Shulchan Aruch, Orach Chayim 49 — שולחן ערוך, אורח חיים מט
א אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה, כָּל דָּבָר שֶׁרָגִיל וְשָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מֻתָּר:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Saying verses of the written Torah by heart, and which passages may be said without a written text.
seif 1 The Mechaber writes that although the rule is that devarim shebichtav (words of the written Torah) may not be said by heart, any passage that is regular and fluent in everyone's mouth may be. His examples are Kriyat Shema, Birkat Kohanim (the priestly blessing), the passage of the Tamid (the daily offering), and others like them. The Gra notes that the prohibition comes from the Gemara in Gittin and Temurah. The Aruch HaShulchan notes that the Mechaber follows the Mordechai, citing Rabbeinu Tam. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah add that a passage fluent for one person but not for everyone is still forbidden. The Mishnah Berurah counts Pesukei deZimra among the permitted passages.
The Magen Avraham writes that the Bach rules like the Tur: one does not say verses by heart in order to fulfill the obligation for others. He explains that this is why the congregation says "Mi chamocha" and "Hashem yimloch" themselves. In earlier times the chazzan (prayer leader) prayed by heart, so he could not say these verses on their behalf. Because the poskim give different reasons for the Mechaber's ruling, the Magen Avraham concludes that one should be careful to say by heart only what the Shulchan Aruch lists here. The Mishnah Berurah adds that where one recites verses to fulfill the obligation for others, the Magen Avraham leans to be strict in every case, and the Gra implies the same.
The Gra holds that the main view is the Rosh's, cited by the Tur. By that view the prohibition applies only when one says the verses by heart to fulfill the obligation for the congregation. The Mishnah Berurah cites the Chavot Yair, who permits saying all of Tehillim by heart, because it is said to arouse Hashem's mercy and so is like Tefillah. The Mishnah Berurah writes that one may rely on him, since in any case the Levush and the Gra hold that the prohibition applies only when one fulfills the obligation for the many.
The Magen Avraham and the Mishnah Berurah write that a blind person may read by heart, because of "et la'asot laHashem" (a time to act for Hashem). The Mishnah Berurah extends this to a prisoner who cannot get a chumash. Both cite the Radvaz. He was careful not to say the Torah portion by heart while the reader reads it from the Torah, but he did not protest against others who do. The Mishnah Berurah explains that the Radvaz did not protest because many poskim forbid only when one fulfills the obligation for others. The Mishnah Berurah also writes that a person who teaches in public from many verses may perhaps be lenient. This applies when it is hard for him to keep searching in the chumash, out of respect for the congregation.
The Aruch HaShulchan reads the Gemara in Ta'anit as forbidding only one person reading by heart on behalf of the congregation. Each person saying the verses for himself is permitted, and this is how we pray. He cites Tosafot and the Rosh for this view. He also cites Tosafot Yeshanim, who write that avoiding it is only the best way to do the mitzvah, and that the main concern is with the Torah itself as the core of learning. He suggests that the Rambam permits it because of "et la'asot laHashem", since not everyone can have a book during Tefillah. He concludes that there is no need for great concern, since there are great authorities to rely on, and he does not know why some are strict. By the view of Tosafot and the Rosh, he sees no concern in saying the portion along with the reader, since each person reads for himself.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/49 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) דברים שבכתב - סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לד' הפרו תורתך. וה"ה אם הוא בבית האסורים ואין יכול להשיג שם חומש: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) אי אתה - כתב הרדב"ז ח"א סימן קל"ה לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים משום דיש פוסקים הרבה שסוברים דהאיסור הוא דוקא אם מוציא בזה לאחרים ידי חובתן וכן כתב בעט"ז וביאור הגר"א: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) לאומרם ע"פ - מי שדורש ברבים בהרבה פסוקים שבתורה וקשה לו לחפש בכל שעה בחומש מפני כבוד הצבור אפשר שיש להקל. עיין ביומא (דף ע) בתוספות ישנים ד"ה ובעשור בתירוץ ראשון ובתירוץ בתרא ובביאור הגר"א הסכים לדינא לתירוץ בתרא: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) ושגור - אבל אם אינו שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) כגון ק"ש - וכן פסד"ז: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) ופרשת התמיד - כתב המ"א המעיין בב"י יראה שיש דיעות שונות בטעם היתר אמירת אלו הדברים בע"פ לכן יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע ובתשובת חו"י מתיר לומר כל ס' תהלים בע"פ דכיון שהוא לעורר רחמי ד' הו"ל כתפלה ונ"ל שיש לסמוך עליו דבלא"ה דעת העט"ז והגר"א כהפוסקים דדוקא להוציא רבים ידי חובתן אסור: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) מותר - ובמוציא אחרים באמירתו את הכתובים מצדד המ"א להחמיר שלא לומר בע"פ בכל גווני וכן משמע מדברי הגר"א בביאורו: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א בפי הכל. אבל אם לא שגור בפי הכל אף על גב ששגור בפיו אסור דהא דאמרי' בתפילין דנכתבין בע"פ משם דמגרס גריסין נמי ה"פ שכל הסופרים רגילין בהם (ד"מ א"ז) וב"ח פסק כמ"ש הטור דלהוציא אחרים לא יאמר ע"פ וכ"מ בתענית דף כ"ח ע"א ולכן נוהגין שאומרים הקהל פ' מי כמוך וה' ימלוך בעצמם משום דבזמניהם הי' החזן מתפלל ע"פ ולא היה יכול להוציאן בפסוקים ויש דיעות שונות ועבב"י. ולכן נ"ל דיש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. איתא בתו' מס' ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפ' בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים [רדב"ז ח"א סי' קל"ה] וע"ש דלטעם א' דוקא שמו"ת אסור לקרות בע"פ [כ"ה]: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א בפי הכל עמ״א הנה הב״ח לא הזכיר מד״מ והוכיח דל״ד בפי הכל מתפילין וה״מ אתירוץ דשגור בפי כל הסופרים וירצה דליכא למגזר משא״כ בד״ת אם אין שגור אף השגור לא יאמר שיאמר ג״כ אינו שגור ובל״ב סכ״ט קצת לא משמע כן. ומ״ש בשם הב״ח הנה המעיין שם יראה דה״פ דאם שגור בפיו ובפי אחרים לא לעצמו אומר ולהוציא אותם לא דשומע כעונה ובעינן שיכול הוא לומר כן אבל אם שגור בפיהם אף להוציא אחרים שרי. ובתענית כ״ח א׳ במנחה אומר יחיד על פה וכי רשאי לומר בציבור אלא כולם כקורין שמע הבינו המ״א והפר״ח ג״כ דזהו החילוק של הרא״ש ובד״מ בשם הגהות אלפסי יחיד אסור וציבור יחד שרי והיינו נמי מגמרא הנ״ל. ולי העני י״ל דה״פ דס״ד שיחיד קורא על פה במקום קריאה בס״ת בציבור ופריך וכי כו׳ (דוגמא כ״ג ביה״כ ופריך דכאן אין ראוי כן) ומשני כקורא שמע (מיותר הוא) כלומר לאו שתהא נחשב כקריאה בציבור אלא כקורין שטע ואין מוכח משם כלום באופן שיש שם ג׳ פירושים ואין קושיא משם לסברת הב״ח ששם כולם שגורים דהפירוש כמ״ש והבן. וע׳ פר״ח הביא ראיה מסי׳ ג״ן סי״ד סומא פורס על שמע הרי מוציא בק״ש אחרים יע״ש בע״פ ולמ״ש בשם הב״ח כולהו מגרס גריסן ועמ״ש בסי׳ כ״ט וס״ב אי״ה שי״א שק״ש אין מוציא אפי׳ בעשרה דכתיב ודברת בם וכאן אין להאריך: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) בפי כו' דהא דאמרי' בתפילין. ר"ל דהא ראיית הפוסקים דאם שגור בפיו מותר מדאמרינן דסופר מותר לכתוב שלא מן הכתב אעפ"י שמצד הדין היה ראוי לכתוב דוק' מן הכתוב לפניו והטעם משום דמגרס גריסן ושגורים בפי הסופר וכדלעיל סי' ל"ב סעיף כ"ט וה"ה הכא א"כ אפי' אין שגור בפי הכל רק אם שגור בפיו תסגי דהא גם התפילין פרשיותיהן אין שגורים בפי כל אדם רק בפי הסופרים: שכל הסופרים כו' דבתפילין דאיירינן בכתיבה. א"כ בעינן דכל הכותבים והסופרים יהיה שגורים בפיהם וסגי בזה דלא איכפת לן בשאר בני אדם דהא שאר בני אדם אין כותבין אבל הכא דאיירי' באמיר' וכל ישראל הם בכלל אומרי' לכן בעי שיהי' שגורים בפי כל האומרים: דלהוציא אחרים כו' אפי' שגורים כו'. בתענית דף כ"ח דתנן התם אנשי מעמד היו מתעני' ד' ימים בשבת והיו מתפללים כל יום תפלת מוסף והיו קורים בתור' כל יום במעש' בראשית בשחרית ובמוסף כדרך שאנו קורין בס"ת ב"פ בשבוע אבל במנח' מפני חולשת התעני' הקילו עליהן שלא להביא ס"ת אלא יחיד קור' אותה הפ' בע"פ א"ר יוסי וכי יחיד יכול לקרות ד"ת ע"פ בציבור אלא כלם נכנסים וקורין אותן ע"פ כקורין את שמע ופסק הרמב"ם בפ' ו' הל' ד' מהל' כלי מקדש כר"י הרי דלהר"י אין היחיד מוצי' הציבור בקריאתו ע"פ וע"כ שגורות היו אותן הפרשיו' בפיהם. דאל"כ איך אמר ר"י אלא כלם נכנסים וקורים אותם בע"פ כו' ואיך היו רשאים א"ו דשגורים היו ואעפ"כ אין יכול להוצי' הצבור: פסוק מי כמוך וד' ימלוך בעצמם הם דברי הטור כי בזמן הטור עדיין היה הש"ץ מוציא את הרבים והצבור היו שומעים מפי הש"ץ ולא היו אומרי' אבל שני פסוקי' אלו הן בשחרי' באמת ויציב הן בערבית באמת ואמונ' היו הקהל אומרי' מטעם הנ"ל. ובזמן הזה שכלם מתפללים כל התפלה נשא' בזה מנהג הקדום שבהגיע הציבור לשני פסוקים הנ"ל ממתינים זה ע"ז עד שגם הש"ץ מגיע לשם ועונים הצבור יחד בקול רם הפסוקי' כמנהג הקדום אלא שהב"ח הקשה ממה שהש"ץ הי' או' פסוק לעושה אורים גדולי' כל"ח ומפסוק השם נפשנו בחיים ומפסוק כי פדה ה' את יעקב ותי' כמ"ש התו' דאין להקפיד כ"א על פסוקים הכתובי' בחומש ולא על מ"ש בנביאים וכתובים אלא שבס' א"ר הקשה דהא לא קי"ל בזה כהתו' וע"ש. כ"א מה שנזכ' פה בש"ע. ובתשו' חות יאיר סי' קע"ה התיר לו' כל ספר תהלים בע"פ וסמך על תי' הרר"י דכל דבר שבחוב' מותר לו' בע"פ וכיון דאמיר' תהלים הוא לעורר רחמי ד' דין תפלה ודבר שבחוב' יש לו וגם אחר דנאמרים בכל יום ושגור בפי הרוב רובא ככלו (וא"כ תלי' במנהג המקומות אם אומרים תהלים כל יום גם יש לפקפק על זה) אבל פסוקי מעמדו' אסור לאמרן ע"פ אפי' למי ששגורים בפיו ע"ש. בתו' מס' ב"ק דף ג' ע"ב ד"ה כדמתרגם כו': ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א הכל. אבל לא שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור. הע"ת כ' דאפי' להוציא אחרים מותר לאומרו בע"פ אם הוא שגור אבל הב"ח כ' דלהוציא אחרים ד"ה אפילו שגור בפיו אינו רשאי לאומרו ע"פ עיין מ"א. יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. מ"א. ובתשו' חות יאיר סי' קע"ה מתיר לומר תהלים בע"ש ע"ש איתא בתוס' מסכת ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה באחרים רדב"ז ח"א סי' קל"ה עיין כנה"ג: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אע"ג כו'. גיטין ס"ב תמורה י"ד ב': כל דבר כו'. אבל העיקר כמ"ש הטור בשם הרא"ש דדוקא להוציא ציבור ידי חובתן וכן כתבו תוס' בתמורה שם וכן כתב הכלבו בשם הרי"ף וגמרא ערוכה היא בסוף תענית ע"ש וכן כ' תוס' ישנים במס' יומא ע' ד"ה ובעשור הטעם שאין אסור אלא להוציא רבים י"ח והביאו ראיה מהא דתענית אר"י וכי היאך יחיד כו' וכן עיקר: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)