Yoreh De'ah 303 שולחן ערוך, יורה דעה שג

גודל הטקסט

א הָרוֹאֶה כִּלְאַיִם שֶׁל תּוֹרָה עַל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הָיָה מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק, הָיָה קוֹפֵץ לוֹ וְקוֹרְעוֹ מֵעָלָיו מִיָּד, וַאֲפִלּוּ הָיָה רַבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיָה הַלּוֹבֵשׁ שׁוֹגֵג, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשּׁוּק, דְּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת יִשְׁתֹּק, וְאַל יַפְרִישֶׁנּוּ מִשּׁוֹגֵג (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְאִם הָיָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, אֵינוֹ קוֹרְעוֹ מֵעָלָיו וְאֵינוֹ פּוֹשְׁטוֹ בַּשּׁוּק, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ. וְכֵן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֵין צָרִיךְ לְמַהֵר לָצֵאת (טוּר). וְאִם הָיָה שֶׁל תּוֹרָה, פּוֹשְׁטוֹ מִיָּד.

ב אָסוּר לְהַלְבִּישׁ אֶת חֲבֵרוֹ כִּלְאַיִם.

S GRA
נוֹשְׂאֵי כֵּלִים Commentaries
ש״ך Shach

סָעִיף א

א סָעִיף א ואפי' היה רבו. דבמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב וע"ל סי' רמ"ב סכ"ב:

ב סָעִיף א דאם היה הלובש שוגג. דהיינו שאינו יודע כלל שהוא כלאים אבל אם אחר שמצאו ישהנו עליו נמצא שהוא משהה אותו במזיד עליו. כן משמע בטור וכ"כ ב"י:

ג סָעִיף א אין צריך לומר לו בשוק. עד שיגיע לביתו:

סָעִיף ב

ד סָעִיף ב אסור להלביש כו'. משום לפני עור לא תתן מכשול:

בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev

סָעִיף א

א סָעִיף א שוגג. היינו שאינו יודע כלל שהוא כלאים אבל אם אחר שמצאו ישהנו עליו נמצא שהוא משהה אותו במזיד עליו כן משמע בטור וכ"כ ב"י. ש"ך:

פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva

סָעִיף א

א סָעִיף א דאם היה הלובש שוגג. עיין בשו"ת שאגת אריה סימן נ"ח שחולק על זה:

ב סָעִיף א שמגיע לביתו. עיין בנחלת צבי שכתבתי דהאי עד שמגיע קאי גם ארישא אאינו קורעו מעליו דכשיגיע לביתו גם חבירו קורעו מעליו אף שאינו אלא כלאים דרבנן ע"ש:

בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra

סָעִיף א

א סָעִיף א ואינו פושטו כו' ואם כו'. ר"ל דגם במוצאו בבגד שלו הדין כן כגי' שלנו בבגדו כו' וכמ"ש בספ"ג דמנחות:

ב סָעִיף א וכן בבה"מ כו'. ירושלמי פרק בתרא דכלאים והביאו הר"ש שם מתני' ד' וכתב ובפרק כו' ושמא כו' וכ"כ הרא"ש שם ובנדה ועוד כתב שם בפירושו ול"נ דוקא כשהוא עצמו מוצא כלאים בבגדו כו' אבל אדם שרואה בבגדי חבירו כו' וכ"כ בנדה בתי' האחרון וכגי' הנ"ל בבגדו:

סָעִיף ב

ג סָעִיף ב אסור כו'. תוספתא פ"ג דמכות לענין מלקות וכתבה הרמב"ם ע"ש: (ליקוט) אסור כו'. לשון הרמב"ם המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקח והמלביש עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ואם לא ידע הלובש שהבגד הוא כלאים והיה המלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור וז"ל התוספתא פ"ג דמכות המלביש את חבירו כלאים והמטמא את הנזיר אע"פ שהמלביש מזיד והמטמא מזיד חייב היו שניהן שוגגין פטורין וע"כ ט"ס וכצ"ל בזמן שהמלביש מזיד והמטמא מזיד המלביש והמטמא חייב היה הלובש מזיד והנטמא מזיד הלובש והנטמא חייב היו שניהם שוגגין שניהם פטורין. אבל במקיף ומשחית וקורח ושורט וכתובת קעקע אינו כן בשניהם מזידין שניהם חייבים כמ"ש בתוספתא שם וכמש"ל סי' ק"פ וי"ל כאן שלא נצטוו אלא הלובש והנטמא (ע"כ) (ועיין בב"ח שגורס ג"כ בהתוספתא כנ"ל וע"ש טעמא דמילתא. ולפ"ד הרמב"ם בפ"ה מה' נזירות ופ"ג מה' אבל ל"ג והמטמא את הנזיר אלא ה"ג והמטמא את הכהן. כ"ש): (ליקוט) אסור כו'. לשון הרמב"ם סוף הל' כלאים המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקה והמלביש עובר משום ולפני עור לת"מ ואם לא ידע הלובש שהבגד הוא כלאים והיה המלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור והרא"ש תמה עליו בתשובתו להרשב"א ועכ"מ שם וע"ל סי' ק"פ סי"א שכ' אם שניהם מזידים שניהם לוקים וכ"ה בתוספתא שם וכמש"ש ע"ש (ע"כ):

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top