א שַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי הַפֶסַח קוֹרִין אוֹתוֹ שַׁבָּת הַגָּדוֹל, מִפְנֵי הַנֵּס שֶׁנַּעשָׂה בּוֹ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לוֹמַר בְּמִנְחָה הַהַגָּדָה, מִתְּחִלַּת עֲבָדִים הָיִינוּ עַד לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ; וּפוֹסְקִים לוֹמַר בָּרְכִי נַפְשִׁי (מִנְהָגִים).
א סָעִיף א (א) מפני הנס - שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת ולקחו כ"א מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המטה כמש"כ בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר. ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת ע"כ קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול:
ב סָעִיף א (ב) במנחה ההגדה - לפי שהיתה בו התחלת הגאולה והניסים ואפילו אם חל שבת הגדול בע"פ ואז דורשין בשבת הקודם [אחרונים]:
א סָעִיף א מפני הנס. שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואות' שנה היה בשבת עיין בטור והקשו ה"ל לקבוע י"ט בי' לחדש אפי' חל בחול כמו שאר המועדים ואפשר מפני שקבעו בו תענית שמת' בו מרים כמ"ש סי' תק"פ: ורש"ל הי' דורש שכל א' יאכל מעט קודם פסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתל' במה שאכל וטוב ליתן ממנו לעני (מט"מ ושל"ה) וצ"ע דזה דוקא בדבר חשוב שנתערב יבש ביבש ונאכל א' מהם אז הכל מותר כמ"ש בי"ד סי' ק"י אבל קמח בקמח מקרי לח בלח ואם יש ס' הכל שרי ואם אין ס' הכל אסור וצ"ל דלחומר' בעלמא נקטי' ויש להחמיר הואיל ויצא מפי אותו צדיק:
א סָעִיף א הנס. שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואותו שנה היה יו"ד בחדש בשבת והקשו הוה ליה לקבוע ביו"ד לחדש אפי' חל בחול עיין אחרונים ובח"י. ומה שהקשה הב"י דאם כן כל הד' ימים יהיו נקראים גדולים י"ל דהנס היה שאומרים לשחוט לאלהיהם ובשבת אמר המצרי אמת הוא ומה שלא שחטו משום שהוא שבת משא"כ בשאר ימים מהרב רבי משה רבי אליוש. אין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ וכ"נ. רש"ל היה דורש שכל א' יאכל מעט קודם הפסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתלה במה שאכל. (ומ"א תמה עליו דז"א אלא בדבר יבש עיין י"ד סימן ק"י וקמח בקמח הוי דבר לח ע"ש וח"י כ' דדינא קאמר ואע"ג דלא מהני עכ"פ כ"א בנפל אחד מהם בשוגג ע"ש). טוב ליתן ממנו לעניים. מט"מ ושל"ה:
ב סָעִיף א ההגדה. אפי' חל שבת הגדול בע"פ:
א סָעִיף א (ס"ק א) מפני הנס. שלקחו כ"א שה וקשרו בכרעי מטותיהן ושאלום המצריים למה והשיבו לשחט במצות ה'. והיו שיני המצריים קהות הן נזבח תועבת מצרים לעיניהן ולא היו רשאים לדבר דבר ואע"ג דלפ"ז הי' הנס כל הימים מן עשור לחודש עד ער"פ ששחטוהו. כ' הרב"י דעיקר הנס היה בתחלתו ביום ראשון ואח"ז כיון דדש דש. והתוס' כ הנס בענין אחר כשלקחו ישראל בעשור לחודש שה לפסח נתקבצו בכורי א"ה ושאלוהו למה. והשיבו ישראל זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים ובכורנו יציל. והלכו אל אבותיהם ואל פרעה לבקש שישלחו ישראל לחירות. ולא רצו ועשו הבכורים מלחמה והרגו הרבה מהם. הה"ד למכה ממצרים בבכוריהם: רש"ל כו' וצ"ע כו' אז הכל מותר. ר"ל אע"ג דדבר חשוב לא בטיל מ"מ כה"ג דנאכל א' דיש לתלות דהאיסור כבר נאכל אז בטיל ואע"ג דבעי' שלא יאכל המשוייר אדם א' כ"א בשני ב"א ושתי' בשתי' היינו מצד חומרא. ועוד כדי שיהי' ס"ס חדא שמא נאכל ואת"ל אינו נאכל שמא מה שזה אוכל הוא היתר והיינו התם דודאי נתערב בו איסור משא"כ כאן דלא ידעי' אי יש בו איסור כלל בלא"ה הוי ס"ס חדא שמא ליכא איסור כלל ואת"ל הוי שמא נאכל ואם אין בו ס' הכל אסור ול"מ מה שנאכל א' ובס' ח"י תי' ניהו דק יי"ל דקמח בקמח מקרי לח בלח מ"מ י"א דמקרי יבש ביבש כמ"ש הש"ך וביבש ביבש ק"ל בסי' תמ"ז אע"ג דנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור בפסח ואוסר במשהו וא"כ אי נתערב בקמח חמץ איכא למימר שחוזר וניעור בפסח וכדי לצאת ידי דעה זו צוה לאכול ממנו מעט קודם פסח דיש לתלות שהאיסור כבר נאכל. אע"ג דאי הי' ודאי תערובות ל"מ מה שנאכל א' קודם פסח וחוזר וניעור בפסח מ"מ כיון דליכא אנא חשש שמא נתערב וגם דקי"ל דהעיקר דקמח בקמח מקרי לח בלח סמכי' על מה שנאכל מעט קידם הפסח:
א סָעִיף א ס"א שבת כו'. שבת פ"ו ב' ואותו היום חמישי בשבת כו' ועתוס' שם ד"ה ואותו כו' וכ"ה במדרש ש"ט במזמור קל"ו ובילקוט ריש פ' בא ובפסיקתא שם והגמ"ר וכל בו כ' בע"א: והמנהג. שמאז התחיל הגאולה ע"י לקיחתו אבל הוא דבר שאינו דהא מפורש במכילתא סוף פ' בא שומע אני מר"ח ת"ל ביום ההוא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ת"ל בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.