א סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין שֶׁבָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם מְזוּזָה. וְאֵין כּוֹתְבִין אוֹתָהּ עַל גִּלְיוֹנֵי סֵפֶר תּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לְתַקֵּן הַסֵּפֶר תּוֹרָה עַצְמָהּ עִם גִּלְיוֹנוֹתֶיהָ, אִם אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָהּ בְּעִנְיָן אַחֵר וְהָיָה צָרִיךְ לְגָנְזָהּ בְּלָאו הָכֵי (מהר"מ פַּאדוֹאָה סִימָן פ"ד). אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לְתַקְּנָהּ בְּעִנְיָן אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה מִגְּוִילִין וְרוֹצֶה לְדַבֵּק עָלֶיהָ קְלָפִים, לֹא יַחְתֹּךְ הַגִּלְיוֹנוֹת לְתַקְּנָהּ, דְּאֵין אִסּוּר לְתַקְּנָהּ מִבַּחוּץ בִּקְלָף אַף עַל פִּי שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה מִגְּוִילִין (ג"ז שָׁם).
א סָעִיף א אין עושין מהם מזוזה. בהקומץ (דף ל"ב) כתבו התוס' ד"ה דלמא להשלים וז"ל ועוד יש כגון דפ' שמע בסוף העמוד והוסיף פ' והיה אם שמוע בגליון שלמטה או פ' והיה בתחלת העמוד והוסיף שמע בגליון של מעלה עכ"ל. וקשה על החלוקה שכתב שמע למעלה הא הוי שלא כסדרן וכתב בר"ס רפ"ח דפסול והובא בב"י כן בשם מכילתא וא"כ למה לי טעמא דאין מורידין כו' בלאו הכי פסול ונ"ל דהתוס' ס"ל דההיא שלא כסדרן מיירי דוקא בחד פרשה עצמה אבל לא מפרשה לפרשה כיון שאינן סמוכות בתורה וכמ"ש לעיל ר"ס רפ"ח והבאתי ראיה מא"ח סי' ס"ד ולפ"ז צ"ל לדעת רמב"ם בטור שפוסל גם בהקדים פרשה לא מיירי כאן מחלוקה השניה של התוס' שזכרנו אלא מחלוקה הראשונה ומכאן נתחזק התימה שכתבתי על הש"ע ר"ס רפ"ח וא"ל דהתם קאי אם כתב תחלה והיה ואח"כ כתב שמע למטה ממנה דא"כ לא היה לו להשמיט דין זה דהקדים פרשת (והיה) [שמע] כסדר העמוד אלא שכתב תחלה והיה. ותו דאצ"ל היינו בדרך הבבא ראשונה שאין שם רק שינוי בכתב אבל לא שינוי במוקדם ומאוחר:
א סָעִיף א ס"ת או תפילין שבלו. [עיין בתשובת חתם סופר סי' רע"ט שרב אחד רצה לחלק דדוקא ס"ת שבלה שכבר היה קודש שוב לא פקע קדושתו משא"כ חסר ויתיר בתחלת כתיבתו לא נחית עליו קדושת ס"ת מעולם וכמ"ש הרמ"א לעיל סי' רפ"ב דמותר למכרו ולכן מותר ג"כ לעשות ממנו מזוזה וה"ה לקצץ גליונותיו לתיקון ס"ת שלם והוא ז"ל כתב דזה אינו דמה דנקטו שבלה לרבותא קאמר אפילו שבלה ולא חזי עוד למצותו כלל אפילו ללמד בו תינוקות ומכש"כ כשהוא רק חסר ויתיר דאפשר לתקנו לקרות בו בצבור או ללמוד בו פשיטא שאין עושים ממנו מזוזה (ומ"ש שם הכרח לזה דאי ס"ד לא נתקדש מעיקרא א"כ לא נתקדש שום ס"ת עד כתבו למ"ד אחרונה של כל ישראל ואיך יתקדש למפרע וע"ד שכתב בנו"ב קמא ס"ס ע"א לענין ס"ת שנפסל אח"כ ע"ש הנה לפמ"ש לעיל סימן רע"ו סק"ג בשם הרמ"ע ובני יונה דקידושו וגמרו באים כאחד ע"ש אין זה הכרח ודו"ק) ומ"ש הריב"ש דס"ת שיש בו טעות אינו אלא כחומש היינו התם לעניו למכרו כו'. עש"ב]:
ב סָעִיף א תפילין שבלו. [עבה"ט ועט"ז ובנה"כ ועי' בת' חתם סופר סי' רפ"ב מ"ש בזה]:
ג סָעִיף א גליוני ס"ת. עי' בס' אליהו רבא בא"ח סי' ל"ב ס"ק ט"ז שפסק שאם כבר התחיל לכתוב על היריעה איזה שורות מס"ת ונפסל בשם שאסור לכתוב על הנותר תפילין ומזוזות דהוי כמו צר ביה ואזמניה גם דמי קצת למ"ש כאן שאין כותבין מזוזות על גליון ס"ת ע"ש ועיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן קע"ד שהאריך בזה והעלה דהמורה בזה להקל לכתוב ביתר הקלף תפילין לא משתבש אבל לכתוב בו מזוזות אין להקל. וע"ש עוד בסימן קע"ג בס"ת שבלה ולא נשאר כ"א איזה יריעות שלא בלו ונשאר הקלף אך הכתב הלך לו ולא נשאר שום רושם אסור לכתוב דבר אחר על קלפים הללו דלא כרב אחד שרצה להתיר ע"ש:
ד סָעִיף א עם גליונותיה. [עיין בתשובת חתם סופר סי' רע"ט שכתב דדוקא עם גליוני אותו הספר עצמו שמתקן. אבל לתקן ס"ת אחרת כיון שלא נעשה מעיקרא לתשמיש זה הס"ת אין להתיר אפי' א"א בענין אחר. עוד מבואר שם דמ"ש הרמ"א אם א"א לתקנה בענין אחר הכוונה אם הוא באופן שאין לצפות כלל שימצאו שום תיקון אחר לעולם אבל אם אפשר בשום אופן למצוא בזמן מהזמנים אפילו רק קלף לתקן הספר תורה הלז א"כ עתידים הגליונות אלו לחזור להיות תשמיש לגוף ס"ת כשר אסור לקוץ אותם בשביל לתקן עכשיו. וכתב עוד שם בדבר סופר אחד שקצץ גליוני ס"ת שאין קוראין בהם מפני טעיותיהם ודבקם בשולי היריעות של ס"ת התפורים זה בזה כדינו אלא שנהגו סופרים לדבק בהם עוד מטלית אחד וזה הסופר עשה זה מקצוצי גליונים הנה לא טוב עשה הסופר הזה ואפשר היה ראוי לאסור לקרות בס"ת זה כלל כיון שנעשה בעבירה כמ"ש בת' הר"י בן הרא"ש בב"י סי' ער"ה בס"ת שקדרו בו שם וחזרו ותיקנו שאין לקרות בו הואיל ונעשה בו עבירה. אך הכא קלקלתו תקנתו שהרי הוריד הגליון הורדה גדולה יותר מדי שהס"ת היה כשר בלא"ה ע"י תפירות היריעות ואינו אלא ליתר שאת והיא תקנתו שאין ס"ת פסול בכך ולא שייך נעשה בעבירה. וכיון שאין הס"ת פסול בכך יניחם כך שזו היא גניזתן ולא נורידם עוד להסיר הדבק ואין לחוש שמא באורך הימים יפלו המטליתים ולא ידעו שהיו מגליוני ס"ת כי ישראל ישרים הם וכל המחובר לטהרת קדושת ס"ת נוהגים בו קדש וכל המוצאו מנשקו וגונזו ע"כ יניח הדבר כמות שהוא והסופר יקבל תשובה על עצמו ע"ש]:
א סָעִיף א אבל מותר כו'. ואע"ג דצריך לגנוז החתיכות שנשארו כיון דבלא"ה צריך לגונזה וכמש"ל סי' רפ"ב סי"ג תיבה כו':
ב סָעִיף א אבל אם כו'. ממ"ש בפ"ק דב"ב (י"ד א') רב הונא כתב שבעין כו' ואם איתא יגדיל הכתב ואז ודאי יהיה היקיפו גדול ויאריך הגליונות מאד ואח"כ יחתוך עד שיהא שוה להקיפו אלא דאסור לחתוך ולגנוז כל שאפשר בלא"ה:
ג סָעִיף א דאין אסור כו'. ר"ל ולא דמי למ"ש בסי' רע"א ס"ד כתב מקצתו כו' דשם הטעם משום מנומר משא"כ מבחוץ דאין נראה כמנומר. שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.