א אַף עַל פִּי שֶׁגָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁחֲרִית, לֹא יִסְתֹּר סֻכָּתוֹ אֲבָל מוֹצִיא הוּא אֶת הַכֵּלִים מִמֶּנָּה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וּמְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן; וְאִם אֵין לוֹ לְפַנּוֹת כֵּלָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּהּ בַּשְּׁמִינִי, צָרִיךְ לִפְחֹת בָּהּ מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בָּהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם מִצְוַת סֻכָּה, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף. הַגָּה: וְאִם רוֹצֶה לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה אַחַר הֶחָג אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְחוֹת בָּהּ, דְּלֹא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף רַק בְּיוֹם שְׁמִינִי (מִנְהָגִים). וְאִם הֻצְרַךְ לִסְעֹד בִּשְׁאָר הַיּוֹם, צָרִיךְ לֶאֱכֹל בַּסֻכָּה שֶׁמִּצְוָתָהּ כָּל שִׁבְעָה; וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ לִישֵׁב בָּהּ בַּשְּׁמִינִי, גָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מוֹרִיד כֵּלָיו וּמְפַנֶּה אוֹתָם מִמֶּנָּה; וְאִם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהוֹרִיד אֶת כֵּלָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּהּ בַּתְּשִׁיעִי, אֵינוֹ יָכוֹל לִפְחֹת בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וּמַה יַּעֲשֶׂה לְהֶכֵּרָא, אִם הָיְתָה קְטַנָּה שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחַ בָּהּ הַנֵּר בִּשְׁאָר הַיָּמִים, יַנִּיחֶנָּה בָּהּ; וְאִם הִיא גְּדוֹלָה, שֶׁמֻּתָּר לְהַנִּיחַ בָּהּ הַנֵּר, מַכְנִיס בָּהּ קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, כְּדֵי לְהַכִּיר שֶׁהִיא פְּסוּלָה וְשֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מִצְוָתָהּ.
א סָעִיף א (א) לא יסתור סוכתו - דהא כל היום חובתו לישן ולשנן שם ואי איקלע ליה סעודתא צריך לאכול בגוה:
ב סָעִיף א (ב) מן המנחה - קטנה [חי' ריטב"א]:
ג סָעִיף א (ג) ואם אין לו לפנות וכו' - ר"ל שאין לו מקום אחר לאכול וצריך לאכול ביו"ט האחרון בסוכה עכ"פ צריך לפחות בה ונראה דהיינו קודם שקיעת החמה דפן יזדמן לו עוד לאכול בגוה:
ד סָעִיף א (ד) ארבעה על ארבעה - דאע"ג דאויר פוסל בשלשה טפחים מ"מ אין ההיכר כ"כ אם לא כשפוחת בסכך ד' על ד' שהוא שיעור מקום חשוב:
ה סָעִיף א (ה) כמוסיף - אבל מוסיף ממש לא נקרא לעבור עליו משום בל תוסיף כיון דאינו מתכוין לשם מצוה דשלא בזמנו בעי כונה להוסיף לכו"ע כמו שכתבנו לעיל בסימן תרנ"א סי"ד:
ו סָעִיף א (ו) רק ביום שמיני - מפני שהוא סמוך לחג:
ז סָעִיף א (ז) בשאר היום - אפילו בין השמשות:
ח סָעִיף א (ח) גמר מלאכול ביום השמיני - היינו שאין דעתו עוד לאכול כלל היום [דאל"ה אם איקלע בשבת צריך לעשות סעודה ג' בסוכה דכל היום יש חיוב סוכה משום ספיקא דיומא]:
ט סָעִיף א (ט) מוריד כליו וכו' - היינו מן המנחה קטנה ולמעלה [דשמיני לבני חו"ל הוא כמו יום שביעי בא"י] וקודם לזה אין נראה שעושה כן לכבוד יו"ט ועיין בסוף סימן תרס"ז ובמש"כ שם:
י סָעִיף א (י) שאסור להניח בה הנר - כדלעיל בסימן תרל"ט ס"א עי"ש במ"ב:
יא סָעִיף א (יא) יניחנו בה - עיין בפמ"ג שמסתפק אם יניח בה בשמיני או אולי דוקא בתשיעי דשמיני ספק שביעי הוא לדידן וכן מצדד בספר מאמר מרדכי שלא יכניס בה נר וקערה בשמיני דאולי יוצרך לאכול בה וא"א לו לפוסלה אמנם בפסקי הרא"ש מצאתי בהדיא בשמיני ואולי כונתו ג"כ בסוף שמיני:
יב סָעִיף א (יב) להכיר שהיא פסולה - המחבר נקט לשון הרי"ף בסוף סוכה ועיין שם בר"ן וברמב"ן דאין הכונה שנפסלת בכך אלא ר"ל שעושה היכר לפוסלה שאינו יושב בה בתורת סוכת החג ועיין לעיל בסימן תרל"ט במ"ב סק"ו ובשער הציון שם:
א סָעִיף א (ס"ק א) מקום כו' ועיין בתוס' דף מ"ח ע"א ד"ה פוחת כו' וז"ל פוחת בה ד ד' טפחים ופסולה כך פי' בקונ' ותימ' כו' והלא אויר פוסל בשלשה והניחו הדבר בתימ' ורמז מ"א ליישב למה העמידו התוספות על פי' הקונ' ה"ל להעמיד קושייתם על הש"ס שנתן שיעור ד' טפחים והלא אויר פוסל בשלשה. ולדברי מ"א א"ש דעל הש"ס לא קשיא להתוס' דהיה א"ל הטעם כמו שכתב מ"א דלהיכרא בעינן ד' טפחים אבל תמיהת התוס' על לשון רש"י שכתב פוחת כו' ופסולה משמע דהטעם משום שהוא שיעור לפוסלה והלא שיעור לפסול סגי בג' טפחים:
א סָעִיף א ס"א ואם רוצה כו'. ממ"ש הישן בשמיני כו'. דלפירש רש"י פריך על דאנן יתבינן אבל הרשב"א כתב דכל שעושה מפני תקנת חכמים ל"ל בל תוסיף כמ"ש ע"פ התורה אשר כו' ותדע שהרי אמרו תוקעין ומריעין כשהן כו' ולחד מ"ד חד מד"ת ושנים מד"ס וכן י"ט שני וכן משום בל תגרע כמו י"ט של ר"ה ושל חג שחל בשבת וכתב הרשב"א בפ"ג דר"ה והריטב"א בפ"ג דסוכה בפשיטות שישנים בסוכה בשמיני וכן עיקר דלא כמרדכי: גמר כו'. כפירש הרי"ף דלא כרש"י והוא אזיל לשטתיה כנ"ל וכן פי' כל הפוסקים דלא כרש"י שכולם פירשו כפי' הרי"ף דאתשיעי קאי:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.