א בְּרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֻּלָּם לֹא יֹאמַר מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ מֵהֶם, אֶלָּא לֹא יֹאמַר כְּלוּם.
ב וְכֵן תְּקִיעוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא מִקְצָת הַסִימָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִקְצָת שֶׁיּוֹדֵעַ, אֲבָל תשר"ת, תש"ת, תר"ת אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְאִם יָדַע לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶם אוֹ שְׁנַיִם, עוֹשֶׂה. הַגָּה: אֲבָל הַבְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַתְּקִיעוֹת, וְכֵן הַתְּקִיעוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַבְּרָכוֹת וְאֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיּוֹדֵעַ, יַעֲשֶׂה (טוּר); וְכֵן סִדְרָן אֵינוֹ מְעַכֵּב (רַ"ן סוֹף רֹאשׁ הַשָּׁנָה), וְאִם הִתְפַּלֵּל קֹדֶם שֶׁתָּקַע, יָצָא.
א סָעִיף א (א) ברכות של ראש השנה וכו' - היינו של מוסף שיש בו מלכיות זכרונות ושופרות וכן של יוה"כ של יובל שאומרים בו ג"כ מלכיות זכרונות ושופרות:
ב סָעִיף א (ב) מעכבות זו את זו - משמע דבשאר ימות השנה אם יודע ברכה אחת יאמרה ואין מעכבות זו את זו [מ"א] ועיין בבה"ל שכתבנו דגם להמ"א הוא רק רחמי בעלמא אבל אינו יוצא כלל בזה דאפילו רק ברכה אחת מן הי"ח אם דילג קי"ל לעיל בסימן קי"ט ס"ג דצריך לחזור ולומר כולן כסדר שניתקנו וא"ל אינו יוצא בזה ידי תפלה וכ"ש בזה. וגם יראה להסמיכה לאיזה ברכה כגון לאשר יצר וכדומה כדי שתהא סמוכה לחברתה:
ג סָעִיף ב (ג) עושה - דהא מדאורייתא בחדא סגי אלא דלא ידעינן איזהו לכן יעשה האחד שיודע שמא יכוין האמת:
ד סָעִיף ב (ד) הברכות אין מעכבין התקיעות - שאם אינן יודעין לברך הברכות האלו אעפ"כ יתקעו השלשה סדרים. וכן התקיעות וכו' שאם אין יכול לתקוע אעפ"כ יברך הברכות:
ה סָעִיף ב (ה) וכן סדרן אינו מעכב - אין ר"ל בסדר התפלה שהקדים זכרונות למלכיות או שופרות לזכרונות דבזה לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל וכן בסדר התקיעות אם הקדים תרועה לתקיעה ראשונה לא יצא אלא ר"ל דסדר הוא להתפלל מוסף ולתקוע בתוך התפלה ואם שינה הסדר דהיינו שהתפלל קודם שתקע יצא בשניהם וזהו שסיים רמ"א ואם התפלל וכו' והוי"ו יתר הוא:
א סָעִיף א ויה"כ. פי' יה"כ של יובל שאומרים בו ג"כ מלכיות זכרונות ושופרות:
ב סָעִיף א מעכבות זא"ז. משמע דבשאר ימות השנה אם יודע ברכה א' יאמרה ואין מעכבות זא"ז וכ"מ בגמרא:
ג סָעִיף ב עושה. דהא מדאורייתא בחדא סגי אלא דלא ידעי' איזהו לכן יעש' הא' שיודע שמא יכוין האמת ומ"מ הלשון אינו מדוקדק שאם יודע תשר"ת יודע לעשות כלם ואפשר שהוא חלש ואין יכול לעשות יותר ולוקחים השופר ממנו א"נ שיודע שצריך לתקוע בבא שלישית ואינו יודע היאך תוקעים:
ד סָעִיף ב ואם התפלל. כלומר שאם התפלל כו' אבל אם הקדים תרועה לתקיע' או זכרונות למלכיות לא יצא [ר"ן]:
א סָעִיף א (ס"ק ב) מעכבות כו' וכ"מ בגמרא דף ל"ד ע"ב ת"ר תקיעות (של תענית) אין מעכבות זא"ז ברכות (של תענית ) אין מעכבות זא"ז. תקיעות וברכות של ר"ה ויה"כ מעכבות ופי' הר"נ (דלא כרש"י) תקיעות וברכות דעלמא כגון תענית אין מעכבים זא"ז שאלו יודע אחד מן הברכות או יודע א' מן התקיעות ואינו בקי בשאר תוקע או מברך אותו שיודע ובקי בהן: תקיעות וברכות של ר"ה ויה"כ מעכבו' זא"ז שאלו יודע א' מהברכות או יודע לתקע א' מן התקיעות ואינו ברי בשאר אינו מברך ואינו תוקע אפי' אותן שבקי בהן עכ"ל והכי קי"ל כהר"נ הרי דבתענית אין הברכות מעכבות זא"ז וה"ה בשאר ימות השנה אע"ג דאפשר דמאי דקאמר דבתענית אין מעכבות ר"ל אותן ששה ברכות שמוסיפים בתענית על ח"י ברכות שמתפללים כל השנה וכמ"ש סימן תקע"ה סעיף ד' דומיא דברכו' ר"ה ויה"כ דודאי לא נתכוין כ"א למלכיו' זכרונו' שופרו' ולא לשאר ז' ברכות וע"ל ר"ס תקצ"א מ"מ משמע למ"א דאין לחלק בין ברכות הנוספות בתעני' לשאר ברכות:
ב סָעִיף ב (ס"ק ג) עושה כו' אלא דלא ידעינן איזה כו' כ"ש לרב האי דס"ל דבכל חדא נפיק וליכא ספיקא כמש"ל סי' תק"צ: שאם יודע תשר"ת יודע כו' אבל איפכא ל"ק ליה דאם יודע תש"ת ותר"ת ידע גם תשר"ת דזה כבר יישב הט"ז די"ל דאזיל למ"ד דצ"ל ש"ת של תשר"ת בנשימה א' וזה אינו יכול ע"ש גם י"ל כיון דצריך להאריך בתקיעה דתשר"ת יותר מתקיעה דתש"ת ותר"ת (כ"ה לכל הפוסקים בסימן תק"צ חוץ מהראב"ד) והוא אינו יכול להאריך התקיעה כ"כ שנשימתו קצרה: ולוקחים השופר ממנו. דאל"כ תיקשה ימתין קצת וינוח ואח"כ יתקע השאר גם המ"ל דאיירי שלא הובא השופר לו עד סמוך ללילה ואי זמן לתקוע כ"א סדר א' דעדיף לתקוע תשר"ת:
ג סָעִיף ב (ס"ק ד) ואם כו' כלומר כו' ר"ל שלא תטעה דכוונת רמ"א להקל שני דברים דסדרן א"מ היינו אם הקדים תרועה לשברים ובתפל' הקדים זכרונו' למלכיות ועוד קולא אחרת אם התפלל קודם שתקע יצא קמ"ל דזה ליתא דמ"ש רמ"א ואם התפלל כו' הוא פירוש למ"ש וכן סדרן אינו מעכב:
א סָעִיף א ס"א ברכות. ר"ה ל"ד ב' וכפי' רא"ש שם ותוס' ל"ג ב':
ב סָעִיף ב ס"ב וכן. שם: וה"מ כו' אבל. ר"ן. שהרי סותרין זא"ז: אכל כו'. כמ"ש שם ל"ד ב' ולקמן ר"ס תקצ"ה מי שאינו כו' ובגמרא שם פשיטא כו'. וע' תוס' ורא"ש ודלא כדש"י ממתני' שם מי שבירך כו': וכן סדרן. ממתניתין שם מי שבירך כו' משא"כ סדר הברכות עצמן שמעכב וכן התקיעות כן פי' הר"ן לחד פירוש ובתקיעות מפורש בירושל' כמ"ש בסי' תקפ"ח ס"ב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.