Shulchan Aruch, Orach Chayim 564 — שולחן ערוך, אורח חיים תקסד
א כָּל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ בַּלַּיְלָה, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא שֶׁלֹּא יָשַׁן שְׁנַת קֶבַע (טוּר), אֲבָל אִם יָשַׁן שְׁנַת קֶבַע אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִשְׁתִיָּה אֵין צָרִיךְ תְּנַאי, דְּמִסְּתָמָא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לִשְׁתִיָּה אַחַר הַשֵּׁנָה, וְהָוֵי כְּאִלּוּ הִתְנָה (טוּר וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) והוא שלא ישן וכו' - היינו אפילו אם גמר סעודתו מכבר ורוצה קודם אור היום לחזור ולאכול רשאי: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שינת קבע - אבל מתנמנם דהיינו נים ולא נים תיר ולא תיר לא חשיב שינה: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) אבל אם ישן - אפילו שלא על מטתו. והנה המחבר סתם דבריו משמע דס"ל אפילו ישן בתוך הסעודה ג"כ שוב אסור לאכול ולגמור סעודתו כשניעור משנתו וכמו שמסיק בב"י אבל כמה אחרונים הסכימו דאם ישן בתוך הסעודה מותר לגמרה אח"כ כיון דמתחלה היה דעתו לאכול עוד. ומ"מ המחמיר ע"ע בזה קדוש יאמר לו: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) אא"כ התנה וכו' - קודם השינה ואז מותר אפילו גמר סעודתו קודם השינה וגם ישן אח"כ שינת קבע דעדיין לא קבל עליו התענית: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) דמסתמא דעתו וכו' - דדרך האדם להיות צמא אחר שינתו: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) והוי כאילו התנה - כתבו האחרונים דלכתחלה ראוי להחמיר ולהתנות אף לשתיה כדעת המחבר אכן אם רגיל לשתות אחר השינה א"צ להתנות: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א אוכל ושותה. נ"ל דבת"ח אסור דמשעה שחלם צריך להתענו' כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד וכ"כ של"ה דמשעה שחלם לא ישמש מטתו: ש"ע סָעִיף א
ב אבל אם ישן. אפי' תוך סעודתו (ב"י): ש"ע סָעִיף א
ג וי"א כו'. ונוהגין להתנו' אפי' לשתיה ונכון הוא [לבו' וב"ח] ונ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי ועסי' תקפ"א ס"ב בהג"ה: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א אוכל עמ״א בתענית חלום מאותן שצריך להתענות אם חלם בתחלת הלילה וניער אח״כ אין לאכול עסי׳ רפ״ח ס״ד בהג״ה יתענה חצי היום יע״ש: ש"ע סָעִיף א
ב אבל עמ״א עב״י בהר״מ ז״ל וכן י״ל ברי״ף הכל תליא בשינת קבע אף תוך סעודה אסור בלא תנאי ובלא ישן רק נתנמנם אף גמר סעודתו מותר בלא תנאי ועט״ז אות ב׳ פסק לקולא בישן תוך הסעודה: ש"ע סָעִיף א
ג וי״א עמ״א ובתקפ״א ס״ב בהג״ה נוהגין לאכול בער״ה באשמורת וא״צ תנאי כיון דנוהגין כך הוי כאלו התנה ומשמע ודאי אף פחות מרביעית כל שלא התנה אסור עסי׳ תקס״ז לר״י: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א') אוכל כו' כמ"ש סי' רפ"ח סעיף ד'. בהג"ה די"א מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ועולה לו לתענית יום שלם אף שאכל עד צהרים הרי דלא תלי' בהיום כ"א משעה שחלם לו וה"ה איפכא לחומרא. אם חלם לו בלילה אסור מיד אף בלילה: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) אבל כו' אפי' תוך סעודתו (ב"י) היינו לפי הבנת הרב"י בהרי"ף דס"ל דהכל תלוי בשינה וס"ל להרב"י דכן פירש ה"ה דברי הרי"ף וכ"פ הרמב"ם. ולכן פסק הרב"י כוותייהו. אבל הב"ח וט"ז כתבו לפרש דברי הרי"ף כמו שהבין הרא"ש את דבריו. דתרתי בעי' גמר לאכול וגם ישן אבל ישן תוך סעודתו או גמר סעודתו ולא ישן מותר לאכול. וכיון דמידי דרבנן הוא נקטו לקולא כוותיה ומ"מ סיים הב"ח והמחמיר כסברת הראב"ד קדוש יאמר לו עכ"ל ודעת הראב"ד להחמיר דבין ישן אף שלא גמר לאכול. ובין גמר לאכול אף שלא ישן שוב אסור לאכול: ש"ע סָעִיף א
ג (ס"ק ג) וי"א כו' לפי מה שהוא אדם כו' וע' סי' תקפ"א סעיף ב' בהג"ה. ומשם קצת ראיה לדבריו דמי שדרכו לשתות אחר השינה אין צריך תנאי. דהא כ' שם דהמנהג לאכול בער"ה קודם אור היום. וא"צ להתנות והיינו משום דדרך העולם בכך א"צ תנאי. ה"ה אי דרכו בכך א"צ תנאי דה"ל כאלו התנה: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א שינת קבע. פי' אפי' שלא על מטתו ולא מקרי עראי אלא במתנמנם דהיינו נים ולא נים תיר ולא תיר כ"כ ב"י דלא כרי"ו דבעי על מטתו: ש"ע סָעִיף א
ב אבל אם ישן כו'. בטור כתוב הראב"ד כ' בגמר סעודתו או אפי' לא גמר וישן בתוך הסעודה אסור לאכול ורי"ף פסק אפילו גמר מלאכול כ"ז שלא ישן מותר לאכול וכן אם ישן בתוך הסעודה מותר עד שיגמור וישן אח"כ שינת קבע ולזה הסכים א"א ז"ל עכ"ל ונראה להקל כדעת הרי"ף כיון דאיסור דרבנן הוא כמ"ש הרי"ף: ש"ע סָעִיף א
ג דבשתיה א"צ תנאי. כת' ב"י ראוי לפסוק כדברי האומרים צריך תנאי אף לשתיה: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א שינת קבע עט״ז דל״ת מדהגיה הרב שינת קבע י״ל דוקא על מטתו דז״א וכ״כ בב״י ומש״ה השמיט המחבר דסתם שינה הוא קבע דאל״כ מתנמנם קרי ליה ועיין אות שאח״ז ואי״ה יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א
ב אבל עט״ז המחבר משמע דפוסק כל שישן אף בתוך הסעודה אסור אא״כ התנה ועב״י בשם הר״מ ז״ל ושכן י״ל דעת הרי״ף ועד״מ ומ״א אות ב׳ אבל הט״ז צידד כפי׳ פשטי׳ דהרי״ף דתרתי בעינן גמר וישן בעי תנאי דמידי דרבנן הוא עב״י בזה ואף דנדר ד״ת הוי עי״ד בזה ועמ״א תקס״ג א׳ יע״ש: ש"ע סָעִיף א
ג דבשתיה עט״ז הנה בהר״ב עם המחבר ג״כ נוהג דין דשו״ת מ״ע כמ״ש בפריי לי״ד ובא״ח כאן בהנהגות או״ה דמה שמביא הר״ב וי״א לא לקבוע הלכה כן כ״א היכא דמפורש ועמ״א כאן. ואי״ה שם יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א אוכל. נ"ל דבתענית חלום אסור דמשעה שחלם צריך להתענות כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד וכ"כ של"ה דמשעה שחלם לא ישמש מטתו: ש"ע סָעִיף א
ב קבע. אפי' שלא על מטתו. ט"ז: ש"ע סָעִיף א
ג קבע. אפי' תוך סעודתו ב"י. וט"ז פסק כהרי"ף דאם ישן בתוך הסעודה מותר עד שיגמור וישן אחר כך שינת קבע ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ד דבשתייה. ב"י כתב אפי' כל המשקים מותרים. והכל בו כתב דוקא מים: ש"ע סָעִיף א
ה התנה. ונוהגין להתנות אפי' בשתייה ונכון הוא (אחרונים) וכ' המ"א ונ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי וע' סימן תקפ"א ס"ב בהג"ה וכ"כ הרדב"ז סימן רמ"ז: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א בין ציבור. פסחים ב' ב' דתנן גבי כו': בין יחיד. רש"י בתענית שם: ה"ז כו'. דקי"ל כר' מחבירו כמ"ש בפ"ד דעירובין: והוא כו'. לשון הרמב"ם וכלישנא בתרא בין לקולא בין לחומרא שהכל תלוי בשינה. שינת קבע. גמ' שם התם במתנמנם כו': ולא שותה. כ"מ בתשובת הרא"ש ובתחילת דברי המרדכי דאין חילוק בין אכילה לשתיה ועב"י: וי"א כו'. דטעם התנאי שעדיין לא קבל התענית עליו וה"ה בזה וכ"מ לשון הגמ' דברייתא שם תניא עד מתי אוכל ושותה ואח"כ אמר ל"ש כו' אינו אוכל ול"ק אבל גמר סעודתו או ישן לא ותו לא: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)