א מִצְוַת עֲשֵׂה לִכְתֹּב פ' שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דְּבָרִים יא, יג כא) וּלְקָבְעָם עַל מְזוּזַת הַפֶּתַח, וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד; וְכָל הַזָּהִיר בָּהּ, יַאֲרִיכוּ יָמָיו וִימֵי בָּנָיו. וְאִם אֵינוֹ זָהִיר בָּהּ, יִתְקַצְּרוּ. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת תְּפִלִּין וּמְזוּזָה, יִקְנֶה תְּפִלִּין וְלֹא מְזוּזָה (יְרוּשַׁלְמִי סוֹף מְגִלָּה ובא"ח סי' נ"ח סי"ב), דְּמִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף עֲדִיפָא.
ב נְתִינָתָהּ בַּטֶּפַח הַחִיצוֹן. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מִן הַבַּיִת יַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה (מהרי"ל שָׁם וּמוּכָח בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דַּף י"א), וְיֹאמַר: ה' יִשְׁמֹר צֵאתִי וְכו' (בַּמִּדְרָשׁ). וְכֵן כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְבַיִת, יַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה.
א סָעִיף א פרשת שמע והיה כו'. דכתיב בהו וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך:
ב סָעִיף א יאריכו ימיו כו'. דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו':
ג סָעִיף ב בטפח החיצון. ע"ל סי' רפ"ט סעיף ב':
ד סָעִיף ב ויאמר ה' ישמור כו'. וכשיוצא לדרך חוץ לעיר יניח ידיו על המזוזות ויאמר בשמך ט"ל אטל"ה כי ט"ל בגימטרי"א כוז"ו. מהרי"ל שם ומביאו ד"מ:
א סָעִיף א וכל הזהיר בה כו'. בטור סיים כאן וגדולה מזו שהבית נשמר על ידה כו' ופירש בית יוסף דקרי לזה גדולה לפי שהוא נס נגלה ועוד לפי שהוא הפך טבע העולם שהקב"ה שומר מבחוץ כו' ולי נראה דתחילה אמר שבמזוזה יש יחוד שמו יתברך ובבואו ובצאתו יזכור יחודו יתברך ועל זה אמר וכל הזהיר בה דהיינו שתמיד זוכר יחודו יתברך בזה זוכה להאריכות ימי בניו ואחר כך אמר אפילו אם אין האדם עושה כלום אלא ישן על מטתו מכל מקום גדולה המצוה הזאת דאפי' בעידנא דלא עסיק בה מגינה עליו וזה הפך ממה דאיתא בסוטה מצוה לא מגינה עליה אלא בעידנא דעסיק בה וכאן תמיד מגינה על הבית בלי פועל האדם אז אלא שהוא ישן וכמו שסיים הטור כנ"ל נכון:
ב סָעִיף ב בטפח החיצון. כדי שיהא כל הבית שמור כיון שהוא מבפנים למזוזה:
א סָעִיף א מצות עשה לכתוב. נראה שאין כופין על מ"ע זו דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה דכתיב וכתבתם כו' למען ירבו ימיכם ועיין בנ"צ לעיל סימן רמ"ה ס"ד הארכתי בזה. ועיין פמ"ג לאו"ח סי' ל"א דאם נודע לו בשבת וי"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר מחוייב הוא לצאת אבל אי לית ליה בית אחר שרי לדור בתוכו דומיא דציצית בסימן י"ג ע"ש ונראה דה"ה אפילו בחול אם אין מזוזה נמצא בעיר דינו כמו בשבת ורשאי לדור בתוכו אם אין לו בית אחר כמה שכתב המג"א בסימן י"ג סק"ח לענין ציצית וע' במג"א סי' י"כו סק"א ודו"ק:
ב סָעִיף א יקנה תפלין. עיין במג"א סימן ל"ח סק"ד שכתב דלדידן שאין מניחין רק בשעת ק"ש ותפלה אם אפשר בשאלה מזוזה קודמת. דאי אפשר בשאלה ועיין בספר חומות ירושלים סוס"י רס"ה שכתב דאם רוצה ללבוש תפילין כל היום וא"א בשאלה לכל היום צ"ע הי קדים ע"ש. ועיין בש"ת בא"ח סימן כ"ה סק"א שכתב לענין ציצית ותפילין שכתבו האחרונים שאם אפשר שיהיה לו תפילין בשאלה ציצית קודמין וז"ל ונראה דהיינו אם נכון לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין בכל יום שעכ"פ לא יהיה צריך להחזירם כ"ז שירצה אם לא יזדמנו לו לקנות ואם לא אכתי איכא למיחש שמא יצטרך להחזירם טרם שיזדמנו לו אחרים ונמצא בטל ממצות תפילין שהוא קודם לציצית עכ"ל. וא"כ ה"ה לענין תפילין ומזוזה אם אינו בטוח שיהיה לו תפילין בכל יום בשאלה תפילין קודמין. אך לדעתי צ"ע דאפשר הא דתפילין קודמים למזוזה וציצית דוקא ודאי דתפילין מודאי דמזוזה וציצית היינו היכא שאם לא יקנה תפילין יתבטל בודאי ממצות תפילין אבל לא שיהא ספיקא דידיה מוציא מידי ודאי שלהם כגון הכא שאם לא יקנה תפילין אפשר שיקיים גם מצות תפילין בשאלה אולי מזוזה וציצית קודמין דאם יקנה תפילין יתבטל בודאי ממזוזה וציצית אבל אם יקנה מזוזה וציצית אפשר שיקיים גם מצות תפילין וא"כ אף אם אינו בטוח שיהיו לו תפילין בכל יום מכל מקום מזוזה וציצית קודמין ומ"מ אף אם נאמר כן נראה דדוקא באם צריך למזוזה בבית שלו (וכן בציצית בטלית שלו עיין בא"ח סימן י"ד ס"ג) אבל בשוכר בית דהא דחייב במזוזה אחר ל' הוא רק מדרבנן כ"ש לקמן סוף סימן רפ"ו פשיטא דספיקא דתפילין קודם לודאי זו דמזוזה כמ"ש בא"ח סימן תקצ"ה בענין שופר ותפלה. עוד צ"ע באם יקנה תפילין יתבטל משתי מצות מזוזה וציצית שדמיהן מועטין ולא אפשר לו תפילין בשאלה איזה מהם קודם. עוד כתב בס' ש"ת דאם יש לו תפילין של רש"י ורוצה להניח תפילין של ר"ת ג"כ ואין לו ציצית הציצית קודמין כיון דרובי דאינשי אין מניחין תפילין של ר"ת כלל אבל איפכא לא דאם יש לו של ר"ת ואין לו של רש"י הם קודמין לציצית כו' ע"ש וה"ה למזוזה:
ג סָעִיף א ולא מזוזה. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר זצ"ל סי' כו' בענין מזוזה וסוכה או לולב הי קדים עיין שם באריכות:
ד סָעִיף ב יניח ידו על המזוזה. עיין בשו"ת רבינו עקיבא איגר סי' נ"ח שכתב דאם אין המזוזה בתוך תיק לא נכון להניח ידו עליה כמ"ש התוס' בשבת דף י"ד דכל גבי הקודש אסור ליגע בידו ערום ופשיטא דגם מזוזה בכלל וגם בא"ח סי' קמ"ז בהג"ה כתב דטוב להחמיר בכל כתבי קודש שלא לאחוז ערום ומה שאין נזהרים בתפילין לאחזם ערום היינו דמצותן בכך וא"א בע"א. ואם רצונו להניח ידו טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו להניח על המזוזה ע"ש:
א סָעִיף א מ"ע כו'. מתני' מנחות כ"ח א' וע"ש ל"א ב':
ב סָעִיף א וכל כו'. כמ"ש בפ"א דקדושין (ל"ד א'):
ג סָעִיף א וימי בניו כו'. כמ"ש פ"ב דשבת (ל"ב ב'):
ד סָעִיף א ומ"מ כו'. ירושלמי סוף מגילה תפילה ומזוזה מי קודמת שמואל אמר מזוזה קודמת רב הונא אמר תפלה קודמת מאי טעמא דשמואל שכן היא נוהגת בי"ט ובשבתות מ"ט דר"ה שכ"ה נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברות מתני' מסייע לשמואל תפילה שבלה עושין אותה מזוזה מזוזה שבלתה אין עושין אותה תפלין למה שמעלין בקדש ולא מורידין ופסק הרא"ש כר"ה דמצוה דגופיה עדיף ודבריו תמוהין דטעם זה לא הוזכר כלל שם (וע' בחדושי רע"ק) והכריע מדעתו אלא יש לומר משום דההיא ברייתא איתמר בגמ' דידן (שבת ע"ט ב' ובמנחות) להיפך והיא מסייעא לר"ה ועבא"ח סי' ל"ח סי"ב:
ה סָעִיף ב י"א כו'. עבודת כוכבים י"א א':
ו סָעִיף ב ויאמר כו'. כמש"ש ומנחות ל"ג ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.