Shulchan Aruch, Orach Chayim 483 — שולחן ערוך, אורח חיים תפג

סָעִיף א

א (א) מי שאין לו יין - היינו שאין לו כלל אבל אם יש לו יין אפילו רק על כוס אחד [וה"ה שאר משקין אם הוא חמר מדינה לפי מה שמסיק הרמ"א בהג"ה] יקדש עליו ולא יקדש על הפת אף אם דרכו בשארי שבתות ויו"ט לקדש על הפת מ"מ בלילה זה כשתקנו חכמים ד' כוסות תקנו לקדש על היין ולא על הפת. ואם יש לו שני כוסות יקדש על הראשון ואח"כ יאמר ההגדה בלא כוס ובהמ"ז יברך על כוס השני ויצא בזה גם דעת הי"א בסימן קפ"ב דס"ל דבהמ"ז טעונה כוס ואם יש לו ג' כוסות מקדש על אחד ואומר הגדה על אחד ובהמ"ז על אחד וחצי הלל שאחר בהמ"ז יאמר בלא כוס: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) ובוצע - עיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) ומניח ידיו עליו - שכיון שמקדש עליו מצוה לאוחזו בידו כשם שאוחז בכוס שמקדש עליו: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ואח"כ אוכל שאר ירקות - זהו הכרפס. וטובל במי מלח או בחומץ וקודם מצה כנהוג שאר שנים א"א לאכול דהא אסור לטעום קודם קידוש. ולענין ברכה עליהם תלוי הדבר באם הוא דבר שממשיך תאות המאכל אין מברך עליהם דהוא בא בכלל הסעודה ואם לאו מברך עליהם בורא פרי האדמה: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) ואומר מה נשתנה וכו' - וה"ה דאומר הא לחמא עניא וכו'. עד גאל ישראל. עיין במ"א שכתב דיהללוך לא יאמר בחתימה שנתקנה על הכוס דוקא והעתיק הח"י את דבריו אבל בפר"ח מסיק דנראה יותר שיאמרנה וכמו שכתב הד"מ דאין הכוס מעכב לזה דהא בבהכ"נ אומרים הלל בלא כוס וכן הסכימו כמה אחרונים: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) ומברך על המרור - וטובלו בחרוסת שלענין נטילה שנית כשרוצה לגמור סעודתו מסיק במאמר מרדכי דצריך ליטול ידיו מדינא דהא הפסיק בהגדה והלילא [ודומיא דפסקינן לעיל דצריך ליטול ידיו לאכילה אע"ג דנטל מתחלה כדין לדבר שטיבולו במשקה משום דהפסיק באמירת הגדה וה"נ דכוותיה] אכן אם כוון בנטילה ראשונה לגמור סעודתו ולשמור ידיו שלא לטנפם מסיק שם דא"צ ליטול שנית: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) בלא ברכה - ר"ל שא"צ לברך שנית על המצה אע"ג דהפסיק הרבה באמירת הגדה אחר הברכה ראשונה שבירך על המצה ואח"כ גומר הסעודה וכל הסדר בלא כוס יין: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) ובמקומות שנוהגים לשתות וכו' - עיין לעיל בסימן תס"ז ס"ח בהג"ה: ש"ע סָעִיף א

ט (ט) כמו שנתבאר לעיל וכו' - ר"ל כמו שהסכים שם כהג"ה דבלילה אין לקדש על שאר משקין: ש"ע סָעִיף א

י (י) יש לסמוך וכו' - כדי שיוכל לעשות הסדר כסדרו ולקיים ד' כוסות: ש"ע סָעִיף א

יא (יא) אם הוא חמר מדינה - ואפילו במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש ורק בפסח ג"כ יש להקל [מ"א וא"ר וש"א דלא כח"י]. ואפשר עוד דאם שתיית רוב ההמון לאקרי"ץ או עפי"ל טראנ"ק מותר ליקח אותו לארבעה כוסות אם אין לו יין: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א נ"ל דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש דהא י"א דב"ה אינה טעונה כוס ואם יש לו שנים יקח לקידוש ולב"ה ואם יש לו ג' יקח לקידוש ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל ישראל ועל השלישי יברך ב"ה ואחר כך יאמר חצי הלל בלא כוס, כתב ב"י בשם א"ח מי שעוש' סדרו על הפת אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהם ברכות של כוס עכ"ל אבל פה בש"ע כ' כדברי הרי"ף שאומר גאל ישראל דטעמ' דההגד' נתקנ' על המצ' שעונין עליה דברים הרב' אבל יהללוך לא יאמר בחתימ': ובוצע. פי' פורס המצ' הא' והשני' לא יבצע עד שיברך על א"מ כמ"ש סי' תע"ה וכ"מ בב"ח ומ"מ צ"ע למה לא יבצע האחד קוד' קידוש דמ"מ יהי' לו לחם משנ' לכן נ"ל דדברי' אלו לקוחים מדברי הרי"ף שס"ל דאין צריך אלא ב' מצות אבל אנו שלוקחין ג' בוצע הא' קודם קידוש דהא מספק' לן אם צריך לברך המוצי' על פרוס' וכמ"ש סי' תע"ה וכ"מ בב"ח ואם חל במ"ש עסי' רצ"ו: ש"ע סָעִיף א

ב שאר ירקות. ומברך עליהם בפה"א דהוי כדברים הבאים שלא מחמ' הסעוד' כיון שאין מלפתין בהם הפת לבוש וכ"מ בהרא"ש ובמרדכי שדוקא מרור שהוא חוב' לאכול עם המצה י"א דמצה פוטרתו אבל לא בשאר ירקות אבל בתו' משמע קצת דגם ירקות פת פוטרתן (עסי' קע"ז) ומ"מ נ"ל דיש לברך עליהם דאותן ירקות שאנו אוכלים דהיינו פיטרזי"ל אין ממשיכין תאות המאכל: ש"ע סָעִיף א

ג אם הוא חמר מדינה. נ"ל דאפי' במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש מ"מ אם בפסח רוב שתיתם ממנו נקרא חמר מדינה עמ"ש סי' קפ"ב וכ"מ בב"ח בשם רש"ל משום דבפת איכא דעות חלוקות לכן מוטב ליקח שאר משקין ולפי מ"ש לברך ב"ה על קוו"ס או באר"שט אם הוא שתיית רוב ההמון וא"כ אפשר דגם כאן אם שתיית רוב ההמון לקרי"ץ או עפי"ל טרא"נק נותר ליקח אותו לד' כוסות אם אין לו מע"ד ויין: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א נ״ל עמ״א מ״ש דאם יש לו ב׳ כוסות א׳ לקידוש וא׳ לבהמ״ז והח״י אות ב׳ דיניח הב׳ על ליל שני כבסי׳ תפ״ב במצה וא״ר הקשה עליו דבתע״ב אות כ״ו הביא בשם המ״א (אות י׳) דאם יש לו רק ד׳ כוסות יקח כולם לליל א׳ וי״ל כשקיים כל המצוה כתקנה יקח ליל א׳ כולם משא״כ כשאין לו רק ב׳ כוסות וכתב שממצה אין ראיה יע״ש והנה ממצה אין ראיה דבליל א׳ מקדש אלחם משנה עכ״פ ומה שאוכל הכל מפרוסה אין חששא כ״כ משא״כ ביין י״ל כמ״ש המ״א ועסי׳ תע״ד בב״ח וט״ז שם משמע דלא כמ״א ואם יש לו מע״ר חמר מדינא וב׳ כוסות יין י״ל דיקח כוס א׳ לקידוש וג׳ דבש לליל א׳ וכן ליל ב׳ ועיין הל׳ חנוכה אי מקצת נרות שמן זית ומקצת שעוה אי טוב יותר כולם משעות מ״מ י״ל קידוש רוב הפוסקים ס״ל דוקא יין. ובתמ״ז י״א שאין טעון כוס כלל ומ״מ בין כשאין לו רק כוס א׳ מ״מ מברך אשר גאלנו כמ״ש המ״א בסמוך דנתקן על הגדה או כמ״ש הפר״ח והח״י דמהראוי היה לברך שעשה נסים ואשר גאלנו במקום שעשה נסים א״כ מברך בלא כוס. אבל יהללוך ונשמת לא יסיים מהולל בתשבחות או הבוחר בשירי זמרה כשיגיע מעולם ועד עולם אתה ה׳ פוסק ובישתבח כשמגיע מעתה ועד עולם פוסק דלדידן שאין מברכין בליל פסח תחלה על הלל ה״ח בסוף אין מברכין והברכה קאי על הכוס וכשאין לו לא יברך: ובוצע ע׳ מ״א הנה הרי״ף כתב מאן דלית ליה חמרא שרי (מתחיל) המוציא ובצע לריפתא ומנח ידיה עד דגמר קידושא ומברך על אכילת מצה כו׳ והוא לשיטתיה דבליל פסח יניח רק פלגא ושלימה (עסי׳ תע״ה) הילכך הואיל וא״צ בליל פסח לחם משנה לדידיה א״כ בוצע מיד מהפרוסה לאחר ברכת המוציא דבלא״ה פרוס ועומד הוא והמחבר שהעתיק מברך המוציא ובוצע קשה זה דאם הפירוש שיבצע האמצעית מיד קודם קידוש כשאין יין ולאחר המוציא בוצע העליונה ג״כ הא צריך לקדש כולו קידוש על הלחם משנה ולכן פירש בוצע היינו שמניח שתים שלימות ובוצע א׳ מהן והיינו אמצעית מיד אחר המוציא וע״ז הקשה דאכתי דברי המחבר אין מכוונים דאמאי לא יבצע אמצעית קודם קידוש כי עתה הקידוש במקום יין ע״כ העולה דלישנא דהרי״ף הוא ולדידן אה״נ דבוצע אמצעית קודם קידוש ומברך המוציא על לחם משנה ואין בוצע מהשלימה עד גמר הקידוש ואז מברך עמ״א כבסי׳ תע״ה ועב״ח ותבין. ועסי׳ רצ״ו דאומר הבדלה על הפת אגב הקידוש וה״נ גומר הבדלה על הפת יקנה״ז כמו בשאר י״ט כמ״ש יע״ש: ש"ע סָעִיף א

ב בשאר ירקות עמ״א וע׳ לבוש שמברך פה״א וטוב יותר מכאן לברך על פיט״ר זי״ל להוציא נפשיה מפלוגתא כמ״ש המ״א גם יסלק הקערה. ועסי׳ תע״ג במ״א אות כ״ה וכאן משום היכר זה יעשה דטיבול אין כ״כ היכר כאן אחר המוציא עיין לבוש. ועוד כתב שאין נוטל ידיו לטיבול זה שכבר נטל ידיו בהמוציא ופשוט הוא: ש"ע סָעִיף א

ג אם עמ״א וברכה על כל כוס צ״ע עסי׳ תע״ד בט״ז ומ״א א׳ ויראה בעפיל טראנק וכדומה אין לברך ברכה כ״א אכוס א׳ וכוס בהמ״ז וצ״ע ומי צימוקים בלבוש החמיר מאוד דבעינן דוקא רמא תלתא ואתא ד׳ לכן יהדר אחר יין כשר כראוי וע׳ טור ימכור מה שיש לו ויקח יין כמו שצריך להדר אחר לולב ואתרוג וכ״כ הלבוש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א כתב מ"א נ"ל דמי כו' דב"ה אינה ט"כ. א"כ קידוש חשוב יותר מבה"מז כ"ש שחשוב יותר משני כוסות אחרונות דבהמ"ז חשיב מהם. כמ"ש אח"ז וכוס בהמ"ז משאר ב' הכוסות דבהמ"ז תדיר. וכוס של הגדה קודם לכוס הלל שהגדה עיקרת בלילה זאת. וגם הוא קדום אמירתו לאמירת הלל לא יעבור על המצוה ויקחנו לכוס ג': ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) שאר כו' וכ"מ בהרא"ש ומרדכי שדוקא מרור כו' ר"ל שהם חולקים על רשב"ם דס"ל דברכת בפה"א של ירקות פוטרת את המרור אלא ברכת המוציא פוטר את המרור וכמ"ש לעיל סי' תע"ג ס"ק ח"י ע"ש. כתבו הרא"ש ומרדכי הטעם שכיון שהמרור הוא חובה למצה הוי כדברים הבאים מחמת סעודה דברכת המוציא פוטרתן וכדלעיל סי' קע"ז. א"כ בשאר ירקות הבאים רק לצורך טיבול משום היכר' לא שייך ה"ט צריך לברך עליהם. אבל בתו' דף קט"ו ע"א ד"ה והדר אכיל כו' שכתבו דמה"ט נפטר המרור בברכת המוציא דהוי כדברים הבאים מחמת סעודה וז"ל שהרי ירקות גוררים הלב כו' עכ"ל. ר"ל ממשיכים תאות המאכל וא"כ י"ל דה"ה בירקות הבאים לטיבול גוררים הלב ולאו דוקא מרור: ש"ע סָעִיף א

ג (ס"ק ג) אם הוא כו' משום דבפת איכא דעות חלוקים ר"ל ניהו דבש"ע העתיק הדין כיצד יעשה אם מקדש על הפת. אבל בטור וב"י יש מחלוקת בדבר ויש כתבו סדר אחר ע"ש. ולכן טוב יותר לקדש על מי דבש לאפוקי נפשיה מפלוגת'. ולפי מ"ש בסי' קפב בשם רש"ל. אם שתיית רוב המון לאקרי"ץ או עפי"ל טראנק מותר כו' אע"ג דלעיל סי' קפ"ב כתב בפשיטות וז"ל ונ"ל דמשקין שרגילין לשתות בפסח כגון מי תפוחים ומי לקרי"ץ אינן חמר מדינה כיון שאין רגילים לשתות כל השנה עכ"ל צ"ל דמ"ש כאן אם שתיית רוב המון כו' ר"ל שכל השנה שתיית רוב המון מי תפוחים ולקרי"ץ משא"כ מי דבש חשובים וסגי אם בפסח רוב שתייתם ממנו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א יין. ע"ל סי' תע"ב ס"ק ט"ו דאם אין לו יין דיוצ' במי צמוקים אם יש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן ע"ש וכ' המ"א נ"ל דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש ואם יש לו שני' יקח אותם לקידוש ולברכת המזון ואם יש לו שלשה יעשה בהם שלש כוסות ראשונות ע"ש. והח"י כ' ול"נ דאם הוא בליל ראשון ויש לו רק שני כוסות יקיים כוס א' על ליל שני ע"ש. ודוקא כשאין לו אלא ב' כוסות אבל אם יש לו ד' כוסות לבד צריך ליטול כולם בליל ראשון כמש"ל סי' תע"ב ס"ק. ט"ז ע"ש. וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' י"ד ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ב ובוצע. דהיינו שמפריש תחלה האמצעית ונוטל החציה לאפיקומן כדלעיל סי' תע"ג ותע"ה. מ"א ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ג גאל. אבל יהללוך לא יאמר בחתימה להלל לפי שנתקן על הכוס ועמ"א. ש"ע סָעִיף א

ד חמר. וכ' המ"א דאפי' במקום שכל השנה אין רוב שתייתם במי דבש מ"מ אם בפסח רוב שתייתם ממנו נקרא חמר מדינה. והח"י כ' דאין להקל כ"א דוקא במקום שרגילין לשתותו כל השנה ע"ש. לאקרי"ץ או עפי"ל טרנ"ק אם הוא שתיית רוב המון מותר ליקח אותו לארבע כוסות אם אין לו מע"ד ויין עמ"א. ועסי' תע"ב ס"ק ט"ו מש"ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א מי כו' מקדש. כמש"ש ק"ו ב' זמנין דחביבא כו'. ואע"ג דמשנה הסדר ל"ל בה וע' תוס' ק"א סד"ה ר"י: שמברך כו'. שם קי"ד א' ובה"א מברך כו' וה"ה לפת דבמקום יין ושם בגמ' מפני כו' ד"א כו' והני טעמי שייך נמי בפת: ובוצע. ודוקא כאן שמברך על הפרוסה אבל בשבת וי"ט אחר לא כמ"ש רשב"ם ק"ו ב' ד"ה דחביבא כו' גם לא יפרוס כו' ועמ"א: ומניח. כמו בכוס כמ"ש בסי' רע"א ס"י וטעון כו': ומברך כו'. דלא שייך הני טעמא ואדרבא כאן שייך טעמי דב"ש וקידוש נמי תדירה ממצה: ואח"כ אוכל. דקודם מצה א"א דאסור לטעום קודם קידוש: ומסלק כו' גאל ישראל. לאפוקי מרא"ה שכ' שאין מברך גאל ישראל שלא נתקנה רק על הכוס. ולא היא כמ"ש שם קי"ז ב' ש"מ בה"מ כו' ארבעה כסי כו' כל חד כו': ומברך כו' ואח"כ. שלא נתקן רק אחר ההגדה כמו אם היה לו יין וכמ"ש בשעה שמצה ומרור כו' ואף ברכת המצה היה ראוי לברך כאן רק כמש"ש קט"ו א' אחר שמילא כריסו כו': בלא ברכה. ר"ל אע"ג דהפסיק בין הברכה בהגדה וע' סי' תע"ה: ובמקומות כו' וי"א כו' ול"נ. כמ"ש שם י"א כו' וי"א כו' ולהרא"ש כו' כיון שא"א בענין אחר וז"ש כאן ול"נ כיון שא"א לצאת ידי ארבעה כוסות. מ"מ: ש"ע סָעִיף א