א אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה, כָּל דָּבָר שֶׁרָגִיל וְשָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מֻתָּר:
א סָעִיף א (א) דברים שבכתב - סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לד' הפרו תורתך. וה"ה אם הוא בבית האסורים ואין יכול להשיג שם חומש:
ב סָעִיף א (ב) אי אתה - כתב הרדב"ז ח"א סימן קל"ה לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים משום דיש פוסקים הרבה שסוברים דהאיסור הוא דוקא אם מוציא בזה לאחרים ידי חובתן וכן כתב בעט"ז וביאור הגר"א:
ג סָעִיף א (ג) לאומרם ע"פ - מי שדורש ברבים בהרבה פסוקים שבתורה וקשה לו לחפש בכל שעה בחומש מפני כבוד הצבור אפשר שיש להקל. עיין ביומא (דף ע) בתוספות ישנים ד"ה ובעשור בתירוץ ראשון ובתירוץ בתרא ובביאור הגר"א הסכים לדינא לתירוץ בתרא:
ד סָעִיף א (ד) ושגור - אבל אם אינו שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור:
ה סָעִיף א (ה) כגון ק"ש - וכן פסד"ז:
ו סָעִיף א (ו) ופרשת התמיד - כתב המ"א המעיין בב"י יראה שיש דיעות שונות בטעם היתר אמירת אלו הדברים בע"פ לכן יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע ובתשובת חו"י מתיר לומר כל ס' תהלים בע"פ דכיון שהוא לעורר רחמי ד' הו"ל כתפלה ונ"ל שיש לסמוך עליו דבלא"ה דעת העט"ז והגר"א כהפוסקים דדוקא להוציא רבים ידי חובתן אסור:
ז סָעִיף א (ז) מותר - ובמוציא אחרים באמירתו את הכתובים מצדד המ"א להחמיר שלא לומר בע"פ בכל גווני וכן משמע מדברי הגר"א בביאורו:
א סָעִיף א בפי הכל. אבל אם לא שגור בפי הכל אף על גב ששגור בפיו אסור דהא דאמרי' בתפילין דנכתבין בע"פ משם דמגרס גריסין נמי ה"פ שכל הסופרים רגילין בהם (ד"מ א"ז) וב"ח פסק כמ"ש הטור דלהוציא אחרים לא יאמר ע"פ וכ"מ בתענית דף כ"ח ע"א ולכן נוהגין שאומרים הקהל פ' מי כמוך וה' ימלוך בעצמם משום דבזמניהם הי' החזן מתפלל ע"פ ולא היה יכול להוציאן בפסוקים ויש דיעות שונות ועבב"י. ולכן נ"ל דיש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. איתא בתו' מס' ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפ' בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים [רדב"ז ח"א סי' קל"ה] וע"ש דלטעם א' דוקא שמו"ת אסור לקרות בע"פ [כ"ה]:
א סָעִיף א הכל. אבל לא שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור. הע"ת כ' דאפי' להוציא אחרים מותר לאומרו בע"פ אם הוא שגור אבל הב"ח כ' דלהוציא אחרים ד"ה אפילו שגור בפיו אינו רשאי לאומרו ע"פ עיין מ"א. יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. מ"א. ובתשו' חות יאיר סי' קע"ה מתיר לומר תהלים בע"ש ע"ש איתא בתוס' מסכת ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה באחרים רדב"ז ח"א סי' קל"ה עיין כנה"ג:
א סָעִיף א (ס"ק א) בפי כו' דהא דאמרי' בתפילין. ר"ל דהא ראיית הפוסקים דאם שגור בפיו מותר מדאמרינן דסופר מותר לכתוב שלא מן הכתב אעפ"י שמצד הדין היה ראוי לכתוב דוק' מן הכתוב לפניו והטעם משום דמגרס גריסן ושגורים בפי הסופר וכדלעיל סי' ל"ב סעיף כ"ט וה"ה הכא א"כ אפי' אין שגור בפי הכל רק אם שגור בפיו תסגי דהא גם התפילין פרשיותיהן אין שגורים בפי כל אדם רק בפי הסופרים: שכל הסופרים כו' דבתפילין דאיירינן בכתיבה. א"כ בעינן דכל הכותבים והסופרים יהיה שגורים בפיהם וסגי בזה דלא איכפת לן בשאר בני אדם דהא שאר בני אדם אין כותבין אבל הכא דאיירי' באמיר' וכל ישראל הם בכלל אומרי' לכן בעי שיהי' שגורים בפי כל האומרים: דלהוציא אחרים כו' אפי' שגורים כו'. בתענית דף כ"ח דתנן התם אנשי מעמד היו מתעני' ד' ימים בשבת והיו מתפללים כל יום תפלת מוסף והיו קורים בתור' כל יום במעש' בראשית בשחרית ובמוסף כדרך שאנו קורין בס"ת ב"פ בשבוע אבל במנח' מפני חולשת התעני' הקילו עליהן שלא להביא ס"ת אלא יחיד קור' אותה הפ' בע"פ א"ר יוסי וכי יחיד יכול לקרות ד"ת ע"פ בציבור אלא כלם נכנסים וקורין אותן ע"פ כקורין את שמע ופסק הרמב"ם בפ' ו' הל' ד' מהל' כלי מקדש כר"י הרי דלהר"י אין היחיד מוצי' הציבור בקריאתו ע"פ וע"כ שגורות היו אותן הפרשיו' בפיהם. דאל"כ איך אמר ר"י אלא כלם נכנסים וקורים אותם בע"פ כו' ואיך היו רשאים א"ו דשגורים היו ואעפ"כ אין יכול להוצי' הצבור: פסוק מי כמוך וד' ימלוך בעצמם הם דברי הטור כי בזמן הטור עדיין היה הש"ץ מוציא את הרבים והצבור היו שומעים מפי הש"ץ ולא היו אומרי' אבל שני פסוקי' אלו הן בשחרי' באמת ויציב הן בערבית באמת ואמונ' היו הקהל אומרי' מטעם הנ"ל. ובזמן הזה שכלם מתפללים כל התפלה נשא' בזה מנהג הקדום שבהגיע הציבור לשני פסוקים הנ"ל ממתינים זה ע"ז עד שגם הש"ץ מגיע לשם ועונים הצבור יחד בקול רם הפסוקי' כמנהג הקדום אלא שהב"ח הקשה ממה שהש"ץ הי' או' פסוק לעושה אורים גדולי' כל"ח ומפסוק השם נפשנו בחיים ומפסוק כי פדה ה' את יעקב ותי' כמ"ש התו' דאין להקפיד כ"א על פסוקים הכתובי' בחומש ולא על מ"ש בנביאים וכתובים אלא שבס' א"ר הקשה דהא לא קי"ל בזה כהתו' וע"ש. כ"א מה שנזכ' פה בש"ע. ובתשו' חות יאיר סי' קע"ה התיר לו' כל ספר תהלים בע"פ וסמך על תי' הרר"י דכל דבר שבחוב' מותר לו' בע"פ וכיון דאמיר' תהלים הוא לעורר רחמי ד' דין תפלה ודבר שבחוב' יש לו וגם אחר דנאמרים בכל יום ושגור בפי הרוב רובא ככלו (וא"כ תלי' במנהג המקומות אם אומרים תהלים כל יום גם יש לפקפק על זה) אבל פסוקי מעמדו' אסור לאמרן ע"פ אפי' למי ששגורים בפיו ע"ש. בתו' מס' ב"ק דף ג' ע"ב ד"ה כדמתרגם כו':
א סָעִיף א ס"א אע"ג כו'. גיטין ס"ב תמורה י"ד ב': כל דבר כו'. אבל העיקר כמ"ש הטור בשם הרא"ש דדוקא להוציא ציבור ידי חובתן וכן כתבו תוס' בתמורה שם וכן כתב הכלבו בשם הרי"ף וגמרא ערוכה היא בסוף תענית ע"ש וכן כ' תוס' ישנים במס' יומא ע' ד"ה ובעשור הטעם שאין אסור אלא להוציא רבים י"ח והביאו ראיה מהא דתענית אר"י וכי היאך יחיד כו' וכן עיקר:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.