א גַּג הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ י' טְפָחִים וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה לֶחָצֵר, הוֹאִיל וְרַבִּים מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ הֲרֵי זֶה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאָסוּר לְבַעַל הַגַּג לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֵחֲצֵרוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ מֵחֲצֵרוֹ. אֵיזֶהוּ סֻלָּם קָבוּעַ, כָּל שֶׁקְּבָעוֹ שָׁם בֵּין לְחֹל בֵּין לְשַׁבָּת.
ב חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ, אוֹ בְּיוֹתֵר מִי', לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מְקוֹם הַמְּחִצָּה נִדּוֹן כְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא כַּרְמְלִית (כְּמוֹ) שֶׁהוּא הֶחָצֵר. וְאִם נִפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִי' אָסוּר. וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִי', וְנִפְרַץ גַּם הַקֵּרוּי עַד שֶׁנִּשְׁאַר בַּאֲלַכְסוֹן, אָסוּר. אֲבָל פִּרְצָה שֶׁאֵינָהּ בְּקֶרֶן זָוִית, אַמְרִינָן בָּהּ: פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מִי', וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא פִּי תִּקְרָה מְשֻׁפָּע דְּלֵיכָּא פֶּה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן גַּם כֵּן בְּרֹחַב הַקֵּרוּי אַרְבָּעָה טְפָחִים (תוס' וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין וּסְמַ"ג וְטוּר). וְאַמְרִינָן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִלּוּ בְּב' מְחִצּוֹת, אִם יֵשׁ כָּאן ב' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ; אֲבָל זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ לֹא (טוּר).
א סָעִיף א (א) בתוך עשרה טפחים - דהיינו שלצד ר"ה אינו גבוה י"ט ולצד החצר הוא גבוה י"ט דאלו לא היה גבוה י"ט אף לצד החצר לא היה מהני סולם כלל דהוי ר"ה גמור כשרבים מכתפים עליו וכשאין מכתפים עליו הוי עכ"פ כרמלית אבל השתא כיון דמצד החצר הוא גבוה י"ט יש על הגג תורת רה"י ומותר להשתמש עליו כשיש לו סולם קבוע לעלות בו מחצרו לגגו דבזה גלי דעתו דמסלק לגגו מן בני ר"ה ואין שייך רק לו ואם מצד ר"ה גבוה י"ט א"צ סולם. ואם הגג נמוך פחות מעשרה טפחים מכל צד ובתוכו עמוק י"ט כגון שחקק הקרקע בתוכו והשלימו לי"ט דעת המ"א דא"צ סולם דאין שם כרמלית עליו כלל דהוא רה"י גמור ורבים מאחרונים חולקין עליו ודעתם דמדרבנן שם כרמלית ע"ג מלמעלה כיון שהוא נמוך מי"ט מכל צד וצריך סולם להתירו ובפרט כשרבים מכתפין עליו אפשר דהוא ר"ה גמור עי"ז ואפילו סולם לא מהני להתירו:
ב סָעִיף א (ב) משתמשין בו - שמניחין כובעים וכלים קטנים על הגג:
ג סָעִיף א (ג) הרי זה כר"ה - לאו כר"ה ממש דאי הכי לא היה מהני סולם אלא ר"ל כעין ר"ה:
ד סָעִיף א (ד) מחצירו - אבל בגג מותר לטלטל בכולו:
ה סָעִיף א (ה) כל שקבעו שם וכו' - היינו שעומד שם הסולם תמיד אבל אם לפעמים מסלק ליה הרי הוא כמאן דליתא:
ו סָעִיף ב (ו) מקום מחיצה נידון כצידי ר"ה - צידי ר"ה בעלמא נקרא כשמעמידין אבנים גדולות או שנועצין יתדות סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות וההוא אויר שביניהם נקרא צידי ר"ה ודינו ככרמלית ואסור לטלטל מתוכו לר"ה וקמ"ל דאף בעניננו אף דליכא שום הפסק בין החצר לר"ה ועיילי ביה רבים להדיא ודרסי ליה אפ"ה אין דינו רק כצידי ר"ה ושם כרמלית עליה ואסור לטלטל ממקום זה לחוץ שהוא ר"ה ואם כרמלית סמוך לחצר מותר דמכרמלית לכרמלית קמטלטל. ובר"ה שלנו יש להחמיר:
ז סָעִיף ב (ז) כמו שהוא החצר - ר"ל כמו שהחצר גופא שם כרמלית עליה מחמת שהוא פרוץ ברוח רביעית כן הוא ג"כ מקום המחיצה ונמצינו למידין מלשון זה שני דברים אחד דבחצר זה אסור לטלטל כ"א בתוך ד"א שנית דממקום המחיצה לתוך החצר מותר לטלטל בתוך ד"א דתרוייהו שם כרמלית עלה וכדלעיל בסימן שמ"ו ס"ב וג':
ח סָעִיף ב (ח) ואם נפרץ בקרן זוית - ר"ל שהפרצה אכלה בשתי הכתלים של החצר בסופן זה אצל זה. ומשמע בגמרא דאם הפרצה נעשה בשאר מקומות של הכתלים אפילו היו בשתי כתלים כל שאין בכל פרצה יותר מעשר אמות שרי וע"ש בתוספות דדוקא אם היה העומד מרובה על הפרוץ הא לא"ה אסור כשהפרצה הוא בשתי כתלים וכ"כ הרשב"א בעבודת הקודש:
ט סָעִיף ב (ט) בפחות מעשרה וכו' - דלא נוכל לכנות הפרצה ההיא בשם פתח דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ודוקא לענין פרצה אמרינן כן אבל אם עשה צורת פתח וכ"ש אם עשה שתי מזוזות ומשקוף ממש בודאי שם פתח עליה ושרי:
י סָעִיף ב (י) אסור - ומסתברא דאם היה הפרצה פחות מאמה אין להחמיר [פמ"ג] אכן בעה"ק להרשב"א מצאתי דמשלשה טפחים ועד ארבעה צריכה שני לחיים ואם היה ארבעה אין לה הכשר עד שימעטנה מארבע וכו' ע"ש:
יא סָעִיף ב (יא) וכן בית וכו' - כלומר דלא תימא שאני בית דאע"פ דאין להתיר מחמת פתח מפני שהוא בקרן זוית מ"מ איכא משום פי תקרה שעל גבו יורד וסותם קמ"ל דפעמים ליכא משום פי תקרה ומפרש היכי דמי:
יב סָעִיף ב (יב) עד שנשאר באלכסון אסור - דבזה שאין הקירוי שוה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:
יג סָעִיף ב (יג) אפילו ביותר מעשרה - ואפילו אם היה זה ג"כ במלוא כל הכותל שלא נשארו גיפופין כלל והנה בדברי המחבר לא נתבאר אם דוקא בדופן אחד כשהוא פרוץ אמרינן פי תקרה יורד וסותם או אפילו בשתי דפנות משום דלא פסיקא ליה ד"ז כדמשמע בב"י אכן הרמ"א בהגהתו העתיק לדינא דברי הטור דסתם כשיטת הפוסקים דס"ל דאפילו פרוץ שתי מחיצות אמרינן פי תקרה יורד וסותם וכדלקמיה:
יד סָעִיף ב (יד) שלא וכו' משופע - ר"ל דלא אמרינן דיורד וסותם רק כשהתקרה חלק אבל לא כשהוא משופע כעין גגין שלנו שעומדים בשיפוע אם לא היה תקרה תחתיה:
טו סָעִיף ב (טו) וי"א וכו' - וכן הלכה כמו שכתבתי בבה"ל:
טז סָעִיף ב (טז) דבעינן וכו' ארבעה טפחים - ר"ל דאז אמרינן פי תקרה יורד וסותם ולא דמי לקורת מבוי בעלמא דסגי בטפח דקורת מבוי אינו אלא להכירא בעלמא אבל כל היכי דבעינן מחיצה אז צריך שיהא בה דוקא ד' טפחים ואז אמרינן פ"ת יורד וסותם:
יז סָעִיף ב (יז) אם יש כאן ב' מחיצות שלימות - פי' והמחיצות הנסתרים נשאר עליהם הקירוי שלא נסתר עמהם:
יח סָעִיף ב (יח) זו כנגד זו לא - דאז הלא נראה מפולש ואין פי תקרה מועיל לזה:
א סָעִיף א ולמעלה מי'. דאלו כולו אינו גבוה י' לא מהני סולם דהוין ר"ה כמ"ש סי' שמ"ה ס"י וסט"ו ואם תוכו י אף על פי שמצד החצר אין בו י' א"צ סולם (עיי' ת"ש) (ב"י הג"א מ"מ):
ב סָעִיף א משתמשין בו. שמניחין כובעים וכלים קטנים עליהם:
ג סָעִיף א כולם קבוע. דבזה סלקיה לגג מן רה"ר:
ד סָעִיף ב בפחות מי' אסור. דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:
ה סָעִיף ב ברוחב הקרוי ד"ט. אף על גב דקור' מבוי סגי בטפח התם טעמא משום היכר בעלמא:
א סָעִיף א בתוך י'. ובני ר"ה משתמשי' שם והו' כר"ה ואסור להוציא שם מן הבית מהני סולם קבוע דגלי דעתיה דסלקי' לגג מן ר"ה ואיהו ניח' ליה לאשתמושי ביה אבל בסולם עראי אין כאן סילוק כיון דמסלק ליה לסולם:
ב סָעִיף ב והוא שלא יהי' פי תקרה משופע. כ"כ הטור וז"ל וכגון שפי התקרה חלק' ורחבה ד"ט אבל אם הוא משופע ואין בו ד"ט לא אמרי' יורד וסותם עכ"ל וכ' ב"י שלמד כן מדאמרי' בפ"ב דעירובין דף כ"ה בפלוגתא דרבה ור"ז אי אויר קירוי מייתר או אינו מייתר דרבה ס"ל מייתר וה"ל יותר מב"ס ור"ז ס"ל אינו מייתר דאמרי' פי תקרה יורד וסותם וה"ל כאלו יש מחיצה עד למטה לימא בפלוגתא דרב ושמואל קא מפלגא דאתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בד"א לא אמרינן פי תקרה כו' אי דעבדא כעין אכסדרה שהגג שוה ה"נ דרבה מודה דאמרינן פי תקרה כו' והא דפליג רבה כאן דעביד כי ארזילא פירש"י יציע גג משופע דליכא פה ומשמע לרבינו דכיון דליכא פה לכ"ע לא שייך למימר פי תקרה ור"ז דשרי התם לאו דמותרת פי תקרה היא אלא משום דכיון דמקורה לא חשיב קרפף ואע"ג שהתו' והרא"ש חולקים בפ' כל גגות על רש"י שפי' קירוי ובאלכסון בשיפוע לאו למימר דס"ל שאע"פ שהוא בשיפוע אמרי' פי תקרה דהא (כצ"ל) דעבד כי אורזילא דאמרי' בעושין פסי' דלא אמרי' ביה פי תקרה לכ"ע היינו גג משופע ולא פליגי אלא בפירוש אלכסון ומ"ש ואין בו ד"ט פי' שאם אין בקורה רוחב ד"ט אע"פ שאינו משופע לא אמרי' פי תקרה וכתב רבינו וי"ו במקום או עכ"ל ומאוד מאוד תמוהין דבריו דא"ת שבמשופע לא הוה אמרי' פי תקרה לכ"ע למה כ' הטור בסי' שנ"ח בסופו קרפף בג' סאין וקורה ממנו בית סאה מותר אפי' אם הקרוי משופע דחשבינן כאלו מחיצה בסוף הקירוי כו' עכ"ל משמע בהדיא דאמרי' פי תקרה וזה שלא כדברי ב"י דאמר דבזה כ"ע ס"ל לאסור ולא אמרי' פי תקרה ותו דלדברי ב"י מ"ט דר' זירא דשרי כיון דלא אמרינן פי תקרה ותו קשה דרבינו הטור כ' בהדיא ברמזים פ' עושין פסין בקרפף של ג' סאין וקירה בו בית סאה אפי' הקירוי משופע אמרי' ביה פ"ת יורד וסותם הרי מבואר שלא כדברי ב"י ע"כ נראה דרבינו הב"י לא יצא כל ידי חובת העיון בזה הגם כי מו"ח ז"ל הסכים עמו אלא העיקר הוא דדברי הטור כשיטת הרא"ש דפר' עושין פסין גבי קרוי אף לר"ז ההיתר משום פ"ת אלא דתלמודא קאמר שם דל"ת פלוגתא דרבה ור"ז בפלוגתא דרב ושמואל פליגי לענין אם אמרי' כלל פי תקרה והיינו דעביד כאכסדרה ורבה ור"ז ס"ל דודאי קי"ל דאמרינן פי תקרה כו' היכא דעבד בשוה אלא דאם עביד כאורזילא דהיינו בשיפוע כפירש"י שכן מביא הרא"ש האי פירש"י שם ובזה פליגי רבה ור"ז דלרבה לא אמרי' פי תקרה באם הוא משופע ולר"ז אמרי' כן אפי' במשופע וקי"ל כר"ז כמ"ש הרא"ש אלא דעדיין צריך תנאי א' דהיינו שצריך רוחב הקורה שפיה יורד וסותם ד"ט דלא כרש"י שס"ל די בטפח כמ"ש התו' בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ו) ד"ה קורה ד' מותרת כו' שלא הוצרך הטור להזכיר שם שיהא רוחב ד' דהא שם מיירי בתקרה שהיא כסוי לאכסדרא ובודאי יש שם ד' טפחים אבל כאן דמיירי בקירוי שנפרצה ולפעמים יש שם קורה אחת שנשארה פחות מד' טפחים ע"כ הזכיר שיהיה שם דוקא ד"ט ופי' דבריו הוא וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד"ט פי' שהפה הוא חלק ורחב ד' טפחים באותו רוחב אבל אם הוא משופע ואין באותו שיפוע שהוא לצד הפה של התקרה ד"ט לא אמרינן ביה פי תקרה וע"כ לא אמר בסיפא ואין ברחבו ד"ט כמו שזכר ברישא רחבה ד"ט דכאן לא קאי על הרוחב כפשוטו אלא בהשיפוע אמר שיש בשיפועו ד"ט במקום שהוא הפה של התקרה אז מותר וא"כ אין אנו צריכין לדחוק לפרש דהוי"ו הוה במקום או כמ"ש ב"י אלא דהוא כפשוטו והא דאמרינן כאן בפרק כל גגות דאמרי בי רב משמיה דרב כגון שנפרצה בקרן זוית באלכסון ס"ל לטור כשיטת הרא"ש כאן שאין הטעם משוה שהוא באלכסון א"א פי תקרה אלא משום דהוה בקרן זוית וטעם דפי תקרה יורד וסותם הוא משום דהוה כפתח וכאן בקרן זוית לא עבדי אינשי פיתחא נמצא לפ"ז דאף במשופע כל שיש בשפוע שלפה ד"ט אמרי' שפיר פי תקרה והכל ניחא אחר העיון בס"ד והב"י וש"פ לא נחתי לזה כל עיקר ותו הקשה מו"ח ז"ל דברי הטור אהדדי דכאן פסק כתו' דבעינן רוחב ד"ט לפי תקרה כו' ולא כרש"י ובה' סוכה סי' תר"ל כ' אפי' אם יש בפי התקרה של אכסדרה טפח לא אמרינן ביה יורד וסותם כו' משמע דבשיעור טפח תליא מילתא וחילק בין שבת לסוכה והוא דוחק גדול ולק"מ מתחלה דהתם לא פסק להלכה דבטפח סגי אלא דנקט שם שיעור דמהני ביה פי תקרה דהיינו לרש"י כדאית ליה בטפח ממילא לתו' בד"ט וברמזים כתב שם ספ"ק דסוכ' בהדיא בד"ט וע"ז אמר דאפ"ה לא אמרי' שם פי תקרה מטעם הנזכר שם כ"ז פשוט וברור:
א סָעִיף א (ס"ק ב) ולמעל' כו' ואם תוכו כו' א"צ סלם (ב"י הג"א מ"מ) ע"כ יש ט"ס כאן דז"ל הג"א משמע דאם הי' גבוה י' אפילו סלם א"צ עכ"ל וז"ל המ"מ דלא דמי לעמוד בר"ה שאינו גבוה י' ורבים מכתפים עליו משום דגג זה גבוה י' מצד החצר למה זה דומה לבור עמוק שבע' וחולי' ג' משלימתו ליו"ד שהחולי' נדונה רה"י אף על פי שאינה גבוה מר"ה יותר מג' עכ"ל ואם כן מאין הוציא מ"א קולא זה דהג"א שכ' דאם גבוה י' אפילו סולם א"צ מיירי שגבוה י' גם לצד ר"ה כדמוכח שם ולא מיירי כלל מתוכו ומן מ"מ פשיטא דאין דאי' אדרבא משמע להיפך דהא דימה דין דהכא לבור שבתוכו י' משמע דהכא אפילו תוכו עשרה צריך סולם גם בס' ע"ש כתב להדיא דבתוכו עשרה ומצד החצר אין בו י' דמהני סולם משמע דצריך סולם וא"א דמ"א חולק עליו להביא דבריו ולחלוק עליו או לכתוב דלא כע"ש כררכו א"ו דכצ"ל ואם תוכו י' אף על פי שמצד החצר אין בו י' מהני סולם ואם גם מצר ר"ה גבוה י' א"צ סולם ודין אחד נובע מן מ"מ דהא דימהו לבור שתוכו י' ובצד חיצון לצר ר"ה אין בו בשום צד גבוה י' משמע דדין דהכא דמהני סולם גם בכה"ג מהני דהיינו שתוכו י' אף שמבחוץ בשום צד אין בו י' ודין השני הם דברי הג"א הנ"ל גם שס' ת"ש הגיה על דרך אחר ע"ש: (ס"ק ב) משתמשים בו שמניחים כובעים כו' כן הוא בש"ס ערובין דף פ"ד ע"ב אך הש"ס לא הוצרך לזה כ"א למ"ד מקום של אדם א' תשמישו בנחת ולאדם אחר תשמישו קשה נותנים לזה שתשמישו בנחת ואין האחר אוסר עליו וכאן אפילו סולם עדאי מ"מ הוי לדידיה יותר תשמישו בנחת מלבני ר"ה דאין להם סולם כלל ולא הי' ראוי שבני ר"ה יאסרו עליו ולכן הוצרך לומר שמשתמשים בני ר"ה ומניחים שם כובעים כו' וה"ל גם לדידהו בנחת אפילו בלי סולם דראשו של אדם הוא סמוך לגג אבל לדידן דקי"ל אפי' לא' תשמישו בנחת ולשני בקשה אפ"ה אוסרים זע"ז וכמבואר ברמב"ם ובש"ע סי' שע"ה א"כ לא הוי צריך לה"ט דמניחים כובעים וכ"מ בגמרא שם וי"ל וע' לקמן סי' שע"ה בהרב"י:
א סָעִיף א ס"א בתוך עשרה. גמ' שם וכפירש ר"ת והרמב"ם: ולמעלה מעשרה לחצר. דאל"ה הוי כרמלית ולא מהני סולם כמ"ש שבת ז' ב' בית שאין תוכו כו'. אבל השתא כיון שמצד א' הוא עשרה הוי רה"י כמו בור וחולייתו שבת צ"ט עירובין צ"ט: הואיל ורבים. שם בגמרא ודלמא כשרבים. וכ"ה ברמב"ם ומ"מ ע"ש: ה"ז כר"ה. מכאן ראיה לס' הרא"ש בסימן שמ"ה ס"י והוא לשון מ"מ בשם הרשב"א כל הס' עד סופו:
ב סָעִיף ב ס"ב חצר שנפרצה כו' אי כו'. מתני' צ"ד א' וערש"י ד"ה חצר במילואה או כו': מקום. שם בגמרא על מקום כו': כצידי ר"ה. שם ואב"א כו': שהוא כרמלית. מתני' שם: כמ"ש החצר. גמרא שם ורבנן א"ל ר"א צידי כו': ואם נפרץ. שם א"ר לעולם כו': וכן בית. שם מתניתין וגמרא וכפי' תוספות ד"ה וקירוייו: אפי'. כלישנא קמא דבשל סופרים הלך אחר המיקל: והוא. שם כפירש"י ד"ה אמרי כו' וכמ"ש שם כ"ה ב' וכפרש"י שם דע"כ ל"פ רבה ור"ז אלא בקרפף מ' דבשאר מקומות מודים דלא אמרינן פי תקרה וכן לפירש תוספות שם ד"ה הב"ע כו' בכ"מ מודים דלא אמרינן בד' רוחות פי תקרה כמ"ש התוספות שם ובפ' כל גגות שם: וי"א דבעינן. שם פ"ז וכפי' תוספות שם ד"ה קורה כו' ושבת ט' א' כגון שקירה כו' וע"ש ברש"י ותוספות: ואמרינן פי כו'. צ"ד ב' וכן בית כו' מ"ש מרוח כו' ולהכי נקט אכסדרה בבקעה דבחצר סתם אכסדרה יש לה ג' מחיצות אבל בבקעה אין לה אלא ב' מחיצות ועתוס' שם ד"ה בשתי רוחות ושם כ"ה א' ד"ה אכסדרה ובפ"ק דסוכה י"ח ב' ד"ה אכסדרה כו': אבל זו כו'. שם מתני' הבונה כו' וגמ' שם וסוכה שם בההיא מודינא לך כו' וש"ע השמיט כ"ז דבדין הראשון פ' כרש"י שם פ"ז א' ד"ה קורה וכן הרמב"ם לא הזכיר רוחב הקורה וכ' ב"י דהכי נקטינן ובדין השני פ' כרי"ף ורמב"ם דפי' אכסדרה בבקעה שיש לו ג' מחיצות דפלוגתייהו בהכי וכגי' ר"ח כי לית ליה בג' כו' וכמ"ש תוס' שם ושם דאכסדרה יש לו ג' רוחות כמ"ש בב"ב כ"ה ב' העולם לאכסדרה הוא דומה כו' ולפיכך נקט בבקעה משום דבחצר יש ד' רוחות ולכן סתם בש"ע דכאן מיירי שנפרץ מרוח א' ואפי' במלואו מדקאמר ואפי' ביותר ש"מ דע"כ מיירי בעשר ע' תוספות שם ד"ה בעשר כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.