א
לתרוצי סוגיא עבידא הכא לסמוך עילויה הוא דעבידא וסמיך עליה:
רַשִׁ״י
לתרוצי סוגיא לתקן פסיעותיו ולזקוף קומה מפני שרגליו ושוקיו רותתות ולא לסמיכת כל גופו
ב
טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה:
ג
תני תנא קמיה דר' יוחנן נכנסין בהן לעזרה
ד
א"ל אני שונה אשה חולצת בו ואת אמרת נכנסין תני אין נכנסין בהן לעזרה:
רַשִׁ״י
אני שונה אשה חולצת בהן אלמא נעל קרינא ביה
ה
לוקטמין טהורה: מאי לוקטמין אמר ר' אבהו חמרא דאכפא רבא בר פפא אמר קשירי רבא בר רב הונא אמר פרמי:
רַשִׁ״י
חמרא דאכפא חמור הנישא בכתפיים הליצנים עושין אותו ונראה כמי שרוכב עליו ובמקומנו נקרא ארדפיס"א קישורי אשקצ"ש שמהלכין בהם במקום טיט וקשיא לי נהי דטהורין מטומאת מגע דפשוטי כלי עץ נינהו אבל מן המדרס למה טהורין פרמי טלמוסא הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים
ו
מתני׳ הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה:
רַשִׁ״י
מתני' בקשרים מפרש בגמרא בזגין אישקליט"ש של זהב לנוי
ז
גמ׳ מאי קשרים אמר אדא מרי אמר רב נחמן בר ברוך אמר רב אשי בר אבין אמר רב יהודה קשורי פואה
רַשִׁ״י
גמ' אדא מרי כך שמו קשרי פואה גרנצ"א קושרים בקשרים ותולין בצואר לרפואה ולא ידעתי לאיזה חולי
ח
אמר אביי אמרה לי אם תלתא מוקמי חמשה מסו שבעה אפילו לכשפים מעלי
רַשִׁ״י
מוקמי מעמידין החולי שלא יגדל ה' קשרים מסו מתרפאין נגרי פסיעות
ט
אמר רב אחא בר יעקב והוא דלא חזי ליה שמשא וסיהרא ולא חזי מיטרא ולא שמיע ליה קול ברזלא וקל תרנגולתא וקל ניגרי אמר רב נחמן בר יצחק נפל פותא בבירא
רַשִׁ״י
נפל פותא בבירא נפל רפואת הפואה בבור דאין אדם נזהר בכל אלו
י
מאי איריא בנים אפי' בנות נמי מאי איריא קטנים אפי' גדולים נמי
רַשִׁ״י
מאי איריא בנים לרב יהודה פריך אי קישורין דמתני' לרפואת חולי נינהו מאי איריא בנים
יא
אלא מאי קשרים כי הא דאמר אבין בר הונא א"ר חמא בר גוריא בן שיש געגועין על אביו נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאלו אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך תפילין וחילופא סכנתא
רַשִׁ״י
געגועין ברמור"ט מגעגע עליו ואינו יכול ליפרד ממנו ורפואה זו לא שייכא בנקבות שאין האב מחבבן כל כך מתחילתן שיהיו מגעגעין עליו תפילין שיד ימינו קושרתו לשמאלו זהו סימן לגירסא סכנתא שמגעגע יותר מדאי
יב
אמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא סחופי כסא אטיבורי בשבתא שפיר דמי
רַשִׁ״י
סחופי כסא כוס שיש בו הבל כגון שעירו ממנו מים חמין וכופהו על הטיבור למי שחש במעיו ואוחז הכוס את הבשר ומושך אליו את המעיים ומושיבן במקומן
יג
ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא מותר לסוך שמן ומלח בשבת
רַשִׁ״י
לסוך בכפות ידיו ורגליו
יד
כי הא דרב הונא מבי רב ורב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי כי הוו מיבסמי מייתי משחא ומילחא ושייפי להו לגוייתא דידייהו וגוייתא דכרעייהו ואמרי כי היכי דציל הא מישחא ליציל חמריה דפלניא בר פלניתא ואי לא מייתי שיעא דדנא ושרי ליה במיא ואמר כי היכי דליציל האי שיעא ליציל חמריה דפלניא בר פלניתא
רַשִׁ״י
דרב הונא מבי רב שהיה בא מבי רב שהוא רבו וכן רב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי מבסמי שכורין שהיו משקין את התלמידים ואלו מפני שחשובין הן היו עושין להן דבר להפג את יינן לגוייתא דידייהו תוכי ידיהם דהיינו כף דצייל שהולך ונעשה צלול כל שעה מחום הבשר שיעא דדנא מגופת החבית דציל האי שיעא מחמת המים ליחנק מי שנפרקה חוליא של מפרקת צוארו ונופלת בגרונו תולין אותו בראשו שיהא צוארו נפשט ודומה לחניקה
טו
ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא מותר לחנק בשבת
טז
ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי
רַשִׁ״י
לפופי לכורכו בבגדים וקושרו בחגורה רחבה ומתיישבין פרקי אבריו שהן רכין ונשמטין בחבלי הלידה וקורין אנמלטויי"ר בלע"ז
יז
רב פפא מתני בנים רב זביד מתני בן רב פפא מתני בנים ותרוייהו מתני להו באבין בר הונא רב זביד מתני בן קמייתא מתני באבין בר הונא והאי מתני לה ברבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנה לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי
רַשִׁ״י
מתני בנים שתי שמועות דאיירי בקטנים היה שונה בשם רבי (אבא) בר הונא משמיה דרב חמא בר גוריא בן חדא שמעתא דאיירי בקטן מתני בשמיה תרוייהו געגועין ולפופי
יח
אמר אביי אמרה לי אם כל מנייני בשמא דאימא וכל קטרי בשמאלא
רַשִׁ״י
כל מנייני כל לחישות ומפני שכופלין אותן יש ג' פעמים ויש יותר קרי להו מנייני בשמא דאמא פלוני בן פלונית דמיפרשי כל לחשים שמפורש מניין כמה פעמים שיאמרו ויכפלו אותו
יט
ואמר אביי אמרה לי אם כל מנייני דמפרשי כדמפרשי ודלא מפרשי ארבעין וחד זימני
רַשִׁ״י
כדמפרשי כופלין אותו כפי מניינו ודלא מיפרשי בהם סתם כפילתן ארבעין וחד זימנין
כ
ת"ר יוצאין באבן תקומה בשבת משום ר"מ אמרו אף במשקל אבן תקומה ולא שהפילה אלא שמא תפיל ולא שעיברה אלא שמא תתעבר ותפיל אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי והוא דאיכוון ואיתקל בעי אביי משקל דמשקל מאי תיקו
רַשִׁ״י
אבן תקומה אבן שנושאות אותה נשים עוברות שלא יפילו וקורין לה קוטאנ"א בלע"ז במשקל שום דבר ששקלוהו כנגדה ולא שהפילה ולא תאמר שלא התירו לצאת בה אלא לאשה שעלולה להפיל עוברה שהפילה כבר עובר אחר ולא שעיברה שידוע לה שהיא מעוברת והוא דאיכוין ותקל שנמצא החפץ מאליו למשקל האבן ולא שחיסרו ממנו או הוסיפו עליו לכוונו
כא
ואמר אביי אמרה לי אם לאשתא בת יומא לישקול זוזא חיוורא וליזיל למלחתא וליתקול מתקליה מילחא ולצייריה בחללא דבי צואר בנירא ברקא
רַשִׁ״י
בת יומא שאחזתו בכל יום זוזא חיוורא צרוף וחדש למלחתא למקום שריפת המים שעושין נגרים על שפת הים להמשיך מים לבריכות רחבות העשויות לכך וכשנתמלאו סותם החריצין והשמש שורף את המים שמלוחין הן ונעשה מלח בחללא דבי צוארו תחת גרונו כנגד מפתחי חלוקו לשון רבינו הלוי נירא ברקא ליצא של שער
כב
ואי לא ליתוב אפרשת דרכים וכי חזי שומשמנא גמלא דדרי מידי לישקליה ולישדייה בגובתא דנחשא וליסתמיא באברא וליחתמי בשיתין גושפנקי ולברזוליה ולידריה ולימא ליה טעונך עלי וטעונאי עלך אמר ליה רב אחא בריה דרב הונא לרב אשי ודילמא איניש אשכחיה ואיפסק ביה אלא לימא ליה טעונאי וטעונך עלך
רַשִׁ״י
פרשת דרכים מקום ששני דרכים מתפרשים שומשמנא גמלא נמלה גדולה דדרי מידי שטוען כלום לישקליה לשומשמנא בגובתא דנחשא כמין קנה של נחשת ולסתמייה באברא יסתום פיה בעופרת גושפנקי חותמות ולאו דוקא שיתין נקט ולאו דוקא חותמות של צורה אלא סתימות הרבה זו על זו שעוה על העופרת ושוב זפת ושוב טיט וליברזוליה ינענענו ולידריה ישאנו ולימא ליה לשומשמנא טעונך עלי מה שהיית נושא אשאנו וטעונאי החולי שלי איניש אשכחיה ואיפסיק ביה חולי כזה שזה עושה וכי אמר ליה טעונך עלי זהו חולי של חברו
כג
ואי לא לישקול כוזא חדתא וליזיל לנהרא ולימא ליה נהרא נהרא אוזפן כוזא דמיא לאורחא דאיקלע לי וליהדר שב זימני על רישיה ולשדיין לאחוריה ולימא ליה נהרא נהרא שקול מיא דיהבת לי דאורחא דאיקלע לי ביומיה אתא וביומיה אזל
רַשִׁ״י
כוזא חדתא כלי חרס קטן חדש אוזפן הלוני וליהדריה ז' זימני ארישיה יקיפנו סביבות ראשו
כד
אמר רב הונא
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.