Shulchan Aruch, Orach Chayim 476 — שולחן ערוך, אורח חיים תעו

סָעִיף א

א (א) שלא לאכול וכו' - ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי בשני הלילות ואפילו צלי קדר [פי' שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו] אע"פ שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול אפ"ה יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בישלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה ואם היה צלוי ואח"כ בשלו מותר לכל: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) שה - בין שה כשבים או שה עזים: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) כולו כאחד כאחד - דהיינו ראשו על כרעיו ועל קרבו כמו בפסח: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ואם היה מחותך או שחסר וכו' - ר"ל שצלה אותו כשהוא מחותך או אפילו כשהוא מחובר אלא שנחתך ממנו אבר אחד קודם הצליה ובשעת צליה הניחו אצלו וצלאו ביחד: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) או שלק וכו' והוא מחובר - ר"ל ואח"כ צלהו כולו כאחד הואיל ואינו דומה לצליית הפסח הרי זה מותר בכל זה: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) אכילה גסה - דהיינו שאינו מתאוה כלל לאכול שאז אינו עושה מצוה מן המובחר שאף שאפיקומן הוא זכר לפסח והפסח נאכל על השובע דהיינו שהוא שבע כבר ולכן אוכלין האפיקומן אחר גמר הסעודה כמו שיתבאר בסימן תע"ז מ"מ צריך שיהא לו קצת תאוה לאכול ואם לאו אין זה מן המובחר ואם שבע כ"כ עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובע אף שדוחק עצמו לאכול אינו יוצא ידי חובתו כלל במצוה זו שאכילה גסה כזו אינה נקראת אכילה כלל. כתבו הפוסקים אל יהיה אכילת אפיקומן עליו לטורח דעי"ז אין מתקיים המצוה מן המובחר: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) וישן מיד - ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ח (ח) אפילו בשר עגל ועוף - ר"ל אף שאין הפסח בא מהם מ"מ אסור לאכלו צלי לפי שהעולם יטעו בין צלי לצלי ויבואו להתיר גם בשר צלוי מכבשים ועזים: ש"ע סָעִיף ב

ט (ט) שטעון שחיטה - לאפוקי דגים וביצים מותר לאכלם צלוים בכל מקום לפי שאין דומין כלל לבשר ולא יטעו בהם. ואפילו הביצה שמניחים על הקערה מותר ע"י צלי ולאכלה [ט"ז]: ש"ע סָעִיף ב

י (י) במקום שנהגו שלא וכו' - אבל במקום שנהגו לאכול צלי מותר לאכול אפילו עגל שצלוי כולו כאחד דאין הפסח בא ממנו: ש"ע סָעִיף ב

יא (יא) ונ"ל הטעם וכו' - והגר"א כתב עוד טעם מפני שהביצה הוא זכר לחגיגה וכמבואר לעיל בסימן תע"ג ס"ד וע"כ צריך לאכלו ג"כ ומה שאין אוכלין הזרוע לפי שעושין אותו צלי כמ"ש בסימן תע"ג ואין אוכלין צלי ויוצאין באפיקומן שאוכלין עכ"ד ולפ"ז נראה דיהדר לאכול גם בליל א' אותה ביצה שעל הקערה ושאר ביצים שאוכלין הוא משום שנשתרבב המנהג: ש"ע סָעִיף ב

יב (יב) שליל ת"ב נקבע וכו' - פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ת"ב וכמבואר לעיל בסימן תכ"ח ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

יג (יג) שהיו מקריבין - ומתאבלין ע"ז ולפי טעם זה שייך המנהג גם ביום השני [ח"י] וכן הוא ג"כ לטעם הגר"א הנ"ל ומ"מ צריך לידע שלכל הטעמים הביצים שאוכלין בתוך הסעודה הוא רק זכר בעלמא ודלא כההמון שחושבים זה למצוה ומחמת זה ממלאים כרסם עד שאוכלין אפיקומן על אכילה גסה ולכן צריך אדם לידע בנפשו [ח"א]: ש"ע סָעִיף ב

יד (יד) רק ב' טיבולים - ומה שטובלין גם המרור שעל הכריכה בחרוסת אין זה טיבול שלישי דהוא רק משום ספק בלבד [ט"ז בסימן תע"ה]: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א לאכול צלי. ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי (לבוש) ונ"ל צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין דהא מחמירין אפי' בבשר עוף ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה כנ"ל עיין בגמרא: ש"ע סָעִיף א

ב אכילה גסה. אפי' שאינו מתאו' לאכול אף על גב שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי' שיהא מתאוה לאכול (ב"ח רסי' תע"א): כתב ב"י סי' תע"ז בשם הרוקח אל יהי אכילת האפיקומן עליו לטורח דאמרינן בנזיר אכלה לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם: ואם קץ במזונו לא יצא כלל כמ"ש סי' תרי"ב ס"ו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג ועוף. ול"ד למ"ש סי' תס"ט דשרי בעוף דהכא גזרינן עוף אטו בהמה דהעולם יטעו בין צלי לצלי אבל דגים מותר לאכול צלי: ש"ע סָעִיף ב

ד שהיו מקריבין. ומתאבלין על זה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א לאכול עמ״א עט״ז. עסי׳ תקמ״ז בט״ז ומ״א ד׳ לכן הביא לבוש יותר מבורר משמע לחולה שרי אף בשלו ואח״כ צלאו אצל אש וצלי קדר אסור לבריא והנ״ץ מתיר בצ״ק ומפרש מ״ש הטור מבושל שרי היינו צ״ק ועפר״ח אוסר בצ״ק וצלאו ואח״כ בשלו ג״כ. ובשר ששהה ג״י בלי מליחה דיש מתירין לצלות ולבשל אח״כ עי״ד מזה משום שמחת י״ט מתירין משא״כ ליל פסח יש כמה צדדין לאסור: ש"ע סָעִיף א

ב אכילה עמ״א ועא״ר. ג׳ מיני אכילות א׳ מתאוה לאכול במ״ע מצוה מן המובחר ב׳ שאין מתאוה ואין קץ יי״ח ולא מן המובחר ובאיסורין חייב. ג׳ קץ במזונו י״ח לא יצא ובאיסורין פטור ועסי׳ תרי״ב בט״ז ו׳ ופר״ח אי לוקה מכות מרדות יע״ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג ועוף ע׳ מ״א ומבושל אף באם עשו מנהג שלא לאכול מנהג שטות הוא ומבטלין משמחת י״ט ורשאי להתיר בפניהם עט״ז ופר״ח: ש"ע סָעִיף ב

ד שהיו עמ״א ואוכלין בב׳ הלילות מטעם זה ובעי רחמנא עלן ע׳ לבוש וע׳ ביד יוסף הביאותיו בט״ז דמת אברהם אבינו ע״ה בע״פ וסעודת הבראה יע״ש ועדשים וקטניות אלא שא״א אוכלין קטניות בפסח כבסי׳ תנ״ג. ולאברהם גילה ה׳ גלות מצרים ובזכות האבות נגאלו וגלות מצרים שלא שלמו ת׳ שנה גרם הגליות אחרות כמ״ש ז״ל לכן מזכירין זה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א (ס"ק א) לאכול כו' עיין בגמרא פסחים דף מ"א דבצלי קדר איכא פלוגתא בין ר' לרבנן בקרבן פסח אי עבדו צלי קדר אי לוקה על אכילתו. אבל בעשה לכ"ע עובר דכתיב צלי אש ולא מחמת דבר אחר. ובצלאו ואא"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו לכ"ע לוקה. והרמב"ם פסק דבין בצלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר לוקה ועיין בכ"מ א"כ ס"ד אי בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר יש להתיר לאכול בפסח דל"ל שמא יאמרו פסח הוא דהא כה"ג בפסח אסור ולכן כ' מ"א דלית' דאפי' איכא תרתי לטיבות' דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי היה צלי קדר. דמ"מ אסור דמ"מ איכא מראית העין שלא ידעו הרואים. שהוא צלי קדר וכ"ש שלא ידעו שנתבשל תחלה אבל צלאו ואח"כ בשלו כיון דנראה עכשיו שהוא מבושל ליכא מראית העין לכן מותר. מיהו בחולה וזקן יש להתיר בזה לאו דוקא היכי דאיכא תרתי לטיבות' דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי הוא צלי קדר אלא בחדא סגי או בשלו ואח"כ צלאו אפי' צלי שפוד. או צלי קדר אפי' לא בשלו תחלה אבל פר"ח חולק וס"ל דלא פלוג רבנן וכל מה שנכנס תחת שם צלי אסור. וא"כ גם צלאו ואח"כ בשלו אסור דגם הוא מיקרי צלי דדוקא גבי קרבן דאיכא קרא למעט דלא מיקרי צלי אבל בעלמא צלי מיקרי ואסור: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) אכילה כו' ב"ח סי' תע"ז ס"ק ה' באמת הם דברי התו' בפסחים דף ק"ז ע"ב ד"ה דלמא כו' אלא שהתו' כתבו דבריהם לענין פסח. והב"ח הוסיף דגם באפיקומן שהוא זכר לפסח הדין כן: כ' ב"י כו' ופושעים יכשלו בם ואם קץ כו' לכאורה האי ואם קץ כו' הוא פירוש לדברי רוקח דלפום ריהטא דברי הרוקח הם נגד דברי הש"ס דנזיר דף כג ע"א: דאמר רבה בב"ח אר"י מ"ד כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. משל לשני ב"א שצלו פסחיהם א' אכלו לשם מצוה וא' לשם אכילה גסה זה כו' וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. א"ל ר"ל האי רשע קרית ליה ניהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד. אלא משל לשני ב"א זה אשתו ואחותו עמו כו' וא"כ ניהו דהרוקח ס"ל דאפיקומן דין פסח יש לו מ"מ הא גם פסח אמרינן דאם אכלו לשם אכילה גסה לא הוי פושע אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דס"ל כמ"ש התו' שם ובפסחים דף ק"ז שהקשו על קושית הש"ס הנ"ל האמרי' ביומא האוכל אכילה גסה ביה"כ פטור אלמא דלאו אכילה מיקרי. ובנזיר משמע דעכ"פ יצא ידי פסח ותי' דתרי גווני אכילה גסה איכא חדא שקץ באכילה ובהאי מיירי ביומא דכה"ג לאו אכילה הוא. ובנזיר מיירי שאינו תאב כלל. ומ"מ יש לו טעם ואינו קץ בה לכן יצא. אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דכוונת רוקח במ"ש אל יהי כו' דאמרי' בנזיר כו' ופושעים כו' הרי דלאכילה גסה קרו פושעים וניהו דדחי ר"ל ואמר דמ"מ פסח עביד. היינו דוקא כה"ג שאינו קץ אבל היכי דקץ דמוכח במס' יומא דל"מ אכילה עליו נאמר ופושעים כו' כס"ד דהש"ס שם. וצ"ל דס"ל דה"ה דהש"ס בנזיר המ"ל דגם אכילה גסה דהתם מיירי בקץ ושפיר ק"ל פושע וכמ"ש מהרש"א בפסחים ע"ש אולם י"ל דרוקח ס"ל כתי' השני דהתו' דפסחים דהא דאמרינן בנזיר דלא הוי פושע ופסח מיהו עביד משום דאכילת פסחים לא מעכבא. וא"כ במצה דאכילתה מעכבת ואין בעשייתה מצוה כי אם האכילה ודאי הוי פושע ועיין בח"י: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג (ס"ק ג) ועוף כו' דלעולם יטעו כו'. דבצלי לפעמים אינו ניכר אם הוא בשר עוף או בשר בהמה: משא"כ בסי' תס"ט דלאו צלי הוא אלא דאיכא מראית העין משום אמירתו שאומר בשר זה לפסח שפיר יש לחלק בין בהמה לעוף. כיון שניכר שהוא עוף יודעים שאין כוונתו לקרבן פסח: אבל דגים מותר. וה"ה ביצים. וכ"כ ט"ז דלא כרש"ל ועיין מה שכתב לעיל סי' תע"ג במ"א ס"ק ח': ש"ע סָעִיף ב

ד (ס"ק ד) שהיו כו' ומתאבלים כו' וטעם אחד שכתב רמ"א שליל תשעה באב נקבע בליל פסח ר"ל שבאותו יום שחל פסח חל גם ט"ב כמה שכתב לעיל סי' תכ"ח בסימן א"ת ב"ש כן כתב ח"י: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א שלא לאכול צלי. עמ"ש בסי' תע"ג סעי' ד' לענין שני תבשילין. וכתב טור בשם אבי עזרי דאשכנז מקום שאין אוכלין צלי הוא: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב אפי' בשר עגל ועוף כו'. בטור בשם אבי עזרי מסיים ודאי מנהג כשר לאכול מבושל במקום שנהגו שלא לאכול צלי ופירש בו ב"י פירוש דחוק לענין מה הוי כשרותו של מנהג זה ונלע"ד דבא לאפוקי מאיזה מחמירים שלא לאכול בשר כלל בליל פסח משום שלא יטעו לומר צלי הוא אוכל ע"ז אמר שאין זה כשר דאם כן מבטל שמחת י"ט ע"כ טפי עדיף לאכול בשר מבושל ולא חיישינן לטועי' בזה. בסי' תפ"ו כתב זרוע של טלה: ש"ע סָעִיף ב

ג בצים זכר לאבילות. בסי' תע"ג הביא ב"י בשם כל בו דגם הביצה שלוקח לא' משני תבשילין היא זכר לאבילות וכבר כתבתי מזה שם דאלו צלוים גם בבצים אסורים כדאי' במרדכי פ' כ"ש בשם הירוש' רבא בעי קומי ר' אמי אפי' בשר עגל או עוף סברין למימר אפי' ביצ' אפי' קולייס פי' דג ר' יודן בר חנן אומר בלבד שיהא מין שחיטה עכ"ל משמע מזה דלהמסקנא מותר בבצים ובדג אלא דוקא מין שחיטה אלא שמתחיל' סוברת אפי' בביצה ודג אוסרת בצלי ולא קיימא לן כן וכ"מ מהטור וש"ע שלא אסרו אלא מין שחיטה וע"כ תמהתי על רש"ל שכתב דאפי' ביצה צלוי' אסורה כדאיתא במרדכי עכ"ל והיאך מביא ראיה ממה דס"ד ולא נשאר כן במסקנא ע"כ נראה דאין איסור צלי בביצה ולא מנהג: ש"ע סָעִיף ב

ד רק שני טבולים עמ"ש רסי' תע"ה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א שלא עט״ז תע״ג ד׳ וע׳ כאן אות ג׳. ועמ״א א׳ אלו הארצות ג״כ א״א צלי. ואף ליל שני א״א צלי א״ר ב׳ וא״ז. וגדי מקולס ג״כ דבכ״מ א״א אף בליל שני ומ״מ לענין נידוי י״ל דוקא בליל א׳ מנדין בגדי מקולס לא בליל שני ועח״י ועסי׳ תצ״ו. לי העני יש בכאן הרהורי דברים ואני בסבך העיון אמרתי הנני פורטם ואשיחה וירוח לי. הנה מ״ש המחבר ובכ״מ א״א שה צלוי כולו כא׳ בלילה הזה ומחותך או חסר אבר או שלוק מותר הוא להר״מ ז״ל פ״ח הי״א ממצה ויש בזה ספיקות רבות א׳ מחותך מיותר כי בברייתא פסחים ע״ד א׳ נזכר רק מחוסר אבר או שלוק יע״ש ב׳ בטור נזכר מקולס ראשו וכרעיו וקרבו ובר״מ וש״ע לא נזכר זה וי״ל כל שהשה שלם וצלוי כא׳ אע״פ שלא צלה עם כרעיו וקרבו יחד אסור ויהיה פי׳ מקולס משובח ער״מ ז״ל ביצה כ״ב במשנה יע״ש. ואמת בסימן תס״ט כתב הר״ב ומקולס ראשו וכרעיו כו׳ כדלקמן משמע דוקא כשצולהו עם כרעיו ובני מעיו כא׳ כמצות הפסח (שמות י״ב) ועט״ז שם ועולת שבת בגדי מקולס אי עשאו אי שרי לאכול או לאו ולפ״ד הע״ש מיירי כאן שנותנו שלם על השולחן הא חתך לאחר צלייה איברים מותר לאכול על השולחן וער״מ ז״ל פרק עשירי מה׳ ק״פ הי״א ודוחק ומשמע דהט״ז בתס״ט מודה להב״ח במקולס עכ״פ דעשייה אסור כמ״ש בביצה כ״ב אין עושין מקולס ואם עשה אף דיעבד אסור לאכול אף חתך אח״כ לאיברים כל שצלאו שלם כא׳ דהרואה יאמר ודאי פסח הוא. ג׳ כמה הוא שלם כי משמע שהכרעים חתכן מפסח ונתן למעלה על ראשו בצדדיו בצלייה רק הרא״ש היה מחובר עם הגוף. ד׳ עתוס׳ פסחים ע״ד א׳ ד״ה נחתך דחסר אבר כשר דיעבד וראיה מה׳ שנתערבו כו׳ חזה ושוק כו׳ והר״מ ז״ל בה׳ ק״פ פ״י הי״א דנחתך אבר משמע דיעבד פסול ומחזה ושוק י״ל מ״ה במינו ברובא בטל (ע׳ חולין צ״ז ב׳) ומדרבנן י״ל התירו בק״פ כמו חלב ג״ה ואף שאר דרבנן עכ״מ שם דוקא שומן גיד וי״ל ה״ה שאר דרבנן ומיהו צלי אף במינו י״ל מ״ה כדי נטילה אסור וי״ל רוב יש ועוד דהר״מ ז״ל בה׳ מ״א פי״ו משמע דטכ״ע דרבנן יע״ש. ה׳ ערש״י פסחים ע״ד א׳ ד״ה איזה במקום שלא נהגו תמוה דמקולס בכ״מ אסור כמבואר ביצה ופסחים ג״ן דאמרי בר נידוי הוא גם מ״ש בח״ל הקשה התוס׳ י״ט יע״ש. והנה י״ל מ״ש בגמרא דאסור לאכול בזה״ז הא בזמן המקדש בשאר עיירות חוץ לירושלים היה שרי דיודעים דאין מקריבין כ״א בירושלים במקדש משא״כ בזה״ז יטעו דקדושה ראשונה בטלה ויאמרו מותר להקריב פסח בכ״מ וקיי״ל דלא בטלה וחייב כרת נמי וכ״ש בלא נזרק הדם כו׳ וז״ש רש״י במקום שלא נהגו היינו צלי בזה״ז וה״ה מקולס דוקא בזה״ז וע״ז כתב בח״ל כלומר דוקא האידנא שגלינו מארצנו כו׳. ז׳ במקולס אסור עשייה ג״כ משמע אף שאין צולה יחד עם כרעיו ובני מעיו שאין פוסל דיעבד הא נחתך אבר דפוסל דיעבד להר״מ ז״ל אין חשש ולפ״ז אסור לצלות אחר חצות היום הא קודם חצות מקולס אין איסור. הא כל שצולה אחר חצות אסור לאכול מבע״י ג״כ דיאמרו פסח הוא הואיל וכבר נאסר בעשייה וצלי מי יתירנו ובשר צלי במקום שא״א דוקא בלילה הא מבע״י מותר לאכול וכ״ש לצלות דלא קבלו עלייהו רק אכילה בלילה לאסור. ומ״ש הר״מ ז״ל והמחבר במקולס בלילה זה הוא ל״ד דה״ה מבע״י כאמור: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב אפילו עט״ז בטור תפ״ו זרוע טלה זכר לפסח וה״ה גדי ומקולס עגל ועוף שלם מותר דמנכר טפי ועפר״ח: ש"ע סָעִיף ב

ג ביצים עט״ז ובתע״ג ד׳ דביצה מבשלין ולא צלויה דאוכלין הביצה בלילה לאבילות או דבעי רחמי עלן וחוששין למ״ש בירושלמי והמסקנא דכל שאין במינו שחיטה שרי אף במקום שא״א צלי. וא״כ רשאי לצלות ביצה ולאכול בליל א׳. ע׳ ביד יוסף פ׳ תולדות דרוש א׳ עשו עבר ה׳ עבירות בא על נערה מאורסה רמז כי אברהם אבינו ע״ה ז״ל מת בע״פ ומש״ה אוכלים ביצים זכר לאבילות ויעקב בישל נזיד ולחם מצה ונתן לעשו כל האוכל מצה בע״פ כבא על ארוסה בבית חמיו יע״ש ויראה כי בוגרת מאורסה אין נותנין זמן ודאי יכול ליקח בכל עת ולברך ז׳ ברכות אף נערה מאורסה נותנין זמן יב״ח אפ״ה מיקרי רשע שלא המתין ה״ה מצה בע״פ ביום ימתין עד הלילה: ש"ע סָעִיף ב

ד רק עט״ז תע״ה אות ו׳ יטבול הכריכה בחרוסת דמספק הוא ולא הוי כמוסיף על הטיבולים יע״ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א שנהגו. ובאלו הארצות אין נוהגין לאכול צלי לבוש. וצלאו ואח"כ בישלו מותר. אבל בישלו ואח"כ צלאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה מ"א וכ"כ הח"י אבל הפר"ח אוסר בין צלאו ואח"כ בישלו בין בישלו ואח"כ צלאו ע"ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב שחיטה. אבל דגים וביצים צלוים מותרים. אחרונים: ש"ע סָעִיף ב

ג ט"ב. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו. וע' ח"י. ופשוט דאין חילוק בין ליל א' לליל ב' בכל הנ"ל. אחרונים: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ס"א ובכל מקום אסור. מתני' ספ"ב די"ט וע' בה"ג: שלא יאכל. שהוא במקום פסח ואמרי' בנזיר ואחד אכלו לשם כו' ובע"פ קכ"א דלמ' אתי כו' ועתו' ק"ז ב' ד"ה דלמא כו': או ישתכר כו'. כמ"ש בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר כנ"ל: וישן מיד. ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בה' פסח כל הלילה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב אפי' כו'. רבא בעי קומי ר' אמי אפי' בשר עגל א"ל אפילו בשר עגל אפי' בשר עוף א"ל אפי' בשר עוף סברין מימר אפי' ביצה אפי' קולייס ר"י בר חנן אומר בלבד מן השחוטה: נוהגין כו'. ול"נ הטעם מפני שעושין אותו זכר לחגיגה וצריך לאכול ומה שאין אוכלין את הזרוע לפי שעושין אותו צלי כמש"ל בסי' תע"ג ואין אוכלין צלי ויוצאין באפיקומן שאוכלין: משום שליל. מדרש רבות קינות על פסוק השביעני כו'. השביעני במרורים זה י"ט הראשון של פסח דכתי' בו על מצות מרורים הרוני לענה מה שהשביעני בליל י"ט הראשון של פסח הרוני בלילי תשעה באב לענה הוי ליל י"ט הראשון של פסח הוא לילי תשעה באב: ויש נוהגין. ויש להביא סמך ממ"ש בפ"ה דברכות ואם בא לשתות כו': ש"ע סָעִיף ב