א עֵרְבוּ דֶּרֶךְ חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח שֶׁבֵּינֵיהֶם וְנִסְתַּם בְּשַׁבָּת, מֻתָּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ דֶּרֶךְ גֹּבַהּ הַכֹּתֶל וְחֹרָיו. וַאֲפִלּוּ אִם עֵרֵב לְשָׁנָה וְנִסְתַּם הַפֶּתַח בַּחֹל וְנִפְתַּח בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ סְתָמָהּ בְּמֵזִיד (אָגוּר), חָזַר הָעֵרוּב לְהֶתֵּרוֹ. וּלְהָרַמְבָּ"ם אֵין מֻתָּר לְטַלְטֵל אֶלָּא כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ, אֲבָל מִזּוֹ לְזוֹ לֹא.
ב הָיָה כֹּתֶל בֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וְעֵרְבָה כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ, וְנִפְרַץ הַכֹּתֶל בְּשַׁבָּת, מֻתָּרִים לְטַלְטֵל כָּל הַשַּׁבָּת כָּל אֶחָד בַּחֲצֵרוֹ אֲפִלּוּ כְּלֵי הַבַּיִת. אֲבָל חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה בְּשַׁבָּת לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, אָסוּר.
ג חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה קֹדֶם שַׁבָּת בְּמִלּוּאָהּ לִגְדוֹלָה, וְאֵין בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מִי' אַמּוֹת, גְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת לְהוֹצִיא כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת לַחֲצֵרָהּ, אִם עֵרְבָה לְעַצְמָהּ, וּקְטַנָּה אֲסוּרָה לְהוֹצִיא כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת לַחֲצֵרָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ יַחַד. וְהַיְנוּ כְּשֶׁנִּכְנָסִין כָּתְלֵי קְטַנָּה לַגְּדוֹלָה וּכְשֶׁכָּתְלֵי קְטַנָּה מֻפְלָגִים ג"ט מִכָּתְלֵי אֹרֶךְ הַגְּדוֹלָה, דְּאִם לֹא כֵן הָיְתָה קְטַנָּה נִתֶּרֶת ע"י נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים.
ד גַּג קָטָן שֶׁנִּפְרַץ קֹדֶם שַׁבָּת בְּמִלּוּאוֹ לְגַג גָּדוֹל, (קָטָן) אָסוּר לְהַעֲלוֹת עָלָיו כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת וְגָדוֹל מֻתָּר; וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מְחִצּוֹת הַבַּיִת נִכָּרוֹת לְמִי שֶׁעוֹמֵד עַל הַגַּג, אֲבָל אִם אֵינָם נִכָּרוֹת, כְּגוֹן שֶׁהַגַּג בּוֹלֵט עֲלֵיהֶם, הָוֵי כַּרְמְלִית אֶלָּא אִם כֵּן פָּתוּחַ לוֹ מֵהַבַּיִת חַלּוֹן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.
א סָעִיף א (א) ונסתם בשבת - כגון שנפלה מפולת כנגדו [רש"י]:
ב סָעִיף א (ב) מותרים להשתמש - מזו לזו בשבת זו וכ"ש כל אחת לעצמה דמותרת אף אותה שאין העירוב מונחת בתוכה:
ג סָעִיף א (ג) דרך גובה הכותל וחוריו - ר"ל אע"ג דעכשיו שנסתם אין ראויין להתערב יחד דהלא אין בחורין שיעור חלון אפ"ה לא נתבטל העירוב על שבת זו דכיון שהותר בתחלת השבת הותר לכל השבת:
ד סָעִיף א (ד) ונפתח בשבת - ר"ל לא מיבעי אם נפתח קודם השבת בודאי הוי עירוב דהא בעת כניסת השבת היו כבר פתוחין מזו לזו אלא אפילו אם נפתח בשבת גופא מ"מ כיון שבעת הנחת העירוב שהניח לכמה שבתות או לשנה היה פתח מזו לזו וחל העירוב לכן אף שבשבת אחרת היה סתום מתחלת השבת ולא היה אז העירוב מועיל לכולם מ"מ לא נתבטל ומיד שנפתח חזר העירוב להתירו הראשון:
ה סָעִיף א (ה) ואפילו סתמה במזיד - היינו בכונה. ודע דמ"א וכמה אחרונים צידדו לאסור בזה כשחזר ונפתח בשבת דכיון שסתם הפתח שבין שתי החצרות במזיד הוי כביטל העירוב בידים דהרי גלי דעתיה שאינו חפץ בעירוב וא"כ כיון שביה"ש שהוא זמן חלות העירוב היה עדיין סתום לא מהני כשנפתח אח"כ בשבת גופא ואין להקל כשסתמו במזיד אלא כשנפתח קודם השבת דאז אמרינן אף שנתבטל מעיקרא כיון שחזר ונפתח הרי עכ"פ הם שותפין בפת של עירוב וביה"ש שהוא זמן קניית העירוב הרי יש פתח ביניהם שראוי לערב ועיין בבה"ל שביארנו שכן ראוי לנהוג למעשה. אכן אם בעת שסתמו היה בדעתו רק לפי שעה ואח"כ לחזור ולפתחו מסתברא דמותר אף כשחזר ונפתח בשבת:
ו סָעִיף א (ו) ולהרמב"ם וכו' - קאי אריש הסעיף היכא שנסתם הפתח בשבת דלדעה הראשונה מותר להשתמש מזו לזו דרך חורין ולדידיה אינו מותר אלא כל חצר לעצמה והרבותא הוא דאפילו אותה חצר שאין העירוב מונח בתוכה מותרת ומ"מ אם חזר ונפתח לכו"ע מותר לטלטל מזו לזו כמו מתחלה. ולענין הלכה העיקר כסברא הראשונה כ"כ האחרונים:
ז סָעִיף ב (ז) כל אחד בחצירו - דאף דכל חצר נפרץ עתה לרשות אחרת שאין משותפין יחד והוי נפרץ למקום האסור לו מ"מ כיון שבין השמשות היה מותר הותר לכל השבת:
ח סָעִיף ב (ח) ואפי' כלי הבית - דאלו כלי החצר מותר לטלטל אף מחצר לחצר גם כשנפרץ דכל החצרות רשות אחת וכדלעיל בריש סי' שע"ב:
ט סָעִיף ב (ט) אבל וכו' - לכרמלית אסור. בזה לא אמרינן כיון שהותרה הותרה כמו דאמרינן מעיקרא דשם לא נפרץ אלא לחצר שהוא רה"י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה הוא של יחיד זה וזה הוא של אחר אבל זה שנפרץ לרשות אחרת ממש לא אמרינן ביה הואיל והותרה הותרה ועיין בבה"ל:
י סָעִיף ג (י) שנפרצה קודם שבת - דאלו בשבת אמרינן כיון שהותרה הותרה:
יא סָעִיף ג (יא) במילואה לגדולה - ר"ל שהיו סמוכין זה לזה וכותל מפסיק ביניהן ונפרץ כל הכותל הזה:
יב סָעִיף ג (יב) ואין בפרצה יותר מי' אמות - דאלו יותר מעשרה לא שייך לומר דקטנה היא כפתחה של גדולה דפתחא יותר מעשר אמות לא עבדי אינשי:
יג סָעִיף ג (יג) גדולה מותרת וכו' - ואין הקטנה אוסרת עליה דהא הגדולה יש לה גיפופין ומקום פרצה הכותל של הקטנה הרי היא כפתחה:
יד סָעִיף ג (יד) להוציא כלים ששבתו בבית וכו' - דאלו כלים ששבתו בחצר מותר לכתחלה להוציא אף לחצר אחרת אפילו כשלא עירבו יחד:
טו סָעִיף ג (טו) אם עירבה לעצמה - אבל אם לא עירבה אף היא אסורה:
טז סָעִיף ג (טז) וקטנה אסורה וכו' - דהרי כותל שלה נפרצה במילואה לגדולה שהיא מקום האסור לה:
יז סָעִיף ג (יז) והיינו וכו' - ר"ל אימתי הקטנה אסורה בשכותליה נכנסין ובולטין לתוך הגדולה בשתים וג' אמות כזה:
יח סָעִיף ג (יח) מופלגים ג' טפחים וכו' - דהיינו מקום כניסת מחיצות הקטנה מופלגות מכותלי אורך הגדולה שבצדה והא דבעינן שלשה טפחים דאל"ה אמרינן לבוד לאורך הגדולה והוי כאלו לא היה מופלג כלל:
יט סָעִיף ג (יט) דאל"כ היתה קטנה ניתרת וכו' - ר"ל דאם לא היו נכנסין ובולטין כותלי קטנה לתוך הגדולה היתה גם קטנה מותרת דאע"ג דשוה מבפנים שהעומד בתוכה רואה כל כותלי אורכה שוין שאין שם מכותל רחבה לפאותיה כלום והוי הפרצה בכל מלואה הרי מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורי כותל מכאן ומכאן [והיינו אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה וניתרת בהם תשתרי גם הקטנה] משא"כ כשבולטין כותלי קטנה לתוך הגדולה ניכר שאותן שיורי כותל של הגדולה העומדין מאחורי פרצת הקטנה אין שייך לה:
כ סָעִיף ד (כ) גג קטן וכו' - אבל אם שני הגגין שוין אוסרין זה על זה אפילו אם אינם יותר מעשר אמות דהרי נפרצו במילואן זה לזה:
כא סָעִיף ד (כא) שנפרץ וכו' - לאו דוקא והכונה שהיה פתוח לגג הסמוך לו דבגג לא איירי בשהיה מתחלה מחיצה ונקט לשון נפרץ איידי דסעיף ג':
כב סָעִיף ד (כב) קודם שבת - דאי בשבת אמרינן כיון שהותרה הותרה וכנ"ל:
כג סָעִיף ד (כג) במילואו לגג גדול - היינו שכל גג הקטן היה מכוון נגד גג הגדול הסמוך לו ומיירי נמי שלא עירבו בעליהם יחד וגם שאין גג הקטן מחזיק יותר מעשר אמות וכנ"ל בס"ג:
כד סָעִיף ד (כד) קטן אסור להעלות וכו' - דהרי נפרץ לרשות חבירו האסור לו:
כה סָעִיף ד (כה) ששבתו בבית - דאלו כלים ששבתו על הגג מותר לטלטלם אפילו לגג חבירו בלי עירוב כלל וכנ"ל בסימן שע"ב ס"א:
כו סָעִיף ד (כו) וגדול מותר - להוציא כלי הבית על גגו דגג הקטן לגביה נחשב כפתח בעלמא כיון שאין בו יותר מעשר אמות:
כז סָעִיף ד (כז) מחיצות הבית ניכרות וכו' - שכל גגות שלהן חלקין היו ולא משופעין וכשאין בולט הגג מן הכתלים ולחוץ נראין מחיצות הבית לעומדין על שפת הגג כשמסתכלין תחת רגליהם ואז אמרינן גוד אסיק מחיצתא וכאלו מוקף מחיצות למעלה סביב הגג אבל כשהגג בולט מן הכתלים ולחוץ אין מחיצות הבית נראין ואין אומרין גוד אסיק מחיצתא והוי כרמלית ואסור לטלטל בכל אחד שאין לו שום מחיצות אפילו כלים ששבתו על הגג כ"א בתוך ד' אמות:
כח סָעִיף ד (כח) שהגג בולט - דוקא כשבולט ד"ט אבל אם אין בולט ארבעה טפחים הוי כמחיצות ניכרות [מ"א וא"ר ועיין במה שכתבנו לעיל בסימן שמ"ה סט"ז בבה"ל]:
כט סָעִיף ד (כט) פתוח לו וכו' - דמשתמשין בו ונחשב כל הגג כחורי רה"י. ומ"מ לא מהני זה אלא להתיר להשתמש על גגו בכלים ששבתו בתוכו דיש עליו עי"ז שם רה"י אבל להעלות עליו כלים ששבתו בבית אסור כ"ז שלא עירבו יחד כיון שאין המחיצות ניכרות עליו:
א סָעִיף א ואפי' סתמה במזיד. דכשחוזר ופותח' קודם שבת הרי הם כשותפין בפת ובין השמשו' שהוא קונה עירוב הרי יש פתח ביניהם ראוי לערב (תשו' מהרי"ל סי' קצ"ב) א"כ כשנפתח בשבת אסור דכיון דסתמו במזיד גלי דעתי' שאינו חפץ בעירו' וא"כ ב"ה לא קנה עירוב ולזה נתכוין האגו' שכ' בשם מהרי"ל ועמ"ש סי' שנ"ה עס"א וסי' שפ"ג דראיי' הרא"ש שהתי' נסתם בחול מספינ' אינה ראי' ע"ש ומ"מ התו' ד' י"ז כ' ג"כ דאפי' נפתח בשבת שרי והביאו ראיה מספינה ובד' ק"א בשבת כתבו דאפי' נפתח בשבת אסור לכן צ"ל דראייתם כי היכי דהתם מחזר ממילא להתיר' הראשון ה"נ כן ומיהו בסתמא במזיד לא מהני נפתח בשבת וצ"ע והב"ח כתב דבפרץ פצימיו בטל העירוב ואינו מוכרח ע"ש:
ב סָעִיף א כל אחת לעצמה. דוקא כשהפתח סתום דאעפ"י שהעירוב מונח בחצר אחרת מותר לטלטל לעצמה אבל כשנפתח הפתח חזרו שניהם להיתרן:
ג סָעִיף ב לכרמלית אסור. כיון שאין המחיצות קיימו' וכ' ב"י דכשנפרצה לכרמלית מותר לטלטל מחצר לכרמלית תוך ד"א עסי' שע"ב ס"ב ואפשר דאע"פ שנפרץ שם חצר עליו ואסור לטלטל ממנו לכרמלית ועיין בגמ' דף ו' ודף כ"ד:
ד סָעִיף ג וקטנה אסורה. דנפרצה במלואה:
ה סָעִיף ד שהגג בולט. בתו' דף פ"ט משמע דוקא כשבולט ד' לר"ה ור"ה מהלכת תחתיו אם כן הוי אותה בליטה כרמלית וכל שאר הגג נפרצה לו במלואו ע"ש וכ"מ ברא"ש אבל אם אין בולט לא, דלא גרע מעמוד דהוי רשות היחיד בסי' שמ"ה ס"י ומ"מ כששני הגגין פרוצים זה לזה אוסרין זה על זה וכ"כ הרשב"א בגיטין דף ע"ט:
א סָעִיף א ואפילו סתמה במזיד. כתב מו"ח ז"ל ול"נ לחלק דאם פרץ פצימיו נתבטל העירוב ואם לא פרץ פצימיו דכשסתם פתחו לא סילק מזוזתו ומשקופו ומפתנו דגלי דעתיה דלא סילק לנפשיה חזר העירוב למקומו והכי מחלק תלמודא פ"ק דב"ב דף י"א עכ"ל. ולי מהא לא אירי' דשאני התם בב"ב שתליא מילתא בגליא דעתיה אבל הכא לא איכפת לן באסוחי דעתיה דא"כ כי נפל בחול ולא ניתקן קודם השבת ודאי היה לו היסח הדעת בשעת כניסת שבת וכן בספינות שנקשרו והותרו בשבת ודאי הסיח דעתו שלא יתוקן בשבת זה אלא ודאי דהעיקר תלוי בעשיי' העירוב כיון דהיה ראוי באותה שעה דאע"פ שנתקלקל אח"כ כיון דנתקון אח"כ לית לן בה וחזר העירוב למקומו:
ב סָעִיף ב מותרים לטלטל. כיון דלא נפרץ לרשות אחר אלא לחצר משא"כ בסיפא שנפרץ לרשות הרבים או לכרמלית:
א סָעִיף א (ס"ק א) ואפי' כו' ה"ה כשותפים בפת. ר"ל דאפי' שע"י סתימה בטל העירוב מ"מ כשנפתח אף שלא עירבו מחדש מ"מ הא עדיין נשאר בשותפות הפת שהניחו תחל' לשם עירוב והוי שותפים באותו פת וא"צ לערב כדלעיל סי' שס"ו סי"א ולקמן סי' שפ"ו סעיף ג': א"כ כשנפתח בשבת כו' ב"ה ל"ק עירוב דהא עדיין ב"ה לא נפתח והעירוב הראשון כבר ביטל ע"י סתימ' לזה נתכוין האגור הובא בב"י שכ' וז"ל נשאל מהרי"ל אם סתם הפתח (דהיינו מזיד) ואח"כ נמלך לפתחו אם חזר העירוב להתירו הראשון לשבת הבאה והשיב מהרי"ל אין בידי לחלק בין שוגג למזיד ר"ל דגם במזיד חזר להתירו הראשון ומדשאל השואל אם חזר כו' לשבת הבאה משמע דעל אותו שבת דהיינו אם נפתח ממילא בשבת פשיטא ליה דאינו חוזר להתירו הראשון וכמ"ש מ"א כיון דסתמו במזיד ביטל העירוב ובין השמשות דהיה עדיין סתום לא קנה עירוב וא"כ קשה על רמ"א רמתיר אפי' סתמו במזיד ונפתח בשבת ודאי אם נסתם בשוגג ראוי להתיר אפי' נפתח בשבת דלא נתבטל העירוב מעולם וכן אם נסתם במזיד דנתבטל מ"מ אם נפתח קודם שבת שוב ב"ה קנה העירוב כנ"ל אבל נסתם במזיד ונפתח בשבת זו לא שמענו: מספינות אינה ראיה וז"ל הרא"ש פ"א דעירובין סימן כ"ג ונרא' שאם עירב לצורך שנה מחצר לחצר כו' אפי' נסתם באמצע שבוע ונפתח בשבת דחזר העירוב למקומו וראיה מהא דאמרינן בשבת (דף קא) פ' הזורק ספינות קשורות זו בזו מערבים ומטלטלים מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חוזרים להתירן הראשון שכל מחיצות הנעשים בשבת כו' משמע דנפסקו אפי' בחול קאמר דאי בשבת אפי' לא חזרו ונתקשרו נמי אמרינן שבת הואיל והותרה הותר' עכ"ל והמ"א כ' בסי' שנ"ה לפמ"ש התוס' שם בשבת אינו ראיה די"ל דספינות מיירי בנפסקו בשבת ואפ"ה אי לאו רחזרו ונתקשרו נאסרו ול"ל הואיל והותרה הותר' כיון דהים מפסיק דהוי כרמלית וכה"ג לא אמרינן הואיל והותרה הותרה כמ"ש כאן ס"ב ואף שעדיין לא נפרדו הספינות זו מזו מ"מ כיון דעומדים להפריד כפרודים דמי כ"כ המ"מ בשם הראב"ד שם וע"ש מ"ש המ"א לפרש דעת הרא"ש דס"ל כהרמב"ם: ומ"מ התוס' כו' ר"ל ניהו דהרא"ש ע"כ חולק על התוס' ולהתוס' אין ראיה לדין הרא"ש מ"מ דברי התוס' בעצמם קשיין: התוס' דף י"ז במס' עירובין: והביאו ראיה מספינה אך התוס' לא סיימו כמ"ש הרא"ש דמשמע דנפסקו בחול דאי בשבת ת"ל הואיל והותרה הותרה אלא סתמו ראייתם וז"ל ואפי' נסתם באמצע השבוע ואח"כ נפתח בשבת שרי כו' וראיה מדאמרי' פרק הזורק ספינות קשורות זו בזו כו' נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חזרו להתירן הראשון עכ"ל. וכפי המובן הפשוט כוונתם כמ"ש הרא"ש דע"כ מיירי נפסקו בחול דאל"כ ת"ל אפי' לא נתקשרו לימא הואיל והותרה כו' אלא שלפ"ז דבריהם בעירובין ובשבת סותרים זא"ז: לכן צ"ל דראייתם כו' ר"ל דאין כוונת התוס' כמ"ש הרא"ש אלא דהתוס' ס"ל דהאי ספינות י"ל דמיירי דנפסקו בשבת כמ"ש במס' שבת עכ"פ שמעי' מיניה דאע"ג דנאסרו יהיה מאיזה טעם שיהיה אם חזרו ונתקשרו אע"ג דנתקשרו ממילא שלא בכוונת אדם אפי' הכי חזרו להתירן ה"ה בנפסקו בחול אם נתקשרו ממילא בשבת חזרו להתירן ה"ה בנסתם הפתח ונפתח אף שנפתח ממילא חוזר להתירו: ומיהו בסתימה במזיד כו' דברייתא קתני נפסקו דמשמע ממילא דוקא והב"ח כתב כו' עיין בט"ז ס"ק א':
ב סָעִיף א (ס"ק ב) כל א' כו' דוקא כשהפתח כו' ר"נ רהרמב"ם לא פליג כ"א על ריש הסעיף: דאע"פ שהעירוב כו' ר"ל אי לא מתירים כ"א כל אחת לעצמה א"כ לענין מאי אמרינן כיון דהותרה לז"א אע"פ שהעירוב מונח בחצר אחרת דכה"ג היה ראוי לאסור לטלטל אפילו בחצירה אותה שאין העירוב אצלה כיון שאינה יכולה להביא עירובה אצלה אפי' הכי כיון דתחלת שבת היה אפשר לה להביא עירובה אצלה אמרינן כיון דהותרה הותרה:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) לכרמלית כו' וכתב ב"י כו' מותר לטלטל מחצר לכרמלית כו' דסבירא ליה כיון דנפרצה לכרמלית יש לחצר דין כרמלית וקיימא לן דמכרמלית לכרמלית מותר לטלטל דהיינו תוך ד"א:
ד סָעִיף ד (ס"ק ה) שהגג כו' הא דפליגי רבנן על ר"ש וס"ל דכ"א מהגגות רשות לעצמו ואמר רב דאפי' בכל הגג עצמו לרבנן אין מטלטלין אלא תוך ד"א ומסיק הש"ס אי מחיצות הבית ניכרת מודה רב דמטלטלים בכל הגג דאמרי' גוד אסיק מחיצות הבית למעלה מן הגג אלא רב מיירי באין מחיצות הבית ניכרות וע"ז כתבו התוס' כגון שהגג בולט ד' טפחים כו': אבל כו' דלא גרע כו' אין זה ראיה דודאי מסברא יש לחלק דשאני עמוד דאמרי' גוד אסיק דמחיצות העומד ניכרות מיקרי כיון דליכא בליטה משא"כ הכא אלא כוונתו דאם אין בולט ד' טפחים לא דכה"ג נקרא מחיצות ניכרות ואמרי' גוד אסיק ולא גרע מעמוד ואף שאין זה סברא פשוטה מ"מ הדין דין אמת דלא גרע מעמוד ולפ"ז מ"ש דלא גרע כו' אינו ראיה כ"א לו' הדין שדינו כעמוד וכן מוכח מהתו' שם כפי מה שכתב מהרש"א שהוקשה וז"ל י"ל למה איצטריך לו' דכל הגג אסור דנפרץ במלואו כו' דהא מהאי טעמא דבליטה אסו' משום דל"ל מחיצה ולא הוי רה"י מהאי טעמא נמי כל הגג לא הוי רה"י כו' דבעינן מחיצות ניכרות ויש לו' דודאי בליטה כו' וגדיים בוקעים נעשה כרמלית אבל כל שאר הגג שעומד עד כנגד המחיצות אינו נעשה כרמלית כיון שא"א שם לגדיים בוקעים והוי רה"י ואף שאין מחיצות ניכרות אי לאו דנפרץ במילואו כו' עד כאן לשונו ואם כן אי אין הבליטה רחב ד' דהוי מקום פטור ואין הגג נפרץ למקום האסור יש לגג דין רה"י אף דאין מחיצות הבית ניכרות ומכל מקום אמרינן גוד אסיק ויש לו דין עמוד ועיין בספר תוספות שבת שהבין דברי תו' בע"א: ומכל מקום כששני כו' ר"ל שני גגים גדולים דאין לשום א' גפופין דלעיל מיירי בגג קטן סמוך לגדול דהגדול יש לו גפופים דהיינו דאמרי' גוד אסיק חוץ מאם יש לו בליטה כנ"ל משא"כ אם שני גגין סמוכים זה לזה ואין אויר ביניהם ל"ל גוד אסיק ואוסרים זה על זה וכן פי' רש"י שם בהאי דרב במה שאמר ואין מחיצות ניכרות ר"ל כה"ג כוון דכ"א נפרץ למקום האסור לא אמרינן גוד אסיק:
א סָעִיף א ס"א ואפי' אם. שבת ק"א ב' וכן שתי ספינות כו' ועתוס' בעירובין י"ז א' ד"ה עירב: ואפי' סתמה. שם ס"ח ב' מבטלין וחוזרין כו': ולהרמב"ם. כמו בספינות הנ"ל דנפסקו נאסרו מזו לזו והם דחו דשם שאני דאין קבועין ואתו לטלטולי מזו לזו דרך הים שהיא כרמלית והרמב"ם לשיטתו אזיל שפירש בפי' המשנה ובחיבורו שם אע"פ שמוקפות מוקפות מחיצה אבל הם פי' כפרש"י סמוכות:
ב סָעִיף ב ס"ב אפילו כלי הבית. רש"י שם: אבל חצר. משום דליתנהו למחיצות כמ"ש י"ז א': חצר שנפרצה. מתני' צ"ד א': לר"ה או. צ"ה א' וכרב וע"ש תוס' ד"ה ושמואל כו':
ג סָעִיף ג ס"ג קודם שבת. צ"ג ב' ל"ת מר אימר כו': ואין בפרצה. ט' ב' קטנה כו': כלים ששבתו. כנ"ל רש"י שם במתני': אא"כ עירבו. ז' ב' כאן כו' וערש"י שם: והיינו כו' וכשכותלי. ל"ד דאף כותל א' סגי: דאל"כ. שם ט' ב':
ד סָעִיף ד ס"ד קודם שבת. כנ"ל ס"ג: ששבתו. ככ"ל: אבל אם. רש"י שם ועתוס' שם פ"ט א' ד"ה במחיצות ורא"ש שם: אא"כ פתוח. מתני' זיז כו' פ"ט ב': ארבע. דהוי כחורי רה"י שבת ז' ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.