א מֻתָּר לְדַבֵּק תּוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּכֶרֶךְ אֶחָד, וּמַנִּיחַ בֵּין כָּל חֻמָּשׁ וְחֻמָּשׁ ד' שִׁיטִין, וּבֵין כָּל נָבִיא וְנָבִיא ג', וְכֵן בֵּין כָּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁל תְּרֵי עָשָׂר, וְאֵין קְדֻשָּׁתָם כִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה, אֶלָּא כְּחֻמָּשׁ בְּעָלְמָא. וְכָל זֶה בְּחֻמָּשִׁים הָעֲשׂוּיִם בְּגִלָּיוֹן כְּסֵפֶר תּוֹרָה, אֲבָל בְּשֶׁלָּנוּ שֶׁהֵם נִכְרָכִים, אֵין חִלּוּק בֵּין חֻמָּשׁ לְנָבִיא (הר"ן). וּמֻתָּר לִכְתֹּב כָּל הַתּוֹרָה חֻמָּשׁ חֻמָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה הַשָּׁלֵם. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהֵם כְּסֵפֶר תּוֹרָה לְכָל דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶם בְּצִבּוּר.
ב לֹא יִכְתֹּב מְגִלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ פָּרָשִׁיּוֹת. וְאֵין כּוֹתְבִין מְגִלָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ, וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁלִימָהּ לְחֻמָּשׁ, מֻתָּר.
ג כָּתַב מְגִלָּה שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּשִׁיטָה אַחַת, מֻתָּר.
ד אָסוּר לִרְקֹם פְּסוּקִים בְּטַלִּית.
ה סִדְרָן שֶׁל נְבִיאִים: יְהוֹשֻׁעַ, שׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל, מְלָכִים, יִרְמִיָּה, יְחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָה, תְּרֵי עָשָׂר. וְסֵדֶר הַכְּתוּבִים: רוּת, תִּילִּים, אִיּוֹב, מִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים, קִינוֹת, דָּנִיּאֵל, מְגִלַּת אֶסְתֵּר, עֶזְרָא, דִּבְרֵי הַיָּמִים.
א סָעִיף א מותר לדבק כו'. אע"ג דא"א שלא יונחו נביאים וכתובים ע"ג תורה:
ב סָעִיף א ואין קדושתם כקדושת כו'. כלומר אם דבק תורה עם נביאים וכתובים אין קדושתם כקדושת ס"ת דכל יתר כחסר דמי:
ג סָעִיף ב לא יכתוב התורה מגילה בפני עצמה כו'. ודעת הרי"ף והמרדכי והאגודה ושאר פוסקים דמותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שהרי אין הכל יודעים בעל פה ואין לכל העולם חומשים בב"ה ויבואו לידי ביטול ק"ש ותפלה וכ"כ הב"ח וכ' שכך המנהג פשוט בכל המדינות:
ד סָעִיף ב ואין כותבין כו'. כלומר מה"ט שאין כותבין התורה מגילה בפני עצמה אין כותבין מהתורה מגילה לתינוק אפילו להתלמד דדוקא חומש בפני עצמו שרי אבל לא מגילה מגילה:
ה סָעִיף ג כתב התורה מגילה ג' ג' תיבות מותר. שכיון שיש בה שינוי אינו דומה למגילה מס"ת:
ו סָעִיף ד אסור לרקם פסוקים בטלית. מפני שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית שבטלית אינם אלא תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה ומותר לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבה"מ ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא פסוקי התורה במקום טינופת וזלזול וכתב העט"ז ומטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות עכ"ל ואף ע"ג דרבינו ירוחם שם כתב עוד טעם לאסור והיינו משום שאסור לכתוב מן התורה פסוקים כבר נתבאר דיתפשט המנהג להקל בזה ועיין ברבינו ירוחם שם שהביא תשובת הרמב"ם שהאריך בזה:
א סָעִיף ב ואין כותבין מגילה לתינוק כו'. זה דעת הרמב"ם והביא בטור דהרי"ף התיר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד והקשה עליו רבים וכ' הרא"ש שהתיר משום שאי אפשר לכל עני להיות לו ס"ת שלימה וב"י נתן טעם טוב להרי"ף מדברי התלמוד גם בפרישה ומו"ח ז"ל הביאו ראיות ברורות להיתר וסיים מו"ח ז"ל דיש לנו להתיר וכן הוא המנהג בכל יום ותימה על רמ"א שלא כתב על זה כלום אבל מ"מ אין היתר אלא כדי להתלמד בו משום עת לעשות לה' וגו' אבל אותן שכותבין פסוקים על הכותל לאיזה סימן טוב לאו שפיר עבדי דתורה חתומה נתנה:
ב סָעִיף ג שלש שלש תיבות. פירוש כותב שלש תיבות כאן ושלש תיבות רחוקות מהן בשיטה שנייה שאינם נקראות עם הראשונה כדרך זה מותר לפי שאין נראה ככותב מגילה אחת:
ג סָעִיף ד אסור לרקם פסוקים בטלית. מהטעם דלעיל שאסור לכתוב פסוק אחד ועוד לפי שהטלית אע"פ שיש בו ציצית הם תשמישי מצוה ולא קדושת הגוף וע"כ יכול לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבית הטבילה ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא כתבי הקדש במקום הטינופת וזלזול עד כאן לשון רמב"ם בתשובה מביאה ב"י ולפי זה בכל מקום שיוכל לבא לידי זלזול איזה פעם לא יכתוב שם פסוק:
א סָעִיף ב מגילה. ודעת הרי"ף ושאר פוסקים דמותר משום עת לעשות לה' וגו' שהרי אין הכל יודעים בע"פ ואין לכל העולם חומשים בב"ה ויבואו לידי ביטול ק"ש ותפלה וכתב הב"ח שכך המנהג פשוט בכל המדינות ע"כ ומה"ט שאין כותבין התורה מגלה אין כותבין ג"כ מהתורה מגלה לתינוק אפי' להתלמד דדוקא חומש בפני עצמו שרי אבל לא מגלה מגלה עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז מ"ש הב"ח דכן המנהג להתיר היינו כדי להתלמד בו משום עת לעשות וגו' אבל אותן שכותבין פסוקים על הכותל לאיזה סימן טוב לאו שפיר עבדי דהתורה חתומה ניתנה:
ב סָעִיף ג מותר. דכיון שיש בה שינוי אינו דומה למגלה מס"ת:
ג סָעִיף ד בטלית. וכ' הלבוש אבל התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות עכ"ל:
א סָעִיף ב בפני עצמה. עבה"ט סק"א בשם ט"ז שאותן שכותבין פסוקים כו' ועיין בתשובת מהרי"ט ספר שני חלק או"ח סימן ג':
ב סָעִיף ב ואין כותבין מגילה. עיין בתשב"ץ ח"א סימן ב' שכתב דמה שאפשר להתיר בזה הוא שיכתוב התיבות חסירות בסופן כגון זה וידב' ה' א' מש' לאמ' דב' א'. או באמצעיתן כגון ברשי"ת ברש"ן בלא א' או שיכתוב התיבות מלאות לאמור מושה אהרון דכה"ג לאו ספר מקרי אלא אגרת או שיכתוב האותיות קטועות או האל"ף והלמ"ד מחוברות כגון זה וישנה כל האותיות שינוי זה עד שלא יהיה ג' תיבות סמוכות בלא שינוי בא' מן השינויים הנזכרים. או יכתוב בכתב מאשי"ט כו' זה הכלל כל כתיבה שיפסול בה ס"ת מותר לכתוב המגילה הזאת ומיהו דוקא פיסול שהוא באיכות הכתיבה אבל פיסול אחר לא. וכתב עוד דנראה לו להתיר בכל ענין כדעת הרי"ף ז"ל דהאידנא מותר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בו משום עת לעשות גו' (וכ"כ הט"ז וש"ך כמו שהובא בבה"ט סק"א) ובלבד שלא יכתוב יותר מג' תיבות בלא שירטוט כבסי' שאח"ז (ואפשר דגם לענין זה מהני אם שינה האותיות בא' משינויים הנזכרים) . וכתב עוד דמה שנהגו המלמדים שכותבים על הלוחות ג' או ד' פסוקים או פרשה שלימה מה שדעתו של תינוק יכולה לקבל באותו שבוע ובסוף השבוע מוחק וחוזר וכותב פרשה אחרת כפי התחלפות הפרשיות בכל שבוע יש להתיר אף דכתבי קודש אסור לאבדן ביד או למחקן מ"מ כיון שעבר זמן פרשה זו הוי כהיכל שצריך תיקון שמותר לסתרו ולבנותו ומ"מ יזהרו שלא יכתבו אזכרות על הלוחות ואם אירע שכתבו אסור למחוק אפילו כדי לצורך כתיבת פרשה אחרת ע"ש:
ג סָעִיף ד פסוקים בטלית. עיין בתשו' רדב"ז ח"א סימן מ"ה שכתב דאפילו דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורית שהכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ואם כתב פסוקים מן התורה אפילו בכתב אחר אסור עיין שם. ועיין בתשובת דברי יוסף סימן מ"א שכתב ששמע מפי מורו מהר"ר שמואל די פאס דמטעם זה כשמת בנו לא רצה לכתוב בכתב אשורי הקינה שנוהגין לכתוב על המצבה אלא כתב אותה בכתב שקורין רש"י ומ"מ על אחרים לא אסר דבר זה מעולם. וע"ש עוד מ"ש על דברי רדב"ז הנ"ל:
א סָעִיף א מותר כו'. כברייתא האחרונה דרבי עבד עובדא שם ועספי"ז דשבת (ואפ"ה מעשה רב):
ב סָעִיף א ויש כו'. כנ"ל סי' רפ"ב ס"ב:
ג סָעִיף ב לא כו' ואין כו'. גטין בעיא דאיפשיטא וכת"ק. רמב"ם ורא"ש וש"פ. והרי"ף מתיר וכמש"ש בספרא דאפטרתא:
ד סָעִיף ג כתב כו'. עבה"ג ובמו בשירטוט בסי' רפ"ד ס"ב (אולי ר"ל שהרמב"ם לשיטתו שפסק בפ"ז מה' ס"ת דדוקא ד' תיבות אסור בלא שירטוט וכ"כ הטור בשמו בסי' רפ"ד):
ה סָעִיף ד אסור כו'. ע"ל סי' רע"ו סי"ג בהג"ה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.