א חַיָּב כָּל אָדָם לִתֵּן לְפָחוֹת שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִתֵּן קֹדֶם פּוּרִים מַחֲצִית מִן הַמַּטְבֵּעַ הַקָּבוּעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן, זֵכֶר לְמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּאֲדָר; וּמֵאַחַר שֶׁשְּׁלֹשָׁה פְּעָמִים כָּתוּב תְּרוּמָה בַּפָּרָשָׁה, יֵשׁ לִתֵּן שְׁלשָׁה (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ"ק דִּמְגִלָּה); וְיֵשׁ לִתְּנוֹ בְּלֵיל פּוּרִים קֹדֶם שֶׁמִּתְפַּלְּלִים מִנְחָה (מַהֲרִי"ל), וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ; וְיֵשׁ לִתֵּן ג' חֲצָאִים גְּדוֹלִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כִּי אֵין מַטְבֵּעַ שֶׁשֵּׁם מַחֲצִית עָלֶיהָ מִלְּבַד זוֹ; וּבִמְדִינוֹת אוסטריי"ף יִתְּנוּ ג' חֵצִי וויינ"ר, שֶׁנִּקְרְאוּ גַּם כֵּן מַחֲצִית, וְכֵן לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה; וְאֵין חַיָּב לִתְּנוֹ רַק מִי שֶׁהוּא מִבֶּן עֶשְׂרִים וּלְמַעְלָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנּוֹתְנִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לִצְדָקָה מִלְּבַד ג' מַחֲצִית אֵלּוּ, וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן.
ב אֵין מְשַׁנִּין מָעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת. הַגָּה: וְדַוְקָא הַגַּבָּאִים (מָרְדְּכַי פ"ק דְּבָבָא בַּתְרָא), אֲבָל הֶעָנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
ג אֵין מְדַקְדְּקִים בְּמָעוֹת פּוּרִים אֶלָּא כָּל מִי שֶׁפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטֹּל נוֹתְנִים לוֹ; וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִתֵּן אַף לְעַכּוּ"ם, נוֹתְנִים.
ד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עֲנִיִּים, יָכוֹל לְעַכֵּב מָעוֹת פּוּרִים שֶׁלּוֹ לְעַצְמוֹ וְנוֹתְנָם בַּמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.
א סָעִיף א (א) כל אדם - בין איש ובין אשה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה דעת כמה אחרונים דצריך לתת ממה שנתנו לו:
ב סָעִיף א (ב) ליתן לפחות וכו' - ורשאי ליתן מאכל או מעות ולא מצאתיו כעת כמה יהיה שיעור מתנות [פמ"ג] ובחידושי ריטב"א כתב אפילו שתי פרוטות דשוה פרוטה חשובה מתנה אבל לא בפחות. אם החליף סעודתו בשל חבירו יצא ידי מתנות וע"כ עני המתפרנס מן הצדקה יתן שתי מתנות לשני אביונים ויחזרו הם ויתנו לו [פמ"ג] עוד כתב נ"ל דלכתחלה צריך ליתן לאביון דבר הראוי ליהנות ממנו בפורים מאכל או מעות שיוכל להוציא בפורים:
ג סָעִיף א (ג) שתי מתנות - זהו מדינא אבל באמת מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות ודומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים [רמב"ם] והנה השתי מתנות צריך ליתן משלו ולא משל מעשר וההוספה שמוסיף יוכל ליתן משל מעשר:
ד סָעִיף א (ד) בליל פורים - ובמדינתינו נוהגין ליתנו בשחרית קודם קריאת המגילה [מ"א] ועכשיו נוהגין ליתן מחצית השקל קודם מנחה ובשחרית מעות מגילה:
ה סָעִיף א (ה) מבן עשרים ולמעלה - זהו לדעת ר"ע מברטנורא אבל התוי"ט כתב שהפוסקים חולקים וס"ל דמבן י"ג ולמעלה שהוא בכלל איש חייב במחצית השקל וא"ר כתב דכל זה רק מדינא אבל המנהג הוא ליתן אפילו בעד בניו הקטנים ואשה מעוברת בעד ולדה איתא במשנה כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק:
ו סָעִיף ב (ו) אין משנים מעות פורים - היינו מעות שגבה אותן הגבאי לחלקם לעניים לסעודת פורים אין יכול לשנותן לומר דיין בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקחין עגלים לרוב בכל המעות והמותר שלא יספיקו לאכול בפורים ימכר ויפול לכיס של צדקה [גמרא]. כתב ב"י בשם הגהת אשרי דמעות שחשב בלבו לחלקם לעניים ביום פורים אינו רשאי לשנותו והטעם דס"ל דצדקה יש לו דין הקדש וחייב לקיים מחשבתו אף שלא הוציא בשפתיו:
ז סָעִיף ב (ז) לצדקה אחרת - אם יש מנהג באותה העיר לתת מעות פורים לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהגא נותן אבל לא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אפילו אם החזן הוא עני [דכיון דהוא בכלל שכירות החזן הו"ל פורע חובו במתנות לאביונים] אא"כ מחלקים מהם לעניים:
ח סָעִיף ב (ח) ודוקא הגבאים - ואם בני העיר יכולים לשנות יש דיעות בפוסקים עיין במ"א:
ט סָעִיף ב (ט) מה שירצה - ר"ל אף דהגובים גבו המעות לצורך סעודת פורים מ"מ יש לעני רשות להוציאן לשאר צרכיו:
י סָעִיף ג (י) ובמקום שנהגו וכו' - אבל בעיר שלא הורגלו עדיין בכך זה הנותן פרוטה לעכו"ם גוזל לעניים ומראה בעצמו כאלו מקיים בהם ומתנות לאביונים:
יא סָעִיף ג (יא) אף לעכו"ם נותנים - מפני דרכי שלום:
יב סָעִיף ד (יב) במקום שאין עניים - ישראל:
יג סָעִיף ד (יג) מעות פורים שלו - היינו מה שגבו כבר ממנו ואין מוצאין למי לחלקם ויותר נראה דר"ל מה שרגיל ליתן בכל שנה לצורך עניים:
א סָעִיף א ב' מתנות. משלו ולא משל מעות מעשר [של"ה] ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר [מהרי"ל בתשו' סי' נ"ו], וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלו להו קודם פורים:
ב סָעִיף א בליל פורים. ובמדינתנו נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה:
ג סָעִיף א מבן כ' וכו'. זהו לדעת הר"ע ברטנורה אבל התי"ט כ' שהפוסקי' חולקים וס"ל דבן י"ג חייב ונשים פטורים בהג"מ כ' דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנ"ל האי ואי' במשנה כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק: במקום דנהיגי לתת המעות לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג נותן [מ"ב סי' נ"ד] אבל לא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים:
ד סָעִיף ב אין משנין. כ' ב"י בשם הג"א מעות שחשב בלבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנותו עכ"ל ועבי"ד ססי' רנ"ח ובח"מ סי' רי"ב ס"ח:
ה סָעִיף ב ודוקא הגבאים אבל כו'. בטור משמע שאף בני העיר אין יכולין לשנות וכ"מ מל' רמ"א כאן אבל המרדכי כ' בהדיא דבני העיר יכולין לשנות וא"כ דינם כשאר צדקה כמ"ש בי"ד סי' רנ"ו ס"ד:
ו סָעִיף ג ובמקום שנהגו. אבל לכתחלה אין לנהוג ליתן לעכו"ם:
א סָעִיף א חייב כל אדם. כתב מו"ח ז"ל אפילו עני המתפרנס מהצדק' כמו בד' כוסות של פסח מה שאין כן בשאר צדקה שאינו חייב רק פעם אחד בשנה כדי לקיים מצות צדקה כמ"ש בי"ד סי' רמ"ח ורמ"ט:
ב סָעִיף ג אף לעכו"ם נותנים. מפני דרכי שלום ומבואר בב"י בשם הג"מ בעיר שלא הורגלו בכך זה הנותן פרוטה לעכו"ם גוזל לעניים ומראה בעצמו כאלו מקיים ומתנות לאביונים:
א סָעִיף א שתי מתנות. עיין פר"ח וביד אהרן. ואם נתן לאחד שיעור שתי מתנות אם יצא עיין הלק"ט ח"ב סי' ל"ט דנוטה לכאן ולכאן עיין שם. ולא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים. וכתבו ב"ח וט"ז אפי' עני המתפרנס מהצדקה חייב כמו בארבע כוסות מה שאין כן בשאר צדקה שאינו חייב רק פעם אחת בשנה כדי לקיים מצות צדקה כמ"ש בי"ד סי' רמ"ח ורמ"ט:
ב סָעִיף א ואין. דהיינו חיובא ליכא ומנהגא איכא דכתב לבוש ונוהגין ליתן מעות פורים בעד כל אחד ואחד אפי' בעד הילדים ונותנים המעוברות גם מהולד הגמ"נ ואיתא במשנה כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק. במקום דנהיגי לתת המעות מחצית השקל לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג נותן מ"ב סי' נ"ד. אבל לא נפקו בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים מ"א. וכתב של"ה דמחצית השקל וכל שכן מתנות לאביונים ומשלוח מנות אין בא ממעות מעשר ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר מהרי"ל בתשובה סי' נ"ו ועיין כנה"ג וביד אהרן. ומעות שחשב בלבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנות. ב"י בשם הג"א וע' בי"ד ססי' רנ"ח:
ג סָעִיף ג נותנים. ולכתחלה אין לנהוג כן ליתן לעכו"ם. מג"א:
א סָעִיף א (ס"ק א) שתי מתנות משלו כו' דבמעות מעשר ה"ל פורע חובו במעות מעשר: דלא י"ל קודם פורים. ומנהג העולם ליתן קודם פורים. אף דמתנות לאביונים מצותו דוקא ביום פורים. צ"ל דעכ"פ נותן שתי מתנות לאביונים גם ביום פורים וגם יש הרבה עניים החוזרים על הפתחי' בפורים:
ב סָעִיף א (ס"ק ג) מבן כ' זהו לדעת הר"ע כו' במסכת שקלים פרק א' משנה ג' וכתב התי"ט שטעם הר"ע דתרי קראי כתיבי בפרשת כי תשא. בחד כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל. וכתוב השני כתיב כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. ודרשו חז"ל שהיו ב' מיני מחצית השקל א' שנעשו מהן האדנים למשכן וא' שלקחו מהן קרבנות צבור כל השנה. וזו שהיה לקרבנות נוהג גם לדורות. וס"ל להר"ע דקרא ב' דכתיב מבן עשרים שנה קאי על מחצית השקל לקרבנות. ולכן בעינן דוקא בן כ'. אבל הרמב"ם ס"ל דקרא קמא דכתיב סתם כל העובד על הפקודים וגו' קאי לקרבנות וא"כ כיון שהוא בן י"ג שנה שהוא נקרא גדול חייב במחצית השקל לקרבנות. וא"כ כיון דמחצית השקל שאנו נותנים בפורים הוא זכר לאותן מחצית השקל שנתנו לצורך הקרבנות. וקבעו בפורים דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים שיביא כ"א מחצית השקל שלו. ולכן תליא מנהגינו במחלוקת הר"ע והרמב"ם הנ"ל. ואיתא במשנה כל קטן כו' במשנה הנ"ל וכ הרמב"ם דוקא אביו חייב אבל אם מת האב הקטן פטור דאין האב יכול לחייב את בנו הקטן. וכתב התיו"ט לפרש דברי הר"ע שכתב שגם הקטן אחר מות אביו חייב מיירי שהניח האב נכסים לקטן וא"כ חל החיוב על נכס האב ע"ש: במקום כו' אבל לא נפקי כו' אפי' החזן עני. מכל מקום כיון דהוא בכלל שכירות החזן ה"ל פורע חובו במתנות לאביונים:
ג סָעִיף ב (ס"ק ד') אין כו' ועיין בי"ד ובח"מ כו' שהביא ב' דעות אי צדקה י"ל דין הקדש וחייב לקיים מחשבתו אפי' לא הוציא בשפתיו. והכריע שם דיש להחמיר:
ד סָעִיף ב (ס"ק ה) ודוקא כו' וכ"מ מלשון רמ"א כאן דתיבות אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה שנדפס בש"ע באותיות מרובעות כאלו הוא לשון המחבר הרב"י. הוא טעות. וצ"ל באותיות קטנות כי הם דברי רמ"א. וכ"ה בדפוסים הישנים. ואם כן משמע כיון דרמ"א היתר' אתי לאשמיעינן דהמחבר סתם אין משנים כו' וע"ז הגיה דלפעמים שרי לשנות והיינו העני. ולא אשמעינן רבותא אפי' בני העיר רשאים לשנות. אע"כ דבני עיר אין רשאים לשנות. והא דכתב ברישא ודוקא הגבאים ולא כתב ודוקא בני העיר. לא דקדק ברישא כיון דאין כוונתו בהגהתו זאת כ"א לאשמעינן היתרא כנ"ל דינה כשאר צדקה. ואם רשאים לשנותה לדבר הרשות. ואם יש חילוק בזה בין גבאי לבני העיר עיין ש"ך סי' רנ"ו ס"ק ח':
א סָעִיף א ס"א י"א שיש כו': ומאחר. ירושלמי פ"ק דשקלים סוף הלכה א' שלש תרומות נאמרו בפרשה כו' וע"ש פ"ב הלכה ד' והעמדנו עלינו כו' מכאן שאדם חייב לשלש שקלו כו' ע"ש ועפ"ח דברכות וע' תו' דמגילה כ"א א' ד"ה קורא: ואין חייב כו'. כמ"ש בפרש' מבן עשרים כו' ומ"ש בירושל' פ"ק הלכ' ה' ז' ב' שערות שם בשכבר נתן פ"א:
ב סָעִיף ב ס"ב אין משנין כו' ואין מדקדקין כו'. בגמרא שם אי' מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלין אותן והמותר יפול לכיס של צדקה ר' אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אא"כ התנה במע"אה ד"ר יעקב שאמר משום ר"מ ורשב"ג מיקל ופירש"י ואין מדקדקין לומר דיים בפחות אבל לוקחין כו' וכ"כ בהג"א דפ"ק דמגילה אבל הרמב"ם פי' ואין מדקדקין בדבר ר"ל כל הפושט יד כו'. והשמיט מש"ש אבל לוקחין כו' והוא כגי' הרי"ף ורא"ש שם מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר ואין העני רשאי ליקח כו': ודוקא כו' אבל כו'. ע' תוס' ד"ה ר"א כו' ופ' כת"ק והרי"ף ורא"ש כ' שם דלית הלכתא כוותיה אלא כרשב"ג דמיקל דר"מ אזיל לשיטתו כמ"שש וקי"ל כמתני' שסתם שם באחרונ' אם החליקה פטור כו' וכ"ש להני אמוראי דלא מוקמי כלל למתני' כר"מ ועוד דבמתני' לצבוע לו אדום קי"ל כר"י כמש"ש בפ"ק שם ובפ"ק דע"ז. וגי' שלנו צ"ע שמתחיל בדברי ר"א ומסיים בדברי ר' יעקב שאמר משום ר"מ וגי' הרי"ף נכונה וז"ש דר"מ אזיל לשיטתו. וז"ל ירושל' פ"ק דמגילה הלכה ד' אין משנין במעות פורים הא שאר כל המעות משנין אלא כל המעות עד שלא ינתנו לגזברין את רשאי לשנותן כו' ועי"ד סי' רנ"ט:
ג סָעִיף ג ס"ג אין מדקדקין כו'. ג"כ כגי' הרי"ף וכ"ה בירושלמי שם:
ד סָעִיף ד ס"ד במקום שנהגו. גיטין ס"א א' ועט"ז ומ"א: במקום. ע' בחולין קל"ד ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.