Sukkah 20b — סוכה כ:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א שהן טמאות ושל טבריא שהן טהורות על מה נחלקו על שאר מקומות מר סבר כיון דליכא דיתיב עלייהו כדטבריא דמיין ומר סבר כיון דמקרי ויתבי עלייהו כדאושא דמיין

רַשִׁ״י שהן טמאות אף מדרס דמיוחדות לשכיבה הן ולא לתשמיש אחר ועל של טבריא קשות הן ואין לך אדם שוכב עליהן כיון דליכא דיתיב עלייהו אין רוב בני אדם רגילין לייחדן לכך דמקרי ויתיב ומייחדן לכך

ב אמר מר כל החוצלות מטמאין טמא מת דברי ר' דוסא והתניא וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו

רַשִׁ״י והתניא לעיל וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו של ר' יוסי דזו וזו מסככין בה אלמא לאו כלי הוא לקבל טומאה מטמאין טמא מת ולא מדרס דכלי הן ולא לישיבה

ג לא קשיא הא דאית ליה גדנפא הא דלית ליה גדנפא

רַשִׁ״י גדנפא כעין שפה סביב גבוה מעט לקבל מה שנותנין בהו ועשויה לתשמיש לתת פירות על גבה דלית ביה גדנפא אפילו כלי לא הויא דלסכך על גבי אהלים עשויה

ד מיתיבי חוצלות של שעם ושל גמי ושל שק ושל ספירא מטמא טמא מת דברי ר' דוסא וחכ"א אף מדרס

רַשִׁ״י שעם פוויי"ל מין שיפה של שק מנוצה של עזים של ספירא ממה שמסתפר מצואר הסוס ומזנבו של שעם ושל גמי אף על פי שאין נארגים היטב ויש הפרש בין בית ניר לבית ניר ראויין הן לכנתא דפירי פירות גסין שאין יוצאין דרך נקב קטן של שק ושל ספירא שנארגים יפה

ה בשלמא למאן דאמר מרזובלי של שעם ושל גמי חזו לכינתא דפירי של שק ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא למ"ד מחצלות ממש בשלמא של שק ושל ספירא חזו לפרסי ונפוותא אלא של שעם ושל גמי למאי חזו חזו לנזיאתא

רַשִׁ״י בשלמא למאן דאמר חוצלות היינו מזבלי איכא למימר בכל הני דכי לא עבידן לשכיבה כלי הם לתשמיש אחר חזו לגולקי וצני כלים כעין שקין שנותנין בהן קטניות ופירות דקין אלא למאן דאמר מחצלות ממש שהן פשוטין ואין להן בית קיבול בשלמא של שק ושל ספירא לר' דוסא אע"ג דלאו לשכיבה עבידי חזו לפרסי ונפוותא לוילון כנגד הפתח כדמתרגם מסך הפתח (שמות לה) פרסא דתרעא נפוותא לנפות בהן הקמח כמות שהן נותנין עליו קמח וכופלין אותן וקושרין בראש הכפל כעין בויטי"ל שלנו למאי חזיין אליבא דרבי דוסא דאמר לאו לשכיבה עבידן אמאי טמאות שום טומאה לנזייתא לכסות בהן גיגית שעושין בהן שכר

ו איכא דאמרי בשלמא למ"ד מחצלות ממש של שעם ושל גמי חזו לנזיאתא של שק ושל ספירא חזו לפרסי ונפוותא אלא למ"ד מרזובלי בשלמא של שק ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא של שעם ושל גמי למאי חזו חזו לכינתא דפירי

ז תניא א"ר חנניה כשירדתי לגולה מצאתי זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא וכשבאתי אצל ר' יהושע אחי אבא הודה לדבריו אמר רב חסדא והוא דלית ליה גדנפא

רַשִׁ״י חנניה בן אחי רבי יהושע כשירדתי לגולה כשירד לגולה לעבר שנה כדאמרינן בברכות בהרואה (ברכות דף סג.) בודיא מחצלת מסככים דסתמא לסיכוך ואינה כלי לתשמיש

ח אמר עולא הני בודיתא דבני מחוזא אלמלא קיר שלהן מסככין בהו תניא נמי הכי מסככין בבודיא ואם יש להן קיר אין מסככין בהן:

רַשִׁ״י קיר הוא גדנפא

ט הדרן עלך סוכה

י מתני׳ הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו אמר ר' יהודה נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר

רַשִׁ״י מתני' הישן לא יצא דאהל מפסיק בינו לסוכה ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה נוהגין היינו כו' טעמא מפרש בגמרא דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע

יא אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה ואמר להן רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה לפיכך ישן הוא תחת המטה ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו:

רַשִׁ״י מעשה בטבי עבדו ועבדים פטורין מן הסוכה דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכל שהאשה חייבת עבד נמי חייב כדאמרי' בחגיגה (דף ד.) ולפי דרכינו למדנו כלומר אע"פ שלא אמר לנו לשם לימוד אלא לשיחת חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו לבדיחותא בעלמא למדנו ע"פ דרך בדיחותו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו גמ' תנן התם באהלות קא חשיב את המביאין טומאה שחררוהו המים כגון בשפה גבוהה על הנהר והמים חוטטין מתחתיה ונכנסין ועושין נקב ארוך

יב גמ׳ והא ליכא עשרה תרגמא שמואל במטה עשרה

יג תנן התם אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת וכן מדבך אבנים וכן סואר של קורות מאהיל על הטומאה

רַשִׁ״י או שרצים כגון חולדות ואישות או שאכלתו מלחת שהארץ מליחה ומתבקעת מאיליה וכן מדבך אבנים גדולות הערוכות זו על זו ופעמים שהאחת סדורה על גבי השנים והתחתונות שוכבות זו אצל זו ומפרידות זו מזו ויש שם אהל טפח וכן סואר של קורות אף הן קורות הערוכות על גבי קרקע זו על גב זו ועומדות לבנין ויש שם הרבה נקבים ביניהם ויש בהן אהל כל אלו אם כזית מת בתוך האהל בראשו אחד וכלים בראשו שני נטמאו באהל המת

יד רבי יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל מאי טעמא דרבי יהודה

רַשִׁ״י בידי אדם מתכוין לעשותו אהל אינו אהל לטומאה

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א חזיין לפרסי. מסך לפני הפתח ומקבל טומאה הוא כדאמרי' סוף פרק קמא דביצה (דף יד: ושם) מפני מה אמרו וילון טמא: חזיין לנזייתא. פי' בקונטרס לכסות בהן גיגית שעושין בה שכר ואי אפשר לומר כן דשעם וגמי לא מקבלי טומאה אלא מתורת כלי עץ דאיתקש לשק ובמסכת כלים פי"ו [מ"ח] תנן גבי כלי עור וכלי עץ זה הכלל העשוי לתיק טמא ולחיפוי טהור ותנן נמי פכ"ו [מ"ו] במס' כלים עור שעשאו חיפוי לכלים טהור דהא דפליגי התם למשקולת טמא ורבי יוסי מטהר משום דהעשוי לכסות משקולת פעמים שמקבלין בו דבר ור' יוסי מטהר משום דעיקרו לכסוי וצריך לומר הכא שעושין לקבל בהן דבר

ב מסככין בבודיא. עשויה היא לקבל תמרים כדאשכחן בכתובות פרק נערה (כתובות דף נ: ) זיל הב ליה מתמרי דעל בודיא וא"ת אם כן מקבלת טומאה מדרבנן כדף של נחתומין פרק המוכר את הבית (ב"ב דף סו.) והיאך מסככין בה ויש לומר דההיא דאית ליה גדנפא היא העשויה לקבל תמרים והך מוקמינן בדלית ליה גדנפא דההיא ודאי עשויה לסיכוך וטהורה

ג מתני' הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו. בגמרא מוקי לה שמואל בגבוהה עשרה דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק ומצינן למימר דשמואל לטעמיה דמכשר בפרק קמא (דף י.) תחתונה כשאין בעליונה עשרה אבל לאינך אמוראי דפסלי משום דעליונה חשיבא אהל אע"פ שאינה גבוהה י' הוא הדין דחשיב אהל להפסיק ושמא מטה שאני כדאמר בגמרא דהויא לה מטה אהל עראי הלכך כולהו מודו דבפחות מעשרה לאו כלום היא

ד ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם. עבד כשר היה כדאיתא בפרק שני דברכות (דף טז: ) ובירושלמי תני שהיה מניח תפילין ולא מיחו בידו חכמים ופריך מחלפא שיטתי' דרבן גמליאל דהא הכא גבי סוכה מיחו בידו חכמים מלישב בסוכה שהרי היה ישן תחת המטה ומשני שהיה עושה כן שלא לדחוק את חכמים שהיו ישנים בסוכה ופריך אי שלא לדחוק את חכמים ישב לו חוץ לסוכה ומשני דרוצה היה לשמוע דברי חכמים

ה תנן התם. באהלות פ"ג [מ"ז] אחד חור שחררוהו מים ארישא קאי דאיירי בביב שהוא קמור תחת הבית וקמ"ל אע"פ שנעשה ע"י מים או שרצים

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top