א מִי שֶׁיָּשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְדַוְקָא בְּאָדָם, מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וְאִם הָיָה נֵעוֹר הָיָה קוֹנֶה יָשֵׁן נָמֵי קוֹנֶה; אֲבָל חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה וְהֵם כְּרַגְלֵי הַזּוֹכֶה בָּהֶם תְּחִלָּה שֶׁיָּכוֹל לְהוֹלִיכָן לַמָּקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ הוּא. אֲבָל חֶפְצֵי הָעַכּוּ"ם, קוֹנִין שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲלֵיהֶם לָאו בְּנֵי שְׁבִיתָה נִינְהוּ, גְּזֵרָה חֶפְצֵי עַכּוּ"ם אָטוּ חֶפְצֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הוֹצִיאָן עַכּוּ"ם חוּץ לִתְחוּמָן וֶהֱבִיאָן לָעִיר, יְכוֹלִים לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ, שֶׁכֻּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מֻקֶּפֶת לַדִּירָה. וּסְתָם עֲיָרוֹת מֻקָּפוֹת לַדִּירָה, שֶׁבּוֹנִים בָּתִּים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִים אוֹתָם; אֲבָל סְתָם מִבְצָרִים אֵינָם מֻקָּפִים לַדִּירָה. הַגָּה: וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁאִיל כֵּלָיו לְעַכּוּ"ם וְהֶחֱזִירָן בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָן חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אִם אֵין הָעִיר מֻקָּף מְחִצָּה, שֶׁהֲרֵי הַכֵּלִים קָנוּ שְׁבִיתָה אֵצֶל עַכּוּ"ם (אוֹר זָרוּעַ).
א סָעִיף א (א) דהואיל ואם היה ניעור וכו' - ר"ל דאף שבין השמשות שהוא זמן קניית שביתה היה ישן ולא היה מתכוין לקנות שם שביתה אפ"ה קנה לו שם שביתה להיות לו משם אלפים אמה לכל רוח והטעם דהואיל ואם היה ניעור וכו':
ב סָעִיף א (ב) חפצי הפקר וכו' - דחפצי ישראל שיש להם בעלים הם כרגלי הבעלים אבל חפצי הפקר שאין להם בעלים ומעצמן לא קנו שביתה במקומן משום דלאו בני דעת הן לעולם ולא דמו לאדם ישן:
ג סָעִיף א (ג) למקום שילך הוא - ואף שהוא חוץ לאלפים למקום הנחת כלים מתחלה:
ד סָעִיף א (ד) במקומן - היינו במקום הנחתן בין השמשות דמשם יש להן אלפים אמה לכל רוח ולא יותר:
ה סָעִיף א (ה) גזירה - כיון דעכ"פ יש להם בעלים אם נאמר דלא קנו שביתה אתו למימר גם בכלים שבעליהם ישראל שלא קנו ג"כ שביתה ויתירו להוציאן חוץ לאלפים:
ו סָעִיף א (ו) שכולה כד"א - פי' דמן הדין חפצים שהוציאן חוץ לתחומן אסורין לטלטלן רק בד"א מ"מ בעיר זו שהיא מוקפת מחיצות מותר לטלטל בכולה דנחשבת כולה כד"א:
ז סָעִיף א (ז) מוקפת לדירה - שבנו תחלה בתים לדירה ואח"כ הקיפו בחומה סביב משא"כ אם היה ההיקף מקודם אין לטלטל שם אלא בד"א אם היה ההיקף יותר מבית סאתים וערים הפרזים שלנו כיון שתקנו המבואות כדינן בצוה"פ נחשבת כולה מוקפת לדירה דהבתים הרי הם כמחיצות ומקומות הפרוצים הלא נתקנו בצוה"פ דנעשים לדירה דהלא בונין הבתים תחלה ואח"כ עושים הצוה"פ וחצר לעולם חשוב כד"א:
ח סָעִיף א (ח) סתם מבצרים - דדרך הוא לעשות תחלה המבצר ואח"כ מתישבין בתוכו אנשים לדור:
ט סָעִיף א (ט) שהשאיל כליו לנכרי - מערב שבת והוליכן לביתו שהוא חוץ לתחום דאף דהכלים של ישראל הם מ"מ כיון שהשאילן לו קנו שביתה אצלו וכ"ש בשואל כלים מן העכו"ם בשבת:
י סָעִיף א (י) שלא לטלטלן וכו' - היינו במלבושים דבשאר כלים בלא"ה אסור לטלטל בשבת חוץ לד"א כיון שאין עירוב וביו"ט משכחת אף בשאר כלים דאין בו איסור הוצאה:
א סָעִיף א אבל חפצי הפקר אינם קונים שביתה. בגמ' אמרי' בדף מ"ו דהיינו לקולא דאלו היה קונה שביתה לא היה יכול להוליכו רק לתחום שלו ונ"ל דאם נפקא לן קולא מזה דקנה שביתה כגון ששנים זכו בו בפעם א' וא' עירב למזרח וכלה תחום שלו סמוך למקום החפץ והשני עירב למערב וג"כ כלה תחום שלו סמוך למקום החפץ דבזה אמרינן שאין א' מהם יכול להוליכו רק למקום שמותר לשניהם דהיינו באותו מקו' החפץ וסמוך לו קצת ותו לא כמו דאי' לעיל סי' שצ"ו בדין שנים ששאלו חלוק כו' ואלו אומרים שהחפץ קנה שביתה יכול להוליך כל א' עד אלפים ממקום שכלה תחום של החפץ דודאי ששביתה של החפץ על ידי אלו המוצאים אותו בשבת בזה אמרי' ג"כ לקולא דקנה שביתה ולפ"ז קשה במ"ש אח"ז בחפץ של עכו"ם דקנה שביתה משום גזירה משום חפץ ישראל ולפמ"ש דיש לפעמים קולא אם קנה שביתה במצאוהו שנים ה"נ יש קולא אם יש שבית' באם שנים שאלו אותו מהעכו"ם וכיון שבאמת אין להם שבית' נעש' קולא שלא כדין וצ"ע:
ב סָעִיף א שלא לטלטלן חוץ לד"א. אם אין העיר מוקף מחיצה נ"ל דאם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צ"ה דהוה כולו כד"א דהא עי"ז מותר לטלטל מרשות לרשות ובמבוי עצמו דאנו חושבין כל המבוי כרשות א' ה"נ לענין בא מחוץ לתחום דהוה כולה כד"א ומותר לטלטלו בכל המבוי וכ"מ לרש"ל בפ' א"צ סי' ט' ז"ל דוקא בתוך ד"א אם הוא בשד' או שהובא בתוך חומת העיר דחשבינן כולה כד"א וכ"ש בחצר עכ"ל הנה לא מצא איסור רק בשדה ולא בחצר וזה המבוי שהותר' בצ"ה כחצר א' דמי כנלע"ד ברור:
א סָעִיף א כרגלי. ואם ב' זכו בו בפעם א' וא' עירב למזרח ואחד למערב אין אחד מהם יכול להוליכו אלא למקום שמותר לשניהם. ט"ז ע"ש:
ב סָעִיף א מוקפת. ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצ"ה חשיבי מוקף לדירה שהרי בונין בתים תחלה ואח"כ עושין צ"ה כמ"ש סימן שנ"ח ס"ב וע"ש ס"א בהג"ה דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ"א:
ג סָעִיף א מוקף. נ"ל באם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צ"ה דהוה כולו כד"א דהא עי"ז מותר לטלטל מרשות לרשות ובמבוי עצמו דאנו חושבין כל המבוי כרשות א' ה"נ לענין בא מחוץ לתחום דהוה כולו כד"א ומותר לטלטל בכל המבוי וכ"מ לרש"ל בפ' א"צ סי' ט' ט"ז ע"ש ועיין מ"ש בס"ק ב' בשם המ"א:
א סָעִיף א מ"ש בש"ע אבל חפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן כו' גזרה חפצי העכו"ם אטו חפצי ישראל מלשון זה משמע אפילו בעליהן העכו"ם הוא במקום אחר אין החפצים כרגלי העכו"ם כ"א קנו שביתה במקום שמונחים וכ"מ לשון הטור ובס' ת"ש השיג דהא מטעם גזירה אטו חפצי ישראל קאתינן עליה ובחפצי ישראל הרי הם כרגלי בעליהן א"כ ה"ה בחפצי עכו"ם י"ל שהן כרגלי בעליהן העכו"ם ובאמת מסתברים דברי ס' ת"ש וליישב דעת הפוסקים דס"ל דקונין שביתה במקומן י"ל קצת דס"ל דבהכי סגי כיון דע"פ הרוב הכלים הם במקום בעליהן א"כ אם לפעמים אינן במקו' בעליהן ואנו אומרים שקונין שביתה במקומן לא אתי לאחלופי בכלי ישראל כה"ג כיון דלא שכיח שלא יהיו במקום שבעליהן הם ואעפ"כ קנו שביתה משום לא פלוג וקצת ראיה לזה ממה דאמרינן דף מ"ז ע"ב אר"י חפצי עכו"ם אין קונין שביתה ומסיק הש"ס אליביה דמאי קמ"ל אי אליביה דרבנן פשיטא השתא חפצי הפקר ס"ל דאין קונין שביתה חפצי עכו"ם דבעליהן אין בני שביתה לא כ"ש ואי אליביה דריב"נ דא"ל חפצי הפקר קונין שביתה קמ"ל דחפצי עכו"ם אין קונים והתניא רשב"א או' השואל כלי מן העכו"ם בי"ט כו' והכלי ואוצרות (של הפקר) ששבתו תוך התחום יש להם אלפים אמה לכל רוח. ואי ריב"ן מודה בחפצי עכו"ם האי ברייתא דלא כמאן. אלא לריב"ן חפצי עכו"ם קונים שביתה ור"י א"ש אמר לשמעתיה אליביה דרבנן. ולא תיקשי לרבנן פשיטא. קמ"ל סד"א נגזור חפצי עכו"ם אטו חפצי ישראל קמ"ל ור' יוחנן אמר חפצי עכו"ם קונין שביתה דגזרינן כלים של עכו"ם אטו כלי ישראל וקי"ל כרבי יוחנן והנה ל' הברייתא דקתני י"ל אלפים אמה לכל רוח משמע ממקומן דומיא דאוצרות של הפקר: וגם הל' אלפים אמה לכל רוח משמע כן וכדלעיל דף מ"ה ע"ב אם כן אפילו את"ל דאתי' ברייתא גם לר"י כריב"ן ולא כרבנן מכל מקום תיקשי מנ"ל לרבי יוחנן דרבנן מודים בכלי עכו"ם משום גזירה ואי דמסתבר ליה הכי לרבי יוחנן תיקשי הא דחזינן לריב"ן דלא גזר דהא ס"ל דחפצי עכו"ם דינן כחפצי הפקר וקונים שביתה במקומן. וא"א דס"ל דראוי לגזור אטו כלי ישראל הל"ל חפצי עכו"ם כרגלי בעליהן. אלא ע"כ דלא גזר והניחו על הדין דא"כ מנ"ל לר"י דלרבנן גזרינן א"ו דאפי' גזרי' מ"מ בהכי סגי אי קונים שביתה במקומן וא"ש דלכך לריב"ן א"צ לגזור דמדיכ' לדידיה קונים שביתה במקומן וק"ל. ודע דמ"ש הט"ז להקל בס"ק א' חלק עליו בספר ת"ש דה"ל תרי קולי דסתרי אהדדי:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.