א אע"פ שהמוכר שדה בסתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש בשטר שמכר אותה וכל האילנות שבה:
ב וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירתי לי בזביני אילין כלום:
ג מכר השדה ופירש ואמר חוץ מדקל פלוני רואין אם הדקל טוב שטוען קב שיירו לבדו ואחרים כולם מכורין ואם אינו טוען קב אז ודאי כיון ששייר אפילו זה כל שכן הטובים ממנו ומיהו כל הפחותים ממנו או שהם כיוצא בו מכור והרמב"ם ז"ל כתב שלא קנה מהדקלין כלל וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה:
ד מכר לו שדה וכתב לו חוץ מהאילנות אם אין בו אלא דקלים שיירם ולא כולן אלא הגבוהין שצריכין לעלות להן בחבל אבל שאינם גבוהים כל כך הם ללוקח ומכל מקום אם כולן נמוכין לא מכר מהם כלום ואם אין בו אלא גפנים שיירם ואם אין בו אלא שאר אילנות שיירם ולא כולם אלא אותן שהם עבים ואין העול כובשן אבל הדקין שהעול כובשן הם של לוקח ואם כולן דקין שהעול כובשן לא מכר מהם כלום ואם יש בה שאר אילנות ודקלים מכר את הדקלים ושייר האילנות וכן אם יש בה שאר אילנות וגפנים מכר הגפנים ושייר האילנות ואם יש בה גפנים ודקלים מכר הדקלים ושייר הגפנים היו בה חרובין ואמר חוץ מחרוב פלוני או חוץ מחצי חרוב פלוני לא קנה שאר חרובין וגם חצי חרוב ששייר בו לא קנה ואהני מה שהזכיר חרוב ששייר לו דרך לילך לאותו חרוב שהרי בלאו הכי לא היה נמכר עם כלל השדה:
ה אמר לו קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י שאין נותן לו אלא ב' דקלים ואפילו יש בו דקלים הרבה ורשב"ם פירש צריך ליתן לו כל השדה כמו שהוא עם כל דקלים שבה ועוד פירש מכר לו ב' דקלים אם יש לו שני דקלים במקום אחר יתנם לו אבל אם אין לו א"צ לקנותם כדי ליתנם לו שאין אדם מקנה דבר שאין ברשותו ואם אין בו דקלים כלל יראה שא"צ לקנות לו דקלים כדפרישית והקרקע קנוי לו כמו שהוא ששתי מכירות הן שאין הקרקע תלוי במכירת דקלים אבל הרמב"ם ז"ל כתב אפי' לא היו בו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה קנה המקח ואין הלוקח יכול לומר איני רוצה אלא בקרקע שיש בו דקלים יראה מדבריו שאם אינו נותן לו שני דקלים שגם מכר הקרקע בטל וכן פי' רב אלפס וא"א הרא"ש ז"ל כתב כדברי רשב"ם:
ו ואם אמר לו קרקע בדקלים אני מוכר לך אם יש בו שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר:
ז קרקע של דקלים אני מוכר לך אפילו אם אין בו דקלים כלל הגיעו שלא אמר לו אלא קרקע שראויה לדקלים ומיהו אם יש בו דקלים קנאם:
ח הקונה שלשה אילנות בתוך שדה חבירו קנה הקרקע וכתב ה"ר יונה דוקא אילנות גדולות אבל שתילין קטנים שהעול כובשן ואין עולין להן בחבל אין להם קרקע אע"פ שמכרן לקיימן בתוך שדהו בתר שעת מכירה אזלינן והרמב"ם כתב אפילו הן נטיעות קטנות ומסתברא כדברי ה"ר יונה ואם קנה שלשה יוצאין משורש אחד למטה תחת הקרקע אבל למעלה ביציאתן מן הקרקע הרי הן שלשה ונטועין כראוי יש להן קרקע יבש האילן או נקצץ יכול ליטע אחר במקומו וקונה כל אילנות קטנות שביניהן וכמה קרקע קונה עמהן תחתיהן וכל מה שביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו וזה המקום שחוצה להם אין אחד מהם רשאי לזורעו בלא דעת חבירו אבל מה שביניהן ותחתיהן הלוקח זורעו אם ירצה ואם פירש ששייר הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע שתחתיהן וביניהן וחוצה להן ל"ש אם יש שם קרקע הרבה יותר ממה שצריך לאילנות לא שנא אם אין שם אלא כדי הצריך לאילנות אבל מקום האילנות קונה ליטע אחרים במקומן אם ייבשו במה דברים אמורים שבשלשה קונה קרקע בזמן שנטועין כחצובה פירוש אחד כנגד א' והשלישי כנגדם כזה? ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר משש עשרה ואלו הארבע והשש עשרה מודדין אותם ממקום יציאת האילן מן הארץ שהוא עב אבל אם אינן עומדים כצורה זו או שהן מקורבין יותר מארבע או מרוחקין יותר משש עשרה או שמכרן בזה אחר זה או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המיצר או שנים בתוך שלו ואחד שיש לו בתוך שדה של חבירו ומכרו עם השנים שיש לו בתוך שדהו או שמפסיק ביניהם בור או אמת המים או רכב דקלים או רה"ר ואצ"ל אם לא מכר לו אלא ב' אילנות לבד בכל אלו לא קנה קרקע לפיכך לא קנה אילנות קטנים שביניהם ואם יבש או נקצץ אין לו בקרקע כלום והוא שאין גזעו מחליף אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש אלא כעולה מן הגזע דמי והוא משל בעל האילן ופירש רשב"ם לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר וקיימא לן כוותיה אפילו קונה שנים יש לו קרקע אבל ר"י פירש דאפילו ר"ע מודה דבקונה שנים אין לו קרקע וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל ופירש ר"י אע"ג דבשנים אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן ולא קרקע שביניהם מיהו יש לו כמלוא אורה וסלו וכ"ש תחתיהם כדי ללקט בהם פירות וגם דרך יש לו לכולי עלמא אפילו לרבנן כאדם המשאיל מקום לחברו להניח שם חפציו שמשאיל לו ג"כ מקום לילך שם וה"ר יונה כתב שאין המוכר רשאי ג"כ לזרוע תחתיהן דמטנפי פירי דלוקח והא דאמרינן שלא קנה לוקח תחתיהן היינו לענין שאינו רשאי לזרוע שם ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע שיש לו צריך לקצצם וכתב ה"ר יונה דאפילו לא הגדילו אלא תוך מלוא אורה וסלו צריך לקצצן שאם לא ישפה שמא יחזיק על יד תוספת לענפים כמלוא אורה וסלו חוץ לענפים ואם נחלקו לאחר זמן שאומר הלוקח עד כאן היו מגיעין הענפים בשעת מכירה והמוכר אומר לא כי אלא נארכו הבדים כתב הרמב"ם ז"ל שעל הלוקח להביא ראיה ואינו יכול לומר כיון שאמרו ישפה על המוכר להביא ראיה שאם הגדילו היה משפה דדלמא לאו אדעתיה וכל השריגין היוצאים מהם לא שנא אם הם מגוף האילן ל"ש מן השרשים הכל לבעל האילן ובשנים שלא קנה קרקע אם נתפשטו אפילו הרבה א"צ לקצצם ואם הוציאו שריגין מהשרשים והוא במקום שאינו רואה פני חמה הן של מוכר ואם הוציאו מן הגזע והוא ממקום שרואה פני החמה הן של לוקח אבל צריך לקצצם מיד שמא פעמים יצאו מן הגזע סמוך לארץ ויתכסו אח"כ בקרקע עד שיראו כשלשה ויטעון הלוקח לקחתי שלשה ויש לי קרקע עמהם לפיכך צריך לקצצם מיד ואם קנה דקל אין לו כלום בשריגים אפילו היוצאים מעיקר הדקל:
ט מכר הקרקע ושייר לעצמו האילנות אפילו לא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע הצריך להם והרמב"ם זכרונו לברכה כתב יש לו חצי הקרקע הצריך להם ולא נהירא:
י מכר לשנים כאחד לזה הקרקע ולזה האילנות מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע ופירש רשב"ם לאו דוקא חצי קרקע אלא בעל האילנות קנה תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלוא אורה וסלו אי נמי חצי קרקע דוקא וכגון שכל הקרקע צריך לאילנות ואפילו לא מכר לו אלא שני אילנות ור"י פירש שאין לבעל האילנות בגוף הקרקע כלום אפילו אם קנה שלשה כיון שמכרו לאחר ולא קנה אלא מקום האילנות ליטע אחרים תחתיהם אם ייבשו וכן הדין אפילו אם קנה שנים אם ייבשו יטע אחרים תחתיהן דכי היכי דלהאי זבין בעין יפה להאי נמי זבין בעין יפה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל:
יא הקונה אילנות לקצצן לשרפה בזיתי' מניח לו שני ענפים הסמוכי' לארץ שאז הן חוזרים וגדלים ובבתולת שקמה מניח ג' טפחים הסמוכים לארץ וקוצץ השאר ובסדן השקמה ב' טפחים ובשאר כל האילנות טפח בקנים ובגפנים מקשר התחתון ולמטה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעו מחליף:
א סָעִיף א אע"פ שהמוכר שדה בסתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש בשטר וכו' בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא סט:) אמר רב יהודה האי מאן דמזבן ארעא לחבריה צריך למיכתב ליה קני דקלין ותאלין והוצין וציצין ואע"ג דכי לא כתב ליה קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא ופי' רש"י דקלין. שגדלו כל צרכן: תאלין. שתילין נטעים בחורים: הוצין וציצין. גם הם מיני דקלים וי"מ שאין אלו טוענין פירות: ואע"ג דכי לא כתב לי' הכי קני. כדתנן המוכר את השדה סתם מכור חרוב שאינו מורכב ובתולת השקמה וכ"ש שאר אילנות דהא לא משייר במתני' אלא חרוב המורכב וסדן השקמה: שופרא דשטרא. יפוי השטר דאפי' אי אתו לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר:
ב סָעִיף ב ומה שאמר וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירית לי בזביני אילין כלום בר"פ המוכר את הבית כמאן אזלא הא דאמר רב מרי משמיה דאביי האי מאן דמזבן מידי לחבריה צריך למיכתב ולא שיירית בזביני אילן קדמי כלום כמאן כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה ופרש"י כרב נחמן אמר רבה בר אבוה דמשום דס"ל דאמרינן בעלמא מצרים הרחיב לו הילכך תקינו לכתוב כן דלא ליטעון מוכר מצרים הרחבתי ויפסיד לוקח: כתב נ"י שמעינן מזו המשנה שהמוכר את השדה מכר את הכרם וכן כל שאר האילנות בכלל שדה הם חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה:
ג סָעִיף ג מכר השדה ופירש ואמר חוץ מדקל פלוני וכו' שם א"ל לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא שיורא שייריה אי דיקלא בישא הוא כ"ש הנך ופירש"י א"ל מוכר שדה אני מוכר לך לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא כלומר מן הבינונים שטוענים פירות קצת לחודיה שייריה דדעתו ליהנות מפירות שדהו פורתא וקנה הלוקח כל השאר בכלל השדה ואי דיקלא בישא הוא אע"פ שיש עדיין רעים ממנו אלא דקרו ליה אינשי להאי דיקלא בישא כגון דלא טעין קבא דאילו טעין קבא לאו דיקלא בישא הוא כדאמרי' בעלמא דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה כ"ש הנך המוטבים ממנו ששיירן לעצמו דה"ק אפי' ההוא דיקלא בישא אני משייר לעצמי ומיהו אם יש בשדה דיקלא בישא טפי מהאי אינהו מזדבני בכלל דהא דאמרי' כ"ש הנך אדיקלי דטבי טפי מהאי קאי. וז"ל הרמב"ם בפכ"ד המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים וא"ל חוץ מדקל פלוני אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבד הוא ששייר והשאר ללוקח ואם דקל רע הוא ששייר לא קנה מן הדקלים כלום. וכתב ה"ה בחידושי הרשב"א פי' הר"י ן' מיגא"ש דלאו הטוב שבכולן או הרע שבכולן אלא מן הטובים או מן הרעים עכ"ל גם הר"ן כתב אי דיקלא טבא הוא שיורי שייריה כלומר ואע"פ שיש טובים ממנו לדידיה הוא לחוד דשייר דעבידי אינשי דמשיירי דקל טוב וכן דעת הראב"ד ז"ל אבל דיקלא בישא אנן סהדי דמשום האי דיקלא לא נחית לשיורא אלא כ"ש הנך קאמר ומיהו אותם שהם רעים ממנו כתב ר"ש שאינן משויירין ואיפשר שאף הם משויירין דלא נחית למידק כולי האי ולברר הרע שבכולן ואיהו אכולהו איכוין עכ"ל. ונראה שזהו טעמו של הרמב"ם שכתב לא קנה מן הדקלים כלום:
ד סָעִיף ד מכר לו שדה וכתב לו חוץ מן האילנות וכו' שם א"ל לבר מאילני אי אית ליה אילני לבר מאילני אי אית ליה דיקלי לבר מדיקלי אי אית ליה גופני לבר מגופני אילני וגופני לבר מאילני אילני ודיקלי לבר מאילני גופני ודיקלי לבר מגופני אמר רב כל שעולין לו בחבל הוי שיור כל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור דייני גזילה אמרו כל שהעול כובשו לא הוי שיור כל שאין העול כובשו הוי שיור ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני. ופר"ש אם אמר מוכר ללוקח שדה אני מוכר לך לבר מאילני חזינן אי אית בה שאר אילנות כגון זיתים ותאנים ותפוחים וכל שאר אילנות חוץ מדקלים וגפנים שאין נקראין אילני: לבר מאילני. מכר לו את השדה אבל האילנות אינם מכורים שהרי הוציאן מכלל השדה ושיירן לעצמו: אית בית דיקלי. בההוא שדה ואין בו שאר אילנות לבר מדיקלי מכר השדה והנהו דקלים שייר לעצמו ואע"ג דאין סתמן קרויין אילנות אלא רגילין לקרותן דקלים מתוך חשיבותן ומתוך שהיו רוב אילנות שלהם דקלים כיון דאין כאן שאר אילנות אלא דקלים האי דקאמר לבר מאילני אדקלים קאי: אי אית בה גופני. בההוא שדה והמוכר את השדה מכר את הגפנים וכיון דאמר לבר מאילני ובשדה זו אין בו אלא גפנים: לבר מגופני קאמר. אם יש בשדה אילנים וגופני ואיהו אמר לבר מאילני הכל מכר ואפי' הגפנים לבר מאילני דגפנים אין קורין אילנות ועליה דהמוכר רמיא לגלויי דגם הגפנים שייר לעצמו הילכך יד הלוקח על העליונה: אילני ודיקלי לבר מאילני. הכל מכר לבר מאילני שהדקלים אין קורין להם אילני. גופני ודיקלי לבר מגופני. אם א"ל לבר מאילני ואין בשדה אלא דקלים וגפנים הדקלים מכר והגפנים שייר דגפנים לגבי דקלים נקראים אילני ובכלל אילני הם טפי מדיקלי וי"מ דאין זה וזה בכלל אילנות ואין זה נקרא אילן יותר מזה והילכך המוטב דהיינו גפנים שייר לעצמו ולא נהירא דאם איתא דשניהם שוים ואין זה נקרא אילן יותר מזה ואיהו אמר לבר מאילני הוה ליה למימרא דתרוויהו שייר לעצמו שהרי גילה דעתו שהכל קרא אילני מאחר שאין כאן שום אילן אחר שיקרא אילן אלא אלו: אמר רב כל שעולין וכו'. לעיל קאי היכי דא"ל לבר מאילני וקמפרש רב אלו הן אילנות ששייר שאם קטנים הם הרבה לא מיקרי אילני: כל שעולין לו בחבל. ללקט פירותיו חשוב אילן ובדקל מיירי כדמפרש לקמיה שגבוה הרבה ופירותיו בראשו: כל שעול כובשו. חורשין היו בבקר סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור לא חשיב ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוי שיור כדאמרי' גבי דקלי: הא בדקלי. מילתיה דרב: הא באילני. שהעול כובשו דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין ככל שאר אילנות ע"י ענפים המתפצלי' לכל צד ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפי' היכא דכביש ליה עול חשוב הוא אם עולין בחבל עכ"ל. ומה שאמר מיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוו שיור כ"כ ה' המגיד בפ' כ"ד בשם הר"י מיגא"ש ז"ל: היו בה חרובין ואמר חוץ מחרוב פלוני או חוץ מחצי חרוב פלוני לא קנה שאר חרובין וגם חצי חרוב ששייר לא קנה וכו' שם בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני מהו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה או דילמא שאר חרובין נמי לא קנה א"ל לא קנה איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני לא קנה מאי לאו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה א"ל לא אפילו שאר חרובים נמי לא קנה וא"ד בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני מהו שאר חרובים ודאי לא קנה הא מה ששייר באותו חרוב קנה או דלמא אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני א"ל לא קני איתיביה חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני שאר חרובין לא קנה מאי לאו שאר חרובין לא קנה הא מה ששייר באותו חרוב קנה א"ל לא אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה. ופר"ש חוץ מחרוב המורכב פלוני חוץ מסדן השקמה פלוני והיו בה הרבה חרובים וסדנין מהו אי הוה שתיק לא היו מכורין בכלל שדה אבל עכשיו ששייר א' איכא למימר דשאר חרובין מכר לו או דילמא שיורו לא יגרע כחו אלא אפי' שאר חרובין נמי לא קני הלוקח דבשביל שיפה המוכר כח שלו שפירש בפירוש איני מוכר לך ההוא חרוב אין לנו לגרע כחו בשאר אלא אי איכא מילתא לאטפויי בהאי חוץ כגון דרך מטפינן ליה כדאמרינן במתני' מודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך והאי חוץ מחרוב פלוני דקאמר לשייר דרך להאי נתכוין ולא למעט השאר עכ"ל. והרי"ף ז"ל השמיט בעיא זו וגם הרמב"ם לא הזכירה והטעם נתבאר בדברי הרמב"ן שכתב ה"ג ר"ח אלא לדמי ה"נ לדמי וכו' וא"ת ודילמא לשייר לו דרך אמר וכו' איכא למימר בעיין לרבנן הא לר"ע שייר לו דרך לאותו חרוב ולא לשאר ושמא לכך השמיטה רבי' ז"ל מן ההלכות עכ"ל:
ה סָעִיף ה אמר לו קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י שאין נותן לו אלא שני דקלים וכו' ואם א"ל קרקע בדקלים אני מוכר לך וכו' קרקע של דקלים אני מוכר לך וכו' שם א"ל ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי ואי משעבדי פריק ליה תרי דיקלי ארעא בדיקלי חזינן אי אית בה דיקלי יהיב ליה ואי לאו מקח טעות הוא ארעא בי דיקלי לית ליה דיקלי דחזיא לדיקלי קאמר ליה. ופיר"ש א"ל מוכר ללוקח ארעא ודיקלי מזביננא לך ב' מכירות הן שדה זו אני מוכר לך וקנה את השדה ואת הדקלים שבתוכו ודיקלי נמי מזבנינא לך במקום אחר דהא לא קאמר בדיקלי כדלקמן דהוה משמע דקלים שבתוכה אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי לבד אותן שבשדה המכורין בכלל שדה דמכירה אחרת היא זו ויש ספרים שכתוב בהם אי אית ביה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי דמשמע דאם יש שם דקלים הרבה באותו שדה שמכר לו יתן לו מהם שנים ולא יותר והשאר יעכב לעצמו ולא נראה כלל דאילו אמר ליה האי ארעא מזבנינא לך קנה הכל אפי' הדקלים וכשהוסיף לפרש ארעא ודיקלי יפסיד הלוקח כ"ש שייפה כחו: ואי משעבדי. למלוה: זבין ליה תרי דיקלי. וקנה לצרכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכן התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים: ארעא בדיקלי. שדה עם דקלים שבתוכו אני מוכר לך מקח טעות הוא ששיקר בו והדר מעות. ארעא בי דיקלי. מקום הראוי לדקלים לית ליה ללוקח דקלים שאם אין דקלים בשדה אין זה מקח טעות מאי טעמא דחזיא לדיקלי קאמר ליה קרקע יפה לגדל דקלים ומיהו אי אית ביה דיקלי הרי זה של לוקח דכל שכן דהכי קאמר ארעא דחזיא לדיקלי מזבנינא לך כלומר שהדקלים שבה טוענין פירות הרבה עכ"ל. וז"ל הרא"ש ארעא ודיקלי כו' ואי לא ליזבין ליה תרי דיקלי פירוש כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו שני דקלים דאין אדם מקנה דשלב"ל וכל דבר שאינו ברשות מיקרי דבר שלא בא לעולם כמו מה שאירש מאבא מכור לך עכ"ל. ומ"ש ר"ש גבי ארעא בי דיקלי דאי אית בה דיקלי הרי הן של לוקח כ"כ ה"ה בפכ"ד:
ו סָעִיף ח הקונה ג' אילנות בתוך שדה חבירו קנה קרקע משנה בפרק הספינה (בבא בתרא פא.): וכתב הר"י דוקא אילנות גדולו' וכו' נראה שטעמו משום דאילנות תנן והנך נטיעות הן ולא אילנות ומפני כך כתב רבינו דמיסתבר כותיה ומה שאמ' בשם הרמב"ם הוא בפכ"ד וכתב ה"ה שטעמו משום דשלשה אילנות סתם שאינו לא שנא קטנים לא שנא גדולים וכתב עוד הרמב"ם דאפי' מכר לו ג' בדי אילן הרי יש ללוקח קרקע הראוי להם וכתב ה"ה דהיינו בעיא דרבי ירמיה שיתבאר בסמוך: ואם קנה שלשה אילנות יוצאין משורש אחד למטה תחת הקרקע וכו' שם (פג.) בעי רבי ירמיה מכר לו שלשה בדי אילן מהו אמר ליה רב גביהה מבי כתיל לרב אשי ת"ש דתנן המבריך שלשה גפנים ועיקריהם נראין ר' אלעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות ועד ח' מצטרפים ואם לאו אין מצטרפין ופר"ש שלשה בדי אילן. אילן אחד מכר לו שיש לו שלשה בדים מרוחקים זה מזה ארבע אמות והעלתה קרקע שירטון ונראין בשעת מכירה כשלשה אילנות מי אזלינן בתר גוף האילן דמיניה קא רבו ואין לו קרקע או דילמא כיון דנשרשו כל אחד בקרקע קנה קרקע ואף על גב דמחברי תחת הקרקע: מצטרפים. ואע"ג דכל שני גפנים ינקי משורש אחד והוא הדין לשלשה בדי אילן דקנה קרקע: יבש האילן או נקצץ יכול ליטע אחר במקומו שם במשנה: ומה שאמר וקונה כל אילנות קטנות שביניהם שם בברייתא כמה יהו מקורבין ארבע אמות וכמה יהו מרוחקים י"ו אמה הרי זה קנה קרקע ואת האילנות שביניהם: ומה שאמר רבי' דדוקא קטנות נראה שטעמו משום דאם גדולים הם אין סברא שבקניית שלשה יקנה כל האחרים: וכמה קרקע קונה עמהם תחתיהם וכל מה שביניהם וחוצה להם כמלה אורה וסלו ברייתא שם. ופירש רש"י תחתיהם. תחת עיקר האילנות והנופות: וביניהם. קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן אחר: וחוצה להן. סביב האילנות מקום שכלין נופותיהם ולחוץ: ומה שאמר וזה המקום שחוצה להן אין אחד מהם רשאי לזורעו בלא דעת חבירו שם אמר ליה אביי לרב יוסף אותן אורה וסלו מי זורען אמר ליה תניתי' וכו' הא לא דמיא אלא לסיפא זה וזה אינם רשאים לזורעה ותניא נמי הכי ופר"ש אותן אורה וסלו מי זורען. בעל האילן דשלו הן או בעל השדה דלא נשתעבדו לבעל האילנות אלא בשעת לקיטת פירותיו לדרוס עליהם אבל תחתיה' וביניהם פשיטא ליה דבעל האילן זורען. וכתב ה"ה בפכ"ד דטעמא דמקום אורה וסלו אין אחד מהם רשאי לזורעו זה לפי שאינו שלו וזה שלא יטנפו פירותיו הנושרין: ומה שאמר ואם פירש ששיירו הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע שתחתיהן וביניהם וחוצה להן לא שנא אם יש קרקע הרבה יותר ממה שצריך לאילנות וכו': בד"א שבשלשה קנה קרקע בזמן שנטועין כחצובה וכו'. שם כיצד הם עומדין רב אמר כשורה ושמואל אמר כחצובה מאן דאמר כשורה כ"ש כחצובה ומאן דאמר כחצובה אבל כשורה לא משום דמזדרע בינייהו ופירש רש"י כחצובה. קנקן שיש לו ג' רגלים אחד כנגד אויר השתים כל שכן כחצובה דאין הקרקע ראוי לחרישה ולא שיירה לעצמו וידוע דהלכה כשמואל בדיני ויש גורסים רבי יוחנן במקום שמואל וידוע דהלכה כמותו לגבי רב וכן פסקו הפוסקים: ומה שאמר ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר מי"ו שם אסיק רבא הכי ותניא כוותיה ופירש רש"י עד י"ו ולא י"ו בכלל והתוס' כתבו דהני עד ועד בכלל וכך הם דברי רבינו וכתב הר"ן שכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בה' מכירה: ומה שאמר ואלו הארבע והשש עשרה מודדין ממקום יציאת האילן מן הארץ שהיא עבה שם בעי רבי ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד אמר ליה רב גביהא מבי כתיל לרב אשי תא שמע דתנן הרכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר השני ופירש ר"ש ממקום קצר. מגובה גזע האילן הוא מודד הי"ו אמות והארבע אמות או ממקום רחב סמוך לקרקע הוא עב: תא שמע. דמן הבינוני הוא מודד: עקר השני. פקק השני אבל לא מן העקר הראשון שרחב יותר ולא מן השלישי שקצר הרבה אלא מן הבינוני והוא הדין לאילנות אבל התוספות פירשו דמדנקט לשון עקר מוכח שמודדין ממקום רוחב ודברי רבי' כדברי התוספות וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ד וה"ה כתב על דברי הרמב"ם פי' רשב"ם ולא דק: ומה שאמר אבל אם אינם עומדים כצורה זו או שהם מקורבים יותר מארבע או מרוחקים יותר מי"ו או שמכרן בזה אחר זה שם בברייתא (פג.) פחות מכאן או יתר על כן או שלקחן בזה אחר זה הרי זה לא קנה את הקרקע ולא את האילנות שביניהם לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע: ומה שאמר או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד שיש לו בתוך שדה של חבירו וכו' או שמפסיק ביניהם בור או אמת המים או רכב דקלים או ר"ה כל זה שם בעיא דסלקא בתיקו וידוע דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע: ומה שאמר ואין צריך לומר אם לא מכר לו אלא שני אילנות לבד וכולי פשוט הוא ומבואר שם במשנה (פא.) הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו לא קנה קרקע: ומה שאמר והוא שאין גזעו מחליף שם אהא דתניא לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע. כתב הרא"ש נראה לפרש נקצץ דומיא דיבש מה יבש בזמנו אף נקצץ בזמנו כלומר שהזקין ונקצץ ואין גזעו מחליף והכי דייק בפ' המקבל אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש והוי כיוצא מן הגזע ה"ר יונה ז"ל עד כאן לשונו: ופירש רשב"ם לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר וקיימא לן כוותיה אפי' קונה ב' יש לו קרקע בפ' חזקת (בבא בתרא לו:) אהא דאמרי' מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן פירוש דבקונה שני אילנות מיירי דלרבי עקיבא קנה קרקע ולרבנן לא קנה וסתם מתניתין דפרק הספינה דקתני לא קנה קרקע כרבנן והתוספות חלקו עליו ופירשו דבקונה שלשה מיירי דלרבי עקיבא קנה קרקע אבל בקונה ב' אף לרבי עקיבא לא קנה קרקע כסתם מתניתין דפרק הספינה וזהו שכתב רבינו בשם ר"י: ומה שאמר וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בפרק הספינה הכריע כן וכן הוא דעת הרי"ף שכתב סתם מתניתין ובעי' דמכר לו שנים בתוך שלו ואחד על המצר וכו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד: ופר"י אע"ג דשנים אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן ולא קרקע שביניה' יש לו כמל' אורה וסלו וכו' שם (פב:) אהא דאמר רבי זירא מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דאמר ליה בארעא דידך קיימי ופר"ש מדברי רבי' ר' אליעזר שפירש טעמו משום דארעא אחריתי היא הא שנים יש לו דרך דהא אין לו קרקע דאמר ליה לוקח בארעא דידך קיימי ושעבדת לי קרקע שלך לצורך אילנות כאדם שמשאיל מקום לחבירו בביתו להניח חפציו כן גם זה משאיל לו וכתבו התוס' מדברי רבינו נלמד וכולי פירוש משמע מתוך דברי ר' אליעזר דיותר יש להם דרך מאורה וסלו ומדתנן בשני' הגדילו לא ישפה אלמא יש אורה וסלו כיון דאפי' משפה אינו ומדיש לו אורה וסלו בשנים כ"ש דרך עכ"ל: והר"י כ' שאין המוכר רשאי לזרוע תחתיהן דמיטנפי פירי דלוקח והא דאמרינן שלא קנה לוקח תחתיהם היינו לענין שאינו רשאי לזרוע שם: ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע צריך לקוצצם שם (פא.) במשנה קנה ג' קנה קרקע הגדילו ישפה ופיר"ש הגדילו. חוץ לקרקע שלהן ישפה המוכר דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לו שעבד לא קרקע שלו אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו: וכתב ה"ר יונה אפי' לא הגדילו אלא תוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצן שאם לא ישפה שמא יחזיק ע"י תוספת הענפים כמלא אורה וסלו חוץ לענפים עיין בנ"י: ואם נחלקו לאחר זמן שיאמר הלוקח עד כאן היו מגיעים הענפים בשעת מכירה וכו'. כתב הרמב"ן שעל הלוקח להביא ראיה וכו' ה"ג ולא כמו שכתוב בספרים הרמב"ם במ"ם שהרי לא נמצא כן בדברי הרמב"ם והרב המגיד כתב סברא זו ג"כ בשם הרמב"ן וכתב עליה והרשב"א כתב שלולי שאמרה הרב ז"ל הייתי אומר שעל המוכר להביא ראיה לפי שאני אומר כאן נמצאו וכאן היו ואין זה כבאין לטעון על השדה שזה אומר עד כאן מכרת לי וזה אומר לא מכרתי שעל הלוקח להביא ראיה שהוא המוציא דשאני הכא דהדבר ידוע שמכר לו האילנות והקרקע שתחתיה מכור עמהם ואנו רואים ענפי האילן נוטים ע"כ והן עדות על מכירת הקרקע והמוכר שטוען שגדלו ולא היו כאן בשעת המכירה עליו הראיה כנ"ל אלא שאני מבטל רצוני מפני דעתו עד כאן לשונו. וגם נמקי יוסף כתב כן בשם הרשב"א וגם בשם הריטב"א שביטלו דעתם מפני דעת הרמב"ן: וכל השריגים היוצאים מהם ל"ש אם הם מגוף האילן ל"ש מן השרשים הכל לבעל האילן. שם במשנה קנה שלשה קנה קרקע העולה מן הגזע ומן השרשים שלו: ובשנים שלא קנה קרקע אם נתפשטו אפילו הרבה אין צריך לקוצצן ואם הוציאו שריגין מהשרשים והוא במקום שאינו רואה פני חמה הן של מוכר ואם הוציאו מן הגזע והוא ממקום שרואה פני חמה הרי הן של לוקח אבל צריך לקוצצן מיד וכו' שם במשנה הקונה שני אילנות בתוך של חבירו ה"ז לא קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו מן השרשים של בעל הקרקע ופר"ש הגדילו. הרחיבו הענפים הרבה: לא ישפה. לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אף על פי שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי שיעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שע"מ כן לקחו: העולה מן הגזע שלו של בעל האילן דמגוף אילנות קא אתי: מן השרשים של בעל הקרקע. דכיון דמתחת לקרקע יוצא מקרקעי גדול ובגמרא (פב.) ה"ד מן הגזע ה"ד מן השרשים אמר רבי יוחנן כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה מן השרשים וליחוש דילמא מסקא ארעא שרטון וא"ל תלתא זבינת לי ואית לי ארעא אלא אמר רב נחמן יקוץ וכן אמר ר' יוחנן יקוץ ופר"ש כל שרוא' פני חמה. היינו כל האילן חוץ מן הקרקע ושאינו רואה פני חמה היינו מתחת לקרקע: וליחוש זימנין דמסקא וכו'. כיון דאמרת מן הגזע היינו כל שרואה פני חמה ואפילו סמוך לקרקע הרי הוא של בעל האילן ואם כן היכי תקון רבנן מילתא דאתי בה מוכר לידי פסידא והא זימנין שיש לו אילן אחד בתוך שדה חבירו ואמור רבנן דהיוצא מן הגזע שלו ומסקא ארעא שרטון ותגביה הקרקע עד יתכסה אילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראה כג' אילנות וכגון שהיה רוחב בין הגזע לאילן כשיעור המפורש לפנינו ויטעון לוקח שיש לו קרקע ויפסיד המוכר דהוי כג' אילנות וקנה קרקע והו"ל לרבנן למימר היוצא מן הגזע יחתוך בעל האילן פן יפסיד המוכר א"ר נחמן יקוץ מתניתין דקתני היוצא מן הגזע שלו לא שיניחנו כך ויגדל אלא הרי הוא שלו ע"מ לקצוץ ולשרוף: ואם קנה דקל אין לו כלום בשריגים אפילו היוצאים מעיקר הדקל שם אמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע ומסקינן דה"ק אין לו גזע לבעל דקל לפי שאינו מוציא גזע ופר"ש לפי שאין דרך דקל להוציא מן הגזע כלום אלא מלמעלה בראשו גדילים כל ענפיו ומש"ה מסיח דעתו ואפי' אי מקרי יוצא מן הגזע הרי הוא של בעל הקרקע:
ז סָעִיף ט מכר הקרקע ושייר לעצמו אילנות אפילו לא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע הצריך להם בפרק חזקת (בבא בתרא לז.) פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשו בארעא אבל אילנות דקמכחשו בארעא שיורי שייר דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך וזיל ופר"ש מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אפי' אינם אלא שנים יש לו קרקע כדי מחית האילנות וצרכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן דודאי מוכר לעצמו שייר קרקע דהכי אמרינן בהדיא בהמוכר את הבית אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר הני אילנות לפניו יש לו קרקע: ומ"ש בשם הרמב"ם ז"ל שיש לו חצי הקרקע הוא בפרק כ"ד וז"ל המוכר קרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע היה לוקח אומר לו עקור אילנך ולך עכ"ל. ומה שאומר עליו ולא נהירא כבר השיגו הראב"ד ז"ל ואכתוב לשונו לקמן בסמוך וה"ה הליץ בעדו וגם בזה לא הונח לו: דין מוכר זיתיו לעצים עיין בסימן קכ"ח:
ח סָעִיף י מכר לשנים כאחת לזה הקרקע ולזה האילנות מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע בפרק חזקת (שם) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל האילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע ומה שאמר ופירש רשב"ם לאו דוקא חצי קרקע וכו' שם: ומ"ש ור"י פי' שאין לבעל האילנות בגוף הקרקע כלום וכו' וכן הדין אפילו אם קנה שנים וכו' שם כתבו התוספות לימא ליה בעל הקרקע עקור אילנך שקול וזיל פירוש לכשיתיבשו וכו'. ועוד מצינו למימר עקור אילנך לאלתר קאמר וכו' ואע"ג דבעלמא בחד לוקח בקנה שנים דלא קנה קרקע מכל מקום יעמוד שם האילן עד שימות הכא גרע טפי מהאי טעמא דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לו באילנות הכי נמי לדידך לית לך בקרקע אלא ודאי לית לך למימר האי טעמא הילכך כשמכר לזה קרקע ולזה אילנות בעל אילנות קנה מקום הגזע ליטע אחרי' במקומם כשיבשו ומיירי בין בג' אילנות בין בשתים כדפ"ה ואפילו בשלשה אין לו קרקע הצריך לאילנות כמו שפי' בהדיא לזה קרקע ואפי' בשני אילנות כשייבשו יטע אחרים במקומם משום כי היכי דלדידך בעין יפה זבין כו' עכ"ל: ומה שכתב וכן כתב הרא"ש וז"ל הרמב"ם בפרק כ"ד המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראוי להם כמו שביארנו מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע זה קנה האילנות עם חצי קרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי קרקע בלבד עכ"ל ועל מ"ש הרמב"ם ז"ל המוכר קרקע ושייר האילנות הרי יש לו חצי קרקע כולה וכו' כתב הראב"ד דבר זה לא ידעתי מנין לו ואין לו שורש שלא נאמר זה בגמרא אלא כשמכר קרקע ואילנות בבת אחת לשנים שאמר להם זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שהחזיק יזכה במה שהחזיק זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות שהרי לשניהם אמר זכו בשדה זו ויש בכלל אילנות שדה שא"א להם בלא שדה אבל אין לבעל הקרקע באילנות שאיפשר לו זולתן ואומר אני אפי' לשני האילנות דין זה וחצי הקרקע ממש ולא כמו שכתב זה החכם אבל מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא האורה וסלו עכ"ל:
ט סָעִיף יא הקונה אילנות לקוצצן לשריפה בזיתים מניח לו ב' ענפים הסמוכים לארץ שאז הם חוזרים וגדלים משנה פרק הספינה (בבא בתרא פ.): ומה שאמר בבתולת שקמה מניח ג' טפחים וכולי עד סוף הסימן ברייתא שם ופיר"ש בתולת השקמה. שלא נקצצה מעולם: סדן השקמה. שכבר נקצץ פעם אחרת וגדל: טפח. דהדר וצמח ואף ע"ג דלא אנח שם גרופות:
א סָעִיף א אע"פ שהמוכר שדה סתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש וכו'. פי' משום שופרא דשטרא דאפילו אי אתו לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר והוא מימרא דרב יהודא בפ' המוכר את הבית מיהו נראה דאין דעת רבינו שיכתוב בשטר סתם שמכר כל האילנות שבה דכיון שהמוכר שדה סתם לא מכר חרוב וסדן השקמה א"כ יבואו ב"ד טועין לומר שהכל מכר אלא דעת רבינו היא שיכתוב בפירוש כל האילנות שמכר וכדאיתא בגמרא צריך למיכתב קני לך דקלין ותאלין והוצין וציצין ורבינו קיצר במקום שהיה לו לפרש אבל הרמב"ם נזהר לפרש כמ"ש בגמרא:
ב סָעִיף ב ומ"ש וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירתי לי בזביני אילין כלום. כלומר גם בזה אע"פ שאינו לשופרא דשטרי שהרי יש צד שאם לא כתב ולא שיירתי וכו' לא קנה כגון דאיכא דקרו לבירה בירה ולבית בית וכו' כמפורש בסימן רי"ד סעיף י' אפ"ה תקנו לכתוב כן כדי להסתלק מן הדינין והטענות והיינו דכתב וכן המוכר קרקע דמשמע רבותא דאף המוכר קרקע וכו' והוא מימרא דרב מרי ר"פ המוכר את הבית ויש לדקדק דהאמוראים אמרו צריך לכתוב וכו' ורבינו כתב לשון טוב דמשמע דא"צ ואפשר דרבינו ס"ל דהאי צריך לאו דוקא אלא כלומר טוב הוא לפרש דאין ראוי להצריכו ולחייבו בשביל שופרא דשטרי או כי היכי דליסתלק מן הדיינין והטענות אבל הרמב"ם בפרק כ"ד כתב כלשון הגמרא:
ג סָעִיף ג מכר השדה וכו' ואמר חוץ מדקל פלוני וכו'. שם בגמרא וכפרשב"ם וכ"כ הרא"ש: ומ"ש בשם הרמב"ם דלא קנה מהדקלים כלל. הוא בפכ"ד ומדברי הר"ן שהביא ב"י מבואר דטעמו דלא נחית למידק כולי האי ולברר הרע שבכולן ואיהו אכלהון איכוין:
ד סָעִיף ד מכר לו השדה וכתב לו חוץ מאילנות וכו' עד מכר הדקלים ושייר הגפנים. כל אלו הדינין מפורשים שם בגמרא בלי מחלוקת זולתי מ"ש שאם כולן דקים לא מכר מהם כלום הוא מפרשב"ם וכ"כ ה' המגיד בשם אב"ן מיגא"ש והביא ראיה לדבר ויש לדקדק דמאי שנא דבדקלים בלחוד ובגפנים בלחוד אמרינן דשניהם נתפשים בלשון אילני ומשויירין וכשיש שם דקלים ואילנות או גפנים ואילנות לא אמרו שהכל משוייר אלא מה שראוי להקרא אילן סתם כבר פי' הרמב"ם דלפי שהמוכר בעין יפה הוא מוכר ואין כוללין בשיורו כל מה שאפשר לכלול והראב"ד חולק עליו וע"ש: היו בה חרובים וכו'. שם בעיא דאיפשיטא וכן פסק הרא"ש אבל הרי"ף והרמב"ם השמיטוה והטעם נתבאר בדברי הרמב"ן שהעתיק הב"י:
ה סָעִיף ה א"ל קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י וכו'. שם א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ואי משתעבדא פריק ליה אבל התוס' גרסי בגמרא אי אית בה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי וכתבו וז"ל אע"ג דאם לא אמר דקלי בסתמא היו כולן מכורין מיהו השתא גרע וז"ש רבינו בשם ר"י דאפילו יש בו דקלים הרבה אינו נותן לו אלא ב' דקלים אבל רשב"ם הביא גירסא זו ופירושה והשיג עליה וכתב דה"ג אז אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ופי' דב' מכירות הן שדה זו אני מוכר לך וקנה השדה והדקלים שבתוכו ודקלי נמי מזבנינא לך במקום אחר אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי לבד אותן שבשדה המכורים בכלל שדה דמכירה אחרת היא זו ומיעוט דקלי שנים ואי לא זבין ליה תרי דקלי שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים עכ"ל וז"ש רבינו בשמו צריך ליתן לו כל השדה כמו שהיא עם כל הדקלים שבה ועוד מכר לו ב' דקלים אם יש לו ב' דקלים וכו' פירוש דכיון דמכירה אחרת היא אם יש לו צריך ליתנם לו אבל אם אין לו א"צ לקנותם כדי ליתנם לו שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כלומר שאינו צריך לקנותם כדי ליתנם לו מדינא אלא כדי שלא יהא מחוסר אמנה וממילא משתמע דאם אינו קונה אותם יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים: ומ"ש ואם אין בו דקלים כלל וכו'. כלומר כשאין גם בשדה דקלים כלל יראה שא"צ לקנות לו דקלים כדפרישית: והקרקע קנוי לו כמו שהוא וכו'. פי' לא תימא מאחר שא"צ לקנות לו דקלים כדי לקיים מכירת דקלים השנייה וגם בשדה שהיא מכירה הראשונה אין בה דקלים א"כ יוכל לחזור בו הלוקח ולבטל גם מכר הקרקע ולומר אני לא קניתי אלא על דעת שיהיו לו עכ"פ ארעא ודקלי ועל זה אמר רבינו דיראה לו לפי' רשב"ם שא"צ לקנות דקלים לקיים מכירת דקלים עכ"פ מטעם דפרישית שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו והקרקע קנוי לו בע"כ כמות שהיא אע"פ שלא יעמיד לו דקלים כלל ששתי מכירות הן שאין מכירת הקרקע תלויה במכירת דקלים ולא יוכל לחזור בשדה בשביל שלא העמיד לו דקלים. ומ"ש בספרי רבינו ועוד פי' מילת פי' ט"ס הוא וכצ"ל ועוד מכר וכו' וכוונתו כמו שביארנו. ויש לדקדק מפני מה השמיט רבינו מה שאמרו בגמרא ואי משתעבדא פריק ליה והלא הרי"ף והרא"ש הביאוהו ונראה דס"ל דמאחר דלבתר שאמרו בגמ' זבין ליה תרי דקלי אמרו ואי משתעבדא פריק ליה משמע דלא פריק ליה אלא שלא יהא מחוסר אמנה אבל מדינא ודאי כיון דהוי משתעבד' למלוה אינו ברשותו ואין הקנין נתפס בהם דאל"כ אלא מיחייב לפרוק להו מדינא הכי הוה ליה למימר אי אית ליה דקלי יהיב ליה ואי משתעבדא פריק ליה והדר לימא ואי לית ליה זבין ליה ב' דקלי אלא כדאמרן ולפי שרבינו לא כתב בפירוש דין זבין ליה שלא יהא מחוסר אמנה שהרי לא כתב כי אם אבל אם אין לו אין צריך לקנותה כדי ליתנם לו וכו' לא היה צריך שוב להורות לנו דאי משתעבדי פריק להו שלא יהא מחוסר אמנה וק"ל גם הרמב"ם השמיטו מטעם זה: ומ"ש אבל הרמב"ם וכו'. בפכ"ד וטעמו דיכול הלוקח לומר לא הייתי קונה הא' בלא חבירו ולפיכך אם אינו נותן לו שני דקלים כל עיקר גם מקח הקרקע בטל: וכן פי' רב אלפס. כן הוא לפי הספרים שלנו בפ' המוכר את הבית אבל מדברי הראב"ד בהשגותיו מפורש שהאלפס תופס סברא שלישית דמחייב לקנות לו ב' דקלים וכן ראיתי בנוסחאות אלפסי ישן בפ' המוכר את הבית וע"ל בסימן ר"ט סעיף ו' ושם הארכתי בזה בס"ד ובב"י האריך כאן על זה:
ו סָעִיף ו ואם א"ל קרקע בדקלים כו'. שם בגמרא:
ז סָעִיף ז ומ"ש ומיהו אם יש בו דקלים קנאם. כך פרשב"ם וכ"כ המגיד בפכ"ד:
ח סָעִיף ח הקונה ג' אילנות וכו'. משנה בפ' הספינה פלוגתא דר"מ וחכמים ופסקו כחכמים: ומ"ש בשם הר"ר יונה וכו'. נראה דטעמו משום דבגמרא קאמר דתרתי בעינן חשיבות אילנות והוא דלא מזדרעא והילכך תלת היגי רומייתא אע"ג דלא מזדרעא בינתייהו לא קנה קרקע כיון דלא חשיבי וכיון דחזינן בגמרא בפרק המוכר את הבית לגבי שיור דקאמרינן דדקלים שאין עולין להם בחבל ואילנות שהעול כובשן לא חשיבי ולא הוי שיור כמ"ש רשב"ם לשם וז"ל כל שעולין לו בחבל ללקט פירותיו חשיב אילן וכו' ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב את השור לא חשיב א"כ ממילא אנו שומעין דה"ה לגבי מכירת ג' אילנות כיון דלא חשיבי לא קנה קרקע דהיינו בשאר אילנות כשהעול כובשן ובדקלים כל שאין עולין עליהן בחבל וג' בדי אילן שאמרו בגמרא דקנה קרקע מיירי כשאין העול כובשן וברייתא דקתני ה"ז קנה קרקע ואת אילנות שביניהן משמע נמי כדברי ה"ר יונה דבמוכר ג' אילנות גדולים קא עסקינן והילכך קנה גם אילנות קטנות שביניהן דכיון דקטנים הן בטלי לגבי גדולים ולא ממעטינן שיעורא דד' אמות עד י"ו וכפרשב"ם ואת האילנות הקטנים אבל להרמב"ם דל"ש גדולים ול"ש קטנים קשיא אמאי קנה האילנות שביניהן הלא האילנות שביניהן ממעטין שיעורא דד' אמות עד י"ו והו"ל רצופים ולא קנה אפילו קרקע וצ"ל לדעת הרמב"ם דשיעורא דמד' אמות עד י"ו לא ניתן אלא לג' אילנות שטוענין פירות ואין אנו חוששין לרצופין דאילנות הסרק שביניהם וכ"כ התוס' בפ' המוכר את הבית ואת האילנות שביניהן כגון אילנות סרק ומשום אותן אילנות לא חשבינן להו רצופין דכיון שאין טוענין פירות עומדין ליעקר טפי מן השאר כדאמר בהספינה היה ארז ביניהם מהו וכו' א"ל קנה וקנה דלא חשיב רצופין עכ"ל: ואם קנה ג' יוצאין משורש אחד וכו'. שם בעיא דר' ירמיה דאיפשיטא ועל פי פירשב"ם והרמב"ם כתב בסתם כלשון הבעיא ואפילו היו שלש נטיעות קטנות או ג' בדי אילן הרי יש ללוקח קרקע משמע מלשונו דמוקמי לה בג' אילנות ומכר לו בד בכל אחד ואע"פ שהרשב"ם דחה פירוש זה דכיון דשייר לעצמו רוב בדי כל אילן ואילן שייר ג"כ הקרקע לעצמו הרב לא חש לקושייתו: יבש האילן וכו'. שם משנה וברייתא: וקונה כל האילנות הקטנות שביניהן. שם בברייתא וכפרשב"ם אילנות קטנות אבל גדולות לא קנה קרקע כל עיקר דהו"ל רצופין וכסברת ה"ר יונה אבל להרמב"ם ל"ש גדולות [ל"ש] קטנות ואין חילוק אלא בין טוענין פירות לאילני סרק כדפי' ולפי שרבינו הסכים לסברת ה"ר יונה על כן סתם דבריו וכתב אילנות קטנות. ויש לתמוה מפני מה השמיט רבינו ההיא דרבי דהיה ארז ביניהם דקנה וקנה לאורויי דאף ע"פ דארז חשיב אפ"ה לא חשבינן להו רצופין דכיון שהוא בין אילנות שטוענים פירות עומדין ליעקר וכמו שפירשו התוס' בפרק המוכר את הבית אבל להרמב"ם שכתב סתם דקנה האילנות שביניהם וכוונתו כגון אילן סרק כדפירש' א"ש דשוב לא היה צריך לכתוב עוד דין ארז אבל לרבינו קשה וצ"ע: וכמה קרקע קונה עמהן תחתיהן וכו' שם מימרא דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן תחתיהן וביניהן וחוצה כו' ותניא כוותיה ודקדק רבינו שכתב וכל מה שביניהן שלא נטעה לומר דביניהן אינו חוזר אלא על הקרקע מגולה שבין נוף לנוף באותו אילן אבל לא בקרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה לכך הודיענו דליתא אלא קנה כל מה שביניהן וכפרשב"ם ופי' אורה לוקט: וזה המקום שחוצה להן אין האחד מהן רשאי לזרעו שם תניא כוותיה דאביי: ומ"ש אבל מה שביניהן ותחתיהן הלוקח זורעו אם ירצה לא היה צריך לכתבו דפשוט הוא אלא למידק מיניה אבל המוכר אינו רשאי לזורעו אם ירצה בלא דעת חברו. דלא תימא דלא קנה לוקח תחתיהן וביניהן אלא ליטע בו אילנות בלחוד קמ"ל דהלוקח קנה קרקע לגמרי דחשיב שדה אילן בפני עצמו ולכך אם ירצה יכול אף לזורען ואצ"ל דיכול לנוטען: ואם פירש ששייר הקרקע לעצמו וכו' בפ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ו) מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן וכו' וכיון דהלכה כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה ללוקח מקום האילנות על הקרקע ליטע אחרים במקומן כשימותו ופירש הרי"ף בסוף פרק המוכר את הבית להך שמעתא והוא דהוי תלתא וכן פירשו התוספות בפ' חזקת וז"ל לכך יש לפרש להא דשמעתין בג' אילנות ואף על גב דבעלמא בג' קנה קרקע שאני הכא דמיירי כגון שאין שם קרקע אלא לצורך האילנות ופירש בהדיא שמשיירת הקרקע לעצמו או בשדה גדול ואומר בפירוש שכל הקרקע משייר ולכולי עלמא לא קנה בגוף הקרקע כלום אלא למ"ד מוכר בעין יפה מוכר יכול ליטע אחר' במקומו כשייבש וכו' ויש לדקדק על דברי רבינו שכתב לא שנא אם יש שם קרקע הרבה יותר וכו' דמשמע מדבריו דאפילו בשדה גדול אם משמר בהדיא הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע אע"פ שלא פירש שכל הקרקע משייר וזה שלא כדברי התוספות דבשדה גדול קנה הלוקח קרקע אם לא שפירש להדיא ששייר כל הקרקע לעצמו ונראה בעיני דס"ל לרבינו דבשדה גדול נמי כיון דתנאי שלא לצורך הוא שהרי אפי' לא התנ' לא קנה קרקע טפי מתחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו הלכך כשהתנה ואמר ששייר הקרקע לעצמו לטפויי מילתא אתי ושייר לעצמו גם הקרקע שתחתיהן וכו' וכדלעיל בסי' רט"ו לגבי דיוטא בסעיף י"א ולגבי דרך דבור ודות בסעיף י"ד ודבריו נכונים: בד"א וכו' שנטועין כחצובה וכו' שם פלוגתא דרב ושמואל ויש גורסי' ר' יוחנן במקום שמואל ופסקו הפוסקים כשמואל ורבי יוחנן בדיני: ומ"ש ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מד' וכו' שם אסיק רבא הכי ותניא כוותיה ודברי רבינו כפי' התוס' דעד י"ו וי"ו בכלל לא חשיבי מפוזרים: ומ"ש ואלו הד' והי"ו מודדין אותם ממקום יציאת האילן מן הארץ וכו' בעיא דרבי ירמיה דאפשיטא ועל פי פירוש התוספות והרמב"ם בפכ"ד ולא כפירשב"ם שמודדין מאמצעו של אילן: ומ"ש אבל אם אינן עומדין בצורה זו וכו' כל זה ל' הרמב"ם וכבר התבאר ממה שקדם: ומ"ש או שמכרן בזה אחר זה וכו' שם בברייתא: ומ"ש או שמכר לו שנים בתוך שדהו וכו' כל זה שם בעיא דסלקא בתיקו וכל תיקו חומרא לתובע וקולא לנתבע ודע דרשב"ם בפרק בית כור בסוף (בבא בתרא דף ק"ד) כתב וז"ל נראה בעיני דגרסינן דרך הרבים מהו כגון שיש כאן שביל של י"ו אמה שהולכים ממנו לשדות אבל ר"ה ממש איכא למימר דאין לך הפסק גדול מזה ע"כ אבל מדברי שאר כל הפוסקים משמע דאין חילוק: ומ"ש ואצ"ל אם לא מכר לו אלא ב' אילנות לבד וכו' פשוט שם במשנה ולא היה צריך לכתבו אלא כדי לאורויי לן בסמוך דבנקצץ וגזעו מחליף אפילו בב' אילנות הוא משל בעל האילן: ומ"ש לפיכך לא קנה אילנות קטנים שביניהם וכו' שם בברייתא: ומ"ש והוא שאין גזעו מחליף וכו' כ"כ הרא"ש לשם בשם ה"ר יונה ופי' רשב"ם לר"ע וכו' בפרק חזקת (בבא בתרא דף ל"ז) ובפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע"ב) ופ' הספינה (בבא בתרא דף פ"ב): אבל ר"י וכו' שם בתוס': וכ"כ א"א ז"ל בפ' הספינה הכריע כן: ופר"י אע"ג וכו' כ"כ התוס' בפ' הספינה בד"ה מדברי רבינו וכו' (דף פ"ב) וע"ש בפרשב"ם. וה"ר יונה כתב וכו' כלומר הר"ר יונה כתב עוד והוסיף שאין המוכר רשאי לזרוע תחתיהן וכולי נ"ל שלמד ה"ר יונה דין הקרקע שתחתיהן בקונה ב' אילנות מדין מקום אורה וסלו בקונה ג' אילנות דכי היכא דלשם זה וזה אינן רשאין לזורעה זה לפי שאינו שלו וזה שלא יטנפו פירות הנושרין הכי נמי בקרקע שתחתיהן בקונה ב' אילנות לוקח אינו רשאי לזורעה לפי שאינו שלו ומוכר אינו רשאי לזורעה דמטנפי פירי ופירוש דמטנפי פירי לפי שיהיו שם מים להשקות הזרעים שהם כטיט על העפר כ"כ נ"י: ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו וכו' שם במשנה הגדילו ישפה ופירש רשב"ם ישפה המוכר דאינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו שהצל רע לבית השלחין ונראה דאע"ג דלישנא דמתניתין משמע דישפה הלוקח אפ"ה כתב רשב"ם ישפה המוכר לאורויי דעביד דינא לנפשיה במקום דאיכא פסידא כדקי"ל בהמניח. וכן ברישא כתב רשב"ם לא ישפה לא יקצוץ אותן בעל הקרקע וכו' כונתו דלא עביד דינא לנפשיה אע"פ שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי שיעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל מנת כן לקחו אבל אין פירוש לא ישפה הלוקח שהרי אסיקנא בגמרא דמחוייב לוקח לקצץ לפי דיש לחוש דילמא מסקא ארעא שירטון וכולי אלא שהמוכר אינו רשאי לקוצצן דלא הותר לו למיעבד ליה דינא לנפשיה בכה"ג כך היא דעתו של רשב"ם בפירושו זה וכך משמע בהג"ה מיימוני פכ"ד שהבין כך מדבריו ע"ש וכן נראה מדברי הרמב"ן בסמוך שכתב אינו יכול לומר כיון שאמרו ישפה על המוכר להביא ראיה וכו' אבל רבינו כתב צריך לקוצצם דעתו לפרש ישפה הלוקח וכך כתב הרמב"ם כל מי שקונה שלש אילנות וכו' הגדילו והוציאו חוטר יקוץ כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה וכן לא ישפה דתנן לגבי ב' אילנות היינו לומר דהלוקח אין צריך לקצצו ומה שאמרו בגמרא דחייב הלוקח לקוצצן היינו דוקא בשריגים העולים מצד הגזע דילמא מסקא ארעא שירטון וכו' אבל הענפים שנתפשטו למעלה אפילו הרבה אין צריך לקצצם וכן פירש בסמ"ג: ושני הטעמים שהצל רע וכו' שכתב רשב"ם ושלא ימעט הדרך וכו' שכתב הרמב"ם מבוארין סוף פרק לא יחפור ע"ש: וכתב הר"ר יונה אפילו לא הגדילו אלא תוך מלא אורה וסלו וכו' בנימוקי יוסף חולק על זה ע"ש: ומסתברא כדברי הר' יונה דסתם שנינו הגדילו כל שהגדילו אפי' במקצת: ואם נחלקו לאחר זמן כתב הרמב"ן כו' כ"כ גם ה"ה ונ"י משמו וכתבו שהרשב"א והריטב"א היה נראה להם שעל המוכר להביא ראיה אלא שביטלו רצונם מפני דעת הרמב"ן. וכל השריגים וכו' שם במשנה: ובשנים שלא קנה קרקע וכו' שם במשנה ובגמרא: ומ"ש אבל צריך לקוצצן וכו' שם בגמרא א"ר נחמן יקוץ וכן א"ר יוחנן יקוץ ודעת רבינו לחלק בין העולים מן הגזע דצריך לקוצצן ובין אותן שנתפשטו למעלה כמ"ש הסמ"ג ונתבאר בסמוך ויש לתמוה דלפי מ"ש הרמב"ן בסמוך היכא דנחלקו לאחר זמן בענפים שעל הלוקח להביא ראיה אם כן למה צריך לקוץ מיד הלא אין הלוקח נאמן אלא בראיה ואפשר לומר דמ"מ מייתי ליה לידי דינא ודיינא וכן פי' בנימוקי יוסף. ועוד נראה לי עיקר דלא כתב הרמב"ן דעל הלוקח להביא ראיה אלא היכא דנחלקו תוך ג' שנים ואעפ"י כן כתב הרשב"א והריטב"א דהלוקח נאמן בלא ראיה דמאחר דהלה מודה שמכר לו ג' אילנות הללו ואנו רואין ענפי האילן נוטים עד כאן הן עדות על מכירת הקרקע והמוכר שטוען שגדלו ולא היה כאן בשעת המכירה עליו הראיה אבל דעת הרמב"ן שהמוכר נאמן במגו דאי בעי אמר לא מכרתי לך כלום ואין הענפים עדים גמורים דנימא מגו במקום עדים לא אמרינן אבל לאחר ג' שנים גם הרמב"ן מודה דעל המוכר להביא ראיה ולפי זה אתא שפיר מה שאמרו בגמרא בשנים דצריך לקוצצן לכתחילה פן יצאו מן הגזע סמוך לארץ וכו' פי' דחוששין שמא יטעון הלוקח לאחר ג' שנים לקחתי ג' אילנות ויש לי קרקע עמהן דלאחר ג' שנים ודאי נאמן הלוקח לד"ה דבבא מחמת טענה באילן אחד כמי נאמן לומר אתה מכרתי לי האילן והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו כדאסיק רבא בפ' חזקת וכן פסק רבינו למעלה בס"ס קמ"א ע"ש: ואם קנה דקל וכו' שם מימרא דרב נחמן. מכר את הקרקע ושייר לעצמו האילנות וכו' בפרק חזקת פשיטא מכר הקרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע וכו' ופרשב"ם ואפי' אינם אלא שנים יש לו קרקע כדי מחיית האילנות וצרכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן: ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפכ"ד וז"ל המוכר הקרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך. המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראויה להם כמו שביארנו מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד עכ"ל. ומפרש רבינו בדברי הרמב"ם דבשכל הקרקע צריך לאילנות קאמר והלכך המוכר קרקע ושייר כל האילנות יש לו חצי הקרקע כולה דהיינו חצי הקרקע הצריך להם שאם אתה אומר מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו אפי' חצי קרקע הצריך להם היה א"ל הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם אתה אומר ששייר לעצמו כל הקרקע הצריך לאילנות אם כן לא קנה הלוקח כלום בקרקע ובמה תתקיים מכירת הקרקע והלכך אין לו למוכר אלא חצי הקרקע ויש גילוי לפירוש זה מלשון הרמב"ם שאמר חצי הקרקע כולה דלשון כולה אך למותר אלא כלומר שבכל הקרקע כולה הצריך לאילנות יש לו החצי לפחות שאילו לא שייר הקרקע וכו' ומטעם שכתבנו ולכן כתב בחלוקה השנית וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע וכו' מבואר מדברי הרב שמחלק בין שייר לעצמו כל האילנות להיכא דשייר ב' אילנות דבשייר כל אילנות אין לו אלא חצי הקרקע הצריך להם דאילו אתה אומר דיש לו כל הקרקע הראוי להם א"כ לא נשאר ללוקח בקרקע ולא כלום ולא תתקיים מכירת הקרקע כל עיקר אבל בשייר שני אילנות יש לו קרקע הראוי להם שהרי מכירת הקרקע תתקיים במה שנשאר ועם כל זה השיג עליו רבינו וכתב ולא נהירא משום דפשטא דגמרא משמע דבשייר אילנות לפניו יש לו קרקע הצריך להם בכל עניין ואע"פ שכל הקרקע כולה צריך לאילנות יש לו למוכר כל הקרקע ולא קני לוקח קרקע אלא לענין שיכול לחפור תחתיהם דקני ליה עד תהומא וגם הראב"ד השיגו אלא שהבין מדברי הרב דאף כשהחצי הקרקע היא יותר מכדי הצריך לאילנות אמרינן דיש לו חצי הקרקע ולכן השיג עליו ואמר דאין לזה שורש מן הגמרא אלא כשמכר הקרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו עכ"ל. וגם ה' המגיד הבין כך מדברי הרמב"ם ורצה לפרש דעתו ולבסוף לא עלה בידו ומהרו"ך האריך לפרש זה ואין פירושו נראה ואני אומר לא עלה על דעת הרמב"ם מעולם לומר שיהיה למוכר קרקע יותר ממה שצריך להם אלא היה דעתו כמו שהבין רבינו ומה שהשיג עליו אינה השגה דס"ל להרמב"ם שצריך שתתקיים המכירה בקרקע גם לענין פירות דמוכר בעין יפה הוא מוכר והלכך אין לו אלא חצי הקרקע הצריך לאילנות ובהכי מתיישב ג"כ מה שכתב אח"כ המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראויה להם דמיירי נמי שכל הקרקע צריך לאילנות ואפ"ה אמר מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו קרקע אלא לחפור תחתיהן אבל במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו לא אמר דשייר לעצמו כל הקרקע ולא מכר בקרקע אלא לחפור תחתיהן אלא דאמרינן דמוכר בעין יפה מוכר וכו' כדפי':
ט סָעִיף י מכר לב' כאחת וכו' מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע בפ' חזקת: ומ"ש ופי' רשב"ם וכו' שם. ור"י פי' וכו' שם בתוס'. ויש לדקדק מפני מה לא הביא רבינו כאן סברת הרמב"ם שכתב בדין זה זה קנה האילנו' עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד וגם הראב"ד בהשגותיו הודה לו בדין זה דכל אחד קנה חצי הקרקע ממש אלא חלק עליו ואמר שאפי' בב' אילנות כן הדין ואם לא היה נראה לרבינו סברתו היה לו להשיג עליו כמו שהביא דבריו במוכר קרקע ושייר אילנות והשיג עליו. ונראה בעיני דלפי שראה רבינו שכתב הרב בפי"ב מטוען בדין זה לענין חזקה דלא קנה בעל האילנות אלא כפי הצריך לו א"כ יש מקום לומר שמ"ש בה' מכירה בדין זה לענין מכר דקנה חצי הקרקע לאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כפי הצריך לו אלא שכתב כלשון הגמ' סתם כמנהגו ובהלכות טוען ביאר כוונתו ואעפ"כ מ"ש הרב תחלה במוכר קרקע ושייר אילנות כו' אי אפשר לומר דנקט חצי הקרקע כלשון הגמרא שהרי בגמרא לא הזכירו באותו דין חצי קרקע אלא אדרבה סתמא אמרו יש לו קרקע ולא היה להרב לומר בלשונו חצי הקרקע ועוד מדכתב אח"כ וכן אם שייר שני אילנות כו' מדשינה דתחלה כתב חצי הקרקע וכאן כתב יש לו קרקע הראוי להם צריך לומר דבאותו דין חצי קרקע ממש קאמר וכמו שפירשנו דבריו למעלה ולכן הביא רבינו דבריו באותו דין והשיג עליו ובדין זה כאן לא הביא דבריו ולא השיג עליו לפי שאפשר לומר דגם דעת הרב בדין זה דלאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כמו שפרשב"ם ולא קשה ג"כ א"כ היה לו לרבינו לומר על פרשב"ם וכ"כ הרמב"ם די"ל דס"ל לרבינו דכבר אפשר לומר ג"כ שלא כתב הרמב"ם כך בפ"ה דטוען אלא לענין חזקה דג' שנים אבל במוכר לב' אפשר דחצי הקרקע ממש קאמר ולפי שנסתפק בדבריו לכך לא הביא דעתו של הרב בדין מכר לב' כל עיקר כנ"ל לפרש דעת רבינו. אכן נראה לי ברור דדעת הרמב"ם היא דההיא סוגיא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע דמסקנא זה קנה אילנות וחצי הקרקע וזה קנה חצי קרקע מדברת בין בחזקת דג' שנים בין במכר לשנים וזה החזיק דרפק בה פורתא ובעל האילנות פשחינהו כו' אלא שאין דיניהם שוה לגמרי דבמכר לשנים כו' כיון שמכר לשנים כאחד וא"ל זכו בשדה זו ואילניה ודאי כיון שיש בכלל אילנות שדה שאי אפשר להם בלי שדה הרי לשניהם אמר זכו בשדה זו. והלכך כל אחד זכה בחזקתו בחצי הקרקע וכדכתב הראב"ד ואין חילוק בין אם כל הקרקע צריך לאילנות לבין שחצי הקרקע יותר מהצריך לאילנות בכל ענין זכה כל אחד בחצי הקרקע ממש שהרי שניהם זכו בשדה בשוה אבל בחזקה דג' שנים ודאי דאין לבעל האילנות בקרקע אלא כדי הצריך להם שבזה לבד זכה מכח חזקתו באילנות אבל במה שלא החזיק כגון שאר הקרקע שהרי חברו החזיק בכל הקרקע ג' שנים וטוען שהכל שלו ואני לקחתיו אין לו לבעל האילנות כלום בשאר הקרקע ואם כל הקרקע צריך לאילנות הדבר פשוט דכיון ששניהם החזיקו בקרקע ג' שנים זה זכה באילנות עם חצי הקרקע וזה זכה בחצי הקרקע הנה נתיישבו דברי הרב בטוב טעם מה שהניח הרב המגיד בצ"ע ולא עלה בידו יישוב. ואולי דגם רבינו היה מפרש כך דברי הרמב"ם אלא שלא הביא דבריו לפי שהיה נראה בעיניו פרשב"ם ור"י עיקר דהא דאסיקנא בגמ' חצי הקרקע לאו דוקא חצי הקרקע וכו' אבל בדין המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו מאחר דלא הזכירו בגמ' חצי הקרקע כל עיקר הביא דברי הרב והשיג עליהם מסברתו גם בלא פרשב"ם ור"י וק"ל: ומ"ש וכ"כ הרא"ש צ"ע היכי איתיה דבפסקיו לא מצאנו גילוי שהסכים לפי' ר"י גם ממה שכתב למעלה בסימן קמ"א פי' רשב"ם ופיר"י ולא כתב הסכמת הרא"ש נראה שלא מצא להרא"ש בזה דעתו ואולי באיזה תשובה כתב כך הרא"ש דבמכר לשנים לא קנה בעל אילנות בגוף הקרקע כלומר דסתם מוכר קרקע בעין יפה מוכר משא"כ בחזקת ג' שנים דכל אחד זכה במה שהחזיק לפי שכל אחד בא בטענה:
י סָעִיף יא הקונה אילנות וכו' בזיתים וכו' משנה בפרק הספינה זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות פירוש ענפים וחוזר וצומח: ומ"ש ובבתולת שקמה כו' עד סוף הסי' ברייתא שם:
א וכתב נ"י פרק המוכר את הבית ומיהו הרשב"א כתב דאם היו שם אילנות אחרים טובים לא אמרינן כ"ש הנך אלא מאותו מין שמשייר בפירוש כיון שהכל מכר עכ"ל:
ב וכתב רשב"ם דאפילו השדה מלאה דקלים אפ"ה צריך ליתן לו אותן השנים כי קנה כל דקלים שבשדה וגם אלו השנים:
א סָעִיף א אע"פ שהמוכר כו' מכור כו' בפ' המוכר את הבית וכמ"ש לעיל בסי' רט"ו בס"ז: טוב הוא לפרש בשטר ז"ל הגמרא שם דף ס"ט ע"ב אמר רב יודא האי מאן דמזבן ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דקלין ותאלין והוצין וציצין ואע"ג דכי לא כתב ליה קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא ופי' רשב"ם שופרא דשטרא דאפי' אי אתא לפני ב"ד טועין יהבין ליה עכ"ל ורבי' שינה וכ' דיכתוב וכל אילנות שבה כדי לכלול בה גם גפנים ושאר מינין שכולן מכורין בכלל שדה (כ"כ נ"י ועד"מ) ואף דבסתם אילן אינן נכללין כשיש בה ג"כ שאר אילנות כמש"ר בסמוך בס"ד מ"מ כשכותב כל אילנות נכללין כולן וא"ת הא השתא נמי דכתבינן דמכר אותה וכל אילנות שבה אתאי ב"ד טועין ויטעו ויפסקו ליתן לו אף חרוב המורכב וסדין השקמה והדומה שאינן נמכרין עם השדה והו"ל לתקן שיפרש כל לוקח איזה אילנות שלקח וכעין ל' הגמרא משמיה דרב יודא הנ"ל דכתבינן דמכר לו דקלין תאלין והוצין י"ל דליכא מאן דטעי בה לומר דסדין השקמה וחרוב המורכב הן בכלל סתם כל אילנות ועי"ל דב"ד טועין דאינן יודעין דין ברור לעולם פוסקין מספיקא המע"ה וכשיהיו המוכר והלוקח מחולקי' במכירת חרוב המורכב וכדומה לו יפסקו המע"ה וליכא טעות אבל כשלא יכתוב בו מכירת האילנות כלל אז ג"כ יפסקו המע"ה ויפסיד הלוקח עי"ז מש"ה סגי בתיקון כתיבת מכירת כל האילנות ודוק:
ב סָעִיף ב וכן המוכר קרקע כו' לא שיירתי כו' זה נלמד מהא דרב מארי דאמר שם דס"א האי מאן דמזבן מידי לחבריה צריך למכתב ליה לא שיירית ליה בזביני כלום כדר"נ כו' פי' כיון דאר"נ דהמוכר בית בבירה גדולה ואיכא דקרו לבירה בית כו' ועוד אמר שם דהמוכר שדה בבקעה גדולה כו' אף דמצר בשניהם מצרים חיצונים אי לא כתב ולא שיירית בזביני אילין כלום יכול לטעון לא מכרתי לך אלא שדה א' או בית א' מש"ה תקנו לכתוב כן בכל מאי דמוכר אדם לחבירו דלא יטעון לא מכרתי לך כולה אלא החצי ומצרים נכרים הרחבתי לך וב"ד טועים ישמעו לדברי התובע ומדשינה רבי' ל' הגמ' וכתב האי מאן דזבין קרקע נראה דס"ל דדוקא במכר לו קרקע דהוא שיעור יותר משדה הוא דבעי למכתב ליה כן שלא יאמר לא מכרתי לך אלא שיעור שדה אבל אם אינו מוכר לו אלא שיעור שדה דהוא ט' קבין וכ' בהשטר שמכר לו שדה א"צ לכתוב ולא שיירתי כו' דהכל יודעין דאין שדה פחות מט' קבין ורב מרי הנ"ל דקאמר האי מאן דזבין מידי כו' כוונתו ג"כ דזבין מידי דיש לפקפק כו' וק"ל ואע"ג דבגמרא אמרינן בשני עניינים הללו צריך לכתוב וכ"כ הרמב"ם פכ"ד ובש"ע לשון צריך רבי' שינה לכתוב טוב לכתוב דהא באמת אינו אלא עצה טובה להלוקח וכמ"ש משום שופרא דשטרא וכמ"ש רשב"ם הנ"ל וק"ל וא"ת הא במוכר קרקע מן הדין צריך לכתוב ולא שיירתי וכדר"נ הנ"ל דאם אינו כותב לו כן מן הדין אין צריך ליתן לו אלא שדה א' מבקעה גדולה וי"ל דקמ"ל אפי' אם מכר לו בקעה גדולה שיש בו שיעור הרבה שדות ולית מצר בין שדה לשדה דמן הדין קנה הכל וכמש"ר בסי' רי"ח ס"ח ומשום חשש ב"ד טועין טוב לכתוב ולא שיירתי ודוק:
ג סָעִיף ג מכר השדה ופי' ואמר כו' שם דף ס"ט: כ"ש הטובים ממנו וה"ק אפי' חוץ מדקל זה וכ"ש הטובים ממנו דמשום האי ודאי לא נחית לשיורא: ומיהו כל הפחותים כו' או שהם כו' הטעם כיון דבסתמא הכל ללוקח אלא מדאמר חוץ מדקל פ' גורם שאין הכל מכור די לשנאמר שאין הטובים ממנו מכורים אבל זולתם אף השוים לו נמכרים וכן הוא דעת רשב"ם וק"ל: והרמב"ם ז"ל כ' שלא קנה מהדקלים כו' בפכ"ד מה"מ ואדיקלא בישא הוא דפליג וס"ל דאפי' הגרועים ממנו נמי אינן מכורין וטעמא דלא נחית למידק כולי האי לברר הרע שבכולן ואיהו אכולן איכוין משא"כ כשהדקל טוב כ' שם דאותו דקל לבדו הוא ששייר ע"ש:
ד סָעִיף ד מכר לו שדה וכ' לו כו' שם בגמרא: אם אין בו אלא דקלים כו' דקלים וגפנים אינם נקראים אילן סתם ולכך כשאומר חוץ מאילנות אינם בכלל כשיש שאר אילנות אבל אם אין בשדה אלא גפנים או דקלים ע"כ צ"ל דדעתו עלייהו הוה וכשיש גפנים ודקלים גפנים נקראים טפי סתם אילן יותר מדקלים וכן פי' רשב"ם ועד"ר: אלא הגבוהין פי' שגבוהין שאם רוצה ללקוט פירותיה צריכין לעלות בחבל לפי שפירות דקלים הן בראשן ואין ענפיהן מתפצלים מן הצדדין כשאר אילנות לעלות ברום האילן דרך הענפי' וצריך לעלות בחבל: אבל שאין גבוהין כו' דלא מיקרי דקל ואע"ג דקאי אהא דאמר חוץ מאילנות מ"מ כיון דאין בו אלא דקלים ודאי כוונתו היה לדקל גמור שהוא אילן במין דקלים ולא הקטנים דאין שם אילן דקל עליהן ובזה מיושב למה כ"ר האי דינא באמר חוץ מאילנות ולא הוי בו אלא דקלים ולא כתבו באומר חוץ מדקלים והיו בו דקלים דאפ"ה הני דאינן גבוהין מכורין דלפי מ"ש זה רבותא הוא וק"ל וכאן לא שייך שיעור דכבישת עול דבסמוך דאפי' היכא דכבש ליה עול חשוב הוא אם עולין בחבל: ואם אין בו אלא שאר אילנות כו' בגמרא כתובה האי בבא ברישא וכ' רשב"ם אע"פ דהאי מילתא דפשיטא היא מ"מ משום דבעי למימר לקמן אילני וגופני כו' נקט לה ע"כ ולסדר רבי' י"ל דנקט ליה כדי לכתוב עליו ולא כולם כו' אבל רשב"ם קאי אגמרא דלא נזכר במימרא זו דשייר אילנות כו' דאיירי באין העול כובשן אלא מימרא אחריתא היא שם מש"ה הוצרך לתרץ משום סיפא נקטו וק"ל. ודע שברמב"ם ובש"ע כתבו בל' זה אם יש בו דקלים לבד שייר הדקלים ואם יש בו גפנים לבד שייר הגפנים וכן שאר אילנות כו' ולנוסח זה היה נלע"ד דמ"ש וכן שאר אילנות ר"ל כמו דאם יש דקלים או גפנים אמרי' דשיירם כיון דלית אילנות אחריני ה"נ אם יש תאנים או רימונים לחוד אמרי' דשיירי כיון דליכא אחריני הא אי יש בו שם שאר אילנות אמרינן דשיירי האחרים ולא אלו החשובים והשתא ליכא פשיטותא כ"כ אבל ל' הגמרא הנ"ל לא משמע הכי ודוק: שהם עבים ואין העול כובשן חורשים היו בבקר סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור אינו חשוב וכאן לא שייך עלייה בחבל שסתם אילנות יש להם ענפים מתפצלים לצדדים שיכולים לעלות על ידיהן כן פי' ר"ש שם: מכר את הדקלים כו' מדאמר סתם אילני ולא אמרינן בזה דלכך אמר אילני לכלול בו ג"כ דקלים נראה דמיירי דאפילו לא טענו האילנות קב פירות אפ"ה לא אמרינן מדשייר הא כ"ש דשייר דקלים הטובים ממנו כדאמר בחוץ מדקל פי' הנ"ל דשאני הכא דהוא ממין למין אחר וק"ל: מכר הגפנים ושייר האילנות ג"כ מטעם הנ"ל: מכר הדקלים ושייר הגפנים אע"ג דאמר לבד מאילני מ"מ כיון שאין כאן סתם אילן אמרינן שרצה לשייר לו גפן דבכלל אילן הוא יותר מדיקלי: חוץ מחרוב פ' כו' שם דף ע' ור"ל חוץ מחרוב המורכב שאינו נמכר בכלל שדה מפני חשיבותו כדלעיל סימן רע"ו ס"ו: לא קנה שאר חרובין כלו' לא קני הלוקח שאר חרובין המורכבין ולא אמרי' מדלא הוצרך המוכר להתנות על חרוב והתנה ודאי לטובת הלוקח אמר חרוב פ' אני משייר לי ושאר כל החרובין יהיו מכורין לך דכיון שיפה המוכר כחו לשיירו בפירוש לא נאמר שבשביל כך נגרע כחו אלא אדרבה מטפינן בתנאה זה מילתא דאם לא היה מתנה עליו לא היה לו רשות לילך אל החרוב דרך שדה הלוקח וכמו שסיים רבינו דהכי אמרינן בכל מקום מילתא יתירא לטפויי אתא ולא לגרוע רשב"ם עי' ב"ח: וגם חצי חרוב כולי. לא קני כלומר אם שייר לו חצי חרוב לא קנה הלוקח אפילו חצי השני: ואהני מה שהזכיר כו' לילך לאותו חרוב נראה דהיינו כי שייר חרוב שלם אבל שיור חצי חרוב אין לו אלא דרך לחצי חרוב ויכול הלוקח לעשות גדר משני צדדי חצי החרוב באופן שאין המוכר יכול ללקוט פירותיו ממנו אלא א"כ יקנה ממנו הדרך גם לחצי השני וק"ל נ"ל:
ה סָעִיף ה א"ל קרקע ודקלים כו' שם דף ס"ט אמורים כל הני חילוקים: פי' ר"י שאין נותן לו אלא ב' דקלים דעת ר"י שכיון שפרט ואמר ודקלים כוונתו למעט לומר דקלים אני מוכר לך ולא יותר ועד"ר: ורשב"ם פי' כו' ועוד פי' מכר לו ב' כו' בדרישה פירשתי ל' רשב"ם דפי' הגמ' ע"פ שיטתו ומתוכו יתבאר שצריכין להגיה בדברי רבי' שמכר בשי"ן במקום מכר ע"ש: אבל אם אין לו א"צ לקנותם פי' מדינא אבל מיהא כדי שלא יהא מחוסר אמנה יקנה לו וכ"כ רמב"ם בהדיא שם וכ' נמי שאם אינו קונה לו שני דקלים דמנכה לו מדמי הקנייה דמי הדקלים ואח"כ כ"ר ואם אין בו דקלים כלל כו' קאי אריש דבריו אמ"ש דאם יש בה דקלים דצריך ליתנו לו עם כל הדקלים שבה כו' וע"ז מסיק וכ' דכן נמי אם אין בו דקלים כלל הגיעו דהא שתי מכירות הן וארעא סתמא קא"ל הן שישנו בו הרבה או שאין בו כלל ואח"כ הוסיף ז"ל וקאמר דל"מ זה אלא אפי' אם אין לו דקלים גם במקום אחר והו"א כיון דמ"מ א"ל ודקלים והרי אין נותן לו דקלים כלל דיוכל הלוקח לבטל המקח לגמרי אם לא יקנה לו ב' דקלים קמ"ל דעכ"פ מקנין הקרקע אינו יכול לחזור בו וק"ל: והקרקע קנוי לו כמו שהוא כו' פי' ולא יכול הלוקח לומר אני קניתי ביחד ועל דעת שניהם ירדתי לקנות ולא זה בלא זה והטעם שהרי לא א"ל קרקע בדקלים: אבל הרמב"ם כתב כו' שם בפכ"ד כ"כ ונראה דגם הרמב"ם ס"ל דאם אין לו אינו מחויב לקנות שהרי לא היו ברשותו ואין הקנין חל עליהם כדלעיל סימן ר"ט וכן דייק לישנא כאן שכתב אם רצה לקנות אלא דבהא פליגי דרשב"ם ס"ל אם אינו חש מלהיות בכלל מחוסרי אמנה ואינו רוצה לקנות לו דקלים מכירת הקרקע עכ"פ מכירה גמורה היא ואין הלוקח יכול לומר או תן לי דקלי או לא אקח כלום ולרי"ף ורמב"ם יכול הלוקח לומר כן ואם אינו רוצה לקנות לו דקלים המכירה בטילה לגמרי ועיין בכ"מ שם מה שהקשה שם על הרמב"ם ומה שתירץ שם:
ו סָעִיף ו ואם לאו מקח טעות הוא כו' לשון רשב"ם שם ששיקר בו והדר מעות ונהי דאין אונאה לקרקעות אפילו מכר לו ביוקר יותר משתות מקח טעות מיהא הוי דלדעת כן לא לקח אלא היה סבור שיש בה דקלים כמו שא"ל ע"כ:
ז סָעִיף ח הקונה ג' אילנות כו' משנה בב"ב דף פ"א ופי' ר"ש דג' אילנות חשיבי שדה אילן ומיירי דקנאן כאחת דאילו קנאם זא"ז כ"ר בסמוך דלא קנה עמהן קרקע: קנה הקרקע שיעורא מפרש רבינו בסמוך: שהעול כובשן דאין עולין כו' פי' כל מין ומין מאי דשייך ביה דהיינו בדקל עליית חבל ובאילנות כבישת עול וכדלעיל וטעמיה דר' יונה משום דתנן אילנות ואלו נטיעות הן: והרמב"ם כתב כו' שם בפכ"ד וטעמו דג' אילנות סתמא קתני בין גדולים בין קטנים וכ"כ המ"מ: ואם קנה ג' יוצאין כו' עד סוף הסעיף שם דף פ"ב ופ"ג: ונטועין כראוי פי' כדמפורש אח"כ בסמוך: וקונה כל אילנות קטנות שביניהן דאילו גדולים אין סברא שבקניית ג' יקנה כל האחרים ב"י וכתב הנ"י שם דהני אילנות שביניהן היינו כשיש בין אילנות אלו ד"א לכל א' מהג' אילנות שקנה דאל"כ לא היו ראוים להתקיים ועד"ר גם מ"ש שם בשם התוס': תחתיהן וביניהן תחתיהן תחת עיקר האילן והנופים וביניהן קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לבין נופות אילן זה: וחוצה להן סביב האילנות מקום שכלין נופותיהן ולחוץ ר"ש: כמלוא אורה וסלו פי' כדי שיכול לעבור שם מלקט פירות עם הסל שבידו להניחו אצלו אורה מלקט כמו וארוה כל עוברי דרך שם ד' פ"ב: אין א' מהן רשאי לזרעו בעל האילן לא לפי שאינו משועבד לו אלא בשעת לקיטת פירותיו לדרוס עליו ובעל הקרקע לא כדי שלא יטנפו פירות הנושרים של לוקח ר"ש: פי' אחד כנגד כו' דאז אין ראוי לזרוע ביניהם: אבל אי עומדין בשוה לא דיכול לזרוע ביניהן: ולא יותר מי"ו דמה שאמר רבא בגמרא עד י"ו עד ועד בכלל ולא כנ"י שכתב שם דלא אמרינן ועד בכלל ועד"ר: או שמכר לו ב' כו' וא' על המיצר כו' או ב' בתוך שלו וא' שיש לו בתוך שדה של חבירו כולי ל' הגמרא דף פ"ג איבעיא להו א' על המיצר מהו שנים בתוך שדהו וא' על שדה חבירו מהו תיקו ולקולת נתבע ופי' רשב"ם את"ל על המיצר קנה שניה בתוך שלו כו' כגון שיש לו ב' אילנות בקצה שדהו ויש לו עוד אילן א' שקנה בשדה חבירו הסמוך לאילנות הללו ויש להמוכר שם גם הקרקע עם האילן מהו ע"כ ולפ"ז קשה דרבינו זו ואצ"ל זו קאמר ואפשר דנמשך בתר לישנא דתלמודא א"נ אפשר דס"ל לרבינו דהאת"ל הוא להיפך וה"ק את"ל דא' על המיצר לא קנה כיון שהוא מקום גבוה ומסויים בפני עצמו להכי לא שייך שיצטרף עם האילן העומד למטה ועוד שסתם מיצר עשוי להלך עליו ורבים בוקעים עליו והוה כמו הפקר אחד בשדה חבירו מהו מסתמא שניהם עומדים בשוה על הקרקע מיהו אין להוכיח כן דאל"כ קשה הא להגאונים כל את"ל שבתלמוד פשיטותא הוא וא"כ אמאי פסקו באחד על המיצר דל"ק וי"ל דלא ס"ל דאת"ל הוא פשיטותא אלא כשהאת"ל כתוב בהדיא בהגמרא וק"ל: או רכב דקלים פי' שורה של דקלים הכפופים וסמוכים זה לצד זה ע"ל סי' קע"ה: ואצ"ל אם לא מכר כולי ואפ"ה כתב רבינו לאשמועינן דל"ת דוקא כשמכר לו ג' והשלישי אינו בשדה שלו דאז ודאי אין לו קרקע כלל וק"ל: והוא שאין גזעו מחליף אאו נקצץ קאי: ופירשב"ם לר"ע דאמר כו' אבל ר"י פי' דאפי' לר"ע כו' פלוגתתן במשמעות הגמ' ד' ל"ז וכתבתיה בדרישה לעיל בסמוך וא"ת איך כ"ר בשם רשב"ם דלר"ע דקיי"ל כוותיה אפילו בשנים יש לו קרקע הא רשב"ם בעצמו שם לפני זה בסוף ע"א בד"ה זה קרה אילנות כו' כתב ז"ל ואפילו לא הוה אלא ב' אילנות דקיי"ל דאין להם בקרקע כו' וי"ל אף דר"ש גופיה לא ס"ל בהא כר"ע מ"מ רבינו כתב דלפי שיטת פי' ר"ש הוה דינא הכי לדידן דקיי"ל כוותיה כר"ע גם בהא א"נ י"ל דר"ש גופיה ס"ל בהא דהלכתא כוותיה אלא שכתב אף דבפרק המוכר את הספינה איתא סתם משנה דאין לו קרקע מ"מ בהא כ"ע מודו: אפי' לרבנן כתב זה משום דבשני אילנות ר"ע כרבנן ס"ל דלית ליה קרקע ולא אמרינן בעין יפה מוכר: כאדם המשאיל פי' דכיון שלא קנה קרקע מחמת קנייתו אומר הלוקח למוכר אילני בארעא דידך קיימי ושיעבדת לי קרקע שלך לצורך אילנות כאדם שמשאיל מקום לחבירו בביתו להניח חפציו כן גם זה משאיל לו כן. פי' רשב"ם אהא דאמר ר' זירא מדברי רבינו נלמד ג' הוא דאין לו דרך הא ב' יש לו כו' ע"ש דף פ"ב: ור' יונה כתב שאין המוכר כו' כתב בלשון פלוגתא משום דמפי' ר"י משמע שהמקום הוא של המוכר לענין לזרוע תחתיו מדהוצרך לומר שיש לו דרך ויכול ללקוט דאם אינו יכול לזרוע למה ימחה בו המוכר כל הני: ובג' שקנה קרקע אם הגדילו כו' שם דף פ"א ופי' ר"ש ז"ל דכיון דאין נטועים בקרקע של מוכר אלא בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד לו קרקע אינו מניחן ליכנס בשלו כיון שמזיקין לו עכ"ל ור"ל שמזיקין לו במה שהצל רע לבית השלחין וכמ"ש ר"ש שם לפני זה משא"כ בקנה ב' אילנות דאין לו קרקע והמוכר משאיל לו קרקע לכל צרכיו וכמש"ר אח"כ בהדיא: כתב הרמב"ן כו' כצ"ל רמב"ן בנו"ן ב"י וכ"כ המ"מ דהרשב"א כ"כ בשם הרמב"ן וכ' שלולא כתב הרב כן היה מסתבר לומר שעל המוכר להביא ראיה דכיון שידוע שמכר לו האילנות והקרקע שתתתיהן נמכר עמהן אמרינן כאן נמצאו כאן היו בשעת מכירה והמוכר נקרא המע"ה וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א והריטב"א ושבטלו דעתם נגד דעת הרמב"ן ועמ"ש בסמוך בד"ה ויטעון לוקח לקחתי ג' כו' שם תמצא קצת ישוב לזה: ל"ש מן השרשים כו' בסמוך מפרש רבינו דהיינו מתחת לארץ: הכל לבעל האילן כיון שקנה ג' ויצא מקרקע שלו: ובשנים כיון שלא קנה כו' א"צ לקצצן שם ועיין בפי' ר"ש שם: ואם הוציאו שריגין מהשרשים כו' אקנה שנים קאי: והוא במקום שאינו כו' זהו פירושו דהוציא שריגים מן השרשים דשם במשנה קתני היוצא מן הגזע שלו מן השרשים של בעל הקרקע ואמרינן שם דף פ"ב מאי גזע ומאי שרשים אר"י כל שרואה פני חמה זה מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים ופר"ש כל שרואה פני חמה היינו כל האילן שחוץ מן הקרקע ושאינו רואה היינו כל האילן שמתחת לקרקע ע"ש: שמא פעמים יצאו מהגזע פירוש אבל כשעולין מתחת הקרקע מהשרשים כיון דהיוצא מן השרשים הוא של מוכר המוכר הוא דאפסיד אנפשיה שלא קצצם: עד שיראו כשלשה כו' פירוש ויהיה בין גזע לשריגים שיעור רוחב הראוי להיות בין אילן לאילן: ויטעון הלוקח לקחתי ג' כו' ואם תאמר להרמב"ן דכתב לעיל דעל הלוקח להביא ראיה א"כ למה צריך לקצצן הרי אינו נאמן לטעון כן כבר כתב נ"י דמזה הביאו רשב"א וריטב"א ראיה שלא כדברי הרמב"ן הנ"ל אלא אמרינן כאן נמצאו כאן היו והרב הרמב"ן אפשר דס"ל דצריך לכתחלה לקצצן כדי שלא יצטרכו לבוא לידי דינא ודיינא ע"כ ור"ל דגם בכאן ס"ל להרמב"ן דבאם אירע שבאו לדין והמוכר טוען לא מכרתי לו אלא ב' והיה לו לקצץ השריגים ולא עשה ולאו אדעתיה להכריחו ע"ז שעל הלוקח להביא ראיה ולע"ד נראה דהרמב"ן מודה בזה דדוקא בהגדילו הענפים הנ"ל שהוא מילתא דשכיחא דבכל שעה ושעה גדלין היא דיכול המוכר לטעון אחר המכירה גדלו ועל הלוקח להביא ראיה אבל כאן בהעלאת ארעא שרטון מילתא דלא שכיחא היא אין המוכר נאמן לטעון לאחר זמן אני לא מכרתי אלא ב' וארעא אסקא שרטון כיון דלא שכיחא ועוד דכאן יכול הלוקח למטען שטר ראיה היה לי (ש"מ) [שג'] קניתי ואבדתיהו לאחר ג' שנים משא"כ לעיל בהגדילו הענפים דאין מדרך בני אדם שיכתוב בהשטר כמה היו הענפים ארוכים: ואם קנה דקל אין לו כו' שם דף ס"ב ועיין בפי' ר"ש שם ולפירושו ל"ד קנה דקל א' אלא אפי' קנה שני דקלים דינא הכי אבל הקונה שלשה דקלים דקנה עמהן קרקע וכל האילנות שביניהן קנה נמי השריגים היוצאים מהן:
ח סָעִיף ט מכר הקרקע כו' עד אפי' לא שייר אלא ב' אילנות כו' בפרק ח"ה דף ל"ז ז"ל פשיטא כו' [עיין בב"ח שהביא ל' הגמ' גם קצת ל' הר"ש] וגם התוס' כתבו דאיירי אפי' בהניח לפניו רק ב' אילנות אבל דחו פי' רשב"ם (דף ע"א) וכתבו דלפי פירושו אין כאן טעם מהא דיאמר לו שקול אילנך לכשייבש דאין ה"נ דמצי א"ל עקור אילנך לכשייבש ועוד. מדמסיק כולי עד ע"כ נראה לפרש כו' ע"ש וכבר העתקתי לשונם גם כתבתי ביאור דבריהן וישוב העניינים בארוכה בסי' רי"ד סי"ד וט"ו ולא באתי כאן אלא ללמדנו דמש"ר כאן דכששייר לפניו שני אילנות יש לו קרקע הצריך להן דלפי' רשב"ם אין לו כח בגוף הקרקע לזרוע תחתיהן וביניהן אלא ללקט פירותיו ומחייתן ולחזור ולנטוע שם לכשיתייבשו אלו ולפי' התוס' יש לו כח לזרוע כו' וכדין לוקח ג' אילנות ונראה דמדסתם רבינו וכתב סתם דיש להן קרקע הצריך להן ס"ל כהתוס' דיש לו אפי' לזרוע תחתיהן וביניהן כו' ועמ"ש עוד בסי' רי"ד סי"ד ט"ו ודו"ק: והרמב"ם כתב יש לו חצי קרקע הצריך להם כו' ל' הרמב"ם זה הוא מפכ"ד מה"מ [עיין ב"ח שהביא ל' הרמב"ם] ומוכח מלשונו מדכתב חצי קרקע כולה דחצי קרקע ממש קאמר וחילק בין שייר לפניו אילנות הרבה דאז יש לו חצי קרקע ובלא הניח לפניו אלא ב' אין לו חצי קרקע אלא הראוי להן ומטעם דכתבתי בדרישה ע"ש ואף דכתב וכן אם שייר שני אילנות כו' וגם כתב טעם אחד לשניהן דיאמר לו עקור אילנך ע"כ לא בא לדמותם לגמרי עד שתאמר שלשון גמרא נקט וחצי קרקע ל"ד כפי' ר"ש ור"י דא"כ הו"ל למכתב בקיצור בין שייר הרבה או רק ב' אילנות יש לו חצי קרקע הראוי להן ועוד שהרי זה לא נזכר בגמרא עד שנאמר שלשון הגמרא תפס ור"ש ור"י שכ"כ לא כתבוהו אהאי דינא כ"א בשנים שקנו או החזיקו יחד ועוד מדכתב חצי קרקע כולה ותיבת כולה אינה בגמרא ש"מ דלדוקא כתבו וא"כ קשה על רבינו דאיירי גם בשייר לפניו ב' אילנות ומביא על זה דברי הרמב"ם משמע דלדעתו דהרמב"ם ס"ל דגם בשייר לפניו ב' אילנות יש לו חצי קרקע ועוד דחצי קרקע הצריך להן דכ"ר בשמו הן כשני הפכים בנושא אחד ולמה לו ועל מה שינה רבינו לשונו וגם חיסר תיבת כולה דכתב הרמב"ם ולולי דמסתפינא להגיה הייתי אומר דט"ס נפל בדברי רבינו וחסורי מחסרא וכצ"ל והרמב"ם כתב מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו חצי קרקע כולה שאילו לא כו' וכן אם שייר ב' אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להן שאילו לא כו': ולא נהירא ר"ל מ"ש דבשייר ג' אילנות יש לו חצי קרקע כולה זהו ל"נ והשתא א"ש הכל והא דמייתי סוף דברי הרמב"ם דבשייר לו ב' אילנות כו' אף דאינו חולק עליו בזה משום דמינה מוכח דחצי קרקע ממש קאמר דאל"כ למה חלק ג' משנים בשני בבות ובשני לשונות ובזה יש לדחוק וליישב גם גי' הספרים שבידינו וא"צ להגיה אלא וי"ו א' והרמב"ם כתב שני בבות ושני לשונות תחלה כתב חצי קרקע ואח"כ כתב הצריך להן ותיבת הצריך להן צ"ל והצריך ומסיפא מוכח דברישא ר"ל חצי קרקע ממש ושל"נ ליה הרישא וכמ"ש והטעם כמ"ש המ"מ דהמפרשים השיגו על הרמב"ם דהרי בגמרא אמרו דיש לו קרקע מטעם דאם לא יאמר לו עקור אילנך וזיל ולה"ט אצ"ל דשייר לפניו חצי הקרקע אלא בשייר לפניו כדי ליטע אחרים וכ"ש תחתיהן וביניהן כו' סגי ועד"ר. ולכאורה היה נראה ליישב ולומר דס"ל לרבינו דהרמב"ם פירש דחצי קרקע הנזכר בגמרא בדברי ר"פ (כמ"ש בדרישה) דר"ל חצי ממה שנותנין להקונה ג' אילנות ואין נותנין לזה אלא הראוי להן ע"פ צרכן והיינו תחתיהן וביניהן כו' וקראו חצי לאפוקי שיתן לו ג"כ לזרוע תחתיהן ושיהיו לו האילנות שביניהן והשריגין היוצאין מתחת הקרקע דכל זה לא יתן לבעל אילן זה אלא הראוי והצורך לגופו והיינו ליניקותיהן ולחזור וליטע כשיתייבשו וללקט פירותיהן ביניהן וחוצה ומש"ה אמר חצי קרקע כלומר ולא כל מה שנותנין דהקונה ג' אילנות והשתא א"ש לשון וכן דס"ל דבשניהן נותנין בשוה וחילק לב' בבות לרבותא בשניהן דבג' קמ"ל דאע"ג דבמכר ג' אילנות יש לו כל צרכן כאן דשייר האילנות לנפשו אין לו אלא החצי וכמ"ש ואא"כ כ' וכן בשנים אמרינן דשייר לנפשו כל הראוי להן אע"ג דבמכר שני אילנות אמרינן דלא מכר לו קרקע לכשיתייבשו ליטע אחרים בזה יש לו ורבי' כתב עליו ול"נ משום דס"ל דיש לו רשות ג"כ לזרוע תחתיו אפי' בשייר ב' אילנות לפניו מיהו זהו קצת דוחק דא"כ לא הו"ל להרמב"ם לכתוב תיבת כולה ודוחק לומר שבספרי הרמב"ם שביד רבינו לא היה כתוב מדהשמיטו רבינו כאן בהעתקתו ע"כ מחוורתא כדכתיבנא ראשונה:
ט סָעִיף י מכר לשנים כו' מסקינן כו' כן הוא בפרק חזקת ועד"ר לשון הגמרא אדין זה וכבר כתבו רבינו לעיל בס"ס קמ"א בשם ר"י ורשב"ם כמ"ש כאן אלא דשם כתב עיקר הדין לענין שנים שבאו לפניו כל אחד אומר כל הקרקע עם האילנות שלי וזה מביא עדים שהחזיק בקרקע ג"ש ואכל פירותיו של קרקע והב' מביא עדים שאכל פירות האילן ג"ש ובסוף כתב שם אגב גררא שכן הדין נמי בלא טענת חזקה אלא בשנים שקנו ביחד בסתם ואותו הדין של שנים שקנו יחד הוא שכ"ר כאן כי כאן מקום דיני קנין קרקע וכמה קנה ושם מקום דיני הבאים בטענת חזקת ג"ש וס"ל דפלוגתת רב פפא ורב זביד הנזכר שם בפ' חזקת אף שהרמב"ם פירשו דמיירי בשנים שלקחו יחד מ"מ לענין דינא שוה לו שנים שבאו בטענת חזקת ג"ש ולפי' ר"י הוא בהיפך דהוא פי' דפלוגתתם איירי בשנים שבאו כל אחד בחזקת ג"ש וטוען כולה שלי אבל לדינא שנים שקנו כ"א שוה לו וכ"כ התוס' להדיא ע"ש ומש"ה כ"ר פי' ר"ש ור"י על שני הדינים וק"ל ועד"ר כי שם הארכתי ודוק: כיון שמכרו לאחר פי' ויכול לומר בעל הקרקע לבעל האילנות כשם שאין לי באילנך כך אין לך בקרקע שלי משא"כ במשייר לנפשיה מיהו יכול לנטוע לכשיתייבש משום דיכול לומר לבעל הקרקע כשם שלך זבין בעין יפה ולעולם כך זבין לי האילנות בעין יפה ולעולם דהיינו ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו ודוק בדרישה: וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' בקשתיו באשר"י של דפוס ושל כתב ולא מצאתי כ"א בהגהות אשר"י כ"כ בשם ר"י ע"ש גם לעיל בס"ס קמ"א כ"ר פי' ר"ש ור"י ולא כתב שדעת הרא"ש כדעת ר"י אבל ברמזים כתב שדעתו כדעת ר"י וי"מ דכוונתו דרבי' הוא מדכתב הרא"ש כל' הגמרא דא"ל רב פפא וכי מאחר דאין לבעל האילנות בקרקע כלום יאמר לו עקור כולי משמע הא כל דיש לו בקרקע כדי ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו לא קשה לרב פפא מידי וגם הוא מודה דסגי ליה בהכי אבל ז"א שהרי הרי"ף ג"כ כ"כ ושניהן לשון הגמ' העתיקו כדרכם וכאשר יפורש לשון הגמרא כן יפורשו ג"כ דבריהן וצ"ל שהיה כ"כ לפני רבינו באשר"י שבידו מאחר שג"כ כ"כ ברמזים וס"ל לרבינו דדוקא בזה שמכר ודאי גם לבעל הקרקע הוא דכתב הרא"ש דמכר לו גם כן בעין יפה משא"כ בזה החזיק באילנות כו' די"ל דלו לבדו מכר כולו בזה י"ל דס"ל להרא"ש כרשב"ם דקנה בעל האילנות גם בגוף הקרקע לזרוע תחתיהן וביניהן ומש"ה לא כתב בסי' קמ"א שדעת הרא"ש הוא כר"י ודוק ומה שרבינו כתב דעת הרמב"ם ברישא בשייר אילנות לפניו ולא כתבו בסיפא במכר לשנים כמ"ש לעיל בס"ס קמ"א נתתי טעם לזה בדרישה ע"ש:
י סָעִיף יא הקונה אילנות לקצצן כולי שם ד"פ: מניח לו שני ענפים פירוש הלוקח צריך להניח למוכר כדי שלא יקלקלו לגמרי שאז הן חוזרין וגדלים וזהו טעם לכולם: ומ"ש ובשאר אילנות עד טפח נראה דמה"ט כ' הרא"ש לענין ערלה והביאו רבינו בי"ד בסי' רצ"ד ז"ל אילן שנקצץ וחזר וגדל מהשורש כתב הרמב"ם שאינו חייב בערלה אא"כ נקצץ מעם הארץ וא"א כתב שאפילו נשאר בו עד טפח חייב ומטפח ולמעלה פטור עכ"ל: בקנים וגפנים מקשר התחתון ולמטה בברייתא שם ובכל הפוסקים כתבו מפקק ולמעלה ומפרש בנ"י שם דמפקק היינו קשר צ"ל דהן קאי אהקוצץ שיקצצנו מפקק ולמעלה ורבינו קאי אמה שישאר להמוכר וקאמר דיקצוץ באופן שיניח להמוכר מפקק ולמטה וע"ל סימן רע"ד שם כתב מה שמותר לכל אדם לקצוץ מאילנות של חבירו אפי' בלא קנין מתקנת יהושע ומיהו דוקא לצורך נטיעה וכדמפורש שם בתוס':
א סָעִיף ה א"ל קרקע ודקלים כו' פי' ר"י כו' ורשב"ם פי' כו' ועוד פי' מכר כו' דברי רבינו א"א להולמן אם לא ע"פ העתקת הגמרא ולשון רשב"ם ותוספות וז"ל הגמרא דף ס"ט א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהבינן ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ע"כ וז"ל רשב"ם [עב"ח שהביא תחילת לשון רשב"ם] ויש ספרים שכתוב בהן אי אית ביה דקלי יהיב ליה תרי דקלי דמשמע דאם יש שם דקלי הרבה באותה שדה שמכר לא יתן לו מהן אלא ב' ולא יותר והשאר יעכב לעצמו ולא נהירא כלל דאילו א"ל האי ארעא מזבנינא לך קנה הכל ואפילו הדקלים וכשהוסיף לפרש ארעא ודקלי יפסיד הלוקח כ"ש שייפה כחו עכ"ל עוד האריך שם בראיות עוד כתב שם רשב"ם וז"ל זבין ליה תרי דקלי יקנה לצרכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד שני דקלים ע"כ והתוספות שם כתבו כגירסת הספרים שדחה רשב"ם וז"ל א"ל ארעא ודקלי אי אית ביה דקלי כו' אע"ג דאם לא אמר ודקלי בסתמא כולן מכורין מיהו השתא גרע כדבעי למימר (באבעיין) לקמן חוץ מחרוב פלוני דקני שאר חרובין אע"ג דבסתמא לא קני (נ"ל דכוונתם אע"ג דשם נפשט דגם שאר חרובין לא קני ה"ט משום דשם א"ל דכיון ביתור לשונו לשייר לו דרך לחרוב ששייר לו משא"כ כאן שמכר לו שדה והדקלים ולא ס"ל להתוס' דמ"ש ודקלים ר"ל מכירה אחרת שמכר לו דקלים במקום אחר) דדקלי משמע תרי דוקא כו' ע"ש. עוד כתב לדחות ראיות רשב"ם למצא דלגי' ר"י ה"פ הגמרא א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ביה דקלי (ר"ל באותה שדה ישנו הרבה דקלים) אז אמרינן דכוונת המוכר היה במ"ש ודקלי אאותן דקלים שהן בההוא ארעא ויהיב ליה מהן תרי דקלי (ר"ל א"צ ליתן לו מהן אלא ב' דקלים) ואי לית ביה דקלי כוונת המוכר היה במה שאמר ליה ודקלי ליתן או להשתדל לו דקלי ממקום אחר וזבין ליה תרי דקלי ולפירושו דר"י האי זבין ליה ל"ד קאמר דהא ודאי אי אית ליה כו' משלו בשדה אחרינא יהיב ליה משלו וא"צ ליזכון ליה אלא לרבותא קאמר דאפילו צריך לקנות לו תרי דקלי מיהו לא גילה ר"י דעתו כאן אי ס"ל כפי' רשב"ם דהאי דזבין ליה אינו אלא כדי לעמוד בדיבורו אבל אין המקח דקרקע נתבטל אם אינו קונה לו או ס"ל כדעת הרמב"ם דבסמוך דחזרת המקח תליא ביה ולהרשב"ם ה"פ דגמרא א"ל ארעא ודיקלי אמרינן דעתייהו דלשתי מכירות כיונו ומקניית השדה לא איירי דפשיטא דלקחו מידו כמות שהוא הן שיש בו הרבה דקלי או שאין בו דקלי כלל אלא שבא לפרש דמה שא"ל המוכר ודקלי כוונתו שימכור לו עוד שני דקלים ממקום אחר ודינייהו דהני תרי דקלי מפרש הגמרא ואזיל במ"ש אי אית ליה יהבינן ליה כו' ור"ל אם יש לו לאותו מוכר משלו במקום אחר עוד שני דקלים צריך ליתנם לו ואם אינו רוצה כופין אותו כדי לקיים ממכרו דא"ל ודקלי ואי לית ליה משלו עוד דקלי במקום אחר זבני ליה ר"ל עליו רמיא לעמוד בדיבורו לקנות לו אבל אין כופין אותו על כך נמצא דהא זבון ליה תרי דקלי אינו שום בפירושו ליהיב ליה תרי דקלי הקדום לו דיהיב פי' דכופין אותו וזבין פי' דרמיא עליה אבל אין כופין וכמ"ש ועפ"ז יתבאר לך דברי רבינו וכמ"ש בפרישה וגם נתבאר לך דמ"ש רבינו ועוד פירש מכר לו כו' צריך להיות שמכר בשי"ן ור"ל בהאי ארעא ודקלי אני מוכר לך דקא"ל כוונתו היה למכור לו השדה כמות שהוא ועוד פירש לו המוכר באמרו ודקלי שמוכר לו עוד שני דקלי במקום אחר: ומש"ר אבל אם אין לו א"צ לקנותם כ"כ רשב"ם אבל רבינו קיצר בלשון גמרא ורשב"ם דהול"ל עוד בבא זו דאי לית ליה זבין ליה תרי דקלי כדי שלא יהא מחוסר אמנה ועליו הול"ל דאינו מחויב לקנותם כיון דלא היו בעולם מיהו רמז רבינו חילוק זה במ"ש אין צריך לקנות כו' דמשמע צריכותא ליכא הא טיבותא איכא כדי לעמוד בדיבורו ולשיטת הרמב"ם ג"כ דגרסינן בגמרא אי אית ביה דקלי כדגרס ר"י אבל הכי פי' הגמרא ע"פ שיטתו אי אית ביה באותו קרקע שמכר לו דקלים צריך ליתן לו שני דקלים באותו קרקע דוקא ולאו כל כמיניה דמוכר למשקל אותן דקלים לנפשו וליתן לו ב' דקלים במקום אחר ואי לית ביה דקלים באותו קרקע אז הרשות ביד המוכר לקנות לו במקום אחר ואין הלוקח יכול לומר אדעתא דהכי לא קניתי אלא אדעתא שיהיה באותו שדה עצמו דקלים: ומ"ש רבינו שהרא"ש כ' כדברי רשב"ם היינו מדכתב הרא"ש ואי לא ליזבון ליה תרי דקלי כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו כו' ולא כ' דליזבון ליה כדי שיתקיים המקח כמ"ש הרמב"ם ועוד דהרא"ש כתב בלשונו אי אית ליה דקלי כו' ש"מ דגרס ליה כגירסת רשב"ם ולא כגירסת ר"י ורמב"ם וק"ל: ומ"ש רבינו על דברי הרמב"ם וכן פי' רב אלפס תימה הלא הראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב ז"ל קרקע ודקלים כו' א"א הרב (ר"ל הרי"ף) חייב לקנות ב' דקלים (פי' ולא כהרמב"ם דתנהו ברצונו דהמוכר) ועיקר עכ"ל הרי לפנינו דהרי"ף לא ס"ל כהרמב"ם וכ"כ המ"מ שם (בדפוס קטן) שהביא דברי הרי"ף וכתב לבסוף ז"ל וזהו שכתב הר"א ז"ל ומסיק וכתב עליו טעם לדברי הרמב"ם למה לא ס"ל כהרי"ף. שוב ראיתי בהמ"מ במיימוני דפוס גדול ומצאתי שכתב שם בשם הרי"ף נוסחא אחרת גם בכ"מ כתב ז"ל בנוסחאות הלכות שלנו כ"כ בהמוכר את הבית כו' ע"ש וע"פ אותו הגי' ס"ל להרי"ף כהרמב"ם ואותה הנוסחא היתה ודאי ג"כ ביד רבינו וע"ש בהמ"מ שהאריך ונלאיתי להעתיקו ועמ"ש עוד מזה לעיל סימן ר"ט ורי"א ורי"ב:
ב סָעִיף ח וקונה כל אילנות קטנות שביניהן לשון הברייתא שם דף פ"ג הוא סתם דקונה הקרקע ואת האילנות שביניהן ור"ש שם לא פי' על זה כלום ובפירוש הנדפס סביב האלפס כתב בו אילנות קטנות ולכאורה קשה ע"ז דשם ע"ב גרסינן ז"ל בעא מיניה הילל מר' היה ארז ביניהן מהו א"ל קנה וקנה עכ"ל הגמרא ופי' ר"ש דאיבעיא היה אם הארז שביניהן הוא הפסק ולא קנה הקרקע שביניהן (כמו בור ואמת המים ורכב דקלים שכ"ר בסמוך שמחשבי הפסק) והשיב לו ר' דקונה קרקע וקנה ג"כ הארז וכדתניא ואת האילנות שביניהן עכ"ל הרי משמע דאפילו ארז גדול שביניהן קנה דסתם ארז גדול הוא ועוד מדקמיבעיא ליה בארז אם הוא מפסיק ולא קמיבעיא בשאר אילנות וצריך לדחוק ולומר דכשם שמפרשים הא דתניא סתם דקונה אילנות דמיירי בקטנים דוקא ה"נ מפרשין ארז בקטן דוקא והא דקא מיבעיא ליה בארז משום דהוא מין אחר ממין אילנות שמכר לו וק"ל שוב מצאתי שכתבו התוס' דף ע"ב בד"ה ואת האילנות שביניהן ז"ל כגון אילנות סרק ומשום אותן אילנות לא חשבינן להו רצופים דכיון שאין טוענין פירות עומדין ליעקר טפי מן השאר כדאמרינן בהמוכר את הספינה היה ארז ביניהן מהו כו' א"ל קני פי' דלא חשיב כרצופין עכ"ל התוספות ולפ"ז לק"מ די"ל דמשום דעומד ליעקר אינו חשוב אפי' הוא גדול אבל שאר אילנות הנמכרין עמהן והן בתוך ד"א לג' אילנות הגדולים שקנה מיחשבי רצופים אפי' הן קטנים: ל"ש אם יש שם כו' ז"ל הגמרא פרק חזקת (בבא בתרא ל"ז ע"ב) מכר אילנות ושייר הקרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה עכ"ל (והביאו רי"ף ורא"ש ס"פ המוכר את הבית וכתבו עליו וכבר איפסקא הלכתא כר"ע כו') וכתבו התוס' שם ז"ל פי' הקונטרס דבב' אילנות מיירי דבג' הכל מודים דקנה קרקע כדתנן בפרק המוכר את הספינה כו' עד ואין נראה לר"י כו' אלא גם לר"ע בשנים ל"ק קרקע והך דשמעתין בג' אילנות מיירי ואע"ג דבעלמא בג' קונה קרקע שאני הכא דמיירי שאין שם קרקע אלא לצורך האילנות ופי' בהדיא שמשייר הקרקע לעצמו או בשדה גדול ואומר בפי' שכל הקרקע משייר ולכ"ע לא קנה בגוף הקרקע כלום אלא פליגי אם יכול ליטע אחרי' במקומן ואמר דלרבי עקיבא יכול ליטע אחרי' במקומן ולרבנן אינו יכול ליטע ע"כ תוכן לשונם נמצא לפי מאי דקיי"ל כר"ע יכול ליטע אחרים במקומן אבל אין לו שום קרקע ובזה דברי רבינו הללו מבוארים גם במ"ש בסמוך ז"ל ופי' ר"ש דלר"ע דאמר בעין יפה מוכר אפילו קונה ב' יש לו קרקע כו' אבל לר"י כו' אלא שיש לדקדק בדברי רבינו שכ' ז"ל ואם פירש ששייר הקרקע לעצמו כו' ל"ש כו' והתוספות חלקו בפי' וכתבו דבאם אין שם קרקע אלא כדי הצריך להן סגי בשייר לו קרקע סתם ובאם יש שם קרקע הרבה צריך לומר ששייר לו כל קרקע ונראה דס"ל לרבינו דהתוס' ודאי ל"ד קאמרי לפי מאי דקי"ל דדרשינן לישנא יתירא דלטפויי כחו דמשייר אתא וה"נ כיון דאפי' אם יש שם קרקע גדול ליכא מ"ד דאית ליה טפי מתחתיהן וביניהן כו' וא"כ ל"ל למימר והקרקע שלי אם לא שכוונתו היה לשייר לו כל הקרקע אפי' מה שהוא צורך לאילנות והתוס' לא כתבו אלא לאפוקי מפי' ר"ש וליישב דאפי' א"ת שלא מהני סתם שייר קרקע בקרקע גדול מצינו למימר דאיירי דשייר וקאמר כל הקרקע וק"ל: לא פחות מד' ולא יותר מי"ו שם דף ס"ג ע"א גרסינן אמר רבא הלכתא מד"א ועד י"ו ת"כ דרבא כמה יהיו מקורבין ד"א וכמה יהיו מרוחקין י"ו כו' מוכח מלשון זה דסבירא ליה דבי"ו נמי קנה קרקע שביניהן. וכן גירסת הרי"ף והרא"ש. ממילא מ"ש רבא עד י"ו ר"ל עד ועד בכלל וכ"ה דעת רבינו אבל ר"ש ונ"י כתבו שם דשל י"ו אינו בכלל ונראה מלשונם דגרסו בברייתא נמי ועד י"ו כלשון רבא הנ"ל ופירשוה דעד ולא עד בכלל דהמע"ה ע"ש ודוק: ואלו הד' והי"ו מודדין אותם ממקום יציאת האילן מן העץ שהיא עבה שם דף פ"ג בעי ר' ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד (פי' ממקום גובה גזע האילן) או ממקום רוחב (סמוך לקרקע שהוא עב) הוא מודד א"ל רב גביהה ת"ש דתנן הרכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר השני ע"כ ופי' ר"ש ת"ש דמן הבינוני הוא מודד מדקתני כאן מן העיקר השני פי' פקק השני אבל לא מן העיקר הראשון שהוא רחב יותר ולא מן הג' שקצר הרבה אלא מן הבינוני וה"ה לאילנות עכ"ל אבל התוספות דחו פי' ר"ש במה שפירש הרכובה מל' הרכבת בחור בזקן ופירשו הרכבה דר"ל שמבריכין אילן זקן בארץ ומכסין אותו בזבל באמצע כדי שתשרש וקאמר דאין מודדין לענין כלאים אלא מעיקר השני ומדנקט לשון עיקר מוכח שמודדין ממקום רוחב עכ"ל התוס' וכ' ב"י ז"ל ודברי רבינו כדברי התוס' וכן הם דברי הרמב"ם פכ"ד והמ"מ כ' שם על דברי הרמב"ם פי' ר"ש ולא דק עכ"ל ולפי מ"ש בהמ"מ בדפוס קטן לק"מ ששם כ' ז"ל ור"ש פי' שפשטו כו' ומדכתב ור"ש פי' כו' ולא כ' ופי' ר"ש ש"מ דס"ל דר"ש פי' בע"א ממ"ש הרמב"ם ואף שבדפוס גדול ליתא שם ור"ש פי' כו' הא מוכח מיניה וביה דט"ס הוא דהא סיים וכ' עכ"ל מיניה מוכח דהיה נזכר לפני זה פירוש ר"ש ולפי' התוספות ורבינו נראה דפירשו דהא דתני' עיקר השני ר"ל ממקום שנשרש האילן שנית דהיינו במקום (שהברי') [שהרכיב] אותו שם בארץ ונקט שני לאפוקי במקום שנשרש שם במקום הגזע בראשונה ומכל מקום פשט מינה דמודדין מן העיקר במקום שהוא רחב לאפוקי מהקצר דלמעלה מינה וק"ל:
ג סָעִיף ט והרמב"ם כתב יש לו חצי כו' ולא נהירא דברי הרמב"ם המה בפכ"ד דמכירה וכבר תמה גם הראב"ד על הרמב"ם כמבואר בהשגות שם. והמ"מ המליץ בעדו ולבסוף הניחו בצ"ע דאין טעם לדבריו דאמר לשייר החצי קרקע. גם הקשה והניח בצ"ע דדברי הרמב"ם נראים כסותרים זא"ז דכאן בפ"ד דמכירה כתב במכר לזה אילנות ולזה קרקע והחזיק זה בקרקע וזה באילנות דקנה בעל האילנות חצי קרקע ובפי"ב דטוען כתב דקונה כפי הצורך לאילנות והמ"מ דחק נפשו מאוד ליישב דברי הרמב"ם וכמ"ש בחידושי' לשונו ושם כתבתי דאין דבריו נראין מכמה סתירות לכן אעתיק לשון הגמרא והנלוה אליו ומתוכן יתלבנו הדברים בס"ד. בפח"ה דף ל"ז גרסינן ז"ל זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע א"ר זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל אילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא א"ר פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע כו' מכר אילנות ושייר קרקע לפניו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה לר"ע אית ליה ואפי' לרב זביד דאמר לעיל אין לו ה"מ גבי שני לקוחות דאמר לו כי היכי דלדידי לית לי באילנות לדידך נמי לית לך בקרקע אבל הכא מוכר בעין יפה מוכר לרבנן לית ליה ואפי' לר"פ דאמר לעיל יש לו ה"מ גבי ב' לקוחות דא"ל כי היכי דלדידך בעין יפה מכר כו' אבל הכא מוכר בעין רעה מכר ע"כ וקיי"ל הלכתא כרב פפא. והנה פי' רשב"ם על הרישא דזה החזיק כו' כ"ר כאן וגם לעיל ס"ס קמ"א שם הבאתי לשונו בדרישה ע"ש ומבואר מתוכו שם דמפרש פלוגתא דרב זביד ור"פ באדם א' שמכר לזה קרקע ולזה אילנות וכל אחד החזיק בשלו דהיינו זה רפק פורתא בקרקע וזה פשחינהו לאילנות וס"ל דבעל אילנות לא קנה בקרקע אלא כדי צרכן דהיינו תחתיהן כו' ואפי' לא קנה אלא שני אילנות יש לו קרקע תחתיהן כו' וחצי בקרקע דקאמר ל"ד הוא. ויש קצת ראיה לפי' רשב"ם דזה החזיק באילנות כו' מיירי בשנים שקנו שהרי אח"כ אההיא דמכר אילנות ושייר קרקע לפניו הביא דברי רב זביד ור"פ וכנ"ל וקאמר אפי' לרב פפא דאמר יש לו ה"מ גבי ב' לקוחות כי היכי דלדידך מכר בעין יפה כו' ש"מ דאיירי פלוגתתן בב' לקוחות. אבל התוס' כתבו דההיא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע נלמד מעניינים וגם מהל' דמיירי בשנים שטענו כל אחד אני קניתי כולה וכל אחד מביא עידי חזקה שאכל פירות שלש שנים זה פירות קרקע וזה פירות האילנות מיהו מסקי התוספות וכתבו דסברא הוא דכפלוגתתן בשנים שבאו כל אחד בטענת חזקת ג"ש כן פלוגתתן נמי בשנים שלקחו יחד זה קרקע וזה אילנות והחזיק כל א' בשלו ומש"ה מביא הגמרא דבריהם בסיפא במכר אילן א' ושייר קרקע לעצמו (ונראה דמש"ה דקדק רבינו ושינה וכתב כאן מסקינן זה קנה כו' ולעיל בס"ס קמ"א כתב קיי"ל דזה קנה כו' משום דרבינו ס"ל כפי' התוספות ודוקא מכר לשנים לא נלמד אלא מהמסקנא וכמ"ש ולעיל בס"ס קמ"א דאיירי בהחזיק כל א' דמיניה איידי שם עיקר פלוגתתן כתב דקיי"ל כו' ור"ל דקיי"ל כר"פ נגד רב זביד) וס"ל להתוס' גם כן דחצי קרקע הנזכר בגמ' ל"ד קאמר ושאין לזה שהחזיק באילנות בקרקע אלא כדי ליטע אחרים במקומם אפי' לר"פ (וכמש"ר בשם ר"י כאן גם לעיל סי' קמ"א) וכתבו שכן הדין נמי בההיא דמכר אילנות ושייר קרקע לפניו דמייתי עליו בסמוך דברי ר"פ ואפי' במכר ג' אילנות כיון דשייר הקרקע בהדיא לפניו וכמ"ש רבינו לעיל בסימן זה בס"ח וכתבתי שם בדרישה לשון התוספות אבל לפי' רשב"ם אינם שוים דבזה החזיק באילנות כו' כתב דאפי' לא החזיק אלא בב' אפ"ה ס"ל לר"פ דקנה בקרקע כפי הצורך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו ובמכר אילנות ושייר קרקע לפניו פי' ר"ש דמיירי דהחזיק בשני אילנות דבג' אילנות הכל מודים דקנה קרקע ומ"ש דלר"ע יש לו קרקע ר"ל כדי ליטע אחרים תחתיהן כשיתייבשו וצ"ל לפי' ר"ש דאע"ג דמייתי עלה דברי ר"ז ור"פ הנ"ל מ"מ יתפרש כל חד לפי עניינו. והנה נראה לומר דהרמב"ם מפרש פלוגתתם כרשב"ם דמיירי בשנים שקנו לבד (וכן מוכח לשון רמב"ם שכתב שם בפכ"ד ז"ל מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע כו' הרי דפי' ל' החזיק הנאמר בגמ' דמיירי במכר לשניהן והחזיקו) וס"ל שחצי קרקע דאר"פ דוקא קאמר אבל בשנים שבאו לפנינו וכל אחד טוען אני לקחתיה כולה והחזקתי בה ג"ש וזה מביא עדים שאכל פירות כל הקרקע ג"ש וזה מביא עדים שאכל פירות דאילנות ג"ש מזה לא איירי הגמרא שם וס"ל דכיון שיש לזה עדים שאכל פירות כל הקרקע ג"ש חוץ משל האילנות מש"ה קנה כל הקרקע חוץ מהאילנות ועדותיו דהשני על אכילתו מאילנות ג"ש המה ג"כ כאילו העידו שיודעין שלקח האילנות והלוקח ג' אילנות מחבירו קנה קרקע כדי צרכן ולא יותר וכן יש לזה ולא יותר והן הן הדברים עצמן שכתב הרמב"ם בפי"ב דטוען בדין י"ז ע"ש וזה פשוט דאין שום טעם בעולם לומר שיהא לבעל האילנות בזה טפי מכדי הצורך להן אבל אחד שמכר לב' לזה אילנות ולזה קרקע ולא פירש דבריו לומר לו קנה כל הקרקע וכל אחד החזיק בשלו זה בקרקע וזה באילנות מסתברא ליה להרמב"ם ע"פ הגמ' כיון דגם האילנות צריכין להקרקע דבעל האילנות קנה האילנות עם חצי הקרקע כולו (ובפרט בשדה אילנות וכל' רבי' שכ"כ בס"ס קמ"א ע"ש שכתב ז"ל שדה האילן שהחזיק א' באילן כו') וז"ש הרמב"ם בפכ"ד ממכירה שבנדון כזה קנה חצי הקרקע כולו ע"ש וגם הראב"ד מודה בהאי דינא כמבואר בהשגותיו והפריז על המדה לומר דאפי' לא החזיק זה אלא בב' אילנות אפ"ה קנה השני אילנות וחצי הקרקע אלא שהראב"ד מפרש פלוגתת ר"ז ור"פ דמיירי בא' שמכר לשנים קרקע ואילנות בבת אחת ואמר להו זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שיחזיק יחזיק במה שיחזיק דכיון דלשניהם אמר זכו בשדה ויש בכלל אילנות שדה שא"א להם בלי שדה מש"ה קנה מי שהחזיק אפי' בב' אילנות גם חצי השדה אבל בל' רמב"ם מוכח בהדיא דמפרש פלוגתתם דמיירי אפי' במפרש שמכר לזה האילנות ולזה הקרקע ואפ"ה קנה בעל האילנות חצי הקרקע כולו ונראה שהוא מטעם שכתבתי. ובהיות כן נתיישב בס"ד ג"כ מה שתמהו על הרמב"ם מנ"ל הא דכתב דבמכר קרקע ושייר אילנות לפניו דיש לו חצי הקרקע דס"ל דלא גרע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו ממכר לשנים לזה קרקע ולזה אילנות דאמרי' כיון דאילנות צריכין לקרקע אף שמכר לשני קרקע יטול בעל האילנות גם חצי הקרקע ק"ו בשייר האילנות לפניו דכיון דע"כ צ"ל דלא מכר בעין יפה לזה כל הקרקע דא"כ יאמר לו בעל הקרקע עקור אילנך וזיל אלא שייר לפניו קרקע ומדנחית לשיורי קרקע לפניו אמרינן דשייר לפניו חצי הקרקע (וכעין מה שכתבתי בשם התו' בסי' רי"ד ע"ש בפרישה) וס"ל להרמב"ם דדוקא בג' אילנות הדין כן בין בזה החזיק בקרקע וזה באילנות בין בשייר אילנות לפניו אבל בשייר לפניו ב' אילנות לא וז"ש הרמב"ם שם ז"ל וכן אם שייר ב' אילנות לפניו יש לו קרקע הראוי להם ונראה דר"ל כדי ליטע אחרים תחתיהם ומטעם דמסיק שאילו לא שייר קרקע היה אומר לו עקור אילנך וזיל ואע"פ שנתן טעם א' לשניהם מ"מ ס"ל דמחולקים המה בדינייהו מדלא ערבינהו הרמב"ם וכתבם בשבא אחת גם ברישא בג' כתב דיש לו חצי קרקע כולה ובסיפא בב' כתב יש לו קרקע הראוי להם וכ"כ המ"מ לפי שיטתו וכתב טעם לדבריו ז"ל שמעלינן ליה בכל אחד חד דרגא והיינו דבקנה ג' אילנות מחבירו יש לו קרקע תחתיהן כו' ובזה ששייר לפניו יש לו חצי קרקע ובקונה שני אילנות מחבירו אין לו קרקע כלל וזה שמשייר לפניו יש לו כראוי להן ומסיק המ"מ וכתב ז"ל אלא שאיני מוצא טעם למה יש לו חצי קרקע כדי שלא יאמר לו עקור אילנך וזיל כו' והניחו בצ"ע ע"ש ולפי מ"ש כבר נתבאר טעמו וראייתו דהרמב"ם מהגמ' דהא לעיל מיניה בזה החזיק באילנות כו' קאמר רב פפא דקנה חצי קרקע (וס"ל להרמב"ם דחצי קרקע דוקא קאמר וכנ"ל) והא דקאמר ביה דאם לא יאמר לו בעל הקרקע שקול אילנך וזיל והאי דאם לא יאמר לו עקור אילנך וזיל אינו נתינת טעם ליש לו חצי קרקע וכמ"ש התוס' ולא בא אלא לאפוקי של"ת דמכר לבעל קרקע כל הקרקע וכסברת רב זביד דס"ל דיש חילוק בין מכר ג' אילנות לחבירו ושייר קרקע לפניו ובין שני לקוחות ע"ז קאמר דא"כ דתחלק כן ותאמר דבשני לקוחות אין לבעל האילנות בקרקע כלל א"כ יאמר לו נמי בעל הקרקע שקול אילנך מיד וזיל וכיון דע"כ צ"ל דגם בב' לקוחות שייר לבעל אילנות קרקע לקיום אילנות א"כ נאמר מסברא דיש לו חצי קרקע ומטעם הנ"ל וכאשר לפרש נתינת טעם דאם לא יאמר לו עקור כו' הראשון כן מפרש הרמב"ם ג"כ הנתינת טעם דאם לא יאמר כו' השני האמור בגמרא בשייר אילנות דכיון דלא בא אלא להוכיח אומדן דעתו דל"ת דבעין יפה מכר לבעל הקרקע וכמ"ש. ואע"פ שהגמ' סתם וכתב בהאי בבא דמכר קרקע ושייר לפניו אילנות דיש לו קרקע ולא כתב יש לו חצי קרקע ס"ל להרמב"ם פשוט דסתמא כפירושו דמי דהא מטעם רב פפא הנ"ל דאם לא יאמר לו עקור כו' מסיק הגמ' וקאמר פשיטא מכר קרקע ושייר [אילנות] לפניו יש לו קרקע מטעם דאם לא יאמר לו עקור כו' וגם ק"ו הוא וכמו שכתבתי (ורבינו שהביא דברי הרמב"ם וכתב עליו ולא נהירא כתבתי פירושו בפרישה ע"ש) כנ"ל ישוב דברי הרמב"ם ונכון הוא. ולפ"ז ההיא שכתב הרמב"ם פי"ב דטוען בשנים שבאו כל א' בטענת חזקת ג"ש אין לו מקור בגמרא אלא נלמד מסברא וכמ"ש לעיל והמ"מ כתב שם דס"ל להרמב"ם דפלוגתת רב זביד ורב פפא איירי מתרווייהו ושכן כתבו בתוספות (וכמ"ש לעיל בשם התוס') ורשב"א והוא דוחק בעיני מאוד דא"כ צ"ל דיש לו חצי קרקע דקאמר ר"פ לצדדין קאמר וקאי דוקא אשנים שלקחו ולא אשנים שבאו בטענת חזקה ואין אלו אלא דברי נביאות דבשלמא להתו' ורשב"א שכתבו דאיירי בתרתי ה"ט משום דס"ל דדינייהו שווים וכמ"ש לעיל אבל הרמב"ם דכתב דבחזקת ג"ש אין לו קרקע אלא כפי הצריך להם ובב' שקנו כ' חצי קרקע כולה איך יתכן שיתפרשו שני הפכים בנושא א'. והמ"מ שכ"כ הניח להרמב"ם בכיוצא בזה בצ"ע וכנ"ל. ואל תדחוק למ"ש לאמר דא"כ איך מביא סתמא דגמ' דברי ר"ז ור"פ בסיפא אמכר אילנות ושייר קרקע לפניו כו' והא אין דינייהו שווים דב' לקוחות הנ"ל דמיניה איירי פלוגתתן יש לבעל האילנות כל חצי הקרקע ובההיא דמכר אילנות פשט דאין לו לבעל האילנות אלא כפי הצריך להם דזו אינה קושיא דהא כבר כתבתי דגם לפי' רשב"ם אינו דומה לגמרי ודצ"ל דכל חד לפי עניינו וכנ"ל וה"נ נאמר כן לשיטת פי' הרמב"ם דהלך בשיטת פי' הרשב"ם דג"כ מפרש פלוגתייהו דמיירי בשנים שקנו ביחד וכנ"ל. וגם לשיטת פי' התוספות אף דהרישא והסיפא הם שוים לגמרי דבשניהן כתבו דאין לבעל אילנות קרקע אלא כדי ליטע אחרים במקומן וכנ"ל מ"מ המציעתא אינו שוה להם וכמ"ש התוספות בב"ב דף ע"א ע"כ גם רבינו סתמא כ' דיש לו כפי הצורך להם ובפום ריהטא דגמ' משמע דשוים הם אלא ע"כ צ"ל דל"ד דשוים הם אלא כל חד נתפרש לפי עניינו וטעמו. ורבינו שכתב לעיל בס"ס קמ"א ז"ל שדה האילן שהחזיק אחד באילן וא' בקרקע קיימא לן דזה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי הקרקע (ור"ל בחזקת ג"ש וכמ"ש שם בס"ס קמ"א) ופי' ר"ש ל"ד חצי הקרקע כו' עד וכ"כ הרמב"ם אין לדקדק דס"ל להרמב"ם פי' דברי הפלוגתא דאיירי בשנים שבאו בטענת חזקת ג"ש דהא לא כ"ר וכן פי' הרמב"ם אלא וכ"כ הרמב"ם ולא הביא שם דברי הרמב"ם אלא לומר שס"ל ג"כ שיש לבעל האילנות בקרקע תחתיהן כו' ודלא כר"י דכתב דאין לו אלא ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו. והא דלא הביא רבינו כאן דברי הרמב"ם בדין מכר לשנים כאחד לזה קרקע ולזה האילנות דלהרמב"ם יש לבעל האילנות חצי קרקע ממש כמ"ש בסי' קמ"א דעת הרמב"ם בדין שנים שהחזיקו י"ל דסמך כאן אמ"ש לפני זה שהרמב"ם כתב בשייר לפניו אילנות דיש לו חצי קרקע וכתב עליו שם רבינו דל"נ ליה כ"ש דל"נ ליה כוותי' בזה דהא כבר כתבתי דמסתבר טפי לומר בשייר לפניו אילנות להיות לו חצי קרקע מאשר הוא במכרן לשניהן יחד ודוק היטב במ"ש כאן גם במ"ש בפרישה בזה כי במ"ש נתיישבו עוד כמה עניינים שנלאיתי מלהעלותם בכתב:
ד סָעִיף יא ובארזים חופר כו' לפי שאין גזעו מחליף שם פ' הספינה הקשו ע"ז בגמרא והא דרש ר' חייא מ"ד צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה כו' אם תמר למה ארז אם ארז למה תמר מה תמר זה עושה פרי אף צדיק עושה פרי ומה ארז גזעו מחליף אף צדיק גזעו מחליף ותירצו עשרה מיני ארזים הם כו'. ויש שגזעו מחליף ויש שאין גזעו מחליף ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.