִשְׁאֲרוּ הָעֶלְיוֹנוֹת מֵאֲלֵיהֶם, נִתָּר עַל יָדָם. אֲבָל תֵּל יוֹתֵר מִסְאָתַיִם וְעָשָׂה מְחִצּוֹת, אֲפִלּוּ עַל שְׂפָתוֹ, לַדִּירָה, מוֹעִיל שֶׁהֲרֵי דָּר בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת שֶׁעָשָׂה עַתָּה.
ט קַרְפָּף יוֹתֵר מִסְאָתַיִם שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה וְנָטַע רֻבּוֹ אִילָנוֹת, אֲפִלּוּ אֵינָם נְטוּעִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת אֵינָם מְבַטְּלִים הַדִּירָה; אֲבָל אִם נִזְרַע רֻבּוֹ הַזְּרָעִים מְבַטְּלִים הַדִּירָה אֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם אֶלָּא סְאָתַיִם. נִזְרַע מִעוּטוּ, אִם אֵין בּוֹ אֶלָּא סְאָתַיִם מֻתָּר; יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, אָסוּר.
י מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה בַּחֲצֵרוֹ, אִם הוּא רֹב הֶחָצֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בֵּית סְאָתַיִם לֹא יְטַלְטֵל מִמֶּנּוּ וּמִן הֶחָצֵר לַבַּיִת. וְאִם הוּא יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, לֹא יְטַלְטֵל בָּהּ וּבֶחָצֵר אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת. וְאִם הִיא מִעוּט הֶחָצֵר, מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר מִסְאָתַיִם אוֹסֵר כָּל הֶחָצֵר. וְאִם יֵשׁ בָּהּ סְאָתַיִם אוֹ פָּחוֹת, אָסוּר לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לַבַּיִת.
יא קַרְפָּף יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה וְנִכְנְסוּ בּוֹ מַיִם, אִם רְאוּיִם לִשְׁתִיָּה אֵין מְבַטְּלִין הַדִּירָה אֲפִלּוּ אִם הַמָּקוֹם שֶׁנִתְפַּשְּׁטוּ שָׁם יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, וַאֲפִלּוּ הֵם עֲמֻקִּים הַרְבֵּה; וְאִם אֵינָם רְאוּיִם לִשְׁתִיָּה דִּינָם כִּזְרָעִים, וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּעָמְקָם עֲשָׂרָה טְפָחִים.
יב קַרְפָּף בֵּית שְׁלֹשָׁה סְאִין וְקֵרָה מִמֶּנָּה בֵּית סְאָה, מֻתָּר, אֲפִלּוּ אִם הַקֵּרוּי מְשֻׁפָּע.
יג קַרְפָּף בֵּית סְאָתַיִם מְצֻמְצָם, וְחָצֵר שֶׁנִּפְרְצוּ בְּמִלּוּאָם זֶה לָזֶה, הַקַרְפָּף אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹם הַמְּחִצָּה מְיַתְּרוֹ וְנַעֲשֶׂה יוֹתֵר עַל סְאָתַיִם.
יד קַרְפָּף יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם שֶׁלֹּא הֻקַּף לַדִּירָה, וּפָתַח בּוֹ פֶּתַח וְעָשָׂה מְחִצָּה לְפָנָיו יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, וְהֻתַּר עַל יְדֵי מְחִצָּה זוֹ שֶׁעַל יָדָהּ בְּטֵלָה מְחִצָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיְתָה לְשֵׁם דִּירָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה מְחִצָּה אַחֲרוֹנָה, חוֹזֵר לְאִסוּרוֹ.
א סָעִיף א (א) לדירה - דירת אדם ותשמישיו:
ב סָעִיף א (ב) כגון גנות ופרדסים - שמקיפים אותם רק לשמור את הפירות והזרעים שבתוכן וה"ה קרפף שהוא היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:
ג סָעִיף א (ג) ובורגנין - סוכת שומרים שבשדות:
ד סָעִיף א (ד) שאינן עשויין וכו' - ר"ל אע"ג דסוכה זו נעשית לישיבת השומר מ"מ כיון שאין דירתם שם מחמת עצמן אלא לשמור האויר שלפניהן אין זו דירה חשובה מחמת עצמה והרי זו כהיקף של גנות ופרדסים ואפי' היא מקורה בגג נמי לא מיחשבה דירה ועיין ביאור הלכה בסימן שס"ב מ"ש בזה:
ה סָעִיף א (ה) אסרו חכמים וכו' - דאע"ג דמן התורה כל המוקף מחיצות גבוהות עשרה אע"פ שהיא רחבה כמה כורים הוא רה"י גמור ומותר לטלטל בכולו מ"מ חכמים אסרו בהיקף גדול יותר מב"ס שלא הוקף לדירה שהוא דומה קצת לר"ה ולכרמלית שלא לטלטל בה ביותר מד"א כמו בר"ה ובכרמלית:
ו סָעִיף א (ו) שהוא שיעור ע' וכו' - דבית סאה הוא נ' על נ' דהיינו בין כולו אלפים וחמש מאות אמה באמה רוחב ובית סאתים הוא ה' אלפים אמה באמה רוחב וכשתעשה מזה שדה מרובעת הוא בערך שיעור ע' אמה וד' טפחים אורך על ע' אמה וד' טפחים רוחב:
ז סָעִיף א (ז) וד' טפחים - ומעט יותר כשיעור אצבע בערך ולא חשו להזכירו מפני שהוא מועט ואעפ"כ יכול לחשבו בחשבון וכל שליכא יותר על ע' אמה וד' טפחים ואותו משהו מותר לטלטל ועיין בקיצור ש"ע שכתב דלפי אמות שלנו שהם גדולים הוא נ"ג על נ"ג:
ח סָעִיף א (ח) מותר לטלטל בכולו - וסמכו חכמים בשיעור זה אשיעורא של חצר המשכן שהיה ב"ס בכולו והיו מטלטלים בו:
ט סָעִיף א (ט) בין שהוא מרובע - והכלל בזה דכל דליכא יותר מה' אלפים בתשבורת לית לן בה בין שהמקום עגול או מרובע או שאר צורות וכדלקמיה:
י סָעִיף א (י) או אריך וקטין - כגון שהיה ארוך ק' ורוחב נ' שהוא עולה כמרובה של ע' וד"ט:
יא סָעִיף א (יא) ובלבד שלא יהא ארכו וכו' - דהיינו שלא יהא עכ"פ ארכו יותר ממאה אמה דכל שהוא שטח גדול אף באורך לחוד מיחלפי בר"ה וכרמלית ובמאה אמה לא רצו לגזור מפני שמצינו בחצר המשכן שארכו מאה ורחבו חמשים:
יב סָעִיף א (יב) אמה אחת - אבל בפחות מאמה לא גזרו וכ"ז בדוקא אם היה עכ"פ בית סאתים בין כולה אבל אם בין כולה ליכא ב"ס לא קפדינן בזה ואפילו היה ארכו הרבה יותר ממאה אמה נמי מותר לטלטל בכולה כל שמוקף מחיצות:
יג סָעִיף א (יג) אי מוקפות - פי' היכא שיש חומה סביב לעיר ומבואר שם דמן הסתם אמרי' דהוקף לדירה דאין דרך להקיף אלא אחר שבנו הבתים מתחלה והוי בנוי ולבסוף הוקף דמהני וכדלקמן:
יד סָעִיף א (יד) דסתם קרפיפות וכו' - פי' ופתח הבית פתוחה להם:
טו סָעִיף א (טו) דרגילים - כוונת הרמ"א במקום שאין אדם זוכר אם הקרפיפות נבנו קודם הבתים או לאחר הבתים ולשם תשמיש דירה ובזה כתב דרוב קרפיפות שלנו הוקפו אחר בנין הבתים לתשמישי הבתים ודבר פשוט הוא דלאו כללא הוא בכל מקום ובכ"ז ויש לראות בזה בזמננו לפי מנהג המקומות:
טז סָעִיף א (טז) סמוך לביתו - וכל שהוא סמוך לעיר מיקרי סמוך לביתו לדיעה זו:
יז סָעִיף א (יז) דעתיה עילויה - ופשוט דאף לדעה זו דוקא בשבנה הבית ואח"כ הקיף וקמ"ל דאע"ג דלא פתח ליה אפ"ה כיון שהיא סמוכה לעיר הרבה דעתיה עילויה להשתמש בה תדיר ומסתמא הוקפה לדירה:
יח סָעִיף א (יח) וי"ח בזה - ולדעה זו אפי' בסמוכה ממש לביתו כל שלא פתח ולבסוף הוקף לא מהני והסכימו האחרונים להלכה כדעה זו:
יט סָעִיף ב (יט) ואח"כ הקיפו - קאי גם אבנה בו בית דרישא וכלומר דבין שבנה בית באותו מקום ואח"כ הקיפו לאותו מקום ונמצא הבית באמצעיתא ובין שבנה בית אצל אותו מקום ופתח לו פתח ואח"כ הקיפו דבכ"ז נחשב מוקף לשם דירה דלשם תשמיש דירה הקיפו אבל היכא דהקיפו מתחלה ואח"כ בנה בו בית או אפילו בנה מתחלה ואח"כ הקיף אחורי הבית אלא דלא היה פתח בבית לצאת משם למקום המוקף מיקרי הקיף שלא לשם דירה דמוכח דלא עשאו לתשמיש תדיר לבית. ודע דאם חשב בפירוש בשעה שהקיף למקום הזה שיבנה בו בית אח"כ והקרפף הזה יהא כמו חצר או בשבית בנה מתחלה ואח"כ הקיף בסוף הבית וחשב בשעת ההיקף שיפתח אח"כ פתח בבית לאותו צד כדי שיכול להשתמש בהיקף לצרכי הבית אפשר שיש להקל ולומר דמיקרי מוקף לדירה שהרי הקיף אותו לשם דירה:
כ סָעִיף ב (כ) ואם היה מוקף וכו' - ורוצה להקיפו לשם דירה כצ"ל וכן הוא במחבר שבעולת שבת וכן הוא בטור והכוונה שרוצה להשתמש עתה בהיקף הזה בקביעות אלא שאינו מועיל דבעינן שיהיו המחיצות עשויות לשם זה:
כא סָעִיף ב (כא) יפרוץ בו - ואינו צריך לפרוץ כל גובה הכותל עד למטה אלא כל שלא נשאר בגובה י' טפחים סגי דהפחות מי' טפחים בגובה לא מיקרי מחיצה:
כב סָעִיף ב (כב) ביותר מעשרה - ואם היה מכבר פרוץ עשרה דיו דיפרוץ מעט יותר וסגי:
כג סָעִיף ב (כג) ונמצא בית פתוח - דכיון דנפרץ כ"כ נתבטלו כל המחיצות ואפילו זה שהוא עומד עדיין הרי הוא כאלו נסתר:
כד סָעִיף ב (כד) ויחזור ויגדור - לשם כוונת דירה:
כה סָעִיף ב (כה) הפרצה כולה - וה"ה אם עושה צורת הפתח דשוב אינו פרצה:
כו סָעִיף ב (כו) או אמה היתירה - ואם לא פרץ אמה רק מעט צריך לגדור אותו מעט וסגי:
כז סָעִיף ב (כז) עד שהשלימו - ליותר מעשרה כצ"ל:
כח סָעִיף ב (כח) מותר - ולא אמרינן כיון דלא פרץ עשרה בבת אחת ולא גדר בבת אחת לא הוי היקף לשם דירה אלא כיון דהשתא מיהא הוי החידוש של היקף ביותר מעשר חשיב היקף לשם דירה:
כט סָעִיף ב (כט) י"א דיכול וכו' - ומיירי כשהכותל הוא פחות מעשרים טפחים בגובה דבכותל עשרים או יותר לא מהני האי תקנה וכמו שיתבאר לקמיה:
ל סָעִיף ב (ל) משני צדדים - כדי שיתבטל המחיצה שהרי יש דריסת הרגל מקרקע הקרפף לחוץ לקרפף:
לא סָעִיף ב (לא) עד שיתמעט וכו' - והוי כפרוץ במקום הזה וא"כ יכול עתה לבנות שם בית דירה או לפתוח שם פתח מדירתו אם לא היה שם פתוח לקרפף מכבר ואח"כ כשיפנה העפר דמי כמו הקיף אחר שפתח מתחלה:
לב סָעִיף ב (לב) רוחב - צ"ל רוחב ד' והטעם דבפחות מארבעה אינו ראוי לעמוד עליו ולהתעכב:
לג סָעִיף ב (לג) באורך הכותל - צ"ל באורך יותר מעשר דאז לא יחשב פתח אלא פרצה וכנ"ל:
לד סָעִיף ב (לד) ואם אין בגובה - ר"ל דכל תקנה זו אינו אלא בשכל גובה הכותל הוא פחות מעשרים טפחים דאז יכול לעשות תל משני צדדיו בגובה פחות מעשרה טפחים דבשיעור כזה אפשר עוד לדרוס ולהלוך עליו ומעתה צריך לחשוב גובה הכותל רק מתל ולמעלה דהתל חשיב כקרקעית הקרפף וכיון שלא נשאר בכותל מסוף התל ולמעלה עשרה טפחים הו"ל כותל כפרוץ משני צדדיו שהרי אין בו עשרה לא מבחוץ ולא מבפנים:
לה סָעִיף ב (לה) ואף אם חוזר וכו' - הלשון מגומגם שהרי בע"כ צריך ליטלו כדי שיוחזרו המחיצות למקומם [דאל"כ אסור לטלטל בה ואפילו בפחות מבית סאתים] ועיין בא"ר בשם מלבושי יו"ט שכתב שצ"ל ואף שחוזר וכו' ור"ל ואף שחוזר ולוקח העפר כדי שיתגלו המחיצות מחדש לשם דירה מ"מ לא אמרינן משום זה שהעפר לא נתבטל מעולם כלל משום שדעתו היה לחזור ולפנותם כיון דעכ"פ ביטלם לשבת אחת:
לו סָעִיף ב (לו) הואיל ובטלו שם שבת אחת - היינו בפיו [הגר"א בביאורו]:
לז סָעִיף ב (לז) דעפר לא הוי בטול - פי' באופן כזה שדעתו לפנותו:
לח סָעִיף ב (לח) אלא אם כן אין עתיד - וצריך לבטלו בפירוש לעולם ועיין באחרונים שדעתם להורות כסברא קמא להקל ועיין בביאור הלכה שהגר"א חולק על עיקר דין זה ולפי המבואר בס"ו יש עצה שלא יצטרך לפרוץ הכותל דהיינו שיעשה מחיצה שהיא גבוה י"ט באורך יותר מעשר אמות ורחוקה ממנה ג"ט אך כ"ז אינו מועיל ג"כ רק בעת שעומדת המחיצה אבל לא לאחר שנפלה דיחזור לאיסורו דהא הכותל הראשון לא הוקפה לדירה וכדלקמן סעיף י"ד:
לט סָעִיף ג (לט) תל גבוה עשרה - טפחים ואפילו אינו זקוף בגובה הרבה אלא כל שמתלקט העשרה טפחים מתוך ד"א הוי מחיצה גמורה:
מ סָעִיף ג (מ) דינו כקרפף - דעד סאתים מותר לטלטל בכולו דכאלו מוקף מחיצות דמי וביותר מסאתים אסור לטלטל דהוא מחיצה הנעשית מאליה ולא הוקף לשם דירה:
מא סָעִיף ד (מא) למעט אוירו - שלא יהיה שטחו יותר מסאתים ויהא מותר לטלטל בו:
מב סָעִיף ד (מב) לא הוי מיעוט - שדרך לעשות כן בקרפיפות ליהנות בהן ולישב תחתיהן בצל וא"א למעט ולהכשיר אלא בדברים שאין דרך הקרפיפות בכך:
מג סָעִיף ד (מג) אפילו יש בהן גבוה עשרה וכו' - דחולקין בכל מקום רשות לעצמן ונעשו רה"י אפ"ה אינו ממעט כיון שהוא מתשמישי הקרפף:
מד סָעִיף ד (מד) לחופר בו בור - של מים ואפילו עמוק עשרה טפחים ורוחב ד' ואע"ג דמקום חללו אינו מקום הילוך מ"מ נמדד בשיעור סאתים דהוא נמי מתשמישי קרפף הוא כאילנות וכן אם עשה בור בגינה ג"כ אינו ממעט דתשמיש הגינה הוא להשקותו ודבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו ופשוט דדבר המיטלטל אינו ממעט לעולם:
מה סָעִיף ה (מה) עמוד - בין באמצע בין סמוך לכותלי הקרפף:
מו סָעִיף ה (מו) רחב ג' טפחים - וגבוה עשרה:
מז סָעִיף ה (מז) הוי מיעוט - אבל בפחות מעשרה ורוחב ג' לא חשיב והוי כמי שאינו:
מח סָעִיף ו (מח) באורך - יותר מעשר כצ"ל ומיירי דגובהה היה ג"כ עשר:
מט סָעִיף ו (מט) לפני מחיצה - לפנים בקרפף:
נ סָעִיף ו (נ) שתהיה כמו שאינה - והוי כאילו נפרץ במחיצה הישנה כל אורך הזה שמתבטל כל המחיצות בשביל פרצה זו כדלעיל בסעיף ב':
נא סָעִיף ו (נא) ויהיה מוקף לדירה - ומיירי שפתח לו פתח קודם שבנה מחיצה החדשה:
נב סָעִיף ו (נב) ג' טפחים מותר - דהו"ל היקף חדש לשם דירה אבל אם קירב הכותל החדש בתוך ג' להכותל הישן לא מהני דתו לא נחשב ככותל חדש אלא כמו שמוסיף בבנין על כותל הראשון לשם דירה דלא מהני וכ"ז בשלא נתמעט הקרפף משיעור יותר מבית סאתים ע"י כותל החדש אבל אם נתמעט הקרפף משיעורו בודאי מותר אפילו קירב בתוך ג"ט שהרי אפילו בטח טיט על הכותל מהני כמבואר בס"ז:
נג סָעִיף ז (נג) למעט אוירו - שלא יהיה שטחו יותר מבית סאתים ויהא מותר לטלטל בו:
נד סָעִיף ז (נד) הוי מיעוט - ואפילו לא טח אלא באחד מכתלי הקרפף ואפילו במקצתו סגי ומ"מ נראה שתהיה עכ"פ גובה הטיח עשרה מקרקע ולמעלה ורחבה שלשה ואי לא"ה לא חשיב וכההיא דעמוד בסעיף ה' ועיין בה"ל:
נה סָעִיף ז (נה) לא הוי מיעוט - דכמי שאינה דמיא ויש חולקים ע"ז דכל שיכולה לעמוד עם הכותל ממעט ויש להקל לעת הצורך וכ"ז אם נתמעט השיעור עי"ז מבפנים אבל אם לא נתמעט השיעור בודאי אסור ואפילו כיון בטיח הזה לשם דירה אף שעשהו עב כ"כ שיכול לעמוד בפני עצמו דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה כמבואר בס"ו:
נו סָעִיף ח (נו) אינו מועיל - דלא מהני ליה לקרפף ולא מידי שהרי בלא זה מוקף כבר:
נז סָעִיף ח (נז) ואם נבלעו התחתונות - שהיה העפר רך ותחוח ונחבט הכותל עד שלא נשאר בה עשרה טפחים בגובה:
נח סָעִיף ח (נח) ניתר על ידם - שהרי נעשו לשם דירה מתחילתן אלא שלא יכלו להתיר עד עתה שהיו שלא לצורך אבל עתה שבלא הם ליכא עשרה בגובה מחיצה הישנה שפיר מהני ליה לקרפף:
נט סָעִיף ח (נט) ועשה מחיצות - לדור ולהשתמש על התל:
ס סָעִיף ח (ס) אפי' על שפתו - ר"ל דלא מיבעיא אם הרחיק משפת התל ג' טפחים דבודאי מועיל וכמבואר בס"ו:
סא סָעִיף ח (סא) מועיל - ואע"ג דבלא מחיצות אלו הרי יש בגובה התל עשרה ויותר והרי הוא מוקף מאליו אעפ"כ שרי דכיון דאינו דר למטה בעמק אלא על התל בגובה למעלה הרי אדרבה מהני ליה רק מחיצות עליונות ותחתונות לא מהני ליה ולא מידי וכדמסיים שהרי דר וכו':
סב סָעִיף ח (סב) באויר מחיצות - ולא בעינן שיעשה כמה מחיצות אלא כיון שבנה מחיצה אחת לשם דירה סגי ושארי שלש מחיצות נחשב ע"י התל גופא שהוא גבוה עשרה טפחים וכדלעיל בס"ג ואפילו אותה מחיצה לא בעינן שיעשנה ע"פ כל רוחב התל אלא כיון שעשאה באורך עשר ומעט יותר לשם דירה סגי וכדלעיל בסעיף וי"ו:
סג סָעִיף ט (סג) ונטע רובו - ה"ה כולו:
סד סָעִיף ט (סד) שורות שורות - אלא מעורבין:
סה סָעִיף ט (סה) אינם מבטלים הדירה - דעבידי אינשי לנטוע אילנות בחצירות כדי להסתופף בצלן:
סו סָעִיף ט (סו) הזרעים מבטלים הדירה - דבזרעונים לא דיירי אנשי והוי ליה גינה ואסור לטלטל אף בשאינו נזרע דבטל לה לגבי רובו וכזרע כולו דמיא:
סז סָעִיף ט (סז) אפילו אין בהם וכו' - ר"ל בשטח מקום הזריעה ובית סאתים אינו צריך להיקף דירה אפ"ה אסור דכיון דמיעוט בטיל לגבי רוב הרי הוא כאלו כולו נזרע ובכולו הא איכא יותר מבית סאתים:
סח סָעִיף ט (סח) אלא סאתים - וה"ה פחות כיון שהם הרוב וביחד עם המיעוט יש יותר מבית סאתים:
סט סָעִיף ט (סט) נזרע מיעוט - נראה דה"ה מחצה על מחצה:
ע סָעִיף ט (ע) אם אין בו - ר"ל במקום הזרוע:
עא סָעִיף ט (עא) מותר - דאין כח במיעוט לבטל הרוב שהוקף לדירה והמיעוט עצמו ג"כ מותר דלו יהא דלגבי דידיה נתבטל המחיצות שהוקפו לדירה ג"כ לאו מידי הוא דהא בית סאתים לא צריך היקף לדירה:
עב סָעִיף ט (עב) יותר מסאתים אסור - לטלטל בכולו דהמיעוט אסור כיון שיש בו יותר מבית סאתים אינו ניתר בלא היקף לדירה וזרעים מבטלים מחיצה של דירה ורוב הקרפף ג"כ נאסר מפני שהוא פתוח ופרוץ לזרעים שהוא מקום אסור:
עג סָעִיף י (עג) מי שיש לו גינה וכו' - אף שכבר נתבאר כ"ז בסעיף הקודם לענין קרפף מ"מ חזר המחבר ושנה דין זה לענין חצר לאשמועינן דכשם שזרעים מבטלי מחיצות של קרפף שהוקפו לדירה כמו כן מבטלי מחיצות של חצר ולא אמרינן דחצר חשיבא טפי ולא מתבטל בשביל זרעים ועוד הוסיף לבאר בסעיף זה לענין טלטול מן החצר לבית וכמו שנבאר:
עד סָעִיף י (עד) אפילו אין בה - ר"ל בכל החצר:
עה סָעִיף י (עה) אלא בית סאתים - וה"ה פחות:
עו סָעִיף י (עו) לא יטלטל וכו' - דבחצר בעצמו בודאי מותר לטלטל בכולו אפילו במקום הזרעים דאף שזרעים מבטל מחיצות של דירה בזה שאין בה אלא סאתים הרי לא בעינן היקף לדירה:
עז סָעִיף י (עז) ממנה ומן החצר - דכיון דנתבטל היקף של דירה הרי כל החצר כקרפף דעלמא שאסור לטלטל ממנו לבית וכן מן הבית לתוכה ואפילו בקרפף פחות מבית סאתים ואפילו הן של אדם אחד:
עח סָעִיף י (עח) ואם הוא יותר וכו' - ר"ל כל החצר:
עט סָעִיף י (עט) אלא בד"א - כדין כרמלית כיון דבין כולה יש יותר מבית סאתים ורוב הזרעים ביטל שם דירה מחצר וכנ"ל בס"ט:
פ סָעִיף י (פ) מה שיש וכו' - ר"ל אם יש במקום הזרוע:
פא סָעִיף י (פא) אוסר כל החצר - אף דחצר רוב לגבי גינה ולא נבטל ממנו שם דירה ע"י הזרעים אבל עכ"פ נבטל היקף דירה לגבי זרעים עצמם ואסור לטלטל שם כיון שהם יותר מבית סאתים ומשום זה אסור גם בשאר החצר דנפרץ הוא למקום הזרעים שהוא מקום אסור:
פב סָעִיף י (פב) אסור להוציא וכו' - דבמקום הזרעים גופא מותר לטלטל וכמ"ש בס"ט אלא דעכ"פ אסור להוציא ממנה לבית כדין קרפף שאין מוקף לדירה שאין מטלטלים ממנו לבית:
פג סָעִיף י (פג) ממנה - ומשמע מזה דעכ"פ מחלק החצר שרי לטלטל לבית אף כשיש שיעור בית סאתים כדין כל חצר שמוציאין ממנו לבית ויש אוסרים בזה להוציא אף מחצר לבית דאע"ג דבחצר וגינה מותר לטלטל מ"מ לענין כלי הבית מקרי גינה מקום האסור שהרי אסור להוציא ממנה לבית וממילא נאסר גם החצר לענין זה משום שהוא פרוץ ופתוח לגינה. והיכי שהזרעים פחות מן בית סאתים בודאי אין להחמיר לטלטל מן החצר לבית ויש מקילין בכגון זה לטלטל אף מן חלק הגינה גופא לבית וה"ה מן הבית לגינה ויש לסמוך ע"ז במקום הדחק. וכל המוזכר בכאן הוא בשאין מחיצה בין החצר למקום הזרעים ואם יש מחיצה אין חלק אחד שייך לחבירו כלל וא"כ חלק החצר דינו כחצר ומותר לטלטל בכולו וממנו לבית ומקום הנזרע הוא נידון לעצמו ואם חלק הנזרע הוא יותר מבית סאתים דינו ככרמלית ואסור לטלטל אף בתוכו וכ"ש להוציא ממנו לחצר או להיפך דחצר דינו כרה"י גמור ואם הוא רק ב"ס או פחות מותר לטלטל בכולו וכן ממנו לחצר ומחצר לו חוץ כלים ששבתו בבית אסור להוציא מן החצר לגינה ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכ"ש באם הוא יותר מב"ס דאסור בטלטול יותר מד"א:
פד סָעִיף יא (פד) ונכנסו בו מים - ומיירי שהמים קוו וקיימי בתוך הקרפף:
פה סָעִיף יא (פה) אם ראויים לשתיה - ר"ל לשתית אדם ויש מקילין אף בשראוים לכביסה וכדומה:
פו סָעִיף יא (פו) אין מבטלין הדירה - דאין לך דירה מעולה מזו:
פז סָעִיף יא (פז) יותר מסאתים - ולא אמרינן דבור גדול כהאי אין דרך לעשות דשפיר מצוי דאדם עושה בריכה גדולה של מים לתשמישו ומבואר בטור דלאו דוקא יותר מסאתים אלא אפילו נתמלא כל החצר נמי שרי:
פח סָעִיף יא (פח) ואם אינם ראוים לשתיה - ולאידך סברא דלעיל דוקא בשאינם ראוים לא לשתיה ולא לכביסה כגון שהיו עכורים מאד:
פט סָעִיף יא (פט) דינם כזרעים - משמע מלשון זה דהוא ממש כזרעים ולכן אם נתפשטו ברובו כולו אסור אפילו אין בהם סאתים ואם במיעוטו אם יש בהם יותר מב"ס כולו אסור וכדלעיל בזרעים וכתבו האחרונים דכ"ז דוקא כשאין עמוק י"ט בשפתו וגם אין מתלקט י"ט בתוך הילוך ד"א דאם עמוק י"ט בשפתו או עכ"פ מתלקט י' בתוך הילוך ד"א כותלי המים עצמן נעשו מחיצה בין מקום המים לשאר החצר ואין אסור אלא מקום המים עצמו ועיין בה"ל:
צ סָעִיף יא (צ) והוא שיהא בעמקם י"ט - דפחות מי"ט הו"ל כטיט ורפש בעלמא שאין חולקין רשות לעצמן:
צא סָעִיף יב (צא) מותר - שפי תקרה יורד וסותם והוי כאלו מחיצה מפסקת בין הסאה המקורה לבית סאתים שאינה מקורה ונמצא שאין שם אלא בית סאתים:
צב סָעִיף יב (צב) ואפילו אם הקירוי משופע - כעין גגין שלנו שפיה באלכסון וקמ"ל שגם בפי תקרה כזו יורד וסותם ואף דלקמן בסימן שס"א ס"ב סתם המחבר דהיכא דפי התקרה בשיפוע לא אמרינן פי התקרה יורד וסותם חילקו האחרונים דשאני הכא דמן התורה רה"י גמור הוא לכו"ע שהרי מוקף ד' מחיצות אלא שחכמים גזרו בקרפף יותר מבית סאתים ולהכי הקילו בפי תקרה אף שפיה בשיפוע משא"כ התם דנפרץ מחיצה לא אמרינן יורד וסותם אלא א"כ פיה שוה:
צג סָעִיף יג (צג) מצומצם - ולא היה מוקף לדירה:
צד סָעִיף יג (צד) שנפרצו במילואה זה לזה וכו' - הלשון מגומגם דבאמת אם שניהם נפרצו במילואם גם החצר אסור שהרי הוא פתוח ופרוץ לקרפף שנאסר אלא מיירי שהיה החצר רחב מהקרפף ונשארו גפופים מהצדדין וע"כ החצר מותר דלא נפרץ במילואו להקרפף וגם מיירי שפרצת החצר לא היה יותר מעשר אמות דביותר מעשר אפילו נשארו גפופין שניהם אסורין דשוב לא מיקרי פתח אלא פרצה:
צה סָעִיף יג (צה) שמקום המחיצה מייתרו - דאויר החצר אינו עושהו יותר על בית סאתים משום שהוא אויר המותר רק מקום שהיה המחיצה שאינו בכלל החצר נצטרף עתה עם הקרפף ועושהו יותר על בית סאתים:
צו סָעִיף יג (צו) ונעשה יותר על סאתים - ומיירי שכותלי הקרפף נכנסין בתוך חלל החצר מבפנים או שהיו כותלי החצר שבצד זה ובצד זה יתירים על רוחב הקרפף ד' אמות ואם לאו אין זה נקרא נפרץ במילואו:
צז סָעִיף יד (צז) ופתח בו פתח וכו' - הלשון מגומגם קצת ובמקור הדברים מבואר ביותר שהסמיך ג' כתלים בסוף כותל ביתו וכותל ביתו היה הכותל הרביעי ובו עשה פתח וזהו שכתב המחבר ופתח בו פתח אלא שלא פתח הפתח רק אחר ההקפה של הכתלים דלא מהני כמבואר לעיל ולהכי עשה בקרפף מחיצה חדשה דהשתא הוי ההקפה לאחר הפתיחה ומבואר שם עוד דגם במחיצה החדשה עשה פתח כדי שיכול לילך ולהשתמש בפנים הקרפף וכן הוא גם כונת המחבר:
צח סָעִיף יד (צח) ועשה מחיצה לפניו - בפנים והרחיק לכה"פ מכותל הבית ג' טפחים כדלעיל בסעיף ו':
צט סָעִיף יד (צט) יותר מעשרה - וכשיטת המחבר בסעיף ו' דמהני בשיעור זה ועיי"ש מה שכתבנו בביאור הלכה:
ק סָעִיף יד (ק) ואח"כ נפלה - וה"ה אם הפילה בידים כדי לסמוך על המחיצה הראשונה ג"כ לא מהני:
קא סָעִיף יד (קא) חוזר לאיסורו - ולא אמרינן כיון שהקרפף הותר פעם אחת אינו חוזר לאיסורו. כתבו הפוסקים דאם אחד מצדי הקרפף הוא כותל של בית והיה פתח ולבסוף הוקף ונפל הכותל אע"ג דנשארו כותלי גוואי שבבית והם סותמים הקרפף אעפ"כ נאסר הקרפף שהרי מחיצות הפנימיות לחדרים הפנימים נעשו ולא ליעשות כותל לקרפף ולא דמי למחיצות חיצוניות שלזה ולזה נעשו:
א סָעִיף א ובורגנין. אף על פי שהשומר דר בתוכו מ"מ אין עשוי לדור אלא לשמור:
ב סָעִיף א אריך וקטין. כגון שהוא ארוך ק' אמה ורחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' וד"ט:
ג סָעִיף א אמה א'. אבל פחות מאמה שרי:
ד סָעִיף א סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה (הר"ר יונתן) עמ"ש סי' תק"א ס"ג וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אף על פי שאין דר שם בקביעות (הג"מ והג"א) וע' בהרי"ו וצ"ל דהג"א מיירי שהיה הבית בנוי בו מקודם דהא כתב הוא עצמו ספ"ב פרדס שלא הוקף לדירה סמוך לבית ובנה בו בית יעשה שביל וכו' משמע דלא מהני שבנאו אח"כ ולכן כתב יש שם שומירה וכו' ונ"ל דגם התו' לא כתבו דלא מהני אלא לריב"ב דס"ל דבפחות מע' בעי' שומיר' ולכן ביתר מע' לא מהני אבל לדידן דבפחות מע' א"צ שומירה ביתר מע' מהני וצ"ל דלכן דילג רמ"א דין דשומירה ובית דירה דליכא פלוגתא בזה אך בסמוכה לעיר יש חולקים כמ"ש סי' שנ"ט דרחבה אסורה ע"ש והג"א ס"ל דרחב' שאני שלא נעשו המחיצות לשם הרחבה אלא שבנאה בתים סביבם ומוקפת מאילי' כמ"ש ב"י סי' זה בשם הריטב"א כנ"ל:
ה סָעִיף א שבנה בו בית. קודם שהוקף כמ"ש ס"א, כתב המבי"ט ח"א סמ"ח דאם א' מצדי הקרפף הוא בתים חשיבי כותלי הבתים מוקף לדירה אף על גב שנעשו לתוכו מ"ד אכותלי מבוי דחשיבי מוקף לדירה ע"כ ועמ"ש ס"א וכ"מ מפירוש רש"י בעובדא דאפדנא ודוקא שפתח ולבסוף הוקף אבל אם נפל מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אין מועיל דלא נעשי' לבראי אלא לגואי עססי' זה ומשמע בתו' דף כ"ד דצ"ה מהני כמו מחיצה עסי' שס"ב ס"י:
ו סָעִיף ב שהשלימו לי' מותר. דפנים חדשות באו לכאן:
ז סָעִיף ב אין בגובה העפר י'. דאם יש בגובהו י' שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג"ט:
ח סָעִיף ב חוזר ולוקח. אף על גב דנעשית מחיצה מאילי' שרי כמ"ש ס"ח (שם) וא"ל דלא תיהני הכא הואיל ועיקר תקנתו ע"מ לפנותו דמה בכך ארנקי נמי עתיד ליטלו משם בודאי ואפ"ה הוי ביטול כמ"ש סימן שע"ב סי"ו ובגמ' שם ומה לי אם מכוין כדי לפנותו או אם עתיד לפנותו (ת"ה):
ט סָעִיף ד לא הוי מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות ה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו (מ"מ בשם רשב"א) ועב"י משמע דבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו:
י סָעִיף ו ויהיה מוקף. כלו' שפתח לו בית קודם שעשה השני':
יא סָעִיף ט אלא סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור, יותר מסאתים אסור דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי קרפף ואסור לטלטלן דנפרץ במלואה למקום האיסור:
יב סָעִיף י ממנו ומן החצר. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפי' הן של אדם א' אסור לטלטל לבית (ב"י ריטב"א) והגנה והחצר מצטרפין (ב"י מרדכי) וכמ"ש ס"ט:
יג סָעִיף י אוסר כל החצר. דה"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה:
יד סָעִיף י ממנה לבית. משמע דמחצר לבית שרי אבל בטור כ' אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכ"כ המרדכי דאע"ג דמות' לטלטל מחצר לקרפף כמ"ש רסי' שע"ב מ"מ לענין כלי הבית ה"ל החצר נפרץ במילואו למקום האסור לו ואסו' להכניס מחצר לבית ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגנה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב להיות לה שם בפ"ע מרדכי ותוס' וכ"מ בגמ' ע"ש:
טו סָעִיף יא י' טפחים. דפחות מי"ט ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן (מ"מ) ודע דבעמקן י' לא אסר החצר משום נפרץ במלואו דהם עצמן נעשו מחיצה בינם לחצר כמ"ש רסי' שנ"ו:
טז סָעִיף י הקרפף אסור. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מי' דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במלואו כמ"ש ס"י (הג"א ותו') עססי' ש"ס:
א סָעִיף א אם הוא יותר מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות אחד עם החצר לכלים ששבתו בתוכם ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש בסימן שע"ב:
ב סָעִיף א ובלבד שלא יהא אורכו כו'. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים:
ג סָעִיף ד לא הוי מיעוט. שכן דרך הקרפף להיות בו אילנות:
ד סָעִיף ט אם אין בו אלא סאתים מותר. כיון דבלאו דירה שרי באנפי נפשיה ה"נ שרי ואע"ג דמקום זריעה קרוי קרפף ושאינו נזרע הוי חצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם אפ"ה לא אסרי אהדדי הואיל ודחד גברא הוא דקי"ל כר"ש דאמר רשות חצר וקרפף לא אסרי אהדדי לענין כלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו תוך הבית עכ"ל רש"י ונראה שיש ט"ס וצ"ל אע"ג דלאו דחד גברא כו' ע"ש ברש"י ומשמע דבנזרע מיעוטו עכ"פ מקום הזרוע אסור דאין שם דירה עליו אבל ביותר מסאתים הוי כרמלית ואין היתר מחצר לכרמלית בשום דבר לכ"ע ומבואר בדברי הטור דסאתים ופחות מסאתים שוין הן ע"כ מ"ש כאן בש"ע אפי' אין בהם אלא סאתים הכוונה ה"ה פחות מסאתים:
ה סָעִיף י מי שיש לו גינה וכו'. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגינה ואם יש גדר ביניה' החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם הוא סאתי' או פחות מותר לטלטל בתוכה אפי' כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א זה בסימן של"ו מטעם אחר ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך הוקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה:
ו סָעִיף י אסור להוציא ממנה לבית. משמע אבל מחצר לבית מותר אע"ג דהגינ' אסור בו בעצמו ממנו לבית מ"מ אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האסור אלא באסור מצד עצמו:
ז סָעִיף יב כתוב בטור אפי' אם הקירוי הוא משופע דחשבינן כאלו מחיצה כו'. עמ"ש ע"ז בסי' שס"א:
א סָעִיף א מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות א' עם החצר לכלים ששבתו בתוכה ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש סי' שע"ב:
ב סָעִיף א וקטין. כגון שהוא ארוך מאה אמה ורוחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' אמה:
ג סָעִיף א אמה. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים. אבל פחות מאמה אחת שרי. מ"א:
ד סָעִיף א סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אע"פ שאין דר שם בקביעות. הג"מ ועיין מ"א:
ה סָעִיף ב בית דירה. קודם שהוקף עיין מ"א:
ו סָעִיף ב עשרה. דאם יש בגובה יו"ד שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג' טפחים:
ז סָעִיף ד מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות וה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו ועיין ב"י דמשמע דדבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו:
ח סָעִיף ט סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטיל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור עיין מ"א וט"ז. ובתשובת חכם צבי סי' נ"ט וסימן נ"ז ועיין יד אהרן:
ט סָעִיף ט אסור. דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי כחצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם וה"ל כנפרץ במלואו למקום האיסור:
י סָעִיף י גנה. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגנה. ואם יש גדר ביניהם החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם היא סאתים או פחות מותר לטלטל בתוכה אפילו כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א בסי' של"ו ס"ג מזה לאסור מטעם אחר ע"ש. ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך היקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה. ט"ז:
יא סָעִיף י לבית. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפילו של אדם אחד אסור לטלטל לבית ב"י ריטב"א והגינה והחצר מצטרפין. ב"י מרדכי:
יב סָעִיף י החצר. דהו"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה:
יג סָעִיף י ממנה. משמע אבל מהחצר לבית מותר אע"ג דהחצר אסור בו בעצמו אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האיסור אלא באסור מצד עצמו. אבל בטור כתב אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכתב המ"א ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגינה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב לה בפ"ע ע"ש:
יד סָעִיף יא טפחים. דפחות מיו"ד טפחים ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן ועיין מ"א:
טו סָעִיף יג הקרפף. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מיו"ד דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במילואו הג"א ועיין ססי' ש"ס:
א סָעִיף א (ס"ק ד) סמוך כו' עמ"ש סי' תק"א ס"ג. ר"ל דשם משמע קצת דעת המחבר כהר"ח דאפי' תוך התחום ל"מ מוקף לדירה דז"ל שם ואפי' היתה מוקפת שלא לשם דירה: ובלבד כו' ותהיה בתוך תחום שבת ענ"ל הרי דאפי' היא תוך התחום קראה אינה מוקפת לדירה. גם א"כ מאי רבות' דאפי' אינה מוקפת לדירה כיון דהוא תוך התחום דדינו כמוקפת לדירה: וה"ה אם יש כו' ר"ל ג' דינים אלו סמוך לבית ושומירה. ובית דירה שהביא מ"א כללם הג"א יחד: ורמ"א בהג"ה לא הביא רק דין א' דהיינו סמוך לבית: שדר בה ביום ובליל'. דבורגנין המוזכר בש"ע ר"ס מיירי שאין דר בה כ"א ביום לבד או בלילה לבדה: אף ע"פ שאינו דר כו' ר"ל דבית דירה שהוזכר בש"ע ס"ב ר"ל שדר בה בקביעות ובהג"א חידש דאפי' אין דר בו בקביעות: ונ"ל דהג"א מיירי כו' ר"ל דלא תימא דס"ל כיון דהשומירה ובית דירה הם תוך הקרפף. אפי' בנאם אחר ההיקף מיקרי מוקפת לדירה דודאי תחלה מיד כשהקיף הי' דעתו לבנות בו שומירה או בית דירה ואדעתיה דהכי הקיף וה"ל מוקף לדירה קמ"ל מ"א דליתא וה"ה דין א' אם הוא סמוך לבית תוך התחום מלתא דפשיטא דבעינן שבנה הבית קודם ההיקף: יעשה שביל כו' ר"ל אם ירצה לטלטל מן הבית שעומד חוץ לפרדס אל הבית שעומד תוך הפרדס. והפרדס אינו מוקף לדירה יעשה שביל מן בית א' להשני קנה קנה פחות מג"ט דאמרי' לבוד דרך משל אם בית א' עומד במזרח והשני במערב יעשה מחיצה של קנים כנ"ל ממזרח למערב בצד דרום וכן בצד צפון. ובין שני המחיצות יכול לטלטל מבית לבית ור"ל שיש בפרדס בית דירה והוי מוקף לדירה וא"צ למחיצת קנים א"ו דהבית דירה שבתוך הפרדס אם אינו בנוי קודם עשיית הפרדס לא מיקרי מוקף לדירה וא"כ י"ל דמיירי שם שהבית שתוך הפרדס לא נבנה אלא אחר עשיית הפרדס (וכן הבית שחוץ לפרדס הסמוך לפרדס נבנה אחר הפרדס) ולכן הוצרך לתקנות מחיצת קנים ולכן כ' יש שם שומירה כו' ר"ל בהג"א כ' לשון זה ולשון יש שם משמע שהי' תחלה קודם הקרפף השמיר' או בית דירה. ונ"ל דגם התוס' כו' ר"ל דהרב"י כ' דראיית הג"א הוא מדתנן בעירובין דף כ"ג ועוד אר"י בן בבא הגנה והקרפף שהן ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים המוקפת גדר כו' מטלטלין בתוכו ובלבד שיהי' בתוכה שומירה או בית דירה או שתהי' סמוכה לעיר וניהו דאנן לא קי"ל כר"י בן בבא אלא כר"ע דהיכי דאינו מחזיק רק ע' אמה ושירים כו' לא צריך הוקף לדירה וכדאי' בר"ס זה מ"מ מדר"י בן בבא נשמע לר"ע. כיון דריב"ב ס"ל דגם במחזיק ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים בעינן מוקף לדידה וס"ל דסגי בחד מהני תלת גווני שומירה או ב"ד או סמוכ' לעיר ועי"ז מיקרי מוקף לדירה כן הדין לדידן דקי"ל כר"ע אם יש בה יותר מע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים דבעי' מוקף לדירה סגי בחד מהני תלת גווני דיותר מע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים לר"ע שוה לע' אמם ושירים לר"י בן בבא וע"ז כ' הרב"י דהתוס' חולקים והוכיחו דלריב"ב גופיה ל"מ חד מהני תלת גווני לעשותו ע"י מוקף לדירה אלא בע' אמה ושירים או בפחות מזה אבל ביתר מע' אמה ושירים אפי' לריב"ב נ"מ חד מהני תלת גווני ע"ש בתו' ד"ה ובלבד כו' א"כ ה"ה דלר"ע ל"מ ביתר מע' אמה ושירים חד מהני תלת גווני עכת"ד. וע"ז כ' מ"א דגם התוס' מודים להג"א ואין כאן מחלוקת. ולא כתבו התוס' דל"מ ביותר מע"א ושירים חד מהני גווני אלא לריב"ב וכמו שהוכיחו התוס' שם והיינו דוקא לריב"ב דחזינן דמחמיר בהא דאפי' בפחות מע"א ושירים או בע' אמה ושירים מצומצמים מצריך שיהי' מוקף לדירה מחמיר גם בזה דיותר מע"א ושירים ל"מ חד מהני תלת גווני הנ"ל לעשותו מוקף לדירה אבל ר"ע דקי"ל כוותיה דמיקל בהא וס"ל דלפחות מע"א ושירים או ע"א ושירים מצומצמים לא בעי כלל לדירה ה"ה דמיקל גם בזה דאפי' יותר מע"א ושירים מהני חד מהני גווני לעשותו היקף לדירה דלר"ע דין יותר מע"א ושירים כמו לריב"ב בע"א ושירים מצומצמים: ונ"ל דלכן דילג רמ"א דין דשומירה וב"ד כו' דא"א דרמ"א ס"ל כהרב"י דהתוס' חולקים עם הג"א ומה שהביא המ"א פלוגת' בקרפף שהוא סמוך לביתו הוא מחלוקת הג"א והתוס' א"כ למה נקט רק חד גווני מהני חלת גווני דהיינו סמוך לביתו ושביק הני תרי גווני שומיר' או ב"ד דהא גם בזה פלוגת' הג"א והתוס' דלהג"א מהני ולהתוס' ל"מ א"ו דס"ל לרמ"א כדעת מ"א דאין התוס' חולקים על הג"א ומודים דמהני וכיון דאין בו מחלוקת השמיטו ואפשר דס"ל לרמ"א דהוא דין פשוט כיון דכ"ע מודים ולא הביא רק דין קרפוף סמוך לביתו דבזה יש מחלוקת. אך בסמוכ' לעיר י"ח כמ"ש כו' ר"ל אם כן תיקשי מי הם הי"ח שהביא רמ"א דהא השתא גם התוס' מודים להג"א דמאי דמהני לריב"ב בע"א ושירים מהני לדידן ביותר מע"א ושירים א"כ ה"ה דסמוך לעיר מהני לדידן ע"ז כ' מ"א כמ"ש סי' שנ"ט דרחב' שאחורי הבתים אסורה והוא גמ' ערוכה בעירובין דף כ"ד הרי דלא כהג"א דאף הרחבה הסמוכה לעיר והוא אחורי ביתו ל"מ מוקף לדירה אלא דהג"א ס"ל דרחבה שאני שלא נעשו המחיצות לשם הרחבה כו' ולכך ל"מ מה שהיא סמוכ' והג"א מיירי שנעשו המחיצות לשם הרחבה וזה דעת הראב"ד שהביא הריטב"א דטעם איסור הרחב' דמחיצות לגוואי עבידן לבראי לא. עבידן אבל הריטב"א כתב עפ"ז של הראב"ד שאינו מחוור ואין חילוק ובכל ענין אפי' נעשו המחיצות לצורך הרחבה אפי' הכי לא מיקרי מוקפת לדירה וא"כ מוכח להריטב"א אפי' סמוכה לעיר ל"מ לדידן ביותר מע"א ושירים והוא הי"ח שהביא הרמ"א אבל בשומירה וב"ד דלא מצינו להדיא שהריטב"א חולק י"ל דמודה להג"א:
ב סָעִיף ב (ס"ק ה) שבנה בו כו' דאם א' מצדי הקרפוף הוא בתי' כו' וע' מ"ש ס"א א' ר"ל מ"ש מ"א בס"ק ד' דלהג"א וראב"ד ל"מ כה"ג דלא הוי מוקף לדירה דהמחיצות לצורך גוואי עבידן דהיינו לצורך הבתים ולא לבראי דהיינו הקרפוף: וכ"מ מפרש"י בעובדא דאפדנא הוא בעירובין דף כ"ה ע"ב האי בוסתנא (היינו גנה) דהוי סמוך לגודא דאפדנא (ופירש"י וז"ל והוא היתה לו היקף לדירה אההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד הפרדס סמכו היקף הפדדס כו') ונפלה מחיצה החיצונה של אפדנא שהית' תחלה גם כותל הבוסתנא סבר רב ביבי לסמוך אמחיצה פנימית של האפדנ' שנשארה וע"י יהיה הבוסתנ' מוקף לדירה וא"ל רב פפי הני מחיצות פנימות לגוואי עבידן לצורך האפדנא ולא לבראי דהיינו הבוסתנא ול"מ הרי דכל זמן שמחיצות החיצונות היו קיימו' הי' הבוסתנא מוקף לדיר' ע"י הרי מוכח כדעת המבי"ט ודוקא שפתח ולבסוף הוקף דאל"כ לא עדיף מחיצות הבית מאלו נעשו לשם הקרפוף דאם הוקף ולבסוף פתח ל"מ מוקף לדידה. אבל אם נפל כו' היינו דברי רב פפי הנ"ל: עסס"י זה ר"ל בסעיף י"ד הביא הרב"י פי' התוס' בהאי בוסתנא הנ"ל ולפי' התוס' אין ראיה משם משמע בתוס' דף כ"ד דצ"ה כו' דאמרינן שם ע"ב האי רחבה דלא הוי הוקפה לדירה דהוי פתוח מצד א' למתא ומצד השני לשביל של כרמים והשביל היה מוקף לדירה שהיו בו דיורין ושביל של כרמים היו בסופו גודא דנהרא וא"כ המתא היה מותרת לטלטל בה וכן שביל של כרמים אלא דהרחבה שהיתה אסור' לטלטל בה כיון שלא היתה מוקפת לדיר' והיתה הרחבה פתוחה במלואה למתא ולשביל של כרמים ולכן היתה הרחב' אוסר' המתא וגם השביל והיו רוצים להתיר הטלטול בכלם ואמר אביי היכי נעביד אי נעביד צורת הפתח אפומא דשביל אתו גמלי הבאים לשתות מהנהר ושדי ליה ופרש"י דר"ל אפומי דשביל היינו באותו צד שפתוח השביל לדחבה דודאי הוי מהני האי צ"ה להתיר טלטול בשביל אף שפרוצה לרחבה דהא אפי' פרוצה לר"ה מהני צ"ה וא"כ מגו דמהני האי צ"ה לשביל מהני גם לרחבה שעי"ז תהיה מוקפת לדירה ויהי' מותר לטלטל ברחב' וכן במתא וא"כ לפירש"י אדרבא מוכח דל"מ צ"ה לעשותו עי"ז מוקף לדירה דהא הוצרך רש"י לטעם מגו דמהני לשביל כו' כנ"ל אולם התוס' שם הוכיחו דר"ל אפומי דשביל היינו באותה צד שהיה השביל פתוח לגודא דנהר' ולפ"ז ל"ל מיגו דהא ל"מ האי צ"ה להתיר טלטול בשביל דהא עדיין הוא פרוץ במלואו למקום האסור דהיינו הרחב' אלא כיון דהשביל והרחב' פתוחים זה לזה עד גודא דנהרא וע"י שעושים צ"ה לשביל אגוד' דנהרא האי צ"ה מועיל גם לרחבה פתוח' לשם ונעש' הרחבה עי"ז מוקף לדיר' והותר הטלטול בשלשתן במתא ורחב' ושביל הרי דלהתו' ע"י צ"ה נעשה מוקף לדיר' כמו במחיצה:
ג סָעִיף ב (ס"ק ז) אין בגובה כו' דאם יש כו' ר"ל דע"כ אין הכונה דבעי' דוקא שלא יהיה העפר גבוה יו"ד דלפ"ז הוי כאלו פרוץ שם הכותל דרך משל שהמחיצה הית' גבוה י"ט טפחים א"כ כשמניח עפר בגוב' ט' טפחים ומחצה א"כ מן הקרקע עד סוף העפר ליכא שיעור מחיצ' ועד אותה גובה נתבטל גם מחיצת הכותל דהא העפר רחב ד' טפחים וניחה תשמישתיה להשתמש עליו והוי כאלו קרקע הקרפוף היא למעל' על העפר ול"מ המחיצות עד אות' גובה ומן העפר ולמעל' ג"כ אינו גבוה שיעור מחיצ' דהא לא נשאר רק טפחים ומחצה ולכן הוי כאלו פרוץ הכותל משא"כ אם העפר גבוה עשר' א"כ העפר גופ' הוי מחיצה ולא הוי מחיצ' חדש' דהא מניח העפר סמוך לכותל החצר ואין עליו דין מחיצ' כמ"ש בס"ו ועדיין נשאר מחיצ' הישנה ז"א דהא מיד כשהניח העפר בגוב' ט' ומחצה נתבטל המחיצ' הישנה ולמה יגרע כשהוסיף עליו עפר בגוב' חצי טפח אדרב' עשה עתה מחיצ' חדש' כיון דכבר נתבטל' מחיצ' הישנה ותדע דאל"כ ל"מ האי תקנתא דהנחת עפר אלא או גבו' הכותל י"ט טפחים או נמוך מי"ט טפחים אבל אי גבוה הכותל עשרים טפחים וכ"ש יותר ל"מ האי תקנתא דהא אי גבו' הכותל עשרים טפחים ע"כ צריך להגביה העפר יותר מיו"ד טפחים כדי שלא ישאר למעל' מן העפר שיעור מחיצ' א"ו צ"ל כנ"ל ולכך הוצרך מ"א לפ' להיפך דאי גבוה יו"ד משכחת לה דבלא"ה מותר וא"צ שיהי' רוחב העפר ד' טפחים דהיינו אם הרחיק העפר מן הכותל שלש' טפחים כדאי' סעיף ו':
ד סָעִיף ב (ס"ק ח) חוזר כו' ארנקי כמ"ש סי' שע"ב סט"ז ובגמ' הא דארנקי אינו מוזכר בש"ע כ"א בגמ' דף ע"ט ע"א על הא דתנן שם חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשר' ורחב ד' אין מערבין השתי חצרות יחד דאותו חריץ חולק את החצרות ודומ' כאלו יש כותל ביניהם ואם מלא החריץ בדבר שמבטל לאותו שבת א"כ נתבטל החריץ מערבים שתי החצרות יחד ואמרינן שם דאפי' מלאוה לחריץ ע"י שנתן לתוכו ארנקי עם מעות דמבטלו לאותו שבת דהא הארנקי עם המעות הוא מוקצ' ואסור לטלטלו בשבת ג"כ מהני אע"ג דידעינן בודאי שאחר שבת יטול הארנקי ולא יפסיד מעותיו אפ"ה מהני ה"ה הכא ודע דמ"ש בס' א"ז ובתוס' שבת בשם מי"ט שנתקשה בלשון ש"ע שכ' ואף אם תוזר ולוקח העפר מהו לשון ואף דהא ע"כ צריך ליקח העפר משם כדי לתקן הפרצה שנעש' ע"י העפר להתיר הטלטול לא ידעתי מאי קשיא ליה ניהו דהת"ה נתן תיקון שלא יצטרך לטרוח ב' טרחות טרחה לפרוץ ושוב לטרוח לבנות א"כ לפי האמת א"צ לא לפרוץ ולא לבנות דע"י הנחת העפר נעשה הפרצ' וע"י לקיחת העפר שוב נבנה אבל אפשר שלא יקח העפר כ"א יבנה כותל חדש ולא יקל מעליו כ"א טרחת הסתיר' והפרצה (גם אפשר יתן עפר על עפר ראשון עד שהעפר יהיה גבוה יו"ד כשהעפר רחוק ג' טפחים מכותל א') לכן אמר אף שלוקח העפר:
ה סָעִיף ט (ס"ק יא) אלא כו' דהמיעוט ר"ל שלא נזרע כלו: ואסור דהא כל הקרקף יחד הוא יתר מב"ס וע"י הזרעים בטל ממנו הדיר' וה"ל קרקף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה: יותר מסאתים כו' טעות הדפוס יש פה והוא ס"ק חדש וקאי על מ"ש בש"ע מעוטו כו' יותר מסאתים אסור ונתן טעם אע"ג דלא נזרע רק מעוטו מ"מ עכ"פ המיעוט כיון שהוא יותר מסאתים ונזרע דבטל הדירה ממנו ה"ל קרפוף יותר מב"ס שלא הוקף לדיר' יש לו דין כרמלית דאסור לטלטל בו כ"א ד' אמות א"כ אפי' הרוב שלא נזרע דהוא מוקף לדירה מ"מ נפרץ במלואו למקום האסור לו דהיינו למקום הנזרע ולכן גם במה שלא נזרע אסור לטלטל:
ו סָעִיף י (ס"ק יב) ממנו כו' דשמא זרעים מבטלים דירת חצר ר"ל דאין זה ודאי ואין אסורו כ"א משום ספיק' דדינ' דהטור כ' בשם רבינו מאיר דנסתפק אי נימא דוקא דירת קרפף דהוא דירה גרועה זרעים מבטלים אבל דירת חצר דהיא דירה חשוב' אין זרעים מבטלים או דלמא אפי' דירת חצר מבטלים וסיים וטוב להחמיר ולכן כ' בש"ע ג"כ להחמיר: וה"ל כלו קרפף ר"ל גם מה שלא נזרע כיון דרובו נזרע המיעוט בטל לגביה: ואפי' הן של אדם א' ע' מ"ש מ"א ר"ס שע"ב: לבית ר"ל דודאי בגנה וחצר מותר לטלטל דמ"ש בש"ע דאפי' אין בהם אלא ב"ס ר"ל הגנה עם החצר יחד א"כ קרפף אפי' לא הוקף לדיר' אם אין בה יותר מב"ס מותר לטלטל בה אלא לבית אסור לטלטל ממנה:
ז סָעִיף י (ס"ק יג) אוסר כו' דה"ל כרמלית דמ"ש בש"ע מה שיש בה יותר מב"ס ר"ל מקום הזרוע לבד הוא יותר מב"ס:
ח סָעִיף י (ס"ק יד) ממנו לבית משמע דמחצר לבית שרי דהא החצר לא מיקרי נפרץ למקום האסור לו דהא מותר לטלטל מן החצר למקום הזרוע דמיקרי קרפף כיון דאין במקום הזרוע כ"א ב"ס דחצר וקרפף רשות אחד הן כדלקמן ר"ס שע"ב: לענין כלי בית כו' דהא למקום הזרוע אסור כלים ששבתו בבית להוציאן לחצר דשרי אסור להוציאן משם דהיינו מחצר למקום הזרוע. ומיהו אם הגנה פחות מב"ס שרי כו' ובזה חלק על מה שכתוב בש"ע שכתב ואם יש בה סאתים או פחות אסור כו' הרי דאפי' בפחות מב"ס אסור:
ט סָעִיף יג (ס"ק טז) הקרפף כו' עססי' ש"ס ר"ל דע"כ מיירי דכותלי קרפף נכנסים לחצר ומופלגים מן הכותל החצר ג' טפחים דאל"כ גם הקרפף ניתר בהגפופים דה"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים וכ"כ הב"ח ע"ש:
א סָעִיף א סא כגון גנות. מתני' י"ח א' כ"ג: ופרדסים. כ"ה ב': ובורגנין. כ"ב א': שאינן עשוין: שם. וט"ו א' ק' א': יותר מד"א. שם ושם וצ' א': אבל אם. שם ושם ככל מש"ל: שהוא שיעור: כ"ג א' ב': בין שהוא. שזהו כוונתן באמרם בית סאתים: אמה. מתני' שם וגמ': ואם הוקף. ס"א א' פ"ב א': וי"א כו' דרגילין. כ"ד א' וכמ"ש תוס' כג א' ד"ה ובלבד. ומה שפרש"י כו': וי"א עוד. ה"ה בשומירה ובית דירה: שם בהג"א וטעמו מדר"י ב"ב נלמד לדידן ביתר מבית סאתים: וי"ח על כ"ז. תוס' הנ"ל והוכיחו בשלש הוכחות דלר"י ב"ב לא מהני ביתר מבית סאתים וה"ה לדידן והוכחה אחרונה מוכח לר"ע ג"כ דלא מדפריך בגמרא ר"ע היינו ת"ק והא צ"ל ובלבד לאשמועינן ובלבד כו' כאן א"צ כלום דלת"ק מ' דבכ"ע לא מהני בין לפירש"י ת"ק דמתני' וכ"ש לפי' תיס' דת"ק ריב"ב דלדידיה יותר מסאתים בכ"ע אסור אלא ודאי גם לר"ע בכ"ע אסור וכן הסכים ב"י וב"ח דלא כמ"א ומה שהשמיט בהג"ה שומירה ובית דירה דס"ל דשומירה ודאי לא קי"ל כהג"א כמ"ש בס"ב בית דירה וע' ברא"ש שם אבל למאי דפרישית בשומירה וב"ד כו'. וכן בית דירה היינו הוקף ולבסוף פתח וזה ודאי ג"כ לא קי"ל כוותיה ועמ"א: זה שבנה. כ"ה ב' עמ"א:
ב סָעִיף יד ס"ב או. כ"ז א': או אמה. שם: י"א כו'. עד שיתמעט עבפ"ז ע"ז א' ב': ורוחב כו'. תוספות שם ד"ה אם יש כו' דכל למעטו שיהא מראש האצטבא עד ראש הכותל פחות מי"ט צריך ד' על ד' ע"ש: באורך עשר. ל"ד אלא יותר כנ"ל בש"ע: ואם אין. דאם העפר גבוה י"ט לא נפרץ כלום שהרי כאן מחיצה חדשה כמש"ש כ"ה פחות מג' או על שפת התל כו' אבל כאן שאין גבוה י' לא בעפר ולא בחומה שעל העפר הרי הכותל כאילו שנפרץ כולה וכמש"ש ע"ח א' כותל תשעה עשר כו' וכ"כ בתה"ד בהדיא שאין תקנה מועיל אלא לכותל י"ט דלא כמ"א סק"ז: ואף אם חוזר. שם כ"ה א' נבלעו כו': הואיל ובטלו. בפי' כמ"ש בסובה ג' ד': שבת אחת. כדעת רש"י שם: ויש חולקין. כדעת ר"ח שם וע"ש ברא"ש וראייה לרש"י בעירובין ע"ט א' הנח איסור שבת כו': אא"ב אין. ר"ל שיבטל בפי' לעולם דאין עתיד לפנותו לא מהני כמש"ש וכ"ז אין מובן לי כלל דהא אמרינן צ"ג ב' גידוד חמשה כו' וגם שם לענין המיעוט צריך שלא יהא השליבה התחתונה שלשה ואין בין זה לזה ג' ועוד לדבריו למה לא מצא תקנה קלה בסולמות יותר מעשר דזה ודאי טפי מהני מתקנתו ול"ק כל הקושיות הנ"ל וכמש"ש נ"ט ב' סולם תורת פתח עליו וכן שם ע"ז ע"ח ואף ע"ג דשם ס' א' כותל שרצפו בסולמות כו' היינו להקל כמ"ש רש"י שם אבל איני מודה גם בזה דל"ד כלל וכלל לשם ועבסי"ד קרפף כו' שע"י בטלה מחיצה ראשונה כו' חוזר לאיסורו והרי שם כאילו נפרץ הכותל הראשון ואעפ"כ לא מהני וחוזר לאיסורו ואף לאותו שבת אינו מועיל כנ"ל ועל המ"א צ"ע שכתב בס"ק ז' דאם יש בגובהו כו'. א' דהא כאן הניח אצל הכותל וג"כ לא עיין בסי"ד:
ג סָעִיף ג ס"ג תל. ר"ל דאם הוא יותר מב"ס אין מטלטלין בו אלא בד"א כמש"ש ט"ו נ' ב' ואם הקיף עליו לדירה מהני. כ"ה א' וע"ש בתו' ד"ה שאם כו':
ד סָעִיף ד ס"ד אפי' יש כו'. מדקאמר אח"כ בנה בה עמוד כו': וה"ה לחופר. ה"ה בשם הרשב"א וע' רש"י שם ד"ה באילנות כו' וכתב שם ומזה הטעם ה"ה לחופר כו' דג"כ דרכו הוא וכוונתו לתרץ קושיית תוס' שם כ"ב א' ד"ה בור:
ה סָעִיף ה ס"ה בנה בו כו'. בכל אלו השלשה סעיפים פסק הטוש"ע כרבא לגביה דרבה וכרב שימי דמתני לקולא ואע"פ שכ' הרא"ש בשם ר"מ שם ופ' ר"ת ז"ל דלית הלכתא כרב שימי אע"ג דקי"ל ה' כדברי המיקל בעירוב ה"מ בתנאי אבל באמוראי לא כו' ועוד כו' הא חזר בו ר"מ משני הסברות כמש"ש הרא"ש אח"כ וכתב ר"מ ז"ל מדבריו למדתי כו' ע"ש ופסק כרבא ואע"ג דרא"ש דעתו שם לפסוק כרבה היינו לפי סברתו בתחילה לפסוק דלא כרב שימי אבל לפי המסקנא דפסק כרב שימי א"א לפסוק כרבה דא"כ אפי' הרחיק פחות מג' הועיל דהא ודאי ליתא דהא כתב הרא"ש שם והלכתא כמ"ד אין מועיל דקאי רב ששת בשיטתיה והלכתא כרב ששת כו'. אבל הרמב"ם פ' כלישנא קמא דלא ס"ל הלכה להקל באמוראי כמ"ש המרדכי והג"מ והג"א ס"י ד"ה מכאן כו' והוכיחו ממש"ש מ"ז ב' והא שמואל ור"י כו' אבל חומרו קולא הוא ופ' כרבה ובבנה עמוד ועשה מחיצה אין נ"מ אלא בטחה טיט ותליא זה בזה דאם הלכה כרב שימי ע"כ הלכה כרבה דר"ש ורב המנונא ס"ל כוותיה כמ"ש הרא"ש שם אבל ללישנא קמא הלכה כרבא דמאביי ואילך הלכה כרבא כמ"ש הרא"ש שם וע' ברא"ש עוד שיטה אחרת לר"מ וראב"ד שפ' כלישנא קמא וכרבא ובהג"א בשם א"ז פ' כלישנא בתרא וכרבה. אבל הרא"ש תי' שם קושיית הר"מ דדוקא במקום דלא איתמר כללא כו' וצ"ע לשיטתו שכתב בפ"ה ס"ג בשם הר"מ דהלכה בעירובין להקל אפי' יחיד נגד רבים ואין לך כללא כמו זה דיחיד ורבים הלכה כרבים שפריך בפ"ק די"ט פשיטא יחיד ורבים כו' ובכ"מ וכ' במרדכי שם ומכח זה פ' בה"ג כר' יוחנן באבל במ"ק כד א' דלא כרב ושמואל וכ"כ תוס' שם ד"ה הכי כו' ואע"ג כו' והוא סותר לתי' הרא"ש דהא באבל קי"ל אפי' יחיד נגד רבים כמ"ש תוס' בעירובין שם מ"ו א' ד"ה דאמר כו' ע"ש אלא שי"ל כדברי תוס' בכתובות ד' א' סד"ה אבל. ואור"י כו' וכ"כ הרא"ש שם במ"ק אבל דברי תוס' סותרין זה את זה שכתב ס"ו א' ד"ה יפה כו' י"א כו' וכדברי המיקל כו' וכ"כ הרא"ש שם ומדברי תוס' זה הוכיח המרדכי והג"א בשם ר"מ דס"ל אפי' בפלוגתא דאמוראי וכתב ואין נראה כנ"ל מהא דשם מ"ז ב':
ו סָעִיף ו ס"ו באורך עשר. ל"ד אלא יותר מעשר כנ"ל בס"ב:
ז סָעִיף ח ס"ח אפי' על. ע"ש תוספות ד"ה שאם:
ח סָעִיף ט ס"ט אפי' אין. שם כמאן כר"ש כו' לר"ש נמי כו' ועמ"א דל"ד ב"ס דאפי' פחות מב"ס וכמ"ש שם בגמ' אלא אי איתמר כו' דלא הוי ב"ס ואפ"ה בנזרע רובו אסור ובזה אין חילוק בין ר"ש לרבנן וע' תוס' שם ד"ה לא ובנזרע רובו כו':
ט סָעִיף י ס"י מי שיש. צריך להקדים ד' הקדמות לזה הסעיף. א' שזרעים מבטלין דירת החצר כמו שמבטלין דירת הקרפף ככ"ל בס"ט אע"ג שברא"ש מסופק פ' הטור לחומרא. ב' שדין סאתים ופחות דין א' להם לענין כלים ששבתו בבית דאין סברא לחלק בין ג' משהויין כמ"ש תוספות שם ד"ה לא אמרן רק בדבר א' שיתבאר בסמוך. ג' בנזרע מיעוטו השאר הוי נפרץ במילואו ואסור כמו המיעוט בין אם המיעוט יותר מב"ם כמש"ש כ"ה ב' בין אם הוא בית סאתים לאסור לטלטל כלי הבית וכמ"ש תוספות פ"ט א' ד"ה רב אמר. א"נ פלוגתייהו כו' ובזה חלוק פחות מב"ס מן ב"ס דפחות מב"ס אין אוסר המילואו כמש"ש אלא אי איתמר כו' ע' תוספות שם ד"ה הנ"ל. ד' דנזרע רובו דין גודל כל החצר כדין גודל החלק של נזרע מיעוטו וכמש"ש כמאן כר"ש כו' כאן כו' וה"ל קרפף כו' אבל אם אין בכולו יותר מב"ס מותר כלי החצר: אפי' אין. ל"ד דאפי' פחות כנ"ל: ממנה. משום פחות מב"ס כנ"ל אבל ב"ס אפי' מחצר אסור ועמ"א:
י סָעִיף יא סי"א אפי' כו' ואפי'. שם:
יא סָעִיף יב סי"ב מותר. כדברי המיקל. הרא"ש שם וכנ"ל:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.