א הַמְהַלֵּךְ חוּץ לַתְּחוּם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּגוֹן שֶׁקָּפַץ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים שֶׁגְּבוֹהִים עֲשָׂרָה, וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יֵשׁ תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ לָאו; וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה בִּדְרַבָּנָן, יִהְיֶה סְפֵקוֹ לְהָקֵל, הַגָּה: מִיהוּ אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה אוֹ עַל יְדֵי קְפִיצַת שֵׁם מִתּוֹךְ י"ב מִיל חוּץ לְי"ב מִיל, אַזְלִינָן לְחֻמְרָא לְמָאן דְּאָמַר תְּחוּמִין י"ב מִיל הָוֵי דְּאוֹרַיְתָא. (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וּתְשׁוּבַת רַמְבַּ"ם), וְהוֹאִיל וְאֵין בַּיַּמִּים וּבַנְּהָרוֹת אִסוּר תְּחוּמִין דְּאוֹרַיְתָא לְדִבְרֵי הַכֹּל, לְפִי שֶׁאֵינָם דּוֹמִין לְדִגְלֵי מִדְבָּר. מִי שֶׁבָּא בִּסְפִינָה בְּשַׁבָּת וְהִגִּיעַ לַנָּמֵל, אִם מִשֶּׁנִּכְנַס הַשַּׁבָּת עַד שֶׁהִגִּיעַ לַנָּמֵל לְעוֹלָם הָיְתָה לְמַעְלָה מִי' מִקַּרְקַע הַיָּם אוֹ הַנָּהָר, יוֹרֵד וְאֵינוֹ נִמְנָע וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁפָּגַע בּוֹ לְמַטָּה מִי'. הַגָּה: וְאִם הוּא סָפֵק אִם הוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ לֹא', אַזְלִינָן לְקֻלָּא (הַמַּגִּיד פכ"ז). וְאִם כְּבָר יָצָא אַלְפַּיִם מִמָּקוֹם שֶׁפָּגַע לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, דְּאֵין לוֹ רַק אַרְבַּע אַמּוֹת, מִכָּל מָקוֹם אִם צָרִיךְ לָצֵאת מִן הַסְּפִינָה מִכֹּחַ גְּשָׁמִים שֶׁיּוֹרְדִים עָלָיו, אוֹ שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְצָרִיךְ מִכֹּחַ זֶה לִכָּנֵס בָּעִיר, הֲוָה לֵיהּ כָּל הָעִיר כְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו, וְכֵיוָן דְּעָל עָל. (אוֹר זָרוּעַ וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ' מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ). וְע"ל סי' ת"ו וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' רס"ו מִי שֶׁרוֹכֵב בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת כֵּיצַד יַעֲשֶׂה.
א סָעִיף א (א) למעלה מעשרה טפחים - דכל למעלה מעשרה אינו מקום הילוך דעיקר מקום הילוך על הארץ היא או עכ"פ בתוך עשרה דחשיב נמי כהילוך על הארץ ונסתפקו חז"ל אם שייך בזה איסור תחומין:
ב סָעִיף א (ב) שקפץ וכו' - וה"ה בהילוך באויר ע"י שם וכדלקמיה:
ג סָעִיף א (ג) ואין וכו' - דהרי הוא כאלו הולך באויר אבל אם היה בהם ד' על ד' דניחא תשמישתיה להילוך חשוב כמהלך על הארץ ופשיטא דאיסור תחומין נוהג שם. ואפילו אם היה רק עמוד אחד של ארבעה טפחים מקצתו בתוך תחומו ומקצתו חוץ לתחומו אסור לצאת מראש האחד לראש השני [רש"י]:
ד סָעִיף א (ד) ד"ט על ד"ט - הא אם היה מצד אחד פחות מד"ט אף אם היה ארוך הרבה לא ניחא תשמישתיה וג"כ בכלל ספק הוא:
ה סָעִיף א (ה) בדרבנן - כגון חוץ לתחום דאלפים אמה עד י"ב מיל שהוא לכו"ע מדרבנן:
ו סָעִיף א (ו) בדרך זה - ר"ל ע"י עמודים:
ז סָעִיף א (ז) למאן דאמר וכו' - ר"ל להפוסקים דנקטי להלכה כהירושלמי דחוץ לי"ב מיל הוי דאורייתא וילפינן זאת מקרא דאל יצא איש ממקומו ביום השביעי ומקום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. ומדברי המחבר שכתב ומה שיהיה בדרבנן וכו' משמע שמצדד כן להלכה להחמיר ביבשה בחוץ לי"ב מיל אפילו בלמעלה מעשרה שהוא ספק דאורייתא ובביאור הגר"א נוטה דעתו להפוסקים דלעולם הוא דרבנן:
ח סָעִיף א (ח) והואיל ואין בימים ובנהרות וכו' - ר"ל אפילו חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאין דומין וכו' דלמ"ד דאורייתא ממדבר ילפינן כנ"ל והליכתן במדבר היה ביבשה ולא במים ולכן מקילינן בהו למעלה מעשרה:
ט סָעִיף א (ט) מי שבא בספינה בשבת - אין ר"ל שנכנס בספינה בשבת דאי הכי הלא היה בביה"ש ביבשה וקנה שם שביתה ואסור לירד מהספינה לנמל אלא ר"ל שבא עם הספינה בשבת והגיע לנמל:
י סָעִיף א (י) לעולם וכו' - דאם היתה אפילו פ"א למטה מעשרה אף בתוך השבת קנה שם שביתה ואם ממקום ההוא עד הנמל הוא יותר מאלפים שוב אינו רשאי לירד מהספינה להנמל דאין לו אלא ד"א דהיינו מקום ישיבתו בספינה שחשיבא כולה כארבע אמות וכשמפליג בשבת בספינה העומדת למעלה מעשרה טפחים ע"מ לירד ממנה בשבת זה במקום אחר מעבר השני שהוא חוץ לאלפים אמה צריך ליזהר שמיד שקנה שם שביתה בספינה בבין השמשות כשהיא עומדת למעלה מעשרה טפחים לא יצא ליבשה דאם יצא ליבשה שעה אחת קנה שם שביתה ושוב יהיה אסור לו לירד ממנה לנמל שהוא חוץ לאלפים ממקום שביתתו על הארץ וכמש"כ בסימן רמ"ח ע"ש:
יא סָעִיף א (יא) יורד וכו' - ואם הספינה רחוק מן הנמל יורד דרך כבש. ולעבור דרך מעבורת השט ע"פ המים (שקורין פראם) אם היא קשורה בספינה ובנמל לכו"ע מותר לירד ואם אינה קשורה יש מתירין ויש אוסרין מפני שנראה כשט כיון שלא שבת עליו מבע"י אכן בשו"ע הגר"ז משמע דכשלא יצא מן הספינה ליבשה מעת ששבת ביה"ש עד עכשיו מותר:
יב סָעִיף א (יב) ממקום שפגע - ר"ל אם פגע במקום שהוא למטה מיו"ד רחוק מן הנמל מודדין לו האלפים אמה משם:
יג סָעִיף א (יג) אם הוא למעלה מעשרה וכו' - קאי אשיעור י"ב מיל דימים ונהרות וה"ה לענין שיעור דאלפים דיבשה:
יד סָעִיף א (יד) אזלינן לקולא - ותלינן דמשנכנס השבת עד שהגיע לנמל היה למעלה מעשרה משום דספיקא דרבנן לקולא:
טו סָעִיף א (טו) ואם כבר יצא - ר"ל שפגע במקום אחד למטה מי"ט וקנה שם שביתה ונתרחק שם יותר מאלפים דמן הדין אין לו רק ד"א כדין יצא חוץ לתחום דאפילו באונס אין לו רק ד"א אפ"ה אם מחמת אונס נכנס בתוך עיר מוקפת מחיצות נחשב לו כל העיר כד"א כדין הוציאוהו עכו"ם ונתנוהו בתוך עיר מוקפת מחיצות בסימן ת"ה ואם לא יצא חוץ לאלפים ורק שכלתה מדתו בחצי העיר אינו רשאי לילך רק עד מקום שכלתה מדתו. הבא ביו"ט מחוץ לתחום ממקום שפגע למטה מעשרה מ"מ בשבת שלאחריו מותר ללכת אלפים ממקום שעומד דשבת ויו"ט שתי קדושות הן ומשום הכנה אין בו איסור כיון דלא עביד ולא מידי [אחרונים]:
טז סָעִיף א (טז) מכח גשמים וכו' - וכ"ש אם דחפוהו עכו"ם לתוך העיר דהוי ליה כל העיר כולה כד"א ומ"מ לא יאמר לעכו"ם שידחפו אותו:
יז סָעִיף א (יז) או שצריך וכו' - וכל זה כשלא מצא מקום צנוע לפנות וכן מקום להסתר מחמה או גשמים עד תוך העיר דאל"ה אסור לו לכנוס וכדלקמן בסימן ת"ו וזהו שכתב רמ"א ועיין לקמן וכו':
א סָעִיף א הוי דאורייתא. ודוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוי דרבנן (רלב"ח כ"ח) ובר"מ אלשקר מ"א נראה שחולק בזה (כ"ה שצ"ז):
ב סָעִיף א והואיל וכו'. אפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין וכו' ולכן אזלינן לקולא (מ"מ וכ"מ פכ"ז) ר"מ אלשקר סימן ק"ח כ' דמותר לירד מן הספינה במעבור' אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת וע' ת"ד ע"ד (כ"ה) עמ"ש ססי' של"ט וכ' בכ"ה דאם הספינה גוששת אסור להלך כולה דאין להלך בה יותר ממיל עכ"ל בשם בד"ה ובסי' ת"ה ס"ז אי' בהדיא דמותר ע"ש:
ג סָעִיף א למעלה מי'. ואף על גב דמים קנו שביתה אף על פי שהם למעלה מי' כמו שכתבתי סי' שצ"ו סי"ד י"ל דמים חשיבי כולהו כחדא דמחוברין הם לקרקע (תו' ד' מ"ה) ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים (בד"ה בשם הרשב"ץ):
ד סָעִיף א ואם כבר יצא. כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים:
ה סָעִיף א ה"ל כל העיר כד"א. צ"ל דמיקרי יצא שלא לדעת עסי' ת"ה ס"ז וה"ה דחפוהו עכו"ם לתוך העיר ה"ל כולה כד"א ועמ"ש סי' ת"ה ס"ו (מהרי"ל) ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מי' אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ"ש סי' ת"ג וסימן א': הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי"ט שלאחריו חוץ לד"א (ב"י והג"ה וש"ל דלא כש"ג) ופשוט דהג"א מיירי שפגע פעם א' למטה מי' דהא פסק דאין תחומין למעלה מי' ושניהם הם מא"ז אלא שהרב"י מביא ממנו ראי' למ"ד יש תחומין למעלה מי' והפליג מע"ש והע"ש לא דק עסי' רמ"ח:
א סָעִיף א בימים. אפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין לדגלי מדבר ולכן אזלינן לקולא. ר"מ אלשקר סימן ק"ח כתב דמותר לירד מן הספינה במעבורת אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת ועי' ת"ד ע"ד כנה"ג. ועיין מ"ש סי' של"ט ס"ז:
ב סָעִיף א למעלה. וכתב המ"א ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים. בד"ה בשם הרשב"ץ:
ג סָעִיף א יצא. כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים:
ד סָעִיף א וצריך. וה"ה אם דחפוהו עכו"ם לתוך העיר ה"ל כולה כד"א ועיין מ"ש סימן ת"ה ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מיוד אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ"ש סי' ת"ג וסי' ת'. הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי"ט שלאחריו חוץ לד"א. ב"י ועיין מ"א:
א סָעִיף א (ס"ק א) הוי כו' אבל כליו ובהמתו כו' ע' לעיל ס"ס ס"ה במ"א ס"ק ח"י:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) והואיל כו' וי"א במעבורת כו' ס"ס של"ט ושם מיירי כשקנה שביתה בספינה ראשונה ע"ש: (ס"ק ב) למעלה כו'. דמים חשיבי כו' אבל מה שע"ג מים מודדים מקרקע המים יהוי למעל' מי' דדוקא מים שכלם מין א' וקני שביתה למטה משא"כ הספינה דהוא מין אחר:
ג סָעִיף א (סק"ה) כו' צ"ל דמיקרי יצא שלא לדעת ר"ל כיון דנעשה בהיתר דינו כיצא שלא לדעת דאלו מיקרי יצא לדעת קי"ל לקמן סי' ת"מ דאין כל העיר נחשב כד"א: ואם יצא ממקום שפגע כו' כצ"ל: שבא בשבת כו' בי"ט שלאחריו. וה"ה איפכא אי בא בי"ט מח"ל מותר לילך בשבת שלאחריו חוץ לד"א והיינו שיש לו אלפים ממקום שהיה בין השמשות בשבת שאחריו והטעם בשניהם מבואר בב"י דשבת וי"ט שני קדושו' הן וקנה שביתה חדשה בב"ה של שבת שאחריו או י"ט שלאחריו ואין זה מיקרי הכנה כדלקמן סי' תט"ז סעיף ב' דשבת וי"ט הסמוכים זה לזה אסור לערב ביום א' על יום שני משום הכנה היינו דוקא ע"י מעשה או אמירה כמבואר שם משא"כ כאן דליכא לא אמירה ולא מעשה: ופשוט דהג"א מיירי כו' דהא פסק כו' אלא שהרב"י כו' והע"ש לא דק ז"ל הרב"י ואפילו לדברי הפוסקים דיש תחומין למעלה מי' יש דרכים להקל שכתב בהג"א דמי שבא בספינה מח"ל בי"ט שחל בע"ש דמותר לו בשבת לצאת ממנו ולכנוס לעיר ולהלך את כלה עכ"ל. משמע דס"ל דיש תחומין למעלה מי' דאל"כ ל"ל לכתוב להג"א דין זה בבא בי"ט כו' לצאת בשבת אפי' בא בשבת לענין לצאת בו ביום ה"ל לכתוב עכ"ל הרב"י והקשה בספר ע"ש דע"כ הג"א ס"ל אין תחומין למעלה מי' דאל"כ איך תמצא שבא בספינה מחוץ לתחום בי"ט וע"ז כתב מ"א דבלא"ה מוכח דס"ל אין תחומין דהא הא"ז שמשמו כתב בהג"א דין הנ"ל ס"ל להדיא אין תחומין למעלה מי' (אבל הוכחת ס' ע"ש אינו הוכחה וק"ל) אלא מיירי שפגע פ"א למטה מי' (וכ"כ בס' ע"ש) (וא"כ קנה שם שביתה) וכיון שעתה הוא חוץ לתחום ממקום ההוא אין לו רק ד"א כדלעיל ומ"מ בשבת שאחריו מותר וכיון דמוכח מהג"א הנ"ל דכה"ג לא מיקרי הכנה א"כ ממילא ידעינן דלמ"ד יש תחומין למעלה מי' והפליג מע"ש דאלו הפליג בשבת אפי' למ"ד אין תחומין למעלה מי' אם יצא ח"ל אין לו רק ד"א כיון דהפליג בשבת הא היה ב"ה ביבשה א"כ קנה שביתה ביבשה ונמצא הוא עתה חוץ לתחום ויצא בשבת חוץ לתחום (וצ"ל באמת באיסור או בשגיא') דאין לו רק ד"א מ"מ בי"ט שאחריו יש לו אלפים אמה כיון דמוכח דזה לא מיקרי הכנה דאי הפליג בע"ש ולא פגע בשום פעם למטה מי' למ"ד אין תחומין למעלה מי' ואי פגע פ"א למטה מי' למ"ד אין תחומין דיניהם שוה וא"כ צ"ל מ"ש הרב"י על הג"א וז"ל משמע דס"ל דיש תחומין למעלה מי' כו' ע"כ לאו דוקא אלא מיירי בנדון דאפי' למעלה מי' מקרי ח"ל דהיינו שפגע פ"א למטה מי' או כיון שאין זה מכוונת הרב"י לפרש דברי הג"א כמאן ס"ל אי יש תחומין או אין תחומין כ"א דהוכיח מדבריו דאפי' למ"ד יש תחומין כה"ג לא מיקרי הכנה וכיון דאי פגע פ"א למטה מי' אפילו למ"ד אין תחומין דינו שוה כמו למ"ד יש תחומין כנ"ל לכן לא דקדק הרב"י בזה:
א סָעִיף א ס"א ומה שיהיה. ע' רי"ף פ"ו דשבת גבי פורפת כו' וכ"ה בגמרא שם ל"ד א' עירובין מ"ה ב' י"ט ג' ב' ושארי מקומות בש"ס וה"ה בספיקא דדינא כמ"ש בפ"ק דע"ז: מיהו. שם ושם: ולא ע"י. בגמ' שם: למ"ד כו'. רי"ף ספ"ק דעירובין בשם הירושלמי וכ"כ תוס' בחגיגה י"ז ב' בד"ה דכתי' כו' בשם י"מ אבל כת' דהש"ס שלנו פליג על הירושל' מדקאמר בפ"ו דשבת ופכ"ד דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע ול"ק ג"כ אליבא דרבנן ובכה"ג וכן הקשה הרא"ש בספ"ק דעירובין וכן הריטב"א וש"פ והביאו עוד ראיות ממ"ש בכמה מקומות תחומין דרבנן עירובין דרבנן וע' תוס' שכ ואינה כלום דודאי ד' אלפים אמות דרבנן אבל ראיה גדולה יש ממ"ש מ"ה ב' ואמאי ליקני כו' ואב"א הוי כו' ושם כמה מילין: והואיל ואין. לשיטת הרי"ף בפ"ק דשבת דבמקום שיש איסור תחומין אפי מיום ראשון אסור להפליג וכמ"ש בסי' רמ"ח וע"כ הא דספינה למעלה מי' כמ"ש הרי"ף שם וצ"ל דאין תחומין: מי שבא. שם ל"א בספינה כו' ת"ש מעשה שבאו כו': ממקום שפגע. אפי' באמצע היום מדקאמר שם אא"ב כו' ודלמא עמדה ועתוס' מ"ה ב' ד"ה ליקנו בעובדא דר"ג כו' וז"ש כאן לעולם היתה כו': ואם הוא. כנ"ל דספיקא דרבנן הוא: ואם כבר כו' דאין לו. שם אי א"ב כו' דילמא עמדה: מ"מ אם צריך. כמש"ל סי' ת"ו: ה"ל כל העיר. שם הוליכוהו לעיר. וה"ה בכה"ג כמ"ש אא"ב כו' כנ"ל והלכה כר"ג וא"ל משום דשבת באויר מחיצות דמדפריך דכ"ע מיהת הלכה כר"ג בספינה כו' ולא שאלו על ר"ג גופא מ"ט אלא ש"מ דאף ע"ג דיצא לדעת לא מהני כמ"ש בסי' ת"ה ס"ו כאן ה"ל כשלא לדעת:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.