Shulchan Aruch, Orach Chayim 666 — שולחן ערוך, אורח חיים תרסו

סָעִיף א

א (א) לא יסתור סוכתו - דהא כל היום חובתו לישן ולשנן שם ואי איקלע ליה סעודתא צריך לאכול בגוה: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) מן המנחה - קטנה [חי' ריטב"א]: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) ואם אין לו לפנות וכו' - ר"ל שאין לו מקום אחר לאכול וצריך לאכול ביו"ט האחרון בסוכה עכ"פ צריך לפחות בה ונראה דהיינו קודם שקיעת החמה דפן יזדמן לו עוד לאכול בגוה: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ארבעה על ארבעה - דאע"ג דאויר פוסל בשלשה טפחים מ"מ אין ההיכר כ"כ אם לא כשפוחת בסכך ד' על ד' שהוא שיעור מקום חשוב: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) כמוסיף - אבל מוסיף ממש לא נקרא לעבור עליו משום בל תוסיף כיון דאינו מתכוין לשם מצוה דשלא בזמנו בעי כונה להוסיף לכו"ע כמו שכתבנו לעיל בסימן תרנ"א סי"ד: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) רק ביום שמיני - מפני שהוא סמוך לחג: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) בשאר היום - אפילו בין השמשות: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) גמר מלאכול ביום השמיני - היינו שאין דעתו עוד לאכול כלל היום [דאל"ה אם איקלע בשבת צריך לעשות סעודה ג' בסוכה דכל היום יש חיוב סוכה משום ספיקא דיומא]: ש"ע סָעִיף א

ט (ט) מוריד כליו וכו' - היינו מן המנחה קטנה ולמעלה [דשמיני לבני חו"ל הוא כמו יום שביעי בא"י] וקודם לזה אין נראה שעושה כן לכבוד יו"ט ועיין בסוף סימן תרס"ז ובמש"כ שם: ש"ע סָעִיף א

י (י) שאסור להניח בה הנר - כדלעיל בסימן תרל"ט ס"א עי"ש במ"ב: ש"ע סָעִיף א

יא (יא) יניחנו בה - עיין בפמ"ג שמסתפק אם יניח בה בשמיני או אולי דוקא בתשיעי דשמיני ספק שביעי הוא לדידן וכן מצדד בספר מאמר מרדכי שלא יכניס בה נר וקערה בשמיני דאולי יוצרך לאכול בה וא"א לו לפוסלה אמנם בפסקי הרא"ש מצאתי בהדיא בשמיני ואולי כונתו ג"כ בסוף שמיני: ש"ע סָעִיף א

יב (יב) להכיר שהיא פסולה - המחבר נקט לשון הרי"ף בסוף סוכה ועיין שם בר"ן וברמב"ן דאין הכונה שנפסלת בכך אלא ר"ל שעושה היכר לפוסלה שאינו יושב בה בתורת סוכת החג ועיין לעיל בסימן תרל"ט במ"ב סק"ו ובשער הציון שם: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מקום ד'. אף על גב דאויר פוסל בג' מ"מ אין היכר כ"כ אם לא בד' שהוא שיעור מקום וע' בתוס': ש"ע סָעִיף א

ב נרא' כמוסיף. אבל אינו עובר משום בל תוסיף כיון דאינו מתכוין לשם מצוה דשלא בזמנו בעי כונה לכ"ע עמ"ש סי' תרנ"א סי"ד: ש"ע סָעִיף א

ג גמר מלאכול וכו'. פי' שאין דעתו עוד לאכול כלל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מקום ד׳ עמ״א התוס׳ מ״ה א׳ ד״ה פוחת הניחו בצ״ע דאויר נ״ט די ובחה״ד תי׳ אה״נ אלא דנקיט ד״ט לומר אף שאין נפסלת באויר כבסי׳ תרל״ב ס״ב בהג״ה שיש עדיין הכשר סוכה אפ״ה כל שפרץ בסכך שיעור ד״ט מקום חשוב היכרא הוי לא נראה כמוסיף יע״ש: ש"ע סָעִיף א

ב נראה כמוסיף עמ״א וע׳ ט״ז ובתרנ״א אות כ״ז דלמ״ד בעי כוונה אף בזמנו לא הוי רק נראה כמוסיף: ש"ע סָעִיף א

ג גמר עמ״א דבשמיני אף סעודה ג׳ בשבת ואף ביה״ש. ומ״ש איך יכין לצורך ליל ט׳ עט״ז ואי״ה בתרמ״ז אות ג׳ יבואר: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א) מקום כו' ועיין בתוס' דף מ"ח ע"א ד"ה פוחת כו' וז"ל פוחת בה ד ד' טפחים ופסולה כך פי' בקונ' ותימ' כו' והלא אויר פוסל בשלשה והניחו הדבר בתימ' ורמז מ"א ליישב למה העמידו התוספות על פי' הקונ' ה"ל להעמיד קושייתם על הש"ס שנתן שיעור ד' טפחים והלא אויר פוסל בשלשה. ולדברי מ"א א"ש דעל הש"ס לא קשיא להתוס' דהיה א"ל הטעם כמו שכתב מ"א דלהיכרא בעינן ד' טפחים אבל תמיהת התוס' על לשון רש"י שכתב פוחת כו' ופסולה משמע דהטעם משום שהוא שיעור לפוסלה והלא שיעור לפסול סגי בג' טפחים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א שלא יהא נראה כמוסיף. אבל מוסיף ממש לא הוה דאמרי' ס"פ ראוהו ב"ד שלא בזמנו אינו עובר על ב"ת רק אם נתכוין להוסיף: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א שלא עט״ז ר״ה כ״ח ב׳ שלא בזמנה לעבור בעי כוונה אז לוקה ושלא בכוונה לית איסור תורה כ״א איסור דרבנן ובעי היכרא שלא יעשה איסור דרבנן. ובש״ע משמע לדידן ביום השמיני אין עושה שום היכר כלל ולא מוריד בשמיני שום כלי נאה לבית כ״א ממנחה ולמעלה בשמיני כמו לבני א״י בשביעי ואפשר שאסור להניח נר וקערה בשמיני לדידן דבספק שביעי הוא ועב״ח שכתב בשם רש״י סוכה מ״ח אף לדידן בשביעי אם יש לו כלים נאים מורידין בשביעי לבית ובשמיני רק בסוכה מה שצריך לו ומה שהסיר הכלים הנאים יש היכרא שלא לעבור ב״ת בשמיני ואם אין לו כלים נאים כלל או אין מקום להוריד יעשה היכר בנר כו׳ בליל שמיני ועא״ר כתב בשם רוקח להכניס כלי מאכל בליל שמיני יע״ש ולפ״ז לבני א״י יש להחמיר דוקא נר או קערה להיכרא ולא מהני שיוציא כלים הנאים די״ל דלא מהני ולדידן בשמיני ג״כ כן בשביעי אי יש כלים נאים מפנה לביתו ויוצא ממ״נ ואם אין לו יעשה נר להיכרא או קערה. ואע״ג כל שעושה בספק אין עובר ב״ת י״ל בקיאין בקביעא דירחא או כל מה דאפשר לתקן מתקנינן וע׳ גבי ב׳ זוגות תפילין רש״י ור״ת. ועחה״ר ממנחה קטנה ולמעלה. ויש לומר לדידן בשמיני י״ט אין מפנה ממנחה ולמעלה לצורך תשיעי ומכין מי״ט לחבירו וי״ל שלא מכין לתקן הבית כ״א מפנה ממנה להיכרא וצ״ע ועמ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר עוד. וכל קודם מנחה קטנה י״ל אין נראה שעושה לכבוד י״ט: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א ואם רוצה כו'. ממ"ש הישן בשמיני כו'. דלפירש רש"י פריך על דאנן יתבינן אבל הרשב"א כתב דכל שעושה מפני תקנת חכמים ל"ל בל תוסיף כמ"ש ע"פ התורה אשר כו' ותדע שהרי אמרו תוקעין ומריעין כשהן כו' ולחד מ"ד חד מד"ת ושנים מד"ס וכן י"ט שני וכן משום בל תגרע כמו י"ט של ר"ה ושל חג שחל בשבת וכתב הרשב"א בפ"ג דר"ה והריטב"א בפ"ג דסוכה בפשיטות שישנים בסוכה בשמיני וכן עיקר דלא כמרדכי: גמר כו'. כפירש הרי"ף דלא כרש"י והוא אזיל לשטתיה כנ"ל וכן פי' כל הפוסקים דלא כרש"י שכולם פירשו כפי' הרי"ף דאתשיעי קאי: ש"ע סָעִיף א