א בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם.
ב מִתְעַנִּים בְּי"ג בַּאֲדָר; וְאִם חָל פּוּרִים בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם חֲמִישִׁי. הַגָּה: וְתַעֲנִית זֶה אֵינוֹ חוֹבָה, לָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל בּוֹ לְעֵת הַצֹּרֶךְ, כְּגוֹן: מְעֻבָּרוֹת אוֹ מֵינִיקוֹת אוֹ לְחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, וַאֲפִלּוּ כּוֹאֲבֵי עֵינַיִם, שֶׁאִם מִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה לֹא יִתְעַנּוּ וְיִפְרְעוּ אַחַר כָּךְ, אֲבָל שְׁאָר בְּרִיאִים לֹא יִפְרְשׁוּ מִן הַצִּבּוּר (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה בְּשֵׁם מַחֲזוֹר וִיטְרִי). וְאִם חָל פּוּרִים בְּיוֹם א', שֶׁמִּתְעַנִּין בְּיוֹם ה' שֶׁלְּפָנָיו, וְחָל בּוֹ בְּרִית מִילָה, מֻתָּר לֶאֱכֹל עַל הַמִּילָה, וּלְמָחָר בְּיוֹם ו' יִתְעַנּוּ הָאוֹכְלִים (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים).
ג יֵשׁ מִתְעַנִּים ג' יָמִים, זֵכֶר לְתַעֲנִית אֶסְתֵּר.
א סָעִיף א (א) מותר להתענות לפניהם ולאחריהם - וכן בהספד שרי וב"ח כתב דבחנוכה אסור להתענות לפניו וכן הוא ג"כ דעת הפר"ח. והנה יש נוהגים להתענות לפני חנוכה תמורת ער"ח ואין לשנות מנהגם אבל לכתחלה לא ינהוג כן ועכ"פ אסור לגזור בו תענית צבור וכן יום ראשון דאחר חנוכה אף דיחיד מותר להתענות בו תענית צבור אסור לגזור בו:
ב סָעִיף ב (ב) מתענין בי"ג באדר - כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג באדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ד' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהש"י רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם:
ג סָעִיף ב (ג) להתענות ביום ה' - אבל בע"ש אין קובעין תענית בתחלה מפני כבוד השבת לפי שרגילין בתענית לומר סליחות ותחנונים ובע"ש לא יתכן לעשות כן לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת ומי שהיה בדרך ושכח שמתענים ביום ה' ואכל ובלילה בא לביתו ושמע שהעולם התענו היום יתענה למחר בע"ש. מהרי"ל לא היה מגיד ההלכה בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' וכתב בא"ר ונ"ל דכל זה מיירי לילך לישיבה אבל ללימוד הקבוע בביה"מ אינו בכלל זה דאין בזה כ"כ בטול צרכי סעודה. וא"א צדקתך באותה שבת שחל פורים למחר כמו שא"א תחנונים בערב פורים בחול כך א"א צידוק הדין בשבת שהוא ערב פורים:
ד סָעִיף ב (ד) מצטערים - זה קאי על כואבי עינים אבל מעוברת אף שאינה מצטערת אינה מתענה כ"כ הישועות יעקב ובא"ר מחמיר בזה אך ביולדת כל ל' גם הוא מיקל:
ה סָעִיף ב (ה) ויפרעו אח"כ - להישועות יעקב הנ"ל מסתברא דלא קאי ד"ז רק על כואבי עינים שבעצם יש עליו חיוב שלא לפרוש מן הצבור ורק עכשיו משום דכאיב ליה עיניו ולהכי לבתר שיסולק כאבו יפרע התענית משא"כ מעוברת ומניקה דפטורות בעצם אפילו אינן מצטערות אכן מדברי הב"ח לכאורה לא משמע כן:
ו סָעִיף ב (ו) לא יפרשו - אפילו ההולך בדרך וקשה עליו התענית:
ז סָעִיף ב (ז) מותר לאכול על המילה - היינו כל האנשים הקרואים להסעודה ואפילו יותר מעשרה ואפילו בשחרית מותרים לאכול אכן כולם צריכין להתענות למחר וכדלקמיה. ועיין בט"ז וא"ר שחולקים על הג"ה זו ודעתם דקביעותא דתעניתא הוא דוקא ליום ה' וע"כ אסורין כולם לאכול ביום ה' ויעשו הסעודה בלילה אכן הבעלי ברית בעצמן מותרין לאכול ביום ה' אחר מילה וא"צ להתענות למחר וכנ"ל בסימן תקנ"ט ס"ט לענין ט"ב ועיין בפמ"ג שכתב דהמיקל לנהוג כדעת הרמ"א לא הפסיד וכן במו"ק ובשבות יעקב הסכימו לדעת השו"ע:
ח סָעִיף ג (ח) ג' ימים - פי' בה"ב אחר פורים. משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר [גמרא] יכולים בני עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס ומי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות פורים כשיבוא שנת העיבור צריך לעשות הפורים באדר שני אם לא שנעשה לו הנס בשנת העיבור באדר ראשון:
א סָעִיף א בחנוכה וכו'. וב"ח כתב דבחנוכה אסור להתענות לפניו, ובאמת יש נוהגים להתענו' לפני חנוכה תמור' ערב ראש חדש ואין לשנות מנהג' אבל לכתחלה לא ינהוג כן על כל פנים אסור לגזור בו תענית צבור (ראב"ח סימן ה') ואף ביום שלאחריו אסור (כ"ה):
ב סָעִיף ב מתענין בי"ג. ויש מתענין לילה ויום (כ"ה):
ג סָעִיף ב להתענו' ביום ה'. אבל בערב שבת אין קובעין תענית בתחלה מפני כבוד השבת (מ"מ ב"ח הגמ"נ) עמ"ש סוף סי' רמ"ט: מהרי"ל לא הי' מגיד ההלכ' בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' ובהגמ"נ הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם:
ד סָעִיף ב לא יפרשו. אפי' ההולך בדרך וקשה עליו התענית (ב"י ש"ל):
ה סָעִיף ג ג' ימים. פירוש בה"ב אחר פורים (ב"י סי' תכ"ט ע"ש), משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר, יכולים בני עיר לתקן בהסכמ' ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס (הר"מ אלשקר מ"ט) (ועיין בס' משא מלך ח"ז סי' ט"ו): ומי שנעש' לו נס באדר לעשו' פורים י"א לעשות בשנ' עיבור באדר שני וי"א לעשותו באדר ראשון אא"כ נעשה הנס בשנת העיבור באדר שני (הר"ש הלוי י"ו) עמ"ש סי' תקס"ח ס"ז ומ"ש שם דמוכח דיש לעשות באדר שני:
א סָעִיף א מותר להתענות לפניהם. דהוה אמינא דאסור משום דכתיב במגילת תענית שאותן ימים שאין מתענין בהם שחכמים עשאום יום טוב גם לפניהם ולאחריהם אסור ואף דבטל' מגילת תענית בשאר יום טוב הנזכרים שם מ"מ בחנוכה ופורים לא בטלה ואסור להתענות בהם קמ"ל דמכל מקום מותר להתענות לפניהם ולאחריהם דלענין זה בטל' מגילת תעני' אף בחנוכ' ופורי':
ב סָעִיף ב ולמחר ביום ו' יתענו כו'. נראה דאין לסמוך על זה למעש' שהרי הביא ב"י בשם המ"מ הא דמתער' ביום ה' לפי שא"א לאחר עד יום א' שהוא פורי' וכן אין מתענין בע"ש מפני כבוד שבת ואע"פ שנפסק' הלכה בע"ש מתענ' ומשלים דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בע"ש אבל כשהוא נדח' מזמנו אין קובעין לו בע"ש. וכ"מ בתשו' הגאונים עכ"ל הרי דאף ביחיד אין להתענו' בע"ש דהא ההיא דמתענ' ומשלים מיירי ביחיד בפרק בכל מערבין דקאמר הני בני בי רב דיתבי בתעניתא בע"ש מהו לאשלומי ועל זה אמרו שם מתענה ומשלים ואפ"ה הוצרכו לתרץ דדוקא שם שזמנו קבוע כו' ממילא כאן שנדחה אין להתענות בע"ש ואת"ל דהרב המגיד קאי על מה שכתוב בפ"ב דתענית דבט"ב שחל בע"ש דמתענ' ומשלים והיינו בתענית צבור מ"מ כיון שכבר כתב רמ"א בסי' רמ"ט דבתענית יחיד לא ישלים וכאן שצריך להשלים לא יתענ' בע"ש ותו נראה דאם יתענה תענית אסתר בע"ש יצטרך להשלים עד צאת הכוכבים דכן דינו וא"כ היאך יעלה על הדעת שבזמנו הקבוע לו ע"פ חכמים ליום ה' לא יתענה מפני סעודת מילה ובע"ש יתענה עד הלילה וכבר נכנס שבת ומה לי מתענה מקצת שבת או כולו הלכך הך הורא' לאו דסמכ' היא אלא יאכל סעודת המיל' בליל' כמו בי"כ וט"ב וא"ל דכאן אסרו לקבוע תענית אסתר בע"ש מפני כבוד שבת ולעיל סי' רמ"ט הביא הטור דרך אנשי מעשה להתענות בע"ש ל"ק דהתם מיירי שאין מבטלין עונג שבת עבור זה ומדרכם לאכול בתאוה טפי כשהם מתענים משא"כ רוב העולם הם חלושים אחר התענית וע"כ אין לקבוע התענית בע"ש כנ"ל:
א סָעִיף א מותר. וב"ח כתב דחנוכה אסור להתענות לפניו ועיין סי' תר"ע ס"ק ב' מש"ש. וע' יד אהרן:
ב סָעִיף ב בי"ג. ויש מתענין לילה ויום. כנה"ג. מהרי"ל לא היה מגיד ההלכה בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' ובהגמ"נ הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם:
ג סָעִיף ב מצטערים. וכ"ש יולדת כל שלשים יום:
ד סָעִיף ב לא יפרשו. אפי' ההולך בדרך וקשה עליו התענית. ב"י ש"ל:
ה סָעִיף ב לאכול. משמע אפי' יותר מיו"ד. וט"ז כתב דאין לסמוך על הג"ה זו אלא יאכל סעודת המילה בלילה כמו בט"ב ע"ש. משנכנס אדר מרבין בשמחה. ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר. כתב ר"מ אלשקאר סי' מ"א דיכולין לתקן בני העיר בהסכמת וחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים על שנעשה להם נס ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע חל עליהם ומי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות לו פורים י"א לעשות בשנת עיבור באדר שני וי"א לעשותו באדר ראשון אא"כ נעשה הנס בשנת העיבור באדר שני הר"ש הלוי סי' י"ו ועיין מ"ש סי' תקס"ח סעיף ז' (ובמג"א חולק עליו. ובספר אליה רבה דחה דבריו בסימן תרפ"ה עיין שם). כתב כנה"ג מי שמתענה יום שנעשה לו נס ואירע בשבת יתענה בערב שבת:
ו סָעִיף ג ג' ימים. פי' בה"ב אחר פורים ב"י סימן תכ"ט ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) בחנוכה כו' וב"ח כתב דבחנוכה כו' דתנן בתענית דף ט"ז ע"ב ימים הכתובים במגלת תענית דנא למספד בהון לפניו אסור ולאחריו מותר. ומה שכתב בו דלא להתענא' דקי"ל אפי' לפניו מותר. ור' יוסי ס"ל דהיכי דכתיב דלא למספד אפי' לאחריו אסור ודלא להתענא' עכ"פ לפניו אסור. ובדף י"ח פסק ר' יוחנן כר"י. ומסקי' שם דלא פסק כוותי' אלא במה שחולק על הת"ק ביום שלפניו. אבל לא לענין יום שלאחריו. ובמסכת ר"ה דף י"ט מסקי' הלכתא בטלה מגלת תענית חוץ מחנוכה ופורים ובזה נחלקו הפוסקים יש ס"ל דדוקא בחנוכה ופורים גופייהו לא בטלה. אבל לענין איסור לפניו ולאחריו בטלה. דלא עדיף לפני חנוכה ופורים משאר ימים טובים הכתובים במגלת תענית דבטלו. וכן דעת הרב"י בש"ע. אבל יש פוסקים ס"ל דבחנוכה ופורים לא בטלה כלל אפי' לענין איסור לפניו. ומה שמתעני' קודם פורים משום דמעיקר' הכי קבילו עלייהו. ויש לו סמך במגלת אסתר דכתיב דברי הצומות וזעקתם. ועוד תירוצים אחרים אבל לפני חנוכה נשאר באיסורו וכן דעת הב"ח: ואין לשנות מנהגא. דהוי נדר: ועכ"פ אסור כו' ת"צ. אפשר משום דס"ל כהראב"ד שכתב הרא"ש בשמו ספ"ב דתענית וז"ל הא דאמר בטל' מג"ת. ה"מ לתענית יחיד. אבל תענית צבור לא גזרינן ביה כו' עכ"ל. וכן י"ל דס"ל לכ"ה שכתב מ"א בשמו דאף לאחריו אין לגזור ת"צ. משום דאפשר ס"ל דלא פסק רבי יוחנן דלא כר"י לענין יום שלאחריו רק להתיר ליחיד. אבל לגזור ת"צ מודה כמו דס"ל להראב"ד לענין כל מג"ת לאחר שבטלה:
ב סָעִיף ב (ס"ק ג) להתענות עמ"ש ס"ס רמ"ט. דניהו דאין קובעים תענית לכתחלה לצבור בער"ש אבל ליחיד שריא ומה"ט כתב רמ"א דאם חל פורים ביום א' כו' ולמחר ביום ו' מתעני'. כיון דהוי דרך מקרה י"ל דין תענית יחיד דשרי ועיין בט"ז ס"ק ב': מהרי"ל כו' אם לא כו' וה"ה כשחל פורים ביום ה' ו'. דביום ו' לא היה מגיד הלכה דהיה שושן פורים וגם ער"ש ולכן היה מגיד בתענית אסתר כ"מ שם. ועמ"ש מ"א סי' רנ"א ס"ק וי"ו: ובהג"מ כו' שאפי' בפורים כו' דאי' במגלה דף ז' ר"א הוי יתיב קמיה דרב כהנא בפורים. נגה ולא אתו רבנן למתיבתא ואמר רב כהנא מ"ט לא אתו רבנן. א"ל דלמא טרידי בסעודת פורים. א"ל לא הוי אפשר להו למיכל באורתא (דהיינו ליל י"ד) א"ל לא סבר מר הא דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא כו' משמע דבשאר השנים היה דרכן לבא לפני רבם אפי' בפורים. מדשאל מ"ט לא אתו כו' ובספר א"ר תמה דהא מבואר במהרי"ל הטעם משום דטרידי ומ"ש אין אסתר מגדת הוא רק רמז. ולכן כתב דאם יש לו מי שיטריח עבורו חייב ללמוד לפני רבו וא"כ אין ראיה מהתם דבשאר שנים באו מי שלא היה טרוד ע"ש. וי"ל דדעת הגמ"נ דס"ל מאי דאמר דלמא טרידי בס"פ. אין הכונה באכילת ס"פ. דע"ז לא שייך לשון טרידי. גם היכי עביד רב אשי דיתיב לפני ר"כ וגם ר"כ גופיה הא גם רב אסי היה צריך לאכול סעודת פורים. אם כי יש ליישב על רב כהנא דטע' דיוצא בסעודת לילה כמ"ש אח"ז אבל מ"מ על ר"א קשה דהא ידע מימרא דרבא דלא יצא. א"ו דאכילת הסעודה אינה מונעת הקביעות לפני רבם ודי לו שעה ושתים מן היום לצורך אכילת הסעוד'. אלא ר"ל דטרידי בהכנת צורכי הסעודה ור"א ה"ל מי שיטריח עבורו. והנה ר"א דאמר דילמא טרידי כו' אמר כן מספק לדונם לכף זכות. ותיקשי לר"א ממ"נ. אי הוי ס"ד דבאו רבנן אתמול בתענית אסתר לפני רב כהנא ע"כ היה להם מי לטרוח עבורם ואין זה התנצלות דלמא טרידי כו' ואי לא באו גם אתמול אדתמה ר"כ בפורים למה לא באו היום טפי ה"ל לתמוה אתמול בתענית אסתר למה לא באו. ואי משום דס"ל כדהוי ס"ד דאם עשה הסעודה בלילה יצא. ולכך אתמול לא תמה דידע דהוי טרידי משא"כ ביום לפי דעתו כבר עברה הטרדה א"כ מה זה שאמר רב אשי דלמא טרידי כו' אין התנצלות זה מספיק כ"א ה"ל להשיב הא דאמר רבא סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא. או עכ"פ ה"ל להבין שיש דברים בגו במה ששאל מ"ט לא אתו רבנן. א"ו דאפי' טרודים ואין להם מי לטרוח עבורם מ"מ באו לפני רבם בתענית אסתר. ודי להם זמן להכין בפורים עצמו. וא"ש מ"ש דילמא טרידי כו' (ודוחק לו' שחל אז פורים ביום א'. גם אפשר דמחוייב לאכול קצת במוצאי שבת אף ששבע מסעודה ג' של שבת כמ"ש מ"א בשם ב"ח בסי' תרצ"ה סעיף קטן א מכל מקום אפי' לפי ס"ד דר"כ דיוצאים גם בסעודת הלילה. מ"מ כה"ג ודאי עדיף לעשותו ביום רק י"ל שחל ביום ה' ו' כנ"ל) ופי' דברי הגה"מנ דאפי' בפורים היו רגילים כו' כשלא היו טרודים ומזה מוכח דבתענית אסתר אפי' טרודים מ"מ באו לפני רבם כנ"ל:
ג סָעִיף ג (ס"ק ה) ג' ימים כו' פי' בה"ב א"פ. והטעם ע' בעט"ז: מי שנעשה לו נס כו' עמ"ש סי' תקס"ח. ר"ל דרמ"א כתב שם לענין יארציי"ט יש להתענות באדר ראשון ומ"א חלק שם עליו דיש להתענות באדר שני דהוא עיקר אדר וה"ה הכא ומ"א אייתי שם ראיה חדא מדאיתא בתענית דף י"ח מר"ח ניסן עד ח' ניסן הוא י"ט מימים הכתובים במג"ת. ופריך ל"ל מר"ח. ה"ל למימר משני בניסן דהא ר"ח בלא"ה אסור. ומשני לאסור יום שלפני ר"ח ואתיא כר' יוסי דס"ל דגם יום שלפניו אסור אבל ר"ח יום שלפניו מותר דהוא דאורייתא ולכך א"צ חיזוק ופריך יום שלפני ר"ח שהוא כ"ט אדר בלאו הכי אסור לר"י. דהוא יום שלאחר כ"ח אדר. וכ"ח אדר הוא מי"ט הכתובים במג"ת. ולר"י גם יום שלאחריו אסור כנ"ל. ומשני לא נצרכה אלא לחדש מעובר. ופירש"י לחד פי' כגון שעברו השנה ואדר ראשון לעולם חסר. אבל אדר שני לפעמים שלשים יום. וא"כ איצטריך לומר מר"ח ניסן כדי לאסור יום שלשים של אדר דהוי יום שלפני ר"ח דהוא יום טוב הנ"ל וא"א דהעיקר הוא אדר ראשון א"כ כל הי"ט הכתובי' במג"ת היו עושים באדר ראשון למה הוצרך רש"י לו' שהיה אדר שני מלא שלשים יום. ת"ל אפי' לא היה רק כ"ט יום מ"מ הוצרך לו' מר"ח ניסן כדי לאסור יום שלפניו דהיינו כ"ט אדר שני. דהא יום טוב של כ"ח אדר היו עושים באדר ראשון. א"ו דאדר שני הוא עיקר ועשו י"ט הכתובים במג"ת באדר שני. וא"כ ה"ה לענין יאר צייט. ראיה ב' דפריך התם לר"י דפסק כר"י לאסור יום שלפניו. והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימים בני הכפרים לקרות המגלה לי"א י"ב י"ג. מ"מ מותרי' ביום קריאתן בהספד ותענית. ופריך אימת אילימא כו' אלא דקרי ליה בי"ג יום ניקנור הוא והוי י"ט. אלא דקרי בי"ב יום טוריינוס הוא. אלא דקרו בי"א. הא הוי יום שלפני יום טוריינוס א"ו דלפניו מותר כו וא"א דאדר ראשון הוא עיקר ועושים י"ט הכתובים במג"ת באדר ראשון. אבל קריאת המגלה צ"ל באדר שני וכדרשינן מקרא במס' מגילה דף ו' ע"ב. ואם כן מאי פריך לר' יוחנן דלמא מתני' דאף על פי שאמרו מקדימים כו' מיירי בשנה מעוברת ולכך מותרים בהספד ותענית דכל הי"ט של מג"ת כבר עברו ונעשו באדר ראשון א"ו דאדר שני עיקר היו עושים י"ט של מג"ת באדר שני. וה"ה לענין יאר ציי"ט וכן כאן לענין מי שנעשה לו נס שצ"ל פורים שלו באדר שני אם לא שנעשה לו הנס באדר ראשון: ודע מ"ש רמ"א מעוברת או מניקות או לחולה כו' שאם מצטערים כו'. תנאי שאם מצטערים קאי גם על מעוברות ומניקות דבלאו הכי גם הם צריכים להתענות דהא מה"ט כתב מ"א בשם ספר א"ח ס"ס תרצ"ב דמקילים לקרות המגלה קצת מבע"י להקל על מעוברת אלמא דאיכא גוני דצריכים להתענות דאל"כ לא היו מקילים עבורם בקריאת המגלה דה"ל שלא להתענות וכ"מ בב"ח ע"ש:
א סָעִיף א ס"א בחנוכה ופורים כו'. ר"ל ואע"ג דאמרינן בפ"ק דר"ה י"ט דחנוכה ופורים לא בטלה מגילת תענית ה"מ להימים עצמן ולכן מתענין י"ג באדר. עש"ו. וא"צ לזה דפורים דברי קבלה הוא ודברי כו' כמ"ש שם י"ט א' וז"ש מגילה ה' לא נצרכה כו' ר"ל דלענין הספד ותענית הם ימי פורים לכל ואף במלאכה הוי ס"ד שהן לכל אבל משום שלפניהם ואחריהם לא ולכן נ"ק משום לאחריהם ואף לפניהם אי איקלע מילתא ובטליה לניקנור כמ"ש בתענית י"ח א' וע' מרדכי בשם רשב"ט שכ' דמדכללינהו בירושלמי שאמרו בכל מתענין חוץ משבת וי"ט ור"ח וחנוכה ופורים ש"מ דכולם שוין וכ"מ ברז"ה ובר"ן פ"ב דתענית ואע"ג דבירושלמי מ' דגם לפני פורים יש לאסור מפני יום שלפניהם הירושלמי פליג אגמרא וס"ל דדברי קבלה אינן כד"ת. ועיין תוס' שם י"ח א' ד"ה רב כו'. והרי"ף חולק בספ"א דמגילה ואוסר לפניהם ולאחריהם ומ"מ בלפני פורים כת' שאסור בהספד לחודיה וטעמו משום תענית אסתר וכ' שם ואע"ג דר' יוחנן פסק בדלא למספד כר"מ לא קי"ל כוותייהו דהא רב אשי קאמר שם כל שלאחריו כו' והוא כר' יוסי וז"ש כאן בש"ע לפניהם ולאחריהם. אבל הר"ן בספ"ב דתענית פסק כר' יוחנן. ודברי הרי"ף הנ"ל במגילה שם צ"ע שכת' דלפניהם ולאחריהם אסורין בהספד וזהו דלא כרב אשי וכן בירושלמי פריך על יום נקנור לית הוא עצמו מפני שהוא יום שלפני י"ד ומשני להודיעך שהוא אסור בהספד והביאו הר"ן בתענית שם ונראה שאינו דברי הרי"ף וכ"כ הר"ן שם:
ב סָעִיף ב ס"ב ואם חל. כמ"ש בתענית כ"ז ב': ותענית זה כו'. דלא כר"ת שכ' דתענית קבוע הוא וכ"כ הראב"ד דז"ש דברי הצומות כו'. וליתא דהא בימיהם היתה מי"ט הכתובים במגילת תענית ובירושלמי הנ"ל לית הוא עצמו כו' שלפני י"ד כו' שהוא אסור בהספד אלמא אף בלא"ה היה אסור בהספד ותענית וא"ל בהספד לחוד כמ"ש הר"ן בספ"ב דתענית דלישנא דירושלמי לא מ' כן מדקאמר להודיעך כו' וכן קשה על הרא"ש שכ' בס"ת ולמאי דפרישית לעיל כו'. ומ"ש דברי הצומות כת' הר"ן שכבר פי' דקאי על ד' צומות וה"ק תקבלו עליהן לעשות שמחה כמו שקבלו דברי הצומות מכבר ומזה כת' הר"ן דזעקתם קשה דד' הצומות אינן לזעקה ותפלה וא"ל דקבלו לצום ומשנבנה בה"מ בטלה כמו שבטלו ד' צומות אז דא"כ נ"ל ליום ניקנור הא בלא"ה הוי לששון ולשמחה כמו הד' צומות וכמו דפריך בפ"ק דר"ה על ג' בתשרי: כגון כו'. דאנו אין מתענין אפי' בראשונות ואחרונות כמ"ש בספ"ק דתענית ולא אמרו אלא בת"ב וביה"כ כמ"ש בפ"ד דפסחים ופשיטא לחולה שאין כו': ואפי'. דאף בד' תעניות אמרו בר"ה י"ח ב' רצו אין כו' רק משום ופורץ גדר כמ"ש הרמב"ן: ויפרעו ואח"כ. שתענית זה אינו קבוע כמ"ש במס' סופרים שהיו מתענין אחר פורים מפני נקנור וחבריו וע' ר"ן שם: אבל שאר. כמ"ש בתענית י"א א': ומה חל. דבעל הברית מותר אף בשאר תענית אף שאינן נדחין חוץ מת"ב כמש"ש י"ב א' ועירובין מ"א א' דאר"א ב"צ כו' וכתבו תוס' בר"ה י"ט א' ד"ה אסורין דוקא בט"ב דחמיר אבל בשאר תענית א"צ להתענות כלל מדקאמר לפניהם ולאחריהן מותרין ולרבנן בלא השלמה וע"כ בי"ט אף בכה"ג אסור וכן חתן ביום חופתו וע' במ"א סי' תקנ"ט ס"ק י"א בשם ר"ש הלוי ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.