א בְּכָל יוֹם מִשִּׁבְעָה תַּעֲנִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל גְּשָׁמִים מִתְפַּלְּלִים עַל סֵדֶר זֶה: מוֹצִיאִים אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִים וּמִתְכַּסִים בְּשַׂקִּים, וְנוֹתְנִים אֵפֶר מַקְלֶה (פֵּרוּשׁ אֵפֶר שֶׁל דָּבָר שֶׁנִּשְׂרַף, לַאֲפוּקֵי עָפָר בְּעָלְמָא שֶׁגַּם הוּא נִקְרָא אֵפֶר) עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי לְהַגְּדִיל הַבְּכִיָּה וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם, וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל הָאֵפֶר וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ; וְאַחַר כָּךְ מַעֲמִידִים בֵּינֵיהֶם זָקֵן חָכָם, וְהֵם יוֹשְׁבִים; לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם, מַעֲמִידִין חָכָם; לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם, מַעֲמִידִין אָדָם שֶׁל צוּרָה וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים (פֵּרוּשׁ דְּבָרִים שֶׁכּוֹבְשִׁין וּמְעוֹרְרִין הַלֵּב לִתְשׁוּבָה): אַחֵינוּ, לֹא שַׂק וְלֹא תַּעֲנִית גּוֹרְמִים, אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם (יוֹנָה ג, י), וּבְקַבָּלָה הוּא אוֹמֵר: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם (יוֹאֵל ב, יג), וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ כְּפִי כֹּחוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה; וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה וּמַעֲמִידִים שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִית אֵלּוּ; וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלֵּל; וְאִם לָאו, מוֹרִידִין אַחֵר. וּמִי הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ, אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה, וְרָגִיל לִקְרוֹת בְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וּמְטֻפָּל וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה, וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וְהַנִּלְוִים אֵלָיו בַּעַל עֲבֵרָה, אֶלָּא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת, וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב; וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה מְפֹאָר; וְאִם אֵינוֹ זָקֵן, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, יִתְפַּלֵּל.
ב סֵדֶר הַתְּפִלָּה וְשֵׁשׁ בְּרָכוֹת שֶׁהוּא מוֹסִיף וּתְקִיעוֹת שֶׁהוּא תּוֹקֵעַ, מְבֹאָר יָפֶה בַּטּוּר סִימָן זֶה.
ג שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ, אַחַר שֶׁמִּתְפַּלְּלִים, יוֹצְאִים כָּל הָעָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבוֹכִים וּמִתְחַנְּנִים שָׁם, כְּלוֹמַר: הֲרֵי אַתֶּם מֵתִים כָּאֵלּוּ, אִם לֹא תָּשׁוּבוּ מִדַּרְכְּכֶם וּלְפִי זֶה אִם אֵין קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי כּוּתִים (גְּמָרָא).
א סָעִיף א (א) התיבה - ס"ת עם התיבה:
ב סָעִיף א (ב) לרחובה של עיר - כדי להתבזות בפרהסיא א"נ משום גלות שגלינו מביהכ"נ וגלות מכפרת עון [גמרא] ולפי טעם זה אם אין יכולים להתפלל ברחוב מפני הכותים יתפללו בבית אחר [מ"א]:
ג סָעִיף א (ג) בשקים - לומר הרי אנו חשובין לפניך כבהמה וכתב המ"א דנמשל לבהמה שדרך לכסות בהמה בשק ולכן נראה דיכסה למעלה על הבגדים:
ד סָעִיף א (ד) על גבי התיבה - משום עמו אנכי בצרה א"נ בכל צרתם לו צר [גמרא]:
ה סָעִיף א (ה) העם - והא דאינם נוטלים בעצמם ונותנין על ראשם היינו כדי שיתביישו מאחרים שעי"ז בושתן מרובה:
ו סָעִיף א (ו) וכל אחד וכו' בראשו - קודם תפלת שחרית [ספר האשכול]:
ז סָעִיף א (ז) של צורה - רש"י ותוספות פירשו בעלי קומה כדי שישמעו דבריו ויקבלו להמריך הלב והרא"ש פירש דחכם היינו כל שמינהו ב"ד פרנס על הצבור ואדם של צורה היינו ת"ח ולא גמיר כחכם א"נ שראוי למנותו פרנס על הצבור:
ח סָעִיף א (ח) ואחר שגומר - וה"ה בער"ח במקום שאומרים דברי כבושים יאמרו קודם התפלה כדי שיתפללו בלב נשבר אח"כ (מ"א):
ט סָעִיף א (ט) רגיל - כדי שלא יטעה:
י סָעִיף א (י) ומטופל - בבנים קטנים:
יא סָעִיף א (יא) ואין לו - שמתוך כך יתפלל בלב שלם:
יב סָעִיף א (יב) ומרוצה לעם - שיסכימו לתפלתו והצריכו נעימה שימשוך הלב:
יג סָעִיף ג (יג) שמתפללים וכו' - אבל לא שיוציאו את התיבה וס"ת לבית הקברות ויתפללו שם וכ"ש בקברי עכו"מ ח"ו [ר"ן]:
יד סָעִיף ג (יד) קברי כותים - עיין במ"א שכתב דלפי טעם השני הנאמר בגמרא שהוא כדי שיבקשו המתים עלינו רחמים אין לילך לקברי כותים עיי"ש בגמרא ובפרט לפי נוסח שלנו שאומרי' בער"ה ועיוה"כ על ביה"ק בודאי צריך דוקא קברי ישראל [מ"א] ולבד כ"ז במקומות שמעמידין גילולים על קבריהן בודאי אין נכון להתפלל שם:
א סָעִיף א לרחובה של עיר. כדי להתבזות בפרהסיא א"נ משום גלות (גמ') וא"כ במקום שאין יכולין להתפלל ברחוב בפני עכו"ם יתפלל בבית אחר כטעם השני ואף על גב דאיתא בגמרא דגלו מבי כנישת' לבי כנשת' לאו דוקא אלא ה"ה בית אחר דלא גרע מרחוב אלא דקרא ליה ביה כנשתא שבאותה השעה נעשה בה"כ:
ב סָעִיף א בשקים. לומר הרי אנו חשובים לפניך כבהמה ופירש"י שקים הם משער בהמה מנוצה של עזים עכ"ל ונ"ל דלא בא אלא לפרש דסתם שק ה"פ כמ"ש התוס' בשבת דף כ"ז אבל באמת יכולים להתכסות אף בשאר שקים דמ"מ נמשל כבהמות נדמו שדרך לכסות בהמה בשק ולכן נ"ל דיכסה אותו למעלה על הבגדים:
ג סָעִיף א אפר מקלה. אפר כירה והתוס' כתבו אפר הבא משריפת אדם ואין נוהגין כן גבי חתן כמ"ש סי' תק"ס ס"ב נ"ל דה"ה כאן:
ד סָעִיף א וא' מן העם וכו'. והא דאינם נוטלים בעצמם ונותנין על ראשם היינו כדי שיתביישו מאחרים שיהא בושתן מרובה:
ה סָעִיף א הנשיא. אף על גב דבקלקלה מתחילין מן הקטן הא חשיבותא הוא לדידהו דאמרי' אתם חשיבי למבעי עלן רחמי (שם):
ו סָעִיף א ואחר שגמר. וה"ה בער"ח במקו' שאומרים דברי כבושי' יאמרו קודם התפלה:
ז סָעִיף א רגיל בתפלה. כדי שלא יטעה:
ח סָעִיף א ומטופל. בבנים קטנים ואין לו שמתוך כך יתפלל בלב שלם:
ט סָעִיף א ומרוצה לעם. שיסכימו לתפלה:
י סָעִיף א נעימ'. שמושך הלב:
יא סָעִיף ג ולפ"ז וכו'. משמע אף על פי שמתחננים שם מ"מ כיון שאין הטעם אלא לומר הרי אנו חשובים כמתים מותר לילך על קברי עכו"ם אבל יש עוד טעם בגמרא כדי שיבקשו המתים רחמי' עלינו ולפ"ז צריך דוקא קברי ישראל ולפי נוסחא שלנו שאנו אומרים בער"ה ועי"ה צריך דוקא קברי ישראל ועיין בזוהר ודברי הלבוש בכאן תמוהי' ע"ש:
א סָעִיף א לרחובה. ואם אין יכולים להתפלל ברחוב מפני העכו"ם יתפללו בבית אחר עיין מ"א:
ב סָעִיף א בשקים. למעלה על בגדיהם. מ"א ע"ש:
ג סָעִיף ג שמתפללים. עיין בלבוש המזמורים שראוי לאומרם בשעת עצירת הגשמים:
ד סָעִיף ג כותים. לפי נוסח שלנו שאומרים בקשות בער"ה ועיה"כ צריך דוקא קברי ישראל ועמ"ש בס"ס תקנ"ט:
א סָעִיף א ס"א בכל יום כו'. כמש"ש ואפי' בקמייתא כו' ורמינהי כו': אפר מקלה. כמ"ד השני: כדי להגדיל כו'. כמש"ש אמר רבי זירא מריש כו': כדי שיכלמו. ר"ל לכך מניח אחר וכמ"ש בגמ' שם: לא היה שם כו'. גמ' שם: ומוסיף כו'. כמש"ש אומר לפניהם דברי כבושין: ואחר שגומר כו'. כמש"ש במתני' אומר לפניהן כו' עמדו בתפלה כו': ומעמידין ש"ץ כו'. מתני' וגמ' שם: ואם לאו כו'. גמ' שם:
ב סָעִיף ג שבע כו'. שם בגמ' ומדקאמר שם בהאי פירקא ש"מ דוקא בשבע אלו כנ"ל: כלומר כו'. רמב"ם וטור וצ"ע למה כ' כמ"ד הראשון:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.